היריבות הגדולות (15) – לברון נגד שיקגו (2010-2015) / שחר צ'קוטאי

הקרב הארוך בין שיקגו ללברון התחיל בעונת 2010, בסיום אותה עונה לברון הודיע שהוא לוקח את הכישרון שלו למיאמי ומשם יצאה לדרך השלישייה הגדולה. אך למעשה השלישייה לא הייתה רחוקה מנחיתה בשיקגו. באותם ימים עלה לו אחד, דרק רוז שמו, שהטיל אימה על היריבים, וויד רצה לחזור הביתה, לבוש לא הייתה העדפה וכך גם ללברון. מי יודע, אם זה היה קורה אולי הייתי בסדר עם לברון היום.

העסקה לא עבדה ובמקום רביעיית המחץ קיבלנו יריבות מרתקת לאורך שנים.
כן, אני יודע, לברון ניצח אותם כל הזמן בפלייאוף, אבל היכולת והעקביות של שיקגו להיות קרציות כן בעונה הסדירה וגם הפלייאוף שווה טור של יריבות.

*במהלך כתיבת הפוסט עמד לידי גבוה עם קוקו ומחא כפיים.

המערכה הראשונה:

סיבוב ראשון, קליבלנד נגד שיקגו 1-4

הכוכב הגדול של הליגה עם סדרה ראשונה מהסרטים מול דרק רוז בעונתו השנייה בליגה.
הקאבס של מייק בראון סיימה את העונה במקום הראשון בליגה. הקבוצה כללה את לברון ג'יימס אנטואן ג'יימסון, מו וויליאמס שאקיל אוניל אנדרסון וארזאו ואת מיודענו אנתוני פארקר.
שיקגו של ויני דל נגרו החזיקה בעיקר שחקנים צעירים – רוז, לואל דנג, נואה, טאג' גיבסון, היינריך וברד מילר.

המערכה הראשונה נגמרה מהר מאוד, לברון משתלט על הסדרה ועם ממוצע 32 נק' 9.2 רב' 8.2 אס' ו-2.4 חסימות. הקאבס עוברים בקלות אחרי 5 משחקים.

המערכה השנייה:

גמר מזרח – מיאמי – שיקגו: 1-4

השלישיה שהתאחדה להם יחד התחילה את העונה עם רצון לצאת בהצהרה מוחלטת, אך מולם עלו הבולס בעונת שיא. בצד של מיאמי לברון חבר לוויד ובוש ולצידם מייק ביבי, צ'רמלס, מייק מילר יודוניס האסלם ועוד. בצד של שיקגו – בוזר וקרובר הגיעו מיוטה, רוני ברואר הצטרף, כמו בוגנס וסיג'יי ווטסון.
תום ת'יבודו מונה למאמן, הגרעין הצעיר התבגר בשנה ורוז נתן את עונת השיא שלו. היריבות במהלך העונה הגיעה לשיא עם משחקים צמודים במיוחד והרבה מתח ושנאה. בכל המשחקים בעונה הסדירה שיקגו ניצחה ביתרון כולל של 8 נק'.
שתי הקבוצות סיימו את העונה במקומות 1-2. רוז קיבל את תואר ה-MVP, על חשבון לברון, תיבודו קיבל את תואר מאמן העונה על פני ספולסטרה. בסיבוב הראשון מיאמי גברה על פילי ושיקגו על אינדיאנה, בסיבוב השני מיאמי גברה על בוסטון ושיקגו על אטלנטה בדרך לגמר מזרח ראש בראש.

במשחק הראשון שיקגו קרעה את מיאמי, דבר שגרם למיאמי להתעצבן. במשחק השני שיקגו פתחה חזק ועלתה בסיום הרבע הראשון ליתרון 7 עם שלשה של דנג משלוש-רבעי מגרש. ברבע השני מיאמי סגרה את הפער ולייאפ קשה של לברון 7 שניות לסיום נתן להם יתרון במחצית. ברבע השלישי רצף טעויות של שיקגו שלחו את ההיט לריצה מהירה ויתרון 11 שנסגר עד סיום הרבע. במהלך הרבע הרביעי שתי הקבוצות התקשו לקלוע (10-14 למיאמי סה"כ) וייד עלה ללייאפ ובדרך הכניס מרפק לאפו של עומר אשיק. מכאן ההיט יצאו לריצת 2-12 וסיימו בתור המנצחים.
במשחק השלישי – שיקגו הגיעה למיאמי ונלחמה אך מיאמי גברה עליהם ברבע הרביעי. בידיעה שכמעט בלתי אפשרי לחזור מפיגור 3-1 שיקגו הגיעו למשחק הרביעי במטרה לנצח, ואחרי משחק צמוד כדורים אחרונים של רוז הולכים החוצה והקבוצות הולכות להארכה. שם מיאמי משתלטת ומנצחת. שיקגו לא אומרת נואש ומגיעה למשחק החמישי ואף עולה ליתרון דו-ספרתי ברבע הרביעי, 77-67 שיקגו, 2.50 לסיום. מיאמי יוצאת לריצת 3-15 בדרך לניצחון שסוגר את הסיפור.

(כאוהד הבולס שראה את רוב המשחקים אני ממש זוכר את הכעס על החלטות השופטים. כל נגיעה בשחקני מיאמי הייתה עבירה אבל על אותם דברים בדיוק השופטים לא שרקו לשיקגו. כמו גם שריקות הזויות שאף אחד לא הבין מאיפה זה הגיע. אני זוכר שבן-דוד שלי אוהד מיאמי הודה שהשריקות היו לטובת מיאמי)

מערכה שלישית:

2013 חצי גמר מזרח – מיאמי – שיקגו: 1-4

גם במערכה הזאת היריבות התחילה עוד בעונה הסדירה. מיאמי היא האלופה הטרייה, שיקגו איבדה את הכוכב לפציעות חוזרות והרכיבה קבוצה ישנה-חדשה. המילטון ובאלינלי הגיעו ובאטלר התחיל לתפוס מקום קבוע. במיאמי הגיעו ריי אלן, שיאן בטייה ונוריס קול. במשחקים במהלך העונה המאזן היה 2-2, אך במשחקים מלאי מתח וגם מכות.
אחד המשחקים המרכזיים באותה עונה היה לקראת סוף העונה כאשר מיאמי הגיעה עם רצף של 27 ניצחונות, במטרה לשבור את השיא אך שיקגו הייתה שם כדי להציק ולנצח. המשחק הזה היה חם ומתוח כתמיד.

בפלייאוף שיקגו עברו את ברוקלין אחרי סדרה של 7 משחקים, בעוד מיאמי עברו את מילווקי בסוויפ. במשחק הראשון היה צמוד במיוחד. ברבע הרביעי במצב של 86-83 למיאמי נייט רובינסון הוציא את הבולס לריצת 0-10 שסדגרה את המשחק.
במשחק השני מיאמי הוציאה את העצבים על שיקגו וניצחו ב-20 הפרש.

במשחק השלישי היה צמוד אך ברבע הרביעי לברון נשלח 7 פעמים לקו ודאג לנצח. במשחק הרביעי הפער היה גדול ובמשחק החמישי הצמוד היה הזדמנות לבאטלר להשוות אך ללא הצלחה. נוקאאוט של מיאמי.

מערכה רביעית ואחרונה:

2015 חצי גמר מזרח – קליבלנד נגד שיקגו: 2-4

לברון עזב את מיאמי וחזר לכור מחצבתו, קיירי וקווין לאב הצטרפו אליו. גם סמית' שאמפארט ותומפסון היו בחבורה של המאמן הישראלי, דויד בלאט.
בשיקגו דרק רוז חזר לשחק והיה נראה כמו התותח שהוא היה לפני אך ברוב הזמן היה הצל של עצמו, ג'ימי באטלר הפך לכוכב, דאנליבי וגאסול הצטרפו בחבורה של תיבודו.

שיקגו הגיעה לחצי הגמר אחרי שניצחה את מילווקי בשישה משחקים,וקליבלנד ניצחה את בוסטון בארבעה משחקים אך איבדה את לאב לעבירה בלתי ספורטיבית של אוליניק.
במשחק הראשון שיקגו ניצחו בזכות משחק טוב של באטלר, גאסול ורוז ובמשחק השני קליבלנד ניצחו בזכות משחק גדול של לברון.

משחק צמוד במיוחד בשיקגו הסתיים בסל הבא:

המשחק הבא גם הוא היה צמוד מאוד. שיקגו רצו לעלות ליתרון 1-3 והיו לא רחוקים מכך. אחרי סל שיוויון של שיקגו דוויד בלאט נכנס לפרקט וביקש פסק זמן, הבעיה שלא הייתה לו. למזלו השופטים התעלמו וטיירון לו לקח אותו מהר. ניסיון של הקאבס לא צולח והכדור הולך החוצה לעוד הזדמנות של קליבלנד, ואז מגיע הרגע הזה:

אני עדיין טוען שהייתה עבירה על באטלר בדחיפה (לא שזה משנה…)

במשחק החמישי הקאבס שלטו לאורך המשחק והגיעו ליתרון 14 בתחילת הרבע הרביעי, אך משם באטלר קלע 14 נק' והוביל קאמבק עד לפער 2. גם לרוז וגם לבאטלר היו הזדמנויות לקלוע אך ללא הצלחה. קיירי קלע והמשחק נגמר בניצחון של הקאבס. במשחק הבא הקאבס סגרו סיפור בקלות ושלחו את שיקגו לבנייה מחדש.

בכל המערכות לברון יצא עם ידו על העליונה אך שיקגו הייתה שם כל הזמן כדי להציק לו ולהיות יריבה שקולה, עד הקריסה המנטלית.
נותר רק לתהות מה היה קורה אם רוז לא היה נפצע.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  2. asaf

    26 יול 2022 10:07:25

    תודה שחר. כתוב נפלא. יש כאן תזכורת למה היה דרק רוז טרם הפציעות ומחשבות לאן היה יכול להגיע אילולא הן. אגב גם ביירון ראסל עד היום טוען שג'ורדן דחף אותו לפני הזריקה המפורסמת לא עזר לו.. ההליכה של בלאט אחרי הסל של לברון הצידה פרייסלס. הרגע שסימן רשמית ומעשית את סוף הדרך למרות שעוד סחב חצי עונה אחר כך.

  3. הקיפוד

    26 יול 2022 11:11:19

    רק המחשבה של השלישייה יחד עם רוז, נואה, טאג גיבסון, קייל קורבר, בוזר ולואל דנג ולהוסיף גם את באטלר
    הייתה לדעתי יכולה להיות הקבוצה הכי טובה בהיסטוריה
    יש לה רק שתי ביג if
    האם רוז לא היה נפצע
    והאם באטלר היה הופך להיות הבאטלר של היום כי כולם היו באותו הזמן בשיאם או לקראת סוף שיאם למעט באטלר
    אני חושב שכולם היו מסתפקים במשכורות יותר נמוכות מאשר הם קיבלו אבל עדיין זה יכל להיות מפחיד רצח

  4. The Pro

    26 יול 2022 12:26:51

    נחמד אבל חסר.
    לברון השפיל לאורך השנים את כל היריבות המזרחיות מדטרויט ועד שיקגו,אינדי,בוסטון וושינגטון.
    –
    מהקבוצה של הבולס שכחת להזכיר את טיירוס תומאס ובן גורדון אחד הכשרונות המפוספסים של אותה תקופה.

  6. יהלי אולמר

    26 יול 2022 13:52:30

    תודה שחר
    הבולס תמיד עשו להיט צרות אבל בראייה של התוצאה הכללית זה לא נראה ככה. תודה שהרחבת והראתה ששיקגו הייתה יותר מסתם זבוב שלברון מעל בדרכו אל הגמר.

  9. NBA בדם

    26 יול 2022 18:15:10

    היריבות הכי חשובה שראוייה לכתבה משלה היא לברון נגד גולשי הופס.
    מי הכי אובייקטיבי שייכסה אותה?
    יש מישהו כזה?😂😂

      1. NBA בדם

        26 יול 2022 19:17:41

        הגילוי נאות שלי הוא זועק לשמיים. צריך מישהו נקי.(למרות שאני מרגיש נקי ואובייקטיבי אבל ייראו ויישפטו אותי בלברוניזם)
        חוץ מזה איך מסקרים יריבות בין שחקן לבין גולשים, אם זו באמת כוונתך?

      1. NBA בדם

        26 יול 2022 19:27:28

        כמה מספרית חברי ללל?
        וגם אם הם לא המון, הם הם משפיעים מאוד על דעתם של שאר הגולשים (זכותם של הגולשים כמובן לאמץ את טיעונם של חברי ללל), ובעקבות כך גולשי הופס לא נותנים ללברון את הכבוד המגיע לו, כי כל היום רגילים לשנמך את לברון וזה נהיה אופנתי.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט