כמעט ופספסתי את הפרוייקט הזה…

היו מאמרים שמחקתי מן האתר בשעת עידנא דריתחא אשר היללו דווקא רול פליירים. הייתה כתבה על פי.ג'יי בראון, שהוא אחד השחקנים האהובים עליי אי פעם (למה לעזאזל?) וגם כתבה קונטרוברסלית על ברוס באוון האגדי.

אין כמו שחקן אפור, שיודע איך לגרום לכל האחרים לבהוק בזהרתם ואין אלופה אחת בכל ספורט קבוצתי אי פעם, שלא היה בה שחקן אפור אחד לפחות, אשר היוו את הדבק וההקרבה בהתלכדות עבור ההצלחות והתארים.

יש הרבה שחקנים ש"יש להם את זה" אבל במהלך הקריירה, לא תמיד מגיעים להישגים. הרבה שחקנים שאם היו בסיטואציה כזו או אחרת, ייתכן שהאפור היה מתנדף מהם והם היו נוסקים והופכים לכוכביי על של ממש.

או.ג'י אנונובי הוא אחד כזה בעיניי. בשבילי, ואולי זה רק בשבילי, אוג'י תמיד הזכיר לי תמיד את צ'ונסי בילאפס של תחילת הקריירה.

מנהל משחק טוב, אך מעט לוקה בבטחון.

קלעי טוב, אך לא מעולה.

אתלט בחסד, אך לא מוכר בשל זאת.

מוסר מעולה, אבל לא מספיק נועז.
חזק בהגנה. ממעיט לאבד כדור וחוטף מצויין.

או.ג'י מתחיל מתחיל את עונתו ה-6 בליגה. כבר אלוף נ.ב.א. נתן בראש וגם חטף מהטובים ביותר.

בילאפס התחיל לפרוח רק בעונתו ה-7 בליגה לאחר ששיחק עבור 4 קבוצות שונות וטורונטו בינייהם.
אולי כל הדמיון בין אוג'י לבילאפס הוא רק בראשי, אבל אל תנפצו לילד את הבלון 🙂

בשנתו הראשונה בדיטרויט בילאפס קלע בערך 5 נקודות יותר למשחק והתחיל לקבל תשומת לב אחרת. בעונה הקודמת אוג'י כבר הגיע ל-17 נק' למשחק. נתון מכובד מאוד שהרבה שחקנים היו רוצים בו, אבל איפשהוא…אוג'י נותר מעט עלום.

עם "רול פליירים" אחרים כמו סיאקם, וואן-ווליט, טרנט ג'וניור ובארנס לעולם אל תספידו את טורונטו. אל תמעיטו בכבשן היצירתי אשר קורה שם. קשה מאוד להוביל ולהתבלט. למרות שהכשרון והפוטנציאל גועשים.

בהסתכלות על קלף השחקן שלו, אפשר לראות את ההתקדמות. עונה אחר עונה, בכל תחום כמעט. שימו לב שקלע ב-50% בעונת 2019. נתון מטורף. עונה שלאחריו הוסיף כמעט 6 נקודות בממוצע למשחק ועודנו ממשיך.

אני מאמין שבגיל 25 אחריי טבעת אליפות וארגון כמו טורונטו ששוקד להוציא משחקן את המירב, עם אוג'י עדיין לא גירדו את מלוא הפוטנציאל.

הבחור יודע איך להשתלט על משחק. זו פשוט שאלה של אגו וסיטואציה. עשרים וגם שלושים נקודות הם לא דבר בלתי נתפס עבורו. הוא יכול להיות האיש הזה, אך בתור Facilitator הוא מוותר על הרבה מהכשרון שלו, עבור הטקטיקה והאסטרטגיה של המאמן. 

כמו רול פלייר אמיתי, האופי של אוג'י הוא בדיוק כזה. כיף לו לשחק. הוא לא קשור אמוציונלית למשחק ובד"כ משחק מהמוח. אך כאשר משחק מהלב, בוא נגיד בילאפס. לפחות באופי והנחישות כאמור. 

למי שעוקב, היו הרבה משחקים שטורונטו הפסידו קשה בשש שנים האחרונות. בכל ראיון שאוג'י נתן הוא היה קר רוח, מפוכח, ענייני ורגוע. שנשאל מה הוא אוהב לעשות בפנאי שלו, ציין שבעיקר אוהב לנוח, לקרוא בנושאים המעניינים אותו ולשחק ב2K ובפיפ"א.

אני סבור שכמו בילאפס בתחילת הקריירה שלו, יגיע שלב בו אוג'י ישאל את עצמו…"האם אני פה כדי להנות, לשרוד ולהתקיים או השמא אני כאן כדי להצליח?"

יש סיכוי סביר ביותר, שמגיל 25 עד סוף הקריירה של אוג'י, אנחנו נזכה לאיזושהיא עונה פורצת דרך. אף יותר מהקודמות. כי שלא כמו בילאפס, יש לו את המקום לכך. הוא טופח וגובה ע"י טורונטו מהרגע הראשון ויש לו את כל האפשרויות לקחת את הצעד הבא הזה.

הוא נולד בלונדון לאב פרופסור מניגריה. אשר שמו? גם אוג'י שזהו קיצור ל-Ogugua שפירושו "המנחם" או "זה שמנגב לך את הדמעות" בניב הניגרי הנקרא איגבו. 

אימו הייתה ספורטאית גם כן, מסופר שהייתה רצה וקופצת לגובה. היא נפטרה מסרטן שאוג'י היה בן שנה. נושא שלא אוג'י או משפחתו אוהבים לדבר עליו. לאחר מותה הם עברו לג'פרסון סיטי, מיזורי כאשר היה בן 4. שם אביו הועסק כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת לינקולן עד היום.

כבר כאשר היה בן 8, הצטיין בכל תחומי הספורט בבית הספר. בייסבול, טניס, פוטבול, ריצה וקפיצה לגובה. לקראת גיל 9 אוג'י החליט שהוא אוהב דווקא כדורסל וביקש מאביו לקנות להם סל לחצר. "אבל לא סל זול, כמו הפשוטים האלה. רציתי סל רציני, בגובה נ.ב.א סטנדרטי. חזק, יציב וכבד." מציין אוג'י בראיון. "זה עולה הרבה כסף" ענה לו אביו…אך לאחר כמה שבועות של תחנונים לבסוף הסכים לרכוש כזו. 

"אתה חייב להבטיח לי שאני קונה לך את זה בתור השקעה ולא בתור משחק…" משחזר אביו. אוג'י הנהן בהתלהבות והסכים להצעה העסקית. כל יום מאז אוג'י רתם את אחיו ואחיותיו להחזיר לו כדורים מהריבאונד והיה זורק לסל יום ולילה.

"מסתבר שזאת הייתה השקעה חכמה…" צחק אביו בראיון. פרופסור לכלכלה, בכל זאת. ירון זליכה? מאחורייך! 🙂

אחיו הגדול של אוג'י, צ'יגבו, התגלגל כמה שנים ב-NFL אך מעולם לא שיחק. הכנסות "קריירה" של 100 אלף דולר בלבד וללא דקת משחק רשומה בטופס.

להם עוד 4 אחים ואחיות. סה"כ 6 ילדים ותתפלאו אך לא כולם מתעסקים בספורט. אביהם השכלתן דרש בחרף רוח שכל ילדיו יהיו מושכלים לכן גם אוג'י השלים תואר בהצטיינות. 

אפשר לשים לב באוטונציה והאופן שבו אוג'י מדבר, שכדורסל זה לא הדבר היחיד שמעסיק את מוחו והבחור מחונן גם בדברים אחרים.

לסיכום, מה שאני באמת מקווה אליו, הוא שאוג'י יפסיק להיות רול פלייר.

הרי טורונטו וגם קוואי, הם התכלית של מה שנקרא "רול פלייר" אשר בעקרון מייצג רעיון אחר שהוא "טוטאל באסקטבול". רעיון שמייצג היעדר אגו. כזה כאשר גם הכוכב הגדול של הקבוצה, לבעצם "עושה רק את תפקידו". 

בקבוצה ומועדון כמו טורונטו אפשר גם להגיד שבכל משחק הם רושמים 12 "רול פליירים" מקצוענים. הכל תלוי בנפשות הפועלות. מי רוצה יותר, להוכיח, להרוויח, להראות, לכבוש או להשיג. רוב הסגל של הרפטורס צעיר ועתידם לפנם. "יאללה חברה' תנו בראש! אתם מספר אחד!" הוא המוטו והם לא טועים.

מה גם שבקיץ האחרון היו הרבה רחשים על טריידים מטורונטו, יש להם המון כלים ונכסים עולים ומשתבחים כאשר כל אחד מהם שואף לחוזה מקס. אוג'י לא נעלם משיחות אלו ויש כאלו שאמרו שנעלב וכבר מתכנן את העזיבה לאחר חוזהו הנוכחי.

אם מדובר במאמץ קבוצתי, אז נדמה לי שאוג'י הבין את המסר…אבל מה יקרה אם הוא יהיה "קצת יותר אנוכי" ופתאום יש לך קומבו גארד עם גוף מברזל שלא מתעייף.
אול סטאר בפוטנציה שמתבשל כבר כמה עונות טובות ובתקווה יצליח לעשות את הצעד הבא בהתקדמות הבטוחה והיציבה שלו לאורך הקריירה.

יאללה צ'ונסי! יש כאלה ש"פורחים מאוחר!" ולא מילה אחת ממני!
🙂