(כן, אני יודע שהיה משחק אדיר מול אוקייסי, אבל אני משאיר את הסיקור הפעם לחבריי כאן באתר – את הטור הזה כתבתי עוד אתמול בערב לפני המשחק מן הסתם…)

כשקלדון ג'ונסון הצעיר עלה לראשונה על הכוונת שלי, התאהבתי בו בשנייה. הימים היו ימי קורונה, המשחקים שוחקו אז בבועה והרוקי שהגיע אלינו בבחירה ה-29 בדראפט מקנטאקי ווילדקאטס של ג'ון קליפארי התגנב לו בשקט-בשקט מתחת לרדאר. לא הכרתי אותו בהתחלה. את עונתו הראשונה בקבוצה הוא פתח כמיטב המסורת בג'י ליג כמובן, אבל כשהמשחקים חודשו בקיץ באורלנדו, הוא כבר היה חלק אינטגרלי ברוטציה והמנהיג מהספסל. ולמי שלא זוכר, הספרס עוד היו תחרותיים אז, ניצחו 6 מ-10 המשחקים בבועה, ואלמלא סל ניצחון של שייק מילטון במדי פילדלפיה גם היו מנצחים 7 ומעפילים כנראה לפלייאוף באותה שנה.

הספרס שיחקו בבועה בקצב מהיר בהרבה מזה ששיחקו עד אז בעונה המוזרה, ובארבעה מאותם משחקים קלדון תרם המון לכך כשקלע 15, 20 ופעמיים 24 (כרוקי, כן?) והביא המון האסל בהגנה. "הוא 100% אגרסיבי ופיזי בכל דקה שהוא על המגרש" אמר עליו פופוביץ' בשעתו, "יש לו מנוע נהדר".

קלדון נראה טוב פי עשרות מונים מהשחקן השני שהספרס בחרו באותו דראפט, לוקה שמאניץ' שבכלל לא שותף, וסימנתי לעצמי לעקוב אחריו בשנה הבאה. בכל זאת, לספרס יש היסטוריה עשירה בפגיעות בול בבחירה ה-29 והכלב הפרוע הזה, שלא לומר ווילד-קאט, הסתמן כעוד פגיעה.

השנים עברו, וקלדון אכן זכה לאשראי מוגדל, במיוחד ככל שהספרס צללו לתהומות הטנקינג. הוא הפך לחביב האוהדים בזכות חיבתו הבלתי אמצעית למריה קארי והתגובות האמוציונליות שלו אחרי סלים זכו לחיים משלהן ביצירות אמנות של אוהדים.

בשנה שעברה, כשהספרס הלכו לפול מוד טנקינג קלדון סומן בתור האלפא דוג, המנהיג הוותיק של החבורה הצעירה, ממרום 24 שנותיו, והשריד היחיד של החבורה שהחלה את המסע הזה אי שם לפני כמה שנים אחרי שכל חבריו – ובהם דרק ווייט ודז'ונטה מארי – עזבו את הקבוצה.

הוא היה האופציה הראשונה בהתקפה ועם קרוב ל-28% יוזג', בפער אדיר מכל מי שהוא לא דווין ואסל, העמיד ממוצעים של 22 נקודות ב-45% מהשדה ו-55% טרו שוטינג (בגלל רק 32.5% מהשלוש, על ווליום גבוה מהרגיל, 6.5 זריקות למשחק). לא אחוזים טובים במיוחד, אבל גם לא רעים מדי, בטח כשזוכרים שרק שנה קודם לכן קלע ב-39% משלוש עם כזריקה וחצי פחות, מה שמעיד שהוא בהכרח לקח זריקות קשות יותר משצריך וסביר להניח לא באמת יכול להיות ה-שחקן ה-מוביל של הקבוצה.

אבל זה בסדר, הוא לא נועד אף פעם לכך. הוא היה רק אמצעי בדרך למטה ששמה ויקטור וומבניאמה.

וכאן הייתה גם נעוצה הבעיה.

עם ואסל שהלך והשתפר, והראה פוטנציאל התקפי גבוה משל ג'ונסון, וומבניאמה, וג'רמי סוהן הצעיר שרבים חשבו, ועדיין מקווים, שילך ויעשה כוכב, מעמדו של ג'ונסון צנח בבת אחת. למעשה, כשבאתי לנתח את הקבוצה לקראת העונה, וחשבתי כמו רבים אחרים שוויקטור ישחק בעמדה 4 לצד זאק קולינס הסנטר, קלדון סומן על ידיי בתור ה-Odd man out. מי שאין לו באמת מקום בחמישייה.

אבל זה מעבר לזה. קלדון לא נהיה מספיק קלעי טוב, לא מספיק שומר טוב, לא מספיק עושה משהו אחד במיוחד, אלא קצת מהכל ובעיקר משתמש במאסה שלו כדי להתבריין על שחקנים בחדירות לסל. והוא בטח לא רכז או יכול להיות אחד. אז מעבר לזה שחשבתי שיפתח על הספסל, חשבתי שהוא גם המועמד המוביל לעבור בטרייד, אם וכאשר יקרה אחד.

רק שכלום מזה לא קרה.

קלדון אכן פתח בחמישייה ב-27 המשחקים הראשונים, ולמעט משחקים בודדים פה ושם היה עקבי עם אחוזים טובים וכ-15 נקודות למשחק, למרות הצניחה ביוזג'. פעמים רבות הוא היה מהבודדים שהחזיקו את הספרס במשחק, על אף שהפסידו בסוף, ובדצמבר הוא אף קלע 18.5 נקודות למשחק.

הוא גם לא עבר בטרייד השנה, אבל תפקידו כן השתנה: לקראת סוף דצמבר, כשסוף כל סוף הספרס החליטו לסיים עם ניסוי סוהן כרכז, הם ניסו גם להעביר את קלדון לספסל המאוד חלש, שעד היום הוא האחראי העיקרי לכך שהספרס מפסידים כל משחק. המחשבה מאחורי זה הייתה ברורה: אף אחד משחקני הספסל, להוציא אולי צ'די עוסמן, לא באמת ברמה להתמודד בליגה, אז לפחות שקלדון ינהיג אותם בדקות שוומבניאמה ושות' צוברים מנוחה.

בהתחלה זה עוד עבד, יחסית. לפחות מבחינתו של קלדון ששמר על ממוצעיו. אבל בערך מסוף ינואר משהו התקלקל שם. תסתכלו רק על התמונה הזו, עם נתונים שלא כוללים את שני המשחקים האחרונים, ותתעלמו מההשוואה לדווין ואסל. קלדון כאן הוא העיקר:

אם מסתכלים על 15 המשחקים האחרונים התמונה אפילו נראית עוד יותר זוועה: 12.4 נקודות ב-29.7% בלבד מהשלוש, כולל משחק מול יוטה שבו פופוביץ' זרק את קלדון לספסל בפתיחת הרבע השני, בעקבות טעות הגנתית שהובילה לשלשה ועבירה על לאורי מארקנן, ואחרי שקלדון שותף ל-4 דקות בלבד במשחק. הוא לא חזר לשחק באותו לילה, ומיטש ג'ונסון, עוזר המאמן, התייחס לכך אחרי המשחק כשאמר שזה היה עניין של ללמוד לקחת אחריות על מעשיו.

גם קלדון עצמו התייחס לכך משחק אחר כך, מול מינסוטה, כשאמר "אנחנו יודעים שאנחנו נושאים באחריות לטעויות שלנו. זו הדרך היחידה להשתפר".

אפילו הלילה מול אוקייסי, כמעט כל שחקני הספרס נראו נהדר. סוהן היה אדיר ברבע הרביעי עם 11 נקודות מתוך 21 במשחק, ואסל להט עם 28, טרה ג'ונס כמעט סיים עם דאבל-דאבל והפלוס-מינוס הגבוה במשחק. גם זאק קולינס לא נראה כזה רע (אולי אפילו טוב) מהספסל. וקלדון? הוא סיים עם 10 נקודות בלבד ב-30% מהשדה ו-28% משלוש, והמון החטאות של שלשות קלות ו/או פנויות כולל מהפינה.

אז מה עובר על קלדון ג'ונסון? למה הוא נהיה כל כך רע? בפרק החדש של הפודקאסט, אביב, ברק ואני דיברנו על קלדון קרוב לרבע שעה, בניסיון להיכנס לראש שלו ולהבין מה קרה.

אחת הסיבות יכולה להיות שהירידה לספסל קצת פגעה לו בביטחון. אחרי שהוא היה דה-פאקטו השחקן המוביל בקבוצה, אולי הוא באמת שיכנע את עצמו שהוא שווה יותר מאשר שחקן רוטציה. ובאמת, בתחילת העונה הוא היה חד מאוד וחדור מטרה. הוא לקח את הצעד אחורה, כמו שלקחו כולם ליד וומבי, אבל ידע לתת את שלו כשהיה צריך אותו והרבה מזה בזכות האשראי שהמשיך לקבל כשגם פתח בחמישייה.

חייבים גם להודות שקשה לעלות מהספסל כשלצידך השחקנים המובילים הם צ'די עוסמן, מלאכי ברנהם ובלייק ווסלי, שבקושי פוגעים או שווים משהו בליגה. קשה להיות ראש לשועלים, כשקודם אולי לא היו לצידך אריות אבל גם לא היית זנב. ההפסדים ודאי לא תורמים לכך, או הצורך לקחת הרבה על הכתפיים החסונות שלו, יותר ממה שמבקשים ממנו, או שהוא בכלל מסוגל.

אבל אני מודה שבתור מי שבאמת "מקריב" מעצמו ומשתדל לצפות בכל המשחקים של הספרס העונה זה לא נראה כל כך עניין של ביטחון במשחק. הנה, רק לפני כשבוע מהלך האסל שלו סידר לספרס סל קל, ובכלל באותו משחק מול סקרמנטו שהספרס כמעט ניצחו, זה היה הרבה בזכות 12 נקודות של קלדון ברבע האחרון שהחזירו אותם לתמונה (ואף עזרו להם לעלות ליתרון 4, שתי דקות לסוף המשחק).

יכול להיות שהסיבה היא דווקא דברים שאנחנו לא יודעים וקורים מאחורי הקלעים. הרי כמעט בבירור במשרדים של הספרס עשו שיחות סביב הטרייד דדליין. כבר בשבוע או בשבועיים שלפני שמו של טרה יאנג, וקודם לכן גם של דז'ונטה מארי, קושר בשמועות לקבוצה, והרי מי היה השחקן המוביל לעבור בכל טרייד שכזה אם לא קלדון? לא אתפלא אם הוא היה ער לאותם שמועות ואפילו יותר מזה, היה מודע לכך שבוודאות מדברים על להעביר אותו קבוצה, כך שבראש שלו הוא כבר עזב, ויודע שזו לא שאלה של אם אלא רק של מתי. אבל לצערי אין לי פה באמת מידע וזו רק בגדר תיאוריה.

תהא התשובה באשר תהא, הספרס זקוקים לקלדון. לא בשביל העונה שכבר מזמן הלכה לפח, אלא בשביל המנהיגות היחסית והביטחון שהוא מקרין על חבריו. אין להם אף שחקן אחר שדוחף ככה כשכלום לא הולך, והעונה יותר מדי כלום לא הולך אף פעם. והם גם צריכים אותו למקרה שכן יחליטו בסוף בקיץ להקריב אותו על מזבח הטריידים, כי כרגע המניה שלו בצלילה למטה. אבל אני עדיין מאמין בחתול הזה. הוא יכול להיות אחלה שחקן רוטציה אפילו בקונטנדרית בקונסטלציה מסוימת, כמו שהאמנתי (ואכן נהיה בסוף) בדרק ווייט.

נו טוב, לא יכולתי בלי להתייחס למשחק הלילה באמת. הנה המהלך שנתן לוומבי את התואר: