וואו, איזו שנה זו היתה… בעוד יום ומשהו (בהנחה שאתם קוראים את הכתבה ביום שישי) תסתיים לה 2022, ונתחיל את 2023, עם דף נקי. שנת 2022 בבייסבול היתה חתיכת שנה. שיאים נשברו, קבוצות חזרו משום מקום, קיבלנו ערימה של הפתעות ולא מעט סיפורים. בחרתי את העשרה שבעיני עשו לנו את העונה. אתם חושבים אחרת?

• העונה שכמעט לא ענתה

היום לפני שנה, אי שם בסוף דצמבר 2021, כשהקורונה עוד הכתה גלים בכל מקום (ואני הייתי חיובי בבידוד בניו יורק), לא היה ברור כמה בייסבול נראה, אם בכלל. עוד היינו בהתאוששות כשהעונה המקוצרת של 2020 יושבת לנו בראש, והשיחות בין השחקנים לבעלי הקבוצות היו במבוי סתום.

הבשורה הגדולה הגיעה ב-10 במארס, כשהצדדים הגיעו לסיכום על חוזה חדש לחמש שנים (בלבד???), ב-11 במארס שחקנים התייצבו לאימונים, וב-7 באפריל, באיחור של שבוע בלבד, יצאה עונה של 162 משחקים לדרך. ההסכמים החדשים הביאו עמם כמה שינויים בחוקים: דאבל הדרס של שבעה אינינגים בוטלו, ה-DH יהיה בכל הליגה, ושיטת הפלייאוף שונתה.

• "זה לא אתה, זה אני"

פרידות תמיד קשות. וכשהן מסוקרות בתקשורת, זה בכלל יכול להיות לא נעים. עונת 2022 הביאה איתה גל פיטורים די מרשים: ב-3 ביוני פוטר ג'ו ג'יאראדי מהפיליס, ארבעה ימים מאוחר יותר ג'ו אחר, מאדון, נשלח מהאיינג'לס הביתה, ב-13 ביולי צ'ארלי מונטויו היה השלישי, הפעם מטורונטו, וב-15 באוגוסט נאלץ כריס וודוורד לוותר על הג'וב שלו בטקסס. בהמשך גם טוני לה רוסה (ווייט סוקס) סיים את דרכו במהלך העונה, אך מסיבות בריאותיות.

• רצות למרחקים ארוכים

מכל המפטרות, היתה אחת שהרוויחה מהמהלך בגדול. הפיליס מינו את רוב תומפסון למנג'ר זמני, משרה שהחזיקה עד היום. הוא קיבל קבוצה עם מאזן של 29:23, הביא אותה תוך כמה ימים ל-31:36, וסיים את העונה עם 75:87, מה שהביא אותו ל-46:64 מרשים. 0:2 על הקארדינלס בוויילד קארד, 1:3 על הברייבס בדיוויז'ן, ו-1:4 על הפאדרס בצ'מפיונשיפ שלחו את תומפסון ושות' עד לוורלד סירייס.

גם היריבה של פילדלפיה ב-NLCS, סן דייגו, היתה מהמרעננות של הפוסט סיזן. זה החל עם עונה שלמה ללא כוכב הקבוצה, פרננדו טטיס ג'וניור. נמשך עם טרייד ענק ששלח את חואן סוטו לגן חיות של סן דייגו, וכל זה הוביל לעונה של 73:89 ועלייה לאוקטובר דרך הוויילד קארד. לא היו רבים שציפו מהפאדרס לעבור את המטס החזקים, אבל יו דרויש וג'ו מאסגרוב השתיקו את ההתקפה של ניו יורק וסן דייגו עלתה שלב.

בדיוויז'ן חיכתה עוד מפלצת, בדמותה של לוס אנג'לס. הדודג'רס, אחרי עוד עונה אדירה, ניצחה גם את המשחק הראשון, אך מפה והלאה ראינו רק קבוצה אחת – והפאדרס הדהימו את כולם עם עלייה לצ'מפיונשיפ. כאן כבר נגמר לסן דייגו הכח, אך עדיין, אין ספק שמדובר באוקטובר מוצלח.

• אול רייז

הניו יורק יאנקיז צמאים כבר לא מעט זמן לשני דברים: למנהיג אמיתי, ולאליפות. לרוב זה מגיע ביחד. התואר האחרון נחת בברונקס ב-2009, הרבה יותר מדי לקבוצה מהסוג הזה, ומאז שדרק ג'יטר פרש לא היה ביאנקי סטדיום את הלידר למשימה הזו. לכולם ברור מי אמור להיות הלידר הזה. קוראים לו ארון ג'אג'. עונת 2022 היתה עונה לפני סיום חוזה, כשהדיון העיקרי היה סביב הסיכון לתת לו חוזה ארוך, עם כל הפציעות שחווה עד היום.

היאנקיז החליטו לנסות את מזלם, והציעו לג'אג' עוד לפני שהחלה העונה הנוכחית 213.5 מיליון דולר לשבע עונות. הסלאגר הימר על עצמו, ואמר Noup. זה נגמר בעונה היסטורית, עם 62 הום ראנס – שיא אמריקן ליג חדש, כשהוא מוביל את המייג'ורס כמעט בכל קטגוריה אפשרית וזוכה כמובן ב-MVP. ב-20 בדצמבר קיבלנו את החותמת הסופית – עם חוזה חדש לתשע עונות, כשג'אג' ירוויח 360 מיליון דולר. היה שווה לו לחכות. כמה ימים מאוחר יותר הוא גם קיבל את סרט הקפטן, עכשיו רק חסרה האליפות…

• מלאך יפני

קשה מאוד להגזים כשמנסים לתאר את מה ששוהיי אוטאני עושה. אם לא ג'אג' והעונה הבלתי נתפסת שלו, הסלאגר / פיצ'ר של האיינג'לס היה זוכה ב-MVP בהליכה. בימים בהם החזיק מחבט אוטאני ירה העונה 34 הום ראנס והגיע ל-OPS של 875.. בימים בהם הוא שם כפפה על היד הוא זרק 166 אינינגים ל-ERA של 2.33, עם 219 סטרייק אאטוס. כל זה, לפי בייסבול רפרנס, הביא אותו ל-WAR של 24.8. בתום העונה הבאה הוא יהיה שחקן חופשי, כך ש….

• המיקרופון נדם

ה-2 באוגוסט היה יום עצוב, לכל מי שאוהב את הענף הזה. וין סקאלי, גדול שדרי הבייסבול בכל הזמנים, ואולי גדול שדרי הספורט בכלל, הלך לעולמו כשהוא בן 94. סקאלי הוא פס הקול של המשחק הזה, כשהחל לסקר את הברוקלין דודג'רס כבר ב-1949 לאורך לא פחות מ-67 שנים, גם לאחר שאלה עברו ללוס אנג'לס. ההום ראן של קירק גיבסון בוורלד סירייס 1988, המשחק המושלם של סנדי קופאקס ב-1965, השיא של האנק ארון ב-1974, המשחק הראשון אחרי 9/11, ועוד ועוד…

• אליפות עם כוכב

האסטרוז נכנסו לעונת 2020 אחרי פגרה עמוסה בצרות (שלא ישתמע שאני מרחם עליהם או משהו כזה), וחיפשו מנג'ר ותיק ורגוע, שייתן שקט. הם מצאו קיסם, שמסביבו נמצא דאסטי בייקר. אז, בן 70, מחפש בנרות את האליפות הראשונה שלו כמנג'ר. באותה העונה זה נגמר ב-ALCS, עונה לאחר מכן בוורלד סירייס, והעונה הם כבר הלכו עד הסוף.

ליוסטון יש סגל עמוס בשחקנים מצוינים. אבל אין להם כוכב (אולי, חוץ מזה בסעיף הבא). הכוכב האמיתי של האסטרוז היה בייקר, שהצליח לייצב את הספינה, ולהכניס בשחקנים את האמונה שהם מספיק טובים לנצח כל קבוצה גם בלי העזרים שמסביב. וזה בדיוק מה שקרה. 106 ניצחונות, הכי הרבה באמריקן ליג, סוויפ על סיאטל בדיוויז'ן, סוויפ על היאנקיז בצ'מפיונשיפ, ו-2:4 על הפיליס בגמר. ואם למישהו שם מגיע, זה לדאסטי.

• 35-F

לתת עונה של 4:18 עם ERA של 1.75 ו-185 סטרייק אאטוס ב-175 אינינגים – זה מרשים. לתת אותה בגיל 39 זה יוצא דופן. לתת אותה אחרי שלא שיחקת שנה שלמה? זה כבר על סף הדמיוני. ג'אסטין ורלאנדר חתום על כל הסעיפים האלה, מה שהעניק לו די בקלות את הסיי יאנג השלישי בקריירה, והשני במדי האסטרוז. עכשיו יהיה מעניין לראות אותו במדי המטס, לצד אגדה נוספת בשם מקס שרזר.

• בולטי-MORE

אם אתם מאמינים בתהליכים, כדאי שתעקבו אחרי מה שקורה בבולטימור. או נכון יותר, אם אתם אוהדי האוריולס, כדאי שתאמינו בתהליכים. מאז 2016 החבורה מ-קמדן יארדס לא רשמה מאזן חיובי, כשלשיא הגיעה ב-2018, עם 115:47 עלוב, תחת לא אחר מאשר באק שוולטר. או אז קיבל את המפתחות ברנדון הייד, והחל בתהליך בניה ארוך וממושך.

העונה מעטים ציפו למשהו מהאוריולס, כשכולם חיכו שהכישרון הצעיר, אדלי ראצ'מן יעלה, מה שקרה ב-21 במאי, כשלבולטימור מאזן של 25:16. החיבור הזה התעכב מספר שבועות, כשב-2 ביולי הראה המאזן של הכתומים מקמדן על 44:35. ואז הם החלו בטיסה, כשהם סוגרים את העונה עם מאזן של 79:83, כלומר ריצה של 35:48 – 57.8 אחוזי הצלחה. מעבר לראצ'מן, שימו לב גם לסדריק מאלינס, רמון אוריאס ואנתוני סנטנדר, שהחלו לפרוח. וכמובן, לרכש הישראלי – דין קריימר.

• שתי ציפורים בפרידה אחת

אלברט פוהולס ויאדייר מולינה הפכו לאבני דרך בהיסטוריה של הסיינט לואיס קארדינלס. הראשון שיחק 1,814 משחקים במדים האדומים לבנים, כשהוא מעיף 469 הום ראנס עם OPS של 1.031. השני שיחק את כל 2,224 המשחקים במדי הקארדס, הקאצ'ר ההגנתי הטוב ביותר בדור הנוכחי. שניהם לבשו את מדי סיינט לואיס בפעם האחרונה ב-8 באוקטובר, בהפסד לפיליס, כשהם מותירים חלל עצום מאחוריהם.

פוהולס, מעבר לפרידה העצובה, הציג העונה יכולת של שחקן בן 25, לא של סבא בן 42, כשהוא מעיף 24 הום ראנס, חובט 270. ומגיע ל-OPS של 895.. כל זה סייע לו להשיג את ההום ראן ה-703 בקריירה, ולתפוס את המקום הרביעי בכל הזמנים, מאחורי בארי בונדס, האנק ארון ובייב רות'. נראה שיעבור עוד זמן רב עד שמישהו יתקרב למספרים האלה….