אחד הטקסים המוכרים לכל חובב ספורט ישראלי באשר הוא, NBA וודאי, פוטבול, בייסבול, וגם כדורגל שהמונדיאל באיזה ברזיל, הוא הטקס שבו אתה מוצא את עצמך יושב בשעה שבה בני אדם נורמליים עסוקים בלהתהפך לצד השני של המיטה ובוהה בחבורת גברים מתרוצצת על מגרש כלשהו בצד השני של העולם ותוהה למה בדיוק היית צריך את זה, ואז למחרת מסתובב במשרד כמו קיסר הספורט הלאומי ומפהק את היום למול מבטיהם המשתאים של שאר הגברים עם ״וואי, אני הרוג, אתמול ראיתי את הנבחרת עד חמש בבוקר״. הבעיה היא, מעבר לשעות השינה, שלא תמיד זה משתלם. מילא להשאר ער בשביל נצחון, אבל משחק שנגמר אינינג אחד לפני הסוף בגלל הפרש ריצות, שהסיבה היחיד שהוא לא פרפקט גיים היא שהוא נחתך בשמיני? פחות. מצד שני, תמיד יכול להיות יותר גרוע. תשאלו את הסינים.

פוארטו ריקו 10 – ישראל 0

הסיוט העיקרי במשחק הזה מבחינתי היתה האווירה. פוארטו ריקו עם מאזן של נצחון והפסד עלו עם סכין בין השיניים וחיפשו דם. השחקנים שלהם, שגם ברגיל לא מדובר בחבורת ג׳נטלמנים בריטיים מבחינת הגינונים העלו הילוך והתנהלו על המגרש משל כל היט וכל ראן הוא נקמה אישית על מאה שנים של סבל והקהל שלהם שכב על האין גדרות בloanDepot Park במיאמי והרעיש בקופסה הסגורה כאילו אנחנו בקרב גלדיאטורים ברומא. כל זה היה יכול להיות ברמה של אחלה אווירה וקוריוז נהדר אלמלא התוצאה עצמה היתה מאלה שעדיף לשכוח. יש הבדל בין להפסיד, לחטוף תבוסה, לאכול השפלה, ולקבל combined פרפקט גיים כשכל שחקן שלך יורד על האפס וכל שחקן שלהם חוגג על הבסיסים לקול שאגות של 27,813 צופים שהרגישו כמו 50,000, וכל זה כמובן לא תורם לכל הדיון על הבייסבול בישראל לאן, כי כשמנצחים את ניקראגואה, אז ג׳וק פידרסון הוא בשר מבשרנו ואבא שלי שכב עם אבא של דני וולנסיה בארץ המרדפים בהתשה, וכשחוטפים את אחת התבוסות הגדולות במפעל, אז פתאום נזכרים כולם שהם בכלל אמריקנים ואנחנו אוהבים כדורגל.

וכן, היה גם משחק. אחרי התצוגה המרשימה של דין קרמר אתמול, ישראל קצת חזרה למציאות עם קולטון גורדון שהוא מיינור ליג של יוסטון אסטרוז, ומהצד השני התבשרנו שגארת׳ סטאבס, כוכב הנצחון מאתמול פצוע ולא ישחק. איאן קינסלר המנג׳ר קידם את פידרסון ל-ליד אוף כדי לאזן את הליין אפ, אבל בפועל, גם אם פיט רוז היה חוזר מפרישה ומגלה את יהדותו לא בטוח שזה היה עוזר והסטארטר של פוארטו ריקו חוזה דה ליאון התנהל על המאונד כאילו הוא בוב גיבסון ולא מיינור ליג של הטווינס. כבר באינינג הראשון חאבייר באייז (דטרויט טייגרס), שהוא מאלה שנותן יום טוב, יום רע, יום ענק, חודש כלום נפל בדיוק על היום בשנה שהוא בלתי עציר וחבט דאבל שקבע 2-0 ואז גנב את השלישי תוך שהוא גולש מסביב לtag של נואה מדלינגר, שולח יד אחת, ואז מגיע לבסיס עם היד השניה, ומזכיר למה הוא זכה לכינוי ״אל מאגו״ הקוסם. האינינג השני המשיך את הטרנד, ישראל שלחה שלושה חובטים שפסלו בזה אחר זה ועל תחילת האינינג סינגל של מרטין מאלדונדו (יוסטון אסטרוז) העמיד את הקהל על הרגלים ושלח את גורדון לספסל ואת ברנדון גולד במקומו.

לא שזה עזר, ופוארטו ריקו סיימו את האינינג עם עוד שלוש ריצות. ברנדון גולד הצליח לשמור על רשת נקיה בשלישי וברביעי, אבל בחמישי הוחלף בג׳ואי ווגמן, אחד מגיבורי אליפות אירופה, אחרי עוד דאבל של חאבי באייז (שני דאבלים, שתי ריצות, 2 RBI). שני ווקס רצופים (אחד מכוון) מילאו את הבסיסים ועם שני אאוטס, פרנסיסקו לינדור (ניו יורק מטס, 2 היטס, ווק, ריצה, 3 RBI) העיף טריפל שעשה 0-9 ושלח את האוהדים ביציע להעיף את ארטיקיהם, קרטיביהם ושכניהם אל האין שמיים הכחולים. מכאן והלאה השאלה העיקרית היתה האם ישראל תוכל להשיג את ההיט שישבור את הפרפקט, וגם התקווה הזו אבדה כשקיקה הרננדז (בוסטון רד סוקס) גלגל כדור שמאלה ושלח את מרטין מאלדונאדו הביתה לקבוע 0-10 שסיים את המשחק בשמיני.

אין ספק שמבחינת הנראטיב זה הפסד קטסטרופלי, אני לא רוצה לחשוב אפילו מה חשו שחקני הנבחרת או הכמה אוהדים שישבו שם בהר הגעש במיאמי, אבל זה הבייסבול. ואם זה לא מספיק, הרי שהמשחק הבא (15 למרץ, 01:00 שעון ישראל) יהיה מול הרפובליקה הדומיניקנית, אולי הנבחרת החזקה בבית, ויערך בתנאים דומים מבחינת הקהל והכשרון. צריך להגיד, ישראל נראתה מאוד לא במשחק, עם שתי שגיאות שדה (ועוד כמה מהלכים לא מוצלחים), המחבטים שנדמו והאווירה על הדשא וביציעים ששיוותה לכל המשחק תחושה של יום הדין. יש לקוות שמול הדומיניקנים המצב ישתפר.

סין 2 – קוריאה 22

אז אחרי שקנדה את בריטניה קבעו שיא ריצות משותף, פוארטו ריקו זרקו את הפרפקט הראשון (עם כוכבית), באה נבחרת קוריאה וקבעה שיא ריצות לצד אחד עם 22 ריצות שהושגו בחמישה(!) אינינגס, כי מסתבר שגם לmercy rule יש סעיף mercy rule. וגם פה, כמו בכל משחק חד צדדי, היה רגע שהרגיש שמתפתחת פה דרמה, כשהסינים השוו בתחתית האינינג הראשון ועשו לקוריאנים התקף לב קצר מאחר והפסד פה היה שולח את קוריאה לתחתית הבית ולמוקדמות הטורניר הבא, ומשם לך תדע אם תעלה. לא לעניין בשביל נבחרת מסדר גודל של קוריאה (הליגה השלישית בטיבה בעולם, נזכיר). אבל גם הדרמה הזו הסתיימה תוך כמה שניות כשבאינינג הבא הקוריאנים עשו 2-4 ומפה זה רק נהיה מגוחך יותר ויותר. קוריאה סיימו עם 20 היטס ו10 ווקס כשכל שחקני ההרכב הפותח משיגים היט וכל מי ששותף במשחק השיג ריצה. הסינים סיימו עם 4 היטס ו-ווק אחד וישחקו במוקדמות הטורניר הבא. עם זה שהמשחק נחתך בחמישי, הוא ארך 2:37 שעות ושוחק לעיני 14,442 צופים שישבו בעיקר בצד של האין מצלמות כי הטוקיו דום נראה די ריק בשידור.

ניקראגואה 1 – הרפובליקה הדומיניקנית 6

הרפובליקה הדומיניקנית הגיעו למשחק עם אפס נצחונות, אמנם ממשחק אחד ונגד היריבה הגדולה שלהם על ראשות הבית, וונצואלה, אבל עדיין. לשמחתם היריבה היתה ניקראגואה החלשה והם לא התקשו לנצח את המשחק. חואן סוטו (סאן דייגו פאדרס), שבאזרחי משחק לרוב 3-4, הוצב פה בליד-אוף וגמל למאמנו ב2 היטס (1 הומראן), ווק, 3 ריצות וRBI. סוטו פתח את החגיגות עם סינגל לימין ואחרי שני אאוטס, רפאל דברס (בוסטון רד סוקס) שלח כדור לשמאל וסוטו דהר מהבסיס הראשון הביתה וקבע 0-1 לדומיניקנים. סוטו פתח גם את השלישי, אמנם בווק, ואחרי עוד שני אאוטס ו-ווק של דברס, אלוי חימנז (שיקגו וויט סוקס) שלח היט למרכז ואת סוטו הביתה. ברביעי סוטו היה גם אחראי למהלך ההגנתי של המשחק כששלח כדור לידיים של שחקן הבסיס הראשון צ׳סלור קאת׳ברט שהמשיך ודרך על הבסיס לפסול את פרנסיסקו מחייה (טאמפה ביי רייז) בunassisted double play. לא שזה הפריע לדומיניקנים להשיג שני ראנס באינינג הזה, ויחד עם ההומראן של סוטו ועוד הומראן של מאני מצ׳אדו (סאן דייגו פאדרס) קבעו 0-7 בשביעי. ניקראגואה הצליחו להשיג ריצת כבוד בתחתית השמיני ודי זהו. הדומיניקנים חבטו 12 היטס ו3 ווקס מול 5 היטס ו4 ווקס של ניקראגואה במשחק שארך 3:09 שעות לעיני 31,696 צופים בloanDepot Park במיאמי.

בריטניה 7 – קולומביה 5

דבר אחד חיובי קרה בקרב התחתית של בית ג׳, וזה שגם קיבלנו את המשחק הדו-צדדי היחיד של המחזור, וגם בריטניה רשמה את הנצחון הראשון בתולדותיה בWBC, שזה לגמרי מבורך, בעיקר כי זה אומר שגם בבית הזה אין אפס. למעשה פרט לסין (4 הפסדים), יפן (4 נצחונות), ניקראגואה (3 הפסדים) ו-וונצואלה (2 ניצחונות) 16 נבחרות רשמו לפחות נצחון או הפסד אחד. טוב, לא טוב, רמה, לא רמה, זה דיון אחר. מה שחשוב זה דרמה, ואקשן, וששום דבר לא יהיה בטוח וכיוב. ועוד דבר משעשע הוא שמרגיש כאילו תמיד המפסידה (שלא לומר המובסת) עושה קולות בשלב מוקדם של המשחק, והפעם קולומביה שאפילו עלתה ליתרון 0-3 באיניג הרביעי העליון. בריטניה הבינה שצריך להתעורר והגיבור התורן היה צ׳אווס יאנג שגם גלגל סינגל לשמאל, גם שלח שתי ריצות הביתה, וגם העניק לנו את הhit celebration הכי הזוי של המפעל (יותר מהפלפליה של יפן) כשדימה את עצמו מחזיק כוס תה, מערבב ולוקח שלוק. אכן טקס שזורע פחד בלבות היריבה (אם כי צריך להזכיר ששותי התה האלה שלטו פעם בשני שליש עולם, כולל איי הבאהאמה שמהם מגיע אלינו אותו צ׳אווס יאנג).

כשבאים לרקוח נרטיב, בראיה של לאחר מעשה, יש נטיה לתאר את כל מה שאירע עד לנקודה הזו כאילו שה״נצחון היה באוויר״, שחקני בריטניה בהחלט התנהלו כאילו הם ״רוצים את זה יותר״ אבל פוזות לחוד, ונצחון לחוד. טרם נתקלתי בקבוצת בייסבול שנצחה כי החגיגות שלהם היו יותר אמוציונליות. כך שבשלב הזה, 3-3, הכל היה עוד פתוח והיתרון הבריטי לא היה מובטח. בתחתית החמישי עם שני אאוטס ורץ על הבסיס השני, קולומביה הוליכו במתכוון את דארנל סוויני כדי לחבוט לג׳יידן ראד. מי זה דארנל סוויני ובמה הוא עדיף על ג׳יידן ראד, אין לי מושג. מה שכן, מומלץ לא לזרוק ווילד פיץ׳ במצב הזה שמקדם את הרצים כי כל הקטע של הולכה מכוונת היא לשים רץ על הבסיס הראשון למצב של force. כך או כך, ג׳יידן ראד שקולומביה העדיפו לזרוק לו חבט דאבל והביא את שני הרצים הביתה, 3-5 בריטניה. בשביעי הומראן של הארי פורד (מיינור ליג, סיאטל) ועוד ווילד פיץ׳ העלו את הבריטים ל3-7, ובתשיעי הומראן של דילסון הררה (סטייטן איילנד פריהוקס) ואז שגיאת שדה ועוד ווילד פיץ׳ צמצמו ל5-7 ועשו קצת התקף לב לבריטים לפני שהפסילה הבאה סיימה את המשחק. בריטניה חבטו 7 היטס ו8 ווקס וקולומביה 7 היטס ו6 ווקס (שתי שגיאות לכל צד) במשחק שהיה, כאמור, מאוד צמוד וארך 3:50 שעות (מי אמר שלא צריך שעון זריקות?) לעיני 10,416 איש בצ׳ייס פילד, פיניקס.

ארה״ב 12 – קנדה 1

ונקנח בדרבי הצפון אמריקני, ארה״ב שחטפה סטירה די מצלצלת ממקסיקו פגשה את קנדה שזה עתה קבעה שיא WBC לריצות עם בריטניה. מי שחשב שזה יסדר לנו משחק דו-צדדי ואקשן רב כנראה לא רואה בייסבול הרבה זמן, וכבר אמרנו אתמול שגם 18 ריצות קנדיות במשחק אחד לא אומרות כלום במשחק השני, ולצערם של החבר׳ה הסימפטים מהצפון הקר גם צדקנו, במיוחד שהמחבט מס׳ 1 של קנדה, פרדי פרימן, לוקח דיי אוף עם 0 מ3. וכשאחד המצטיינים של ארה״ב הוא הפיצ׳ר, לאנס לין מהשיקגו וויט סוקס (5 אינינגס, 2 היטס, ראן, 6 סטרייקאאוטס) זה אומר הרבה. יחד עם זה שהמשחק נגמר בשביעי על mercy rule אומר שפרט ל-לין ומייק מיקולאס (סנט לואיס קארדינלס) כל הזורקים של ארה״ב קיבלו דיי אוף, וגם ככה יש להם דיי אוף היום, שזה אומר גם מנוחה וגם זמינות מלאה לפי חוקי הWBC. מאחר ושהיריבה הבאה היא קולומביה, הרי שאפשר להניח שההפסד למקסיקו ישאר הL היחיד ברקורד האמריקני. האמריקנים חבטו 10 היטס (ששה ווקס) שהתפזרו יפה בין 8 חובטים, והתוצאה אפשרה להם גם להחליף חצי סגל במהלך האינינגס האחרונים של המשחק. תמיד אמרתי שהקנדים יותר מדי נחמדים ונותנים לשכנים מדרום לדרוך עליהם. קנדה הסתפקה ב5 היטס במשחק שארך 2:20 לעיני 29,621 צופים.

תחזית להיום: ממטרים כבדים

המשחקים היום יפתחו בקרב קצוות, וונצואלה מול ניקראגואה. וונצואלה תרצה להבטיח עליה כבר במשחק הזה ואנחנו נייחל להפסד של ניקראגואה שיבטיח לישראל עליה אוטומטית לטורניר הבא. קנדה תפגוש את קולומביה והמנצחת תייחל לקריסה של מקסיקו מול בריטניה במשחק הסוגר של היום. בין כל זה ישראל תשחק נגד הרפובליקה הדומיניקנית (01:00). הדומיניקנים עם 1-1 בבית חייבים נצחון כדי שהמשחק נגד פוארטו ריקו לא יהיה לפרוטוקול, וישראל תשמח לנצח כדי למחוק את הטעם הרע של הפרפקטו. ובברכת ״נפרק אותם״ נקווה שהפעם ההצלחה תהיה בצד הנכון.