האגדות הזרות: כך ה-NBA פספסה את חואן קרלוס נבארו / רועי ויינברג

שחקנים גדולים ששיחקו בכדורסל האירופי, ברובם, מתחלקים לכמה קטגוריות. יש את אלה שהיו גדולים באירופה ולא הצליחו או לא הגיעו ל-NBA (כמו שאראס וספאנוליס), אלה שהגיעו והשאירו אותנו בתחושת החמצה (פטרוביץ', סאבוניס) ובודדים שהצליחו בשני המפעלים (דונצ'יץ' ומאנו ג'ינובילי). חואן קרלוס נבארו, אולי השחקן הכי גדול של ברצלונה בכל הזמנים, היה מיוחד כי הוא לא נפל לאף אחת מהקטגוריות האלה.

"לה בומבה", לעד אחד הכינויים הטובים ביותר בתולדות הכדורסל, שיחק שנה אחת ב-NBA. הוא הגיע לממפיס גריזליס בגיל 27, שיחק עונת רוקי לא רעה בכלל עם 10.9 נקודות למשחק, נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה ואז חזר לברצלונה.

בהתחשב בכך שהוא שיחק במאה ה-21 רובכם, כנראה, זוכרים אותו. נבארו היה שוטינג גארד עם יד קטלנית מחצי מרחק ומהשלוש, קור רוח מפתיע במאני טיים ותפקיד חשוב גם בברצלונה הגדולה של אז וגם בנבחרת ספרד בתור הזהב, נבחרת לא מוערכת דייה שלקחה את ארצות הברית עד לקצה. זאת הייתה הנבחרת של פאו גאסול – אגדת NBA – ושל ריקי רוביו שמעולם לא הצליח באמת לעשות את הקפיצה מהכדורסל האיטי יותר של פיב"א לאתלטיות והקשת הרחוקה של הליגה שלנו, אבל גם של חואן קרלוס נבארו.

יציב כמו הר ראשמור, רגוע כמו אבטיח עם בולגרית וחיוני כמו סימן פיסוק הוא מצא את עצמו על קשת השלוש, והכדור מצא את עצמו ברשת. ב-NBA של אמצע-סוף שנות האלפיים זה נראה כמו מעין גימיק, ויכול להיות שבליגה של היום נבארו היה מקבל כל כך הרבה כסף שהוא היה עובר אליהומבלה בה קריירה שלמה. אם מקס שטרוס היה שחקן חמישייה בקבוצה שעשתה גמר וקיבל עכשיו 64 מיליון ל-4 שנים, לכו תדעו מה היה השווי של נבארו.

גם ב-2008, חשוב לציין, הוא היה שייך לליגה הזאת. הוא קלע ב-41.2% מהשלוש בחצי הראשון של העונה ומצא את עצמו בחמישיית הרוקיז השנייה. אחרי שנה של התרגלות לקשת השלוש ועם מאמן שיותר אוהב זריקות מבחוץ זה אולי היה נראה אחרת, אבל ממפיס הלכה לכיוון אחר. באמצע עונת הרוקי שלו, 2007/08, היא העבירה את פאו גאסול ללייקרס. קרלוס נבארו נשאר בקבוצה שהלכה לבנייה מחדש בשיאו ואחרי שנים של כדורסל ברמה הכי תחרותית שיש, במרחק 7,701 קילומטרים מהפלאו בלאוגרנה של ברצלונה. הוא רצה לחזור הביתה.

מחסום השפה השפיע, הרצון לשחק בקבוצה תחרותית אחרי שנים בהן הגיע הכי רחוק שאפשר עם ברצלונה השפיע וגם העומס של 82 המשחקים. נבארו קיבל בעונת הרוקי שלו 538 אלף דולר, וחתם על חוזה של 3 מיליון יורו נטו לשנה במועדון בו שיחק כל הקריירה. פשוט לא הייתה סיבה להישאר, וברצלונה קיבלה שחקן מצוין.

נבארו נבחר 3 פעמים רצוף לחמישיית היורוליג הראשונה ולשחקן הטוב ביותר של Eurobasket.com, זכה בשחקן המצטיין של היורוליג ובמפעל ב-2010. יחד עם ארבע אליפויות כשחקן משמעותי, הוא היה מספיק טוב בשביל לחזור ל-NBA בכל רגע אם הוא היה רוצה. הוא פשוט לא רצה.

"לא הרגשתי טוב בארצות הברית", אמר. "הקבוצה הייתה רעה, מחסום השפה פגע בי ובמשפחה שלי והבנות שלי לא הרגישו טוב. כשהייתה לי את האופציה לחזור לקבוצה שלי ולחזור לכותרות, להיות חשוב, לא רציתי לבזבז את זה". נבארו העדיף להיות השחקן הכי טוב באחת הקבוצות הטובות בעולם, בשונה משחקן חמישייה – שאמנם היה מבטיח, אבל קלע 11 נקודות למשחק בגיל 27 – בקבוצה בינונית ומטה.

חובבי הליגה הטובה בעולם, בינתיים, ראו אותו קולע 21 נקודות בגמר האולימפי של 2012, בו הוא וגאסול הצליחו להישאר תחרותיים מול דוראנט, לברון, קובי בראיינט וכריס פול, וזהו. הוא העדיף להיות סופרסטאר בליגה קטנה יותר ובמקום שבו הוא הרגיש בבית, מאשר עוד שחקן – בטח בעידן בו לא היה הבדל בכסף.

יכול להיות שאם חואן קרלוס נבארו היה מגיע לליגה בגיל 20 הוא היה כוכב NBA. כנ"ל אם הוא היה מגיע למערכת חזקה יותר, למאמן התקפי יותר או נשאר עם מספיק ספרדים סביבו. למרות זאת, אי אפשר להגדיר את הקריירה שלו כמפוספסת. בשונה משורת האגדות שהגיעו ל-NBA ולא היו שם, או שהגיעו ל-NBA עשור אחרי הפריים, הוא הגיע לליגה הטובה בעולם בשיאו, היה בסדר והעדיף להיות ממש טוב במקום אחר. נבארו חזר לליגת הדבושן, וממפיס הסתדרה לא רע גם בלעדיו. אחד מהמקרים הבודדים, אולי, בהם משהו מתפספס אבל כולם יוצאים מחוזקים.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. "יציב כמו הר ראשמור, רגוע כמו אבטיח עם בולגרית וחיוני כמו סימן פיסוק הוא מצא את עצמו על קשת השלוש, והכדור מצא את עצמו ברשת."
    משפט לפנתאון… מזכיר את המנטור שלך.
    .
    תודה רבה.
    באמת שחקן ענק שהלך עם הלב שלו ולא עם הראש בקיר

  2. תודה רועי. אני חושב שהוא ויתר קצת מהר מדי למרות מה שכתבת. אחד השחקנים האהובים עלי בכל מקרה ובאמת חזר לקריירה אירופאית מפוארת.

  3. פוסט אדיר על שחקן אדיר!
    היד שלו הייתה אחת הקטל(ו)ניות. איך הייתי רוצה כמה שחקני בית כאלה מובילים בקבוצות ישראליות.
    לפעמים בכדורסל עדיף להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות, בעיקר כשהשועלים מדברים את שפתך, מפנקים אותך בתנאים וכסף והכי חשוב: המשפחה.

  4. מצוין רועי, תכליתי מאוד
    האבטיח והבולגרית לפנתיאון. לה בומבה היה אחד הקלעים הטהורים הטובים יותר שאני זוכר. אחלה שחקן קלאץ'.

  5. פטרוביץ' כן הצליח מאוד בנב"א וכבר היה כוכב ומעשרת הטובים ביותר בעמדה 2 ומקלעי השלשות הגדולים ביותר והיה בדרך להצלחה גדולה יותר אך הקריירה נגדעה בגלל התאונה וכמובן שישנה תחושת החמצה אך עדיין הוא שייך לאלו שהצליחו בשני הזירות.
    וכך גם סאבוניס שהיה טוב מאוד בנב"א ויחסית לגילו ומצבו הבריאותי היה מעולה ולכן גם כאן למרות תחושת החמצה כי אם היה מגיע בגיל צעיר ובריא לנב"א היה הופך לכוכב גדול בנב"א עדיין הוא שייך לאלו שהצליחו בשני הזירות.
    לגבי נבארו, בעונה שהיה הצליח מאוד לעונתו הראשונה ובגלל שעזב ישנה תחושת החמצה כי אם היה מחליט להישאר היה כנראה מגיע להיות כוכב ומפני שעזב ביוזמתו אז הוא אכן לא שייך לאלו שהצליחו בשני הזירות כמו דונצ'יץ' למרות שאם היה נשאר היה קרוב לוודאי מגיע לכך.

    1. אין מה להשוות בין התקופות,
      הנבא היום הרבה יותר מתאימה לשחקנים שמגיעים מאירופה,אפריקה ודרוםר אמריקה.
      עוד לפני ההצלחה של הסלובני הייתי מכניס את ג'ינובלי,גאסול,פרקר ונוביצקי כשחקנים שפתחו את הפקק הזה.

      בנבא של סילבר משחק ההגנה הרבה פחות חשוב.
      אופי המשחק השתנה ומתאים יותר לשחקני יורוליג. בין אם זה אחד כמו מייק ג'יימס שמוחתם באמצע העונה לקבוצת פלייאוף או אחד צעיר כמו דונצ'יץ', שלא צריך ללכת לחדר הכושר או לעשות הגנה ברמה כדי להשתלב ככוכב מוביל בליגה.

      1. לא השוויתי בין התקופות אלא התייחסתי רק להצלחה בנב"א ושאת םטרוביץ' וסאבוניס ובמיוחד פטרו, צריך להחשיב בין אלו שהצליחו היטב בשני הזירות.

  6. סיקור נחמד.
    הייתי מקביל אותו לצ'אבי מהכדורגל, שחקן שבנה את שיטת המשחק גם בברצלונה וגם בנבחרת ספרד.
    כמו הרבה יורופאנים מובילים לא היה אתלט או קלעי ברמה נדירה לנבא,

    בדומה לאחד כמו שארונאס יסקיביצ'וס,
    סט היכולות שלו לא התאימו לקבוצות בנבא ובאו לידי ביטוי בדגש יותר של משחק קבוצתי מאשר על יכולת אישית.

  7. סאבוניס לגמרי היה יכול להפוך לסוג של יוקיץ' אם היה מגיע ל NBA צעיר יותר. סט היכולות של הג'וקר מטורף, אבל הוא גם גדל במאה העשרים ואחת ובלי מסך ברזל…

  8. אני משוכנע כי חואן קרלוס נהנה הרבה יותר לשחק בברסה וךהיות ספורטאי מאשר לבזבז.זמן בליגת
    הגלדיאטורים ,חואן קרלוס החה ספורטאי לא ליצן חצר אשר תפקידו
    לשעשע את הפמליה של המלכים …
    לכן לפני שכל מגיב כאן מגיב ומתיחס לשחקנים בליגה בדיוק כפי שהליגה עצמה מתיחסת אליהם
    כדאי שיחשוב רגע מי בעצם נותן לו את הזכות לתת ציונים לאנשים .
    האם ציון שמן או לא זה בכלל עיסקנו?
    מה איכפת לנו במה הארדן או הירו
    וכיוצא בזה עוסקים בזמנם הפנוי ?
    הם עובדים אצלנו ?
    אם אבדיה היה מבין זאת אולי היה כעת במצב אחר ,שלא לדבר על כספי שכמעט סיים את הקריירה נכה .
    חואן קרלוס בחר להבנתי נכון .
    הדעיכה של לוקה לבינוניות אומרת בדיוק אותו דבר מהצד השני .

    1. חואן קרלוס לא היה שחקן מספיק טוב לנבא באותה תקופה.

      תספר את זה לפאו גאסול,לואיס סקולה,היידו טורקוגלו,אנדרו בוגט,אנדרס נויציוני,קרלס דלפינו,קרלס ארויו,
      כולם היו שחקני נבא יותר טובים מנבארו.

      1. נבארו כן היה טוב לנב"א כי אם לא היה טוב לא היה קולע 10.9 נקה למשחק ונבחר לחמישייה השנייה של הרוקיז שזה שחקן שטוב לנב"א.

  9. תודה רועי. מילד בן 10 הפכת באתר, ועתה באזור מדיה אחר, לבוגר הכותב מצויין ובמקצועניות מחלטת. הדבר היחיד שאני לא מבין זה כיצד אפשר לאכול אבטיח עם בולגרית. אני יודע שבארץ זה להיט, אבל להיט שלי הוא כלל לא מובן.

    1. שילוב שנשמע מוזר אבל איכשהו מעשה שטן זה עובד כל כך טוב. זה הפך למנה די בינלאומית היום, מגישים את בפאבים בדי הרבה ארצות.

  10. כתוב נהדר, הפכת לכותב מהשורה הראשונה, מוצ'ו ריספקט. התרכזת בעיקר בגיחה המוזרה שלו לנבא, בעוד שהבנאדם נתן את אחת הקריירות הבינלאומיות הכי מרשימות בדורו. בהחלט נהנתי לקרוא.

  11. תודה רועי
    2 הערות שלי
    1 הוא בחר לעזוב אחרי שנה ייתכן והיה מגיע לגבהים בליגה
    מאידך שחקן כמו רוביו היה יכול להיות אגדת על ביורוליג.
    אז בחשבון הבנק רוביו עשה נכון במבט קריירה שאלה .

    2 יש לתת זרקור על רוביו בנבחרת ספרד
    הוא היה שותף לזכיה באליפות עולם 06 כשבצד של ארה"ב הייתה נבחרת חזקה מאד כולל לברון הווארד ורבים וטובים
    בנוסף זכה ב 2 יורובסקטים נוספים
    כאשר ב 2011 נבחר לשחקן המצטיין
    חוץ מזה יש לו 2 מדליות כסף ומדליית ארד אולימפית וכן
    עוד 2 כסף ו 2 ארד יורובסקט

    בתארים האישיים היה אם וי פי יורבסקט + יורוליג + פיינל פור יורוליג + מלך הסלים ביורוליג + קבוצת העשור ביורוליג + אגדת יירוליג יש כולה 8 אגדות 6 שחקנים
    הוא השני לאחר פאפלוקאס כשאחריו זכו בכבוד
    שישושקאס שאראס דמינטיינדיס וטורצאן (האחרון פוליטי ולא ראוי )
    האגדות האחרות איבקוביץ המנוח ושמעון מזרחי המיתולוג.
    לדידינו הוא זכה בכל תואר אפשרי באירופה
    ובדיעבד היה מסקרן עד לאן היה מגיע בנ.ב.א

  12. תודה על איזכור של גיבור נשכח. שאלה מעניינת מה היה קורה אם הוא היה נשאר בנ.ב.א. – אם כרוקי הוא היה שחקן של 11 נקודות, הוא בהחלט יכול היה להתפתח לשחקן חמישיה מצוין. אבל אני מניח שהוא שמח בהחלטה שלו – ברמה המשפחתית וברמת ההישגים הקבוצתיים והאישיים.

  13. בס"ד
    תודה רבה עמיחי.
    הבחירה היתה של נבארו, ואני לא חושב שהוא מצטער עליה.
    יש חיים מעבר לכדורסל, כמו חברים, מולדת, שפה ומשפחה כמובן.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט