דראפט ה-NFL כבר מאחרינו, כמו גם מרבית הטריידים ומעברי השחקנים החופשיים – וכעת יש לקבוצות מושג ברור הרבה יותר ביחס למבנה ויכולות הסגל שלהן בעונה הבאה. כמובן שעדיין יהיו מעברים, חלקם משמעותיים, בחודשים הקרובים אך בהחלט ניתן לבצע כאן סיכום ביניים של מה שראינו עד כה, להעריך מיהן הקבוצות שהשתפרו מהותית בפגרה (ומי לא) ולהתייחס למעברים הבולטים של שחקנים בין הקבוצות.

ככלל, ראינו פחות שחקני שורה ראשונה שיופיעו בשנה הבאה במדים בצבע שונה – בוודאי ביחס לעונה שעברה, שהייתה משופעת באירועים מסוג זה. כמעט כל הקוורטרבקים המובילים, גם אלה שהיו לקראת סיום חוזה, נשארו בסופו של דבר בקבוצותיהם. הסאגה הבולטת (שיצרה את מרבית הספקולציות) הייתה לגבי עתידו של לאמאר ג'קסון בבולטימור, אך בסופו של יום הוא החליט להישאר עם הרייבנס תמורת חוזה עתק. גם קווטרבקים מהשורה השנייה (אשר נתנו עונה טובה יחסית) כמו ג'ינו סמית בסיאטל, דניאל ג'ונס בג'יאנטס וג'ארד גוף בדטרויט נותרו בקבוצות בהן הופיעו העונה (ואף ביצרו את מעמדם בקבוצה שכן לא גויס עבור אף אחד מהם מחליף עתידי בדראפט).

למעט המעבר של ארון רוג'רס מהפאקרס לג'טס (אליו אתייחס בהמשך), הקווטרבקים שעברו קבוצה היו שחקני דרג שני או שלישי שאכזבו השנה כמו ג'ימי גארופולו (מהניינרס ללאס ווגאס), דרק קאר (מהריידרס לניו אורלינס) וטיילור היינקי (מוושינגטון לאטלנטה). גם בעמדות אחרות, היו יחסית מעט מאד כוכבים שעברו קבוצה, בהם הקורנר ג'יילן ראמזי (מהראמס למיאמי), התופס ברנדין קוקס והקורנר סטפון גילמור (מיוסטון ומהקולטס, בהתאמה, לדאלאס), התופס אודל בקהאם (מהראמס לבולטימור) והטייט-אנד דארן וולר (מלאס ווגאס לג'יאנטס). ברמת המאמנים, תפסה את הכותרות הגעתו המתוקשרת של שון פייטון לדנבר (לאחר קריירה ארוכה ומוצלחת בניו אורלינס) בתקווה שיצליח לשקם את גל ההריסות שנוצר לאחר הטרייד על ראסל ווילסון לפני שנה.

כאמור הטרייד הבולט היה מעברו של ארון רוג'רס, שעוזב את הפאקרס (תמורת בחירות דראפט) אחרי כמעט 20 שנה בוויסקונסין ו-15 שנה כק"ב הפותח של הקבוצה. בזאת משחזרת גרין ביי את המהלך שביצעה ב-2008, בו העבירה את הק"ב עטור התהילה ברט פארב (גם אז לג'טס) ופינתה מקום לק"ב הצעיר ארון רודג'רס לאחר ש"התבשל" כמה שנים על הספסל מאחורי פארב. הקבוצה מקווה להצלחה דומה עם כניסתו של ג'ורדן לאב (אותו גייסה בסיבוב הראשון בדראפט ב-2020) לתפקיד הק"ב הפותח אך לאור הישגיו עד כה, יש בהחלט מקום לחשש שהפאקרס עומדים בפני כמה שנים קשות עד שהעמדה הקריטית הזו תתייצב – עם לאב או בלעדיו.

גם הג'טס לוקחים סיכון לא מבוטל במהלך הזה – רוג'רס היה רחוק משיאו בעונה שעברה ובגיל 39 לא נשארו לו כנראה הרבה עונות טובות בקנה. יש אכן לקבוצה סגל מבטיח (כולל מספר תופסים איכותיים מאד) שעם רוג'רס בכושר טוב יכול לייצר ריצת פלייאוף עמוקה בשנה-שנתיים הקרובות. עם זאת, יש גם סבירות לא קטנה להתממשות התסריט שבו המחיר היקר ששילמה ניו יורק עבור רודג'רס לא מביא להצלחה בטווח הקצר ופוגע באופק ההתקדמות של הקבוצה לשנים הבאות.

טריידים בולטים נוספים היו במעברי זכויות לבחירות דראפט גבוהות כאשר קרולינה קנתה משיקגו את בחירת הדראפט הראשונה תמורת התופס די-ג'יי מור (ובחירות נוספות) כדי לגייס את הק"ב המבטיח (אך הנמוך) ברייס יאנג. במהלך מפתיע ואגרסיבי מאד רכשה יוסטון את הבחירה השלישית (בנוסף לבחירה השנייה, שהייתה שלה מלכתחילה) מאריזונה כדי לגייס בשתי הבחירות הללו את הק"ב סי-ג'יי סטראוד והפאס ראשר וויל אנדרסון (שסומן על ידי מרבית הפרשנים כשחקן הטוב ביותר בדראפט, בעמדה כלשהי). גם הקולטס סוף סוף בחרה במקום הרביעי בדראפט ק"ב – אנתוני ריצ'רדסון – במקום להביא עוד ק"ב מזדקן להשכרה לשנה מאכזבת אחת, כפי שהתרגלה לעשות בשנים האחרונות.

אין ספק שמהלכי הבניה מחדש של שלושת הקבוצות הללו יקבלו תאוצה משמעותית בשל בחירות אלה (ומהלכים טובים נוספים שביצעו הפנתרס, הקולטס והטקסנס במהלך הפגרה), אך יחלפו עוד כמה שנים עד אשר תוצאות מהלכים אלה יבשילו לכך שהן יהפכו לקבוצות צמרת בליגה, אם בכלל. מעניין לציין ש-3 קבוצות בבית ה-AFC דרום (יוסטון, אינדיאנפוליס וטנסי) בחרו ק"ב מוביל (מיידי או עתידי) בדראפט, מה שאולי יהפוך עוד השנה את טרוור לורנס (בעונתו השלישית) לק"ב הוותיק בבית…

לעומת הקבוצות שבתהליכי בניה ארוכים ראינו בחודשים האחרונים מספר קבוצות שלטעמי השתפרו מאד בעקבות מהלכים שביצעו עד כה (טריידים, שחקנים חופשיים ודראפט) ויהפכו בשל כך להיות גורמים משמעותיים במאבקי הצמרת בבתים השונים. כמובן שהיו גם לא מעט קבוצות אשר איבדו נכסים ו/או לא השתפרו בעמדות מפתח ובשל כך מעמדן נחלש. להלן הערכתי לגבי הקבוצות שהשתפרו והקבוצות שנחלשו במהלך הפגרה:

מנצחות

• דטרויט ליונס – הליונס סיימו במאזן 9- 8 מפתיע בעונה שעברה וכמעט עלו לפלייאוף. הקבוצה תמשיך להמר על הק"ב ג'רד גוף ששיחק היטב אשתקד וחיזקה את הסגל סביבו כדי לנסות לזכות באליפות בית ה-NFC צפון הפתוח. לאחר שבעונה שעברה שיקמה את קו ההגנה הקדמי (בין היתר עם גיוס הפאס-ראשר איידן הצ'נסון בבחירה השניה), נותרה נקודת התורפה ההגנתית העיקרית של הקבוצה בקו האחורי, ושם התבצע השנה חריש עמוק, כאשר לעיר המכוניות הגיעו הקורנרים קאם סאטון (מפיטסבורג) ועמנואל מוזלי (מהניינרס) בנוסף לסייפטי המצוין סי-ג'יי גארדנר-ג'ונסון (מהאיגלס). בהתקפה ריעננה הקבוצה את סגל הרצים שלה (לאחר שחרורם של ג'מאל וויליאמס ודאנדרה סוויפט) עם הגעתו של דייויד מונטגומרי (משיקגו) והגיוס המפתיע (במקום 12!) של כוכב המכללות ג'מיר גיבס בדראפט. בסיבוב השני בחרו הליונס טייט-אנד מצוין בדמות סם לפורטה (שימלא חור שנוצר לאחר הטרייד על טי-ג'יי הוקנסון בעונה שעברה). לעומת זאת, סגל התופסים נחלש מעט עם שחרורו של די-ג'יי שארק.

• פיטסבורג סטילרס – גם הסטילרס סיימו במאזן של 9- 8 את העונה שעברה, וכמו הליונס גם הם החמיצו במעט את הפלייאוף. הם מצפים להמשך ההתקדמות של הק"ב הצעיר קני פיקט בתקווה שיביא אותם לשם בעונה הקרובה, למרות המיקום בבית ה-AFC צפון הקשוח. כדי לסייע לו חיזקה הקבוצה את קו ההתקפה הקדמי עם הגארד איזק סמואלו (שהגיע מהאיגלס) ובחירת הדראפט הראשונה שלהם – הטאקל ברודריק ג'ונס. בעמדות הכישרון ההתקפי הביאה הקבוצה את התופס אלן רובינסון (מהראמס) ובחרה בדראפט את הטייט-אנד דרנל וושינגטון. בסיבוב השני בחרה הקבוצה את הקורנר ג'ואי פורטר ג'וניור (בנו של כוכב הקבוצה בעבר ג'ואי פורטר) שביחד עם פאטריק פטרסון (שהגיע ממינסוטה) יחפו היטב על עזיבתו של קאם סאטון לדטרויט.

• שיקגו ברס – גם שיקגו, כמו דטרויט, לוטשת עיניים לראשות בית ה-NFC צפון. הדובים ויתרו כאמור על הבחירה הראשונה בדראפט אך ניצלו זאת כדי להביא מקרולינה את התופס המצוין די-ג'יי מור ובנוסף לגייס בדראפט את הטאקל דרנל רייט (שיעזור להגן על הק"ב הצעיר והמבטיח ג'סטין פילדס) ביחד עם הרכש החדש – הגארד ההתקפי המצוין נייט דייויס (שהגיע מהטייטנס). הטייט-אנד רוברט טוניאן (מהפאקרס) הוא מטרה בטוחה ואפקטיבית כך שגם בנק המטרות של פילדס ייראה השנה טוב יותר. בהגנה הובאו צמד הליינבקרים טרמיין אדמונדס (מהבילס) וטי-ג'יי אדוורדס (מהאיגלס) לפצות על שחרורו בעונה שעברה של רוקואן סמית וגם הטאקל ההגנתי גרבון דקסטר שגויס בסיבוב השני יכול להביא ערך מיידי.  

• סינסינטי בנגלס – לאחר פלייאוף מאכזב משהו (בו הפסידו בגמר החטיבה לקנזס סיטי), הבנגלס מקווים לחזור השנה לסופרבול. לשם כך רכשה הקבוצה את הטאקל אורלנדו בראון (מהצ'יפס, במהלך שגם מחליש יריבה חשובה) כדי להגן טוב יותר על הק"ב ג'ו בורו. הם הצליחו לשמור על התופס טי היגינס והליינבקר ג'רמיין פראט, להחליף בצורה טובה את העוזבים בקו האחורי של ההגנה (ובראשם ג'סי בייטס) בשחקנים צעירים ומבטיחים מהדראפט (די-ג'יי טרנר וג'ורדן באטל) בשילוב עם שחקנים מוכחים (ניק סקוט וסידני ג'ונס). הטייט-אנד אירב סמית (שהגיע ממינסוטה) יחליף את היידן הרסט שעזב. הפאס-ראשר מיילס מרפי (שנבחר בסיבוב הראשון) יעזור בלחץ על הק"ב היריב. בסה"כ הצליחה הקבוצה לשמור על כוחה ולהתחזק במספר עמדות מפתח (בעיקר בקו ההתקפה הקדמי) כדי להגיע טובה עוד יותר מכפי שהייתה בשנה שעברה למשחקי הפלייאוף.

• פילדלפיה איגלס – בדרך כלל קבוצה שהגיעה לסופרבול מתקשה לשמור על איכות ועומק הסגל שלה בשנה שלאחריה. האיגלס של השנה שוברת את הכלל הזה. האיגלס אמנם איבדו מספר שחקנים חשובים כמו הטאקל ההגנתי ג'בון הרגרייב, הרץ מיילס סאנדרס, הגארד ההתקפי איזק סמואלו והסייפטי גרדנר-ג'ונסון אך הצליחו לשמר את מרבית שחקני המפתח (ובראשם הסנטר ג'ייסון קלסי ומנהיג ההגנה פלטצ'ר קוקס), הביאו את הרצים רשאד פני מסיאטל ודאנדרה סוויפט מדטרויט, וקינחו בדראפט מעולה בו גייסו בין היתר את הטאקל ההגנתי המצוין ג'יילן קארטר (שהיה נבחר קודם אלמלא בעיות משמעת) והפאס-ראשר נולאן סמית בסיבוב הראשון. קו ההתקפה הקדמי אולי נחלש מעט אך ההגנה תהיה צעירה ותוקפנית עוד יותר וזו תהיה הפתעה גדולה אם פילדלפיה לא תהיה מתמודדת רצינית על האליפות גם העונה.  

• דאלאס קאובויס – הקאובויס, ששוב אכזבו בפלייאוף בעונה האחרונה, ביצעו כאמור כמה מההחתמות היותר נוצצות של הפגרה – ביניהן התופס ברנדין קוקס והקורנר סטפון גילמור. הקבוצה שחררה את זיק אליוט ומהמרת על טוני פולארד כרץ העיקרי שלה, מה שמשפר את המאזן הכספי של הקבוצה אל מול תקרת השכר. בדראפט גייסה הקבוצה את הטאקל מאזי סמית בסיבוב הראשון ואת הטייט-אנד לוק שונמייקר בסיבוב השני כדי לפצות על אובדנו של דלטון שולץ. הצעדים האלה נועדו כולם לשפר את הקבוצה בטווח המיידי כדי לאפשר לשלד הקיים (בראשות הק"ב דאק פרסקוט ומנהיג ההגנה מיכה פרסונס) לנסות שוב להסתער על ראשות הבית והחטיבה ולהביא הישג משמעותי בפלייאוף לאוהדים הגאים אך למודי האכזבות בטקסס.

• סיאטל סיהוקס – לאחר שהפתיעו והגיעו לפלייאוף בעונה שעברה בראשות הק"ב המתקמבק ג'ינו סמית, הסיהוקס רוצים להגיע אף רחוק יותר העונה, ויש להם סיכוי לעשות זאת לאור היחלשות בית ה-NFC מערב אליו הם שייכים. הקבוצה החזירה את הליינבקר הוותיק בובי וואגנר (לאחר גלות מאכזבת של שנה אצל הראמס), הביאה את הליינמן ההגנתי דרמונט ג'ונס מדנבר וגייסה בסיבוב הראשון – בבחירה החמישית – קורנרבק מבטיח (דבון וויתרספון) ובשני פאס ראשר מצוין (דריק הול). כל זאת כדי לחזק משמעותית את חוליית ההגנה שהיתה נקודת התורפה של הקבוצה בעונה שעברה. את מרבית בחירות הדראפט הבאות ניצלה הקבוצה לשפר את העומק בהתקפה – התופס ג'קסון סמית-נגיגבה והרץ זק שרבונט נבחרו גם הם בשני הסיבובים הראשונים.

מפסידים

• טאמפה ביי באקנירס – אלופת 2020 שהצליחה להידחק בעור שיניה לפלייאוף בשנה שעברה (עם מאזן שלילי, בזכות בית חלש) נמצאת בתהליך מואץ של התרסקות. פרישתו הסופית של טום בריידי משאירה את הבאקס ללא ק"ב פותח ברמה גבוהה (בייקר מייפילד הוא כעת הק"ב הבכיר בקבוצה). בנוסף לבריידי עזבו מספר גדול של שחקנים מובילים בהם הרץ לאונרד פורנט, הגארד שאק מייסון, והקורנרים שון מרפי-באנטינג ומייק אדוורדס. מלבד מייפילד הגיעו הרץ צ'ייס אדמונדס והטאקל ההגנתי גרג גיינס. כל השינויים הללו בשילוב עם דראפט בינוני מייצרים סגל שיתקשה מאד לחזור לפלייאוף, אפילו בבית ה-NFC דרום החלש בו נמצאת הקבוצה. אגב, מעניין לציין שכל ארבעת הק"ב הפותחים בבית ה-NFC דרום בעונה שעבורה – בריידי, ווינסטון, מריוטה ודארנולד לא יחזרו לתפקיד זה העונה – את מקומם ימלאו מייפילד, קאר, רידר/היינקי וברייס יאנג, בהתאמה.

• לוס אנג'לס ראמס – ומאלופת 2020 לאלופת 2021… גם הראמס משלמים את המחיר על האסטרטגיה של וויתור על בחירות דראפט ובניית אוסף של שחקנים מזדקנים שחלון האליפות שלהם היה קצר מלכתחילה וכעת נסגר סופית. לאחר עונה איומה בה לא עלו לפלייאוף, הקבוצה ממשיכה לדמם. הראמס נאלצו לוותר על הקורנרבק ג'יילן רמזי, הליינבקרים לאונרד פלויד ובובי וואגנר והליינמן גרג גיינס. מתיו סטאפורד, קופר קאפ ואהרון דונלד עדיין בקבוצה אבל היות שלקבוצה לא הייתה בחירת סיבוב ראשון השנה (ויש לה מעט מאד בחירות גבוהות בשנים הבאות בשל מדיניות הטריידים האגרסיבית) לא נראה שיש לה מסלול מהיר וברור לשיפור שיאפשר לה להתמודד בצמרת בעתיד הנראה לעין.

• לוס אנג'לס צ'רג'רס – הקבוצה השניה של לוס אנג'לס ממשיכה פגרה לא מוצלחת לעיר המלאכים. הצ'רג'רס אמנם קבוצה צעירה ומוכשרת שאף הצליחה לעלות לפלייאוף בשנה שעברה, אך סיימה את העונה בטעם מר בשל קריסה בסיבוב הראשון מול ג'קסונוויל. לפני שנה הקבוצה היתה אחת הפעילות והאגרסיביות בשוק הטריידים והשחקנים החופשיים, אך השנה – עד כה – לא בוצעו מהלכים משמעותיים למעט הגעתו של הליינבקר אריק קנדריקס ממינסוטה. הדראפט של הקבוצה גם הוא לא עורר השראה עם גיוס של תופס (קוונטין ג'ונסטון) בסיבוב הראשון למרות שלקבוצה יש כבר סגל תופסים עמוק למדי. הגיוס של הפאס-ראשר טוטי טויפולוטו והליינבקר דיין הנלי ביום השני נראים מעט טוב יותר. נראה שהקבוצה לא השקיעה מספיק כדי להתמודד עם החולשות שנחשפו בעונה הקודמת. הרץ אוסטין אקלר עדיין בקבוצה (למרות שמועות על מעבר אפשרי) וכמובן שהק"ב הצעיר והמצוין ג'סטין הרברט ישאיר אותם גם השנה במרוץ לפלייאוף – אך ללא חיזוק נוסף עד הסתיו יהיה לצ'רג'רס קשה לסגור את הפער מהצ'יפס בבית ה-AFC מערב וגם להתמודד כשווים מול שווים כנגד שאר קבוצות העלית בחטיבה.

• מינסוטה ויקינגס – מינסוטה היתה אלופת בית ה-NFC צפון וסיימה את העונה במאזן פנטסטי של 13- 4 אך תהיות לגבי רמת הקשיחות והעוצמה האמיתית שלה נשמעו לאורך כל העונה – והיא אכן סיימה את דרכה כבר בסיבוב הפלייאוף הראשון. בפגרה איבדה הקבוצה מספר שחקני מפתח בהם התופס הוותיק אדם ת'ילן, הליינבקר אריק קנדריקס והקורנרבק פטריק פטרסון. התחליפים שהובאו במקומם (הטייט-אנד ג'וש אוליבר מהרייבנס, הליינבקר מרקוס דוונפורט מהסיינטס והקורנר ביירון מרפי מאריזונה) לא מתעלים לרמת קודמיהם בתפקיד. בדראפט גויסו לפחות שני שחקנים מבטיחים (התופס ג'ורדן אדיסון והקורנר מקי בלקמון) אך נראה שהקבוצה ככלל לקחה צעד אחורה, במיוחד בהגנה שהיתה חלשה גם בעונה הקודמת. עם התחזקות יריבותיה לבית (הליונס והברס) נראה שלקבוצה ממינסוטה יהיה קשה מאד לשמור על הבכורה בבית הצפון ולחזור גם השנה לפלייאוף.  

• סן פרנסיסקו 49 – סן פרנסיסקו לא נכנעה בשנה שעברה עד שבפועל נגמרו לה השחקנים (בשל פציעות) – מה שגרם להפסד לפילדלפיה בגמר החטיבה. הקבוצה תקווה השנה לעונה עם פחות פציעות, מה שיסייע מאד להצליח – בלי קשר למהלכי הפגרה. עם זאת, נראה שהקבוצה מהמפרץ לא עשתה מספיק כדי לשפר את הסגל ולהתמודד טוב יותר עם היריבות מהדרג העליון בליגה. היא איבדה כמות גדולה של שחקנים – הטאקל מייק מקגלינצ'י, הפאס-ראשר סמסון אבוקם, שחקני הקו האחורי עמנואל מוזלי וג'ימי וורד וכמובן גם את הק"ב הפציע ג'ימי גארפולו. במקומם קשה להצביע על חיזוק משמעותי מעבר לטאקל הדפנסיבי המצוין ג'ייסון הרגרייב. גם בדראפט לא צברה הקבוצה הרבה נכסים – בעיקר בשל העובדה שלא היו לה בחירות בשני הסיבובים הראשונים בשל טריידים מהעבר. עמדת הק"ב מסתמנת כבעייתית, כאשר מעבר לשני הצעירים ברוק פרדי (שהפתיע לטובה בשנה שעברה אך יתחיל פצוע את העונה ועדיין לא הוכיח יכולת גבוהה לאורך זמן) וטריי לאנס (שטרם הצדיק את הבחירה הגבוהה והנכסים שהועברו עבורו, גם בשל פציעות חוזרות ונשנות) יש לקבוצה רק את סם דרנולד הבעייתי שהגיע מקרולינה. ללא עונת פריצה של אחד מהק"ב הללו תתקשה הקבוצה לשחזר את ההישגים של השנה שעברה, ובוודאי להתעלות עליהם.

• קנזס סיטי צ'יפס – האלופים, בניגוד לאיגלס, לא נמלטו מהשחיקה בסגל שבאה בעקבות ההצלחה. הם איבדו את הטאקל אורלנדו בראון לבנגלס ואת שני התופסים המוכשרים סמית-שוסטר והרדמן (לפטריוטס ולג'טס בהתאמה). גם הטייט אנד פראנק קלארק והטאקל אנדרו וויילי יחסרו לקבוצה. התחליף שהובא לבראון בקו ההתקפה הקדמי (ג'וואן טיילור מג'קסונוויל) אינו באותו רמה, כך שיש להניח שלמהומס יהיה הרבה פחות זמן בפוקט העונה. השחקנים המובילים מהדראפט (למעט אולי התופס ראשי רייס שנבחר בסיבוב השני) לא ישנו מהותית את התמונה ורובם כנראה לא ימלאו עדיין תפקידי מפתח בשנה הקרובה. הקבוצה של מהומס וריד תמיד מוצאת את הדרך להצטיין גם בתנאים לא פשוטים, כך שהצ'יפס הם עדיין המועמדים המובילים לזכיה ב-AFC מערב – אך ההתמודדות מול הבילס והבנגלס על המקום בסופרבול תהיה השנה קשה וצמודה עוד יותר מבעבר.