21/06/22, מרקט סטריט, סן פרנסיסקו

ביום ראשון הקרוב, ה – 26.06.22 יערך בעיר סן פרנסיסקו  מצעד הגאווה המסורתי, מצעד המשמש עבור רבים חופש ביטוי עצמי ומשרת את קהילת הלהט"ב במטרתם להגיע לשוויון זכויות/הזדמנויות ושוויון ביחס היום-יומי ברחוב, בעבודה ובכל מקום.

המצעד בעיר חוזר לאחר שנתיים של פגרה  בעקבות הקורונה והצועדים והצועדות נרגשים לקראת המאורע, אני גם אצטרף לאור הזדהות עם אלה הכמהים לשוויון.

אבל, לא לשם כך אני כותב לכם היום (:

היום נדבר על מצעד גאווה אחר לחלוטין, מצעד האליפות של הגולדן סטייט ווריורס.

פעם ראשונה בחיי שאני זוכה להיות פיזית במצעד אליפות שכזה, חוויתי אליפויות עם מכבי חיפה (כדורגל), קבוצה שהייתי בהכי הרבה משחקים שלה מכל הקבוצות שאני אוהד ביי פאר, 3 עונות מנויי וזה כלל גם נסיעות כמעט לכל משחקי החוץ, אחח….התקופה של גיל 16-18, כמה כיף, תמימות ואנרגיה בלתי נגמרת.

בכל אופן, גם באליפויות שחוויתי עם חיפה היו חגיגות, אבל לא מצעדים.

כאלה זכיתי לראות רק במסכי הטלוויזיה, אם זה לייקרס (הקבוצה שאני אוהד), אם זה היה באירופה קבוצות כמו מילאן, ריאל מדריד וכו' אך כאמור, מעולם לא זכיתי להרגיש את האווירה מהמקום בזמן אמת ולחוש את תחושת השחקנים הכי קרוב שאפשר לצד האוהדים הרבים ששוטפים את העיר בקולות ותרועות.

סוף סוף אפשר לסמן וי גם על החוויה הזו.

האמת, אני שוב אומר תודה להופס בכלל  ולמנחם, רון ורועי בפרט שעזרו לי להגיע לאן שהגעתי ולחוות כל כך הרבה דברים לראשונה.(סיקור משחק/ים, נוכחות במשחק פלייאוף, נוכחות בכל שלב בפלייאוף כולל גמר מערב וגמר NBA, הליכה צמודה ליד שחקנים שחשבתי שהכי קרוב שאגיע אליהם יהיה שהם יהיו חלק מסגל בקבוצת הפנטזי שלי…).

אני אכתוב בהמשך פוסט סיכום עונה (מדהימה) על החוויות שעברתי השנה אבל כרגע אשמח להתרכז רק במצעד האליפות.

אני כבר מכיר אתכם הקוראים  האהובים של הופס, אתם אוהבים את מה שמסביב לא פחות מהדבר המרכזי, נהנים לשבת בבית ולקרוא על חוויות ותחושות מעולם אחר אז יאללה בוא נפרט לכם את היום של מצעד האליפות של גולדן סטייט ווריורס 2022:

9:30 – הטלפון מצלצל, שחר על הקו.

את שחר פגשתי במשחק של גולדן סטייט, הוא גר פה כבר כ-5 שנים וחבר משותף הכיר בינינו ומשם הקשר התחזק והפך לקבוע ומהנה הכולל התארחויות ויציאות גם לבד וגם עם בנות הזוג שלנו.

האמת, שכרגע אני גר בדירה שבה שחר וזוגתו גרו בה שנתיים וחצי ועזבו לבית החדש שלהם, ואין מאושרים ממני ומאישתי  לקבל ב"ירושה" את הדירה המהממת הזו. לב סן פרנסיסקו ומרגיש כמו קיבוץ.

חוזר לסיפור, שחר מעדכן שסביב 10:00 הוא יאסוף אותי, הוא סידר דרך חבר חניה קרובה למקום תחילת המצעד (רחובות MARKET & MAIN) ועדיף שנגיע מוקדם (המצעד מתחיל ב-11:20 ונמשך עד 14:00) כדי לא להכנס לפקקים.

אמרתי לעצמי, איזה ישראלים זה, איך אנחנו תמיד מסתדרים בכל מקום ודואגים להכיר מספיק חברים ושהחברות תהיה מספיק חזקה כדי שזה יהיה "סבבה" לבקש ממישהו להשתמש בחניה שלו לכמה שעות.

אני התכוננתי לי בבית, לבשתי חולצה ממשחק גמר המערב שחולקו בצ'ייס לכל האוהדים שהגיעו למשחק, שאלתי את שחר ואישתו אם הם רוצים בירה, נענתי בחיוב הרי גם ככה הולך להיות יום חם מאוד (27 מעלות, בשפת סן פרנסיסקו זה 38 של ישראל) ויאללה חיכיתי לטלפון שיוציא אותי החוצה.

10:20 הטלפון מגיע, יוצא למרצדס האדומה, גג נפתח של שחר.

זה נשמע ממש טוב, אבל שחר עסוק בלהתלונן על כמה הרכב ישן וצריך להחליף אותו, אני חושב שהוא קול לאללה וכל עוד הוא נוסע צריך לשמור על כזה אוצר (:.

התיישבתי מלפנים, פתחנו את הגג, אווירת שיא! יום שמשי, שחר הגיע עם חולצת ה"עמרי כספי" שלו, מהימים היפים של שניה לפני הפלייאוף (הסיפור המוכר והלא נעים שהוא נחתך שניה ורבע לפני תחילת הפלייאוף).

הגענו לחניה, מרחק של כ-10 דקות הליכה מנקודת תחילת המצעד, אישתו של שחר רצתה קפה אז עצרנו ב"פילז קופי", קפה אמריקאי, מגעיל, אך הגעתי ללא ציפיות וגם לקחתי מוקה כדי עוד יותר להבהיר לעצמי כמה אני לא מצפה/רוצה את הטעם של הקפה האמריקאי.

2 דקות לפני שהגענו לקפה עמדנו במעבר חצייה ברמזור אדום, באמצע עמד שוטר, המשטרה פיזרה שוטרים לאורך ולרוחב הרחובות הקרובים כדי לשמור על הסדר הטוב, אני, מסתבר שעדיין ישראלי, לתומי, בא להוציא  בקבוק בירה שהבאתי ושניהם צועקים עלי: "תכניס את זה לשקית! מה אתה עושה?!" לרגע לא הבנתי מה קרה, איזה פשע עשיתי שכן כל רצוני היה ללגום משקה קר מוגז ועם מעט אחוז אלכוהול כדי טיפה להקל את החום הקשה?!

הם הזכירו לי שפה באמריקה – זה אסור, אבל ממש אסור.

אז כן מוכרים אלכוהול בכל הצגה, משחק, אירוע וכו' במחירים מופקעים אבל כל עוד זה לא תחום תחת אחריות כזו או אחרת אסור  לשתות משקה אלכוהולי ברחוב. לא בלילה, לא בערב, לא בצהריים ובטח ובטח שלא בבוקר (:

מה גם, בטח ובטח ובטח ובטח ובטח שלא בפניו של שוטר!.

טוב, מיהרתי להכניס את הבירה חזרה לשקית לאחר בהלה קטנה מצידי, הבנתי, הפנמתי ותהיתי אז למה הבאתי בירות אם זה כזה איסור גדול?!

לא לדאוג, מצאנו את הדרך ללגום מה"משקה האסור" בהמשך.

11:10 אנחנו עם הקפה ביד, בירות בשקית, מלאי וייב ואווירה מתחילים ללכת בצעדים מהירים לעבר אחת מנקודות המצעד, תוהים לעצמינו למה אין שירי שחקנים ב-NBA?!

לא עוברות 2 דקות ושירת "ג'ורדן פול איז אין מיי סול, ג'ורדן פול איז אין מיי סול" – תרגום רע מאוד לג'ורדן פול נשמה, לצד "סטף קרי קאם היר סטף קרי קאם אובר היר" – כמובן – סטף קרי בוא לפה. 

ועוד שלל שירים מטופשים  שמעלים לנו חיוך על הפנים ואנשים מסביבנו שלא מבינים מה נפל עליהם.

הגענו לנקודת המצעד! איזו התרגשות.

בשביל שלושתינו זו היתה חוויה ראשונה מסוגה, המוני אנשים מסביבנו, אווירה של שמחה ושל יחד, גאווה!

העיר כולה מאוחדת סביב הלוחמים שלה שנתנו באמת מלחמה מופלאה בפלייאוף והגיעו עד לנקודת השיא גם בעונה שבה לא רבים הימרו עליה כזוכה ודאית באליפות.

תותחי קונפטי יורים מכל כיוון ואנשים יושבים על גגות, חלונות משרד, רמזורים ועצים,  הכל כדי לראות טיפה יותר טוב את מה שהולך לקרות בשעתיים וחצי הקרובות.

הקהל מידי פעם צועק בהתלהבות, מספיק כמה אנשים בודדים שימחאו כפיים או יצעקו לשמיים כדי שכל שאר האנשים יחשבו שהנה השחקנים מתחילים לזרום לכיוונינו, זה קרה לפחות 10 פעמים לפני שבאמת ראינו סימן של איזשהו רכב ממונע מגיע לעברינו.

11:40 הנה זה קורה, הרכבים הראשונים מתחילים לעבור, כל מיני ספונסרים ורכבות/קלאב קארז מקושטים בצבעי צהוב-כחול, אנשים שהולכים ומחלקים מתנות ובגדול הכיף הגדול מתחיל.

טלפונים נשלפים ומתחילים לצלם את כל מה שקורה מכל כיוון, תותחי הקונפטי נכנסו למצב "כיפת ברזל" במלחמה עם הדרום וכבר קשה לראות מרוב   פתיתי נייר כחולים-צהובים שנוחתים בכל מקום.

האוטובוס הראשון מגיע, הופתעתי לראות ש(כמעט) כל צמד שחקנים קיבל אוטובוס משלו.

הראשונים להגיע – דריימונד גרין וחואן טוסקאנו אנדרסון.

דריימונד שעדיין מתעקש להמשיך את הביפ עם בוסטון (כנראה יותר האוהדים של בוסטון) תולה על קדמת האוטובוס שלו חולצה עם הכיתוב "BOSTON SUCKS" שהוא קיבל במהלך המצעד מאוהד.

אחריהם מגיעים עוד כמה רכבים מוזרים אך מעוצבים להפליא ואז משום מקום, שיא הקריירה של כריס קיוזה וקוואנדריס ויית'רספון – הצמד הזה פאקינג קיבל אוטובוס משלהם! וואט?!?!

כמה תקציב יש כדי שזוג שלא ראה כמעט פרקט במהלך העונה יקבל אוטובוס לו, למשפחתו ולחבריהם?

אבל למה להתקטנן כשאפשר לפרגן, יאללה! שיהנו (:

אוטובוס ראשון של 3 שחקנים יחדיו (לא ברור לי למה מלך ריבאונד ההתקפה של הפלייאוף והשחקן ששיחק הכי הרבה משחקים העונה – 104 סה"כ – קוון לוני צריך לחלוק אוטובוס עם מוזס מודי ונמניה בייליצה אבל כך קרה…)

מיד אחריהם מגיע אוטובוס צוות האימון וסטיב קר, כן כך היה כתוב, "צוות האימון והמאמן הראשי – סטיב קר" פייר? פה לגמרי מגיע לו אוטובוס גם רק משלו לבד. אחד המאמנים הטובים שנראו בליגה בעשור האחרון ואולי הטוב ביותר, ימים יגידו, אבל זה בהחלט לא התואר האחרון שלו.

החום הקשוח מתחלף בשמחה רבה וצל שנותן לנו אחד מבנייני המשרדים הענקיים בעיר ובאזור הזה בפרט.

הכיף הגדול והאווירה כבר מסיחה כל דעת ממשהו שלילי, האנשים צורחים (לפעמים יותר מידי ויותר מידי בתוך האוזן שלי) אבל הכל מתפרש רק לכיוון השמחה והחיוביות.

אחרי סטיב קר מגיע כמעט סטיב וקצת יותר קרי – סטף קרי וקרוב משפחתו דאמיון לי שהתחתן בקיץ 2018 עם אחותם הצעירה של סטף וסת' – סיידל.

קריאות ה-MVP נשמעות לאורך כל המעבר של האוטובוס הנ"ל והקהל משתולל ומתלהב אקסטרה כשהפיינלס אמ וי פי שלהם עובר לידם.

סטף הנרגש נופף לכולם בהתלהבות, הניף את הגביע ונשא על עצמו שרשרת עם 3 טבעות האליפות מהעונות הקודמות.

אוטובוס נוסף, איגי וקומינגה, אחד וטרן שאולי אמר את המילה האחרונה שלו על הפרקט בתור שחקן והשני שאולי קיבל את השיעור הטוב ביותר שרוקי יכול לקבל בעונתו הראשונה, הרבה השתפשפות במהלך העונה הסידרה, עליות ומורדות ומעט הזדמנויות בפלייאוף תוך הבנה שככה זה כשאתה רוקי בקבוצה שרצה לאליפות עם כל כך הרבה שחקנים טובים.

קליי תומפסון ואוטו פורטר הגיעו, אחריהם גם ג'ורדן פול ואנדרו וויגינס.

כולם מחוייכים ביותר, נהנים, שותים ואיך אפשר בלי אקסידנט מביך של קליי שבמהלך העונה כבר הספיק להתקל באדם מבוגר בעלייתו לפרקט מה שהוביל להתרסקותו של אותו אדם שהיית מעריך כבן 80 לפחות (למבוגר שלום) והפעם הוא נתקל במישהו שהלך בתוך תחומי המצעד, קליי נתקל בחור אוורור ברצפה ומעד על אותו אוהד מסכן, גם במקרה הזה לאוהד שלום אך אלוהים!, קליי! תתאפס על עצמך אח שלי (:

נחמד מאוד להרגיש ככה את הקהל במלוא העוצמה, ומצחיק, אמרתי לשחר, זה הרבה יותר רחוק שאני מהשחקנים במהלך המשחקים.

עדיין מתגאה בפיסט-באמפ שלי עם האליל – טוסקאנו אנדרסון ודאמיון לי שבמקרה ירדו לחדר ההלבשה בדיוק כשהגעתי לצלם ולסקר עוד משחק במהלך העונה הסדירה.

התהלוכה עצמה היתה כשעתיים, אנחנו החלטנו לוותר על ללכת לסוף המצעד ולחכות לנאומים וכישראלים טובים הלכנו ל-"אורן חומוס" המפורסם שתאמת עד לאותו רגע עדיין לא ניסיתי, כן אני יודע, לא נעים, אני כבר שנה פה מתבכיין על החומוס המזעזע באמריקה ואפילו לא נתתי צ'אנס אחד לחומוסיה שקרויה על שם בחור ישראלי שפתח את הרשת הזו מזמן והוא אחד האנשים המצליחים באזור (הכל יחסי כן, מצליחים ברמה של ישראלים בחו"ל, בכל זאת כריש (: ).

דעותי על החומוס?

הזמנתי חומוס קלאסי, מגיע עם טחינה, קצת פפריקה, פטרוזיליה ושמן זית.

הפיתות היו מצויינות! לצד זה שחר וזוגתו הזמינו גולדסטאר, אני הסתפקתי בקולה אחרי הבירות במצעד שהספיקו לסובב אותי במקצת. שלוק מהגולדסטאר הזכיר טעם של הארץ אבל הבירות פה ממש טובות ויש מבחר עצום של אפשרויות.

אז לחומוס – מה אומר ומה אגיד, בהשוואה לחומוס אמירקאי הוא מצויין.

בהשוואה לחומוס ישראלי? – מכירים את החומוס הזה שיש בתחנות דלק במסעדות המזרחיות, או החומוס הזה שיש לכם בשווארמות השונות בארץ?

הוא סבבה? כן.

נותן תחושה טובה ועייפות קלה שאומרת לך "הגיע זמן השנ"צ" ? – כן.

טעים בטירוף? – לא, גם לא קרוב לרמות הגבוהות של החומוסיות הבאמת טובות בארץ אבל יחסית לחומוס קר (מדד על בדירוג חומוס, אם הוא הגיע חם וטרי זה כל כך משנה לעומת אם הוא הוכן בבוקר במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב הוכן כמה ימים לפני ונשמר במקרר) הוא היה באמת סבבה.

סיימנו את החומוס, הצטערתי שלקחתי קלאסי ומיהרתי לשרותים במקום להסתכל לעומק על התפריט כשראיתי את החומוס-כבש של שחר מגיע (: לפעם הבאה.

אישתי הפצירה בי שנלך יחד אז אתן ביקורת גם על החומוס-כבש בביקור הבא אצל אורן.

לאחר החומוס, שבעים ומרוצים החלטנו שנחתוך ונחזור הביתה.

ראיתי בטלוויזיה ובטוויטר דברים מצחיקים שקרו בראיונות בסוף המצעד ומעט הצטערתי של המשכתי אבל אתם יודעים איך זה – צער של בדיעבד, באותו זמן כל כך שמחתי לחזור הביתה למקום קריר ונעים…ועם ספה שתארח אותי טוב טוב לקראת השנ"צ המיוחל.

אני לא יודע מה אתכם, וזה גם כנראה יותר קשור לכתבת סיכום העונה שתצא בהמשך, לא להלחיץ אותי!, אבל אני מרגיש שהבסיס שהווריורס בנו כל כך טוב, כל כך מחובר, כל כך מפרגן ונטול אגו, הבנה של כל אחד את מקומו כשמעל הכל מנצח כמו בתזמרות הבכירה ביותר – סטיב קר, אני חש שזו לא המילה האחרונה של המועדון בשנים הקרובות ושאליפות שניה ברצף אומנם תלויה בהמון משתנים שעדיין אין לנו כמו סגלים, בריאות וכו' אבל משהו בי מרגיש שיש מצב ששנה הבאה הקונצרט יחזור לסיבוב הופעות נוסף.