כן כן, אני יודע שהטורניר הזה, של אחרי העונה, עדיין לא הסתיים, ושאתם מכלים את כל ימיכם, ובעיקר לילותיכם, בבהייה חסרת פשר בכל מיני קבוצות מוזרות הנאבקות ביניהן על הזכות המפוקפקת להפסיד למילוואקי, בוויכוחים סוערים על דריימונד גרין שבאמת כבר נמאס לי לשמוע עליו, ובפציעה התורנית של אמביד; ואני לא מבקר אתכם על זה כלל וכלל, שהרי גם אני, בצעירותי, הרבתי להשחית זמן ומאמץ על התקופה הזו, אבל אני, בניגוד אליכם, כבר הבנתי, אחרי 4 שנים מחוץ לפלייאוף, שאם לחלק הזה של העונה קוראים פוסט-סיזן, אזי יש כאן רמז, אינדיקציה ואפילו הוכחה לכך שהעונה ה-ס-ת-י-י-מ-ה, ולכן אני יכול, ואף נדרש, לעסוק בדברים הבאמת חשובים, שהם כמובן הדראפט, הדראפט והדראפט.

מין הסתם אתם מצפים לאיזה "בורד 2.0" או "מוק 3.0" נוסח הפוסטים המונומנטליים של ג'ון, ועל כך לא נותר לי אלא לגחך, שהרי בניגוד לג'ון איני מכיר כלל את השחקנים הצעירים, ובניגוד ליהלי איני עוקב אחרי ליגת המכללות, ולכן כל שנותר לי לעשות הוא פשוט לקוות שנדע לבחור את מי שיהיה האדם הנכון, במקום הנכון, ובזמן הנכון, על מנת לקחת אותנו במסלול הארוך והמבטיח לאליפות 2029.

ואל יהא הדבר קל בעיניכם – אני מוצא עצמי בסיטואציה שמצד אחד היא בעלת חשיבות עליונה ושמצד שני היכולת שלי לשלוט בה נמוכה להפליא, שהרי קשה מאד לדעת מה יצא מאיזה שחקן ומתי. כבר ראינו פרוספקטים מבטיחים מתבררים כשחקנים בינוניים ואף כבאסטים, וכבר ראינו קריירות מבטיחות שמסתיימות עקב פציעות או סתם כי הבחור הצעיר ירד מהפסים באיזשהו שלב (כן פרימו, אני מסתכל עליך). כלומר מדובר במשחק "היי-סטייקס" לכל דבר ועניין – סיכון גבוה, סיכוי לא ברור, והרבה מאד מונח על הכף.

יש אנשים שבמצב כזה ישמרו על קור רוח, יצללו לנתונים, יצפו בסרטונים, יעמיקו באנליזות, יקבלו החלטה מושכלת, רציונלית, מלומדת ומבוססת, ויחיו בשלום עם תוצאותיה יהיו אשר יהיו. אני, לדאבון הלב, לא אחד מהם, להיפך – אני לוחץ שוב ושוב על סימולצית הלוטרי של טנקתון. אם יוצא שאנחנו בוחרים ראשונים אני שמח לרגע, ואז מודאג שאם יצאנו ראשונים בסימולציה אז לא נצא ראשונים בחיים האמיתיים. אם יוצא שאנחנו לא בוחרים ראשונים אני מתבאס לרגע, ואז מודאג שאם לא יצאנו ראשונים בסימולציה אז לא נצא ראשונים בחיים האמיתיים. אני ממשיך ללחוץ, אנחנו ממשיכים לצאת ראשונים או שלא, ואני ממשיך להיות מודאג. באיזשהו שלב אני מבין שזה חסר טעם, או שאני פשוט צריך ללכת לסופר, ואז אני עוזב את הכפתור האומלל לנפשו. בשובי מהסופר, אני פשוט בוהה ברשימת השמות הארוכה בבורד של ESPN, ותוהה מאחורי איזה שם מסתתר האדם הנכון, ומאחורי איזה שם מסתתר לו הבאסט. מי מהברנשים האלמוניים האלה יתברר כטים דאנקן 2.0 או כמאנו למתקדמים, ומי מהם יתברר כגרג אודן 3.0 או סם בואי 4.0. ואין לי מושג.

אפילו ויקטור המפורסם, הפרוספקט הכי סופר דופר מופר במאה ה-21 / מאז לברון ג'יימס / מאז נפילת האימפריה הרומית, עם כל הכבוד, הוא בסך הכל ילד צרפתי עם פרופורציות של מטאטא מצוי, וגם אם נניח שנזכה בבחירה הראשונה ונבחר אותו – מי לידינו יתקע שהוא בכלל ישתלב בליגה? להזכירכם שצ'ט הולמגרן, שהוא סוג של ויקטור, נפצע בכף הרגל באיזה טורניר קיץ זניח, לא שיחק כלל העונה, ואמור לחזור רק בעונה הבאה? להזכירכם שגם הולמגרן הוא בסך הכל סוג של פוחצ'בסקי, שגם הוא נפצע לעתים תכופות, ולא יצא ממנו יותר מדי עד עכשיו? להזכירכם שהסטיק המקורי, רלף סמפסון מיוסטון, סיים את הקריירה שלו בקול ענות חלושה בעוד שדווקא הבחור הנמוך יחסית שנבחר על ידי יוסטון שנה אחריו היה זה שהוביל אותם להישגים?

מצד שני לבחור הנמוך יחסית ההוא היה שם מוזר וקשה להגייה, חאכים אולאג'וואן, וגם לויקטור יש שם מוזר וקשה להגייה, וכשחושבים על זה עוד קצת אז ויקטור וומבניאמה, בראשי תיבות, זה ו"ו, כלומר וו, כמו קרס, כלומר הוק, ומכאן קצרה הדרך לאסוציאציות על סקיי-הוק וקארים. נו, אז אולי הוא יצא חאכים או קארים? איך אפשר בכלל לדעת? וגם בדיעבד אי אפשר יהיה לדעת מה היה אילו, כי אני יודע בדיוק מה יקרה – הרי אם אנחנו נבחר אותו הוא יפצע מיד ויתברר כבאסט, בעוד שאם נוותר עליו, ונבחר מישהו אחר, אז הוא יצטיין בשורות קבוצה אחרת. זה כמו החתול ההוא, עם האלקטרונים, שהוא בו זמנית גם באסט מפואר בשורות הספרס וגם גדול שחקני יוסטון בכל הזמנים, ואין שום אפשרות להכריע בעניין אלא רק אחרי שזה קרה. זוועה.

ומכאן זה רק מדרדר עוד יותר – אם בהתחלה דיברו על הסקוט הנדרסון הזה כ"מי שהיה בוודאות בחירה ראשונה ראויה בדראפט אלמלא ויקטור", אז פתאום הוודאות הזו התחלפה במקום השלישי בלבד! ועכשיו במקום השני יש איזה ברנדון מילר אחד, סמול פורוורד מאלבמה. אבל אני רק שאלה, ברשותכם, אם עד לפני רגע היה ברור לכל חכמי הדראפט שסקוט הוא מקום שני, ועכשיו כבר לא, למה שאני אאמין להם שעכשיו מילר מקום שני? אם הם טעו פעם אחת, והם טעו, מי אמר שהם לא יטעו שוב? מי אמר שהם לא טועים עכשיו, ברגעים אלו ממש, ושהברנדון מילר הזה יתברר כסוג של ג'בארי פארקר או איזה באסטיונר אחר? איך בכלל אפשר לסמוך על האנשים האלה, המשנים את דעתם חדשות לבקרים, טועים, נופלים ושוב ממשיכים לצפות, לחזות ואף להזות? מדובר במשבר אמון חברים, משבר אמון עמוק.

ולא שאני יודע יותר טוב, כן? הרי זו כל הבעיה, שגם לי אין מושג ירוק מה יצא מאותו ברנדון מילר מאלבמה, ואין לי שום דרך להכריע באיזה מבין אינספור היקומים הקיימים אנחנו חיים – ביקום שבו ברנדון מילר משכיח את קוואי ואף מדיח את ג'ורג' "אייסמן" גרווין מעמדת הסמול פורוורד בחמישייה הגדולה ביותר בכל הזמנים של הספרס, או שמא, אבוי, ביקום אפרורי ומגעיל שבו נגזר עלינו לא רק לסבול מחלות ואסונות טבע, אלא גם לזכור, לדיראון עולם, שברנדון מילר נפצע במשחקו הרביעי בעונת הרוקי, דידה על רגל אחת אל חדר ההלבשה ולמעשה מעולם לא חזר לשחק בליגה?

אפשר, כמובן, להתעלם משינויים במציאות ולדבוק בהחלטותינו משכבר. לא לתת לכל רוח קלה להסיט את ספינתנו ממסלולה. להמשיך ולחתור אל מה שידענו תמיד שהוא נכון, אמיתי וחכם. מה שמזכיר לי סיפור על טורניר שחמט שהתקיים בשכונתי לפני שנים רבות שבשיאו שחמטאי מקצועי בכיר שיחק נגד ילדים בעשרים לוחות בו זמנית. חבר שלי, אחיו ובן דודו איישו את אחד השולחנות. לאחר מהלכי הפתיחה הפתיע המקצוען במהלך שאת פשרו הילדים לא הבינו. חככו הילדים בדעתם מה לעשות, התייעצו ביניהם ארוכות – הגנה סקנדינבית? סיציליאנית? אולי צרפתית? – ולבסוף הבריק בן הדוד "אני יודע! נשתמש בשיטת הבאנקר!!". "מה זה שיטת הבאנקר?", תהה חברי הסקרן, "פשוט נתעלם ממה שהוא עשה ונמשיך עם התוכנית שלנו", הסביר בן הדוד הנלהב. "רעיון מצוין" צהלו שני האחרים, ואכן כך היה. גם מט היה, מיד במהלך הבא…

אז אתם מבינים שגם בלבחור את סקוט, "כמו שחשבנו קודם", אין שום ערובה להצלחה, ורק תחשבו כמה מטופשים נרגיש אם בסוף יתברר שדווקא מילר הוא השחקן הטוב ביותר שיצא מהדראפט הזה, בעוד שסקוט נפלט משורותינו, מצא את דרכו לליגה השנייה בקולומביה, התחתן עם יפהפייה מקומית, וכעת מנהל בית מלון קטן בבוגוטה.

ואז, כדי לסבך את העסק עוד יותר, מגיעים התאומים… בלאדי הל… שני שחקנים כל כך דומים, נולדו בהפרש של דקה, גדלו באותו בית, אכלו מאותו מסטינג והכל, אז איך, למען השם, אנחנו אמורים לבחור ביניהם?!? אולי לפי העמדה? רעיון מעניין, כי אמן, או איך שלא קוראים לו (Amen), מוגדר כפוינט גארד, בעוד שאוסר (Ausar) מוגדר כשוטינג גארד? אבל הרי ברור שלא יתנו לשני אחים לשחק באותה עמדה, כי הם רצו לשחק ביחד, אז אמרו לאחד שיהיה הפוינט ולשני שיהיה השוטינג, אבל יכול היה גם להיות ההפך. וכשמציצים בתיאורים שלהם ב-ESPN מתברר שהתיאור של אמן מופיע גם אצל אוסר ולהפך, אז אני לא בטוח שהסקאוטים עצמם מבדילים ביניהם, והכי גרוע, גם אם נבחר אחד מהם, איך נוכל להיות בטוחים שאכן קיבלנו את זה שבחרנו, הם הרי יכולים להתחלף ביניהם בכל רגע, כמו בסרטים!! אז לא, אני מצטער, לבחור את אחד התאומים זו אופציה בעייתית ביותר.

השם השישי ברשימה הוא Jarace Walker, אבל א' אף פעם לא שמעתי על מישהו שקוראים לו Jarace, ב' כבר היה לנו ווקר אחד וזה לא הסתדר, וג' הוא פאואר פורוורד ואחד כזה דווקא יש לנו, ג'רמי סוהאן, אז לא יודע האם כדאי לנו ללכת דווקא על Jarace הלזה.

בשבע נמצא מישהו בשם קאם ויטמור ואז בתשע את גריידי דיק, ובין הקאם לדיק אני מתחיל לחשוש שמי שמחבר את הבורד הזה החליט להתעלל באוהדים מודאגים ולחוצים כמוני תוך שימוש בהומור שירותים נמוך במיוחד. ממש לא לעניין הסיפור הזה.

ואם נחזור רגע לשמונה, נמצא שם את אנטוני בלאק מארקנסו, ויש את הקטע הזה שארקנסו, ואף אחד לא מדבר על זה אף פעם, היא בכלל לא ארקנסו, אלא Arkansas, כלומר ארקנזס, אבל אף אחד לא אומר ארקנזס אלא רק ארקנסו, אז עכשיו אתם בטח תנסו להרגיע אותי ולומר לי שזה קורה לפעמים, אצל הגויים, שכותבים שם בדרך אחת אבל הוגים אותו בדרך אחרת, נכון? עכשיו אתם בטח תגידו לי שזה כמו המכוניות הצרפתיות, רנולט ופג'וט, נכון? ושזה לא צריך להפריע לי כי זה לא משנה איך כותבים את השם של הרכב, העיקר שהרכב נוסע, ואותו דבר בנוגע לשחקני כדורסל מארקנסו? אז סליחה שאני קוטע אתכם באמצע ההסבר המלומד, אבל זה ממש לא המקרה וההוכחה לכך היא קנזס, בלי ה-אר בהתחלה, רק קנזס, שהוגים אותה קנזס ולא קנסו, כלומר זה לא כמו המכוניות הצרפתיות, אז תסלחו לי מאד אבל אין שום הצדקה לקטע הזה, של ארקנסו, שום הצדקה שהיא, והיות שכל העניין כאן הוא לנסות להפריד את האות מהרעש, את המוץ מהתבן, את העידית מהזבורית, אז כל מיני שקרים ורמאויות נוסח ארקנסו ממש לא תורמים לאמון שלי באדון אנטוני בלאק!!!

והנה, רק דיברתי ועכשיו עוד מישהו מנסה למכור לי בובעמייסס, כי במקום העשירי נמצא טיילור הנדריקס, בנם מאהבה אסורה של טיילור סוויפט וג'ימי הנדריקס, ותסלחו לי מאד אבל אני לא קונה את הקומבינציה הבלתי אפשרית הזו, הרי הנדריקס הלך לעולמו לפני שטיילור סוויפט בכלל נולדה, והוא היה גיטריסט והיא לעומת זאת זמרת, וגם הסגנון אחר והכל, אז עם כל הכבוד להתפתחויות המרשימות, באמת מרשימות, בתחום ההנדסה הגנטית, אי אפשר לצפות מבן אדם לסכן בחירת צמרת, שצפויה להיות הבחירה הגבוהה ביותר שלו מאז טים דאנקן, על איזה שחקן/זמר/גיטריסט שיצא ממבחנה באיזו מעבדה לא מפוקחת במדינת עולם שלישי! לא ולא!

בבחירה ה-11 נמצא את הבעיה ההפוכה – ניק סמית' ג'וניור – הסמית' גנרי לגמרי, גם הג'וניור, ובניק אין איזה ייחוד יוצא דופן, כך שיש לי את כל הסיבות להאמין שהבחור פשוט יצא מפס יצור, ואינו שונה מהותית מאף שחקן אחר בדראפט, והרי כל העניין כאן הוא למצוא את השושנה בין החוחים, את הבחור שיעשה את ההבדל עבורנו ולא "סתם עוד שחקן" בליגה, מכיוון שכאלה, עם כל הכבוד, כבר יש לנו לא מעט בסגל.

ואם ממשיכים למטה המצב רק מחמיר – קאסון וואלאס ב-12 יכול להיות חוליה נוספת בשרשרת הוולאסים בליגה, אבל מאותה סיבה סביר להניח שיגיע לדטרויט ולא אלינו, ואני, למרות מה שאולי נדמה לכם, אני אין לי זמן לבזבז על השטויות האלה, אז נותיר אותו מאחור לטובת ג'ורדן הוקינס ב-13, הממ… ג'ורדן זה שם לא רע בליגה, אבל כשם פרטי זה פחות אטרטקטיבי, מצד שני הוא מיוקון, ואאל"ט הם זכו בטורניר האחרון, מצד שלישי הקבוצה של זאיון שהייתה מין סופרטים כזו של מכללות הודחה, אאל"ט, בשלב די מוקדם, ואז שאלתי אם זה לא אמור לפגוע בהערכה לפרוספקט, ואז כולם אמרו לי שזה לא קשור, ואני מניח שגם ההפך נכון, והעובדה שהוקינס זכה עם יוקון לא אומרת שיהיה סטאר, ובכל מקרה, המחשבה על זאיון, בחירה ראשונה מבטיחה שכרגע לא מממשת את הפוטנציאל הגלום בה, היא ממש לא מה שאני צריך עכשיו, אז נעבור הלאה בזריזות.

ב-14 נמצא את קיונטה ג'ורג', כן Keyonte, מה שמהדהד לי Key, כלומר מפתח, ומעלה מחשבות שאולי דווקא קיונטה הצעיר הוא הוא המפתח לעתידנו הספרסי הקולקטיבי, אולי דווקא הוא זה שיוכנס למנעול, הדלת תיפתח, וכל הבית יעמוד לרשותנו? אבל מצד שני זה גם מסוכן – אנחנו עלולים לאבד את המפתח, או חס וחלילה לבחור את המפתח הלא נכון ואז פשוט ניתקע בחוץ, רעבים ומשועממים, עד שאמא תחזור מהעבודה ותפתח לנו… אופציה ממש מסוכנת, עדיף להימנע וללכת על משהו יותר בטוח. אולי ג'יילן הוד-שיפינו במקום ה-15? מה אגיד לכם, זה מעלה חשש למשפחה דומיננטית ברקע, ורק זה חסר לנו, שיתברר שאבא שיפינו הוא איזה לבאר בול כזה, שיחליט שהבן שלו משחק עם נעליים מיצור עצמי במוסך שלו באינדיאנה, הילד יפצע ולא יצא ממנו כלום, או שאמא הוד תתבע את ג'יילן על זכויות במותג שלו, ולך תדע איך תיגמר הדרמה המשפחתית הזו. מזל ששמנו לב והתרענו בזמן.

ג'ט הווארד ב-16 נשמע בחור מהיר למדי, אבל זה מעלה אסוציאציות של קני, הג'ט, סמית' מיוסטון, אז אך הגיוני שיגיע לרוקטס ולא אלינו. כמו ויקטור גם ריאן רופרט, ב-17, הוא צרפתי, אבל רק אחד מהם הוא איזה עשר פיט שקולע משלוש, אז אין סיבה של ממש לבחור את השני! עלי לא יעבדו, חברים, אני בודק את כל הפרטים ויש לי סרגל באופן קבוע בקלמר.

בלי ששמנו לב אנחנו כבר מחוץ ללוטרי, וזה בהחלט מורגש – ברייס סנסאבאו, Brice Sensabaugh, ב-18, נשמע חצי יפני חצי אנגלי, ועם כל הכבוד לרוי הצ'ימורה או ליוטה ווטנבה, יפנים וכדורסל זה לא משהו בכלל, אחר כך מגיע Noah Clowney, שתסלחו לי אבל יש אינדיקציות חזקות מאד שהוא פשוט ליצן, וב-20 מיד נפסול את לאונרד מילר כי כבר היה לנו לאונרד אחד וזה לא הסתדר, ורק טיפש חוזר על אותה טעות פעמיים!

ב-21 יש את Kobe Bufkin, מצד אחד זה דווקא יכול להיות נחמד שיהיה לנו קובי משלנו, מצד שני זה שמישהו קרא לבן שלו קובי לא אומר שהילד יודע לשחק כדורסל, וגם הבופקין הזה, עם כל הכבוד, לא נשמע מבטיח כמו בריאנט, אז נראה לי שזה איזה תכסיס של הלייקרס להפיל אותנו בפח, נראה לי שמנסים לשווק לנו "קובי בריאנט מעלי אקספרס", אבל אנחנו, חכמים וזהירים שכמותנו, אנחנו לא נקנה את החתול בשק הזה!

בבחירה ה-22 צץ לו דרק לייבלי ה-2, ואם אתם מתרשמים שמישהו שזוכה כבר עכשיו ל-3 פעמים 2 בטייטל שלו, מישהו כזה לעולם לא יהיה מספר 1, אז אין לי אלא להסכים איתכם, ואני אומר מכאן למר לייבלי הצעיר, ללא כחל וסרק, שהוא יצטרך למצוא לעצמו, ולבינוניות שלו, מקום אחר. חזק וברור!

אפשר להמשיך במורד הטבלה, לציין, פשוט כי בא לי, את בילאל קוליבאלי (26), או לשבור את השיניים על Terquavion Smith (31) או על Jaime Jaques Jr (32). האם ניתן לעודד שחקנים עם שמות כאלה? איך גורמים ל-20 אלף איש לקרוא כאיש אחד “Go Jaime Jaques Jr, Go!”, או

"!Terquavion, Terquavion, he’s our man, if he can’t do it, no one can"

זו בעיה קשה יותר ממה שנדמה לכם – השחקן האומלל לא יזכה למילת עידוד אחת מהאוהדים, יתאכזב קשות, יאשים את עצמו, יאבד את בטחונו, ירד ברמתו, יפלט מהליגה וידרדר לסמים קשים, אלימות ופשע! טרגדיה איומה, אין ספק, הליגה צריכה לעשות משהו כדי למנוע את המקרים האלה.

נמשיך לסידי סיסוקו, בעל הניחוחות היובנטיניים ב-35, עוד קיונטה, הפעם ג'ונסון, ב-40, וגם קובי נוסף, הפעם בראון, ב-43, עד שבסוף בסוף, ב-56 נמצא את אמוני בייטס, ופתאום איזה זיכרון קלוש יבליח לו מאי שם, ונדמה לנו ששמענו עליו פעם, והוא היה אמור להיות איזה הוטשוט כזה, ונתפלא למצוא אותו כל כך למטה, ונחשוב שזו דווקא בחירה שלא נוכל להתאכזב ממנה, שהרי הכתובת כבר על הקיר, כולם יודעים שלא יצא ממנו כלום, ואין חשש לשום כאב – קטן או גדול, בהווה או בעתיד – ואז פתאום כל השרירים רפויים, הלחץ יורד, הרעש משתתק, התמונה מתבהרת, ואפשר להתמכר לערסולה הנעים של הוודאות.

אחחח איזה עונג.

אז כן, ההחלטה סוף סוף קלה – אמוני בייטס, אתה הבחירה שלנו!