אני לא עוקב אחרי כדורגל כבר 15 שנה לפחות.
כנראה יותר.
הפסקתי לעקוב כשהתחילו הצ'ארלטונים למיניהם, ה-5+ גולד פלטינום וכאלה.
ובהדרגה עם חוסר הצפייה העניין דעך עד שנעלם לחלוטין.

אבל בצעירותי הייתי פריק של כדורגל, והשמות מפעם עדיין מציצים מדי פעם בראש.
לפתע, בלי קשר לכלום, אחשוב: "אמיליו בוטראגניו".

אז הבא נצא למסע בזרם התודעה ונראה לאן נגיע, ובמי ניזכר.

כריס וודל.

אחד האלילים הראשונים שלי.
זוכר אותו במארסיי הגדולה (פאפן, דשאן, דסאיי, באזיל בולי, עבדי פלה ועוד…).
פנטזיסט אנגלי, שזה היה אז למעשה אוקסיומורון.
האנגלים שיחקו אז רק הגבהות, ריצה בלי הפסקה ופיזיות.
וודל תפס את עיני ופשוט גירה את הדימיון.
בעקבות מעברו לשפילד וונסדיי הם לעד יהיו "הקבוצה שלי" באנגליה, למרות שאין לי מושג אם עדיין קיימים.

איבן זאמורנו.

זכור לי בתור חלוץ קטן קומה עם שיער ארוך, זינוק לשחקים ומשחק ראש אדיר.
צ'יליאני אשר כבש בצרורות בליגה הספרדית.

מתיו לה-טיסייה.

קשרה הגאון, והשחקן הנצחי של סאות'האמפטון.

"10" אמיתי.

בכל פעם ששמעתי משהו על הקבוצה הזו, שמו כיכב בידיעה.
אם זה בכיבוש, או בישול, או עוד מהלך גאוני שרק הוא יכל לחשוב עליו.

אנצו שיפו.

מודה שאני לא זוכר כמעט דבר מהשחקן הזה, הוא כיכב בימים שהתחלתי להתעניין בכדורגל.
זוכר את ההילה של שמו.
אגדה בלגית של קלאסה, עוד "10" מעולה שהירבה לכבוש.

קראסימיר בלאקוב.

זוכר אותו מהנבחרת הבולגרית ששיחקה מולנו, וגם מהמונדיאל המצוין שנתנו ב-94' (מקום רביעי).
קשר מחונן עם ניצוצות גאונות, שלא רבים שמו לב אליו בזמנו.

איתו נזכיר שמות כמו תומאס ברולין והנריק לארסן, מהנבחרת השבדית שניצחה אותם במשחק על המקום השלישי.

פיטר בירדסלי.

קיצוני סופה תזזיתי שכיכב בניוקאסל וליברפול.

קטן קומה, זריז, דריבליסט, נחוש ופעלתן.

מודה שנפלה לי הלסת כשראיתי את לקט השערים שלו.
לא זכרתי כמה היה טוב.

איתו נזכיר שמות כמו ג'ון בארנס ואיאן ראש.

אמיליו בוטראגניו.

"הנסיך" הנצחי של ריאל מדריד.

עוד שחקן מלא קלאסה, חלוץ קלאסי מריח שערים שידע לעשות דבר אחד – לשים את הכדור ברשת.

כינויו היה "העיט", מה שמוביל אותנו לשם הבא:

מוטי קקון.

"העיט" הישראלי.

חלוצה האגדי של הפועל פ"ת, הקבוצה הראשונה שאהדתי בישראל.

איתו נזכיר שמות כמו בני קוזושווילי, ניר לוין, עוז אליה, מני בסון, אלכס ברמכר, יוסי שושני, גיא גת, דני ניראון, אלי מחפוד, יניב עופרי, ו…

כרמלו מישיש.

השער המדהים של מישיש מחצי מגרש


ירון דרורי.

מקבוצת 'בירסחוט' הבלגית.
זהו.
זה כל מה שידענו עליו.
מהתקופה שליגיונרים ישראליים בחו"ל היו נדירים כמו סל של סימונס מחוץ לצבע.

בארט גור.

אם כבר בלגיה, ניזכר בקשר הבלגי האלמוני למדי, אשר היה מכונה גם "בארט חור" בשפתו.
לא זוכר ממנו הרבה, אלא שצד את עיני במשחקי הנבחרת הבלגית, והיה בעל בעיטה אדירה מרחוק.

קארל פובורסקי.

"קארל הגדול".
הקטר הצ'כי השועט, קשר-חלוץ נמרץ וטכני אשר כיכב באחד היורואים של שנות ה-90', לאחריו עבר למנצ'סטר יונייטד בקול גדול, ודי נכשל.

זכור במיוחד בזכות השער הגאוני שלו באותו יורו:

https://youtu.be/AR8eurcLK1E?si=Pjq510S4Kr0fUlRd

אם כבר שמות שלא מימשו את הפוטנציאל שצפו להם, ניזכר גם ב:

איוואן דה-לה-פנייה.

https://www.youtube.com/watch?v=kH_T3Gxo98Y

לפני שהיה מסי, היה איוואן דה לה פנייה.
מטאור שצפו לו גדולות בברצלונה, קשר צעיר קטן קומה, בעל דריבל מדהים, ראיית משחק מופלאה, ויכולת הבקעת שערים וירטואוזית.

דה לה פנייה לא הצליח בבארסה משום מה, ועבר לאספניול שם עשה קריירה ארוכה בליגה הספרדית, אבל הרחק מאור הזרקורים.

נחזור רגע למחשבה על היורו, שהתחילה עם פובורסקי.

כשאומרים לי יורו, אני חושב 1992 ודנמרק.

היורו הזכור לי ביותר, המרגש והמפתיע, שבו קבוצת אנדרדוגס שכלל לא הייתה צריכה להיות בו (עלתה במקום יוגוסלביה, שהורחקה בגלל המלחמה) הלכה עד הסוף, כשהיא מנצחת אריות כהולנד וגרמניה.

סיפור היורו מאת נדב יעקובי

דנמרק אפילו לא הייתה עם כוכבה הגדול מיכאל לאודרופ, שחקנה של ריאל מדריד, והשחקן שהוביל אותה היה אחיו הפחות ידוע, בראיין לאודרופ.

את בראיין לאודרופ למדנו להכיר ביורו הזה, ומאז הוא נחקק בראשי.

ואם הזכרנו יורו והולנד, אי אפשר שלא לדבר על –

דניס ברגקמפ.

בעיניי, השחקן מלא הקלאס והווירטואוז הגדול ביותר שראיתי.

כל שער בונבון. שחקן מדהים.


אמרנו ברגקמפ, אז נסיים במשהו מהליגה האנגלית, אבל גם משהו משלנו.

התקופה של אייל ברקוביץ' במנצ'סטר סיטי.

זו הייתה אחת הקבוצות שהכי נהניתי בהיסטוריה לראות את משחקיה.

אייל היה בשיאו, קווין קיגן נתן לו את המושכות ודגל בכדורגל התקפי.
היו שחקנים נפלאים מסביבו כמו עלי בנארביה האלג'יראי, סטיוארט פירס בלם הנבחרת, פאולו וונצ'ופ החלוץ הגמלוני מקוסטה-ריקה, שון רייט פיליפס התותח, בנו המאומץ של איאן רייט האגדי מארסנל, וניקי וויבר השוער.

אבל משום מה אני זוכר במיוחד שחקן אחד.

חלוץ אנגלי מהיר בשם דארן האקרבי.

שהיה בעל פריצות סוחפות, ולכן זכה להיות הרגל המסיימת של רבות מהמסירות הנפלאות של אייל.

זכרונות ממנצ'סטר סיטי ההיא:

תודה שהייתם שותפים למסע