03:30 מיאמי היט – דנבר נאגטס (1-1 בסדרה):

סדרת הגמר עוברת כעת למיאמי בשוויון 1, כששתי הקבוצות יקוו לשבור את השוויון לטובתן ולהשיג את היתרון בסדרה. מיאמי מגיעים הביתה עם המומנטום אחרי הניצחון במשחק 2, ואילו דנבר עם הידיעה שהם לא היו בפיגור בסדרה בשום שלב של הפלייאוף עד כה. היום, ננסה לנצל את הפינה הזאת כדי להציג כמה שאלות מפתח עבור כל אחת מהקבוצות ולהציע להן תשובות אפשריות שעשויות להכריע את המשחק הבא לכאן או לכאן:

1. שלשות – מיאמי קלעו יותר ובאחוזים טובים יותר מחוץ לקשת בשני המשחקים, אך האם זה משהו שהם יכולים לבנות עליו בקביעות?

במשחק 1, בו 2 הקבוצות התקשו מחוץ לקשת, מיאמי עמדו בסופו של דבר על 33.3% (13/39) לעומת 29.6% של דנבר (8/27), ואילו במשחק 2 ההיט כבר הגיעו ל-48.6% (17/35) לעומת 39.3% (11/28) של דנבר. אולם, ההיט עומדים בפלייאוף הזה על 40.3% מחוץ לקשת במשחקי החוץ (מקום ראשון בפער גדול) לעומת 37.3% מחוץ לקשת במשחקי הבית (מקום 10 בפלייאוף), בזמן שדנבר עומדים על 39.2% בבית (מקום 4) ו-36.7% בחוץ (מקום 3).

כדאי לשים לב גם לכך שההיט סיימו 3 משחקים עם פחות מ-30% מחוץ לקשת, וכולם משחקי בית, ואילו ההפסד של דנבר במשחק 2 היה הראשון בפלייאוף במשחק בו הם עוברים את ה-35% לשלוש. במבט על דמויות ספציפיות, מייקל פורטר ג'וניור הוא מי שבלט עם ריבוי החטאות מחוץ לקשת, והוא מסוגל לתפור כמה שלשות בכל יום נתון, בזמן שמרוב קלעי מיאמי ראינו כבר יום קליעה טוב אחד לפחות, חוץ מקיילב מרטין.

בקיצור – היתרון של מיאמי נוטה להצטמצם דווקא במשחקי הבית, וכמו שבוסטון השיגו 2 ניצחונות חוץ שם, גם דנבר יכולים, גם אם היתרון מחוץ לקשת עדיין שייך להיט לרוב.

2. משחק הצבע – לדנבר יש יתרון. איך מיאמי צריכה להתמודד איתו?

במשחק הראשון, דנבר היו עם 23/36 (63.9%) מהצבע לעומת 19/42 (45.2%) של מיאמי, כך שהנאגטס ניצחו 46- 38 במאבק הנקודות בצבע, על אף שמיאמי זרקו יותר מהצבע. לעומת זאת, במשחק 2 דנבר היו עם 25/38 מהצבע (65.8%) לעומת מיאמי שהיו עם 17/29 (58.6%), כך שהפעם היתרון של דנבר גדל ל-50- 34, אבל ההיט צמצמו את פערי היעילות, ובעיקר המירו את ההחטאות שלהם מהצבע לזריקות מטווחים אחרים או זריקות עונשין, כשבמשחק 1 הם היו עם שיא גמר (שלילי) של 2 זריקות עונשין (הייסמית' לפחות קלע את שתיהן), ואילו במשחק 2 הם כבר הגיעו ל-20 זריקות עונשין.

בקיצור – דנבר זו קבוצה שמשחקת יותר בצבע, ואילו מיאמי מתבססת יותר על הקליעה מרחוק. לכן, מיאמי לא מחפשים בהכרח לקלוע יותר מהצבע, אלא "לבזבז" פחות התקפות על החטאות בצבע, כשהמטרה שלהם היא להעדיף זריקות נוחות יותר מרחוק מאשר זריקות קשות בצבע, בניגוד אולי לדנבר שיש להם שחקנים שיקלעו בקביעות בצבע, גם מול הגנה טובה.

3. איבודי כדור – דנבר מאבדת הכי מעט כדורים בפלייאוף, אך גם כופה הכי מעט איבודים. האם זה מעניק למיאמי יתרון ואיך הנאגטס יכולים למנוע את זה?

גם בסדרה הזאת, דנבר כופה על מיאמי מעט מאוד איבודים (8 במשחק 1 ו-11 במשחק 2) וגם מאבדת יחסית מעט (10 במשחק 1 ו-13 במשחק 2), כשיתרון של 2 פוזשנים יכול להיות משמעותי, אבל הוא מתקזז עם היתרון של דנבר בריבאונד. כל עוד הנאגטס יצליחו לשמור על המצב הזה, בו מיאמי לא מצליחים לייצר נקודות בהתקפות מעבר (9- 4 לדנבר במשחק 1 ו-18- 5 לדנבר במשחק 2), יש לנאגטס יתרון, גם אם הם מאבדים מעט יותר כדורים.

בקיצור – דנבר צפויים לאבד טיפה יותר כדורים, בתור קבוצה שמניעה כדור יותר ולוחצת על היריבה פחות, אבל כל עוד זה הפרש קטן ומתקזז עם הריבאונד, ובעיקר כל עוד הם מונעים ממיאמי לנצל את זה בהתקפות מעבר, אפשר לומר שזה לא מה שיפיל אותם.

4. הרכבים – זמן לראות אילו הרכבים הצליחו יותר ופחות עבור כל קבוצה.

מיאמי:

וינסנט, סטרוס, באטלר, לאב, אדבאיו – החמישייה של משחק 2 קיבלה 22 דקות, והרשימה בהן מאוד כשניצחה 52- 32 את הדקות שלה, כך שיש לשער שאנחנו נראה אותה עוד הרבה, מה שגם אמור לאזן את הנתונים שלה בהמשך, ועדיין נדמה שספולסטרה מצא כאן משהו שיכול לעבוד.

וינסנט, סטרוס, באטלר, מרטין, אדבאיו – החמישייה של משחק 1 קיבלה אז 17 דקות, אותן היא הפסידה 44- 35, אבל ההרכב הזה ניצח 184- 160 את שלבי הפלייאוף שטרם הגמר, והיה ההרכב שקיבל הכי הרבה דקות, ובצדק, בגמר המזרח, כך שאני לא אופתע אם נראה את ספולסטרה מנסה אותו שוב בהמשך, גם אם הפתרון של לאב בחמישייה בינתיים עבד טוב.

וינסנט, לאורי, רובינסון, מרטין, אדבאיו – ההרכב המוביל של דקות המנוחה של באטלר לאורך כל הפלייאוף איבד ממעמדו במשחקים שבהם היווד הייסמית' נכנס לרוטציה, אבל 4 הדקות היחידות שלו היה ה-4 שפתחו את הרבע האחרון של משחק 4, אותן ההיט ניצחו 17- 4 תוך כדי שהם רושמים רייטינג התקפי של 242.9 והגנתי של 57.1 (נט רייטינג של 185.7) ו-107.1% אפקטיבי. מייקל מאלון יהיה חייב למצוא פתרון להרכב שיכול לצמצם את תפוקתו פי 4 ועדיין להיות יעיל.

לאורי, רובינסון, באטלר, מרטין, זלר – בניגוד לדקות המנוחה של באטלר, ב-16 הדקות בלי אדבאיו בגמר ההיט קלעו 18 בלבד ב-7/27 מהשדה ועם 3 אסיסטים על 5 איבודים. ההרכב המוביל של אותן דקות הוא זה שרשום כאן, שעומד עד כה על 1/8 מהשדה ו-3 איבודים ב-6 הדקות שלו לאורך הסדרה, וכל עוד נראה את זלר ברוטציה, סביר להניח שנראה את ההרכב הזה, או הרכבים דומים לו, בניסיון נוסף.

דנבר:

מארי, קולדוול-פופ, פורטר, גורדון, יוקיץ' – החמישייה של דנבר היא ההרכב שקיבל הכי הרבה דקות בפלייאוף ובגמר, בפער משמעותי, אך ב-47 הדקות המשותפות שלהם בגמר הם בפיגור 107- 102, בעיקר בגלל משחק 2, בו ההרכב הזה הפסיד 52- 37 ב-20 הדקות שלו, לעומת ניצחון 55- 45 ב-27 הדקות שלו במשחק 1. בסיטואציות קודמות בפלייאוף הזה, הפתרון היה התאמות פנימיות בחמישייה ולא חילופים.

מארי, קולדוול-פופ, ב. בראון, גורדון, יוקיץ' – אחרי החמישייה של דנבר, שקיבלה 47 דקות כאמור, יש 5 הרכבים של מיאמי ששיחקו יותר מההרכב הבא של הנאטגס, וכאן מדובר על ההרכב שקיבל 6 דקות במשחק 2, בו דנבר היו עדיפים ברוב הדקות של המחליפים, וגם את הדקות האלה הם ניצחו 15- 11, בעיקר בזכות הריצה בדקות הסיום שצמצמה את הפער ל-3, ואז פורטר חזר ומיאמי הצליחו לשמור על היתרון.

מארי, ב. בראון, כ. בראון, גורדון, גרין – ההרכב הזה שיחק 6 דקות במשחק 2 וקלע 25 נקודות ב-7/8 מהשדה, 4/5 לשלוש ו-7/7 מהקו, מה שהניב לו רייטינג התקפי של 192.3 (גם איבוד אחד שקצת פגע ביחס לההרכב ההוא של מיאמי) ו-112.5% אפקטיבי. ההרכב הזה גם ספג 17 נקודות מנגד, שזו כמות מפתיעה בהתחשב בכך שמדובר בהרכב שהצטיין הגנתית בשלבים קודמים של הפלייאוף, ויהיה מעניין לראות בהמשך מה חריג יותר – ההתעלות ההתקפית או הירידה ההגנתית.

מארי, ב. בראון, פורטר, גורדון, יוקיץ' – הפעם מדובר על הרכב שקיבל רגעים בודדים ב-2 המשחקים, ובסך הכל כ-5 דקות, בהן הוא מנצח 16- 11. ההרכב הזה שיחק בעיקר במחצית הראשונה של משחק 1, המחצית שבה פורטר קלע 10 מתוך 19 הנקודות שלו בסדרה עד כה, ואולי הרכב כזה עשוי לאפשר לו להיות יותר משוחרר ויותר יעיל בהמשך הסדרה.

הימור: משחק צמוד עם ריצות לכאן ולכאן, אבל הפעם דנבר יצליחו להתעלות בדקות הסיום ולנצח ב-5.