כחלק מהיציבות, שיש שיקראו לה עמידה במקום, לא הרבה השתנה בשנה שעברה הן מבחינת המערכת והן מבחינת ההשגים של הגריזליז. בעיקר גדלנו בשנה. האם השנה זה יספיק?

תעודת זהות (פשוט העתקתי משנה שעברה)

שם הקבוצה: ממפיס גריזליז, טנסי

אולם: פדקס-פורום, נו אתם יודעים חברת השליחויות עם האשליה האופטית. 18,119 מקומות.

מאזן בעונה האחרונה: 56-26 51-31, המאזן הטוב בהיסטוריית הפרנצ'ייז והשני בליגה במערב!.

מאמן: טיילור ג'נקניס בן 38 (128-99 179-130, %576 הצלחה כולם בגריזליז, כן ירבו). טיילור הוא מאמן שמאמין בהנעת כדור, בקצב גבוה ולפי דבריו בכדורסל "מהנה". הוא הראה יכולת מרשימה להעניק ביטחון לקבוצה שלו וללכד אותה בשלושת בארבעת העונות שלו במועדון. גם כשיוצאים מגבולות הפרקט מדובר בממזר כדורסל מהמעלה הראשונה .חוסר ההתאמה בין היכולת של שחקני הגריזליז וההיסטוריה שלהם לפני שהגיעו למועדון (בין אם מיקום הבחירה ובין אם בסטטיסטיקות לפני שהגיעו לקבוצה), מעידות על יכולת פיתוח שחקנים שמזכירה מועדון אחר שמשחק בבית הדרום מערבי (או מאחורי החומה). נאחל לטיילור המאמן הצעיר עתיד כשל מאמנם. ג'נקינס נשכר ב2019 ע"י…

GM: זאק קליימן בן 354. המנהל הצעיר בהיסטוריה של הליגה, זאק נשכר ב2018 ע"י…

בעלים: רוברט פארה, בן 454. הבעלים הצעיר בליגה, רכש את הגריזליז לפני 110 שנים!. היה בזמנו כחלק מעשרת המיליארדרים הצעירים בעולם. למרות שממפיס שוק די דובי, כסף לא חסר.

לא רק הקבוצה צעירה ובועטת אלא גם האנשים הבכירים בדרג הניהולי הם צעירים בועטים. אני שותף לפרצופים המופתעים בקהל, כי דווקא מבחינת אופן ההתנהלות, המועדון פועל בצורה מאוד מסורתית. מסתמך על בחירות דראפט, ממעט בהחתמות וטריידים פזיזים, מחליף יכולת בכישרון, ומשפר את העמדה של המועדון לאט לאט, אולי לאט מדי.

העונה שהייתה

אם העונה הייתה משודרת כדוקו בנטפליקס: נישאים על אדי האופטימיות של העונה שעברה, הגיעו הדובונים החמודים ל19 באוקטובר 2022 במטרה לתת בראש, אבל האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. ג'ראן ג'קסון נעדר מ14 המשחקים הראשונים, דזמונד ביין רק חיכה שג'קסון יחזור אבל אפילו לזה הוא לא יכל להתאפק ויום לפני שטריפל J חזר הוא נפצע ל17 משחקים. בהתחלה התוצאות היו בהתאם, ואחרי חודש מגומגם של הפסד פה ניצחון שם הגריזליז הפסידו ב30 בנובמבר לטימברוולבס מה שהעמיד את מאזנם על 12-9. לא ברור אם זה היה נאום משלהב במיוחד של ג'נקינס, חזרתו של זאיר ווילאמס כמה משחקים אחרי זה או הפרצוף המעצבן והזחוח של אנתוני אדוורדס אבל משהו השתנה באותו הערב ולאחריו הגריזליז יצאו כמו קליע מתותח לחודש וחצי מטורף שבמהלכו הם שכחו לרגע מה זה להפסיד. מתוך 23 משחקים הם ניצחו 19.

דווקא אחרי שכל הכוכבים סוףסוף הבריאו והקבוצה נכנסה לפורמה דברים התחילו להתפרק. הקבוצה הפסידה בנקודה ללייקרס כאקדח שמופיע במערכה הראשונה. ההפסד הפך להפסדיים הפעם לפיניקס, שבמהלכו נפצע גם אדאמס ולא חזר. ב4 במרץ לאחר ההפסד לנאגטס האלופה שבדרך, עם התרבות הארגונית המרשימה והבגרות המרשימה עוד יותר של כוכביה, ג'ה מוראנט נתפס מנופף בנשק והושעה בעקבות המקרה לשמונה משחקים. הוא התנצל כמו ילד אחראי, פנה לעזרה וטען שיקח את הזמן להרהר. 20 משחקים לסוף העונה ברנדון קלארק קרע רצועה וסיים את העונה, כמה משחקים אחרכך זאיר ווילאמס התגעגע לנטפליקס וסיים את העונה גם הוא. לכולם יש פציעות והעדרויות אז זה לא תירוץ אבל הקבוצה דשדשה וסיימה את התקופה ב20-18. (אם ממש חשוב לכם לפני האולסטרס הם היו טובים ואחרי הם היו גרועים)

בפלייאוף הוגרלו הגריזליז מול הלייקרס המתקבמקים, שאחרי שכבר הריחו את רצפת הטבלה במערב, עשו את אחד הטרייד דדליינים האפקטיבים בהיסטוריה ורצו כל הדרך למקום השביעי. הלייקרס החדשים היו מלאי מוטיבציה, מחוסרי ווסטבריק ובעיקר מאוד גדולים, מה שהקשה על ממפיס חסרי הקו הקדמי.

ממפיס הימרו שאוסטין ריבס והאצ'ימורה לא ינצחו אותם בקרב יריות, הם ניצחו אותם בקרב יריות. אנתוני דיוויס נתן תצוגה הגנתית פנומנלית שהפכה את הצבע של הלייקרס למבצר על הראש של שחקן ההגנה של העונה. ג'ה וטריפל J היו לא אחידים ברמתם. ביין וברוקס היו אחידים ברמתם לטובה (למרות שהוא היה טוב סטטיסטית לא הורגש בהרבה מהמשחקים) ולרעה (מה אתה עושה טראש טוק עם לברון יא לוזר). ולמרות שאקסבייר טילמן קנה את עולמו ממפיס הפסידו 4-2 כשבסוף עוד התבזו ב40 הפרש והתבזו עוד יותר כי מי שפתח את ההפרש היה דיאנג'לו ראסל. ב14 במאי מוראנט כבר היה אחרי תקופת האבל וחגג עם חבר באוטו עם נפנופי אקדח, מה שהוביל לזעם של אבא סילבר והשעייה של 25 המשחקים הראשונים של העונה.

אם העונה הייתה משודרת בלשכת הלמס: בגדול ממפיס העונה עשו כל מה שהם עשו שנה שעברה רק ברוב הפרמטרים קצת פחות. ראן-אנד-גאן-אנד-מיס-אנד-ריבאונד-הכיחשוב-גארד. כראוי לקבוצתו של שחקן ההגנה של העונה, בכל מה שקשור להגנה הגריזליז מעולים. דיפנסיב רייטינג, חסימות וחטיפות שלשיים בליגה, מובילים את הליגה בפער בין זריקות שהם שמרו עליהם לזריקות שחופשיות שכנראה גם אומר שהם שומרים טוב ויהיו בריאים האמריקאים. גם בריבאונד, ארסנל הנשקים של הקבוצה מגוון ואיכותי והתוצאה בהתאם, שנייה בליגה בריבאונדים, רביעית הן בריבאונדים בהתקפה והן בהגנה. בשליש הגבוה בנקודות, בקצב באסיסטים ואיבודים (ותודה לטיוס ג'ונס המלך אנחנו כבר מתגעגעים).

אבל הקליעה אוי הקליעה. בחציון הליגה באחוזים, 23 בליגה באחוזים לשלוש אבל 11 בהטחתם (דילון ברוקס אנחנו לא מתגעגעים), אחרונים באחוזי עונשין אבל באמצע הליגה בכמות הזריקות, מקום 25 בטרו שוטינג. נגרים. כל הנתונים האלו לא חדשים ואלו היו בערך נקודות החוזק והתורפה של הקבוצה גם בשנה שעברה, קצת יותר חוזק קצת פחות תורפה.

בסדרה מול הלייקרס הפער העיקרי מהעונה היה צניחה חופשית באחוזים (דווקא בעונשין הגריזליז הבינו את גודל המעמד).

אם נסתכל על השחקנים המובילים נוכל לראות שביין כיאה לשחקן שנה שלישית שיפר בערך כל פרמטר במשחק שלו, והתפוצץ בפלייאוף כאמור. טריפל J השתפר מעט בפרמטרים של קליעה וחסימה ובעיקר נהיה קליני בפרמטרים הגנתיים מה שהביא לו את שחקן ההגנה של העונה. ג'ה השתפר במסירת אסיסטים אבל חווה רגרסיה קלה בשאר הפרמטרים, שהדגש הוא במשחק ההגנתי שלו והקליעה לשלוש. טיוס ג'ונס המשיך להחזיק ביחס האסיסטים/איבודים הטוב בליגה עבור שחקנים משמעותיים ודילון ברוקס רביעי מהסוף באחוזים אפקטיביים עבור שחקנים שפתחו בליגה וששיחקו מעל 20 משחקים.

אם העונה הייתה משודרת בTMZ: כל הכדורים והסלים ושחקנים האלה שרצים מצד לצד, את מי זה מעניין תגיד לי?, אנחנו רוצים אקשן, ושקרים, ורובים. אחרי הפסד לנאגטס ב4 במרץ ג'ה מוראנט הלך לפרוק קצת עצבים במועדון חשפנות shotgun willie's (נשבע שלא המצאתי את זה). הוא נכנס לחדר הVIP ששריין מראש בלפחות 900$, והתחיל לרקוד ולחגוג שם עם חברים וחברות. כל אמריקאי יודע שרק במסיבות פח אין אקדח, אז מוראנט הוציא אקדח והתחיל לעשות פוזות של גאנגסטר, והוא לא רק אמריקאי, הוא גם דור Z, אז הוא העלה תיעוד של המסיבה הזו לאינסטגרם.

משם הכל הדרדר, אדם סילבר שלמד משטרן דבר או שתיים על החשיבות של תמימות המותג והסכנה הכלכלית כמובן שטמונה בכך שזה יפסיק להיות משחק לכל המשפחה, הגיב בחומרה והחליט להעניש את מוראנט ב8 ימי הרחקה. מוראנט הגיב לפרשה בצורה הכי טובה שאפשר, הוא נכנס לתוכנית שיקום שאחריה התבטא כך: "אני במקום שאני מרגיש בו בנוח, אני דיברתי באופן שוטף עם תרפיסטים, עשיתי טיפולי רייקי, טיפולי נשימוץ, דברים שונים שעזרו לי לשחרר את הדברים האלה מהגוף שלי…האקדח לא היה שלי, זה לא מי שאני, אני מגנה כל סוג של אלימות אבל לוקח אחריות על מעשים שלי ואני יכול לראות את התמונה שציירתי על עצמי עם התקרית, אבל בעתיד אני עומד להראות לכולם מי ג'ה מוראנט באמת, אני עומד לשנות את הנראטיב".

Few weeks later

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

הפעם אני באמת אעשה שיעורי בית/אעשה כלים/אזרוק את הזבל, אני נשבע אמא, באמת

חודשיים לקח לאהבל הזה להופיע בסרטון של חבר באוטו עם שירי ראפ עושה פלקסים עם אקדח. פול מי וואנס שיים און יו, פול מי טוויס שיים און מי. הפעם סילבר היה פחות נחמד: "ההתנהגות של ג'ה הייתה חסרת אחריות, פזיזה ועלולה להיות מסוכנת מאוד, יש לזה גם השלכות חמורות לאור המעקב וההשפעה העצומה שלו, במיוחד בקרב מעריצים צעירים שמסתכלים עליו". 25 יום השעייה. זה המינימום בתנאי שיעמוד בתנאים שהליגה דורשת.

תקריות אלו הן רק השיא של מגוון סיפורים מפוקפקים של מוראנט ואלימות, למשל שאיים על מאבטח כחלק מקטטה שלו עם תשעה חברים, איים על מישהו שרב איתו על בחורה בטוויטר שיחורר אותו, נאשם בהכאת קטין שהציק לו, ואפילו אנשי הפייסרס טוענים שאחרי משחק הוא כיוון עליהם כוונת ליזר של רובה מתוך מכונית.

וזה נושא מעניין להתדיין עליו, האם מגיע למוראנט עונש כזה כבד במדינה שבא נשיאת נשק היא חוקית. אבל אותי מעניינת הקבוצה, והשאלה הכי בוערת שלה, האם ג'ה קורץ מהחומר המתאים והבגרות המנטלית כדי להוביל אותה להישגים?, האם מדובר במנהיג או בהדקייס או בשניהם?.

טוב בואו נחזור קצת לכדורסל. איך שלא מסתכלים על זה ולמרות ההשיגים המרשימים, לעונה שעברה יש צבעים של אכזבה. הרי כבר היינו בסרט הזה עם הגריט אנד גריינד, של קבוצה הגנתית טובה, עם כישרון מוגבל, בטח בקליעה. קבוצה שמנצחת מעל המצופה ממנה אבל בפלייאוף כולם יודעים שהיא תפסיד בין אם בסיבוב הראשון ובין אם בשני. הפעם חשבנו שזה יהיה שונה. דאמט אפילו האד קייס מטורלל כבר היה לנו שאייברסון בא לביקור. ממפיס היא קבוצת העתיד כבר תקופה אבל העתיד ממאן להגיע. טריפל ג', ג'ה וביין פותחים עונה 6-5-4 בהתאמה, אבל הגעה אפילו לגמר המערב לא נראית באופק. לשמרנות יש מחיר ומי שמפחד ללחוץ על ההדק שלא יתפלא שהוא לא פוגע בסוף.

קיץ מוזר

משמעותיים שנוספו לארסנל: מרכוס סמארט,דריק רוז, ג'וש כריסטופר

משמעותיים שנורו מהקבוצה: טיוס ג'ונס (אוף), דילון ברוקס (הובהר לו בתחילת הקיץ שחוזהו לא יוארך no matter what),

משמעותיים שהתחמשו בדולרים: דזמונד ביין (חוזה ראשון בהיסטוריה של הגריז מעל 200 מיליון).

למרות שהקיץ התחיל בכל מני שמועות דריימונד גריניות, בסופו של דבר הקיץ לא היה דראסטי במיוחד. בעיקר שמו בקיץ דגש על למצוא חיזוק איכותי בעמדת הרכז לקראת ההשעייה של מוראנט. הקיץ היווה עוד דוגמה מצויינת לאג'נדת ההנהלה של הגריזליז. לשפר לאט, לבנות על שיפור מבפנים ולהחליף יכולת והתאמה (טיוס ג'ונס), בכישרון (כי מה שממפיס הייתה צריכה זה עוד שחקן ששומר עם קליעה מפוקפקת). למרות שבמובן המקצועי ההתאמה לקבוצה חשודה, במובן האופי יתכן שיש כאן התאמה מעולה, לממפיס חסר וטרן, שיסדר קצת את הראש לילדים ויוסיף רוע למשחקם (ולא במובן הדילון ברוקסי של פשוט להיות גרוע), פטריק בברלי לוולבס או גרין לווריוורס. לפחות סמארט לא התמרמר יותר מדי על הסכין בגב השנתי של הסלטיקס ונשמע שיש בו מוטיבציה לצאת למלחמה ואולי גם לצבוע את השיער לכחול. דרק רוז בא להסביר למוראנט שגארדים קפיציים נוטים להיפצע, ולהוות מוטיבציה בשר ודם למוראנט שכדאי לו להשאר בריא.

כבר אמרתי לכם שנפטרנו מדילון ברוקס? כןכן, הבחור המעצבן עם הצמות שמשום מה חושב שמטרת המשחק זה לפגוע בקרש ולא ברשת?, נו זה שזורק שלשות במתפרצת, לא סטף, סטף זה הזה שקולע אותם. לכל דור יש רודי גיי משלו, אם מישהו יוכל להוסיף מעצם העדרו מהקבוצה, זה פאקינג דילון ברוקס.

אז מה יהיה העונה/ הכל מן ג'ה

חמישייה צפוייה: ג'ה מוראנט/מרכוס סמארט, דזמונד ביין, לוק קנארד, טריפל J, סטיבן אדאמס

תחפו עלי בזמן שאני יורה (ספסל): דרק רוז, בראנדון קלארק, ג'ון קונצ'אר, קיליאן טילי, סאנטי אלדאמה,אקסביר טילמן,קני לופטון, ג'ק לארוויה,דיוויד רודי, זאיר וויליאמס.

לא סתם פצלתי את תיאור העונה לכל מני זוויות. אני חושב שאיך שלא מסתכלים על זה, ממפיס יגיעו לאן שג'ה יקח אותם. עם כל הכבוד לטריפל J לביין האלוף שרק ממשיך להשתפר, לג'נקינס הנפלא ולהגנה הקבוצתית הקשוחה, רואים סטיסטית ותקשרותית ופשוט כשרואים את הגריזליז משחקים, שהפוטנציאל של ג'ה הוא הוא למעשה הפוטנציאל של הקבוצה

עכשיו זו שאלה של אופי וזו שאלה של יכולת. האם ג'ה יהיה מספיק חזק מנטלית להתגבר על ההשעייה להמשיך להתאמן ולהתחיל להמנע מצרות? או שהוא מעדיף להיות גאנגסטר צעצוע. האם הוא ילמד להיות מנהיג?. האם הוא ידע שהשחקנים הגדולים באמת כל שנה משתפרים עוד קצת ויסגל עוד יכולות (שלשות/הגנה/עונשין)?. האם הוא ידע להתמיד ולהיות מנייה בטוחה גם בפלייאוף, או לפחות לצמצם מאוד את ההעלמויות? יצליח, השמיים הם הגבול (כלומר גמר מערב כשהמערב פרוע ומבולבל). יכשל, ונשאר עם עוד קבוצה חמודה בממפיס ונחכה לגלגול הבא, גריט אנד גריינד

קורא בקלפים

האקדח מת מצחוק – ביין מנצל את ההעדרות של ג'ה להפוך לבאטמן זמני ומצדיק כל דולר בחוזה שלו עם 28 נק' ו6 אסיסטים למשחק. טריפל J מסתפק ב20 נק ו6, לא ריבאונדים, את זה הוא משאיר לקיווי המשופם, חסימות. סמארט מוצא את הקוסם מארץ עוץ הלוא הוא אלוויס בממפיס ומרוב השראה מגדל קצת מוח, 12 נק' ו12 אסיסטים למשחק. את 25 המשחקים הראשונים ממפיס מסיימים בהפתעה עם מאזן מכובד של 16-9. בינתיים ג'ה מוראנט ראה כל ההשעייה הטוב הרע והמכוער והוא מפנים שאם הוא רוצה לירות, שירה, לא ידבר. אז הוא משפר את הקליעה לשלוש וחוזר מהיר כקליע. יחד הקבוצה יורה לכל עבר ומגיעה שוב פעם למקום השני בקונפרנס אבל הפעם משפרים את המאזן ההיסטורי עוד טיפה עם 58 נצחונות. בסיבוב הראשון הם פוגשים את הרוקטס המפתיעים ומטאטאים אותם כשדילון ברוקס קולע בממוצע טריפל דאבל, 10 נקודות , 11 אחוזים משלוש ו14 אחוזים מהשדה. בסיבוב השני הם פוגשים את הלייקרס. במצב של 2-2 במשחק אצל הגריזליז ממפיס מנצחים משלשת ניצחון של מוראנט, כשהמשחק השישי הוא כבר בלואוט של 50 הפרש. בגמר המערב הם פוגשים את הווריוורס שהפתיעו את דנבר שוב כעבור עשור. הפעם כל הגבוהים משחקים וגם מצליחים להישאר על המגרש ולא נותנים ללוני לקחת עליהם 10 ריבאונד התקפה. בעקבות הפרש של 30 ריבאונדים לטובת ממפיס הסדרה מוכנעת די בקלות 4-1 כשסמארט מתברר כג'ק פוט שמשאיר את קרי על 15 נק' למשחק באחוזים רעים. בגמר הם פוגשים את מילווקי אבל לרוע מזלם מילווקי פוגשים בג'ה מוראנט. ממוצעים של 48 נק' למשחק בסדרה של שישה משחקים מעניקים לממפיס את האליפות הראשונה בתולדותיה, סטיבן אדאמס מפיק דוקו על העונה המופלאה, קיווי טיים – קבוצה מנצחת.

רובה צעצוע: כבר בהשעייה מוראנט שוכח שהמצלמה בטלפון שלו מעלה לייב לטיקטוק או משהו כשהוא מגרש יונים מהגינה באמצעות יריות לצלילי מיגוס ותולה על העץ שרשראות זהב. סילבר מגרש אותו מהליגה לצמיתות, ומחייב כל רוקי לעבור סדנא סביב המקרה של מוראנט כדי ללמוד מה לא לעשות. טריפל J שוכח שהוא משחק בחוקים אמריקאיים ולא מצליח לא לעשות עבירות ונמצא על הפרקט 15 דקות בממוצע, ביין מראה שאין ואקום בכדורסל ומחליט להיות ברוקס ולקלוע 20 נקודות ב40 זריקות. סמארט זורק יותר שלשות מקליעות לשתיים. דרק רוז שוב נפצע. הקבוצה מסיימת במקום ה8, ומפסידה ליוסטון בפלייאין כשברוקס קולע 30 נקודות למשחק ב90 אחוז אפקטיבי. סטיבן אדאמס מבקש טרייד ומוציא סרט על העונה של הקבוצה, הריקוד האחרון: העונה האחרונה של ממפיס לפני שהם עוברים לנאשוויל.

רולטה רוסית: האמת שהתרחיש הריאלי הוא שאין לי מושג. תלוי כמה הכוכבים של הקבוצה משתפרים, כמה המערב השתפר בפועל. אני יכול לראות מצד אחד עוד עונה טובה של העונה הסדירה, חזרה חלקה של מוראנט ומקום 3-4 בליגה עם סיבוב שני, וגם יכול לראות קריסה קולוסאלית מנטלית של ג'ה ועמידה במקום של השאר כשחסרונו של טיוס ג'ונס יורגש ( הוא בטוח יורגש השאלה כמה), מה שיוביל לפלייאין או אפילו מחוץ לפלייאוף. אני אלך על משהו באמצע. פתיחת עונה בינונית שתשפר שמוראנט יחזור, אבל לא מאה אחוז, מקום שישי במערב הפרוע והדחה נוספת בסיבוב הראשון על ידי קבוצה מקליפורניה. כרגע מה שיש זה לא מספיק.