אינסוממיה / עידו גילרי

כשחושבים על נדודי שינה לרוב זה מגיע בהקשר שלילי של מתח או חרדה כמו לדוגמה בימים טרופים אלו. אבל ערנות בשעות מוזרות של הלילה יכולה לנבוע גם מנסיבות אופטימיות יותר (נשים לרגע בצד את טיילר דירדן) כמו התרגשות וציפיה או אפילו סתם חבר חדש למשפחה שמתקשה להתאקלם בעולם שאליו נזרק בפתאומיות.

עבור חובבי ה-NBA בארצנו עליהם נמנה חלק גדול מהקהילה כאן, נדודי שינה הם דבר טבעי שמגיע עם הטריטוריה כתוצאה מהפרש האוקינוסים ביננו לבין יבשת אמריקה בה מתקיימת ה"אסוסיאיישן" והפרש הזמנים הנגזר מכך. יחד עם זאת כל אוהד ספורט מכיר את הסוג האחר של נדודי השינה הנכפה עליו מתוקף חוסר היכולת המוחלט שלו לשלוט בכיוון שאליו מנווטת הספינה הרעועה שעליה הוא הפליג.

אוהדי סאנס מכירים את ההרגשה הזו טוב מאד. המצב הכללי בארץ יחד עם ההתחלה המתנדנדת של הקבוצה שלחו אותי להרהר לא פעם עמוק לתוך הלילה (תזרמו איתי אוקיי – יש אנשים שעבורם 23:00 זה אישון הלילה) ולך תדע אם זה הגיל, הרגל, או סתם מחשבות טורדניות שבגללם אתה מתעורר כל אמצע לילה לעוד סשן משחקים. אחרי הגעה מרגשת לגמר ב-2020 עם קבוצה שהתגבשה יחד במשך כמה שנים הגיעה נפילה כואבת בפלייאוף שאחרי ובעקבותיהם גם סערה פנימית שהביאה להחלפת הבעלים. החלפה זו גם הובילה לסדרה של צעדים שחלק יקראו להם אמיצים וחלק יקראו להם מטופשים (ההבדל גם ככה מאד דק) שזעזעו את הקבוצה מהיסוד והחליפו מעשית את כל סגל השחקנים והאימון שאינו הכוכב דווין בוקר. העתיד הלא ברור של ההימור הזה יחד עם הקושי להתחבר רגשית לרבים מחברי הסגל החדש שלחו אותי לחשוב שוב על אלה שמהם נפרדנו.

התחושה הזו שלא מפסיקה לכרסם בתודעה שאם רק היינו יותר סובלניים ושומרים על הקיים עוד שנה שנתיים אז כבר היינו מגיעים לארץ המובטחת.  איך בכלל מתחילים להיקשר לקבוצה שבה משחקים ברדלי ביל, גרייסון אלן ואריק גורדון – שלושה שחקנים שאני לא אוהב את המשחק שלהם בכלל מסיבות אלו ואחרות. חוץ מזה עד שאתה מתרגל לחבורה מסוימת של שחקנים פתאום שולחים אותם לארבע קצוות הליגה. מה עושים עכשיו עם החיבור? זהו נפרדים כידידים?

עם רובם אני מניח שזה יהיה המצב (ביי קאם פיין, סיונרה דיאנדרה אייטון) אבל מה לגבי מאמי ברידג'ס? זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה, האם היא חייבת להיגדע כך בפתאומיות? האיש שתמיד נמצא שם על המגרש, התנועה האלגנטית, ההגנה, היכולת תמיד לעשות את מה שהקבוצה צריכה ממך, והכל תמיד עם החיוך הכי מקסים בליגה על הפנים.

טוב זו כבר לא הפעם הראשונה שזה קורה לי אז אני יודע כבר שהתשובה היא לא. נכון, אני לא אכסוס ציפורניים לראות אם הקבוצה שלו מנצחת אבל אני בטוח אמשיך לעקוב אחריו בתקווה שיצליח לזכות באליפות ואולי גם יום אחד ישוב הביתה. כאמור היו כבר כמה וכמה מקרים בתולדות הקשר הגורדי שלי עם המועדון בהם שחקן אהוב קהל מועבר לקבוצה אחרת לאכזבתם של האוהדים (כן, תהיה כאן מן הסתם גם הטיה לכיוון השחקנים שאני התחברתי אליהם). אם ההיסטוריה יכולה ללמד אותנו משהו, בואו ננסה להבין מה צופן העתיד למאמי.

*

המקרה הראשון ואולי הדומה ביותר לזה של ברידג'ס היה ב-1992. גם אז פיניקס קמו מהעפר ובנו קבוצה מלהיבה בהנהגתם של קווין ג'ונסון וטום צ'יימברס אבל כזו שלא הצליחה להפוך לקונטנדרית אמיתית. הפיתרון? הסאנס הלכו על אחד הכוכבים הגדולים של הליגה – צ'ארלס בארקלי כשבין שאר חלקי חילוף הם מעבירים גם את אחד משחקני החמישיה החשובים – ג'ף הורנסק. הורני שהיה השריד היחיד משנות השפל של המועדון באמצע שנות ה-80 היה גם הוא שחקן שקט ויעיל בשני צידי המגרש עם חיוך קצת פחות יפה אבל גם כזה שלרוב מרוח על פניו למעט אולי טקס זריקות העונשין הידוע.

ליטוף עבור כל ילד

הורנסק שסיים עונת שיא אישית שכללה גם הבלחה חד פעמית באולסטאר נשלח אחר כבוד לתחנת הרכבת של פילדלפיה המתפרקת מנכסיה. לאחר שנה וחצי בתחנה הקטר שלו יצא לכיוון יוטה של סטוקטון ומאלון. הורנסק הפך לשחקן השלישי בחשיבותו בקבוצה ולמרות שלא הצליח לזכות באליפות היה שותף לשנים היפות ביותר של הג'אז כולל שתי הופעות בגמר. לאחר שפנה לאימון הוא חזר לפיניקס למשרת האימון הראשונה שלו ואפילו הצליח להביא תוצאות אבל נכנע לבלאגן בסגל שארגנה לו ההנהלה והפך לשעיר לעזאזל שנזרק כתוצאה מכך.

*

המקרה השני שנתעכב עליו היה גם הוא חלק מאותה קבוצה של הסאנס בתחילת שנות ה-90. כששמו של דן מארלי נקרא בבחירה ה-14 של דראפט 1988 האוהדים בפיניקס שרקו בוז. אבל השריקות האלו הפכו מהר מאד לתשואות כשת'אנדר דן קנה את לבבות האוהדים עם האסל בלתי מתפשר ויד לשלוש שתמיד הזריקה התלהבות למשחק. מארלי היה שותף להגעה של הסאנס עם בארקלי לגמר ב-1993 אבל משום מה ההנהלה החליטה שנתיים מאוחר יותר שהפתרון לכל צרותיה הוא הוט רוד וויליאמס וחוזה הענק שלו.  היא שלחה את מארלי לקול שריקות הבוז של האוהדים לקליבלנד תמורת וויליאמס במה שהפך לפיאסקו שבסופו גם בארקלי המשיך הלאה.

מארלי לא בילה הרבה בקליבלנד פוסט עידן מרק פרייס וחתם במיאמי של טים הארדאוויי ואלונזו מורנינג בניצוחו של פאט ריילי. ההיט אמנם לא הגיעו מעבר לגמר המזרח אבל הקרבות של הקבוצה ההיא עם הניקס זכורים היטב. מארלי אפילו חזר לעונת אחרונה בפיניקס והשתקע בעיר לאחר הפרישה שם הגריל שפתח הפך למקום מפגש מוכר. מארלי שימש כעוזר מאמן בסאנס מספר שנים ואף אימן קולג' קטן בעיר. הוא עד היום דמות אהובה ומוכרת בvalley of the sun .  

*

אם אחרי שני הראשונים עקבתי בדריכות בעיקר דרך הדיווחים המינימליסטים בעיתון או בחדשות הבוקר בגל"צ. המקרה האחרון שאני רוצה להתעכב עליו היה כבר בעידן האינטרנט ו-ESPN, תודה לאל, כך שהמעקב היה לא פחות צמוד אבל גם יותר ויזואלי ומפורט. כחלק מתהליך הבניה שאחרי שנות בארקלי במועדון, הסאנס החזיקו בבחירה התשיעית של דראפט 1999 (שהגיע לידיה באופן קצת אירוני בטרייד ששלח את סטיב נאש למאבס). יחד עם ג'ייסון קיד שכבר הוביל את המועדון שון מריון שנלקח על ידי הקבוצה עם הבחירה הנ"ל היו אמורים להוות את אבני היסוד של התלכיד החדש שנבנה. מבחינת מריון זה באמת היה המצב כשהוא הפך מהר מאד לשחקן הכי יציב בקבוצה שתמיד נתן תפוקה התקפית, יחד עם הגנה מעולה ובכלל הופעות אול אראונד שזיכו אותו בכינוי – המטריקס. עם הזרועות הארוכות וסימן ההיכר של הזריקה המכוערת בהיסטוריה לשלוש מריון הפך לאולסטאר קבוע במדי הסאנס ושרד את המעבר מקיד לסטארבורי ואחר כך לנאש.

שינו משהו במטריקס?

מריון היה החוליה השלישית מאחרי נאש וסטודומאייר בקבוצת השבע שניות או פחות של דאנתוני. למרות שהקבוצה הצליחה להלהיב היא לא ממשה  זאת לכדי הגעה לגמר יכול להיות שזו הייתה הסיבה לשינוי הכיוון עליו החליטה הקבוצה וייתכן שהיה זה חוסר הנכונות של סארבר הבעלים לשלם את החוזה החדש לו ציפה מריון. בכל אופן הסאנס שלחו את המטריקס למיאמי תמורת שאקיל המזדקן שהתאים לקבוצה ההיא כמו הצל לסניף מרץ בפרדס חנה.

כמו שני הקודמים גם מריון לא בילה הרבה במיאמי ושנה וחצי מאוחר יותר נשלח לטורונטו ומשם בסיום העונה התאחד מחדש עם ג'ייסון קיד בדאלאס לצידו של דרק נוביצקי. בניגוד לשני האחרים הפעם הבית החדש הגיע גם עם טבעת כשהמאבס בריצה זכורה לטוב ניצחו את הסופרטים ההיא של לברון וויד ובוש באחת האליפויות ה"רומנטיות" של הליגה. מריון המשיך 5 עונות בדאלאס ואפילו עונת הפרישה שלו הסתיימה בטיול לגמר לצד לברון והקאבס ב-2015.

*

מה מלמדת אותנו ההיסטוריה? משהו אחד שמשותף לכולם הוא תחנת מעבר קצרה לפני הצטרפות לקונטנדרית. גם הנטס אליהם עבר ברידג'ס עם קאם ג'ונסון תמורת קווין דורנט נראים קבוצה כזו. לברידג'ס חוזה מאד נח למשך שלוש עונות כולל הנוכחית. זה הופך אותו ליעד אטרקטיבי מאד שהנטס יוכלו לקבל עליו לא מעט. בין אם זה כשרונות צעירים או בחירות דראפט. הנטס גם יכולים להחליט לבנות את הקבוצה סביבו אבל קשה לי להאמין שזה הכיוון שיבחרו.

מי הן המועמדות לזכות בשירותיו של מאמי? את מי אנחנו צפויים לעודד מייד אחרי ההדחה המאכזבת של הסאנס? האמת שכל קבוצה כמעט שרואה את עצמה כקונטנדרית תשמח לצרף אותו לשורותיה. אבל מי יכולה? האופציה הטבעית היא בעיר "אחוות האחים" שבה גדל והעביר גם את שנות הקולג' הקסומות שלו. זה נראה גם הכיוון כשהסיקסרס בחרו בו בדראפט והמצלמות התמקדו באושר של אימו טייניאה העובדת עבור הקבוצה רק כדי ללמוד מעט מאוחר יותר כי פילדלפיה מעבירה אותו בטרייד לסאנס.

לסיקסרס יש גם מספיק בחירות דראפט לתת והוא יתאים כמו כפפה לחמישיה שם כך שזה בהחלט יהיה איחוד מהאגדות. עוד איחוד מרגש יכול להתרחש בניקס שם יוכל להצטרף לחבריו לווילאנובה איתם זכה באליפות המכללות: ג'וש הארט, ג'יילן ברונסון, רייאן ארצ'ידיאקנו, ודונטה דיוינצ'נזו. אפשרי? בהחלט. סביר? פחות.

מי יהיה האלוף הראשון ב-NBA?

עוד אופציה מאד מעניינית היא הת'אנדר שיש להם טונה בחירות דראפט וגם הרבה כישרון צעיר שיוכלו להעביר ולקבל מבוגר אחראי שיעזור לצד שיי גילגוס אלכסנדר. הנסיון של ברידג'ס יכול להיות בדיוק מה שחסר לחבורה המוכשרת ב-OKC כדי לפרוץ קדימה בשנים הקרובות. מן הסתם גם קבוצות ותיקות כמו הווריורס או הבאקס היו מתות לראות את ברידג'ס בשורותיהן רק יש להם הרבה פחות מה לתת בחזרה.

אני לא יודע  אם זה יקרה כבר העונה אבל אני מאמין שאם לא אז כבר בקיץ נראה את מאמי מוצא בית חדש. מקווה שזה יהיה בית מוצלח כי אני כבר יודע שבין אם אני ארצה או אם לא זה יהפוך להיות הבית מחוץ לבית שלי ב-NBA. שייקח דוגמה מהורנסק, את האליפות של מריון ויחזור הביתה כמו מארלי.

YALA MAMMY!!!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. יופי של תמונה,
    בעבר הייתי עם הג'ז ובוסטון של שנות ה 80.
    היום אני מסמפט קבוצות חיוביות,חכמות ומשקיעות בשני צידי המגרש.
    עם כיוון לעלייה.
    ברידג'ס אחלה שחקן,אמן לבוסטון על בראון
    נראה לי גם דוקי רז ישמח.
    הבוט מסוגל לארגן את זה,הוא חכם מספיק.

  2. החלק העצוב הוא חוסר ההצלחה בעקבות כל אותן נסיונות.
    בעוד שאת הטרייד על בארקלי קשה שלא להצדיק (הקבוצה עפה בסיבוב הראשון בעונה הקודמת, ובארקלי היה אחד מהשחקנים הטובים בליגה, סיים שני במירוץ ל-mvp רק 2 עונות קודם לטרייד),
    את הטריידים ששלחו את מארלי ושון מריון קשה ממש.
    אני בתחושה שהטרייד עבור דוראנט יזכרו כמו זה שהביא את שאקיל –
    השחקן הלא נכון, בחלק הלא נכון בקריירה.
    היו לסאנס מספיק נכסים בשביל להתחזק משמעותית מבלי לפרק את הקבוצה.
    הם הלכו על השם הגדול,
    שיהיה לנו בהצלחה.
    .
    ברידג'ס?
    מת על השחקן הזה. הוא עושה כל כך הרבה דברים נכונים,
    הוא מהבודדים שלא משחקים בשביל הסטטיסטיקה.
    חבל. פשוט חבל.
    מחזיק לו אצבעות שיגיע לקונטנדרית בהקדם.
    .
    היות ואיחולי בוקר טוב מרגישים כל כך רחוקים,
    לא נותר לי אלא לאחל לילה טוב…

  3. 1. תחתמו עצומה להעיף את דה שוט מהצוק בלי העגלה.
    2. תשרפו את הקטורת של קיירי עם קיירי יחד.
    3. תוציאו חוזה על ביל.
    הכי חשוב:
    4. תחטפו את אישביה, תעשו לו משפט שדה של בעלים מתלהב.
    5. תחתמו עם שבר חוזה, כדי לקבל את האיכויות שלנו באופן זמני.
    זה יעזור לכם להבין כמה אתם במיץ של הזבל

  4. קלעת לדעתם של קטנים – בדיוק היום הסברתי שאני מוכן לאסוף את מאמי וקמרון לספרס, גם אם אנחנו (עדיין?!) לא קונטנדרים, אבל בשבילם, ובשבילנו,
    I'll make an exception
    .
    או בקיצור – אני מסכים איתך, הבחור צריך להגיע לקונטנדרית ולעשות שם הבדל, וכנראה שזה גם יקרה.
    .
    בעניין פיניקס – באופן אבסורדי אני חושש שהתקווה העיקרית היא שאישביה ימשיך להיות אישביה ויטריד הלאה את ביל ודוראנט, בסדר הזה, לפני שבוקר מבקש טרייד. סיכויים נמוכים, והתמורה לא תהיה כמו המחיר ששולם עבורם, אבל לקוות תמיד אפשר.
    .
    פוסט מצוין, תודה רבה גילרי.

  5. יופי של סקירה שמזכירה נשכחות.
    בדומה לבארקלי בזמנו, אני חושב שדוראנט היה הימור גדול, אבל מחושב שהתאים למצב התקוע אליו פיניקס נקלעו אז, וזו באמת הייתה קבוצה שהייתה טובה בפלייאוף, עם החסרונות שהיו לה. לעומת זאת, את המהלכים בקיץ יותר קשה לי להסביר – על הטרייד של ביל אמרתי בזמן אמת ש"פיניקס נשארים עם ההימור של העונה שעברה – לשחק רק עם כוכבים ולקוות שהם יסתדרו ביחד ויישארו בריאים – אבל הפעם ההימור בעייתי יותר, כי היו להם יותר אפשרויות אחרות", והטרייד על אייטון לא נתן להם כמעט כלום חוץ מאשר להחליף אותו בנורקיץ', שהוא פשוט פחות טוב.

    1. דווקא בארקלי לא היה הימור גדול בכלל.
      החטא הקדמון היה לוותר על מאמי בטרייד על דורנט – כל השאר נגזר כבר מזה.

  6. כתבת יפה!
    פיניקס של 93 הייתה כל כך חביבה למרות שניצחה את הסוניקס שלי שעד היום אני חושב שהייתה טובה ממנה ומצ' אפ קשה עבור החבורה של בארקלי.
    .
    לגבי מיקל ברידג'ס. אני דווקא חושב שהנטס בונה עליו. אני כן חושב שקאם ג'ונסון יעבור בטרייד במידה והנטס ינתקו מגע מהמירוץ לפלייאוף.

    1. בהינתן שהחוזים שלהם די דומים וג'ונסון יותר מבוגר, הרבה יותר פציע ופחות טוב באופן כללי – יהיה קשה יותר לקבל עליו את מה שנטס רוצים.

  7. לכל אחד יש שחקנים כאלה ברחבי הליגה, כאלו שפעם כיכבו אצלו והמשיכו הלאה. לי, למשל, היה מאוד נחמד שהורפורד חזר לסלטיקס.
    תודה רבה עידו

  8. אפילו לא זכרתי שהורנסק היה אולסטאר בפיניקס לפני יוטה. תמיד הרגיש לי כאילו במילון תחת הערך "מורמוני" יש תמונה שלו. מיקאל מוכשר המון פוטנציאל פעם הוא יצליח אם ירצה הגורל

  9. כשהתחלתי לקרוא הזדהתי
    בתור אוהד הסיקסרס עוד מימי הדוקטור וראש מלון כשהעבירו את בארקלי האליל הבנתי שהקבוצה תלך למיץ של הזבל. וכך קרה(עד שהגיע אייברסון).
    בעקבות כך נדדה אהבתי עם בארקלי לפיניקס. זו הייתה תקופה שגרנו יחד 5 אוהדי NBA בפנטהאוז בחולון וחווינו המון לילות ללא שינה.
    היום 2 באיביזה, אחד במאיורקה ואחד במילאנו.
    הסדרות של פניקס מול הבולס היו תענוג אדיר. תקופה מעולה לאהוד את פיניקס.
    ואז
    בסוף הטור
    הצבעת על מעבר שלו לסיקסרס
    נסגר לי המעגל
    נשבר המטריקס
    השפרצתי ניטים
    🤣
    🙏

  10. תודה גילרי.
    אכן מנית פה שורה של שחקנים מצוינים שהיו אהובים על רובנו. הכי אהבתי זה הורנאסק, המטריקס במקום השני.
    מה ברידג'ס ופיין כבר לא הפניקיס?!
    העליה המטאורית של הקבוצה היתה כבר בבועה. כשהיא ננגמרה ציינתי לעצמי בראש שהם צפויים להיות טובים.
    חבל שהתלכיד נשבר.
    אם כי קשה לבוא בטענות למהג'ר שמציעים לו את דוראנט, זה פיתוי גדול מדי.
    הטרייד על ביל כבר היה הימור מאוד נואש, לא יודע איך לאכול אותו.
    מאמין שברידג'ס יצליח בכל מקום בו הוא יהיה, יש לו אופי טוב.
    איחלתי לקבוצה הצלחה בהמשך הדרך.

      1. הקומביין של יודה היה לא טוב, ובסקאוט ריפורט כתבו שהוא גמד שמזייף בהגנה.
        איתו אולי היו מגיעים לגמר מול הגלקטיקוס של כוכב המוות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט