ראש בראש – ג'יימס הארדן VS ראסל ווסטברוק – איזה שחקן היית מעדיף אצלך בקבוצה? / NBA בדם נגד Jefffoster10 + Stockton2Malone

אחד הפרויקטים שאנחנו מנסים להחזיר בעונה הנוכחית הוא "ראש בראש" בו נעלה איזו שאלה שנויה במחלוקת בין שני כותבים שונים, וניתן להם לדון ביניהם על השאלה הזאת, כמובן עם סקר בסוף, כאשר הנושא הפעם הוא – איזה שחקן הייתם מעדיפים אצלכם בקבוצה – ג'יימס הארדן או ראסל ווסטברוק, כאשר NBA בדם מייצג את הצד של הארדן ומקבל דאבל-טים מ-Jefffoster10 ו-Stockton2Malone שמייצגים יחד את הצד של ווסטברוק.

מוזמנים להביע את עמדתכם בסקר ובתגובות וגם להציע שאלות או נושאים לפעמים הבאות.

למה ווסטברוק עדיף / Jefffoster10 ו-Stockton2Malone

ייאמר כבר מלכתחילה – אין מדובר באהבת מרדכי אלא משנאת המן. לא מדובר בשחקנים שהיינו רוצים בקבוצה שלנו, אלא במענה לשאלה היפותטית ובהשוואה זו בלבד. אחד מהכותבים הינו משפטן והיה חייב להוסיף אקדמת מילין זו לשם הבטחת שמו הטוב וגיבוי סירובו לקבל את ווסטברוק בטרייד בחלון ההעברות ההופסי. וכעת – נתחיל לנמק.

נכונות לקבל את מעמדו החדש: ווסטברוק נמצא שנתיים לפני הארדן מבחינת ההבנה של מעמדו בקבוצה. אילו היינו משווים בין פריים ווסטברוק לפריים הארדן, ייתכן והעמדה כאן הייתה שונה, אבל אנחנו משווים בין שני שחקנים ששיאם מאחוריהם, אבל רק אחד מהם מוכן לקבל את המצב כמו שהוא, וזה לא הארדן. נראה שווסטברוק ראה ולמד מה קרה לקריירה של כרמלו שסירב לקבל מעמדו החדש ולעלות מהספסל, והקדים את דמדומי הקריירה שלו בכך, והבין שקבלה של מעמדו החדש תשאיר אותו עדיין רלוונטי, במידה זו או אחרת, לליגה תוך צ'אנס אמיתי להמשיך לשחק גם עמוק לתוך מאי.

עיקר נכונותו לקבלת מעמדו החדש באה כאמור עם הסכמתו לרדת לספסל ולהוביל את החמישייה השנייה בדקות המנוחה של פול ג'ורג' וקוואי, מה שמאפשר לנצל את כישוריו הקיימים טוב יותר, לרוץ במגרש הפתוח לעומת קצב משחק איטי יותר כאשר קוואי וג'ורג' על המגרש – להיות ראש לשועלי המחליפים מאשר זנב לאריות החמישייה.

הנכונות לקבל את מעמדו החדש באה לידי ביטוי גם בחוזה עליו ווסטברוק חתום בקליפרס, חוזה נמוך בהשוואה למה שיכול היה לקבל, וזאת בניגוד להארדן והתעקשותו על חוזה של שחקן מקסימום גם כאשר כבר ברור שהוא אינו כזה. עכשיו, כאשר שניהם יחד, ניתן יהיה לראות מי תוקע את הקבוצה ומונע ממנה להתחזק, ומי לא.

למה הארדן עדיף / NBA בדם:

זה נכון ששניהם כבר מעבר לשיא, והארדן ככוכב משנה ידע עליות וגם לא מעט מורדות, אך עדיין קיים פער איכותי בין שני השחקנים גם כששיאם מאחוריהם. מאז עזב את יוסטון, יכולתו של הארדן כסקורר ירדה באופן משמעותי, אך הוא עדיין נשאר מנהל משחק משובח עם מעל ל-10 אסיסטים למשחק בעונה האחרונה ומעל ל-8 אסיסטים בפלייאוף.

כמו כן, לצד לא מעט תצוגות חלשות / משחקים אפאטיים, היו לו כמה וכמה תצוגות בפלייאוף שבהם הוא הכריע משחקים כמעט לבדו. רק בפלייאוף האחרון הוא נתן 2 הופעות הרואיות בסדרה מול בוסטון בחצי גמר המזרח שהובילו לניצחונות – תצוגה מופתית בחוץ בטי די גארדן, ללא כוכב הקבוצה ג'ואל אמביד, כשקלע 45 נקודות ומסר 6 אסיסטים ועוד הופעה גדולה נוספת הכוללת 42 נקודות ו-9 אסיסטים, וגם שני סלי ניצחון במשחקים אלו. למרות גילו המתקדם והעובדה שהוא נמצא הרחק משיאו, עדיין נותרה לו היכולת הפוטנציאלית להשתלט על משחק אחד או שתיים בסדרה חשובה.

בצד השני, אצל ווסטברוק המצב פחות מעודד. חוסר הקליעה שלו בשילוב ירידה מסויימת באתלטיות עם השנים, גרמה לכך שהוא הפך לשחקן עוד יותר לא יעיל, וחוסר הריווח שלו פגע בקבוצות שאליהן עבר. "השיא" היה בלייקרס, שקרסו איתו ונסקו מיד כשעזב בטרייד דד ליין, אז הם הפכו לקבוצה במאזן הטוב ביותר בליגה עד סיום העונה. בעצם, הארדן גם אחרי שיאו מתאים להיות הכוכב השני או השלישי של קבוצה, בזמן שווסטברוק לא מתקרב לשם.

ראסל לא ירד לספסל בקליפרס והוא פותח שם מאז שהצטרף אליהם. בלייקרס הוא אכן עלה מהספסל בעונה השנייה שלו שם, אחרי שהיה נזק אדיר לקבוצה בעונה שלפני כן, בה היא אפילו לא העפילה לפליי-אין. החוזה הנמוך עליו חתם נגזר מזה שאף קבוצה לא הייתה מוכנה לתת לו חוזה גדול וארוך, מכיוון שבשנים האחרונות לא הגיע עם קבוצותיו להישגים, כשהרבה מהאשמה מכוונת אליו ובצדק. חוסר היעילות שלו וחוסר הקליעה שלו פגע ביוסטון, בוושינגטון ובעיקר בלייקרס. קבוצות ראו זאת, הפנימו וברחו ממנו כמו מאש.

תארים אישיים והישגיות ככוכב ראשי:

נכון ששניהם כבר לא שם היום, אבל גם כששניהם רחוקים משיאם, אותו פער שהיה רלוונטי כשהם היו בשיאם עדיין שם. הארדן בשיאו (2014 עד 2020) היה שחקן טופ 5 בליגה, זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה פעם אחת והיה מועמד לגיטימי לתואר במשך חצי העשור הקודם כשסיים במקום השני בהצבעות ל-MVP עוד 3 פעמים. גם ווסטברוק זכה בתואר, אך במקרה שלו מדובר היה בהבלחה חד-פעמית בגלל הספירה העשרונית והוא לא נמנה כאחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם אף פעם. המזוקן גם נבחר 6 פעמים לחמישייה הראשונה של העונה לעומת 2 בלבד של ראסל.

הארדן היה הכוכב הבלתי מעורער של יוסטון מרגע שהגיע אליה. הכל היה עובר דרכו והקבוצה הייתה בנויה סביבו וסביב סט הכישרונות הייחודי שלו, ולשיא הם הגיעו בעונת 2017-2018, עונת ה-MVP שלו, אז הוא הוליך את יוסטון למאזן הטוב בליגה של 65 ניצחונות מול 17 הפסדים. המזוקן הוביל אותה גם לגמר המערב פעמיים והודח ע"י גולדן סטייט החזקה לא פחות מ-4 פעמים, לעומת ווסטברוק שהגיע לשלב שבו משחקים נגד הווריורס רק פעם אחת, וזה היה יחד עם דוראנט.

ווסטברוק היה הכינור השני לדוראנט באוקלהומה בשנים המשותפות שלהם, וכשהאחרון ערק לגולדן סטייט, ראס נכשל פעם אחר פעם לעבור סיבוב בפלייאוף, למרות שפול ג'ורג' בשנות השיא שלו שיחק איתו. כלומר, ראסל לא הוכיח שהוא מסוגל לסחוב קבוצה להישגים בכוחות עצמו, שעבר סיבוב בפלייאוף רק עם דוראנט או הארדן כשחקן המוביל.

בניגוד אליו, הארדן היה היחיד מכל הליגה שהצליח למתוח את השושלת הבלתי מנוצחת של גולדן סטייט עם דוראנט ל-7 משחקים, וזה עוד אחרי שכריס פול נפצע בסוף משחק 5 באותה סדרה אייקונית, מה שהטה את הכף באופן ברור ללוחמים מהמפרץ שהכריעו אותה בסופו של דבר. לפרקים רבים בסוף חצי העשור הקודם, הארדן היה השחקן השני הטוב בעולם אחרי לברון, והוא פשוט "כופף" קבוצות והכניע אותן במו ידיו, למעט גולדן סטייט הגדולה שבלמה אותו שוב ושוב. לעומת זאת, ווסטברוק לא היה השחקן הטוב ביותר בקבוצה מצליחה בשום שלב בקריירה שלו, כך שאם אני צריך מישהו שייקח את האחריות, גם כשהם אחרי השיא, זה יהיה הארדן.

למה ווסטברוק עדיף / Jefffoster10 ו-Stockton2Malone

חברות לקבוצה: בכל מקום בו עבר, ווסטברוק היה חבר לקבוצה למופת – עזר לחדשים להסתגל והיווה מנטור עבור צעירים. החל מסטיבן אדאמס וקמרון פיין באוקלהומה, דרך דני אבדיה בוושינגטון ואוסטין ריבס בלייקרס, ואלו רק חלק מהשמות שהודו בהשפעה של ווסטברוק עליהם ובתרומה שלו לקריירה שלהם, ורואים את כמויות האהבה וההערכה שהוא זוכה להן ברחבי הליגה. אתה מעדיף את ראסל ווסטברוק בחדר ההלבשה שלך על פני הארדן, שמומחה בהסתכסכות עם חברים לקבוצה ובפלגנות בחדר ההלבשה, מנותק ומרוחק משאר השחקנים (לדוגמה, הסיפורים ביוסטון עם דוויט הווארד, שהם היו אוכלים צהריים שניהם לבד ואף פעם לא עם שחקנים אחרים).

ווסטברוק גם לא סיים ברע בשום קבוצה ולא הותיר אחריו אדמה חרוכה בשום מקום, בניגוד להארדן ששורף את כל הגשרים כבר בפעם השלישית ודואג לעוד מגרש בו יתקבל בשריקות בוז כאשר יגיע במדי קבוצתו החדשה. ולהוכחת הנקודה, נשאל את השאלה הבאה – בסגל של הקליפרס מסתתר אחד, ג'וש פרימו. נשים בצד את השאלה המוסרית אם הוא יכול או לא יכול להיות שחקן בליגה – מי תעדיפו שיקח עליו חסות, ווסטברוק או הארדן? התשובה בעיני ברורה והיא מתמצתת את הנקודה.

צרות מחוץ למגרש: בהמשך ישיר לסוגיית פרימו, ווסטברוק אף פעם לא נודע כבליין והולל גדול, אלא איש משפחה למופת שבהתנהגותו מהווה דוגמא ליתר חבריו לקבוצה. הדבר היחיד שאפשר לזקוף לחובתו הוא טעם מזעזע בבגדים, וזה עיקר הרעש שהוא עושה מחוץ למגרש. הארדן לעומתו פותח בופה תקשורתי על מעלליו מחוץ למגרש. מיצב עצמו כמלך מועדוני החשפנות של הליגה, והוא מצליח לתת פייט לזאיון מבחינת חרושת השמועות סביב המשקל שלו. לכל קבוצה, בטח לכזו מלוס אנג'לס, שקט תעשייתי מחוץ למגרש הוא מרכיב חיוני בהצלחה. ווסטברוק מספק שקט כזה, והארדן פשוט לא.

הגנה: לא מדובר בשני מגנים גדולים, בלשון המעטה. יחד עם זאת, בשאלה "מי פחות חור", הרי שווסטברוק הוא פחות אוויר הגנתי מהארדן – לפחות לסגור לריבאונד הוא יודע. גם ההורדה שלו לספסל מאפשרת לו להיות פחות נטל הגנתי מאשר אם היה בחמישייה, כאשר האספקט הזה אצל הארדן ייבחן בשבועות הקרובים.

למה הארדן עדיף / NBA בדם:

חברות לקבוצה: אין ספק שווסטברוק חבר טוב לקבוצה מהארדן, אבל זה לא מנע ממנו "לגנוב" ריבאונדים מסטיבן אדאמס באוקלהומה. אוסטין ריבס פרח בחצי השני של העונה, בעיקר אחרי שראס עזב והכדור סוף סוף היה אפשרי לעוד שחקנים. בל נשכח את הדבר הצורם מכולם, הסכסוך בינו לבין דוראנט גרם לכך שאחד הסקוררים היעילים בהיסטוריה, פשוט העדיף לעזוב כי הבין שאי אפשר להכיל שחקן כל כך אנוכי ושתלטן.

ווסטברוק לא הכיר בעובדה שדוראנט הוא השחקן הבכיר יותר, לא לקח צעד אחורה (מקצועית) אף פעם, והמתח ביניהם פירק קבוצה שהייתה אמורה להיות חוד החנית של הליגה בעשור הקודם. כנראה שכיף ונעים לשחק יותר לצידו, אבל מנגד, הוא משחק בשביל הסטטיסטיקה, האגו והמשחק האינדיבידואלי שלו, הוא לא בוחל באמצעים והוא יעשה את מה שהוא תמיד עושה ומשתלט על הכל. בקיצור, אף אחד מהם לא מצטיין בזה.

צרות מחוץ למגרש: צ'ארלס בארקלי טוען ובצדק שספורטאים לא חייבים להיות מודל לחיקוי לחברה. האם זה טוב ונכון יותר שהם ייתפסו כאנשי משפחה טובים וכאנשים שקולים בלי להסתבך ובלי שערוריות? ודאי שכן, אבל זו לא חובתם. יותר חשוב להוכיח על הפרקט שהם ראויים ופחות מחוצה לו.

היעילות: כשחקן שהוא כבר לא הכוכב המוביל ולא יזכה לכמות זריקות בלתי מוגבלת, היעילות הופכת לפעמים להיות חשובה אפילו יותר, ובתחום זה ניתן לראות כמה הארדן עליון על ווסטברוק. ה-TS של הארדן בעונה הסדירה עומד על 60.9% ובפלייאוף על 58.5%, ואילו ה-TS של ווסטברוק בעונה הסדירה עומד על 52.7% ובפלייאוף על 50.9%. היעילות של הארדן בנויה הרבה על היכולת שלו לסחוט עבירות רבות משומריו, ואילו חוסר היעילות של ראסל בנויה הרבה מחוסר היכולת שלו לדייק מחוץ לקשת, שני תחומים שבהם הארדן עדיף משמעותית.

עוד יתרון להארדן הוא בשאלת הייחודיות. ראסל אמנם נחשב כאחד הגארדים האתלטיים בתולדות הליגה, אם לא האתלט ביותר, אך משחקו לא ייחודי או יוצא דופן ככזה שניתן להתפעל ממנו. הוא שחקן שמשחק חזק כל הזמן ולעיתים דחופות גם בצורה לא חכמה ומפוזרת. לעומתו, הארדן הפך עם השנים "לאשף בידודים". שחקן שבשיאו היה מהתל ומרקיד את שומריו על קשת השלוש: ימינה ושמאלה, אחורה וקדימה עד שהשומר מאבד ריכוז ומוריד את רמת ההגנה שלו או עד שהשומר נופל מהרגליים במקרה הרע.

המהלך הקטלני שלו הוא שלשת הסטפ-באק. לאחר המון כדרורים וריקודים אינסופיים על מנת להתיש את השומר, הארדן לוקח צעד וחצי לאחור אל מעבר לקשת וזורק ל-3. את הזריקה הזו הארדן היה מבצע בתדירות רבה ובאפקטיביות עם 3 עונות של מעל ל-10 ניסיונות למחוץ לקשת במעל ל-35% ועוד 2 עונות של 8 ניסיונות מחוץ לקשת באחוז דומה. פעמים רבות היה "מדביק" לשומריו עבירות כתוצאה ממהלך קטלני זה, מה שהקנה לו המון הליכות לקו העונשין של 3 זריקות במהלך אחד.

הרבה שחקנים מאז מנסים לחקות את המהלך, אבל הוא מבוצע בצורה המיטבית ביותר ע"י הארדן. בדיוק כמו שהפייד אווי של מייקל, ההוק שוט של קארים, ה-"DREAM SHAKE" של האקים וכו', כך המהלך הקטלני של המזוקן רשום על שמו בטאבו כ"שלשת הסטפ-באק של הארדן". מעבר לכך, אפילו הזקן המכסה את פניו ייחודי מאוד, ובשל כך הארדן מכונה "THE BEARD".

הגנה: אני מסכים שראס מעט טוב יותר בהגנה, אבל בל נשכח שהארדן מחויב לקבוצה ומשקיע בהגנה. פלג הגוף העליון שלו חזק מרוב השחקנים בעמדתו, דבר שמאפשר לו להתמודד מולם בצורה סבירה בהחלט.
ראס לעומתו מתפתה לחטוף יתר על המידה והוא שומר לעיתים ברצון יתר ובאימפולסיביות, מה שגורם לו לעשות לא מעט טעויות בהגנה, כך שקבלת ההחלטות מאזנת את היתרון הטבעי של ווסטברוק.

למה ווסטברוק עדיף / Jefffoster10 ו-Stockton2Malone

לסיכום, שימו לב שמרבית הנקודות שלנו אינן מקצועיות פרופר, אך להרגשתנו, מכלול תרומתו של שחקן לקבוצה לא נאמד במספרים בלבד, אלא יש לבחון אותה באופן כולל יותר, תוך התייחסות גם למה שקורה מחוץ לפרקט, כי יש לדברים הללו קשר ישיר למה שקורה עליו. ווסטברוק הנוכחי מביא סביבת עבודה בריאה יותר מאשר הארדן הנוכחי, ובקבוצה ששואפת לרוץ לאליפות ייתכן וזה המרכיב שצריכים אותו יותר מכל. ומעל הכל – נראה שווסטברוק, בהתנהלותו, פשוט אוהב כדורסל יותר מהארדן.

למה הארדן עדיף / NBA בדם:

רוב הטענות שהושמעו כנגד הארדן, פחות קשורות לכדורסל נטו ויותר למסביב. אני חושב שבזה מסתכמת השאלה של מי עדיף בקבוצה. אני קודם כל אבחר את השחקן בעל סט הכישורים המקצועי הטוב ביותר ואחר כך את היתר. הארדן מעוטר יותר, הישגי יותר, יעיל יותר וייחודי יותר. לכן, הארדן הוא "MY MAN"

גם הכתבה הזו, כמו כל כתבותיו באתר, מוקדשת למיכל ז"ל, בתו של Stockton2Malone.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. ד"ר פופרס

    7 נוב 2023 16:30:51

    אימאלה,
    עוד לא קראתי.
    אם הייתי מזוכיסט וסליז בול,הייתי בוחר באבו ריקבון.
    לוקח את ראסל וקובע תור עם הפסיכולוג שלי

    1. יעקב אבוחצירא

      7 נוב 2023 18:37:31

      כתבה נהדרת!!
      היה כיף לקרוא, באמת כתבה אדירה.
      אני כמוך חושב שהארדן הרבה יותר טוב, אז נכון הוא לא שחקן התקפי על כמו שהיה פעם אבל עדיין הוא יחסית טוב התקפית, הוא יודע להוביל את ההתקפה) מלך האביסטים של העונה שעברה( ויש לו סט כישורים רחב, לא רק חגירות לטבעת. ולדעתי הארדן עדיין כוכב ברמה גבוהה.

  9. אבי טרכטמן

    7 נוב 2023 19:55:31

    הארדן שחקן טוב יותר.
    הארדן גם ישחק 37 משחקים ואז יריב עם כולם, ובינתיים יסרטן את הכוכב הראשי של הקבוצה לרמה של 15 נקודות למשחק בפלייאוף. (מסכנים קוואי ופי.ג׳י 13).

    ווסטברוק וזה אפילו לא קרוב.

  11. האווי לאסוף

    7 נוב 2023 21:11:58

    הארדן שחקן טוב יותר, בחרתי בווסטברוק. אם אני צריך לבחור את הרעל שלי, כמו שאומרים באינגליזית, אני מעדיף את זה שרעיל פחות.
    תודה רבה חבר'ה

  12. Yahav

    7 נוב 2023 22:13:00

    חולה על ראס, חיה רעה במגרש עם אנרגיות בשמיים וחוסר מודעות עצמית וסביבתית שאני לא יכול שלא להעריץ.

    נהנים לרדת עליו אבל אין הרבה שחקנים בליגה שאוהבים את המשחק ואת הכדור כמוהו

  13. golan

    8 נוב 2023 01:04:22

    ניתוח מעולה, כל הכבוד. תודה
    אם אין ברירה – ראסל. בגלל המאמץ וההשקעה. וכן, אני מעדיף פחות כאבי ראש מחוץ למגרש.

  15. thejanitor

    8 נוב 2023 04:48:01

    חסרה לי אופציה שלישית – לא זה ולא זה. אם הייתי בונה קבוצה והיתה לי אפשרות לבחור מי מבין שניהם יתפוס את המקום האחרון ברוסטר, הייתי בוחר להקטין את הרוסטר באחד.

  16. ירון, החלום

    8 נוב 2023 05:06:17

    בס"ד
    תודה רבה,
    הגדרתם את זה מצויין. שאלה מעניינת.
    כרגע אף אחד מהם לא כוכב על, אז אני מעדיף את ראס, לא רוצה קבוצה רעילה.

  17. מהפנט תרנגולות להטיל ביצה בדאנק

    8 נוב 2023 09:26:50

    שכן שלי בחור גזען ברמות.סיפר לי שהבת שלו מתלבטת אם להתחתן עם תימני או מרוקאי. הוא ענה לה
    מתוקה זו בחירה שלך איך את רוצה למות ממכות או מרעב.
    אמרתי לו שתנסה את שניהם ביחד.זה מה שעשו הקליפרס. כמו הבת של השכן אני מאמין שלא יתחרטו.
    מדובר בשחקנים שונים לגמרי.
    ראסל מומחה לניפוח מספרים.הארדן מומחה לניפוח השכל.
    שניהם שחקנים טובים בשיאם מעולים.
    אני בחרתי בהארדן.

  18. סכין בגב האומה

    8 נוב 2023 09:41:30

    אני הולך על הארדן אם חייבים ללכת על אחד. בנ.ב.א אין מה לעשות עם מקום שני. אם הכל מתחבר עם ווסטברוק עדיין לא קבלתי כלום, עם הארדן קצת יותר

  20. עגל

    8 נוב 2023 14:03:57

    תודה חברים. העליתם שיקולים כבדי משקל לשני הצדדים.
    אכן, ווסטברוק הוא חבר יותר טוב לקבוצה ומתנהג יותר במקצוענות.
    מצד שני, הארדן יותר מוכשר וחכם. אם בקבוצה יהיה תלכיד נכון ושחקן ותיק שידע להיות החבר שלו, הארדן יתן תפוקה סבירה. בתור המנהיג של החבורה השניה הוא יכול ליצור התקפה חזקה, בעוד ווסטברוק טוב בעיקר במשחק מעבר (יעני, לרוץ כמו סוס למעלה ולמטה).

    1. עגל

      8 נוב 2023 14:24:28

      תודה חברים. העליתם שיקולים כבדי משקל לשני הצדדים.
      הטיעונים כבדי משקל נוטים "לטובתו" של הארדן ולכן הוא המנצח

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט