דאלאס מאבריקס (33-49). מקום 8 במערב, מקום 4 בבית הדרום מערבי
מאמן: ריק קרלייל (עונה מס' 12 כמאמן ראשי, עונה שישית בדאלאס)
חמישייה: חוסה קלדרון (11.5 נק' ו 4.7 אס'), מונטה אליס (19 נק' ו 5.8 אס' ו1.7 חט'), שון מריון (10.4 נק' 6.6 ריב' ו1.2 חט'), דירק נוביציקי (21.6 נק' ו 6.2 ריב'), סמואל דלמבר 6.7 נק' ו6.8 ריב')
שחקני ספסל בולטים: וינס קארטר (12 נק'), דווין האריס (7.8 נק'), ברנדון רייט (9 נק')
סיפור העונה
מארק קיובן הגשים את אחת הפנטזיות הגדולות ביותר של חובבי ספורט רבים שלא הצליחו להצטיין כספורטאים בענף החביב עליהם, כאשר רכש קבוצת ספורט מקצוענית. אם קיובן היה מתנהל בחייו הפרטיים כפי שהוא מתנהל במשחקיה של דאלאס, סביר מאוד להניח שהוא לא היה מתעשר בכזו צורה, והיה מרצה כרגע עבודות שירות כלשהן לאחר התחצפות לשופט בית משפט לתעבורה.
לא מדובר בביקורת, ברצוני להדגיש את העובדה שמארק קיובן הוא האוהד מס' 1 של הקבוצה לפני שהוא בעליה. ככזה, לא פעם התנדב לפתוח את הארנק ולהגדיל את התקציב כשנדמה היה ששחקן מסויים יכול לסייע מקצועית לקבוצה.
לפני שנתיים, לאחר שתכניתו לצרף לקבוצה בכל מחיר את דוויט הווארד אך בעיקר את דרון וויליאמס לא יצאה לפועל, חוותה דאלאס עונה בינונית עקב פציעה של נוביצקי, שבסופה, לראשונה בעידן קיובן, הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף.
בטרום העונה, החליט קיובן שעליו לעשות הכל כדי למנוע תרחיש זה, והגיע למסקנה שהוא חייב כוכב נוסף לצד נוביציקי, במטרה ולנסות לזכות באליפות שנייה. כריס פול ודוויט הווארד (שוב הוא) היו המועמדים העיקריים להגיע, שמותיהם של ג'פרסון, ביינום, מילסאפ ואיגאודלה הוזכרו, אך לבסוף, לאחר קיץ פעיל, נאלצה הקבוצה להסתפק במונטה אליס, וצירפה את קלדרון והאריס לקו האחורי, ואת בלייר ודאלמבר לעזור לדירק נגד גבוהי הליגה.
התחזיות בתחילת השנה ניבאו שדאלאס תחזור לפלייאוף מאחד המקומות האחרונים, בעיקר בזכות היותה קבוצת התקפה מגוונת, עם דירק נוביצקי שעדיין יכול לקלוע מכל מקום ועל כל אחד, היכולת האישית של מונטה אליס באחד על אחד, אחד על שניים, שלוש, ארבע או חמש, עם סיוע של קלדרון וקארטר שיכולים לקלוע מבחוץ ועם עזרה הגנתית ממריון ודלמבר הותיקים. בהתאם לתחזיות, דאלאס לא עשתה משהו יוצא מגדר הרגיל. היא לא ניצחה יותר מדי, לא הפסידה יותר מדי, והייתה בתמונת הפלייאוף לכל אורך העונה.
דירק נוביציקי עמד בציפיות כשחזר לעצמו וערך סיבוב הופעות ברחבי הליגה במהלכו נכנס לרשימת עשרת הקלעים הכי גדולים(סרטון מחווה נהדר שהמועדון הכין עבורו, מומלץ).
מונטה אליס המושמץ, שיצא לו שם של שחקן אנוכי וסקורר של קבוצות קטנות (התקופה במילווקי באמת לא סייעה לו), סתם המון פיות כשהתשלב מצוין בקבוצתו החדשה, והגיע לשיאו בתקופה האחרונה כשסייע לדירק (או שמא דירק סייע לו?) להבטיח את מקומה של דאלאס בפלייאוף, כולל משחק שיא של 37 נק' בקרב ראש בראש מול פיניקס.
שון "מטריקס" מריון המשיך להיות השומר האישי הטוב ביותר של הקבוצה והמשיך להדגים איך לא לזרוק לסל כשהשאירו אותו חופשי. חוזה קלדרון, מקלעי השלשות הטובים בליגה (2.4 שלשות למשחק ב 44.9%) הצליח לשמור על מקומו בחמישייה מול גל מקל ושיין לארקין, ובעיקר עמד בעומס עד שדווין האריס חזר מפציעה לא קלה וניצל את הצ'אנס המחודש בקבוצתו הראשונה בליגה (מישהו עוד זוכר את עונת האולסטאר שלו בנטס?), כשחזר חד כדי לפתור את בעיית הרכז המחליף של הקבוצה. בנוסף, מגיעה מילה טובה לברנדון רייט האתלטי, שמצא סוף סוף את מקומו בליגה בעונתו השנייה בקבוצה.
שכחנו מישהו? מה פתאום, פשוט שמרנו אותו לסוף. בימיו בטורונטו הוטלו לא מעט ספקות במוסר העבודה של אחד המטביעים המרהיבים אי פעם אם לא המרהיב מכולם. בגיל 37, בעונתו השלישית בדאלאס (הגיע בעונה אחרי שזכו באליפות), ועם מד קילומטראז' שמתקרב ל 40,000 דק' משחק בעונה הסדירה (ב 1148 משחקים), קארטר עולה מהספסל באופן קבוע זו השנה השנייה ברציפות באופן מעורר כבוד, בטח בהתחשב בכך שהוא לא משחק עבור מועמדת לאליפות כמו ריי אלן למשל. הוא המשיך לתרום השנה את שלו מהספסל, נכנס לרשימת 25 הקלעים בכל הזמנים, ומידי פעם, כשהגיע לאולמות מוכרים, הזכיר נשכחות מהעבר.
בצד הפחות חיובי של העונה, אם נתעלם משחקני השנה הראשונה שיישרו קו עם אחד ממחזורי הרוקים הגרועים אי פעם ולא הביאו כל אנרגיה חדשה לקבוצה, יש לציין את דחוואן בלייר. הסנטר עב הבשר, שמהווה סוג של נס רפואי בליגה (ד"ר לס או מוש השור, אנא הסברכם המפורט), ושלדעת רבים לא קיבל מספיק קרדיט בסן אנטוניו, הגיע לקבוצה בידיעה שהוא יכול להיות שחקן הפנים הבכיר בקבוצה (בין אם יפתח בחמישייה ובין אם יעלה מן הספסל) אחרי נוביציקי. בלייר לא עמד בציפיות של עצמו ושל ראשי הקבוצה, איבד את אמונו של הצוות המקצועי ובעיקר דקות משחק לטובתם של סמואל דלמבר (שהיה בינוני כהרגלו) וברנדון רייט.
לצערה של דאלאס, לא רק שהיא שיחקה השנה במערב, היא שיחקה במה שהיה הבית החזק ביותר בליגה, עם הספרס, יוסטון, ממפיס וניו אורלינס, מה שסידר לה ארבעה מפגשים מול כל אחת מהן.
כשחשבו בדאלאס שיריבותיהן העיקריות על הכרטיס לפלייאוף יהיו פיניקס הצעירה וה(מאכ)זאבים ממינסוטה, הם היו רגועים, והאמינו שהניסיון והמסורת יהיו הגורם המכריע. כשהגריזליס התעוררו משנת החורף שלהם, עם חזרתו מפציעה של מארק גאסול, בצוותא עם פיניקס שהדהימה ולא מעדה, הפלייאוף כבר לא נראה כל כך בטוח. ה NBA אמנם נכשלו השנה בלחזות את העתיד עם לוח משחקים גרוע במיוחד ביום חג המולד הגדול המסורתי של הליגה, אך שיחקו אותה בגדול כשסידרו לנו קרב משולש ראש בראש על שני המקומות האחרונים לפלייאוף.
דאלאס הבטיחה את מקומה בפלייאוף עם ניצחון גדול על פיניקס, ואיחלה שזו תצליח לנצח את ממפיס (ועל הדרך ייחלה להפסדים של גולדן סטייט כדי להעפיל למקום ה 6 במערב) כדי לסיים לפחות במקום ה 7 בליגה, ולפגוש את אוקלהומה סיטי פעם נוספת בפלייאוף, בסדרה שהייתה מספקת לנו בוודאות כמה משחקים גדולים. במקום, בנוסף לניצחון של גולדן סטייט שהבטיחה את המקום השישי, ממפיס הקשוחה עמדה בעומס המשחקים, נתנה לפיניקס שיעור בביתה, ולא התרגשה מהעובדה שדאלאס נחה מס' ימים לפני שהגיעה אליה הביתה, הפגינה עצבים של ברזל, וניצחה בהארכה 105-106 עם זריקות עונשין של מייק קונלי הנהדר, וסידרה לדאלאס מפגש קשה עם אלופת המערב.
נקודות חוזקה
1. ניסיון – מדובר באחת הקבוצות הותיקות והמנוסות ביותר בליגה, ששומרת על יציבות בין אם היא מארחת או משחקת בחוץ. נוביציקי ומריון כבר יודעים מה צריך לעשות כדי לזכות בכל הקופה, והצוות המסייע בראשותם של קרטר, קלדרון האריס ודלמבר כבר לא אמור להתרגש מעצם המעמד.
2. מאמן – לאחר קריירה נהדרת בהוליווד, החליט כוכב סרט הקאלט "המסכה" לנסות את מזלו כמאמן בליגה הטובה בעולם, ולאחר ש..
טעות שלי. אגב, למי שמעוניין, ג'ים קארי התייחס לכך בקצרה בעצמו בתכנית האירוח של דיוויד לטרמן שיפרוש בקרוב.
ובנימה רצינית יותר. ריק קרלייל עשה היסטוריה אישית כשזכה באחת האליפויות המרגשות ביותר מכל ענפי הספורט בעידן האחרון עם דאלאס ב 2011 והצטרף לרשימה המצומצת של 11 אנשים שזכו באליפות ה NBA גם כשחקנים וגם כמאמנים. מי שהיה ידוע בשנותיו הראשונות כמאמן ראשי באינדיאנה ודטרויט כמאמן הגנתי ואפור, התאים את עצמו לסגל שחקניו, ותחתיו דאלאס הייתה השנה אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה (מקום שמיני בליגה עם 104.8 נק' למשחק ומקום שלישי במדד היעילות ההתקפית).
ההדחה בסוויפ מהדהד בעונה המקוצרת ב 2012 והכישלון אשתקד להעפיל לפלייאוף, לא השפיעו על מעמדו המקצועי האיתן במועדון, והשנה הוא ניהל את הקבוצה המבוגרת בצורה אידיאלית כך שדאלאס תגיע בשיא כושרה לזמן החשוב ביותר של העונה.
"אוי לא…"
3. אין להם מה להפסיד – ההרגשה היא שדאלאס עשתה את שלה בעצם ההעפלה לפלייאוף. זה אולי נראה לכם קצת הזוי עכשיו, אבל על הנייר, ניו אורלינס, מינסוטה, דנבר וגם סקרמנטו סומנו כקבוצות שיכלו לעבור השנה את דאלאס במאבק על הכרטיס לפלייאוף. אמנם נוביצקי ומריון הם השרידים היחידים מאותה אליפות, אבל ההרגשה היא שדאלאס במתכונתה הנוכחית מיצתה כמעט עד תום את הפוטנציאל שלה.
אל הסדרה מול סן אנטוניו התמיד רעבה, היא אמורה להגיע נינוחה יותר מיריבתה, כשכל ניצחון יהיה בונוס על עונה יפה.
נקודות חולשה
1.הגנה איומה – עם כל הכבוד לשון מריון, בגיל 35 הוא כבר לא יכול להוביל את ההגנה לבדו, ויחד עם יכולת בינונית של דלמבר, ושחקנים שמעולם לא היו ידועים כשומרים גדולים דוגמת נוביצקי הגדול, מונטה אליס (אמנם חוטף לא מעט, אך מהמר יותר מדי בניסיונות חטיפה שמסתיימים בחור בהגנה או עבירה) וחוסה קלדרון. ברגע ששחקן עובר את אליס קלדרון או דווין האריס בכדרור או בעזרת חסימה (וזה לא קשה, שלושתם חלשים פיזית), אין מי שיעצור את השחקן עם הכדור בדרכו לליי אפ או לרוב בדרכו לעלייה קצרה לג'אמפ שוט בצבע. דלמבר גמלוני וכבד כדי להרתיע שחקנים חודרים, ברנדון רייט קופץ בכל הזדמנות שיש לו מבלי קשר למתרחש על הפרקט, ודירק נוביצקי אף פעם לא היווה גורם מרתיע בדרך לסל.
2. היעדר שחקן בפוסט – לא תמיד הקליעות מבחוץ צוללות פנימה, מול הגנות מסודרות אליס לא תמיד יכול לחדור, ועם כל רצונם הטוב של הרכזים קלדרון והאריס, אין להם למי למסור בפנים. דלמבר אף פעם לא ולא יהיה שחקן התקפה אמין, תשכחו מזה. ברנדון רייט? הוא אמנם מחקה מידי פעם את דיאנדרה ג'ורדן וקופץ גבוה להאלי אופס יפים, אבל לא יותר מזה. בלייר? הוא היה אמור להיות זה שיתרום 10-12 נק' מבפנים בבאחוזים טובים, אבל הוא כבר ממזמן לא בעניינים.
3. ריבאונד – עם שני שחקנים פותחים בגובה של 2.11 ו 2.13 בחמישייה הייתם מניחים שמדובר בקבוצת ריבאונד בינונית לכל הפחות, אך לא כשמדובר בדאלאס. נוביצקי בשלב זה של הקריירה כבר לא קופץ, דלמבר לא מסוגל לקפוץ, מריון עסוק בלשמור את כוכב היריבה, ואליס וקלדרון הם לא גארדים מובילים בתחום. מול קבוצות גבוהות, חזקות, ובעיקר אתלטיות יותר (ורוב הקבוצות כאלו), יש למאבריקס בעיה לשלוט בריבאונד ההגנה, כשריבאונד התקפה מתרחש רק כשהוא נופל לידיהם המופתעות. מלבד הבעיה הברורה בצד ההגנתי, הדבר גם מונע יציאה להתקפות מהירות.
תחזית
אם מול אוקלהומה עוד היה לדאלאס סיכוי כלשהו (וגם הוא נמוך במיוחד), הרי שכעת, יתרונותיה היחסיים של דאלאס יתבטלו עד מהרה מול קבוצה מנוסה יותר עם מאמן טוב יותר. לדאלאס אין את הכלים לנצל את חולשותיה של סן אנטוניו, שמצידה תחגוג על נקודות החולשה של שכנתה, בעיקר באמצעות פארקר, אותו אין לדאלאס דרך לעצור, שיחדור לאיזור הצבע מתי שרק ירצה בכך.
Texas Ranger Vs Tony Parker
אוהדי דאלאס אמנם לא יזכו ליותר מדי רגעים של אושר במהלך הסדרה, אבל כן יזכו לחזות, לכמה רגעים קסומים בכל משחק, בשניים משלושת הפאוור פאוורדים הטובים ביותר בדורם (בצוותא עם קווין גארנט), משחקים קצת אחד על אחד בקרב הלא רשמי של שני השחקנים הותיקים הטובים בליגה, עם הסכמה הדדית שאסור לקפוץ.
נוביצקי ייתן סדרה גדולה, אליס יצטרף אליו במשחק או שניים, אך יספיק לניצחון אחד בלבד, בסדרה שבהחלט עשויה להתגלות כפעם האחרונה בה נראה את דירק נוביצקי משחק כדורסל בסוף חודש אפריל.
שעייה
18 אפר 2014 08:26:39סקירה מצויינת. תודה.
לצערי הרב, אני לא רואה סיכוי להפתעה מול הספרס.
הם מענים את דאלאס כבר שנים.
לעניין ההרכב, עם דירק במרכז וקלדרון ואליס מקדימה, אין סיכוי להגנה רצינית. כדי שלדאלאס יהיה איזהשהו סיכוי, האריס צריך להרים את המשחק התקפה שלו לרמת קלדרון.
אני מתכוון סיכוי לקחת משחק שניים.
אשך טמיר המקורי
18 אפר 2014 08:42:08מעולה.
לדעתי רוב הפרשנים ניבאו שחורות לדאלאס ושלא תתקרב בכלל לפלייאוף.
הסדרה הזאת ומיאמי-שארלוט הן בעיני שתי הסדרות הסגורות היחידות.
בכל השאר – לא אתפלא לכל תוצאה!
יאיר
18 אפר 2014 09:10:57רון, אתה נכס!
לא כתבת כמעט על חוזה קלדרון. טוב שכך!
המשגיח
18 אפר 2014 09:28:541+
מנחם לס
18 אפר 2014 10:08:01רון!
במילה אחת: מצויין!
(ואני אוהב את חוש ההומור. זה מוסיף המון!)
מייק
18 אפר 2014 11:27:41מנחם, גם לך יש חוש הומור.
זוכר את כל הבדיחות שסיפרת על דחואן בלייר כשהיה בספרס?
איל
18 אפר 2014 11:28:09הקטע עם ג׳ים קארי ענק. לא שמתי לב לזה עד עכשיו. בכלל, פיריוויו נהדר.
המשגיח
18 אפר 2014 13:23:29הם באמת ממש דומים.
קרלייל נראה כמו ג׳ים קארי מינוס שמחת חיים.
ניב
18 אפר 2014 11:35:37אחלה סקירה רון, תודה
אלעד אייל
18 אפר 2014 13:43:26סקירה נהדרת רון, תענוג לקרוא את כתבותיך המושקעות.
מדהים הדמיון בין קרי וקרלייל אולי יש דברים בגו…;:)
Mbk
18 אפר 2014 16:27:10אקסלנטה היה אומר קלדרון לו ידע לקרוא עיברית
פריוויו מהנה וחווית פליאוף לא מהנה זה מה שצפוי לדאלאס מול הספרס
מצד שני דאלאס לקחה אליפות דווקא בעונה שלא היו ציפיות ממנה
אשמח לסדרה של 7 משחקים עם אקורד סיום של נוביצקי אחד הגדולים אי פעם . עד לפני עשור וחצי לא היו פאוור פורוורדס שהובילו קבוצה לאליפות . דאנקן , נוביצקי ומעט קווין גארנט שינו זאת
וכל מי שמנית ללא ספק טופ 5 בכל הזמנים יחד עם מלון ובארקלי
Mbk
18 אפר 2014 16:28:25פאוור פורוורד טופ 5 . לכך התכוונתי
המשגיח
18 אפר 2014 17:27:38הוא לא צריך לדעת לקרוא עברית.
בשביל מה יש את מקל?
העלות נקודה מעניינת לגבי הפאוור פאוורדים.
החמישייה הזו לדעתי היא אכן ללא ספק הטובה ביותר.
שאלתי היא: מי ייזכר כגדול יותר: דירק או גארנט?
אלעד אייל
18 אפר 2014 17:51:14אם הייתי בונה קבוצה מהתחלה הייתי בוחר בגארנט שבשיאו היה שחקן הגנה והתקפה אדיר, ושחקן שלם יותר מנוביצקי, אבל האליפות של נוביצקי הרבה יותר מרשימה בעיני, כי לא הייתה לו סוללת כוכבים לידו אלא שחקנים משלימים טובים, והוא סחב אותם לגמרי על הגב לאותה אליפות. לגארנט בסלטיקס היו את פירס ואלן שהשלימו טריו אדיר.
בשורה התחתונה בעיני לפחות גארנט בהסתכלות על כל הקריירה היה שחקן טוב יותר.
אלעד אייל
18 אפר 2014 18:07:29אגב אני בטוח שצריך להוציא את אלג'ין ביילור מהחמישיה. המספרים שלו מרשימים מאד. הבעיה היחידה היא שהוא שייך לדור אחר שרובנו לא ראו משחק, אולי רק מנחם חזה בו בלייב.
המשגיח
18 אפר 2014 19:28:15ביילור לא בחמישייה.
הוא ציין בנוסף לשלישייה את מאלון ובארקלי.
באופן אישי, אני מעדיף את דירק, שכן יחד עם דאנקן הוא השחקן האהוב עליי בליגה, ואת האליפות של דאלאס תמיד אזכור כזכרון מתוק.
מבחינה אובייקטיבית, גם אני גם נוטה לגארנט, כי בנוסף להיותו שחקן התקפה מעולה, הוא היה שחקן ההגנה הטוב בליגה לתקופה.
בנוסף, בניגוד לקווין הגדול הנוכחי, הוא לקח את מינסוטה הכי רחוק שהיה אפשר.
הוא אשכרה גרם למינסוטה עם ספריוול וסם קאסל (ושניהם אגב כבר היו די מעבר לשיא) להיראות לרגעים כמועמדת לאליפות.
אפלטון
18 אפר 2014 16:44:32אדיר! גם אני לא קלטתי שג"ים קארי מאמן את המאבריקס.
ברנדון רייט הוא באמת הפתעה חיובית העונה ווינס קארטר פשוט בלתי נגמר.
סדרה ישר מערוץ גולד. גמר ליגת הוותיקים של ה-NBA
המשגיח
18 אפר 2014 19:41:58מי האמין שוינס קארטר יהיה יום אחד שחקן שישי, ועוד כזה שמועיל לקבוצה…
מעניין מאוד מי תהיה הקבוצה הבאה שלו.