בית הדרום הוא החלש ביותר ב-AFC כבר לא מעט שנים. בעוד הבתים האחרים בחטיבה ייצרו בעשור האחרון אלופות ואף אימפריות כגון הפטריוטס (מזרח), הצ'יפס (מערב) ובולטימור (צפון) – הרי מבית הדרום לא הגיעה אף קבוצה לסופרבול מאז הקולטס של פייטון מנינג לפני 15 שנה ויותר. הקוורטרבקים שהובילו את קבוצות הבית הגיעו עם תקוות גדולות אך אכזבו בסופו של דבר – אנדרו לאק (אינדיאנפוליס) פרש, דשון ווטסון (יוסטון) הסתבך ועזב. הק"ב הבולט (יחסית) בבית עד לאחרונה היה ריאן טנהיל הבינוני שהוביל את טנסי לשתי אליפויות בית רצופות ב-2020 ו-2021 (רק כדי להפסיד מיד בפלייאוף בשתי השנים הללו).

בשנתיים האחרונות ניכרת מגמה חדשה בין הקבוצות המוכות של בית הדרום שהחלה עם הגעתו של טרוור לורנס לג'קסונוויל בדראפט של 2022. לאחר שנה ראשונה קשה ומאכזבת, החל לורנס השנה למלא את הציפיות ולפרוע את השטרות עם עונה שניה מצוינת שהביאה את היגוארים לראשות הבית. הקבוצות האחרות הגיעו כנראה למסקנה שהן לא יכולות להישאר מאחור ושלושתן (!) גייסו בדראפט האחרון את מי שאמור להיות ק"ב העתיד שלהן. לא מן הנמנע שעוד השנה נראה את שלושת הק"ב הללו – סי.ג'יי סטראוד (ביוסטון), אנתוני ריצ'רדסון (בקולטס) ו-וויל לוויס (בטנסי) תופסים את עמדת הק"ב הפותח, מה שיהפוך את לורנס, בעונתו השלישית ובגיל 23, לק"ב הוותיק בבית.

ככל הנראה, גם השנה בית הדרום יהיה אחד הבתים החלשים בליגה, וסביר שג'קסונוויל תזכה בראשות הבית בקלות יחסית. עם זאת, יש לקוות שהמשך השינוי החיובי שראינו בג'קסונוויל בשנה שעברה, בצירוף מהלכי הבניה מחדש שהחלו (באיחור משווע) בשאר קבוצות הבית יהפוך בעוד כמה שנים את הבית הזה למצליח, תחרותי ומרתק. ימים יגידו…

ג'קסונוויל ג'גוארס (מאזן בשנה שעברה 9- 8, זכתה באליפות הבית, הפסידה בסיבוב השני בפלייאוף)

לאחר עונת בלהות ב-2021 תחת שרביטו של אורבן מאייר, ביצעו היגוארים צעד עצום קדימה ב-2022 לאחר הגעתו של דאג פטרסון המנוסה, והצליחה להגיע עד הפלייאוף. בהתאם לכך, הפגרה הנוכחית עברה בסימן של התייצבות והתבססות של הישגי העונה החולפת.

הק"ב טרוור לורנס, בעונתו השנייה, נתן ב-2022 עונה מצוינת והראה סוף סוף את הפוטנציאל העצום הטמון בו. הרץ טרוויס אטיין (ששיחק עם לורנס בקולג') הראה (בעונתו הראשונה למעשה, אחרי שהחמיץ את כל 2021 בשל פציעה) שניתן לבנות עליו כמי שיוביל את התקפת הקרקע. הרכש כריסטיאן קירק התבסס כתופס הראשי של הקבוצה והטייט-אנד מארק אינגרם היה אמין ויעיל, כרגיל. קו ההתקפה הגן היטב על לורנס וכל זה הספיק כדי לייצר התקפה טובה, שגם הלכה והשתפרה ככל שהעונה התקדמה ובסופו של דבר דורגה במקום ה-9 בליגה. ההגנה, לעומתה, הייתה מהחלשות בליגה, במיוחד כנגד המסירה (מקום 30).

הג'גוארס החלו את העונה במאזן גרוע של 3- 7 אך אז הצליחו להתאושש ולייצר רצף של 6 ניצחונות ב-7 משחקים. הם סיימו במאזן חיובי וחשוב מכך – הדביקו את טנסי וזכו באליפות הבית. במשחק הווילד-קארד מול הצ'רג'רס הם פיגרו 0- 27 לפני המחצית אבל היממו את כל הצופים, ביצעו קאמבק מפואר וזכו במשחק. בסיבוב השני כבר לא עמד להם כוחם והם הפסידו לצ'יפס, שהמשיכו משם כל הדרך עד לאליפות.

למרות הסיום המאכזב, המחצית השניה של העונה שעברה היתה מאד מעודדת והראתה שהקבוצה הולכת בכיוון הנכון, כך שלא היה צורך בביצוע שינויים מהותיים או מהפכים בסגל. עיקר החיזוק בפגרה הגיע מהדראפט, בו יצרה הקבוצה עומק בעמדות הטאקל ההתקפי, הטייט-אנד והרץ האחורי. הרכש העיקרי (שהגיע אמנם בעונה שעברה, אך לא שיחק) הוא התופס קלווין רידלי (שחוזר מהשעיה) שיהווה בן זוג ראוי ויעיל לכריסטיאן קירק. ההגנה, למרות החולשה שהפגינה, לא קיבלה חיזוק משמעותי ותמשיך להתבסס על הליינבקר ג'וש אלן והסייפטי ריישון ג'נקינס. הקבוצה תקווה להתקדמות משמעותית מצידו של טרוון ווקר שנבחר ראשון בדראפט ב-2022 אך עד כה טרם הוכיח שהוא ראוי לבחירה כה גבוהה.

תחזית : טרוור לורנס ימשיך להשתפר, פיטרסון ימשיך למצות את המירב מסגל השחקנים הצעיר והתקפת ג'קסונוויל תדורג עמוק בעשיריה הראשונה. הגנת הקבוצה עדיין לא ברמה מספקת כדי להתמודד עם קבוצות הצמרת של החטיבה אך תספיק בהחלט כדי לזכות בבית ה-AFC דרום החלש במאזן טוב מזה של העונה שעברה. עם הגרלה מאירת פנים, הקבוצה עשויה לחזור לסיבוב השני של הפלייאוף. עם זאת, חשובה הרבה יותר היא  ההתקדמות השיטתית והבטוחה שמובילים ההנהלה וצוות האימון שתביא כנראה את הקבוצה לדרג העליון של הליגה בעוד שנתיים-שלוש.

טנסי טייטנס (מאזן בעונה שעברה 7- 10, לא עלתה לפלייאוף)

במשך כמה שנים, ממש לא מזמן, היו הטייטנס "ראש לשועלים" בבית הדרום עם מאזנים טובים למדי. ב-2019 הם הצליחו להגיע לגמר החטיבה. ב-2021 הם אפילו סיימו את העונה הסדירה עם המאזן הטוב ב-AFC כולו (!)  – רק כדי להתרסק במשחק הראשון בפלייאוף. הנוסחה הייתה צפויה ומשעממת כשם שהיא הייתה יעילה – משחק התקפה מבוסס ריצה של דרק הנרי האימתני (110 יארדים למשחק בארבע השנים האחרונות!) ומשחק מסירה נטול טעויות של ריאן טנהיל שלא הבריק אך ייצר התקפה יעילה מספיק כדי להפוך את הטייטנס לקבוצה מנצחת – לפחות בעונה הסדירה.

ב-2022 הנוסחה הזו הפסיקה לעבוד. הנרי המשיך לצבור יארדים בקצב מסחרר אך אבדנו של התופס המוביל איי-ג'יי בראון שעבר לפילדלפיה השפיע על יעילות התקפת המסירה שדורגה במקום ה-20. הגנת הריצה הייתה הטובה בליגה אך הגנת המסירה הייתה אחת החלשות ביותר (מקום 28). בתמונת מראה לג'קסונוויל, הקבוצה החלה היטב את העונה (מאזן 7- 3 בנובמבר) אך אז נקלעה למשבר, עם רצף של 7 הפסדים רצופים – מה שהשאיר את טנסי, לראשונה מאז 2018, מחוץ לפלייאוף ועם הרבה מקום למחשבה.

השאלה הראשונה הייתה ביחס לזהות המחליף העתידי של טנהיל, שסימני הגיל כבר ניכרים עליו. עוד ב-2022 הקבוצה גייסה בדראפט (בסיבוב ה-3) את מאליק וויליס האתלטי שלא הצדיק את התקוות. השנה ניצלה הקבוצה את העובדה שוויל לוויס המוערך נשאר על הלוח (בניגוד לציפיות) בתום הסיבוב הראשון כדי לקטוף אותו במקום ה-33. לוויס הוא ק"ב בעל פוטנציאל גבוה והוא ללא ספק יתחרה עם טנהיל על עמדת הק"ב הפותח (ובוודאי יקבל הזדמנות אם טנהיל המועד לפציעות יחמיץ משחקים גם העונה).

אבל גם ק"ב מצוין צריך סביבו תופסים טובים ולשם כך הובא הרכש הנוצץ של הקיץ, ד'אנדרה הופקינס מאריזונה. אם יישאר בריא, הוא יהיה כמובן התופס הבכיר לאחר שטריילון ברקס (שגויס בשנה שעברה כמחליף פוטנציאלי לבראון) לא מילא אחר הציפיות. הטייט-אנד אוסטין הופר עזב (ללא מחליף ראוי) ולמעט הופקינס, מפלס הכישרון בסגל התופסים נותר נמוך למדי, מה שיטיל עומס גדול עוד יותר על הנרי שייאלץ שוב לשבור שיאים בריצה (אם יישאר בריא). הק"ב (טנהיל או לוויס) יהנה מהגנה משופרת בשל הרכש של אנשי הקו הקדמי אנדרה דילארד ודניאל ברונסקיל, וכן הגיוס בסיבוב הראשון של פיטר סקורונסקי. בהגנה לא בוצעו שינויים שישפרו את הביצועים כנגד המסירה, כך שהיא צפויה להישאר בחלק התחתון של הטבלה.

תחזית: זוהי עונת מעבר בטנסי ויש להניח שלאחר פתיחה חלשה יחסית של העונה טנהיל יפנה את מקומו (לפחות חלקית) כדי לאפשר לטייטנס לברר האם לוויס הוא באמת ק"ב העתיד של הקבוצה. עם קו התקפה סביר אך מספר מצומצם של "שחקני כישרון" בכירים (ומזדקנים) הוא יתקשה לעמוד במשימה. בכל מקרה הקבוצה תסיים עם מאזן חלש, מקום שלישי בבית וכמובן שוב לא תגיע לפלייאוף.

אינדיאנפוליס קולטס (מאזן בעונה שעברה 4- 1- 12, לא עלתה לפלייאוף)

מאז פרישתו המפתיעה של אנדרו לאק לפני כחמש שנים, הפכה עמדת הק"ב של הקולטס לקרוסלה כאשר בכל שנה הובא ק"ב וותיק אחר בניסיון למלא את החור ולהצעיד את הקבוצה לצמרת. בין היתר עברו בקבוצה (כ"א לקדנציה של שנה אחת) פיליפ ריברס, קרסון וונץ ומאט רייאן. לאחר שהקונספט הזה כשל שוב ושוב החליטה סוף סוף הנהלת הקבוצה ללכת בדרך אחרת ובחרה את אנתוני ריצ'רדסון (ק"ב אתלטי אך מאד בוסרי) בבחירה ה-4 בדראפט בתקוה שהוא יהפוך לאבן הפינה לבניה של קבוצה חדשה באינדיאנפוליס.   

הקבוצה כבר הכריזה שרויצ'רדסון יהיה הק"ב הפותח במשחק הראשון של העונה (אך בכל זאת הביאה את גרדנר מינשו הוותיק כ"תעודת ביטוח" למקרה של אכזבה רבתי או פציעה של ריצ'רדסון). הסאגה העיקרית של הקיץ עסקה דווקא ברץ הכוכב של הקבוצה, ג'ונתן טיילור, שביקש טרייד ובזמן כתיבת שורות אלה עתידו בקבוצה איננו ברור. אם אכן יעזוב, זו תהיה מכה קשה להתקפה שהתבססה על היכולות הגבוהות שלו בשנים האחרונות. קניון דרייק, שהובא כדי לגבות אותו, לא יכול להוביל לבדו את התקפת הריצה של הקבוצה. הק"ב ריצ'רדסון ייצטרך כנראה לתרום (בנוסף למסירה) גם יארדים על הקרקע, כפי שעשה בקולג'.

סגל התופסים, בראשות מייקל פיטמן קיבל חיזוק בדמות ברשד פרימן (שהגיע מטמפה) ואיזייה מקינזי (מהבילס). למרות שאף אחד מהם אינו תופס מהשורה הראשונה, הם יעזרו להוריד מעט את העומס מפיטמן, שמילא תפקיד מרכזי (מדי) בהתקפת המסירה. קו ההתקפה היה מזעזע בשנה שעברה (3.5 סאקים למשחק, מקום 31) ולא חוזק משמעותית, כך שריצ'רדסון יצטרך להשתמש בכל גרם של אתלטיות שיש בו כדי להימנע מלסיים כל מהלך על גבו.

ההגנה של הקולטס היתה סבירה בשנה שעברה (מקום 14), ותהנה גם השנה מקו קדמי חזק ותוקפני בראשות דפורסט באקנר, שקיבל חיזור עם הגעתו של סמסון אבוקאם מהניינרס. עם זאת הקו האחורי נחלש עם עזיבתו של סטפן גילמור, והרוקי ג'וליוס ברטס (סיבוב שני) ייאלץ להיכנס במהירות לנעליו הגדולות.

תחזית: ריצ'רדסון הוא בעל פוטנציאל גבוה אך הוא עדיין לא בשל לתפקיד של ק"ב פותח ב-NFL. הקפצתו למים העמוקים תהיה מלווה ללא ספק בחבלי קליטה לא פשוטים, בוודאי בהתחשב בקו הקדמי החלש שלו וסגל התופסים הבינוני. בלי טיילור (שכנראה יעזוב) גם משחק הריצה ייפגע מאד, וחוליית ההתקפה תהיה כנראה אחת החלשות בליגה. ההגנה תמשיך להיות סבירה, אבל במרבית המשחקים זה לא יספיק. הקבוצה תסיים אחרונה בבית ותקווה לעונת רוקי מוצלחת של ריצ'רדסון שתמתיק במעט את הגלולה ותיתן תקווה כלשהי לעתיד.

יוסטון טקסנס (מאזן בעונה שעברה 3- 1- 13, לא עלתה לפלייאוף)

יוסטון נמצאת בתהליכי פירוק והרכבה מאז שהתפוצצה פרשת ההטרדות המיניות של דשון ווטסון לפני כ-3 שנים. בשנה שעברה הם שלחו אותו סוף סוף לקליבלנד והתניעו את הבניה מחדש באופן רשמי. אחרי ניסיון קצר ולא מאד מוצלח עם דוויס מילס בתקפיד הק"ב הפותח, השקיעה הקבוצה את הבחירה השניה בדראפט בסי-ג'יי סטראוד (שרבים ראו בו כק"ב הטוב של המחזור) בתקווה שהוא יוביל את הטקסנים אל העתיד.

יוסטון המשיכה את הדראפט בגישה אגרסיבית כאשר עשתה טרייד כדי להשיג את גם הבחירה השלישית אותה השקיעה בליינבקר / דיפנסיב אנד וויל אנדרסון ג'וניור – ללא ספק שחקן ההגנה הטוב בדראפט. סביב שני עוגנים כאלה, בהגנה ובהתקפה, יכולה הקבוצה לבנות לשנים הבאות, תוך שהיא מקיפה אותם בסגל שחקנים משלים ועמוק.

בנית הפאזל הזה החלה כבר השנה, כאשר הקבוצה סיפקה לסטראוד את הטייט-אנד המעולה דלטון שולץ שהגיע מדאלאס, כך שתמיד תהיה לו מטרה גדולה, פנויה ואפקטיבית בקרבת מקום. רוברט וודס הוותיק הגיע (אמנם כתחליף לברנדין קוקס, כך שאין כאן שדרוג) אך בנוסף אליו הגיעו נואה בראון מדאלאס והגיוס (בסיבוב השלישי) נתניאל דל כדי לייצר קבוצת תופסים עמוקה, גם אם לא מאד איכותית.

הרץ דמיאון פירס שפרץ בשנה שעברה תוגבר בדווין סינגלטרי הוותיק כדי לתת יותר משקל למשחק הריצה (ומרווח נשימה לק"ב הצעיר). קו ההתקפה הסולידי ייתן לסטראוד זמן בפוקט, ואם הוא יתאקלם בליגה בצורה סבירה, התקפת יוסטון יכולה להתמקם בחצי העליון של הליגה.

ההגנה תיבנה סביב אנדרסון שיהווה בסיס לשביעייה קדמית טובה ביחד עם קורי ליטלטון, שלדון רנקינס וג'רי יוז. אם הם יצליחו להתחבר ולתפקד היטב ביחד, הם יפעילו הרבה לחץ על הק"ב היריב וגם ישדרגו את הגנת הריצה, שהיתה נקודת התורפה ההגנתית של יוסטון בשנה שעברה (מקום 27). לצורך שיפור הקו האחורי הגיעו ג'ימי וורד מסן פרנסיסקו ושקיל גריפין מג'קסונוויל. ביחד עם דרק סינגלטרי (שהיה לא רע כששיחק בעונת הרוקי שלו וצפוי להמשיך ולהתקדם) יש לקבוצה בסיס לקו אחורי יציב ואיכותי.

תחזית: סי-ג'יי סטראוד הוא כנראה הק"ב הבשל ביותר (חוץ אולי מברייס יאנג מקרולינה) בדראפט הנוכחי והוא מוקף בסגל עמוק ומאוזן יחסית שייתן לו סיכוי להצליח. המאמן החדש דמיקו ריאנס (שהגיע לאחר שכיהן כמתאם ההגנתי של הניינרס) יגבש את ההגנה ליחידה לוחמת ואפקטיבית. נדרשים עדיין שדרוגים בחלק מהעמדות, אך הקבוצה נבנית על שלד מוצק ובמידה והכוכבים הצעירים יוכיחו את עצמם, ההצלחה בשנים הבאות נראית מובטחת. כבר השנה הקבוצה תנצל את חולשת חברותיה לבית כדי להתקרב למאזן חצוי. היא תסיים במקום השני בבית, ואמנם לא תדגדג את הפלייאוף אך תייצר שביעות רצון ותקווה אצל האוהדים למודי האכזבות ביוסטון.