מופע מחצית – הבלונים מלוס אנג'לס, סימונס, קיירי ופרידריך ניטשה

מופע מחצית – הבלונים מלוס אנג'לס, סימונס, קיירי ופרידריך ניטשה

ב-2 ליולי 1982 קשר לארי וולטרס 43 בלוני מזג אוויר ממולאים בהליום לכיסא הגינה שלו. הוא החליט לממש את חלום הילדות שלו להיות טייס, הראיה שלו מעולם לא הייתה מספיק חזקה והוא מצא את עצמו משרת כטבח צבאי בעת מלחמת ויטנאם. אבל נראה שהרצון לטוס לא עובר בקלות והוא החליט לממש אותו באמצעים אחרים. בלוני מזג אוויר אי אפשר לרכוש בקלות והוא וחברתו קארול זייפו אישור לרכישה מטעם חברת הפקות הטלויזיה שבה עבד. על כסא הגינה שהעמיד על גג ביתו בלוס אנג'לס הוא הצליח להעמיס גם מצנח, משדר רדיו, מד גובה, רובה אוויר, מצלמה, סנדוויצ'ים ובירה, כמובן. 

הכל היה מוכן לטיסה.

בשלב הזה יכול להיות שמי מחבריו היה צועק לו "עצור לארי! אתה עושה שטות גמורה! שטות מהסוג של לשלוח את קולדוול-פופ, קוזמה והארל לויזארדס תמורת ראסל ווסטברוק!" אבל אף אחד מהם לא צעק את זה. במקום זאת הם חתכו את הכבל.

לארי זינק במהירות לאוויר. חברתו  קארול צעקה אליו ברדיו שמשקפיו נפלו ושהוא חייב לחזור. "יש לי את הזוג השני איתי ואני רואה מצוין, אל דאגה" אמר לארי שהיה מוכן לכל צרה שלא תבוא. "אני רואה את האוקיינוס מכאן" הוא אמר לה. זה לא ניחם אותה.

 וכך הוא המשיך לנסוק במהירות עד שהגיע לגובה של 5 קילומטרים. 

לארי וולטרס לא היה הראשון שניסה טיסה כזו, אבל הניסיון הזה תפס הרבה יותר הד תקשורתי. אולי כי הוא קרה בלוס אנג'לס שתמיד נמצאת במרכז העניינים. הרי כשסקוטי פיפן של אחרי אליפות 1998 הצטרף להאקים, דרקסלר ובארקלי אף אחד לא עשה כזה עניין מזה שהעונה שלהם לא הלכה לשום מקום. אולי גם כי התוצאה של התעלול בלוס אנג'לס יצרה הרבה יותר בלגן.

בעודו מרחף באיטיות לכיוון שדה התעופה של לונג ביץ' לארי התחיל להבין שיכול להיות שהוא בבעיה. בגובה הזה היה לו קר והוא התחיל לחוש סחרחורת מהאוויר הדליל. הוא שידר בתדר חירום ששימש בעיקר חובבי רדיו וביקש מהם שיידווחו לשדה התעופה. התקבלו גם דיווחים משתי טיסות מסחריות ששמו לב אליו. הטייסים נשמעו מופתעים.

לארי החליט שהגיע הזמן שרובה האוויר יימלא את ייעודו ויפוצץ את בלוני מזג האוויר וכך להתחיל בנחיתה. הוא ירה מספר יריות שגרמו לרובה להישמט מידו באופן שמאוד הלם את השתלשלות העניינים עד כה. אבל כיסא הגינה כבר התחיל לגלוש מטה, כנראה במהירות גבוהה מזו שציפה.

למרבה האימה לארי הלך והתקרב לקווי המתח הגבוה של לונג ביץ'. 

לא הייתה לו דרך להתחמק מהם.

החשמל כבה בכל השכונה.

אף אחד לא יודע מה הרג את העונה של הלייקרס – הטרייד הלא מוצלח בהתחלה, הפציעות של אנטוני דייויס ואולי כפי שהם טענו הדברים פשוט לא התחברו. לא ברורה גם ההשפעה שתהיה על עתיד הקבוצה – בחירת הדראפט של השנה כבר הלכה לפליקנס, החוזים הגדולים של שלושת הכוכבים הביאו לכך שתידרש יצירתיות אינסופית במקרה שיירצו להעבירם. לכולם ברור שההשלכות עוד לא נגמרו.

גם למעשה של לארי הייתה השפעה, ספורט חדש הומצא והוא קיבל שם שאולי ניסה לשוות לו חזות שאינה טיפשית: Cluster Ballooning. יושיקזו סוזוקי היפני ואדליר אנטוניו דה קאריל הכומר הברזילאי שילמו על ההרפקתה בחייהם. אמן האשליות המוכר דייויד בליין ביצע טיסה דומה בתנאים מבוקרים הרבה יותר מאשר קודמיו בשנת 2020 והוא עדיין איתנו.

נחזור ללוס אנג'לס. השכונה אמנם נותרה ללא חשמל – אבל לארי יצא מהטיסה ללא פגע ונחת ישר לזרועות משטרת לוס אנג'לס. 

"אנחנו יודעים שהוא הפר איזשהו חלק מחוקי הטיסה הפרדליים וברגע שנחליט איזה חלק זה היה, נגיש נגדו תלונה כלשהי" אמר מפקח הטיסה האיזורי. "אם היה לו רשיון טיס היינו שוללים אותו. אבל אין לו".

לבסוף הוגשו נגדו קנסות בסך 4,000 דולר. לארי ערער, והקנס ירד ל-1,500 דולר. הרשויות נאלצו להסכים שכסא גינה לא יכול להיחשב לכלי טיס שדורש רשיון. 

הפרסום מהמעשה הביא את לארי להתראיין אצל דייויד לטרמן ולצאת לסדרת הרצאות. גם כיסא הגינה שקיבל מלארי את השם ההולם Inspiration יצא לסיבוב הופעות בין מוזיאונים ברחבי ארצות הברית כולל בסמית'סוניאן בוושינגטון. גם עשר שנים לאחר המקרה עוד הצטלם לפרסומת לשעונים ונשאר בתודעה כ-Lawnchair Larry.  

פלסף

אנחנו חיים בשנים שבהן עיקר העניין שלנו הוא פחות בביצוע המושלם ויותר באנשים שחורגים מהנורמה. ההצלחה של הסאנס בעונה הרגילה? שתי הקונטנדריות שהגיעו לגמר? זה נחמד אבל עיקר העניין בעונה הרגילה היה בתיאטרון האבסורד של הלייקרס, בהתנגדות לחיסונים של קיירי אירווינג וביחסיו של סימונס עם פילי לאן. אפילו דקות התהילה של הMVP ניקולה יוקיץ' נגעו יותר להתנגשות שלו במרקיף מוריס ולתהיה לגבי האם האחים של גאון הכדורסל הסרבי קורצו מאותו החומר כמוהו, ואם כן – מה אנחנו מפספסים לגביו. 

בימינו יש לזה שמות: ויראליות. קרינג'. לא בטוח שהיה לזה שם הולם בימים של לארי כסא גינה – אבל זה תמיד היה קיים – זה בטבע ובתכנות האבולוציוני שלנו לשים לב לשונה ולעסוק בו. באותה מידה, נורא כיף לצפות בכדורסל מתוכנן ומתואם אבל השיחות לגביו מתחילות בהצהרה "הם יודעים מה הם עושים" ונגמרות בתשובה: "מסכים". אבל שטויות? אלו שוות זהב. 

לבסוף החיים האמיתיים היכו בלארי: סוף חייו לא היה שמח. פרידה מחברתו מזה 15 שנים והקושי להשיג עבודה קבועה הביאו לכך שנטל את חייו בשנת 1993. ייתכן שזה היה אותו הדכאון שפליטי ריאליטי חווים בימינו אחרי 15 דקות התהילה. הירידה ממוקד העניינים ללהיות סתם בנאדם. לארי לא השאיר מכתב התאבדות כך שלעולם לא נדע.

רציתי לספר את הסיפור שלו ויחד עם זאת המורכבות הזו גרמה לי להתלבט איך לכתוב אותו. הוא לא היה רק העב"מ שטס לרגע בשמי לוס אנג'לס.

גם כשווסטברוק, סימונס ואירווינג שנתנו לכל כך הרבה חובבי NBA השראה לבדיחות, קשה היה שלא להרגיש שבסופו של דבר יושב שם בנאדם מורכב שהוא עולם ומלואו. מצד שני – יש גם צביעות מסויימת בצורך להיות ממלכתי אל מול סיטואציות אבסורדיות לחלוטין.

אז איך מיישבים בין הקומי לטראגי? בין התהילה הרגעית לחיים עצמם? 

שולפים את התותחים הכבדים: פרידריך ניטשה.

ניטשה טען למאבק בין שני יסודות מנוגדים בנפש האדם. אולי הוא חשב שלא מספיק קשה לקרוא אותו גם ככה אז הוא גם קרא להם על שם אלים יוונים. היסוד האפולוני – ההרמוני, המובנה וההגיוני, זה שגם מנסה לייצר תחזיות מסודרות לעתיד. ולעומתו היסוד הדיוניסי חסר הסדר ומלא התשוקה שמייצג גם אכזריות וטירוף.

אנחנו רוצים ליצור סדר והרמוניה אבל אם אנחנו מסתכלים על הדברים כמו שהם ומבינים שלא משנה מה נעשה לא נשפיע על החיים שמלאים בזוועה ואבסורד. ולכן, דווקא היסוד הדיוניסי הוא זה שמאפשר לנו להתמודד איתם בעזרת קומדיה ואיזושהי שאיפה אל הנשגב במקום שנבחר בשיתוק. 

אז אולי זה לא רק הצחוק מיוצא הדופן.

בעולם מלא באנליטיקה ותוכניות עבודה מסודרות השיטתיות שולטת בחיינו, היומן שלנו ממוחשב, הספורט יותר אנליטי, הבידור יותר מדויק ומלוטש. אבל אנשים הם אכן יותר מורכבים מהתבנית שבה נוח לנו לשים אותם – וכשהם עושים משהו מעט מטורף כדי לפרוץ את התבנית הזו הם נותנים גם לנו איזשהו שירות של בדיקת מציאות, בין אם אלה הלייקרס, סימונס, אירווינג או לארי כיסא גינה.

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. אח, ניטשה. הגרסא המקורית של הלוזר המריר שחושב שהסיבה שהוא לא מצליח בחיים זה בגלל שהוא עמוק מדי בשביל כל האנשים מסביב שלא מבינים אותו. ההבדל העיקרי בינו לבין כל הגרסאות האחרות זה שהוא היחיד שצדק בקשר לזה.
    בוא נגיד שאני מעדיף את הגרסא שלו להתמודדות עם דיכאון אקזיסטנציאלי, להשתמש ברצון שלך, מאשר זו של קאמי – לשכב עם כמה שיותר שחקניות.
    .
    וזו רק דרך ממש מוזרה שלי (יוצאת דופן?) להגיד שזו כתבה ממש טובה ומעניינת.

  2. שמע יונתן, נהניתי כל כך מהפוסט.
    וואללה שלארי יכול היה להתחיל "עסק למתאבדים". הרבה מתאבדים מתוסכלים איך לסיים אטת חייהם בצורה הכי פחות כואבת. אחד מחברי הטובים ביותר מבת גלים, איקה דימאנט, התאבד ליד החוף שלנו ע"י שלקח חסקה, לרגליו קשר משקלות פלדה שמא ברגע האמת של הטביעה הוא ישנה את דעתו, וכך סיים את חייו. אני בטוח שהוא סבל סבל אימים משך דקה או שתיים כשהוא שקוע במים ללא יכולת לצאת לשאוף אוויר.
    לארי יכול היה לפתוח "חברה להתאבדות מהנה": בלוני היליום הלוקחים אותך לגובה של האוורסט ויותר.
    אבל אני חושב שיש עם זה בעייה: בגבהים, האוויר הדליל לא יאפשר לבלונים מלאי ההיליום להמשיך לאסוף גובה. אז 'המתאבד' ייכנס למצב שם אופוריה, ו לאט-לאט יתחיל לרדת כי משקלו יגבר על כוח העלייה של ההליום שאיבד את ריכוזו. אולי הוא יצליח להתאבד בכל זאת אם הבלון המתרוקן יגיע למשטח האדמה במהירות של קפיצה מהאמפייר בוילדינג.

    1. אם המתאבדים העולים עם הליום שמתרוקן, ואז נופלים נפילה חופשית, רוצים לדעת באיזו מהירות הם ינחתו, אז הנה (אם אני עדיין זוכר. עגל יכול לתקן אותי):
      1) גובה=חצי התאוצה כפול הזמן בריבוע.. H=1/2gt*2
      כשיש לך את זמן הנחיתה, t
      V=gt
      אבלאני מזהיר כל נוחת מ-15 ק"מ: ה-V שלו כשיגיע לקרקע יהיה הרבה פחות ממה שהנוסחה קובעת כי התנגדול הרוח היא בריבוע למהירות הנפילה. זה כבר יותר מסובך לחשב, אבל מילה שלי: תיפול די מהר…

      1. מהניסיון שלי עם הליום. 15 אלף רגל זו התקרה שלהם. שווה חמשה קילומטר.
        בשביל לעשות גובה של סטרטוספירה צריך כדור פורח או משהו עם מנוע

      2. מל (ואחרים)
        בסופו של דבר, גוף הנופל נפילה חופשית באטמוספירה מגיע למהירות טרמינלית/סופית (terminal velocity) – מהירות קבועה שאינה משתנה כמעט בהמשך נפילתו.
        איך זה קורה למרות שכוח הכובד אמור להאיץ את הגוף כלפי מטה? כי בשלב מסוים יש כוח שמאזן אותו כלפי מעלה, וכאשר סך הכוחות מתאזן – המהירות נשארת קבועה (ותודה לניוטון על החוקים שקבע. פה זה לא אדם סילבר. חוק זה חוק!).
        הכוח הזה הוא כוח הגרר, שנובע בעצם מהחיכוך עם האוויר. הוא מחושב לפי המהירות של הגוף בריבוע, ולכן למרות שכוח הכובד גורם להגדלת מהירות כלפי מטה, כוח הגרר גדל בקצב גדול יותר (בריבוע). אם הנפילה מספיק ארוכה, המהירות גדלה מספיק עד שכוחות אלו מתאזנים והשינוי במהירות מתאפס.

        1. נכון מאוד. ומה הוא כוח הגרר עבור בן אדם נופל? ישנו מקדם נומרי מסדר גודל של 1 שתלוי בצורת הגוף ובמשטר הזרימה (כאן הוא טורבולנטי), בנוסף לצמיגות של הפלואיד שכאן זה אוויר, שאי אפשר לדעת בצורה קלה. בזרימה של נוזל בצינור המקדם נקרא Fanning factor והוא ידוע לגבי כל גודל צינור, החומר שממנו הוא עשוי, וכ"ו.
          אבל אפשר לעשות הערכות של מספרים חסרי מימד, אין לי כוח כרגע. אני חושב שזה יוצא משהו כמו 100 מ' לשניה.

            1. זאת התאוצה החופשית. אם לא היה גרר זה היה קצב גדילת המהירות שהיתה ממשיכה לגדול עד הפגיעה בקרקע.
              מהירות טרמינלית, אם אני זוכר נכון, נעה בין 40 ל 100 מטר בשניה. היא תלויה כמובן בגודל ובמסה של מה שנופל, ולכן יש טווח

  3. מעולה יונתן. אם לקחת דף מהספר של נו פאני סטאף – כמו בליגה גם בהופס מופע המחצית הופך למיין איבנט…

  4. לדברים כאלה צריך להקדים אזהרה: זהירות – פוסט תענוג לפניך!
    בסוף הקריאה הצמדתי הידיים למסך ואז ליקקתי את האצבעות.
    איזה כישרון אתה ג'ונתן.

    1. נשמע ומתנהג שפוי, עד שאתה קולט מה שהוא אומר.
      זה נפל בעריכה אבל הוא נכנס לפרסי דארווין, בקטגוריית השורדים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט