1.אני קורא לעוד משתתפים לתרום לאתגר

************

מישהו כתב שאני "כועס" שכה מעטים נענו לאתגר. אני כלל לא כועס. הסברתי שאני לא מטומטם. אני יודע שהיום זה עולם אחר מאשר לפני 40 שנה כשקיבלתי מעל 1,200 משתתפים באתגר שנתתי. פשוט בקשתי שלצי שיש זמן וחשק, שיגיב היום עד חצות. אם יהיו לנו 25 תשובות לאתגר זה כבר SAMPLE רציני, והממוצעים שעשה הם תשובה די וולידית לנבחרות הזרים והאמריקאיות כיום. זה הכל. אם לא יהיה מספר כזה, פשוט אחשב את המנצח וזהו.

***********

איפה, איפה הימים שהייתי נותן אתגר כזה ב'מעריב' והייתי מקבל אחרי יומיים אלף מכתבים עם תשובות. השיא היה 1,247 תשובות באתגר שנתתי יום אחד והמנצח בו היה ערן הוזיאס, השני היה ערן סורוקה, ומקום שלישי הגיעה 'מועצת החכמים' של "ישיבת ירדן" בבני ברק, שנציגה היה אסף שפעם כתב לנו באתר. פיצצתי את הדואר של חדר אחד בבית ינאי, וצרחו עלי שאני משבש את כל הדואר של הישוב הרגוע על שפת הים.

אני זוכר שמנהל הדואר היה מרוקאי כזה נמוך שצרח עלי. הגבתי, "SO WHAT ARE MY OPTIONS, BOSS???" והוא ענה "תגיד לילדים שיכניסו את התשובות לבקבוקים והגלים יביאו הכל לחוף שלנו".

"אוקיי, בוס", אמרתי. "אעשה זאת בחידון הבא". וזה היה החידון האחרון שעשיתי אי-פעם.

היום חידונים עם האינטרנט זוהי בעייה. ינון מצליח איכשהו לבצע אותם פעמיים בשנה. זהו, עולם אחר.

חשבתי היום 'איך זה שאז יותר מאלף לא התעצלו, ענו על השאלות בכתב, הכניסו למעטפה עם בול, כתובת, והלכו לשלשל בדואר. אם היום אני מנסה דבר כזה ומבקש תשובות בכתב, דרך הדואר, רוב הגולשים לא יודעים איזה בול לשים, היכן ניתן לקנות אותו, האם להדביק אותו בצד ימין או שמאל של המעטפה, והיכן תיבת הדואר.

ועד עתה דברתי על דואר מקומי. אם הייתי מבקש שישלחו לי לכאן, לארה"ב, בדואר, היו שופכים דיו על המסר שלי. אפילו בארץ הייתי מקבל א-פ-ס תשובות. לכאן, לארה"ב? הייתי מקבל מינוס 120 תשובות. הווה אומר "תשובות משפילות", אפילו שאני קשיש שבקושי נושם ושוכח לרכסן את 'החנות' (אם עדיין מכנים זאת כך כמו פעם) אחרי שאני מנסה להשתין (הרבה פעמים יש רצון אך אין יכולת, אם אתם יורדים לסוף דעתי)

והיום הכל באינטרנט. לא צריך דפי כתיבה, עטים (לחצי מכם אין אולי עט דפוקה אחת), מעטפות, בולים, ועדיין קבלתי רק עשר תשובות.

אל תשאלו אותי מה הסיבות. כנראה שאנשים עסוקים מדי. היום אתם הרבה יותר SOPHISTICATED מהקהל הטהור של פעם, וגם ה-NBA עצמו כבר לא "כדורסל מעולם אחר" כמו בשנות ה-80. הכל שונה. אולי אין טעם להציע אתגרים יותר.

פעם האתגרים שנתתי היו להיט
המנצח את הכתר ענד כמו שביט
היום זו בושה
להגיב בתשובה
ובכך אתגרים להמית

אז יאללה. אני צריך עוד כמה תשובות עד חצות שלכם כדי שיהיה לי SAMPLE גדול מספיק לקבוע את המנצח, ואני מבטיח לא לתת יותר אף "אתגר" AND NOT TO EMBARASS YOU ANY MORE!

2. קבלתי עד עתה 10 תשובות לאתגר

עד הדדליין קבלתי 10 תשובות לאתגר. כמה כתבו לי גם את שמם וגם את הכינוי בו הם מופיעים באתר ולא ידעתי איזה שם הם מעדיפים, אז הכנסתי את הכינוי. אם ברצונם להופיע בשמם המלא אנא כיתבו לי היום.

העונים על האתגר עד עתה הם :

יונתן
"הציפור"
אופיר נדב
זיו
אשך
נועם ריף
NBA בדם
עז כהן
סכין בלב האומה
דור

כפרופסור לסטטיסטיקה (בנוסף לביומכניקה כמובן) אני כמובן יודע – כמו רבים מכם – ש-SAMPLE של n=10 הוא קטן מדי כדי לקבוע מסקנות בנוגע ל-POPULATION. אם ברצוננו להכליל ולסכם בקשר לחמישיות והספסלים של הזרים והאמריקאים אצטרך לפחות עוד 12-15 תשובות וזה יהווה SAMPLE מספיק גדול כדי להסיק מסקנות אמיתיות. כמובן שה-SAMPLE שתהוו לא ניבחר ב-RANDOM אז המסקנות שלנו תהיינה אולי SKEWED במידה מסויימת, אבל אני מאמין שרק בצורה מינימלית. בכל מקרה אנחנו לא כאן לבצע בחירה מדעית של הזרים נגד האמריקאים אז לא נהיה "טהורים" סטטיסטית, אבל הבחירה שלנו תהיה מאד טיפוסית, וכנראה לא רחוקה מהמציאות.

בקשה: אלה שיתנדבו לבחור היום עד הדדליין שהוא חצות שלכם היום: נא לבחור את הנבחרים בצורה מאוזנת ולא אנכית, כלומר

זרים: יוקיץ', לוקה…

ולא:

זרים

יוקיץ'

לוקה

הכתובת, שוב, היא

meless1937@gmail.com

3. פוסט שלא גורע ולא מוסיף לאתגר: כוכבי-על יישארו מחוץ לאול-סטאר

הערב יהיו כמה אנשים כועסים מאד. כמה מהם יהיו שחקנים. כמה יהיו מאמנים. כמה יהיו סוכנים. כמה יהיו עתונאים. כמה יהיו אנשי מדיה.

למה כועסים? כי – כל אחד וסיבתו שלו – שחקנים שהם היו בטוחים שייבחרו לשבעת המקומות הנותרים לא ניבחרו. 14 כן ניבחרו. והם לא סתם כועסים; יש להם סיבה טובה לכעוס: שחקנים מצויינים, שהייתה להם עד עתה עונת משחקים כהלכה, לא ניבחרו. בהרבה מקרים כולם יחשבו שכאלה שניבחרו הם פחות טובים מאלה שלא ניבחרו.

תראו, המשחק עצמו הוא נו דיל בכלל. זה שונה לחלוטין משנות ה-80 למשל כשאול סטאר בין מזרח למערב היה קרב בין סגנוני משחק שונים, שחקנים עם דרכי חיים שונות – מצד אחד צווארונים כחולים, אנשי עמל ועבודה קשה ומצד שני צווארונים לבנים, פרימדונות, שואו טיים. היה חייץ ממשי בין מזרח למערב. שחקני המזרח הרגישו שהם לוחמים על הכבוד של העבודה הקשה, הפשטות, הזיעה, והמערביים היו הרבה יותר הוליווד. לארי בירד מפרנץ' ליק אינדיאנה מצד אחד ומג'יק ג'קסון עם החיוך המקסים והמג'יק מצד שני. שיחקו ונלחמו על הכבוד ועל העליונות של כל ה-CONFERENCE.

היום המשחק הוא לא יותר מאימון קליעות והצגה של דאנקים. לשחק במשחק עצמו זה לא ביג דיל, אבל לשחקן כמו לאורי מרקנן למשל להיות במשחק אומר שהוא 'אול סטאר' – כינוי שהוא יורשה להיות מכונה בו מעתה ועד עולם. תמיד, לעולם, ה"אול סטאר" יופיע לצד שמו. לדעתי יותר מ-90% משחקני ה-NBA בכל הזמנים לא יכולים לומר על עצמם 'אול-סטאר' כי הם לא שיחקו באחד, זוהי החשיבות על להיבחר למשחק.

המצב הוא שהיום ישנם הרבה יותר שחקנים שניתן לכנותם "STARS" מאי-פעם. סופר-סטארס הם סופר-סטארס. לגבי 6-9 אין ספק שזה מה שהם. עוד4-5 הם על הגבול. כמה מגיעים אליו די מאוחר בקריירה כמו פול פירס למשל, וכמה הם כאלה לפני שהם משחקים משחק ראשון ב-NBA כמו מג'יק, לארי בירד, או מייקל. מכל השחקנים שניבחרו לחמישיות הייתי אומר שזאיון ויליאמסון הוא היחיד שאינו "סופר-סטאר" מקובל וידוע. לפחות בין אלה שלא ניבחרו בחמישיות ישנם כמה סופר-סטארים. מאחר ואין "הגדרה" לסופר-סטאר – הסופר סטאר הוא, פשוט, סופר-סטאר – לכל אחד מאיתנו ישנן מחשבות שונות בקשר למי הם הסופר-סטארים בין ה-14 שהמאמנים בחרו. כל אחד עם ההבנה שלו. למשל ג'ואל אמביד שלא ניבחר לחמישייה הוא סופר-סטאר בעיני כמעט כל חובב כדורסל. ג'יילן בראון? אם אתה לא בוסטוני או חובב סלטיקס אני מניח שיהיו יותר שיגדירו אותו כ'סטאר' אבל לא עדיין 'סופר-סטאר'. אותו דבר טריי יאנג. לגבי הוא עדיין לא 'סופר-סטאר', ואם תשאלו אותי למה לא, כמובן שאזכיר את ההגנה שלו, אבל אין לי מסגרת אובייקטיבית ששחקן חייב להיכנס אליה כדי להיות סופר-סטאר. זה עניין של טעם, הרגשה, והסתמכות על סטטיסטיקה, וראיית השחקן במשחקים.

במזרח המאמנים ייבחרו 7 מבין אמביד, ג'יילן בראון, ג'וליוס רנדל, באם אדבאיו, טריי יאנג, זאק לוויין, דמאר דרוזן, ג'יילן ברונסון, ג'ימי באטלר, פאולו בנצ'רו, דריוס גרלנד, טייריס הליברטון, ואולי עוד כמה אחרים. ברור שכמה ממורמרים מאד יהיו הלילה. שוב, לא בגלל המשחק עצמו שהוא "NOTHING" כמו שאמר מאמן המזרח מוזולה, אלא בגלל התואר המיוחל. במערב המצב לא הרבה יותר טוב: דומנטס סבוניס, שי-גילגואוס אלכסנדר, לאורי מרקנן, אנטוני דייויס, ג'ה מוראנט, דמיאן לילארד, דווין בוקר, אנטוני אדוורדס, ד'ארון פוקס. ישנם עוד.