מופע מחצית – על הדראפט ומה שמסתתר בפחיות שימורים יקרות / יונתן

מופע מחצית – על הדראפט ומה שמסתתר בפחיות שימורים יקרות / יונתן

קיץ. הפגרה בדיוק הגיעה והדראפט קרב ובא. זוהי הזדמנות מצוינת לקחת הפסקה מחגיגות האליפות של הגולדן סטייט ווריירס ולכתוב על נושא אחר. קודם כל לטובת אלה שלא שותפים לחגיגות אבל בעיקר לטובתי – כדי שאוכל להמשיך לכתוב על החגיגות בשבועות הבאים כשכולכם חשבתם שהשמחה נרגעה. אליפות רביעית ב-8 שנים. איזה כיף. 

הדראפט מתקיים כבר שנים רבות אבל ממשיך להציג את אותו האתגר לכל הקבוצות. איך בעצם יודעים שהשחקן שנראה כל כך מבטיח בקולג', בתיכון או בג'י ליג הוא באמת הדבר האמיתי ולא זיוף?

לגנב התכשיטים ארתור בארי, למשל, הייתה שיטה לאתר זיופים. הוא נודע בכך שגנב תכשיטים בשווי מצטבר של 5 מיליון דולר. הוא היה מאבות הטיפוס לדמות ה"ג'נטלמן הגנב" ויכל לנקות את המגירות של עשירות ניו יורק בעודן בחדר הסמוך. הוא תמיד גנב את המחרוזות היקרות והשאיר את הפנינים המזויפות וידע להבדיל גם במקרים שבהם הזיופים נראו מושלמים. לאחר שנתפס הסביר למשטרה שהוא מבדיל בין פנינים מזויפות לאמיתיות בכך שהוא משפשף אותן על חזית שיניו. פנינים אמיתיות מחוספסות יותר מפנינים מזויפות.

עד כמה ששחקנים טובים אכן דורשים חספוס כדי להגיע רחוק, סקאוטים של קבוצות NBA לא יכולים לשפשף את שיניהם על ראשם של פרוספקטים. עד שהאיסור המיותר הזה ישתנה הסקאוטים נשענים לא רק על ניתוחים סטטיסטיים אלא גם על ראיונות וזימון של הצעירים לאימונים שבמהלכם הם מנסים להבין מי הבחור הצעיר שעומד לפניהם. המפגש האולי הכי מתועד עם שחקן עם קבוצה מתעניינת היה האימון של התיכוניסט קובי בראיינט עם נציגי הלייקרס, אירוע שכבר הפך לאגדת ליגה.

סחטיין על מכונת היח"צ של הלייקרס, אבל בואו נחזור לענייננו. גם הראיונות והאימונים הם לא תהליך בטוח וכיום יש אפילו חוקרים שטוענים שהם יכולים לנצח סקאוטים באמצעות תוכנות אינטלגנציה מלאכותית. אשרי המאמין.

אנחנו עדיין תקועים עם הבעיה הקשה – התקווה שבחירה גבוהה תביא שחקן שיישנה את גורל הקבוצה היא לפעמים לא מבוססת לחלוטין. גם התקווה ששחקן סביר ומעלה יגיע לקבוצה בבחירות יותר נמוכות מתבדה פעמים רבות. לפי סיכום הנתונים שנערך באתר 82games.com על בחירות דראפט בין השנים 1989 ל-2008, בחירות דראפט במקום ה-1 סיפקו בממוצע 16.6 נקודות, 7.8 ריבאונדים ו-2.7 אסיסטים. חביב, אבל לא משנה גורלות. בטח לא מצדיק טאנקינג. הממוצעים של בחירות 11 ומטה מעולם לא הגיעו ל-10 נקודות, 5 ריבאונדים או 3 אסיסטים בממוצע למשחק.

ככל שיורדים במורד הדראפט המספרים ממשיכים לצנוח והסיכוי שהשחקנים הנבחרים בכלל לא ישחקו בNBA, או ישחקו מספרים ספורים, ממשיך לעלות. קל לנו לחשוב על הפתעות נעימות מסוף הסיבוב הראשון או מהסיבוב השני (אני למשל חושב על דריימונד גרין, ג'ורדן פול וקוון לוני) או על זה שבחירות דראפט גבוהות נוטות לאכזב פחות, אבל בגדול, כל בחירת דראפט מהרגע שהושגה ועד הרגע שאוישה בשחקן צעיר היא ניחוש ותו לא. 

 אפשר להשוות בחירות דראפט לקופסאות שבהן יש חתול שתקוע לו עם אטום בודד של חומר רדיואקטיבי וגלולת רעל שתשתחרר ברגע שהאטום ייתפרק, אבל זה מאוד תיאורטי. אולי עדיף ללכת על משהו יותר פשוט ולהשוות בחירות דראפט למשהו כמו קופסת שימורים של האמן האיטלקי המנוח פיירו מנצוני.

טאנקינג כאמנות

באוגוסט 2016, במילאנו, נמכרה אחת מפחיות השימורים של מנצוני ב-275,000 אירו. 

מבחוץ, זו פחית שימורים פשוטה, עם עטיפה שגורמת לעטיפות החמוצים של קבוצת יבנה להראות כמו נס עיצובי. המסקנה המתבקשת היא שמחירה האסטרונומי של אותה חבילה תלוי במה שהיא מכילה בפנים.

ואם נניח אמת בפרסום, כי אנשי שיווק לא משקרים כמובן, אז לפי הכיתוב על הפחית, היא מכילה, סליחה מראש:

חרא. 

ולא סתם, היא מכילה את החרא של האמן. Merda d'Artista, כי באיטלקית זה נשמע הכי טוב.

במאי 1961 מנצוני החליט לבטוח בתהליך והתיישב לעשות טאנקינג, כפשוטו, ל-90 פחיות שימורים. הוא חתם על המכסה של כל אחת מהפחיות האלו ולפי עטיפתן הן מכילות 30 גרם נטו של קקי טרי משומר.

יצירת האמנות הזו פורשה כמחאה נגד הקפיטליזם, עולם האמנות, האמנים עצמם או מבקרי האמנות והיא עדיין מעוררת דיון. במקור כל פחית הוערכה בגרם זהב לכל גרם תכולה, אבל מאז ערכן טיפס וטיפס. 

אבל בכל זאת, האם הן מלאות במה שהן מתיימרות להכיל? סריקת רנטגן לא תועיל למציאת חומר רך בתוך קופסת פלדה, אז נשארנו בעיקר עם השערות, קופסה אחת שנפתחה וגם טענות לקופסאות מזויפות. כשאתה כל כך מצליח קמים לך חקיינים.

יש הטוענים שאחת מהפחיות התפוצצה והתגלתה שם יציקה – אבל של גבס. יש הרבה שנשבעים שהיא מכילה את מה שהעטיפה טוענת. לפי טענות אחרות, אשר מגובות בתמונות לא לגמרי ברורות מתוך קופסת שימורים מספר 005 – בפחית היקרה יש עוד קופסת שימורים קטנה יותר, אולי כאמצעי בטיחות לאנינות הריח של שוחרי האמנות.

בכל מקרה, כרגע כל מה שיש זה חרא היפותטי שאנשים מוכנים לשלם עליו הרבה מאוד כסף. 

ב-23 ביוני הקבוצות ייגשו לממש את בחירות הדראפט שלהן, פרסטי למשל אסף הרבה כאלו בשביל אוקלהומה סיטי, בעיקר לשנה הבאה. אבל אף קבוצה לא יודעת לבטח מה היא תקבל מכל זה.

שיהיה לכולנו בהצלחה.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. נהדר יפ"ל
    בהקבלה לעולם הדראפט, השלב הבא בניתוח פרוספקטים הוא ניתוח אישיותי-מנטלי. הגילאים שלהם מהווה תקופה מורכבת, כי כמו כל דבר בחיים, יש בגילאים שלהם אנשים עם אישיות ילדותית/לא בשלה (לדוויט זה לא הפריע במיוחד), כאלו שבאמת "מחוספסים" כי הם בטוחים במי הם ומה הם (וגם מה הם לא, כמו קובי בזמנו) ויש את האיזור האפור ששם הרוב נמצאים.
    מה שבטוח, בפחית הדראפט של וושינגטון ימצא קקי בציר 2000 בערך.

  2. תודה יונתן,
    לא שמעתי על הבחור והיה מעניין להכיר.
    מוכיח שוב למי שעוד צריך, את הקו הדק והשרירותי לגמרי לפעמים בין הצלחה לכישלון.
    כלומר הסיפור של האמן הזה היה יכול באותה מידה להיות מסופר כרכילות מלגלגת על תמהוני שניסה להיות מקורי.

    בכל אופן לגבי הדראפט, הממוצע של הבחירה הראשונה הוא בערך פי 2 משחקן אנ בי איי ממוצע. שזה לא רע.
    פעם בדקתי ונדמה לי שכשליש מהנבחרים הראשונים הופכים לכוכבים גדולים בליגה. לא משהו לזלזל בו.
    לגבי טאנקינג אני חושב אחרת. עובד ובגדול אבל זה לא קסם שיציל מועדון כושל מעצמו.

    צריך לזכור שגם הסקאוטינג זו לא מילת קסם. העתיד של גיוס תלוי לא מעט בפיתוח שלו מצד המועדון. יש מועדונים שיש סיכוי גבוהה שיחרבו את השחקן שיגיע אליהם.

  3. מצוין יונתן אבל לא התחברתי. דוגמא די מסריחה בחרת.
    וחוץ מזה אם עוד פעם מישהו יגיד פה את המילה חרא אני אקיא.
    נמאס מהסגנון הנמוך הזה. וכותב את זה דוקא לך כי אתה לא מאלה שמשתמשים בזה בכלל אז מרשה לעצמי להעביר דרכך מסר לאלה שכן .

    1. אני בדרך כלל מנסה לשמור על סגנון נקי וכשעלה לי הרעיון באמת התלבטתי. החלטתי שזה סיפור כזה טוב שאם אני מוותר על לדון בו כי יש בו משהו גס, אולי אני עושה משהו לא נכון.
      מנצוני יצר תעלומה אמנותית עם אמירה מעניינת על העולם, וזה בדור שבו הצלחנו לפתור את רוב החידות ואמרנו הכל.
      אם זה עוזר, אין לי כרגע שום דבר אחר שנוגע בנושאים כאלה בפרוגרמה. אבל כשהתחלתי לכתוב נזכרתי ב"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" של מילן קונדרה. יש לו באמצע הספר העלילתי מאסה ספרותית עם כמה רעיונות לגבי היכולת של אנשים לעסוק בדברים שפחות נוח לדבר עליהם. אז הנה ספר מומלץ לכבוד שבוע הספר.

      1. אחלה יונתן די ברור שזה לא הסגנון שלך לכן גם הערתי. קראתי את הספר הזה לפני 260 שנה בערך עוד בימי השמירות באמצע הלילה בצבא. זכור לי במעומם משהו כזה. אחד הטובים.
        אחלה תודה רבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט