היום נחגוג עם יצירת המופת של הקיור – disintegration

02:30     ניו יורק ניקס (0) – מיאמי היט (1)

הביתית

ברונסון בספק למשחק הערב, כך גם רנדל ובאטלר, מה שאומר שיש סיכוי קטן שנראה את משחק 2 בין שתי הקבוצות בלי השחקנים שהביאו אותן עד הלום. הניקס מגיעים למשחק הזה כשהם חייבים לנצח לאחר תצוגה התקפית נפלאה של בארט ותרומה מועטה מדי מהספסל ויכולת חלשה של קוויקלי שעוד לא ממש הגיע לפלייאוף האחרון ויהיה חשוב במשחק הקרוב וככל שהקבוצה תתקדם. הקבוצה רושמת הכי מעט אסיסטים למשחק בפלייאוף הנוכחי (18.5) ומסתמכת באופן כמעט מוחלט על היכולת של השחקנים שלה לייצר לעצמם נקודות. ברונסון היה אחראי ל 7 מתוך 20 האסיסטים של הקבוצה במשחק הראשון מול מיאמי כך שהיעדרות שלו תשים את כל המשקל על בארט הנהדר ותחייב את ג'וש הארט לקחת על עצמו יותר בניהול המשחק. הניקס אמנם ניצחו במשחק הראשון בקרב על הריבאונד (48-35) אבל איבדו יותר כדורים ולצד יום מזעזע מחוץ לקשת היא מצאה את עצמה חסרת כלים מול הקבוצה המוגבלת ממילא של מיאמי. בהנחה סבירה שניו יורק לא תהפוך בן לילה לקבוצת שלשות אימתנית (מקום אחרון בפלייאוף עם 26.8%, סקרמנטו שלפניה עם 30.6%) היא תצטרך להמשיך לחפש דרכים לייצר עוד פוזשנים ולחפות על הקליעה הגרועה שלה.

האורחת

אחת ההפתעות הגדולות של מיאמי מהסיבוב הראשון הייתה היכולת שלה לשחק בקצב משחק מהיר. במפגש מול מילווקי המהירה (יחסית לפלייאוף) היה אפשר לחשוב שהקבוצה תנסה להאט קצת את הבאקס ותשלח אותה לקרב חפירות בו יש למיאמי ייתרון קטן. התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין והקבוצה הצליחה לנצח את הראשונה בליגה דווקא במגרש הביתי שלה, במשחק שנע מהר ממקום למקום ומתבסס על הרבה זריקות וגם לא מעט איבודים (שוב, הכל יחסי לפלייאוף). במפגש שלה מול ניו יורק היא חזרה לגודלה הטבעי אבל המשיכה להניע את הכדור וחילקה 26 אסיסטים בין החברים. המשחק הקבוצתי הזה שכמעט ולא היה לו זכר בעונה הרגילה התקיים דווקא ללא מנהל משחק אחד בולט. הקבוצה יכולה לנהל את ההתקפה דרך כמה שחקנים שונים וכך לייצר לא פעם מאצ'אפים נוחים יותר, בעיקר לבאטלר. אם בעונה הקודמת היה צורך בלאורי כמנהל משחק מרכזי, הפעם הכדור נמצא לא פחות בידיים של וינסנט, אדבאיו (בפלייאוף נהדר) וג'ימי מיודענו. כל זה לצד קליעה יציבה עד פסיכית לשלוש מקשה מאוד על היריבות שלה לייצר עצירות חשובות. האחוזים הנפלאים לשלוש לא כוללים את דנקן רובינסון שהיה חושך במשחק 1 ושהתפוצצות אפשרית שלו עלולה לסבך עוד יותר את ההגנה הטובה של הניקס.

ייעדרו: ברונסון ורנדל בספק אצל הניקס. באטלר בספק אצל מיאמי.

עוצרים בווגאס: בלי הכוכבים (או חלקם) קשה מאוד לדעת מה יהיה הלילה אבל הניקס לא אמורים לצאת מהבית בידיים ריקות. ניקס ב 9.

05:00     גולדן סטייט ווריירס (0) – לוס אנג'לס לייקרס (0)

הביתית

מספיק להציץ בתגובות לפריוויו המעולה של אבי כדי להבין עד כמה הסדרה הזאת הולכת להיות לא צפויה. שתי קבוצות שבמקרה משחקות את אותו המשחק ייפגשו הלילה בצ'ייס סנטר כאשר האלופה הצליחה בדרך נס להשיג ייתרון ביתיות בפלייאוף מהמקום השישי. הבית של האלופה הוא השחקן השישי והחשוב שלה שהופך בן רגע את כל שחקני המשנה של הקבוצה מסימני שאלה גדולים לסימני קריאה מהדהדים. בסדרה שבה הכל יכול לקרות ייתרון הביתיות הוא אלמנט קריטי שיכול להיות אחד האקס פקטורים בהתמודדות המרתקת הזאת. מלבד חשיבותו של הצ'ייס צריך לשאול בכנות איך תוקפים סדרה שכזאת ומה כותבים עליה. לא אחזור על הניתוח המפורט והמקיף של אבי, רק אוסיף שבניגוד למצב של לברון בלייקרס (אליו נגיע מייד) הסדרה הזאת תלויה כמעט לחלוטין על כתפיו הצנומות של סטף קרי. בהנחה סבירה שלוני לא הולך לחגוג בצבע מול דייויס האימתני הדבר היציב היחיד שנשאר לקבוצה מהמפרץ הוא מספר 30. עם כל הכבוד להגנה של סקרמנטו מפגש מול הלייקרס הוא אופרה אחרת וסטף יהיה חייב למצוא את הדרך אל הסל גם כשהיא חסומה על ידי טיטאן אתלטי כמו דייויס, אחרת כל ההתקפה של הלוחמים עלולה להיתקע. כשהחגיגה בצבע כבר לא באה בחשבון הלוחמים צריכים לשים את יהבם על הקליעה משלוש ועל ניצול מקסימלי של איבודים והתקפות מעבר ולחילופין למנוע מהלייקרס את הריצות שעבדו להם נפלא מול ממפיס. שתי הקבוצות שיחקו מהר מאוד בעונה הרגילה וזאת שתצליח למקסם את היכולות שלה בסגנון הזה של המשחק עשויה להיות זאת שתיקח את הסדרה. במידה והשלשות ייכנסו ההגנה של הלייקרס תהיה חייבת לצאת החוצה ולאפשר קצת יותר חדירות שבתורן יכולות להוביל לתנועה בלתי פוסקת בלי הכדור ולמציאת מצבי קליעה נוחים. בהגנה המשימה תהיה לעצור את נתיבי המסירה של לברון והחברים היות והקליעה לא הייתה הצד החזק של הלייקרס בסיבוב הראשון. משימה לא פשוטה.

האורחת

לראשונה מזה שני עשורים אפשר לומר בזהירות שזאת הקבוצה הראשונה של לברון שלא תלויה בו באופן מוחלט. הלייקרס עשו הכל במהלך הטרייד דד ליין כדי לייצר קבוצה מאוזנת וגמישה שלא צריכה 30 נקודות בכל משחק ממספר 6 שלה. הסיטואציה הזאת נוחה מאוד עבור לברון שיכול בסיטואציה הנתונה לקחת על עצמו פחות בהתקפה ולהחביא את עצמו בהגנה. לברון היה חלש בסדרה הקודמת במושגים שלו ועדיין הקבוצה לא ממש הייתה בסכנה מול ממפיס ההגנתית הודות ליכולת של כמה שחקנים שונים במדים הסגולים-זהובים לייצר עבור עצמם ועבור אחרים מצבי קליעה נוחים. הלייקרס מחזיקים בספסל בעל פוטציאל גבוה בהרבה מזה של הווריירס והדקות בהן סטף ינוח יכולות להיות קריטיות עבור הסדרה. החולשה העיקרית של הקבוצה נמצאת בקליעה לשלוש שלא ממש נכנסה בסדרה מול ממפיס ועלולה להפוך את המשימה ההגנתית של הלוחמים לקלה יותר. במידה והקליעה מבחוץ לא מתייצבת הדבר יאפשר להגנה של הווריירס לצופף את הצבע ולנסות להצר את צעדיו של דייויס בשמירה כפולה ובעיקר בניסיונות שלו למסור (הבחור לא טוב בזה) גם במחיר של שחקנים לא יציבים פנויים על קשת השלוש. אם הקבוצה תמצא דרך להעניש מחוץ לקשת ולמצוא מבטים פנויים עבור הקלעים היציבים שלה (בעיקר האצ'ימורה, ראסל ולפעמים ריבס) תהיה ליריבה שלה הלילה משימה הגנתית קשה יותר. בצד ההגנתי דייויס יצטרך בעיקר לחנות בצבע ולא לאפשר ריבאונד התקפה בשום מצב ושאר השחקנים ינסו להיצמד לגופיות כדי להכריח כמה שיותר כניסות לסל ובידודים. הקשר בין הנעת הכדור של הלוחמים לבין ההצלחה שלהם יקבל משמעות מיוחדת במאצ'אפ המרתק הזה שלא מן הנמנע שיגיע למחוזות המשחק השישי והשביעי. נקווה.

ייעדרו: במבה בספק אצל הלייקרס.