שבת בבסיס: מלכוד 2022 / יוני לב ארי

ה-7 באפריל 2022. השבוע לפני שבעה חודשים. קייל הנדריקס מהקאבס זורק פאסט בול לפינה השמאלית הנמוכה של קולטן וואנג מהברוורס, ועונת 2022 יצאה, באיחור אלגנטי, לדרך.

הלילה שבין ה-5 ל-6 בנובמבר. ראיין פרסלי מיוסטון זורק כדור לניק קאסטיינוס מהפיליס, שנפסל וקובע עובדה: עונת 2022 הסתיימה, האסטרוז אלופים. וזו היתה חתיכת עונה, שרגע לפני שהחלה לא היה בטוח בכלל אם תתקיים. אז ריכזנו עבורכם את 22 הסיפורים הגדולים של עונת 2022, בתקווה שלא פספסנו כלום.

פוהולס חוגג 700 (צילום: web.de)
  1. מה עדיף להיות, לאומי או אמריקני?

שתי הקבוצות עם המאזן הטוב ביותר באמריקן ליג הצליחו לטפס עד לגמר הליגה (אחת מהן גם לזכות באליפות), האסטרוז מיוסטון עם 56:106 והיאנקיז מניו יורק עם 63:99. לעומת זאת, אף אחת משלוש הקבוצות הטובות ביותר בנשיונל ליג – הדודג'רס מלוס אנג'לס (51:111), המטס מניו יורק או הברייבס מאטלנטה (61:101 כל אחת) לא מצאו את עצמן בגמר הנשיונל ליג.

2. חואן לך ברח

לכל טרייד דד ליין יש את הסטאר שלו. לפעמים אפילו יותר מאחד. ב-2022 זה היה חואן סוטו, שהבהיר שהוא, בוושינגטון, לא מתכוון להישאר. עכשיו השאלה היתה – היכן ומתי הוא ינחת במקום חדש. התשובה התקבלה לקראת הטרייד דד ליין, ובסן דייגו, שם אמור היה לחכות לו פרננדו טטיס, אבל זו נקודה להמשך. סוטו עבר תמורת חצי מועדון בערך, ולאחר קשיי הסתגלות סייע לפאדרס להגיע עד לגמר הנשיונל ליג, כשבדרך הם מדיחים את הדודג'רס. האם הטרייד הזה השתלם למי מהצדדים? רק הזמן יגיד.

סוטו וג'וש בל, בביתם החדש (צילום: linkedin.com)

3. אול רייז, היר קאמס דה ג'אג'

לא בכל שנה אנחנו רואים היסטוריה אל מול עינינו. מה שארון ג'אג' עשה ב-2022 היה כתיבת דפי ההיסטוריה מחדש. הסלאגר של היאנקיז, שידוע בנטייתו להיפצע, סגר עונה שלמה ובריאה – 157 משחקים, כשהוא מוביל את האמריקן ליג כמעט בכל קטגוריה התקפית. אך מעל לכל, 62 ההום ראנס – שבירת שיא האמריקן ליג של רוג'ר מאריס מ-1961, הפכו את עונת 2022 לעונה של ארון ג'אג'.

4. אלברט שיאים

רוב השחקנים, כשהם מגיעים לעונת פרישה בגיל 42 (אם הם מגיעים), כל מה שהם מנסים זה לא להיפצע. אלברט פוהולס? הוא החליט, נגיד, להעיף 24 הום ראנס, להגיע בסך הכל בקיירה ל-703 מטורף, לחבוט ל-OPS של 895., וככלל, לתת את העונה הטוב ביותר שלו מאז 2016. אגב, לאורך כל עשר עונותיו במדי האיינג'לס, פוהולס לא הגיע ל-OPS כמו שהשיג העונה בסיינט לואיס.

ג'אג' וההום ראן ה-62 (צילום: newspressflorida.com)

5. זה לא נגמר, זה רק הסוף

סיפורו של קודי בלינג'ר שווה, כנראה, מחקר מעמיק. הסנטר פילדר בן ה-26 של הדודג'רס החל את הקריירה עם שלוש עונות מצוינות – רוקי השנה ב-2017 עם 39 הום ראנס, MVP ב-2019 עם 47 דינגרס, ו-111 הום ראנס בשלוש עונות – 37 לעונה. ואז הגיעה עונת הקורונה, ואיתה גם בלינג'ר נגמר. שלוש עונות – 41 הום ראנס ביחד (13.6 לעונה), OPS של 648. (העונה הוא "התעלה" ל-654.), ומתחיל להרגיש שהכוכב שנולד לפני שש שנים בלוס אנג'לס – כבר לא יחזור לעצמו.

6. זרקו נו היטר. לפח.

האנטר גרין היה אחד מחבורת הרוקיז שהפכו את העונה הזו למיוחדת. הסטארטר של סינסינטי זרק כדורים במהירות שקשה היה למדוד, אך לשיאו הגיע ב-15 במאי, בחוץ מול פיטסבורג. 7.1 אינינגים, אפס היטס, תשעה סטרייק אאטוס – והפסד 1:0. אגב, גם ארט ווארן שהחליף אותו לא חטף היטס, כך שהרדס זרקו נו היטר – וזרקו אותו לפח.

הקריירה של בלינג'ר הולכת בדיוק לכיוון הזה (צילום: lasportshub.com)

7. הקלוזר שסוגר על הקריירה?

לארולדיס צ'פמן היו ימים יפים בליגה. אך בשנים האחרונות הוא קצת איבד גובה. הקובני בן ה-34 הראה גם העונה פה ושם ניצוצות, לצד משחקים רעים, אך הגדיל לעשות כשהחליט לקעקע את גופו במהלך העונה, מה שייצר אצלו זיהום – והופ – הוא פצוע. מהסיפורים שלרוב הכדורגל הישראלי מייצר לנו, לא הספורט האמריקני.

8. מי אנד חוליו דאון ביי דה בייסבול פילד

מכל הרוקיז שקישטו לנו את הליגה, נראה שהבולט ביותר היה חוליו רודריגז. האאוטפילדר בן ה-21 הוביל את המארינרס לפלייאוף לראשונה מאז 2001, כשהוא חובט 28 הום ראנס ומגיע ל-OPS של 853., הכי גבוה בקבוצה.

הכניס קצת חיים 1. ג'יירוד (צילום: sports.mynorthwest.com)

9. אייס אוף בייס

לפחות לפי השקפתי האישית (ולפי מה שאני מבין, אני לא היחיד) – אם יש לך שני אייסים ברוטיישן – יהיה טוב. לניו יורק מטס היו כאלה העונה – מקס שרזר וג'ייקוב דגראם, אך האחרון פתח רק ב-11 משחקים, כשגם שרזר לא עבר את ה-23, ושניהם הגיעו לקו סיום העונה, כשהם בני 37 ו-34 בהתאמה, די על ארבע. זה נגמר בהדחה מפתיעה בדיוויז'ן סירייס.

10. חגיגה בקמדן

את העונה של האוריולס מבולטימור אפשר לחלק די בקלות לשתיים. עד ל-3 ביולי, כשהמאזן עמד על 44:35. ומאז? 35:48, מאזן חיובי וחלומות ל-2023 בצמרת הבית. ומי שחתום יותר מכולם על השינוי הוא הרוקי אדלי ראצ'מן, שהצליח להרים את הקבוצה. צפו פגיעה.

הכניס קצת חיים 2. ראצ'מן (צילום: formula.my.to)

11. מי הבוס? לא טוני

פרויקט טוני לה רוסה בשיקגו נחתם ככישלון. המנג'ר בן ה-77 חזר בעונה שעברה לאחר עשר עונות בחוץ, וניסה לקחת את הקבוצה הצעירה והמרעננת של הווייט סוקס כל הדרך לאליפות. בעונה שעברה זה עוד הספיק כדי לעוף בסיבוב הראשון, השנה גם זה לא. טוני, כנראה, פרש סופית, ובשיקגו מחפשים לצאת לדרך חדשה.

12. ערוץ הזהב

משחקים מנצחים בהגנה. ומי כמו מנג'ר ותיק דוגמת טרי פרנקונה יודע את זה. הגרדיאנס שלו היו לאחת מקבוצות ההגנה היותר טובות שראינו פה בשנים האחרונות, כשאת החותמת הסופית על כך קיבלנו בדמותם של ארבעה גולד גלוברס מקליבלנד – שיין ביבר, אנדראס חימנס, סטיבן קוואן ומיילס סטרואו.

את הטוני על העונה הזאת הוא לא יקבל. לה רוסה (צילום: swadeadday.com)

13. שלח לי מלאך

גם הפעם חשבנו, אולי האיינג'לס יהיו טובים. וגם הפעם זה לא קרה. אך הפעם היו יותר סיבות להאמין לזה, עם פתיחה של 17:27, כשכל שלושת התותחים – אנתוני רנדון, שוהיי אוטאני ומייק טראוט יורים. אך אז משהו נעצר. רנדון נפצע, טראוט, בצורה מאוד לא רגילה נתקע, רצף של 14 הפסדים הגיע והעונה הסתיימה. שוב.

14. ברוך הבא למועדון ה-3,000

היו כמה הישגים אישיים מרשימים העונה. אחד מהם הוא ללא ספק ההיט ה-3,000 של מיגל קבררה. ההול אוף פיימר לעתיד בן ה-39 הגיע כבר בסוף אפריל להישג המרשים, כשעד כה הוא עומד על 3,088. והיד עוד נטויה.

כבר לא מייצרים כאלה. קבררה (צילום: sporthd.news)

15. דאסטי אין דה ווינד

מי לא אוהב את דאסטי בייקר? המנג'ר הוותיק בן ה-73 מחכה, ומחכה, ומחכה לאליפות. והנה, סוף סוף היא הגיעה. בייקר היה קרוב עם הג'איינטס ב-2002, אך קאמבק מהסרטים העניק את התואר לאיינג'לס. הפעם לא היה מי שייקח לו את זה, והנה בייקר הוביל את יוסטון לאליפות בלתי נשכחת. מברוק, חבר.

16. הקש על החמש

עוד תופעה שיותר מתאימה לליגת העל בכדורגל ולא למייג'ור ליג בייסבול – לא פחות מחמישה מנג'רים פוטרו במהלך העונה: ג'ו ג'ירארדי (פילדלפיה פיליס), ג'ו מאדן (לוס אנג'לס איינג'לס), צ'ארלי מונטויו (טורונטו בלו ג'ייז), כריס וודוורד (טקסס ריינג'רס) ומייק מת'יני (קנזס סיטי רויאלס).

שמח מההצלחה של הפיליס או לא? ג'ירארדי (צילום: msn.com)

17. יפני מיפן

כן, ארון ג'אג' השלים עונה היסטורית. אבל מה ששוהיי אוטאני עושה כבר שתי עונות ברציפות זה בלתי נתפס, ואולי גם משנה את פני הבייסבול בעתיד. אחרי עונה של 46 הום ראנס ו-OPS של 965. אוטאני הסתפק העונה ב-34 ו-875.. זה בהתקפה. פיצ'ינג? אחרי עונה עם ERA של 3.18 ב-130 אינינגים הוא נעצר רק ב-2.33 ב-166. מטורף.

18. הוא עוד ישוב

אז חואן סוטו הגיע לתגבר את ההתקפה של סן דייגו. אבל החבר שלו, מיסטר פרננדו טטיס ג'וניור, לא היה שם לצידו. זה החל עם פציעה מוזרה, שלא ברור אם קרתה בעקבות תאונת אופנוע או תקרית עם גרזן, ונמשך עם השהייה של 80 משחקים בעקבות שימוש בחומרים אסורים. יום יבוא והוא עוד ישוב.

מה זה קרה לי? (צילום: Reddit)

19. סייל של סוף קריירה

כריס סייל כבר נצמא בשלבי סיום הקריירה שלו. ועדיין, האייס בן ה-33 של הרד סוקס, צפוי היה לתרום יותר העונה. הוא החל אותה ברשימת הפצועים, חזר ב-12 ביולי לחמישה אינינגים טובים נגד טמפה ביי, ואז, במשחק הבא, ביאנקי סטדיום, באמצע האינינג הראשון הוא חטף כדור ברגל וירד כל כך מהר לדאג אאוט, שלא היה צריך שהמנג'ר יעלה אליו. כמה ואיך עוד נראה ממנו? שאלה מצוינת.

20. לקחו את הפנייה הנכונה

קרלוס קוריאה סיים בפגרה הקודמת חוזה במדי יוסטון, כשבשבע עונות הוא משיג 133 הום ראנס, 26 באחרונה עם OPS של 850., בהחלט מוצלח. אך האסטרוז החליטו לוותר על שירותיו, וקרלוס מצא את עצמו במינסוטה. הוא רשם עונה חביבה, לא מעבר, עם 22 הום ראנס, כשהמחליף שלו באסטרוז, ג'רמי פנייה הצעיר (24) העיף בדיוק את אותה כמות, בתמורה להרבה פחות כסף, פלוס MVP של הצ'מפיונשיפ סירייס ושל הוורלד סירייס.

נראה אותו הרבה בשנים הקרובות. פנייה (צילום: sportingnews.com)

21. זה עניין בינלאומי

כולם מדברים על (שלום) פרי אייג'נסי, טרייד דד ליין. אבל מאגר הכישרונות הגדול באמת נמצא בשוק הבינלאומי, בעיקר לטיני כמובן. את הפיצ'ינג סטאף של יוסטון העונה בכלל ובפוסט סיזן בפרט הובילו שניים: פראמבר ואלדס וכריסטיאן חאווייר, שהגיעו תמורת שקית שוקו ולחמניה בפגרת 2015.

22. מיסטר קונסיסטנט

עשר עונות נולאן ארנאדו משחק במייג'ור ליג בייסבול. בכולן הוא זכה בכפפת הזהב. הת'רד בייסמן של הקארדינלס השווה בכך שיא שהיה שייך לאיצ'ירו סוזוקי, ובעונה הבאה כנראה גם ישבור אותו. להיות שחקן בייסבול טוב עונה / שתיים / שלוש זה לא קל. ואז יש את נולאן ארנאדו.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. וואו איזה סיכום! תודה יוני
    .
    אחרי צ'פמן והקעקועים חשבתי לרגע שכל היד של חוליו רודריגז מכוסה קעקועים של פרחים..

  2. מעולה יונתן, מציב כרגיל רמה גבוהה של סיקור בטח בעברית, אבל גם בכלל. יהיה מאוד מרתק לראות לאן כל אחד מהסיפורים האלה הולכים, האיינג׳לס צריכים לפרק הכל, משהו שמה לא עובד, והקבוצה שהיתה צריכה להיות הדיסנילנד של הבייסבול צריכה להפסיק להתנהג כמו מועדון מיקי-מאוס ולהתחיל לפרוש כנפיים. מזכיר קצת קבוצה אחרת שחיתה בסרט מצויר, האנהיים מייטי דאקס, שב2005 עברו מדיסני לבעלים רציניים, שינו את השם והלוגו והתחילו להתנהל כמו קבוצה אמיתית. האיינג׳לס צריכים קצת להזכר איפה הם נמצאים, למרות הכסף הגדול שזורם שמה.
    יפה ציינת, גם השוק הבינלאומי שמאפשר לקבוצות להחתים שחקנים בלי דראפט ובלי כסף (ובלי ארביטריישן או קונטרול, השחקן חותם כפרי אייג׳נט) וגם העלייה של ג׳רמי פניה מלמדים הרבה על המקום בו הבייסבול רוצה להיות, שחקנים צעירים, זולים, שחותמים על שש-שבע שנים בכלום כסף ואז הולכים לטווינס (כמטאפורה), כי מי פסיכי לשלם להם סכומים כאלה כשיש לך תחליפים זולים בטריפל איי? הסטארים הולכים לקבל סכומים עוד יותר פסיכים, צפו לחוזה שג׳אדג׳ יקבל, אבל קבוצות ישקיעו יותר בפחות.
    ואם כבר סטארים וכסף, מה שהיה במטס היה, על הניר, לא שני אייסים, אלא הזורק מס׳ 1 בעולם, ומס׳ 2 בעולם. שני נצחונות באנקר ואז רק לנקות את שאריות היריבה למספר 3 ו4. בפועל, דהגראם פתח ב26 משחקים ב2021-2022 (פלוס 12 בעונת הקורונה, אחד יותר מבעונה האחרונה…) ושרזר ב23 משחקים ב2022 (פרמבר וואלדס פתח ב31 משחקים, ורלאנדר ב28). אז נכון שהם רשמו מספרים של אלופים, אבל כשאתה שופך עשרות מליוני דולרים על סטארטרים שזורקים יום כן יום לא חודש למה לא, ובפועל חי על התפוקה של מספרי 3-7 שלך רוב העונה, אולי צריך לחשב מסלול מחדש?
    כל עניין המנג׳רים היה מפתיע. מפתיע שדאסטי סוף סוף השיג את התואר המיוחל, מפתיע שחמישה מנג׳רים פוטרו, ומפתיע מה שקרה עם טוני לה רוסה. מצד שני, צריך לזכור שגם לה רוסה, תותח ככל שיהיה, לא בוחר את השחקנים ובשתי העונות האלה הוא עבד עם מה שנותנים לו, הGM מצד אחד והשחקנים מצד שני, והעונה לא זה ולא אלה נתנו יותר מדי, ושכלא הולך אז גם כל ההחלטות שבימים כתיקונם יצרו את דימוי הגאון המטורף של לה רוסה כשהוא היה עושה דברים שאף אחד לא הבין ולוקח נצחונות, פה קרה ההפך, גם עשה דברים מוזרים, גם הפסיד, והפרשנים קרעו אותו, בצדק או לא? לך תדע. מה שבטוח שכמו בליגת העל, כמו בNBA ואולי כמו בכל הספורט בעולם, אי אפשר לפטר חצי הרכב, אבל אפשר לזרוק את המאמן. פעם לא היו עושים את זה (והיו מנג׳רים שהרוויחו לא פחות מהשחקנים), היום רק רוקיז שמשתכרים שכר מינימום מרוויחים פחות מהמנג׳ר שלהם, שלא לדבר על אלה שלא רואים אותו ממטר. עדיין אין לנו לברון ג׳יימס בבייסבול, שחקן שקובע את הסגל ומפטר מאמנים, אבל חכו חכו, זה גם יגיע.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט