מאזן נובמבר 5-9

מאזן דצמבר: 11-2 

מאזן ינואר: 12-3

מאזן פברואר: 6-5

חודש עם יחסית מעט משחקים בגלל פגרת האולסטאר וחודש לא טוב עבר על הקבוצה. ההפסד בדרבי ללייקרס, כאשר הקבוצה איבדה יתרון 19 ברבע האחרון, יכול להיות מתסכל אבל זה משחק אחד ויש להודות, דברים כאלה קורים. רק השנה קליפרס ניצחו פעמיים את הווריורס אחרי שהיו בפיגור דו ספרתי. לכן אני לא מתרגש מההפסד הזה. 

יותר מטרידים אותי צמד ההפסדים לאוקלהומה סיטי ת'אנדר ומינסוטה טימברוולבס. מדובר בשתי תבוסות ליריבות הישירות על המקומות הראשונים במערב. הקבוצה קרסה פעמיים במחצית השנייה, כאשר מבחינת המאטצ' אפ'ים הקבוצה אמורה להסתדר מולם. במשחק מול OKC, הת'אנדר כאילו רצו להזכיר לראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן איזו קבוצה מלהיבה הם היו לפני 11 שנים. רגליים צעירות וזריזות, נכונות לטוס להגנה בשביל לחסום כל ליי אפ במתפרצת, הכריעו את המשחק ברבע השלישי, כאשר הקליפרס לעיתים נראו, לא נעים להגיד… זקנים. 

דבר מטריד נוסף – עפ"י אתר tankaton.com לקליפרס יש לוח משחקים 5 מבחינת הקושי במערב, אם להוסיף לזה את הפציעה האחרונה של ראס (אני טיפה גולש למרץ) והמצב הלא ברור של PG13 (כן יש לו פגיעה בברך, אין לו..) איך נקרא לזה – מצב מורכב.

בפברואר הקבוצה ניצחה לרוב רק את נמושות הליגה – פעמיים דטרויט ופעמיים וושינגטון. ניכר שהקבוצה לא משחקת באינטנסיביות המקסימלית שהיא יכולה (הלו ג'יימס הארדן), ואם בינואר זה הספיק, בפברואר משחק בהילוך 2-3 הוביל לכמה הפסדים לא מחייבים במציאות (כמו נגד ניו אורליאנס בשביעי לפברואר). אפשר רק לקוות שהמצב באמת כזה והכוכבים יודעים להעלות הילוך, חוץ מראס שתמיד נותן את ה-100% שלו, בכל משחק ולא משנה מה (זה אחת הסיבות שאני אוהב את הגארד המושמץ הזה). 

אז מבחינת המיקום, קליפרס עדיין ממוקמים במקום הרביעי במערב, מקום טוב שמבטיח ביתיות בסיבוב הראשון, אבל, אם בחודש שעבר, הם ממש פלירטטו עם מקומות 1-2, כרגע נפתח פער של 3 משחקים בינם לבין OKC ומינסוטה ומה שיותר מדאיג זה הפער שהתחיל להצטמצם מקבוצות ה"בטן" של המערב, ניו אורליאנס, דאלאס, פיניקס וכו'. כרגע הוא עומד על 3.5 משחקים וממש לא כדאי לקליפרס לרדת לשם ולהגיע למשחק פלייאין מול הלייקרס למשל.     

נעבור פרטנית לשחקנים. כלל מוזר, מתוך שלושת הסנטרים, אחד תמיד צריך להיות פצוע, שזה מפשט את החיים לטיירון לו, אבל כאשר היכולת של מייסון פלאמפי היא ככה ככה (ולא שמתישהו זה היה וואו, כן?), המצב בצבע של החמישיה השנייה נהייה בעייתי. 

קוואי לאונרד, השחקן הכי טוב של הקבוצה, מצד אחד, מבחינת המספרים, ממשיך להציג כושר MVP (נכון, אף אחד לא מדבר עליו כמועמד לתואר, חלקית כנראה בגלל הציפיה שייפצע מתישהו וחלקית כי דונצ'יץ', יוק'יץ' ויאניס מציגים מספרים גבוהים יותר. יחד עם זאת, מבחינת היעילות, לדעתי רק ניקולה יוקיץ' יכול להתחרות איתו בהתקפה. קוואי לאונרד המשיך לקלוע גם בפברואר  43.8% משלוש שמציב אותו במקום ה-9 המאוד מכובד מבחינת אחוזי השלושות הכללי. (סטף קרי למי ששאל במקום ה-29 עם אותו אחוז כמו דני אבדיה, 41.2%. נכון, לא ציפיתם?, גם אני הופתעתי 🙂. קדימה דני!!!) איפה שיש ירידה אצל קוואי – בהגנה. הגנתית כל הקליפרס ירדו בפברואר למקום ה-15 בליגה עם דירוג הגנתי של 119.1 נקודות פר 100 פוזשיונס (בחודש ינואר למשל, הקבוצה הייתה במקום ה-10, וספגה 5 נקודות פחות פר 100 התקפות). הירידה הזו הורגשה גם אצל קוואי, עם דירוג הגנתי מזעזע בסטנדרטים שלו, 119 נקודות פר 100 התקפות. בדקתי כמה הנתון הזה חריג, ובכן, מדובר בחודש ההגנתי הגרוע ביותר שלו … בקריירה!… חוץ מ-4 משחקים באפריל שנה שעברה, אבל אני מניח שחודש זה הקבוצה ממש הורידה הילוך לקראת הפלייאוף. (באמת תודה רבה לך קוואי שאתה רק 11 שנים בליגה ולא צריך לרדת עד למלחמת העצמאות כמו עם לברון ג'יימס) 

לסיכום, ברור שהגנת הקבוצה חייבת להשתפר שאפשר להגיד שזו נקודה אופטימית, כי בואו נסכים, שריר החשק עובד הכי קשה בהגנה (לידיעת הקורא ג'יימס הקונוס הארדן) 

כמו כל הפוסטים שלי, גם הפוסט הזה מוקדש לבת שלי, מיכל, ז"ל.