פרסי העונה של הופס – 1 – שחקן שישי, משתפר ומאמן העונה / צוות הופס

לרגל סיום העונה הסדירה, ותוך ניצול העובדה שהפלייאוף מתחיל רק בעוד כמה ימים, החלטנו לכנס כמה מחברי הצוות של הופס על מנת לבחור את כל פרסי העונה. חילקנו את הפרסים ל-4 כתבות שיעלו בשבוע הקרוב, החל מהיום כמובן, כשהיום אנחנו נבחר את השחקן השישי, השחקן המשתפר ומאמן העונה, מחר נתמקד ברוקיז, ביום חמישי בהגנה וביום שישי יגיע הדיון הלוהט על חמישיות העונה וה-MVP.

איתנו בצוות הבוחרים – רועי ויינברג, אורי הדר, תומר שנאן ועמיחי קטן.

השחקן השישי:

רועי: מלקולם ברוגדון (בוסטון סלטיקס) – 14.9 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 44.4% לשלוש, 57.4% אפקטיבי, 87% מהקו.

עמנואל קוויקלי בעונה אדירה, אבל משחקיו הטובים ביותר הגיעו כשחקן חמישייה (21.1 ב-60% טרו שוטינג בחמישייה, 12 ב-56.5% מהספסל) ולכן הלכתי על ברוגדון. הוא לא שחקן שישי זוהר או סקורר סטייל טיילר הירו ולו וויליאמס, אבל הוא פשוט עושה את כל הדברים הנכונים עבור בוסטון. הגנה טובה, ניהול משחק כשצריך ובעיקר שלשות בווליום טוב ואחוז כמעט בלתי נתפס. בדיוק מה שהיה חסר לסלטיקס בשביל לשייט בצמרת הליגה ברוב העונה הסדירה וחלק מהסיבה להתפוצצות שלהם בתחילת העונה. התרומה הכי גדולה מכל השחקנים שעלו מהספסל.

אורי: עמנואל קוויקלי (ניו-יורק ניקס) – 14.7 נקודות, 4.1 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, 37.2% לשלוש, 53.9% אפקטיבי, 81.2% מהקו.

"אייקיו" סיפק עונה פנטסטית מהספסל של הניקס. המהירות והזריזות של הגארד נתנה לניו יורק משהו לא צפוי ושונה מהספסל, בטח שמדובר בקבוצה של תום ט'יבודו. לא רק ששיחק 81 משחקים, קוויקלי שיפר את היכולת ההגנתית שלו ולקח על עצמו יותר בהתקפה ובו בזמן היעילות של הגארד לא ממש ניזוקה. ובבקשה אף מילה על ווסטברוק…

תומר: מלקולם ברוגדון (בוסטון סלטיקס) – 14.9 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 44.4% לשלוש, 57.4% אפקטיבי, 87% מהקו.

משמעותי מאוד מהספסל של הסלטיקס, יש לו חלק גדול בהצלחה שלהם העונה. מביא המון אנרגיות בהגנה וקליעה וראיית משחק בהתקפה. אם גם בפלייאוף זה ימשיך המצב של הסלטיקס לא רע בכלל.

עמיחי: מלקולם ברוגדון (בוסטון סלטיקס) – 14.9 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 44.4% לשלוש, 57.4% אפקטיבי, 87% מהקו.

ברוגדון וקוויקלי אוחזים בסטטיסטיקה די דומה, אבל ברוגדון יעיל יותר התקפית, טוב יותר הגנתית והשתלב בקלות בהצלחה של בוסטון. אני לא אופתע לראות אותו מקבל יותר ויותר דקות בפלייאוף, כשהוא עשוי לפתור את בעיית ניהול המשחק שבאה לידי ביטוי בגמר.

השחקן המשתפר:

רועי: שיי גילג'ס אלכסנדר (אוקלהומה סיטי ת'אנדר) – 31.4 נקודות, 4.8 ריבאונדים, 5.5 אסיסטים, 1.6 חטיפות, חסימה, 34.5% לשלוש, 53.1% אפקטיבי, 90.5% מהקו.

קצת כמו בשנה שעברה, אני חושב שהזוכה צריך להיות מי שעשה את הקפיצה מ"טוב" ל"טוב מאוד", וכאן זה SGA שעשה את הקפיצה מ"טוב מאוד" ל"סופרסטאר". הוא היה טוב גם ב-2021/22, אבל השנה קולע 31 נקודות באחוזים נהדרים, עושה הגנה אדירה ומצליח להוביל אוקלהומה שנראתה חלשה מאוד בתחילת העונה לפליי-אין. אנדרייטד גדול ושחקן שיכול למצוא את עצמו גם בחמישיית הליגה הראשונה בהתחשב במבנה של הליגה העונה ובזה שהוא לקח קבוצת תחתית, ובלי שחקן שהיה אמור להיות משמעותי כמו צ'ט הולמגרן, קרוב מאוד לשישייה הראשונה במערב.

אורי: לאורי מרקאנן (יוטה ג'אז) – 25.6 נקודות, 8.6 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים, 39.1% לשלוש, 58.6% אפקטיבי, 87.5% מהקו.

לא זוכר זוכה כל כך מובהק בתואר הזה. קפיצת המדרגה של הפורוורד הפינלדני הייתה לא צפויה, על אף היכולת המדהימה שלו ביורובאסקט בקיץ אשתקד. כאשר שחקן מקבל על עצמו עול התקפי נוסף, יותר נגיעות ויותר זריקות, היעילות שלו נפגעת. במקרה של מרקנן, קרה בדיוק ההפך- היעילות שלו נסקה יחד עם אחוזי "היוסאג'" שלו, דבר שהוא בלתי רגיל בנוף של הליגה הטובה בעולם. והדובדבן שבקצפת- לא רק שנבחר לאולסטאר העונה, קבוצתו סיפקה עונה מרשימה מאוד ונאבקה עד הרגע האחרון על מקום בפליי-אין.

תומר: שיי גילג'ס אלכסנדר (אוקלהומה סיטי ת'אנדר) – 31.4 נקודות, 4.8 ריבאונדים, 5.5 אסיסטים, 1.6 חטיפות, חסימה, 34.5% לשלוש, 53.1% אפקטיבי, 90.5% מהקו.

הוא משחק ברמת טופ 10 לכל דבר. הגנה מעולה, ראיית משחק מדהימה, קליעה מצוינת, יכולות מנהיגות, הופעה בקלאץ' וכל זה בקבוצה שאף אחד לא ציפה שתעבור את מקום 13 במערב ועושה פלייאין.

עמיחי: לאורי מרקאנן (יוטה ג'אז) – 25.6 נקודות, 8.6 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים, 39.1% לשלוש, 58.6% אפקטיבי, 87.5% מהקו.

בקרב הצמוד בין שג"א למרקאנן אני הולך עם הפיני. הנציג של אוקלהומה הוא שחקן יותר טוב לדעתי, אך הוא שיחק ברמה של אולסטאר גם בעונה שעברה, ובלי לזלזל בשיפור שהפך אותו לשחקן שיהיה חלק מאחת מחמישיות העונה, מרקאנן עשה את הקפיצה אחרי שלפני שנתיים נדמה היה שהפוטנציאל שלו כבר לא באמת יתממש וגם בעונה שעברה הוא מצא את תפקידו כשחקן משלים. יוטה ויתרו על הפלייאוף בשלב מסוים, אבל עם מרקאנן והבחירות יש להם עתיד מעניין מאוד.

מאמן העונה:

רועי: מייק בראון (סקרמנטו קינגס) – מאזן 48- 34.

זה חייב להיות מייק בראון. רוב התחזיות האמינו שהקינגס יהיו קבוצת פליי-אין, במקרה הטוב, והם גבוה מאוד במערב. אין להם אף סופרסטאר והשלם גדול מסכום חלקיו: ד'ארון פוקס ודומנטאס סאבוניס בעונות קריירה ונראים מעולה אחרי שהשילוב לא הרשים בשנה שעברה, ואני מאוד אוהב את אוסף הרול פליירס (האריסון בארנס, קווין הרטר, טריי ליילס ומאליק מונק) שמוציאים מעצמם הרבה ממה שציפו. הם מצליחים להיות עקביים ולשחק כדורסל כיפי, ואלה שני דברים שלא היו הרבה זמן בסקרמנטו. הכי ראוי שיש ואחד הזוכים המשכנעים ביותר בשנים האחרונות.

אורי: מייק בראון (סקרמנטו קינגס) – מאזן 48- 34.

דבר ראשון, הדליקו את הBEAM! בראון הצעיד את הקינגס לפלייאוף ראשון מעונת 05-06 ועזר למועדון הנחשל לשבור את הבצורת הארוכה ביותר בספורט האמריקאי. המאמן הוותיק עשה זאת בדרך מיוחדת- בראון ידוע כמאמן הגנה מצוין, והיה אחראי על הרבה מהטקטיקות ההגנתיות בשושלת של הווריורס בשנים האחרונות. עם זאת, הקינגס ממש לא הצטיינו הגנתית השנה, אלא התקפית. הקבוצה מקליפורניה מחזיקה בהתקפה הטובה ביותר בליגה עם 120 נקודות למשחק ורייטינג התקפי של 118, הטוב ביותר בליגה גם כן. הקבוצה נראית מלוכדת ומאוחדת, והרבה תודות לבראון.

תומר: ג'ו מאזולה (בוסטון סלטיקס) – מאזן 57- 25.

הסלטיקס התחילו את העונה עם מעט מאוד שקט. הקבוצה הייתה חייבת ניעור, ומאזולה בהחלט נתן להם את זה. גם מייק בראון ובודנהולצר מועמדים לגיטימיים, אבל מאזולה הצליח לאסוף את הסלטיקס ולהוביל אותם למקום השני במזרח אחרי פרשיית יודוקה. לגמרי מגיע לו.

עמיחי: מייק בראון (סקרמנטו קינגס) – מאזן 48- 34.

אולי הבחירה הכי קלה השנה לדעתי. מאזולה הצליח לפתור בעיות בצורה מרשימה בבוסטון, מאלון הצליח לגבש בחזרה את דנבר עם החזרה של מארי ופורטר והתוספת של ברוס בראון, בודנהולזר הפך את מילווקי אולי לטובה מאי פעם, ואפילו דרווין האם הצליח להקים לתחייה את אנתוני דיוויס, אבל הבחירה כאן קלה. בראון הפך קבוצה עם כישרון לכזאת שמשחקת את ההתקפה הכי טובה בליגה, בעזרת ניצול מירבי של היכולות הייחודיות של שחקניו המובילים. הוא גם שבר את בצורת הפלייאוף הארוכה בתולדות הליגה.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. הלכתי עם ברוגדון, שג"א ובראון. בשלושת המקרים מדובר בהחלטה קשה, כך שבעיניי זה נופל על איזה פרמטר מקבל אצלך יותר משקל. בנוגע למאמן העונה לדוגמא, לקחת את סקרמנטו לפלייאוף זה בעיניי שלושה רבעים מהתואר, והדרך שבה זה נעשה רק מוסיפה.
    תודה רבה לכל מי שעמלו

  2. תודה
    גמני כנ"ל
    הסלטיקס מכילה שחקנים מעולים והקבוצה היתה מצליחה גם אם מאמן אחר היה על הקווים.
    בראון עושה ניסים ונפלאות ושרגא וואחד נחש מים.
    ברוגדון השתפר הגנתית ואם היה משחק כל ערב 35 דקות היה נותן אפילו הרבה יותר אבל בתכלס טוב ששמרו עליו בריא לפלייאוף כפי ששמרו על הגב של הורפורד.
    ברוגדון בהחלט מתאים לי כשחקן השישי של הסלטיקס.

  3. ברוגדון ראוי להפליא אבל אני הולך על דרק וייט, מסיבות שלא בהכרח ניתן להצדיק אותן.
    שאלה מעניינת בעניין שרגא, צריך להמציא תואר אחר בשביל מה שהוא עשה השנה, אז הלכתי על מרקאנן.
    מייק בראון, בהחלט, אבל יתכן שזה יהיה אחד מהמקרים שבהם העונה הסדירה נראית נפלא ואז זה נגמר בג'נטלמן סוויפ בסיבוב הראשון של הפלייאוף ואתה שואל את עצמך האם הצבעת נכון.
    תודה רבה חברים.

  4. אכן בחירות ראויות.
    רק עם שרגא התלבטתי
    אבל בתור זה שכתב את פוסט ההגעה שלו לליגה לא יכולתי שלא לתת לו את ההצבעה שלי
    😊

  5. משום מה ישנה התעלמות מכך שמרקאנן עבר קבוצה, לקבוצה שתוכננה לטנקינג. לכן לא בטוח שהוא כל כך השתפר, אלא הסיטואציה השתפרה עבורו.
    הוא שחקן על, קלעי בחסד. שרגא פשוט נתן קפיצה פסיכית למדרגה הקשה והגבוהה ביותר, נהייה פרנצ'ייז, כאלה יש בסביבות ה15 שחקנים

  6. SGA – כי אם ג'ה קיבל על קפיצה דומה בשנה שעבר. גם הוא צריך (פרס ניחומים על זה שעדיין לא סופרים אותך בדיוני mvp)
    מייק בראון – כי מי חוץ מזיו חשב שהקינגס יעשו פלייאוף ועוד ממקום שלישי.
    ברוגדון – כי לא היו מנפחי נקודות מהספסל שיפילו עליהם את התואר.

  7. מרקנאן סוף סוף מימש את הפוטנציאל היה נראה שהוא בדרך החוצה מהליגה בגלל פציעות ועניינים או לכל היותר להיות עוד רול פלייר. נתן עונה מופלאה לקח את ההזדמנות בשתי ידים. למה לא שרגא? כי הוא כבר מזמן כוכב על.
    ברוגדון.
    מייק בראון – אין בכלל שאלה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט