ספיישל מכללות: אובורן בארץ הקודש!+סיקור המשחק של הטייגרס מול נבחרת ישראל הבוגרת / יהלי אולמר

לפני הכל, תודה גדולה ומיוחדת לחגי סגל ולאיגוד הכדורסל על האקרדיטציה למשחק!

טוב, אז למה הם כאן?

אחד מהחוקים הפחות ידועים של ה-NCAA הוא שלכל קבוצת קולג' בדיוויז'ן 1 מותר לצאת למסע משחקים קייצי בחו"ל (מחוץ לארה"ב) פעם ב-4 שנים. כמו כן, הם מחויבים לשחק 3 משחקי ראווה פר מסע. במבט ראשון, חוק כזה נתפס כאחד שנועד להגביל את הבינלאומיות של כדורסל המכללות מסביב לעולם, אך במציאות ההפך הוא הנכון: הגודל הבלתי נתפס של הליגה (358 קבוצות) מוודא שמגוון מדינות מחוץ לאמריקה הצפונית נהנות מביקורים של קבוצות בכירות אצלן, שהופכים את המשחק לחוויה כלל עולמית.

חלק מהמכללות הבולטות, שדיברנו עליהן בעונה שעברה, נמצאות עכשיו במחוזות אחרים- קנטאקי (עם שחקן השנה המכהן אוסקר צ'יבווה, שחוזר לעוד שנה) הגיעה אתמול לאיי הבהאמה, אוהיו סטייט חוזרת משם היום, ארקנסו מטיילת באיטליה ובספרד ואפילו קנט סטייט הקטנה של מנחם שלנו נמצאת בעיצומו של ביקור במדינה שהיא גם יבשת- אוסטרליה. כל אלו רחוקות מהעין, אך קרובות ללב. אבל יש קבוצה אחת שעונה בחיוב על שני התנאים.

אובורן טייגרס ניצחה בשני משחקי הכנה בישראל בהפרש מצטבר של 87 נקודות- קודם את נבחרת המכביה או מה שזה לא היה ואז את קבוצת נבחרי הליגה הלאומית, שנתנו מחצית אחת נסבלת (סיימו אותה במינוס 12) והתפרקו לגמרי במחצית השנייה. עכשיו מצפה להם אתגר שונה לגמרי בדמות נבחרת ישראל הרשמית, הבוגרת, עם האחד והיחיד, שחוזר לכאן אחרי שנתיים וחצי, רול פלייר נחמד בשם דני אבדיה!

עוברים ושבים:

בשבוע האחרון כולנו שמענו על ברוס פרל, המאמן היהודי של הקבוצה, החיבור שלו לארץ ועוד שאר ירקות. עכשיו, בואו נדבר כדורסל:

כולנו יודעים שהקו הקדמי הפותח של הטייגרס בעונה שעברה פרס (מוטת) כנפיים ועף לו אל ה-NBA: ג'בארי סמית', הכוכב הגדול ביותר של אובורן מאז איזה גולפאי שמן אחד, צ'ארלס בארקלי, ישחק ביוסטון רוקטס בעונה הבאה. ווקר קסלר התגלגל ממינסוטה, שבחרה בו במקום ה-22 בדראפט, אל יוטה, בטרייד הענק על רודי גובר שפורסם כשבוע לאחר הדראפט. נוסף על כך, אובורן איבדה רק שחקן אחד בטראנספר פורטל (הסבר בשבוע הבא, אני מבטיח) והוא הווינג דיוון קיימברידג', שחקן סופר אתלטי אך ללא זריקה יציבה מבחוץ, שמתאים מאוד למשימות הגנתיות קשות. את העונה הבאה הוא ישחק באריזונה סטייט סאן דווילס, תחת הנהגתו של בובי הארלי ושם יבלה את העונה הרביעית שלו במכללות.

מי שכן נשאר בסגל הם כדלהלן: זאפ ג'אספר (1.85 מטר, עונה חמישית במכללות ושנייה בקבוצה), הגארד שעושה הכל בסדר אבל לא טוב במיוחד, שגם איכשהו פתח בכל המשחקים ששיחק בעונה שעברה. חברו לקו האחורי, קיידי ג'ונסון (1.85 מטר, עונה שלישית במכללות ושנייה בקבוצה) הוא סקורר אגרסיבי במשחקו אך הכדורים לא נכנסים לו באחוזים טובים מספיק. כשהוא לא פוגע, זאת קומדיה במיטבה (לראיה גשו לתחילת הרבע הרביעי במשחק המסוקר מטה). וונדל גרין ג'וניור (1.80 מטר, עונה שלישית במכללות ושנייה בקבוצה) הוא רכז זריז ויש לו טווח אדיר מהשלוש (תראו מה הוא עושה לטקסס A&M כאן, בטורניר ה-SEC), שצריך לשפר את בחירת הזריקות שלו מבחוץ. הוא גם הוביל את הקבוצה באסיסטים ויש לו ראיית משחק טובה פלוס לרכז.

פרל מעביר הוראות לג'אספר

הטייגרס דלים מעט בעמדות הכנף השנה, כשהשחקן המוביל בעמדה הזו הוא אלן פלאניגן (1.98 מטר, עונה שלישית במכללות ובקבוצה) שיכול היה לצאת לדראפט 2021 אך ויתר על מועמדותו. המעמד שלו ירד דרסטית בעונה שעברה, כשממוצע הנקודות שלו אפילו לא הגיע לחצי מהנתון שהעמיד בעונת הסופמור המצוינת (6.3 לעומת 14.3). בנוסף, גם האחוזים מכל הטווחים ירדו, חוץ מאחוז האיבודים, שדווקא עלה (כלומר, יותר איבודים). לזכותו, הוא מגן ארוך שלא כיף לקבל אותו בתור השומר הראשי שלך ומוסר אינטיליגנטי וטוב מהממוצע לווינג. הגיבוי של פלאניגן, שיחכה לצ'אנס מהספסל היום ובתחילת העונה הבאה הוא הפרשמן צ'אנס ווסטרי (1.95 מטר), שדורג 36 במחזור התיכונים האחרון. ווסטרי רשום כרכז אך עם הגובה שלו הוא יצטרך לשחק בעיקר בעמדה 3, כששתי עמדות הגארד רשומות בטאבו על שמם של ג'אספר, ג'ונסון וגרין.

בניגוד לעמדות הווינג, הקו הקדמי של אובורן עמוק ומלא בכל טוב. נתחיל עם ג'יילין וויליאמס (2.03 מטר, עונה רביעית במכללות ובקבוצה), פאוור פורוורד עם לוק שמשדר קשיחות מתוכחמת, שמחזיק פוטנציאל קליעה מעניין- הוא קלע 29.4% לשלוש אשתקד אחרי עונת סופמור של 34.5% מהטווח, אך אחוזי העונשין שלו הלכו בכיוון ההפוך כשהם משתפרים למעל 80%. דילן קארדוול (2.11 מטר, עונה שלישית במכללות ובקבוצה) היה השחקן האחרון מבין 9 שחקני הרוטציה של קואוץ' פרל בעונה שעברה. אני חוזה לו תפקיד גדול יותר השנה, גם אם עדיין ישאר כסנטר המחליף, כי הניידות שלו מיוחדת עבור גבוה והוא רים פרוטקטור סבבה בנוסף.

שני אלו מהווים מחצית בלבד מהביגמנים של הטייגרס בעונה הקרובה. המחצית השנייה באה מחוץ לקמפוס. נתחיל עם הטראנספר ממורהד סטייט קולג', ג'וני ברום (2.08 מטר, עונה שלישית במכללות וראשונה בקבוצה), שזכה בתארים אישיים רבים בקונפרנס האוהיו ואלי (בו מארי סטייט שלטה השנה), ריבאונדר נהדר וחוסם פשוט נפלא. אני מאוד מצפה לראות אותו היום מול הגבוהים הסבירים של הישראלים ואולי הוא יפגוש את דני אבדיה באוויר כשהאחרון עושה את דרכו לטבעת. פרשמן נוסף של הקבוצה הוא יוהאן טראור (2.08 מטר, עונה ראשונה במכללות ובקבוצה), שאני לא יודע עליו יותר מדי (כנ"ל על ווסטרי שדיברנו עליו למעלה), אך המשחק הערב הוא הזדמנות נהדרת ללמוד- כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים. טראור דורג 27 בדירוג מחזור התיכון שלו (הדירוג של ESPN) והוא הפרוספקט המוביל שיוצא מהסטייט של אריזונה. יכול להיות שנשמע יותר ויותר באזז מהכיוון שלו ככל שהדראפט הבא יתקרב.

לפני המשחק:

הגעתי לאולם דרך הרכבת מהרצליה לתל אביב, לאחר הליכה של 20 דקות וזמן זהה בהמתנה לפתיחת השערים מחוץ לאולם, אני נכנס פנימה. בזמן ההמתנה דיברתי עם קבוצת נערים צעירים שהגיעו היישר מהשומרון ואפילו אחד מהם אמר לי לפרסם שהוא יגיע לאנביאיי עוד 6 שנים אך לבסוף החלטת לשמור את שמו במערכת. אחרי הפסקת שירותים קצרה אני עולה במדרגות שהפכו למוכרות מאוד בחצי השנה האחרונה והאולם נשקף בפניי בדיוק כשדני אבדיה עולה ראשון להתחמם כשאנחנו עם שעה ורבע לג'אמפ בול הראשון.

אבדיה מלטש את הקליעה

שחקני אובורן עולים כמה דקות אחר כך ואני מספיק ללכת לצד השני של היציע, להתקרב ליציאה ממנהרת השחקנים שלהם ואפילו להצטלם עם וויליאמס וג'ונסון, בדיוק כמו אחרון האוהדים. כל שאר החימום עבר בעצלתיים. כשנותרו עוד 10 דקות לתחילת ההתמודדות, המושב ביציע העיתונאים מוכן ומזומן והתחושה שלי היא שבמקרה של יום קליעה רע של הנבחרת, יש לטייגרס צ'אנס לגנוב ניצחון מרשים במיוחד, למרות שהוא לבטח יהיה בהפרש הנמוך ביותר במסע המשחקים. מה שבטוח, היום נחזה בקרב של המון אתלטיות מול המון חוכמת משחק (בכל זאת, המוח היהודי).

בהצגת השחקנים אני מגלה שקיידי ג'ונסון החליף מספר, מ-0 ל-25. מעניין אם הוא ינגר במשחק כמו סימונס. תומר גבעתי, שהתחיל לכתוב בהופס ובימים אלו הוא נכנס לתפקידו החדש בישראל היום, מצטרף אלי ביציע והשחקנים כבר עולים על הפרקט.

המשחק עצמו:

חמישיות:

אובורן: גרין, פלאניגן, קארדוול, ג'אספר, טראור

ישראל: מדר, אבדיה, גינת, זלמנסון וזיו

אבדיה פותח עם שלשה יפה. הנבחרת מניעה כדור בסבלנות אך נראית מעט מאוימת מהאורך והאתלטיות של הטייגרס הצעירים. טראור בינתיים מעלה את אובורן על הלוח עם 4 נק' משלו ואז וויליאמס מוסיף סטפ-בק שנגמר ברשת. האינטליגנציה נותנת את אותותיה כשדני נותן אקסטרה פאס יפה למדר לצ'אקה מהפינה, לאחר שזלמנסון מפרגן בכדור נהדר בשורט רול ללייאפ של גינת. ים מוסיף פול אפ לשתיים מיד לאחר מכן ואז וויליאמס מתקן החטאה עם טיפ קטן. ישראל פותחת עם רוטציות רחבות מאוד, כשכל החמישייה הראשונה יושבת על הספסל עם 3:18 לסוף הרבע ויתרון 2 למקומיים. אחר כך, ג'ונסון דופק שלשה, סורקין עונה בדאנק ומראה שגם ישראלים יכולים לקפוץ. הרגליים הצעירות של אובורן ממשיכות לרוץ למתפרצות והמשחק בשוויון 15.בינתיים גרין מראה את יכולת הכדרור שלו עם קרוסאובר קטלני ומוציא לשלשה מדויקת של זאפ ג'אספר. פזמון חוזר ברבע הזה הוא האתלטיות של אובורן, שמתבטאת עם המון ריבאונדים בהתקפה מעל כל הידיים הישראליות. בסוף הרבע התוצאה עומדת על שוויון 20.

הרבע השני נפתח עם מהלך שקיבלנו מספר פעמים ברבע הקודם- דני מוביל כדור בפיקנרול. הוא מוצא במסירה יפה את מדר שמחטיא שלשה אך מיד לאחר מכן אבדיה מחטיא לייאפ פשוט. גם שחקני אנביאיי עושים טעויות. קארדוול מוכיח שיש לו משחק התקפי עם פולו-דאנק עוצמתי. דני ממשיך בניהול המשחק עם מסירה קשתית נהדרת בתנועה לסורקין שמסיים שוב מתחת לטבעת. מבחינה הגנתית, עד עכשיו הטייגרס נוטים לעזור יותר מדי, בעיקר מהפינה- יש מצב שזאת הסכמה שפרל עובד עליה לקראת העונה הסדירה על מנת לגבש את המצטרפים החדשים. הישראלים ממשיכים להכות בחבורה של ברוס פרל ע"י מתפרצות, כשהקפיצים האמריקאים הולכים לריבאונד ההתקפה כאילו חייהם תלויים בכך. ג'ונסון ממשיך להתעקש, חודר לסל ללא מורא וסוחט עבירה, רואים שהוא מתנהג כמו קילר על המגרש ואת רצונו למצב את עצמו כשחקן הבכיר של הקבוצה העונה. הקהל מתעורר שוב כשים מדר קולע שלשה+עבירה, אך מחטיא את זריקת הבונוס. ברום דווקא מתקשה מהצפוי מול הפיזיות הלא מרשימה בעליל של ג'ייק כהן. האחרון אפילו משיג אנד וואן כתוצאה מעבירה טפשית, שמשקפת את חוסר הניסיון של שחקני הטייגרס. ברום נוקם בכהן עם הוק שוט יפייפה שמקפץ על הטבעת לפני שצולל פנימה. מי שבעיקר בלטו ברקע בתחום העידוד במהלך סוף המחצית הראשונה הם האוהדים היהודים אמריקאיים ביציע 6, שבאו לכאן בשביל קואוץ' ברוס פרל, שהרימו את האווירה עם סוג של שירי/ריקודי שורות. בסיום המחצית זה 43-41 לישראל.

מחצית/דקה עם אגדה:

במחצית אני יורד לאיזור האמצע של השורה הראשונה במעבר בין היציעים. גדר קטנה מפרידה ביני לבין ג'יי בילאס, הפרשן מספר 1 של המכללות ב-ESPN. תפסתי אותו באמצע שידור אך הוא השיב לי שיחזור אלי ולאחר דקה אמרתי לו שאני עיתונאי והשיחה בינינו הלכה ככה, ממה שאני זוכר:

אני: "מי הקבוצה האהובה עליך בכדורסל המכללות?"

ג'יי: "אין לי קבוצה אהובה אבל כן שיחקתי בדיוק"

אני: "מתי שיחקת שם?"

ג'יי: "לפני 40 שנה"

אני: "אז קואוץ' קיי אימן אותך! מה אתה חושב על המאמן החדש של הקבוצה, ג'ון שאייר?"

ג'יי: "אני חושב שהוא נהדר עבור דיוק?"

אני: "לדעתך הם יכולים לחזור לפיינל פור?"

ג'יי: "כן בטח, אני בטוח בזה"

אני: "מילה שלך? אני מכניס את זה לכתבה שלי"

ג'יי: "מילה שלי"

הוא היה מעט לחוץ בזמן אבל נפרד ממני לשלום יפה, לא יודע אם זה הנימוס והשירותיות האמריקאיות או המצב המיוחד שנוצר במסע של אובורן בארץ, אבל קיבלתי את מה שרציתי וחזרתי למקומי ביציע מלא סיפוק. ראוי לציין את התחרות הביזארית של הזריקות מקו החצי, שהתקיימה בזמן המחצית בהנחיית אושיית הרשת עידן "דה כהן" כהן. כמעט כל הקהל נשאר ישוב במקומו ב-15 דקות הללו כדי לקבל צ'אנס לעלות למגרש ואולי להפוך לסלב ליום אחד בעצם- רק חבל שאף זריקה לא נכנסה. קצת התפזרנו, נחזור לכדורסל.

עמדת השידור של ESPN

מחצית שנייה:

המחצית השנייה נפתחת בבלוק נהדר של ברום שעוצר מתפרצת ישראלית אלגנטית לצפייה. ווסטרי מראה למה הוא רשום כרכז עם מסירה חדה ומהירה כברק אל דאנק מתחת לסל של מספר 5 בכחול-כתום, לאחר מכן הוא מוסיף עוד פאס יפה לניסיון שלשה של ג'ונסון שיוצאת החוצה. בינתיים דני מנסה לפצות על חסכי הזריקות שלו עם הוויזארדס עם שלשות קשות וחדירות קשות אף יותר, כשנראה שהוא עדיין חלוד ברמה האתלטית וגם הזריקה מבחוץ יכולה להיכנס יותר. בפסק הזמן כל הקהל משתף פעולה ויוצר "גל" מדהים כל כך שהם אפילו עושים הדרן. אחרי כן, דני שוב מרים אותם לשמיים עם דאנק אדיר בפאסט ברייק, במהלך הכי גדול של הערב! אחר כך הוא מוסיף שלשה מקילומטר- רק רשת ומסמן שהוא סופסוף הגיע למסיבה. פלאניגן משיג אנד וואן- לא ציפיתי שהפעם הראשונה שהוא מוזכר בסיקור המשחק הזה תהיה כל כך מאוחרת. אחר כך, ים מוסר כדור לדני שעובר בכדרור את המגן שלו ופשוט מרעיד את ההיכל עם דאנק שסחט "וואו" מכל צופה. זה כבר נראה משפיל לאובורן שסורקין שובר את האיזורית שלהם מקו העונשין ומוסר לאבדיה שחותך לעוד דאנק, הפעם ברוורס. עכשיו זה כבר ברור לכולם שהוא פשוט משתעשע עם נערי המכללות ובלי לשים לב ישראל כבר ביתרון דו ספרתי. גרין גורם לו להיראות אנושי לרגע כשהוא מנצל קלוזאאוט לוקה בחסר שלו כדי להשחיל שלשה בסייד סטפ. עם 10 דקות אחרונות להיום, ישראל מובילה 68-58.

את הרבע האחרון נפתח ברשימה של כל הפעולות של קיידי ג'ונסון עד שמישהו אחר זרק לסל- חדירה חזקה שנעצרת בפאול באיזור הטבעת, 2 זריקות עונשין מוצלחות. אחר כך, פלואוטר קשה שיוצא החוצה, אז הוא לוקח את הריבאונד של עצמו, ניסיון זריקה נוסף שנעצר בעבירה,שתי קליעות עונשין מדויקות מצידו. הוא ממשיך בפסטיבל האגואיסטי שלו עם עוד שלשה, תוך כדי נפילה של גינת לרצפה אך מחטיא שוב. גם כשהוא מנסה לפרגן במסירה לברום, הוא נופל והמסירה הולכת החוצה. ג'ייק כהן יותר פעיל מאלן פלאניגן במשחק הזה, שאותי זה מאוד מדאיג, אבל את קפטן ג'ייק זה לא מעניין והוא קובר שלשה יפה. פרל מסיים את שלטון הטרור של ג'ונסון כשהוא יוצא ע"ח ג'אספר. הטייגרס ממשיכים לקפוץ על כל מה שזז וברבע הזה התוכנית עובדת כשהפער הוא רק 5, 4:44 לסיום. השופטים שורקים עבירת תוקף מוצדקת לדני, שלוקח את זה קשה ואפילו מטיח את הכדור ברצפה- אפשר להוציא את דני מהאנביאיי, אבל לא את האנביאיי ממנו. הוא נוקם בבלוק נפלא בטבעת על גרין. כהן, מכל האנשים, הולך על תואר האמ.וי.פי של המשחק עם לייאפ+עבירה שמתוגרמת כדור עונשין מדויק. דני הולך על חבל דק עם עבירה רביעית, והוא (כמו שאר יושבי האולם והצופים במשחק) יודע שהוא יהיה הבדיחה של מחר אם יספוג עוד אחת כזאת. הוא לא מבזבז הרבה זמן כשהוא מקבל אותה, פוזשן אחד לאחר מכן, ויורד בבושת פנים לספסל. ג'ונסון חוזר והפעם מהצד החיובי עם לייאפ קל. סורקין גם מצטרף לחגיגת הדאנקים עם אחד בפרצוף של ברום אחרי מסירה ארוכה. הוא מוסיף חיתוך אדיר מהפינה ומקבל לוב לאלי-הופ קל והמשחק מסתיים בשלשה של מדר ועוד אחת של ג'אספר בשניות הסיום. תוצאת הסיום: 95-86.

תקציר המשחק

מסיבת עיתונאים:

אחרי המשחק אני, תומר ושאר העיתונאים ביציע הלכנו לחדר המדיה, שם נערכים הראיונות הרגילים אחרי המשחקים. לא הבנתי את גודל המעמד (הכל יחסי עבור הפעם הראשונה שלי באיזור הזה של ההיכל) עד שפיני גרשון בכבודו ובעצמו חולף על פני עם המשקפיים החדשים והפנים הרוטנות משהו אחרי משחק לא מספיק טוב של הנבחרת שלו. המאמן הלאומי, גיא גודס עולה להתראיין ראשון והוא עונה לשאלות בצורה די סטנדרטית שעושה צדק עם מה שראינו הערב משתי הקבוצות. אחריו וונדל גרין (מספר 1 של אובורן) נכנס לעמדה ועונה על מספר שאלות מגוונות, אני מתגבר על ההתרגשות והמתח הנלווה אליה ושואל אותו: "מה הרגשת כשקלעת את שלשת הסייד סטפ על דני (בסוף הרבע השלישי)?, הוא משיב: "אתה לא באמת חושב על זה באותו הרגע, אבל זה היה נהדר. שעון הזריקות הלך ואזל וקודם החמצתי שתי זריקות שהייתי צריך להכניס, אז גם דברים טובים קורים.".

לאחר מכן, מאמנו של גרין, היהודי הטוב ברוס פרל עלה ודיבר על דברים שבכלל לא קשורים לכדורסל ברוב הזמן, אך היו מצחיקים מאוד. הצד הישראלי המשיך מאיפה שעצר עם סורקין שהיה חביב כהרגלו (וגם במצב רוח עליז אחרי משחק נהדר אישית) אך הממתק של הלילה היה דני אבדיה. הוא דיבר בביטחון, עם הקסם האישי הרגיל שלו שתמיד מתבטא בעמדת הראיונות. ניתן היה לראות קצת עייפות על פניו, אחרי שנתן מאמץ פיזי ברמה שלא חווה כבר כמה חודשים ומאמץ מנטלי שבא לידי ביטוי בעמידה בעומס המעריצים שרוצים סלפי למזכרת ממנו. גם אותו שאלתי שאלה- אחרי שהוא נחשף לסגנון המשחק של המכללות, האם הוא מתחרט שלא הלך לשם? (במקור רציתי לשאול האם הוא מרגיש שסגנון המשחק במכללות יותר מתאים לו, אבל לאלוהים חוקים משלו). הוא השיב בתשובה ארוכה שאפשר לסכם בכמה מילים- הוא לא מתחרט על כלום. מילים כדורבנות.

דני ועידו גור במסדרונות ההיכל

אחרי הרגע שהיה לו עם עידו גור, יצאתי מאיזור המדיה ואז משער 3 כדי לפגוש את אבא שלי, שחיכה לי ביציאה של השחקנים ליד שער 9. לא עברו 10 שניות מהרגע שהגעתי ודני, שאותו ראיתי 200 שניות בערך קודם לכן, יוצא משם אל נחיל של מעריצים שמקיפים אותו בדרכו לאוטו. כשההמולה עדיין משתוללת, אבא זופר הספיק להגניב לבנו פיצה דרך נקיק צר בחלון של הרכב. דני נסע הביתה, אני חזרתי אל האוטו של אבי ותוך רבע שעה, שהרגישה כמו שתי דקות, חזרתי להרצליה.

לפני שאני מסיים לכתוב, תודה ענקית לאחד והיחיד, תומר גבעתי, שלימד אותי כל כך הרבה דברים שימושיים שאקח איתי להמשך החיים כעיתונאי כדורסל. בלעדיך לא הייתי נחשף לעולם המופלא של מסיבות העיתונאים, אתה מדהים!

יהלי אולמר

אנשי כדורסל שהשפיעו עליי: פיל ג'קסון, מאנו ג'ינובילי, טים דאנקן, מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, סטפן קרי, ג'ייסון וויליאמס, ויקטור אולדיפו, אלן יוסטון, ניקולה יוקיץ', קיירי אירווינג, ברנדין פודז'מסקי.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. תודה רבה יהלי אחלה סיקור!
    (את התמונות לא רואה בכלל..).
    .
    היה משחק טוב, דני היה טוב אבל עדיין קצת חלוד מעבר לקשת.
    בדקות האחרונות היה שיפוט זוועתי עם שריקות אוויר הזויות לגמרי.

  2. תודה יהלי.
    סיקור מעולה למשחק מעולה. שמח שנהנת, בהחלט חוויה מיוחדת
    .
    הרגעים אחרי מסיבות העיתונאים די מוזרים. אחרי חצי הגמר גביע המדינה שחולון הפסידו, רגע אחרי שראיינו את גודס אנחנו יוצאים וטיירוס מגי וג'ו רגלנד מסתובבים באזור ומחפשים את היציאה. הם פונים אלייך "היי אחי, יודע איך יוצאים".
    היה לי גם קטע עם פאבלו לאסו שיצאתי רגע לפני שהוא סיים לדבר ואז אני רואה אותו מאחורי עם המזוודות, אומר לי "ישראל אחלה ארץ, אבל חייבים לחזור לספרד".

  3. תודה יהלי. אתה הופך לאיחש המכללות של ישראל. נהניתי במיוחד מדני אבדיה. הוא נראה שחקן אחר לחלוטין מזה שהגיע ל-NBA: כניסות נהדרות. דאנקים כמו ברת'ר. ממש כוכב!!

  4. תודה.
    ים מדר היה מצוין במשחק.
    גינת היה חלש יחסית לפוטנציאל שלו ונפצע לקראת הסיום.
    הדבר הבולט ביותר בעיניי במשחק הישראלי היה החסכון בריבאונד בכלל ובהגנה בפרט. חובה לשפר בהקדם

כתיבת תגובה

סגירת תפריט