יש כמה נושאים שברצוני לשתף, אבל אף אחד מהם לא גדל להיות לכתבה נפרדת, אז גנבתי את הכותרת מעמיחי, אבל אז הוא החליף אותה.
- רק בריאות
נכון שכל אחד אוהד קבוצה מסוימת ורוצה שהיא תיקח את האליפות, אבל רוצים גם שהאליפות תוכרע במשחק במגרש ולא בגלל שקבוצה מסוימת נשארה יותר בריאה מאחרות.
פרק זה קצת קשה לכתוב, כל שתי מילים זה טפו טפו טפו (או חמסה חמסה, תלוי במגזר), אבל בשקט בשקט, עונה זו מאופיינת בכמה שחקנים בריאים, שכבר שכחנו שהם יכולים להיות כאלה.
א. זיון וויליאמסון
בחירה ראשונה בדראפט של 2019, ילד שמגיל 15 בערך כבר ראינו סרטונים שלו ביוטיוב. כבר כתבתי את זה בעבר, הוא, לברון וומבי בחירות דראפט שלא הייתה שום מחלוקת לגביהם. אז עברו 4 שנים, בהם זיון הספיק להחמיץ מלא משחקים בגלל פציעות מצד אחד ולהתפרסם בשלל סיפורים "צהובים" מהצד השני. (מישהו זוכר כמה ילדים יש לו? אני הפסקתי לספור אחרי 3, מקווה שהוא זוכר)
או קיי, נחזור לכדרוסל, אז סוף סוף העונה, אפשר לדבר על זיון כעל שחקן כדורסל בלבד ואם לא יהיה משהו מפתיע בקטע רע, זיון יחצה לראשונה בקריירה רף של 70 משחקים בעונה הסדירה. בעיות משקל עדיין כאן, אבל יש גם חדשות מעודדות על ירידת 12 קילוגרם בחודשים האחרונים. אז בתור שחקן כדורסל, הוא לא רע בכלל, עדיין מוגבל התקפית ולא מספיק פיתח זריקה מבחוץ, אבל לעיתים הוא מזכיר את יאניס – כמו שליאניס יש תנועה כשהוא נע מבחוץ פנימה וכולם יודעים מה הוא יעשה ואי אפשר לעצור את זה, אז גם זיון כשהוא מתחיל את הדהירה שלו שמאלה, איך אומר החבר של מנחם, עדיף לפנות את הדרך. הממוצעים שלו אמנם ירדו השנה, אבל הם עדיין מאוד טובים, כמעט 23 נקודות למשחק עם True shooting של 63%. לא רע בכלל.
גם בכדור הכתום וגם בעושים NBA (עמיחי, מתי אנחנו פותחים פודקאסט משלנו? לא יודע כמה אנשים יקשיבו, אמא שלי תקשיב, היא לא מבינה עברית, אבל היא תקשיב) לא מתים על השילוב של זיון וברנדון אינגרם ומציעים להטריד אחד מהם בשביל ליצור שילוב מוצלח יותר, אבל אני הייתי נותן להם עוד צ'אנס, סך הכול, בואו נזכור מדובר בעונה ראשונה בריאה של שניהם ביחד.
ב. אנתוני דיוויס
מבחינתי מדובר בשחקן ההגנה של השנה וגבוה אמריקאי הטוב ביותר. לראשונה מאז עונת 2017-2018 (!!!) הוא ישחק יותר מ-70 משחקים בעונה הסדירה. אחד הסיפורי what if הכי חזקים בשנים האחרונות, אם לא היה נפצע בסדרה מול פיניקס ב-2021… אבל עדיין מדובר בשחקן אדיר, רק לשם דוגמה ניזכר בסדרה נגד ממפיס בעונה הקודמת כאשר הוא לקח את ג'ארן ג'קסון ג'וניור (ג.ג.ג.) להיות הפרויקט האישי והראה לו כמה יש לו עדיין ללמוד.
עד כמה שאני מתעב את הפרימדונות של הלייקרס, משמח אותי לראות את אנתוני דיוויס בריא וממצה את הפוטנציאל שלו. מה זה אומר על הלייקרס שעם העונה הבריאה והמצוינת של שני הכוכבים (לברון גם יחצה השנה כנראה את רף 70 המשחקים) הם עדיין ייכנסו לפלאייוף רק דרך הפלאייאין?
ג. ג'ארן ג'קסון ג'וניור
נכון, כבר הזכרנו אותו …
עוד סיבה להיות מאוד מאוכזב בתור אוהד ממפיס גריזליס. שנה אבודה, מלאה פציעות והרחקות. כוכב הקבוצה ג'ה מורנט, רק חזר אחרי השעיה ומיד גמר את העונה, דזמונד ביינס ומרקוס סמארט נפצעו לתקופות ארוכות, סטיבן אדאמס לא התחיל לשחק בכלל וברנדון קלארק, סנטר מחליף מצוין, חזר רק השבוע אחרי שנה בחוץ בגלל קרע באכילס. יחד עם כל הסיוט הזה, דווקא ג.ג.ג הולך לשחק לראשונה בקריירה (מ-2018, כן, עונה שישית בליגה) משחק מס' 70 בעונה הסדירה. בעסוש… לא רק עונה בריאה, גם שיא קריירה בנקודות, פעם ראשונה הוא קולע מעל 20 נקודות למשחק, אם כי ביעילות לא מיטבית, עם ירידה באחוזים מהשדה מכל הטווחים. ממש רואים כמה הוא זקוק לגארד יוצר (בשונה מאנתוני דייויס) והיה ניתן לראות באותם כמה משחקים ספורים שג'ה מוראנט שיחק, האחוזים של ג.ג.ג עלו.
2. אבולוציה של הקלעי הלבן
22 בנובמבר 2020 – דוויס ברטאנס, אחרי עונת פריצה במהלכה עלה מהספסל וסיפק 15.4 נקודות למשחק עם 42.4% מהשלוש חותם על חוזה של 80 מיליון דולר ל-5 שנים במדי וושינגטון וויזארדס. יום אחרי זה ג'ו האריס, קלעי אחר, חותם עם ברוקלין נטס על חוזה 75 מילון ירוקים ל-4 שנים, כלומר כמעט 19 מיליון דולר לעונה. חוזה זה ג'ו האריס קיבל בזכות עונת קליעה נהדרת במהלכה קלע 2.5 שלושות למשחק ב-42%.
חשוב להזכיר, באותו זמן, שני החוזים האלה נחשבו סבירים לגמרי, במיוחד זה של האריס, החוזה של ברטאנס נחשב קצת גבוה לאור התרומה אבל בוודאי לא מוגזם, רחוק מהשתוללות של 2016.
נרוץ 3.5 שנים קדימה (נכון, כולם היו רוצים להישאר באותה תקופה עליזה של סגר שלישי של הקורונה ולא לחזור לשיט הזה של עכשיו, אבל אין מה לעשות.) ברטאנס מבלה בערד של ארצות הברית הלא היא שארלוט הורנטס ו"מככב" עם 8.2 נקודות למשחק וזה עוד סביר בהשוואה לג'ו האריס שהחוזה שלו מסתובב איפשהו. שמתם לב שכבר לא מדברים על ג'ו האריס כעל בן אדם, אלא רק "חוזה של ג'ו האריס"? איזה עלבון…
הירידה של שני הקלעים קרתה דווקא בתקופה בה ליכולת קליעה וריווח יש חשיבות עליונה, אבל היא קרתה לא סתם. הסתבר ששני החברה האלה, לא יודעים לעשות שום דבר חוץ מלזרוק מהשלוש, תראו עכשיו משחקים של שארלוט (סתם, אל תראו, בדרך כלל מדובר בסבל) – עדיין דוויס ברטאנס מקבל כדור, ממש לא משנה איפה הוא נמצא ואיפה המשחק – הוא יעיף זריקה לסל. חוץ מזה הם לא יודעים לעשות כלום – הגנה / מסירה / חדירה … כלום. אז התברר שזה כבר לא מספיק ולשחקנים אלה כבר אין ביקוש.
אני דיי בטוח, דאנקן רובינסון חשב על זה לפני שנה. ב-2021 הוא חתם על חוזה 90 מיליון דולר ל-5 שנים על אותו טיקט כמו שני החברה לעיל – קלעי על. בעונה הקודמת הוא חווה ירידה משמעותית בדקות משחק והיה כבר עם רגל מחוץ לליגה. הפציעה של טיילר הירו החזירה אותו לרוטציה בפלייאוף וכאן דאנקן רובינסון כנראה הבין שמדובר במתנה מהשמיים שחבל לפספס. אז הניצוצות ראינו כבר בפלייאוף, בו הוא הפך לאחד הפקטורים המשמעותיים בריצה הנהדרת של מיאמי והעונה רואים המשך מבורך של אותה מגמה. אז דאנקן שוב קולע כ-13.5 נקודות למשחק (עוזרת לכך כמובן שוב הפציעה של הירו), אבל אני רוצה להתעכב על תפוקות נוספות, הרי תמיד ידענו שמדובר בקלעי מצוין. העונה דאנקן רובינסון מוסר 3 אסיסטים למשחק, כמעט כפול מהשיא הקודם שלו ובלי קשר למספרים, סגנון המשחק שלו השתנה וכולל עכשיו אלמנטים שלא ראינו קודם, כגון פיק אנד רול עם באם אדביו בשביל למסור או יצירת מצבי קליעה pull up jump מחצי מרחק כאשר הוא פחות מסתמך על כדרור ויותר על גבוה ובקיצור מנסה להיות קליי תומפסון גרסת אלי אקספרס.
עכשיו, דאנקן רובינסון לא לבד, האסימון נפל והטיפוס הזה של שחקן לבן לא אתלטי שלא מסוגל לעשות הגנה וכל מה שיודע לעשות, זה רק לקלוע שלושות, הולך ונכחד. דאנקן רובינסון, קורי קיספרט, מקס סטרוס גריידי דיק – כולם מרגישים שאם לא ישפרו אתלטיות ויוסיפו גיוון במשחק שלהם, הם לא יהיו בליגה. שחקן צעיר היחיד שאני רואה שבינתיים חי על זה, הוא סאם מריל מקליבלנד, אבל הוא נראה לי שחקן עם שחרור כדור הכי מהיר בליגה.
אז המסר כאן לעולם העבודה של כולנו – אי אפשר להישאר במקום, צריכים כל הזמן להשתפר, ללמוד דברים חדשים. הילדים האלה שיונקים chatGPT עם חלב אמם ומתכננים רובוטים ב-DALL-E, יחליפו אותנו בלי בעיה …
בריאות לכולם, ניצחון לצה"ל.
כמו כל הפוסטים שלי, גם הפוסט הזה מוקדש לבת שלי, מיכל ז"ל.
תודה רבה על הפוסט.
מעניין מאוד, תודה רבה סטוק2.
כתבת על זאיון ואינגרם שזו העונה הראשונה שלהם בריאים יחד, ושלא שווה בהכרח לפרק את החבילה. מישהו אחר אולי היה שם את הדגש על כך שזו העונה היחידה מתוך ארבע, ובאחוזים זה לא יוצא משהו (נראה לי, בשלב הזה של לימודי מתמטיקה כבר קיבלתי פטור קבוע). באופן אישי הייתי רוצה לראות עוד עונה משותפת של לורל והארדי, אבל בתור מי שהוא לא אוהד אין לי זכות הצבעה.
לגמרי לורל והארדי….
🤣
*זאיון* ויליאמסון יותר נעים לעין
תודה S2M. בגזרת הבריאות המפתיעה העונה קאווי "לואד" לאונרד. מעניין אם ישרוד את הפלייאוף גם.
וואי נכון! ברח לי מהראש לציין אותו גם 🤦♂️
יופי של פוסט,תודה
יופי של פוסט, אהבתי.
עניין הפציעות אכן אקוטי.
איך סטיבנס נפטר מהטיימלורד של אברי וממרכוס סמארט שניהם נפצעים. מזל או שהוא ידע משהו שאנחנו לא ידענו (לפחות בעניינו של רוב וויליאמס)? החליף את רוב בשביל פציע אחר, פרוזינגס, אבל מנהל יפה מאד את הזמן שלו כדי שלא ייפצע שוב. בכלל, הסלטיקס משתדלים שלא להעמיס על מי שסובל ממיחושים. חשבתי שיתנו קצת יותר מנוחה להולידיי ובסוף הוא חוזר לפעילות מלאה מהר משחשבתי. רק שזה לא יתנקם בסלטיקס בפלייאוף. בכל מקרה ג'רו עם ירידה ביכולת ההתקפית בשנה הזו. הוא צריך לשדרג את עצמו בפלייאוף אחרת לא יגיעו לטייטל 18.
נכון, מצד אחד ממוצע הכי נמוך מאז עונת הרוקי, מצד שני אחוזים מ-3 מאוד גבוהים. ברור, המבחן הגדול יהיה בפלאיאוף, הוא בדרך כלל לא טוב התקפית בו.
תודה רבה!!!
לגבי דיוויס מסכים איתך לגמרי והנקודה שלך כל כך נכונה.לפני שהעונה התחילה תיארתי לעצמי שהתסריט הריאלי יהיה כנראה פליאין או מקום 6 אבל הסיבות לכך נבעו בעיקר כי לא האמנתי שדיוויס ישחק כמעט כל העונה.בסופו של דבר הלייקרס שהייתה יחסית בריאה השנה(2 פציעות קריטיות של וינסט ובעיקר ואנדבליט ) ובכל זאת אנחנו מסיימים בפליאין.
אחלה טור
בעניין הבריאות, אמביד תמיד נפצע בפלייאוף אז השנה הוא עובד עם הראש. הקדים את זה
🕺🏼
שתי הנקודות מעולות.
אחרי שנים ללא סנטרים כשכולם חיפשו D&3
פתאום נזכרים שיש עוד אפשרויות, וששחקנים צריכים לדעת לעשות עוד דברים.
הפציעות זה תמיד מבאס וגורם להרבה מה אם…
נקווה שכולם יהיו בריאים כשסופרים את הכסף
אם אני בעמדת ניהול בני אורלינס.אני עושה הערכת מצב ונכסים.לש לי את זאיון עם ערך שיא ,אבל ללא יכולת להיות מס 1 להובלת קבוצה.יש לי קו קדמי רזה ולנסואס ונאנס שונים אחד מהשני ולא משלימים אחד את השני,יש לי את אינגראם על המשבצת של זאיון או מרפי.
מסקנה , אני מפרק כדי לשדרג את הקבוצה.קודם כל אני מעביר בטרייד את זאיון , הוא מסוכן מאוד לארגון קטן כמו ניו אורלינס,מנסה להעביר אותו מן הסתם ליוסטון שרוצה להיות בפלייאוף בשנה הבאה,או לקבוצה אחרת ולא חסר מועמדות.
משאיר את אינגראם שחקן די טוב,עושה זאת בעיקר מחוסר ברירה,כי צריך לפחות שחקן אחד טוב בכל קבוצה.
זה המקסימום להיות קבוצה טובה יותר.אין שום התכנות בעתיד בכל שלב ללכת לאליפות.זה לא יקרה בניו אורלינס.
הכול נכון, אבל תזכור – עונה ראשונה שאתה אשכרה יכול לשפוט אותם, למה לא לתת להם עוד עונה?
תודה רבה.
'הקלעי הלחבן' זו לא אבולוציה. זה תמיד היה כך.
תודה על פוסט מעניין מאד
בס"ד
תודה רבה. מעניין.
ומקו שהכאב על בתך קצת קצת פחות לוחץ.