איזה מתח, הדרמות בשיאן ואנחנו רגע לפני אינספור ניחושים ובראקטים שיתנפצו בזה אחר זה עד לתואר.

נעלה פה 3 תסריטים שעלולים להתרחש, אם זה 'הפי אנד' או לא תחליטו בעצמכם.

1- בחזרה לשנות ה'70' – דנבר מול פילדלפיה

שנות ה-70' הציגו לנו קרב טיטאנים בין ווילט צ'מברליין לביל ראסל. מאז הכדורסל התקדם והפך למהיר ונמוך יותר. שחקני הכנף והגארדים השתלטו על משחק. הגארנטים, הלברונים והקאוואיים IN, השאקילים והגאסולים OUT. לא חשבנו שנקבל מלחמה בין שני סנטרים בגמר. אבל העונה שוב נפגוש בקרב האייקונים, מועמדי הMVP: בצד אחד של הזירה אמביד, מלך הסלים, לוחם ללא חת, חסר פחד ואיש אחד שרק רוצה אישור מכולנו שהוא הטוב ביותר.

מצד שני הסרבי האדיש. חיוך לא תזכו לראות ממנו, והנפת הגביע תביא לגיחוך מסוים ודחיפות של האחים שלו בקהל שירצו לעלות לבמה להצטלם עם השחקן הכי טוב בעולם, לפחות בעיני עצמו- ניקולה יוקיץ'.

פריוויו: סדרה נפלאה כזו תסתיים ב-6 משחקים לטובת הסרבי. צוות מסייע יותר טוב בצד של המערב, הגנה בינונית אבל הצגה התקפית בכל משחק. כנראה שיתרון ביתיות יהיה לדנבר וזה מה שיכריע את הכף. ההתקפה הטובה ביותר מתעלה בעיקר במשחקי הבית ולדנבר יהיו יותר כאלה.

2- הגמר הרומנטי – לברון מול יאניס

המבוגרים בניכם ראו בשנות ה-80' את לארי מול מג'יק, בשנות ה-90' היו מייקל מול בארקלי.

כמה רציתי והתחננתי לגמר קובי VS לברון בשנות ה2000. לצערי פיית המשאלות דאגה לדלג עלי ולשלוח את שני הגלדיאטורים האלה בנפרד לגמר בכל פעם. אבל מי יודע? אולי הפעם נראה את לברון בתור הסינדרלה מהמערב. פריוויו: הלייקרס עוברים פירוק והרכבה ומצליחים להגיע לגמר הNBA. המומנטום ייעצר אצל יאניס, שינפיק סדרה מהסרטים וסוויפ מהדהד על הלייקרס. 0-4 ליאניס והתחלת הטיפוס להר הראשמור.

3- הגמר ההגיוני- פיניקס מול בוסטון

אל תקפצו, אני יודע שמילווקי ראשונה וכו' וכו'… אבל! יש לירוקים את המאצ'-אפ הכי טוב מולם. "הגנת הקיר" עובדת מצוין מול יאניס, והם מספיק אתלטים לרוץ לקלעים. הם 1-2 במשחקים ביניהם, עם השפלה גדולה 140-99 מהמשחק האחרון לפני שבוע. קראתם נכון, 41 הפרש.

מהצד שני לפיניקס יש התקפה מעולה בעלת אופציות נהדרות (ספויילר לפוסט הבא) עם בוקר, דוראנט והP&R המצוין של בוקר עם דוראנט.

פריוויו: בוסטון ישרטו, ינשכו ויבעטו אבל ההתקפה של פיניקס תנצח הפעם את ההגנה המעולה של בוסטון ב7 משחקים.

ואיפה את היום?

האלופה שלי, הגולדנים עם סטף-אהוב-ליבי-גרין-אייז-קרי, מדשדשת.

נכון שקרי מצוין, הברכיים של קליי מקפצות כרגיל, פול ממשיך עם המסיבות וגרין זה גרין.

אבל משהו חסר שם. מצד אחד ההתקפה טובה מאוד, יש מצבי קליעה נהדרים ובדרך כלל הכדורים נכנסים. מצד שני ההגנה בינונית והם "קטנים מדי" בהגנה ובריבאונד.

קאמינגה לא תחליף לעמדה 4 יחד עם גרין בסנטר. ראינו אותם מפסידים בצורה סדרתית בעיקר בחוץ. מינסוטה עם גוברט וקארל אנטוני טאונס פשוט פירקו אותם למרות ערב קליעה טוב של האחים. דנבר נטולת יוקיץ' מצליחה לנצח אותם במשחק בינוני למעט פורטר ג'וניור שלהט במחצית השנייה.

לא יהיה להם יתרון ביתיות בפלייאוף, הם יהיו חייבים לנצח חלק מהמשחקים בהגנה.

קצת X&O.

טיקי-טאקה

ההתקפה של גולדן סטייט היא הדבר הכי קרוב לשלמות קבוצתית מאז אני זוכר כדורסל מאמריקה. הם מתעלים אפילו על הספרס של ה2000. דווקא האליפויות עם דוראנט היו השנים שבהן הם התבססו יותר על בידודים (Isolation) מאשר על תנועה ויצירת מצבים לאחרים. אבל מאז עזיבתו הם חזרו להיות מכונת ההתקפה המיוחדת מפעם.

שלושה קלעי-על מרווחים את המגרש בצורה טובה מאוד ומאפשרים מרחבי חיתוך לסל. מוסרים טובים כמו גרין, די-וינצ'נזו ופול ימצאו את השחקן החותך בקלות. מה שיגרום לשימוש יתר (usage) מופחת ולשחיקה קטנה יותר של הכוכבים.

דלת אחורית

כשלימדתי את התנועה הזו לילדי בית הספר לכדורסל שאל אותי אחד הילדים איך עושים "אביגדור". צחקתי בקול והסברתי לו שבסיטואציה שהשומר קרוב אליך אתה צריך לברוח מאחוריו. בעגה המקצועית זה נראה Back door.

שימו לב לקליי שמגיע לקבל חסימה מגרין שמקפיץ לכיוונו (Hand off). המגן קולדוול פופ מנסה לקפוץ כדי למנוע את החסימה אבל מפקיר את הדרך לסל. קליי לא מתבלבל ומקבל כדור נהדר מגרין.

הנה אני פה, הנה אני שם

מהלך יפה שנקרא GHOST – רוח רפאים

כל חסימה של שחקן לסטף קרי מכניסה את ההגנה ללחץ. השחקן השומר על החוסם יצטרך לתת עזרה או לעשות חילוף ברוב המקרים. גרין, החוסם במקרה הזה, מנצל את הפאניקה של היריבה ועושה עצמו כאילו בא לחסום. ג'מאל מוריי שמאחר להחליף משאיר אותו לבד לנגיחה מול שער ריק.

מתפצלים- SPLIT

כדי למנוע חיתוכים של שחקנים לסל, קבוצה תשתמש בגבוהים שלה לטובת העזרה. כלומר אם אני אשמור על לוני או גרין, אני יהיה עם רגל בצבע, ובמידה ואחד הגארדים חותך לסל אני אגיע לחסום ולמנוע סל קל.

כדי לפתור את זה גולדן סטייט משתמשת בגבוהים שלה בתור מוסרים מה שמאלץ את העזרה להיות על הכדור. כמו כאן, גרין הוא המוסר ודי-וינצ'נזו מקבל חסימה בפינה מסטף וחותך לסל שמח וטוב לב, וגם פנוי.

למסור לדוור- POST UP

אחד הדברים הקשים ביותר לשומר הוא לראות את השחקן שלו ואת הכדור שנמצא מאחוריו. כאשר יש הכנסת כדור לשחקן פנימה, השומר מפנה לעיתים את הראש לכיוון הכדור ומאבד קשר עין עם השחקן שלו. זה בדיוק הזמן שמספיק לגרין לקבל מסירה מקמינגה כדי לסיים בסל.

בשתי מילים- שומר כנף- wing defender.

במילה אחת- וויגינס.

האלופה משחקת כרגע עם D.V בעמדה 3. אחריו עולים פול, ובהמשך קליי משחק בעמדה הזו, ולפעמים מודי. זה לא מספיק. בעיקר הגנתית.

וויגינס עושה העונה 17 נק', 5 ריב' וכמעט חטיפה וחצי למשחק. זה הופך אותו לנכס שלא ניתן לותר עליו בפלייאוף. לפי הדיווחים הוא עומד לחזור בקרוב. נאחל לשחקנים ולכולם בריאות איתנה, ופלייאוף שמח!

ועכשיו תורכם, מה הגמר שלכם?