שחקן מסקרן מכל קבוצה בעונה הבאה / עמיחי קטן

30 קבוצות יש ב-NBA ואצל כל אחת מהן יש שחקנים שנמצאים בעמדה מעניינת במיוחד, בין אם זה לקראת פריצה או דעיכה אפשרית, שאלות מקצועיות כאלה ואחרות או שמדובר בשחקנים שאנחנו פשוט נהנים לצפות בהם. בעיצומה של הפגרה, בחרתי בשחקן אחד מכל קבוצה שיש לו פוטנציאל להיות מסקרן במיוחד בעונה הקרובה.

מזרח:

בוסטון – מלקולם ברוגדון – המחסור במוביל כדור פגע מאוד בסלטיקס ב-3 המשחקים האחרונים של העונה, מה שהביא ל-3 הפסדים רצופים וקטיעה של ריצה מרשימה מאוד בהפסד מכובד בגמר. ברוגדון מגיע כדי לפתור בדיוק את הבעיה הזאת, כשאל יכולת ניהול המשחק המוכחת שלו הוא מוסיף גם ניסיון כשחקן משנה יעיל במערכת מנצחת, גם מבחינת הקליעה וגם מבחינת ההגנה. סימן השאלה העיקרי כאן הוא הבריאות, כשחקן שנפצע די הרבה, ובפלייאוף האחרון ראינו שיש עוד כמה שחקנים עם חשש כזה מסביבם בבוסטון.

מיאמי – טיילר הירו – בעונה הסדירה האחרונה קיבלנו התקדמות משמעותית של מי שנבחר לתואר השחקן השישי של העונה, אך היה זה פלייאוף שני ברציפות שבו הממוצעים שלו ירדו בצורה משמעותית, והפעם הוא גם החמיץ כמה משחקים בגלל פציעה. בזמן שהשם שלו על המדף כנכס מוביל בשיחות טרייד אפשריות על כוכב, ועם הכניסה לעונת החוזה, הירו יודע שהעונה הקרובה תשפיע מאוד על השאלה האם יבנו עליו בעתיד כשחקן שישי שקולע הרבה ביעילות סבירה, או שהוא יכול להפוך לשחקן משמעותי יותר, ואולי אפילו שחקן מוביל בעתיד.

מילווקי – ג'רו הולידיי – שתי העונות הקודמות של הולידיי במילווקי היו 2 העונות היעילות ביותר התקפית בקריירה שלו, ובשתיהן הוא היה נהדר בהגנה לאורך העונה הסדירה והפלייאוף, אך היעילות ההתקפית שלו צנחה מאוד בשני הפלייאופים, ובעיקר בזה האחרון בלי מידלטון הפצוע. התפקיד של השחקן השני בהיררכיה ההתקפית היה גדול עליו נגד ההגנה הנהדרת של בוסטון, אך הוא יצטרך לפחות את התפקיד השלישי בחשיבותו למלא היטב כדי שמילווקי יהיו בעמדה טובה במאבקי האליפות.

פילדלפיה – פי ג'יי טאקר – ב-3 הקבוצות הקודמות שלו, טאקר היה שחקן ההגנה המשמעותי ביותר אצל קונטנדרית שהייתה במרחק נגיעה, כאשר יוסטון ב-2018-20 ומיאמי בעונה שעברה החמיצו את הגמר במעט, ואילו במילווקי הוא הצליח להיות חלק מהקבוצה שהלכה עד הסוף. אצל הסיקסרס, שאלת המעמד של טאקר היא מסקרנת מאוד, מכיוון שלא סביר שהוא ידחק את טוביאס האריס לעמדה 3, ואז השאלה היא כמה יוכל טאקר להשפיע בדקות הפחותות שהוא יקבל ביחס לעונות הקודמות.

טורונטו – פרד ואן-וליט – אחרי עונת שיא שהעניקה לו מקום באולסטאר, הגיע פלייאוף הרבה פחות מוצלח של הרכז של טורונטו, כשהמספרים והיעילות שלו ירדו מאוד, הוא נעדר מ-2 משחקים והקבוצה נראתה לא אחת טוב יותר בלעדיו מאשר איתו. על מנת שטורונטו יישארו בצמרת הליגה, הם יצטרכו יותר יציבות מואן-וליט, גם ביכולת לייצר לעצמו וגם בהובלת הכדור והיכולת לייצר לאחרים.

שיקגו – זאק לאבין – השילוב של דרוזן ולאבין עבד העונה טוב, אולי אפילו יותר מהצפוי, וחלק מזה היה בזכות היכולת של דרוזן להיות זה שמשתלט על העניינים והופך את עצמו לאפשרות הראשונה של הבולס, אבל לאבין יצטרך לעשות קפיצת מדרגה משלו. בניגוד לחלק מהאחרים, לאבין שמר על יעילות סבירה גם בסדרת הפלייאוף הראשונה בקריירה שלו נגד מילווקי, אך סביר שדרוזן יוריד טיפה הילוך אחרי מה שהוא הראה בשנה שעברה, ולאבין יקבל יותר מקום בניסיון לשמור על שיקגו בפלייאוף.

ברוקלין – סת' קרי – האח של הפיינלס MVP נכנס לעונת חוזה, והפעם אחרי 3 פלייאופים רצופים בהם הוא קלע באחוזים מפחידים, אך הוא עבר סיבוב פלייאוף אחד ב-3 המקרים גם יחד במדי דאלאס, פילדלפיה וברוקלין. קרי המשיך את השיפור שלו עם עונת שיא בדקות משחק, נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, ואפילו חסימות, איבודים ועבירות, והגיע ל-71.8% אפקטיבי עונה שנייה ברציפות. הפעם, לא ברור בכלל מה הסיטואציה אליה נכנס סת' העונה, אבל כל עוד הוא יקלע ביעילות הרגילה שלו יהיה למה לצפות שם, בין אם זה יהיה ליד דוראנט וקיירי או מה שיגיע תמורתם בטרייד.

אטלנטה – טריי יאנג – טריי יאנג הוא שחקן מוביל בליגה, אשר נבחר פעמיים לאולסטאר וכבר הוביל את אטלנטה לגמר המזרח ב-2021. אולם, העונה האחרונה העלתה כמה סימני שאלה על היכולת שלו לשדרג את הקבוצה כמצופה מכוכב במעמדו, ובסדרת הפלייאוף נגד מיאמי הדברים נראו גרועים עוד יותר מבחינתו כשעם משחקים של 8, 9 ו-11 נקודות מצידו, יותר איבודים מאסיסטים לאורך הסדרה ואחוזי קליעה מביכים במיוחד (37% אפקטיבי), ההוקס הצליחו בקושי להשיג ניצחון בודד בסדרה. העונה הקרובה תהיה מבחן ליכולת שלו לסחוב את הקבוצה קצת יותר קדימה בעונה הסדירה, למצוא את הדרך לשלב את דג'ונטה מארי בקבוצה ולהתמודד טוב יותר עם ההגנות הקשוחות של צמרת המזרח.

קליבלנד – ריקי רוביו – רוביו רשם בעונה האחרונה שיאי קריירה באחוזי שימוש (USG) ורייטינג הגנתי, והיה במרחק נגיעה משיא קריירה בנקודות למשחק, כשיש לו חלק משמעותי בהצלחה של קליבלנד בתחילת העונה שעברה. מתוך 34 המשחקים איתו קליבלנד ניצחו 20, כשבמשחקים בהם הוא ומובלי שיחקו קליבלנד עם מאזן 17- 9 ואם מוסיפים גם את גארלנד מדובר על מאזן 16- 7 מרשים. מאז שרוביו נפצע וגמר את העונה, הקאבס איבדו גובה וגם ההגעה של לאברט ורונדו לא מנעה מהם ללכת הביתה בפליי-אין. הרכז הספרדי חוזר כעת לקליבלנד, מבוגר יותר בשנה ואחרי פציעה, ויקווה לשחזר את אחת מהפתעות העונה שעברה.

שארלוט – לאמלו בול – הרכז הצעיר אמנם השתפר ונבחר לאולסטאר בעונה שעברה, אבל הוא שוב הוביל את שארלוט רק להדחה מהירה בפליי-אין, וכעת הציפיות ממנו הן לשיפור שיסייע להורנטס לחזור לפלייאוף ראשון מאז 2016. בזמן שאנתוני אדוארדס, הבחירה הראשונה בדראפט 2020, הגיע לפלייאוף בכורה והרשים שם, לאמלו עוד לא הגיע להזדמנות להוכיח על הבמה הגדולה, ויהיה מעניין לראות האם יש באמתחתו עוד קפיצת מדרגה שתקרב את ההורנטס לשם.

ניקס – ג'יילן ברונסון – המחיר הגבוה שהניקס שילמו בעבורו מעלה את השאלה המתבקשת האם הם שוב נפלו בפח, או שהפעם הם פעלו נכון לשם שינוי. ייתכן שברונסון הוא הרכז הטוב ביותר במדי הניקס במאה ה-21, והאפשרות שהוא יתברר כמה שהיה חסר להם בעונה שעברה היא הגיונית לחלוטין, אך גם ייתכן שיתברר שהוא בכלל לא מתאים למה שהניקס צריכים, או שאחרים יפריעו, והפרוייקט שם ייתקע במקום או ילך אחורה. בכל מקרה יהיה מעניין.

וושינגטון – קריסטפאס פורזינגיס – על אבדיה לא נכתוב הפעם, למרות שהוא יכול להתאים כאן גם מנקודת מבט שאינה ישראלית דווקא. הכוכב הלטבי מגיע אחרי שנבעט מדאלאס כחלק מחיזוק שלטון היחיד של לוקה, והוא רשם את המספרים הטובים בקריירה בתקופה הקצרה בוושינגטון, מה שיכול לעורר תקוות שהשילוב שלו עם בראדלי ביל יכול להחזיר אותם לפלייאוף. אם הוא יוכל לשמור על המספרים האלה לאורך עונה שלמה, אז הוויזארדס יהיו בעמדה טובה לפחות להיאבק על הפלייאוף.

אינדיאנה – טייריס האליברטון – סקרמנטו ויתרו על הפרוספקט הטוב ביותר שהיה להם כדי להתחזק בהווה, ועכשיו הלאיברטון צריך להוכיח להם שהם טעו. המספרים שלו נראו נהדר בתקופה הקצרה באינדיאנה, אבל הפייסרס הרבו להפסיד עם הסגל החלש שהיה מסביבו. אינדיאנה עדיין במוד של בנייה מחדש, אבל הם יצפו לראות מהמנהיג החדש שלהם גם ניצוצות של כדורסל מנצח, ולא רק מספרים של נקודות ואסיסטים.

דטרויט – קייד קנינגהם – הבחירה הראשונה בדראפט שעבר הראה פוטנציאל, אבל גם חוסר יציבות וכמה חסרונות מובהקים, כך שעונה שנייה טובה שלו יכולה להעלות אותו מדרגה לרמה של בחירה ראשונה לגיטימית וכוכב בפוטנציאל, ואילו עונה פחות טובה שלו עשויה להתחיל הרהורי חרטה אצל מי שהתעקש על קייד לעומת אחרים שכבר החלו לפרוץ כמו בארנס ומובלי למשל.

אורלנדו – פאולו באנקרו – יש למג'יק הרבה שחקנים צעירים מלאי פוטנציאל, אבל כדי להתחיל את המסע קדימה הם צריכים להשתכנע שיש להם כבר את כוכב העתיד, והתפקיד הזה מוטל על כתפיו של הבחירה הראשונה בדראפט האחרון. ההשוואה בינו ובין הולמגרן וג'בארי סמית, והשאלה האם אורלנדו בחרו נכון, יעסיקו הרבה את הסביבה של המג'יק בזמן הקרוב.

מערב:

גולדן סטייט – קליי תומפסון – בעונה שעברה, קליי חזר מהפציעות באמצע העונה, והאחוזים שלו היו מאוד לא יציבים בהתחלה, אך ההמשך היה טוב יותר, גם בגלל הפציעה של סטף שהעניקה לו יותר דקות, ומאז ה-8/3 הוא קלע 26 נקודות ב-44.7% מהשדה, 39.9% לשלוש ו-55.1% אפקטיבי ב-13 המשחקים האחרונים של העונה, כולל 3 משחקי 30 נקודות רצופים, לראשונה בקריירה. בפלייאוף המספרים קצת ירדו, אבל השורה התחתונה היא שגם אם יש ירידה קלה ביכולת של קליי, וזה לא בטוח, את הטאץ' עדיין יש לו.

דאלאס – כריסטיאן ווד – אחרי שפורזינגיס הועבר בטרייד בעונה שעברה, דאלאס ממשיכים בחיפוש אחרי שחקן מוביל מהקו הקדמי, והם מהמרים על ווד שנותן בשנים האחרונות מספרים יפים בקבוצות תחתית. היתרון הוא שמדובר בחיזוק משמעותי לקו הקדמי שלא יפגע בהחזקת הכדור של לוקה, אך סימני השאלה הבריאותיים וסביב היכולת של ווד לשמור על המספרים גם בקבוצה ששואפת לנצח הופכים את שאלת ההשתלבות שלו למעניינת.

פיניקס – דיאנדרה אייטון – אחרי הסאגה הארוכה סביב הסנטר הצעיר, שהסתיימה בזה שפיניקס השוו את ההצעה של אינדיאנה, שהייתה המקסימלית שקבוצה אחרת יכלה לתת אך פחות מהמקסימום שהסאנס יכלו לתת לו, אייטון יעמוד בפני הצורך להוכיח בפני כל מי שלא האמין בו ולא רצה לתת לו חוזה מקסימום. בכלל, פיניקס כקבוצה יעמדו מול הרבה ספקנים בעונה הבאה, וחובת ההוכחה תהיה עליהם.

ממפיס – דזמונד ביין – ביין נתן קפיצה משמעותית בעונה השנייה כשהוא הוסיף 9 נקודות למשחק במאזנו (18.2 לעומת 9.2) ושמר על היעילות, והפעם גם שמר על המספרים הנאים שלו בפלייאוף. בעונה הקרובה הוא יצטרך לקחת על עצמו עוד קצת יותר, בעיקר בשלב בתחילת העונה שבו טריפל ג'יי צפוי להיעדר בגלל פציעה, ולקבע את מעמדו כאפשרות השנייה של ממפיס לצד מוראנט. יהיה מעניין לראות האם וכמה הוא מסוגל להשתפר.

יוטה – דונובן מיטשל – כרגע מיטשל נמצא עדיין ביוטה, ויהיה מסקרן לראות האם ולאן הוא מסוגל להוביל את הג'אז בלי ההגנה של גובר. העונה הזאת מגיעה גם אחרי פלייאוף בו מיטשל קלע באחוזים רעים מאוד (43.6% אפקטיבי – רק ב-2 הסדרות נגד יוסטון ב-2018-9 היו לו נתונים נמוכים יותר), וחובת ההוכחה עליו להראות שזו לא הייתה מעידה חד-פעמית בסיטואציה ייחודית.

דנבר – ג'מאל מארי – מארי נתן פלייאוף מעולה בריצה של דנבר לגמר המערב ב-2020 והמשיך בקצב דומה גם בעונת 2021 עד לפציעה שלו, ממנה הוא צפוי לחזור רק בתחילת העונה הקרובה. שאלת היכולת שלו היא זו שצפויה להכריע את דעת הקהל האם ועד כמה יש לדנבר קבוצה שיכולה לאיים על האליפות, כשמארי ביכולת קרובה לזו של 2020-1 ויוקיץ' ביכולת של MVP זה אולי הצמד הטוב בליגה, והצוות המסייע יוכל לתת יותר אם יהיה כוכב שני כזה ליד יוקיץ'.

מינסוטה – קארל אנתוני טאונס – מרודי גובר אנחנו יודעים פחות או יותר מה נקבל, והשאלה היא בעיקר מצידו של טאונס. האולסטאר של מינסוטה רשם עוד עונת קליעה טובה מאוד, והפעם חיבר לזה גם בחירה לאולסטאר, זכייה בתחרות השלשות, בחירה לחמישייה השלישית של העונה ומקום בפלייאוף. טאונס התקשה בפליי-אין וגם קצת בפלייאוף, ועכשיו הוא יקבל תפקיד קצת שונה עם ההצטרפות של גובר. היכולת של טאונס להתאים את עצמו לגובר מצד אחד ולאנתוני אדוארדס מצד שני, היא זו שתכריע האם יש לנו קבוצת צמרת בהתהוות או ניסוי כושל.

פליקנס – זאיון וויליאמסון – הפליקנס אמנם ניצחו 9 מתוך 15 המשחקים של מקולום ואינגרם יחד בעונה הסדירה, ובסך הכל 13 מתוך 23 עם שניהם, אך בסגל של העונה שעברה מדובר בקבוצה ששייכת ככל הנראה לחלק התחתון של הפלייאוף. עם זאת, צירוף של שחקן שקלע 27 נקודות ב-61.1% מהשדה יכולה כבר לשדרג משמעותית את הקבוצה אם זאיון יצליח להישאר בריא ויעיל. סימני שאלה הגנתיים יהיו כאן, אבל הטריו של מקולום, אינגרם וזאיון יכול להיות מהמרתקים של העונה הקרובה.

קליפרס – קוואי לנארד – הקליפרס נתנו עונה טובה, ואולי גם קצת מפתיעה, בלי קוואי וברובה גם בלי פול ג'ורג', אבל כדי שהם יהיו מועמדים לאליפות הם יצטרכו את שני הכוכבים שלהם, ובמיוחד את ההוא שלקח אליפויות. סביר שקוואי יקבל הרבה מנוחות בעונה הסדירה כרגיל, אבל יהיה מסקרן לראות האם היכולת שלו מספיקה כדי להחזיר את הקליפרס לעמדה גבוהה במועמדות לאליפות.

ספרס – טרה ג'ונס – בעונה שעברה הוא היה המחליף של דג'ונטה מארי שעבר לאטלנטה, וכעת הוא צפוי לקבל את המושכות בתור הרכז הפותח. ניהול המשחק הנהדר שלו ומיעוט האיבודים מזכיר את אחיו טיוס, המשחק בממפיס, אבל הוא יצטרך לשמור על יעילות דומה גם כשהאחריות שלו תעלה והוא יצטרך לקחת על עצמו יותר, גם בייצור עצמי וגם בניהול המשחק לאחרים.

לייקרס – לוני ווקר – אחרי 4 שנים בסאן-אנטוניו, בהן ראינו שיפור הדרגתי של ווקר (13.7, 14.2, 15.8 ו-19 נקודות פר 36 דקות), החליטו הספרס לוותר עליו והלייקרס קפצו על המציאה במחיר זול לגארד שאמור לשלב יכולת יצירה עם קליעה במצבים נוחים והגנה בקו האחורי, כלומר לתפוס את מקומו של מאליק מונק שעבר לסקרמנטו. ווקר ירצה להוכיח לספרס שהם טעו בויתור עליו, והוא צפוי להיות השחקן החשוב ביותר אחרי 3 השחקנים המובילים על הנייר של הלייקרס, ככה שהיכולת שלו תהיה משמעותית להצלחה או חוסר ההצלחה של הלייקרס.

סקרמנטו – דומנטאס סאבוניס – אחרי המחיר הגבוה ששולם בעבורו בעונה שעברה, סאבוניס לא הספיק לעשות יותר מדי במדי סקרמנטו לפני שגמר את העונה, שהייתה אבודה מבחינת הקינגס עוד קודם לכן. העונה הקרובה תהיה ההזדמנות שלו להוכיח שהוא שווה את המחיר הגבוה ששולם עליו, ולנסות לייצר שיתוף פעולה עם דיארון פוקס שישבור את בצורת הפלייאוף הארוכה בהיסטוריה, או לפחות יביא את סקרמנטו לפליי-אין.

פורטלנד – דמיאן לילארד – אחרי העונה הכי פחות יעילה בקריירה שלו, שגם הסתיימה מוקדם בגלל פציעה, מוצא את עצמו לילארד בלי מקולום לידו ועם סגל צעיר יותר לצידו. הגנתית, יש לפורטלנד כמה שמות מעניינים כמו הארט ופייטון השני, אך התלות ההתקפית בלילארד, יחד עם קצת אנפרני סיימונס, רק גברה. היכולת של הבלייזרס להוציא משהו מהעונה הקרובה תלויה ביכולת של לילארד לשחזר את המספרים מהשנים היפות שלו, וגם שיפור הגנתי של הקבוצה, אבל זה די סביר לאור המקום ממנו צריך להשתפר.

אוקלהומה – שיי גילג'ס אלכסנדר – מספרים נאים הוא סיפק גם בשנתיים האחרונות שבהן הת'אנדר עשו מאמצים להפסיד, אך כעת נכנס הרכז הצעיר אל החוזה הגדול הראשון שלו ועם מעמד כאחד מהשחקנים המנוסים בקבוצה, והפעם הציפייה היא לפחות להתקדמות קלה גם באחוזי הניצחונות של אוקלהומה. כמו כן, שג"א ירצה להוכיח באופן אישי שההתעלמות ממנו לא מוצדקת, על אף המאזן הרע של קבוצתו.

יוסטון – ג'יילן גרין – החצי השני של העונה היה שיפור משמעותי עבור הבחירה השנייה בדראפט הקודם, ועכשיו זו ההזדמנות שלו לתת את הקפיצה המסורתית של העונה השנייה ולהראות שהשילוב בינו ובין ג'בארי סמית יכול להוביל את הרוקטס רחוק בעתיד. תשובה אחרת אפשרית היא בובאן, והסיכוי שהוא יקבל דקות אמיתיות העונה, בניגוד לעונה שעברה אצל ג'ייסון קיד שהלך רק נמוך.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. asaf

    22 אוג 2022 12:41:12

    תודה עמיחי. בחירות מצוינות. בוושינגטון אני חושב שאבדיה יותר מסקרן מהפרינגלס הלטבי . אצל הלוחמים אותי לפחות הכי מסקרן וייזמן שהוא בגדר סימן שאלה ואם יהפוך לשחקן משמעותי זה חשוב מאוד לקבוצה.

  2. Avri

    22 אוג 2022 14:22:40

    רעיון מצויין, יופי של ניתוחים וגם כתוב נהדר.
    –
    לגבי הבחירות עצמן – וזו דעתי האישית לחלוטין – פחות התחברתי. שוב, הניתוחים מצויינים, אבל לפחות אותי שחקנים כמו קאט, זאיון, ון-וליט, הולידיי, לילארד, יאנג, לווין וכיו'ב, לא בדיוק 'מסקרנים'. אלו כוכבים מוכחים ומבוססים והתקרה/רצפה שלהם ידועה. גם שחקנים צעירים כמו למלו לא מאוד 'מסקרנים' אותי. קשה להגדיר מה זה 'שחקן מסקרן' (מה גם שסקרנות זה עניין סובייקטיבי בהגדרה), אבל בספר שלי זה יהיה אחד שקשה לי לדעת מה נקבל ממנו העונה, בדרך כלל צעיר יחסית, כשהטווח בין התקרה לרצפה הוא גבוה במיוחד.
    מי כן? אסף הזכיר את וייסמן בדאבס, ואני אוסיף כאן גם את קומינגה. בבולס יש את קובי ווייט, באורלנדו את במבה, בניקס את טופין, וגם האליברטון וווקר שהזכרת בהחלט מסקרנים. בבוסטון אין הרבה 'מסקרנים, אולי קצת ווייט שאם יתחבר שם משהו יכול להיות תוספת מדהימה.

    1. עמיחי קטן

      22 אוג 2022 14:29:29

      תודה. אני יכול לקבל את ההגדרה שלך לשחקן מסקרן כמישהו לא צפוי, אבל חשוב לי להוסיף קריטריון נוסף, שהוא מישהו שיכול להיות משמעותי בקבוצה שלו, וזה משהו שחלק מהדוגמאות שנתת לדעתי לא מספיק רלוונטיים אליו.
      כאמור, שאלת הסקרנות היא עניין סובייקטיבי, וכל השחקנים המובילים שהזכרתי הם כאלה שלדעתי יש סביבם סימן שאלה רציני (אולי חוץ מלאבין) ולדעתי אצל כל אחד מהם נשאר טווח רחב יחסית של אפשרויות.

  4. geffenre2

    22 אוג 2022 16:03:57

    תודה! מעריך את ההיקף שזה דרש.

    באופן אישי יותר, בממפיס יותר מעניינים אותי ברוקס, זאייר וויליאמס ושאר הרוקים בעמדות הפורוורד. אני לא רואה את ביין משתפר מעבר ל-18 נקודות למשחק שהשיג בעונה שעברה, או את הצורך בכך. השילוב של ברוקס וזאייר בשטף המשחק הקבוצתי יותר חשוב: האם ברוקס מסוגל לחתוך את כמות הזריקות שלו וללמד את השאר הגנה; האם זאייר יכול להראות מגמת שיפור ולהיות הפורווד המחליף הבכיר ולא כי הוא ברירת המחדל.

    1. עמיחי קטן

      22 אוג 2022 16:59:14

      תודה. זאיר וויליאמס שחקן שאני לא כל כך יודע למה לצפות ממנו, ואילו אצל ברוקס יש לי תחושה שמה שיש זה מה שתקבל. במקרה של ביין, אני חושב שהוא יצטרך להחזיק יותר בכדור ולקבל יותר החלטות (קצת כמו נגד מינסוטה שהעדיפו להתמקד במוראנט ופחות כמו נגד גולדן סטייט שהעדיפו לסגור את האחרים ולאפשר למוראנט יותר חופש פעולה). זה לא אומר בהכרח לקלוע יותר, אבל זה עוד צעד קדימה כשחקן יוצר. היתרון של ממפיס זה שכמעט כולם שם צעירים, ככה שיש הרבה גזרות שבהן הקבוצה יכולה להתשפר.

  5. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    22 אוג 2022 16:27:41

    ניתוחים מעניינים תודה רבה עמיחי.
    .
    בעניין טרה ג'ונס – אני אתפלא למצוא אותו בתפקיד הרכז הפותח – צריך לתת דקות לפרימו בעמדה הזו, ולואסל בשוטינג. תיאורטית אפשר לשים את ג'ונס 1, פרימו 2, ואסל 3 וקלדון 4, אבל זה הופך אותנו לחלשים פיזית ב-3/4. לכן, לדעתי, עדיף שג'ונס, שחקן מצוין אך קטן, יוביל את החמישיה השניה כמו אחיו.
    .
    בעניין לוני ווקר – לדעתי הוא שם על תקן המחליף של ראסל – שחקן אתלטי ויוצר, פשוט במחיר שפוי. יכול לעשות נקודות ממסירות של לברון, וגם להיות אופציה טובה לבידודים בחמישיה השניה. מקווה שימצא את עצמו שם.

    1. עמיחי קטן

      22 אוג 2022 17:05:06

      תודה. מצבת הגארדים של הספרס די עמוקה, אבל זה בעיקר שחקנים שמשתלבים טוב בעמדה 2 או אפילו בעמדה 3 בהרכבים נמוכים, ואני לא בטוח שיש להם רכז טבעי חוץ מג'ונס. לגבי אחיו טיוס, לדעתי הוא שחקן שיכול להיות פותח בחלק מקבוצות הליגה, והסיבה שהוא מוביל את החמישייה השנייה היא הנוכחות של מוראנט בחמישייה הראשונה של ממפיס.
      –
      לגבי לוני ווקר, קשה לנחש מה הלייקרס יעשו בפועל, אבל החמישייה שאני רואה כרגע היא ווסטברוק, ווקר, הורטון-טאקר, לברון ודיוויס, כשכל אחד מהם יכול גם ליצור לעצמו במידה מסוימת ובהרכבים מסוימים וגם להרוויח מהיכולות של לברון ליד. יש קווי דמיון בסגנון המשחק בין ווקר ובין ווסטברוק, אבל המעמד שלהם שונה, ומתוך כך גם התפקיד יהיה שונה.

    1. עמיחי קטן

      22 אוג 2022 19:15:27

      תודה מנחם.
      לגבי פורזינגיס, הוא נתן חצי עונה טובה בניקס אחרי שכרמלו עזב, ואז נפצע לשנה וחצי, ובדאלאס הוא באמת לא התאים. הסטטיסטיקה שלו במדגם הקצר בוושינגטון הייתה הטובה ביותר בקריירה שלו, ויש לשילוב בינו ובין ביל פוטנציאל. מעבר לזה, אבדיה מרוויח מטרה נוחה לאסיסטים, ושיתוף הפעולה ביניהם יכול להועיל לשניהם.

  12. דדי

    22 אוג 2022 23:25:15

    הרעיון טוב מאד, הבחירות הרבה פחות.
    .
    חוץ מזאיון המובן מאליו, הכי מסקרן אותי זה אנתוני אדווארדס שלמידת ההתקדמות שלו יכולה להיות השפעה אדירה על המערב.

  13. thetroll

    22 אוג 2022 23:35:21

    מעולה עמיחי .
    לגבי ברוקלין – ראשית אני חושב שלא יהיה טרייד על דוראנט ואני מודע למה שפורסם היום על ממפיס. אני גם חושב שדןראנט ישחק במלוא הכח כי הוא לא ישב בצד ויכנס למלחמות משפטיות ויש לו מעט שנים להשיג עוד אליפויות. אם קיירי יראה ניצוצות ודוראנט אכן יהיה שם השחקן המרכזי אז השאלה מתרכזת בבן סימונס . אם הייתי צריך להמר היום על אלופה הייתי מהמר על ברוקלין. יחס סיכוי סיכון הכי גבוה

  14. Dor

    22 אוג 2022 23:48:53

    יופי של בחירות עמיחי. אותי מעניין שחקנים שלא שיחקו שנה שעברה (דיים מארי קאווי סימונס זאיון וכו) שחקנים שעברו בטריידים (ווד, מארי, גובר, ברונסון) או סופמורס/רוקיז (קייד סאגס גרין באנקרו וכו)

  15. Zvika Bar-Lev

    24 אוג 2022 00:21:59

    ממש אחלה פוסט. אפשר להוסיף עוד מסקרנים ויש לא מעט, אבל גם אלו שבחרת בהחלט מסקרנים וכיף יהיה לצפות במה שיקרה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט