הלילה הזה, הלילה הזה, כולו לא יאמן / מאנו

הלילה הזה, הלילה הזה, כולו לא יאמן / מאנו

קליבלנד קבאלירז 96 – אורלנדו מג'יק 86, קליבלנד מובילים 2-0 בסדרה

לא יודע עד כמה הסדרה הזו הבטיחה להיות תחרותית, אבל אם כן אז בינתיים היא לא מקיימת. אחרי הניצחון הדומיננטי במשחק הראשון קליבלנד פתחה את המשחק השני בסערה, אורלנדו שרדה בערך 5 דקות לפני שג'יילן סאגס, האיש אשר על ההגנה על מיצ'ל, נפגע בברכו וירד מהפרקט, שאז קליבלנד יצרה יתרון, הגדילה אותו, והרבע הראשון הסתיים בהתאם 30-18 למקומיים.

הרבע השני והשלישי אמנם צמודים יותר, עם שתי נקודות, ונקודה אחת יתרון לקליבלנד, בהתאמה, אבל בפועל המג'יק לא ממש התקרבו. לרבע הרביעי קליבלנד עלתה ביתרון 15. סאגס שחזר לשחק במחצית השנייה תרם לצמצום ההפרש בסיום אבל לא יותר מכך.

כמו שרועי הסביר לנו בפריוויו לסדרה – לאורלנדו אין ממש התקפה, ו-86 נקודות במשחק נ.ב.א בשנת 2024, אפילו אם זה בפלייאוף, בהחלט מוכיחות את צדקתו. איך מצליחים לקלוע כל כך מעט? ובכן, ניתן לעשות זאת במספר דרכים, והלילה אורלנדו בחרו לקלוע ב36% מהשדה, ו-26% משלוש, מה שבהחלט עשה את העבודה. המג'יק (לא ממש) יכולים להתנחם בעובדה שבמשחק הקודם קלעו רק 83, אז יש שיפור, ואם ימשיכו להתקדם בקצב הזה יגיעו ל-92 נק' במשחק הרביעי והאחרון בסדרה.

את קליבלנד הוביל דונובן מיצ'ל עם 23 נק' ב-9/22 מהשדה, כולל 2/10 מהשלוש, והוסיף רק 4 אס' על 3 איבודים, וגם אם לא בדקתי את הסטט' שלו לאורך הקריירה, זה בדיוק הרושם שלי ממיצ'ל – שהוא קולע ביעילות נמוכה. לא יודע אם זו הסיבה לתקרה שלו, או התוצאה שלה, אבל זו בהחלט הסיבה שאני לא אופטימי לגביו ככוכב מוביל. כמו כולם, גם אני הייתי עסוק בלבקר את הטרייד על גובר, אבל המציאות, ערמומית שכמותה, מתפתחת לה בדרכים מפותלות, ויתכן שדווקא את חסרונות הטרייד על מיצ'ל לא דיסקסנו מספיק. ברור שיתכן שחבריו לקבוצה החמיצו מסירות שלו ולכן נגזרו עליו רק 4 אס', אבל לא יודע, חלק מהעניין הוא לדעת למי למסור כך שהקליעות יכנסו.

ג'ארט אלן הפליא עם 20 ריב', ומתברר שהוא הקבאליר השלישי בהיסטוריה לקלוט 20פלוס ריב' במשחק פלייאוף, בצוותא עם קווין לאב ובראד דוהארטי, בהחלט מרשים. יש לציין שלא פחות מ-9 מהם נקטפו בהתקפה (!), והאמת שאני תמיד מתמלא הערכה לנתוני ריב' התקפה גבוהים כי זה פשוט קשה – צריך להיכנס לצבע. כן, גם היום, בעידן השלשות והזריקות שנופלות רחוק מהסל, עדיין צריך להיכנס לצבע, ולדחוף, ולהידחף, ולחטוף מרפקים ולקפוץ, ובקושי להגיע, וכל הכבוד לכל החבר'ה שמצליחים לעשות את זה. אלן הוסיף 3 חס' וקלע 16 נק'. סחטיין.

גארלנד קלע 15 נק', 4 אס' ו-4 איבודים אבל סיים עם פלוס מינוס 4. סטרוס הצלף קלע 7 נק' ב2/7 מהשדה, ודווקא אוקורו האנטי-צלף קלע 10 ב-4/8 מהשדה. זה יפה. קאריס לברט הוסיף 8 נק'.

באורלנדו הוביל באנקרו עם 21 נק' ב-9/20 מהשדה, שכרגיל קיבל קצת עזרה מהווגנרים ומגאריס, אבל מעבר לזה אורלנדו קצרים למדי. אפשר לציין את ג'ונתן אייזיק עם 1/7 מעבר לקשת. לא זכרתי את אייזיק כצלף גדול, ואני מניח שחלק מההסבר למספר הזריקות הגבוה הזה נובע מכך שקליבלנד משאירה אותו פתוח כשהוא מחוץ לצבע, ועדיין, אני לא חושב שזו הדרך לנצח.

עוד פצוע מבטיח, או הבטחה פצועה, תסתכלו על זה איך שאתם רוצים, מרקל פולץ, שיחק רק 6 דקות, קלע ½ מהעונשין ו…זהו.. וחבל. ג'ו אינגלס שלנו שיחק 14 דקות וסיים עם פלוס מינוס של מינוס 14. מה אפשר ללמוד מהנתון הזה? שאלמלא אינגלס היה משחק אורלנדו היו מנצחים ב-4 נק' במקום להפסיד ב-10? כנראה שלא. הרוקיז אנתוני בלאק וג'ט הווארד לא שיחקו כלל, וקול אנתוני שיחק 17 דקות ולא קלע נקודה אחת. תמונות קשות.

בהחלט יתכן שטרייד שיכלול העברת יצרן נקודות מקליבלנד לאורלנדו, דוגמת גארלנד או לאברט או סם מריל למשל, עבור איזה אנתוני בלאק כזה שיסייע לקליבלנד בהגנה על הפרימטר, בהחלט יתכן שטרייד כזה יכול להיטיב עם שתי הקבוצות, ואם הם יבקשו שאפחית מעט את העמלה שאני לוקח על העסקאות שאני רוקח, אשקול הפעם בחיוב.

ניו יורק ניקס 104 – פילדלפיה 76'ס 101, הניקס מובילים 2-0 בסדרה

גילוי נאות – צפיתי רק במחצית השנייה, אז לרשמים הלא סטטיסטיים יש ערך מוגבל, אבל בכל זאת – היה משחק אדיר עם סיומת בלתי נשכחת!

ההתחלה דווקא האירה פנים לאורחים, שסיימו את הרבע הראשון ביתרון 25-18. הניקס הצליחו לצמצם ברבע השני, אבל במחצית התוצאה 53-49 לפילי. הניקס השוו במהלך הרבע השלישי, עלו ליתרון קטן, איבדו אותו וחוזר חלילה עד ל…סיקוונס מ-ד-ה-י-ם בסיום…

חצי דקה לסוף המשחק, פילי מובילים בחמש, 101-96 כשברונסון, סוף סוף… מצליח לקלוע שלשה ולצמצם ל101-99. ג'וש הארט פשוט לוקח את הכדור ממקסי, מוסר לדיווינצ'נזו, שמחטיא שלשה פתוחה… נגמר? לא אם אתם שואלים את הרטנשטיין, במשחק ענק, שמסתער על הריב', מעביר לאננובי, ושוב לדיווי שהפעם קולע, ועכשיו 102-101 לניקס.

פילי לא נכנעת, מקסי מקבל את הכדור עמוק בחצי של פילי ודוהר כמו איזה קרל לואיס לתוך הצבע הניו יורקי באופן שנראה בלתי ניתן לעצירה, אלא ששם שוב אורב לו הרטנשטיין עם בלוק מהסרטים, והכדור עובר לניקס. אננובי קולע שתיים מהעונשין, 104-101 לניקס. עם שניות ספורות על השעון מקסי לא מצליח לשחרר שלשה, מוסר לאמביד שעל הקשת, האיש הגדול זורק, מחטיא, והניקס מנצחת. חבל על הזמן.

את האורחים הוביל מקסי, עם 35 נק' ב-12/22 מהשדה, 5/11 מהשלוש, ו-6/6 מהעונשין, והוסיף 9 ריב' ו-10 אס' על 4 איבודים ב-44 דק'. זה אמנם נשמע טוב, אבל זה לדעתי זה לא היה משחק טוב של הילד, ולמעשה עד הרבע הרביעי בקושי שמתי לב אליו. בהחלט יתכן שהעובדה שהיה חולה בבוקר המשחק תרמה לכך.

אמביד הוסיף 34 נקודות, ב-12/29 מהשדה, 2/9 מהשלוש, ו8/12 מהעונשין, הוסיף 10 ריב', 5 מהם בהתקפה, 6 אס', וחסימה. את ה-2/9 מהשלוש אין לי דרך להסביר, אבל אני חייב להודות שזה נראה לי טעות, קצת בדומה לסטט' של ג'ונתן אייזיק מאורלנדו. עזבו את הזריקה האחרונה, שמקסי לא הצליח לשחרר, אפשר עוד לטעון שאמביד גבוה אז אין אפשרות לעצור אותו ואת מקסי כן, למרות שאני אטען שצריך היה לחסום עבור מקסי (נכון, לפילי לא היה טיים אאוט, ועדיין), אבל נניח שנשים אותה בצד, אנחנו נשארים עם 2/8 מהטווח לשחקן בגובה 2.16 או משהו כזה שהוא לא יוקיץ' או טאונס. זה פשוט לא סביר.

בעניין הנפילות התכופות שלו – הסתכלתי גם על זה, אני לא לגמרי בטוח שזה בשביל לסחוט עבירות, או לפחות לא רק בשביל לסחוט עבירות, נראה לי שמישהו אמר לו, ויתכן בצדק, שהסיכוי שלו לפציעה בברכיים גבוה יחסית לשאר חלקי הגוף ולכן עדיף לו ליפול ולהתגלגל ו"לפזר את המכה" על כל הגוף, מאשר לספוג את עומס הנחיתה בברכיים. נדמה לי שזה מה שאומרים לצנחנים – שכשהם מגיעים לקרקע הם צריכים "להתגלגל", ולמרות שזה לא אינטואיטיבי יתכן שיש בזה ממש.

טוביאס האריס קלע 10 נק', ב-4/11 מהשדה, ו-2/5 מהשלוש, הוסיף 9 ריב', 3 אס', חטיפה אחת, חסימה אחת ואיבוד אחד ב-41 דקות. האמת שהסתכלתי עליו קצת, על הבחור המושמץ הזה, ואני חייב להודות שלטעמי הוא היה לא רע בכלל, הוא פשוט שחקן אנטי-כריזמטי כזה, כלומר הוא לא מושך תשומת לב בכלל, אבל זה לא אומר שהוא רע, הוא פשוט אפור.

קלי אוברה קלע 4 נק' ב-2/7 מהשדה, 2 ריב', 3 אס' ו-3 חסימות ב-26 דקות על הפרקט, אבל לטעמי הוא שיחק מצוין בהגנה על ברונסון, ומעניין אם יצליח להאט אותו גם בהמשך הסדרה. גם באטום היה מצוין לטעמי, למרות רק 6 נק', 5 ריב' ואס' בודד ב-33 דקות, בעיקר כי קיבל החלטות טובות, משהו שאני לא בטוח שפילי מצטיינת בו. שיחק 15 דקות ובכלל לא שמתי לב – באדי הילד, עם 2 נק' בלבד.

ב-ESPN טוענים שזו רק הפעם הרביעית מאז 1997 שקבוצה מפסידה משחק פלייאוף שבו הובילה בלפחות 5 נק' חצי דקה לסיום, וגם אם ניתן קרדיט לניקס אני לא חושב שאפשר לנקות את פילי מה"הישג" המפוקפק הזה.

פילי קלעה רע – 43% מהשדה ו-36% מהעונשין, (גם אם יותר טוב מהניקס עם 41% מהשדה ו-33% מהעונשין) אבל האורחת גם איבדה קצת יותר ולקחה מעט פחות ריב'. פילי קלעה 28 נק' בצבע, בהשוואה ל-40 של הניקס, מה שנשמע קצת תמוה כשלאחת הקבוצות יש את אמביד, ולשנייה את הרטנשטיין, אבל זה בדיוק המצב חברים.

את הניו יורקים הוביל צ'רלס ברונסון עם 24 נק' ב-8/29 מהשדה, ו-7/9 מהעונשין והוסיף 6 אס' על איבוד אחד. מה שרע בזה הוא שברונסון היה ביום קליעה מזעזע. מה שטוב בזה הוא שהניקס הצליחו לנצח משחק צמוד, נגד קבוצה מוכשרת מהם, למרות משחק קליעה גרוע של הכוכב שלהם. סחטיין.

איך זה קרה? ג'וש הארט, גבירותי ורבותי, הלב הגדול של הניקס, לקח 15 ריב' (!!!), מתוכם 4 בהתקפה, והוסיף 21 נק', ב-7/16 מהשדה כולל 4/7 משלוש, 3 אס', 2 חט', ו-2 חס' בלא פחות מ-48 דק' (סמיילי של פרצוף מזועזע). הבחור פשוט מלך, אין ספק, אבל את תיבודו צריך לאשפז – מה זה 48 דקות בסיבוב ראשון של פלייאוף? תרגיע מיד.

דיווינצ'נזו, שהצליח גם להחטיא בקלאץ' וגם לקלוע בקלאץ', סיים עם 19 נק', כולל 4/8 מהשלוש, 5/5 מהעונשין, 4 ריב' 3 אס', 2 חט' ופלוס 11, הגבוה בקבוצה, ב-37 הדקות ששיחק. הוא פשוט שחקן אדיר דיווינצ'נזו. בזמנו לא הבנתי למה מילוואקי ויתרה עליו, כנראה עניינים של שכר ולא משהו אחר, ואז גולדן ויתרה עליו, בהחלט בגלל עניינים של שכר ולא משהו אחר, כך שיוצא שהוא שחקן אדיר וגם ג'ורנימן בעת ובעונה אחת. מקווה בשבילו, ובשבילם, שמצא את מקומו בתפוח הגדול.

הרטנשטיין האדיר סיים עם 14 נק' ב-7/8 מהשדה (!!!), 8 ריב', 4 מהם בהתקפה, 4 אס', 3 חס', פלוס אחד ב-30 דקות על הפרקט, ומהלכי קלאץ' שיישארו נעוצים בפיד של "מועדון מעריצי אייזיאה הרטנשטיין ברמת אפעל" משך שבועות ארוכים.

אננובי קלע 10, ב-4/10 מהשדה ו-0/3 מהשלוש, ולקח 4 ריב' ב-37 דק'. תמיד כולם התלהבו מהבחור הזה, ומהפוטנציאל שלו, והידיים הארוכות שלו בהחלט מסייעות לו בהגנה. אני יכול להבין למה, והחבר'ה האלה, אנונובי, אוקורו וכו', מוגדרים אצלי כ"קוואי-וואנאביז", אבל, לפחות בינתיים, הם לא מצליחים לעבור את הרף ולהפוך ל"קוואי", וזה בהחלט ניכר לעין.

בוגדנוביץ', נדמה לי שזה ההוא מדטרויט, לא מאטלנטה, קלע 6 נק' ב-2/6 מהשלוש והוסיף 2 אס', ו-2 ריב' ב-12 דקות, ויתכן שהיה מקום לתת לו יותר דקות, למשל כדי לאפשר להארט לנוח קצת. נראה מה יקרה איתו בהמשך הסדרה. מיצ'ל רובינסון, תמיד לפני/אחרי/תוך כדי פציעה, בעצם הפך למחליף של הרנטשטיין וסיים עם נקודה בודדת, אבל גם 3 ריב' התקפה ב-18 דקות. סחטיין.

דוס מקברייד התקשה לקלוע, עם 4/11 מהשדה ו-0/3 משלוש, אבל הכניס המון האסל, והחטיפה הבודדת שלו הייתה בית ספר לנחישות – הוא לקח את הכדור מפילי, כמו ילד שמחזיר לעצמו את הכדור שלו, שנלקח קודם לכן על ידי ילד אחר בגן – בלי שום היסוס או חשש, כאילו אומר "זה הכדור שלי, ואני לוקח אותו עכשיו ולא מעניין אותי כלום".

המון אנשים נותרו על הספסל של הניקס – פרשס אצ'יווה, יריחו סימס הקפיצי, אלק ברקס המיתולוגי ושייק מילטון למשל – ולא בטוח שבצדק.

בגדול, ניכר שפילי קבוצה מוכשרת יותר, בעיקר כאשר אמביד ו/או באטום על הפרקט. פשוט יותר קל להם לקלוע סל או לכפות פאול של היריבה. הניקס פחות מוכשרים, יותר קשה להם לקלוע סל, לפחות ביום מחריד כזה של ברונסון, אבל הם הרבה יותר "קבוצה".

בסיום המשחק, אחרי שסיים לקטר על השיפוט, הצהיר אמביד שפילי היא הקבוצה הטובה יותר, שהיא תמשיך להילחם, שהיא יודעת מה צריך לתקן, ושהיא תזכה בסדרה. אני חצי מסכים איתו על החלק הראשון, כלומר כשרון נטו יש בפילי יותר, וכנראה גם בנוגע לחלק השני, אבל אני לא בטוח בנוגע לשלישי, וחולק עליו בנוגע לרביעי. באופן כללי יותר – אין לי המון שעות אמביד ופילדלפיה ברקורד, אבל אני חייב להודות שאני לא מצליח להתלהב מהבחור הזה, לא מבחינת כדורסל ולא מבחינת שום דבר למעשה.

בדרבי הוילנובי גברו ברונסון, הארט ודיוינצ'נזו על קייל לאורי. האחרון, שכבר הוספד רבות בשלהי עידן טורונטו ולאורך רוב התקופה במיאמי, ובצדק, דווקא שיחק לא רע בכלל הלילה (8 נק', 6 ריב', 3 אס', 2 חט', חסימה אחת ופלוס שמונה ב-34 הדקות שלו על הפרקט), למרות שהאמת שהיה מתאים לו יותר להצטרף לחבורה הצעירה שממול, ולך תדע, אולי זה עוד יקרה מתישהו.

הניקס עולים ליתרון 2-0 בסדרת פלייאוף, לראשונה מאז הסיבוב הראשון נגד בוסטון ב-2013, ואני חייב להודות שלמרות שכבר אלף פעם הזהרתי את עצמי לא להתפתות למחשבה הזו, של "הניקס דווקא יצליחו הפעם", זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה להעיף אותה ממוחי הקודח.

אינקרדיבל דרמה.

דנבר נאגטס 101 – לוס אנג'לס לייקרס 99, דנבר מובילים 2-0 בסדרה.

משחק שלא ישכח במהרה. תצוגות כדורסל מרהיבות, קבוצתיות ואישיות, תצוגות כדורסל מזעזעות, קבוצתיות ואישיות, דרמות, מהפכים, אמונה ואי-אמונה, והכל בכמויות שמגישים רק באמריקה. מטורף!!

רבע ראשון 

דיאנג'לו ראסל יוצא לפרקט חם מהתנור וקולע שלשות כאילו אין מחר. כל מי שביקר את היכולת שלו בפלייאוף, ובצדק, נאלץ קצת לאכול את הכובע, או לפחות להבין שאצל ראסל יש גם אפס ולא רק דאונז. מי שעוד מתחיל את המשחק מצוין, וגם ימשיך אותו מצוין, סלחו לי על הספוילר, הוא אדם קשיש בשם לברון ג'יימס שהולם בג'מאל מארי עם בלוק אדיר!!! איזה בן אדם שפוי עושה דברים כאלה בגיל כזה באיזה משחק 2 בסיבוב הראשון של הפלייאוף? השתגעת לגמרי? לא ייאמן הבן אדם הזה.

מארי, בגלל הבלוק או בלי קשר אליו, משחק איום ונורא – מסתבך בכל מיני סולו-אים תמוהים וכושלים בצבע במקום לשחרר את הכדור, ואת הלחץ, למישהו אחר. ולא תגידו שאין לו למי לשחרר, נכון? ממש לא ברור. לברון, מהצד השני, מצליח לשחרר מסירת קוורטרבק מטורפת לדייויס. האיש הזה פשוט גאון, וגם מוכשר בצורה בלתי רגילה בכל אספקט של המשחק. חבל על הזמן.

הגאון מהצד השני, יוקיץ', בקושי מורגש. גם גורדון לא, ודנבר פשוט לא זורמת. הכל איטי, מסובך, לא קבוצתי, ומסתיים בהחטאה. ממש לא הדנבר שהתרגלנו לראות. לברון מקבל מכה באצבע, ומבצע בעצמו איזה ניתוח שדה קטן, נראה איך זה ישפיע עליו בהמשך.

בטיים אאוט המצלמה תופסת פרצוף מוכר בקהל, וכולם מריעים. "אה, זה איליי מאנינג", אני אומר לעצמי, לפני שהכתוביות גורסות פייטון מאנינג. חצי צדקתי. יוקיץ' מצליח לקלוע שלשה, לפחות זה. דייויס במשחק מעולה לא מצליח להחטיא, בעוד השלשות של דנבר מסרבות להיכנס.

הרבע נגמר 28-24 ללייקרס, כולה 4 נק' הפרש, אבל זה מרגיש הרבה יותר גרוע מזה – הלייקרס מעולים בעוד דנבר פשוט לא עצמה. מצד שני, יתכן שיש כאן דווקא מקום לאופטימיות – כשדנבר תיכנס לעניינים גם התוצאה תתיישר.

רבע שני 

בגדול- מור אוף דה סיים – הלייקרס ממשיכים להיות מצוינים, ודנבר ממשיכה לג'עג'ע. הייתה איזו מהומה שיפוטית שמסתיימת בצ'לנג' מוצלח של דנבר, שום דבר לכתוב עליו בסיקור. יוקיץ' נח, אז ארון גורדון לוקח על עצמו יותר ומצליח לא רע. שחקן מעניין ארון גורדון, לא מספיק סקילד כדי להיות פרנצ'ייז פלייר או משהו בסגנון אבל בהחלט מספר 3 מצוין עבור הנאגטס. מצא את מקומו בעולם. זה טוב.

לפחות בהגנה דנבר משתפרים, והלייקרס קצת עושים שטויות, אבל דיאנג'לו ראסל ממשיך לקלוע בטירוף – כבר 5/5 מהקשת, ולך תדע אם ומתי הנחשול הזה יפסק. יוקיץ' חוזר סוף סוף לפרקט, אבל הבעיה בעינה עומדת – דייויס קולע וקולע וקולע (6/7 מהשדה), בעוד שבדנבר כולם, חוץ מפורטר ג'וניור, לא מצליחים לקלוע סל, ובטח שלא שלשה. מארי מחטיא בלי הכרה, ואז גם רג'י ג'קסון. טאורן פרינס קולע וזה כבר 45-37 ללייקרס. דנבר צריכה לקלוע, ואם לא מהשלוש אז מהצבע, או להתפלל ממש חזק שהסטטיסטיקה של הלייקרס תתיישר בחדות ובקרוב מאד.

תקוות לחוד ואנתוני דייויס לחוד, וזה כבר 49-39 לפני עוד שלשה של פורטר. יוקיץ' נראה עייף, כבד ועגול, יכול להיות שהוא השמין קצת? נשמע לי כמו משהו שיכול לקרות בתחילת העונה, אבל אנחנו כבר בתחילת הפלייאוף, אז זה פחות סביר, לא?

הגאון בצד השני, לברון, יוצא למתפרצת, קולדוול-פופ מתרגל עליו הורדת זקיף, בלי כוונה לפצוע, רק לעצור את המפלצת. מבחינה פיזית הוא מצליח – לברון איז דאון – אבל איכשהו גם תוך כדי נפילה לברון מצליח לקלוע ולקבל את האנד-וואן. לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי, ואני עוד יותר זקן מלברון.

דנבר, מצידם, ממשיכים להחטיא בלי הכרה. ממש כאילו יש איזה באג בסיסטם וכל הקליעות שבדרך כלל נכנסות פשוט לא מוכנות לנהוג כמנהגן הלילה. זה מסוג הדברים שאמורים להתיישר אבל ההתיישרות הזו לא באה. דנבר פשוט לא במשחק, הפרש של 15 נקודות במחצית, 59-44, השמש זורחת והלייקרס פורחת.

רבע שלישי

הרבע השלישי מתחיל באותו אופן – דייויס קולע, דנבר מחטיאה. פחות משתי דקות לתוך המחצית ודייויס עם 30 נקודות (!!!) ב-13/14 מהשדה וחמישה אסיסטים. לא ראיתי כל דקה ודקה שדייויס שיחק בחייו אבל אני לא פוסל את האפשרות שזו המחצית (פלוס שתי דקות) הכי טובה בקריירה שלו.

התוצאה היא 68-48 לרעים כשמאלון לוקח פסק זמן. אופטימי מצידו, אני מצידי כבר הייתי סוגר את הטלוויזיה, אבל אמרתי שאסקר אז אני תקוע כאן איתכם.

המשחק עצמו נהיה פחות רלבנטי אז אני מתחיל לחשוב על תובנות לסיכום. תראו זה יום גדול של דייויס, ויום גדול של דיאנג'לו ראסל, ויום זוועה של כל דנבר למעט פורטר. הסיכוי ששלושת האירועים הנדירים האלה יתממשו כולם במשך 48 דקות תמימות בעתיד הנראה לעין אינו גבוה, אז "כל מה" שדנבר צריכה לעשות זה לנצח את המשחק הבא, על מנת להחזיר לעצמה את יתרון הביתיות, אחר כך לנצח את המשחק השלישי, כדי להכריע את הסדרה, ולבסוף לסגור סיפור פורמלית במשחק החמישי בבית. קלי קלות. רק תודיעו לי שזה סגור.

קולדוול פופ לא קלע עדיין מהשדה, רק שתבינו. זה פשוט מגוחך. לא כל הלייקרס מעולים – האצ'ימורה בקושי קלע, וגם ידידי ריבס לא הורגש יותר מדי, אבל עכשיו אפילו פורטר מחמיץ פעמיים רצוף זריקות פתוחות משלוש, והאמת שאם אני מאלון אני סוגר את הסיפור, חבל על הסיכוי לפציעה ועל תסכול שיתפתח אצל השחקנים ביום כזה שחור – עדיף לתת לזרוק את המשחק ולתת לספסל להשתפשף קצת.

עכשיו 74-57 ולייקרס לוקחים טיימאאוט, לא יודע למה, אולי הם חייבים בגלל הטלוויזיה? וואטאבר. אנחנו עכשיו שש דקות ומשהו לסיום הרבע ואנתוני דייויס, פשוט לא יאמן – מחטיא. שרשרת הניסים ממשיכה ועכשיו גם ראסל מחטיא. יוקיץ' קולע משהו מכוער במיוחד אבל כל דבר זה טוב במצב כזה, ועכשיו אנחנו ב74-61. השחקן החשוב ביותר על הפרקט כרגע, השחקן היחיד שעדיין מצליח לשמור את דנבר במשחק, הוא האצ'ימורה. דנבר מתחילים להזיז את הכדור אבל הוא, מצידו, ממשיך לסרב להיכנס לטבעת.

הלייקרס התחילו להחטיא גם הם, זה כנראה מדבק העניין הזה.פופ מטביע במתפרצת, (אין לו דרך אחרת להכניס את הכדור הלילה), הקהל מתעורר, ומתברר שהלייקרס לא קלעו כבר ארבע וחצי דקות. מעניין. עבירה רביעית לדייויס, יוקיץ קולע ואנחנו ב-74-65 שתי דקות לסוף הרבע, אבל אז ראסל מכניס שלשה נוספת. יוקיץ' חופר, כולם מחטיאים, ועכשיו רק עשר 79-69, אז אולי יש סיכוי? תיאורטית כמובן, בפועל כמו שדנבר משחקים ממש לא בטוח שזה בקלפים. נגלה מיד.

רבע רביעי

ארון גורדון קולע, שמונה הפרש, ג'קסון הייז על הפרקט. טאורן פרינס קולע שלשה אדירה בסוף השעון. בראון מחזיר בסל בכיוון השני. ראסל מחטיא שלשה. מי שמשחק כרגע זה לברון והספסל מול גורדון והספסל. דייויס חוזר, לברון יורד. המשחק תקוע, אף אחד לא ממש מצליח לעשות משהו. סוף סוף מארי בחדירה 82-75. פייטון ווטסון חוסם בצד אחד ומקבל מיוקיץ' בצד השני 82-77, והלייקרס לוקחים טיים אאוט, אבל אני עדיין פסימי, הכל הולך קשה הלילה, לא יודע אם זה יעבוד. מצד שני אחרי מה שראינו מהניקס לך תדע. מצד שלישי לברון זה לא פילי. נראה.

כל פעם שמארי נוגע בכדור נראה לי שהולך לקרות משהו רע. הוא פשוט מזעזע הלילה. יוקיץ' מחטיא. האצ'ימורה על הקו, קולע רק אחת. מארי קולע סוף סוף, 83-79, ועוד שבע דקות לסיום. ושוב מארי ועכשיו רק 83-81. לברון עם שלשה 86-81, ועוד אחת מדהימה בפול אפ מחצי מגרש כמעט, לא יאמן, איזה שחקן ענק. דנבר חוזרים להחטיא מכל טווח אפשרי. 89-83, שש דקות לסיום, יוקיץ' קולע 89-85. האמת שיש סיבות אובייקטיביות לחוש מתח אבל אני לא מאמין שזה יקרה.

פסק זמן, כל מיני מיניונים וחזרנו. לברון בבידוד, קולע. יוקיץ' מחזיר. 91-87 שלוש דקות וקצת לסיום. ריבס בבידוד, קולע. מארי מחזיר. האצ'ימורה מחטיא, יוקיץ' קולע אנד וואן, ועבירה חמישית לדייויס. 93-92 ואני עדיין לא מאמין, מה תעשו לי?

שתי דקות לסיום. ריבס עולה לשלושה לא הגיונית ומחטיא. לברון חוטף למארי ומטביע. פורטר עם שלשה 95-95. אני עדיין לא מאמין. דקה ורבע. ראסל חודר וקולע. דקה. מארי קולע מהעונשין 97-97. לברון חודר וקולע. מארי מחזיר. לברון מחטיא שלשה. מארי קולע עם הבאזר ודנבר מנצחת. עכשיו אני מאמין.

אנ-פאקנ-בליבאבל!!!!

לא ראיתי דבר כזה בערך מאז שמכבי ניצחו בשניה האחרונה את הפיינלז ההוא של היורוליג שבו פיגרו כל המשחק עד אותה שניה. כל מה שכתבתי לכם כאן למעלה זה מה שהקלדתי במהלך הצפייה. זה פשוט לא יכול להיות שזה נגמר כמו שזה נגמר. מטורף. מטורף. מטורף.

עכשיו ברצינות – הלייקרס היו אדירים כמעט כל המשחק. א-ד-י-ר-י-ם. אנתוני דייויס בתצוגה שלא תיאמן. לברון בתצוגה שתיאמן אפילו פחות מזו של דייויס. דנבר היו קטסטרופה בוודאי יחסית לעצמם אבל גם בכלל – כדורסל איום ונורא, מכוער, לא יעיל, לא אפקטיבי, לא בטיח. זוועה. זה לא יכול להיות דבר כזה. משחק ענק של דייויס, של לברון, של הלייקרס כקבוצה. משחק מחריד של מארי, חלש של יוקיץ', וגרוע של דנבר כקבוצה. ודנבר מנצחת. לך תבין.

הלייקרס עם 48 אחוז מהשדה מול 44 אחוז של דנבר, ועם 43 אחוז משלוש בהשוואה ל-24 אחוז של דנבר. איך אפשר לנצח ככה? דנבר לקחו יותר ריבאונדים 45 מול 38 של הלייקרס, 9 מהם בהתקפה מול 4 בלבד של הלייקרס, ואיבדו את הכדור רק 9 פעמים בהשוואה ל-15 של הלייקרס. דנבר קלעו 54 נק' בצבע בהשוואה ל-38 בלבד של הלייקרס. הלקח כאן – להתעקש, לחפור, לא לוותר. אני לא הצלחתי בזה, דנבר כן, והם באמת ניצחו בסוף.

יוקיץ' קלע 27 נק' ב-9/16 מהשדה, 2/4 מהשלוש, 7/7 מהעונשין, קטף 20 ריב', 4 מתוכם בהתקפה, הוסיף 10 אס' על 3 איבודים ו-2 חט' ב-41 דקות משחק. מתברר שרק ארבעה אנשים שונים עשו סטט כזו של לפחות 20 נק', 20 ריב' ו-10 אס' במשחק פלייאוף בחמישים השנים האחרונות. לאחד קוראים קארים עבדול ג'אבאר והוא עשה את זה פעם אחת, לשני קוראים טים דאנקן והוא עשה את זה פעם אחת, לשלישי אני לא זוכר איך קוראים, אבל גם הוא עשה זה פעם אחת, ולרביעי קוראים ניקולה יוקיץ', שעשה את זה הלילה, בפעם הרביעית בקריירה, במשחק שבאמת היה רוצה לשכוח 47 דקות ו-58 שניות שלו. איך אפשר להיות כל כך "גרוע" וכל כך טוב בעת ובעונה אחת? לניקולה יוקיץ' הפתרונים.

ג'מאל מארי, תאמינו לי, היה זוועה. זוועה! לא קלע, קיבל החלטות שגויות, מסר גרוע, איבד כדורים, לא מצא את מקומו, ותפס את מקומם של אחרים. זה נגמר ב-20 נק' ב-9/24 מהשדה, 0/5 משלוש, 2/2 מהעונשין, 3 ריב', 5 אס' על 2 איבודים, 4 עבירות, פלוס מינוס של מינוס שתיים ב-40 דקות, וזריקת ניצחון שגם הנינים שלו יזכרו בשנת 2150. לא יאמן.

ארון גורדון עם 14 נק' ב-5/10 מהשדה, 4/4 מהעונשין, 7 ריב', 3 אס' ומינוס 4 ב-40 דקות משחק היה ככה-ככה, וזה עוד טוב יחסית לשני קודמיו. מייקל פורטר ג'וניור, שרק בשבוע האחרון התבשר שאח אחד שלו מושעה מהנ.ב.א לכל חייו, ושאח אחר שלו הולך לכלא על משהו שאני לא זוכר כבר, הצליח להתאושש עם 22 נק' ב -8/13 מהשדה, 6/10 מהשלוש, 9 ריב', אס' בודד ו-2 חטיפות, אבל בעיקר היה מי ששמר את דנבר במשחק גם כשהם שיחקו כמו סקציה נס ציונה נגד מובילג'ירג'י ווראזה. הוא גם אמר לאלי לה-פורס, ידידתו משכבר הימים של אט"ה, שניקולה יוקיץ' יהיה מצוין ברבע הרביעי. אמר, וצדק. אפשר בהחלט לומר שהימים האחרונים הוכיחו שהוא האח המוצלח במשפחה.

קולדוול-פופ, שחקן שאני מאד מחזיק ממנו, היה, נחשו מה? נכון – זוועה. 6 נק', סל שדה ראשון ברבע השלישי, 2/7 מהשדה בסוף המשחק, 0/4 אכזרי משלוש, 2/2 מהעונשין, ריבאונד אחד. כן, רק אחד. 3 אס', חסימה, שני איבודים, 4 עבירות, אבל גם דאנק מומנטום שתרם להתאוששות הדנברית הבלתי צפויה הזו.

עד כאן החמישייה של דנבר, אולי הטובה בליגה, שעשתה הלילה פלוס מינוס של מינוס 9. הזוי. מכאן הספסל, והוא מתחיל עם האיש עם הפלוס מינוס הכי גבוה על הפרקט הלילה, פייטון ווטסון עם פלוס 9. 2 נקודות בלבד קלע העזר שכנגד החמישיה, אבל גם 2 אס' וריבאונד יפה וחשוב. רג'י ג'קסון היה מחריד עם 0/5 מהשדה, וכריסטיאן בראון קלע 10 ב-5/8 אבל גם 0/3 משלוש, והוסיף 2 ריב', שניהם בהתקפה, וחסימה.

בצד המפסיד, (אני עדיין לא מאמין שאני כותב את זה):

לברון עם 26 נק' ב-9/19 מהשדה, כולל 3/6 מעבר לקשת, 5/7 מהעונשין, 12 אס', 8 ריב', 2 חט', 2 חס' ופלוס שתיים ב-38 הדקות שלו על הפרקט. אני באמת לא יודע מה לעשות עם המספרים האלה, שהצטרפו למראה העיניים – הוא היה ענק, הברנש, ענק! בא לי להגיד שאי אפשר להאמין שהוא בן 39 וחצי, וזה כמובן נכון. מה שכן, וזה לא סותר, בהחלט אפשר לדמיין שאם המשחק היה מתנהל בשנת 2014 הוא היה משחק 45 דקות, ולא 38, וכן – 7 הדקות האלה היו מכריעות את ההתמודדות לטובת הצהובים. מטורף.

אנטוני דייויס עם 32 נק' ב-14/19 שהם 73% מהשדה, 4/4 מהעונשין, 11 ריב', 2 אס', חטיפה, חסימה, אבל גם 4 איבודים ו-5 עבירות ב-39 דקות. הוא היה מדהים במחצית הראשונה, וכנראה שהעבירות, ואולי גם העייפות, גרמו לו להיות פחות מורגש במחצית השנייה.

דיאנג'לו ראסל המושמץ גם הוא ב"משחק חייו" עם 23 נק' ב-8/16 מהשדה כולל 7/11 מהשלוש (!), 6 אס', 3 ריב' ופלוס 4 ב-39 דקות משחק. מעניין מאד אם הוא יצליח לשחזר יכולת כזו בהמשך הסדרה.

אוסטין ריבס במשחק שקט עם 9 נק' ב-4/11, כולל 1/5 מהשלוש, 6 ריב' ו-2 אס', אבל גם הפלוס מינוס הגבוה בלייקרס הלילה. האצ'ימורה עם ערב מחריד של 3 נק' ב-1/7 מהשדה, ו-5 ריב', השאיר את דנבר באזור חיוג שאפשר בכלל להתקשר ממנו לניצחון, החמישיה של הלייקרס עם פלוס מינוס של פלוס שתיים. סחטיין ענק.

הספסל, מה לעשות, לא הרבה לתרום הלילה. טאורן פרינס עם 6 נק' ב-2/3 מהשדה ב-22 דקות היה מצוין לטעמי, אבל האחרים לא הורגשו. דווח שיתכן שונדרבילט יחזור למשחק הבא ואם כן זו בהחלט יכולה להיות נקודה משמעותית מבחינת הלייקרס. מה שכן, גם אחרי התהפוכות הללו, אני עדיין מסכים עם עצמי שהסיכוי שדנבר ישחקו כל כך גרוע גם במשחק הבא אינו גבוה, ולכן לא בטוח בכלל ששיפור במשחק של הלייקרס, שהיו אדירים הלילה אם כבר הספקתם לשכוח, יספיק.

ערב מדהים בליגה הטובה בעולם, ומבעד לכל הדרמות והתהפוכות שווה לציין שבכל שלושת המשחקים נקלע מספר נקודות נורמלי, או מה שפעם היינו מגדירים כנורמלי. לא יודע אם זה עניין של הגנות, של שיפוט, של ידיים רועדות, גם וגם, לא ולא, או משהו אחר, אבל יהיה מעניין לראות האם ואיך זה ימשך. כיף לנו.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 76 תגובות

  1. כתוב נפלא מאנו, תודה.
    פילי פראיירים, ממש…
    אמביד פשוט לא מספיק טוב ולא קרוב ללהיות בכושר, חסר עומק מהספסל, הילד לא קיים בסדרה, דווקא טוביה האריס היה סביר היום, נתן הגנה טובה מאוד כמו רוב פילי. הסדרה לא גמורה אמנם אבל הניקס מסוגלים לדבר חזק מאוד השנה אם הם לא ייפלו מהרגליים.

    1. ידברו חלש…הם בינוניים מינוס. פשוט חסר שם כישרון והם לא יקחו משחק מבוסטון. תכלס גם פילי צריכה לפרק אותם

  2. כולם מדברים בחצי שנה האחרונה על קונספציות שצריך להיפטר מהן ונראה לי שהלילה הבנתי סופית שכולנו חיים באיזה קונספציה מופרכת לפיה הקבוצה של לברון היא הענק הדורסני שאיכשהו תמיד מצליח לעמוד על הרגליים כנגד כל הסיכויים ולהביא עוד ועוד הישגים.
    אלא שהמציאות היא שדנבר היא המפלצת הזו (מכבי תל אביב כדורסל סטייל) בעוד לברון וחבורתו בעצם הפכו להיות איזה הפועל חולון כזאת שרוצה, מנסה, משתדלת אבל למרות פער מוקדם בסוף מפסידה כמו תמיד.

  3. המהלכים שניצחו לניקס את המשחק מגדירים אותה כקבוצה. לתיבס יש קבוצה ללכת איתה למלחמה. אמביד רוצה לסיים את העונה כבר
    דנבר חייבת תרומה מהספסל. רגי נוראי לדעתי לא צריך לקבל דקות בסדרה הזו. ברגע שבראון ווטסון יפגעו מחוץ לקשת הסדרה תגמר מאד מהר

  4. לא יודע מה עשינו שזכינו לכל הטוב הזה, למה שאפשר להגדיר רק כתצוגה נדירה של מקצוענות. וגם המשחקים היו לא רעים בכלל.
    תודה רבה מאנו

  5. תודה רבה מאנו. איזה כיף שדנבר דוהרת לBack to back. אין ספק שלברון היה שחקן אדיר אבל יש לו חלק לא מבוטל בהצגות שקיימות היום בליגה. בעיניי הוא תרם המון לליגה אבל גם קצת "קלקל" אותה. אהבתי אותו פעם (אבל בעיקר שנאתי אותו) בגמר ההוא נגד סן אנטוניו עם השלשה של ריי אלן. כמה התבאסתי שהם הפסידו את הגביע וכמה שמחתי שנה אחר כך כשהם לקחו אותו.

  6. תודה מאנו על סיקור אדיר. לניקס יש אופי מיוחד העונה ממש משמח לראות שמביאים אותו בנתיים גם בפלייאוף.
    דנבר בכל משחק צריכים רבע וקצת איכותי כדי לנצח, הסל של מארי היה בדרגת קושי 200 בערך מעל כל האורך של דיוויס וזה באמת אחרי 3 רבעי זוועה שלו.
    ויוקיץ'- לא יודע אין יותר סופרלטיבים על הסופגניה הסרבית הזו.

  7. תודה רבה מעולה.
    "פורטר עם שלשה 95-95" – מהלך מדהים שלא ידברו עליו בגלל ג'מאל, אבל המסירה של גורדון על הקו והתפיסה של פורטר עם השלשה הקשה לשוויון היה סיקוונס אדיר.

    1. מסכים
      יכול היה לדעתי להטביע אבל מסר.
      דנוור משחקים מאד קבוצתי. אולי הכי קבוצתי באין BA. אני לא ממש רואה אנוכיות בשחקנים שם.
      להבדיל מהסלטיקס.

          1. לא פעם ראיתי אותו עושה הטעיות על שני שומרים בצבע ומטביע מתחתיהם.
            כשגורדון עם כדור מתחת לסל הוא בהחלט יכול להטביע או לפחות לסחוט שתיים מהקו.
            הפואנטה היא המשחק הקבוצתי של דנוור.

            1. הטעיות בנפילה לאחור מחוץ למגרש?

            2. אם הצליח למסור כל כך טוב, היה יכול גם להתאזן

  8. לא יודע אם זה באמת מה שעשה את ההבדל אבל עובדתית: שתי דקות לתוך המחצית הנאגטס יורדים לטיימאאוט אחרי שלשה של ריבס כשהלוח מראה 48-68 ללייקרס ולאנתוני דייויס יש כבר 30 נקודות. הנאגטס מעבירים את אארון גורדון לדיוויס ואת יוקיץ' להאצ'ימורה. דיוויס קולע 2 נקודות עד סוף המשחק והלייקרס רושמים רק 31 נוספות כולל בצורת של כמעט חמש דקות במהלך הרבע.

    1. גורדון מר הגנה. פיזי מאוד עם סייז שיכול לשמור על אמביד וזריז מאוד גם מול גארדים. מחפה על יוקיץ ופורטר כל העונה. לא ברור איך לא מקבל קולות לשחקן ההגנה

  9. מיקי, אני רואה שאני משאיר פה חותם, לא כמו שי או שימון.
    אבל פאקינג צארלי ברונסון? יפה!
    גיבור ילדות של סוף השבעים והשמונים, ביחד עם בוב הוסקינס (בובו)
    אם הסלטיקס לוקחים הלילה נראה שנקבל חצי גמר מזרח של סלטיקס-קבס.
    כמו שכתבת, מיצ'ל קצת מוגבל אבל נראה שגם טייטום.
    ההבדל זה מה שמקיף את גייסון ושלושה מחליפים מצוינים.
    טיבס? סוף סוף יזכה לכבוד המגיע לו.
    ותודה מאניקי על הפוסט של אחרי המצות, הפשטידות, עוף ברען עוגות עוגיות בוטנים עוגיות קוקוס, קניידלך גפילטע פיש ועוד….
    אולי גם שי יתרכך קמעה?
    הבכי של הטרול אמביד אחרי כל הסוכריות שקיבל הלילה ובמיוחד המרפק, סל אנד וואן?
    הנפיל פשוט פאתטי ברמות שלא היו כאלה באין BA.
    אם היה בוכה על ההפסד, מילא, בסדר אבל להתלונן אחרי כל מה שקיבל?
    איזה דמבל'ה בההההה, שיחזור לקאמרון.

  10. סיקור מדהים
    כל כך בעסה – במשחק מדהים של לברון, דיוויס ודילו…
    כל בן אדם נורמלי היה נשבר אחר כך.
    מקווה שלברון עם הניסיון שלו, יצליח לאסוף אותם, להוסיף את השנייקל
    מצד שני, ספק אם דנבר תגיע לעוד יום רע כזה..

  11. אחלה סיקור מאנו דה מאנו.
    יום שמח מאוד לאלה שאוהבים את לברון עם לב שותת דם. הוא בוכה היום כמו שלא בכה מאז שמע את דלונטה גונח מהחדר של אמא גלוריה.
    ראיתי שעזב בזעף את הראיון אחרי משחק. בכל זאת – אור קטן בחיינו העצובים בימים אלה.
    אחרי שנרגענו מהדרמה המטורפת של השניה האחרונה, החמאנו לביצים משיש של ג'מאל וקלטנו את שורת הסטט' המגוחכת של יוקיץ' – חייבים לזכור שהלייקרס היו כפסע מהניצחון המוחלט.
    מי שניצח לדנבר את המשחק הוא לא אחר מאשר אחד מייק מלון.
    מטיפאוף עד באזר סבלה דנבר מבעייה מסריחה ולא הוגנת משהו – המוני זריקות מצויינות שפשוט היכו את הסטטיסטיקה ולא נכנסו. זה הלך והחמיר עד שהגיעו למינוס 20 למרות ששיחקו סולידי ביותר.
    אז איך מנצחים משחק כזה שהשחקנים שלך עושים (כמעט) הכל נכון ובכל זאת אתה למטה? בהתאמות. פשוט אין לך נשק אחר. ההתאמות הקטנות שמלון עשה כל הזמן ולא ויתר הוכיחו את עצמן. הבאזר ביטר של מארי מנע הארכה שהיתה הולכת בוודאות לקבוצה הביתית. אבל כמקרה הזה המזל הלך עם המשקיענים והפרחים – כמו שאמרתי – למר מאמן.

  12. סיקור מטורף וערב כדורסל היסטרי. פילי חנקו משחק על מלא ויכולים לבכות עד מחר. הסדרה הו פשוט אדירה וכיף לראות סדרת פליאוף כה צמודה אם כי לא איכותית (שתי הקבוצות לא מדגדגות את בוסטון מבחינת איכות).
    דנבר מזכירים לי את המשםט הנצחי של רודי טומג'אנוביץ- לעולם אל תזלזל בלב של אלופים. ברגע שהמשחק התחיל להיות צמוד ברבע הרביעי לא היה לי ספק שהם ימצאו לנצח את המשחק. דנבר משחקת כדורסל קבוצתי מהנה, מענג ונטול אגו (אני לשנייה מסיט מבטי מפורטר ג'וניור שלא מסר אסיסט אחד בקריירה) ויש לה תופעת טבע שאין לה תשובות – הנבל דרו…

  13. תודה מאנו סיקור לפנתיאון.
    אני מרגיש קצת אחרת ביחס למשחק של הלייקרס ודנבר.
    לדעתי הלייקרס יושבים לא רע על החולשות של דנבר. הריצה של 0:10 מאוד מטעה, בפלייאוף מדובר בעיקר במשחקים צמודים מה עוד שהלילה זה היה לגמרי הפסד של הלייקרס – יותר מאשר ניצחון של דנבר.
    אפרט טיפה,
    1. בהתקפה הלייקרס סוחטים את האין-הגנה של יוקיץ. דיוויס חגג עליו בחצי הראשון, זה היה כל כך שקוף, או פיק אנד רול, או אחד על אחד, זריקה נוחה אחרי זריקה נוחה. הכל מקרוב, הכל עם "סימון" של הגנה (כמו מחזירי הכדורים בחימום). כאשר גורדון הוסט אל דיוויס, לברון החל לחגוג, הוא משך אליו את יוקיץ' בפיק אנד רול וחדר בקלות לסל. זה הסתיים בהחטאות של לייאפ אבל המגמה הייתה ברורה. לברון דווקא תפס ביטחון והרגיש טוב בחצי השני – בצורה מאוד מפתיעה (כי היה עייף).
    2. בהגנה הלייקרס עשו עבודה לא רעה על מארי, הוא החטיא זריקות לא פנויות וראו שהוא עצבני ועובד קשה. מארי ווינר גדול אבל נהיה בכיין, כל המשחק זורק ראש ומתלונן לשופטים. אכזב אותי מאוד בקטע הזה אתמול.
    3. כולם אומרים שדנבר היו ביום רע וזה נכון, אבל פורטר ג'וניור דווקא קלע כמו משוגע ואני בספק אם יוכל לקלוע ככה במשחקים הבאים.
    4. דווקא מי שהיה ביום רע היו הצוות המסייע של לוס אנג'לס ובראשם ריבס והאצ'ימורה שהיו חושך עד לרבע האחרון (האצ'ימורה היה חלש כל המשחק). גם ראשל שפתח בטירוף די נרגע בהמשך – אבל לכל אורך המשחק איבד כדורים כמו בקט סל. מסירות לקהל או לידיים של היריב. זה שובר את הקבוצה. דינווידי בכלל לא קיים – "כל הכבוד" להאם על ההעלמה שלו. יש לו כל כך הרבה מה לתת. אני לא בטוח שאני לא מעדיף אותו על פני ראסל.
    5. השופטים לדעתי נטו לטובת דנבר. מה שכן זה היה מינורי, הם בעיקר שפטו גרוע. כל נפילה של דרג – מיד שריקה – בודקים צ'אלנג' שעה ומחליטים לא נכון (מארי הוריד ללברון מכה רק על כף היד, פאול ברור. היד היא חלק מהכדור כאשר פוגעים גם בכדור). מה קורה לשיפוט בליגה? הם בכלל לא שורקים את המשחק – הכל שריקות מהבית. מסכנים, בילבלו אותם לגמרי.
    .
    שורה תחתונה – ללייקרס יש הרבה מה לשפר מאתמול, לדנבר לא הרבה מדי. מארי יחזור לעצמו אבל אתמול הוא קלע 20 והוא יגיע אולי לממוצע של 30 בהמשך, זה לא יעשה הבדל כזה גדול. במשחק הראשון הוא קלע 22. פורטר וגורדון קלעו יותר מהמשחק הקודם.בראון קלע 10 לעומת 2 במשחק הקודם. דנבר גנבה משחק שהיה צריך להיות גמור, הלייקרס שבקו – בעיקר דיוויס שנעלם.
    אני חושב שהלייקרס ינצחו את המשחק הבא בהפרש דו סיפרתי.

    1. דיוויס במחצית הראשונה לא היה בהכרה.
      נכון שהוא עשה המון סלים על הג'וקר אבל מרביתם דווקא בחצי מרחק מחוץ לצבע, פשוט לא החטיא את הזריקות. מה אפשר לעשות מול זה?
      ההעברה של גורדון עליו היתה הברקה למרות שבטח במשחק הבא המצ'אפ יישאר – דיוויס מול יוקיץ' ולברון מול גורדון.
      השיפוט – גרוע לשני הצדדים. פוסטר צריך לפרוש, מספיק. ההתבכיינות של לברון במסיבת העיתונאים והיציאה הדרמטית לא הוסיפו לו כבוד imo

            1. חחחח יש מצב שזה יקרה

      1. https://www.youtube.com/watch?v=oZaISpRD8Vg
        .
        תסתכל טוב – יש שם איזה שישה סלים ישירים על יוקיץ' באחד על אחד ועוד ארבעה או יותר כתוצאה ישירה מפיק אנד רול של דיוויס ושמירה עצלה של יוקיץ' בחילוף/עזרה. בגדול – כמעט כל הסלים על יוקיץ'. וכולם די קלים – אם אתה תופס יום – ודיוויס בהחלט תפס יום.
        לגבי לברון – נכון הוא האחרון שמותר לו לבכות – אבל השיפוט באמת היה מזעזע. ראסל קיבל מכה בראש ואמרו שזה אחרי הזריקה – אז מה זה אומר? שאם השחקן זרק מותר להכות אותו בראש? אני מניח שהוא דיבר גם על נרס שלא קיבל TO
        בקיצור – בלי קשר לפוסטר שבאמת צריך לפרוש – השופטים איומים. הם מבולבלים. אבל למה בריפליי סנטר טועים ככה? מצחיק/עצוב חחח

        1. יש בעיה, הסרטון נגמר שבע ומשהו דקות לסיום הרבע השלישי חחחח..
          חוץ מפעם אחת שיוקיץ' לא קפץ בתוך הצבע, הרוב נראה כמו סלים בכלל לא קלים ברמת ביצוע עליונה.
          מהצד השני של המטבע, תיזכר בדקות הסיום של הרבע הרביעי, במאני טיים – יוקיץ' לוקח פעם אחר פעם את דיוויס לטיול עד הטבעת וקולע עליו בלי הפסקה.

  14. ה-GOAT של הסיקורים
    כל כך מפורט, עתיר סטטיסטיקות ועם רשמים אדירים מפה עד נהלל (שעה וחצי נסיעה לפחות). דנבר-לייקרס קלאסיקת אינסטנט.
    תודה מאנו.

  15. בעניין הנפילות התכופות שלו – הסתכלתי גם על זה, אני לא לגמרי בטוח שזה בשביל לסחוט עבירות, או לפחות לא רק בשביל לסחוט עבירות, נראה לי שמישהו אמר לו, ויתכן בצדק, שהסיכוי שלו לפציעה בברכיים גבוה יחסית לשאר חלקי הגוף ולכן עדיף לו ליפול ולהתגלגל ו"לפזר את המכה" על כל הגוף, מאשר לספוג את עומס הנחיתה בברכיים. נדמה לי שזה מה שאומרים לצנחנים – שכשהם מגיעים לקרקע הם צריכים "להתגלגל", ולמרות שזה לא אינטואיטיבי יתכן שיש בזה ממש

    עוד פעם הדאחקות האלה?

    תכך יגידו שזורקים ראש לאמן את שרירי הצוואר וחדות המוח חחחחח

    1. לא יודע אם קיבל עצה ליפול או לא אבל רוב הנפילות חדמ״ש לא פלופים בכוונה להוציא עבירות. הוא לפעמים נופל אפילו אחרי המהלך – לזה לדעתי מאנו התכוון.

  16. איזה סיקור נפלא. ראיתי את המשחק בלייב ונהנתי מאד, אבל הסיקור עוד יותר טוב מהמשחק. וואו ותודה.
    אם הם לא ניצחו את זה, אבדה תקוותם.

  17. אלו לא רק משחקים בלתי נשכחים, אלא סיקור מצויין.
    לגבי פילי והלייקרס. תם הטקס.הסדרות נחתמו.
    דנוור לא יוכלו לסבול מיום קליעות כל כך רע שוב יוקיץ יהדק את ההגנה וההתעלות של דיוויס ולברון תיגמר בקרוב מטעמי סטטיסטיקה וביולוגיה. זה ייגמר בסוויפ ג'נטלמני.
    הסדרה של ניו יורק מול פילי יכולה להיגרר לסדרה ארוכה בואכה 7 משחקים של 2 קבוצות קרובות באיכותן. אבל בסופו של דבר ניו יורק קשוחה ונחושה ופילי תמיד היו פריכים מנטלית

  18. הדרך הכי מהנה לחוות את המשחק זה לראות אותו בעצמך, והשניה ישר אחרי היא לקרוא סיקור של מאנו… כל הכבוד

        1. הליגה בדוח שתי הדקות , עשו על מקסי שני פאולים שלא נשרקו .
          ניק נרס היה צריך לקבל טיים אאוט שהוא ביקש בזמן.
          אז מה יש משחק חוזר ? לא ? אני בשוק

          רק כדי לסבר את האוזן במהלך העונה בחישוב של כל הדוחות שתי דקות אחרונות במשחקים של 5 הפרש ומטה .
          22 פעמים נעשו טעויות לרעת פילדלפיה .
          הקבוצה הכי קרובה אליהם זה 10 טעויות

          1. זה העכלולי שתולי שלך?
            תתבייש, זה אחרי שהטרול שלכם קיבל קליר פאת' שלח מרפק לסנטר של הניקס קלע שתים קלות והמרפק הזה היה שווה גם אנד וואן? כשהשופטים נותנים, הכל בסדר כשלוקחים איזה בכי, לך תתחתן עם אמביד, אתם בול מתאימים.

  19. מאנו התעלית על עצמך וזה אומר הכל…הדבר היחיד שפספסת בסיקור שלך זה את העובדה שבמאני טיים מורי חזר לתפקד ובגדול וקלע כמה סלים יפים בחדירות שהביאו את דנבר אל הבאר…כך שאת הסל האחרון והמדהים שלו הוא לא קלע משום מקום זה היה אחרי סדרה של סלים מוצלחים שנתנו לו את ההרגשה הנכונה שדרושה לקלע שהוא "יודע" איפה הטבעת…המשחק הזה משדר שדנבר היא אולי הדסטיני טים של השנה (או של השנים הבאות הבאות) ויש מצב שיקדישו לו פרק שלם בדוקו העתידי כדי להדגים איך אלופות גדולות מוצאות את הדרך לנצח גם ביום רע

כתיבת תגובה

סגירת תפריט