אריזונה דיימונדבאקס של 2001, לוס אנג'לס איינג'לס של 2002, יוסטון אסטרוז של 2017, ו… השבוע נסיים את סדרת הכתבות "אלופה חד פעמית", בה אנו מספרים על ארבע הקבוצות היחידות בהיסטוריה של המשחק (עד כה), שזכו רק פעם אחת באליפות, ונהנו מהטעם המשכר הזה פעם אחת בלבד. הקבוצה שסוגרת את הרשימה, היא הוושינגטון נשיונלס, של 2019. האלופה הראשונה שאני סיקרתי כאן באתר.

כמו האיינג'לס והאסטרוז, גם הנשיונלס החליפו שמות, אך הפעם מדובר בקבוצה שלא הסתפקה בהחלפה שמות, ואף החליפה גם בתים. בין 1969 ל-2004 מדובר היה במונטריאול אקספוז, שלא ממש הצליחו להביא תארים לקנדה. ב-2005 מצא הפרנצ'ייז בית חדש, בבירת ארה"ב, וושינגטון, ועל הדרך השם הוחלף לנשיונלס, וכך הם נקראים עד היום.

• שמעתם שהבייסבול חוזר?????

חסר רוטב למייפל

כשהקבוצה היתה בקנדה, היא הגיעה פעם אחת לפלייאוף, בעונת 1981 המוזרה. אחרי עונה מקוצרת של 48:60 האקספוז גברו בסדרת הדיוויז'ן על הפיליס 2:3, אך נכנעו באותה התוצאה לדודג'רס בסדרת הצ'מפיונשיפ, כשהם חוטפים את הריצה המכריעה באינינג התשיעי. אאוץ'.

המעבר לבירת ארה"ב עשה טוב למועדון, שהגיע תוך שש עונות ארבע פעמים לפלייאוף. ב-2012, עונה של 64:98 הסתיימה בהפסד בסדרת הדיוויז'ן לסיינט לואיס קארדינלס, 3:2. שתי עונות מאוחר יותר, עונה של 66:96 נזרקה לפח אחרי 3:1 לסן פרנסיסקו ג'איינטס, כולל הפסד 2:1 במשחק השני אחרי 18 אינינגים!

הפעם השלישית היתה ב-2016, כשהנאטס שוב סיימו במקום הראשון של הבית המזרחי בנשיונל ליג, כמו בשני המקרים הקודמים, הפעם עם מאזן של 67:95, ושוב היו אלה הדודג'רס שניצחו את סדרת הדיוויז'ן 2:3. הביקור האחרון באוקטובר בסבב הזה היה ב-2017, אז שוב התבזבז לו מקום ראשון להדחה בסיבוב הראשון, הפעם הפסד 3:2 לשיקגו קאבס.

טוראי ראיין

הבסיס של הקבוצה האלופה מוושינגטון הונח בסוף עונת 2005, כשראיין זימרמן, האינפילדר שיהפוך להיות האייקון של הקבוצה, נקרא לליגה של הגדולים בספטמבר. מכאן ועד היום, אין וושינגטון בלי ראיין זימרמן.

החוליה הוותיקה השניה היא כמובן סטיבן שטרסבורג, שנבחר בדראפט בקול תרועה גדולה, והחל ללהטט בליגה באמצע 2010. הסיפור איתו אף פעם לא היה היכולת. רק הבריאות. אם הוא לא נפצע – אין הרבה פיצ'רים כמוהו במייג'ורס.

חלפו שלוש שנים, ואת עמדת הבסיס השלישי החל לתפוס דרך קבע ילד בן 23, שענה לשם אנתוני רנדון. חודש בתוך עונת 2013 זימרמן נפצע, ורנדון הוקפץ כל הדרך מ-AA. עונה לאחר מכן היתה המלאה הראשונה שלו בליגה של הגדולים.

מקסימום שרזר

לראשי הנאטס היה ברור, שכדי להפוך לקונטנדרים אמיתיים, צריך לשים ליד שטרסבורג עוד אייס. וב-2015 זה גם קרה. מקס שרזר, זוכה הסיי יאנג של 2013, חתם בינואר 2015 על חוזה לשבע עונות ו-210 מיליון דולר, אז, הגבוה ביותר בהיסטוריה של המשחק. והנה, יש לוושינגטון את ה-1-2 פאנ'ץ שצריך כדי להצליח באוקטובר.

לקראת סיום עונת 2015 הגיע עוד ילד מוצלח, טרה טרנר בן ה-22, שחוץ מבלם קדמי הוא יכול לשחק כמעט בכל עמדה. את התרומה המשמעותית שלו הוא החל לייצר ב-2016, כשהוא מסיים במקום השני בבחירת רוקי השנה, עם ממוצע חבטות 342. ו-13 הום ראנס.

אחרי האכזבה בפלייאוף של 2016, הונחת במהלך הפגרה הסנטר פילדר אדם איטון, שחבט במהלך שלוש העונות האחרונות במדי הווייט סוקס 281.. במהלך העונה הושלמו שני טריידים, שהביאו את הקלוזר שון דוליטל, והאינפילדר הוותיק האווי קנדריק (33), שהביא איתו ערימה של ניסיון. ילד נוסף עלה מהמיינורס, האאוטפילדר ויקטור רובלס בן ה-20, אך הוא יהפוך להיות חוליה חשובה רק ב-2019, בדיוק בזמן.

בוס חדש

השינוי המשמעותי ביותר לקראת עונת 2018 היה בעמדת המנג'ר. דאסטי בייקר הוותיק הוחלף בדייב מרטינז, בן ה-53 בלבד, לו היה זה תפקיד המנג'ר הראשון במייג'ורס. ה-"ילד" התורן לעלות לבוגרים היה האאוטפילדר חואן סוטו, שכבר בעונתו הראשונה חבט 292. עם 22 דינגרס, וסיים שני ברוקי השנה. את העונה הזו סיימו הנשיונלס במקום השני, מחוץ לפלייאוף.

הגענו לעונה המדוברת. שני סטארטרים חיזקו את הרוטיישן – פטריק קורבין, שהיה המלפפון החם של הפגרה, ואניבל סאנצ'ס, שהביא ממרום גילו (35) ערימה של ניסיון. קורט סוזוקי הגיע לנהל את העניינים מאחורי הפלייט, והתמונה כולה הושלמה.

מ-ה-פך!

העונה החלה חלש, כשהנאשיונלס נאבקים על המקום השלישי בבית. אחרי חודש וחצי עמד המאזן שלהם על 31:19, לאחר סוויפ של ארבעה משחקים בסיטי פילד. אך אז משהו קרה, הקבוצה התחברה, שטרסבורג, ששבר שיא קריירה עם 33 פתיחות, הוריד בחצי השני של העונה את ה-ERA מ-3.64 ו-2.91, ובצד השני של הפלייט אנתוני רנדון חבט אחרי ה-אול סטאר ברייק 336. מפחיד.

ב-22 בספטמבר, שבוע מסיום העונה, הנשיונלס חלקו את עמדת הוויילד קארד עם מילווקי. אך כאן הם פתחו מבערים, סגרו את העונה עם רצף של שמונה ניצחונות, ונעלו סופית את עמדת הקלף המשוגע. אחרי עונת היעדרות, וושינגטון חוזרת לשחק באוקטובר. התחנה הראשונה – משחק בודד, בוושינגטון, מול אותה מילווקי.

הברוורס התבססו התקפית על כריסטיאן ייליץ' (44 הום ראנס ממוצע חבטות 329.), מייק מוסטאקס (עונת שיא של 35 הום ראנס), יסמני גראנדל (28), אריק ת'אמס (25) וראיין ברון הוותיק (22 הום ראנס בגיל 35). את הרוטיישן הובילו חבורת צעירים בדמותם של ברנדון וודרוף, זאק דייויס ואדריאן האוסר (26 כל אחד), לצד ג'יו גונזאלס הוותיק (33).

כמעט נגמר החלון. והחלום

הנאטס שלחו את שרזר למשימת ה-Do Or Die הזו, וודרוף הצעיר הגיע מהצד השני. אחרי פתיחה סוערת של 0:3 לברוורס, הנאטס חזרו לאט לאט למשחק. לאינינג השמיני הקבוצות נכנסו עם 1:3 למילווקי, כשרובלס נפסל מייד בתחילת החלק התחתון. מייקל טיילור עלה על בסיס, אך מייד לאחר מכן טרה טרנר נפסל, שני אאוטס. זימרמן, עם הגב לקיר, השיג סינגל והשאיר את האינינג בחיים. רנדון השיג הולכה, וסוטו, עם דאבל, הפך הכל ל-3:4 ענק. הנאטס ממשיכים הלאה, לסדת דיוויז'ן מול הדודג'רס החזקים.

הדודג'רס, שגם את העונה הזו סיימו במקום הראשון, נהנו מעונה מפלצתית של קודי בלינג'ר (47 הום ראנס), החבר שלנו ג'וק פדרסון (36) ומקס מאנסי (35), כשקלייטון קרשואו הוביל רוטיישן שכלל את היום ג'ין ריו, ווקר ביולר וריץ' היל. די דומה לזה מהפרק הקודם מול יוסטון ב-2017.

המשחק הראשון היה במעמד צד אחד. 53,095 דודג'רים משולהבים, הגיעו לראות את תחילת המסע אל התואר, וקיבלו 0:6 מהדהד לטובת קבוצתם. ביולר נתן הצגה, עם שישה אינינגים של וואן היטר, גם קורבין היה בסדר, אך זה לא הספיק מול הום ראנס של גאווין לוקס ופדרסון, כשמאנסי מצטיין עם 2 מ-3. בשלב הזה אף אחד לא צפה תקלה.

סטיבן אוסטין

חלפה יממה, והכל נראה אחרת. קרשואו היה אמור להמשיך את המומנטום, אבל משהו בצמד המילים קרשואו ואוקטובר, לא ממש מסתדר. הנאטס עלו ל-0:3 מהיר כבר אחרי שלושה אינינגים, בזכות סינגלים של קנדריק ואיטון, ודאבל של רנדון, וסידרו לשטרסבורג כרית נוחה לעבוד איתה. מאנסי עוד יצמצם ל-3:2, רק כדי לראות את וושינגטון חוזרת ל-2:4 ומשווה ל-1:1. שטרסבורג הראה בדיוק מי פה האייס, עם שישה אינינגים של ריצה אחת. נוסעים לבירה.

43,423 האוהדים שהגיעו ל-נשיונלס פארק, דאגו שהמשחק השלישי יימשך בדיוק מהיכן שהשני נגמר. חואן סוטו הטיס 2 ראן שוט כבר באינינג הראשון, אך משום מה כאן וושינגטון נעצרה, ובאינינג החמישי הדודג'רס החלו לחזור לעניינים. הום ראן של מאנסי הוריד ל-2:1, ובשישי החל השיטפון: בלינג'ר עם סינגל, קורי סיגר ואיי.ג'יי פולוק נפסלו. סינגל לדייויד פריז, דאבל לראסל מרטין, הולכה לטיילור, דאבל לקיקה הרננדס, הולכה למאנסי, 3 ראן הום ראן לג'אסטין טרנר, והנה אנחנו ב-2:8 לדודג'רס. ואו. זה נגמר 4:10, ו-LA שוב ביתרון.

כשהם עם הגב לקיר, הנאטס פנו לאייס שלהם, שרזר. וקיבלו בדיוק את מה שהיו צריכים. טרנר אמנם העיף הום ראן באינינג הראשון, אך מפה מקס האיום שייט לשבעה אינינגים נקיים, ואפשר להתקפה המארחת לחזור למשחק, ולסדרה. ריצה אחת בשלישי, ארבע בחמישי ואחת בשישי סידרו לוושינגטון 1:6 במשחק, 2:2 בסדרה, חוזרים ללוס אנג'לס ל-דו אור דיי.

או אנחנו, או הם

איזה משחק קיבלנו בגיים 5… עד לאינינג השישי משחק אחד, וממנו – אחר. המארחת החלה בקול תרועה גדולה, עם 0:3 אחרי שני אינינגים, הודות להום ראנס של מאנסי (השלישי בסדרה, אם הדודג'רס היו עוברים סביר להניח שהוא היה ה-MVP) והרננדס. שטרסבורג לא נראה בשיאו, אבל מכאן והלאה הוא הצליח לעצור את המכונה הכחולה. באינינג השישי, תחילתו של "המשחק השני", נזכרה האורחת שזה משחק על עונה שלמה, כשסוטו הביא הביתה את רנדון והוריד ל-3:1.

השיוויון הגיע בשמיני, על הראש של רליבר בשם קלייטון קרשואו, מכירים? ליד אוף הום ראן של רנדון, ומייד לאחר מכן עוד אחד, באק טו באק, של סוטו, ואנחנו ב-3:3, הולכים לאקסטרה אינינגס. נדלג לעשירי העליון. ליד אוף ווק של איטון, דאבל של רנדון, הולכה לסוטו. בסיסים מלאים, בלי אאוטס. הווטראן האווי קנדריק עולה. סטרייק ראשון, ובפיץ' השני – בום! גראנד סלאמי, 3:7 לנאטס, שטסים לסדרת הצ'מפיונשיפ. וואו.

אדום מול אדום

היריבה הבאה: סיינט לואיס, קבוצה שאף אחד לא אוהב לפגוש באוקטובר. הפעם לא היה מדובר בסגל מבריק. ההתקפה של הקארדס התבססה על פול גולדשמיט (34 הום ראנס), קולטן וונג (הוביל את הקבוצה עם ממוצע חבטות 285.), פול דה יונג ומרסל אוזונה. את הרוטיישן הוביל ילד (23) בשם ג'ק פלהרטי, עם עונה של 8:11 ו-2.75, כשמאחוריו דאקוטה האדסון, מייקל וואצ'ה ואדם וויינרייט הבלתי נגמר (37).

אבל את זה אף אחד לא ראה: גיים 1, דווקא זה עם אניבל סאנצ'ס, היה פיצ'ינג דיול. שתי ריצות עלו על הלוח, ה-0:1 של הנאטס באינינג השני, בזכות דאבל של יאן גומס, וה-0:2 בשביעי, בעקבות סינגל של קנדריק. סאנצ'ס, עם 1 היטר בשבעה אינינגים, שיתק לחלוטין את התקפת המארחת.

גיים 2 היה המשך ישיר לזה שלפניו. גם 46,458 משוגעים ב-בוש סטדיום לא עזרו, כש-שרזר נעל את ההום פלייט, עם שבעה אינינגים של וואן היטר. מצלצל לכם מוכר? את האינינג השלישי החל מייקל טיילור עם ליד אוף הום ראן, על הראש של וויינרייט, והנטאס עלו ל-0:1. דאבל של איטון בשמיני סגר את המשחק סופית עם 0:3, כשחוסה מרטינז רק צימק ל-3:1. החבורה מוושינגטון חוזרת הביתה ביתרון 0:2, מה צריך יותר מזה? אולי 0:4?

אם עד עכשיו קיבלנו מהכוכבת שלנו בעיקר פיצ'ינג, ואת המינימום הנדרש התקפית כדי לנצח, במשחק מספר 3 גם הצד השני התעורר. שטרסבורג המשיך את מגמת השקט ההגנתי, עם שבעה אינינגים של ריצה אחת, לצד 12 סטרייק אאוטס, אך באינינג השלישי גם ההתקפה התעוררה עם ארבע ריצות. עוד שתיים בחמישי, אחת בשישי ואחת בשביעי, והנאטס הביסו, לראשונה בפלייאוף הזה – 1:8, ועלו ל-0:3 שדי סגר את הסיפור מבחינת החבורה ממיזורי, שבעיקר חווה סוג של מיזרי.

גיים 4 התחיל ונגמר באינינג הראשון:

טרה טרנר: סינגל

אדם איטון: דאבל

אנתוני רנדון: חבטת הקרבה, 0:1

חואן סוטו: דאבל, 0:2

האווי קנדריק: הולכה

ראיין זימרמן: ארור, בסיסים מלאים

ויקטור רובלס: סינגל, 0:3

יאן גומס: סינגל, 0:5, הפיצ'ר האדסון מוחלף, ללא אאוטס.

פטריק קורבין: באנט, אאוט ראשון.

טרה טרנר: סינגל, היט שני באינינג, 0:7. משחק גמור.

זה אמנם ייגמר "רק" 4:7, אך לכולם היה ברור שבמצב של 0:3 בסדרה ו-0:7 באינינג הראשון, הנשיונלס עלו, לראשונה בהיסטוריה של המועדון, לוורלד סירייס. ואחרי שדניאל האדסון פסל את טומי אדמן, וסגר את המשחק, ניתנה האות לחגיגות!

את מוכרת לי מפעם

בוורלד סירייס חיכו היוסטון אסטרוז, שמאז 2017 נחשבים לאורחים קבועים בשלבים מהסוג הזה. האלופים ב-2017, הפסידו בסדרת הדיוויז'ן ב-2018, ויחזרו להפסיד גם בוורלד סירייס 2021 (ספויילר). את הקבוצה הזו אתם כבר מכירים היטב: אלכס ברגמן הוביל אותה עם 41 הום ראנס, הכישרון הצעיר יורדן אלווארז (22) ירה לממוצע חבטות של 313., והכוכבים הקבועים: יולי גוריאל, חוסה אלטובה, קרלוס קוריאה, ג'ורג' ספרינגר, מייקל ברנטלי וג'וש רדיק הובילו את ההתקפה.

אל ג'אסטין ורלאנדר המצוין הצטרף אייס נוסף – גאריט קול, שרשם עונה של 5:20 עם ERA של 2.5. ביחד השניים האלה ניצחו לא פחות מ-41 משחקים. לצד שני אלה זרקו ווייד מיילי ובראד פיקוק, שהשלימו רוטיישן איכותי. הביתיות היתה שייכת ליוסטון, אך בהמשך תבינו עד כמה זה לא היה רלוונטי. או שכן?

ה-קול או כלום

במשחק מספר 1 קיבלנו פוטנציאל לקרב פיצ'ינג אדיר: שרזר מצד אחד, קול מהצד השני. אך כבר אחרי שני אינינגים יוסטון הוליכה 1:2. זה החל עם דאבל של גוריאל באינינג הראשון, שקבע 0:2 יוסטון.

אך מפה זה היה וושינגטון אול דה וויי. הום ראן של זימרמן באינינג השני הוריד ל-2:1, וסוטו עם ליד אוף הום ראן ברביעי השווה. בחמישי היו אלה איטון וסוטו, עם סינגל ודאבל, שהעלו את האורחת ל-2:5 על הראש של קול, כשגם הום ראן ודאבל של ספרינגר בהמשך המשחק לא הצליחו להפוך את התוצאה, אלא רק לצמק ל-5:4. שון דוליטל נעל את המשחק, והנאטס עלו ל-0:1 ענק.

גם במשחק השני היה פוטנציאל לפיצ'ינג דיול מדהים, עם ורלאנדר מצד אחד ושטרסבורג בשני. אך אחרי האינינג הראשון הראה לוח התוצאות על 2:2. מפה ועד לאינינג השביעי ההתקפות דממו, אך מכאן והלאה ההגנה של יוסטון בעיקר דיממה… שימו לב לאינינג השביעי העליון:

קורט סוזוקי: הום ראן, 2:3 וושינגטון

ויקטור רובלס: הולכה

טרה טרנר: הולכה

אדם איטון: באנט, אאוט ראשון

אנתוני רנדון: פליי בול, אאוט שני

חואן סוטו: הולכה

האווי קנדריק: סינגל, 2:4 לוושינגטון

אצטרובל קאבררה: סינגל, 2:6

ראיין זימרמן: סינגל, ועוד שני ראנס. שבע ריצות, יתרון 2:8, ואוטוטו 0:2 בסדרה. וואו. זה נגמר 2:11, וביוסטון הלכו הביתה לעשות חושבים איך במשחקים ב-DC נראה קבוצה אחרת.

ביתיות שמיתיות

וזה בדיוק מה שקרה. המשחק השלישי היה יוסטון אול דה וויי, עם 0:2 אחרי שלושה אינינגים, ו-1:4 בשישי, כשבשום שלב במשחק הזה הנאטס לא באמת היו בעניינים. לא נורא, עדיין 1:2, עדיין יש ביתיות, לא קרה כלום. אך גיים 4, לכולם היה ברור, הוא סופר חשוב.

פטריק קורבין נשלח למערכה, וכבר באינינג הראשון הרשה שתי ריצות, דבר שחזר על עצמו גם ברביעי: 0:4 יוסטון, מבלי שההתקפה של וושינגטון מוציאה אפילו צליל של מארש, שתקו כאילו חתכו את הלשון עגל שלהם. אחרי שבעה אינינגים זה כבר היה 1:8 ענק, והאסטרוז הבהירו: ביתיות שמיתיות, אנחנו יכולים לנצח בכל מקום, בכל שעה.

גיים 5 נחשב היה ל-סווינג גיים של הסדרה. מי תחזור ליוסטון עם יתרון, ומי תהייה מרחק משחק אחד מהדחה? זוכרים את המשחק הקודם? אז מה דעתכם על דה ז'וו? 0:2 יוסטון אחרי שניים, 0:4 אחרי ארבעה, ריצה בודדת של המארחת בשביעי, ועוד שלוש של החבר'ה מטקסס בשמיני והתשיעי. 1:8 מהדהד לאסטרוז, החלום של וושינגטון הולך ונעלם…

Texas Hold Them

חוזרים ליוסטון, בפיגור שני משחקים, עם הגב לקיר. מה הסיכוי למהפך? בווגאס הוא היה די נמוך. שוב קיבלנו את שטרסבורג ואת ורלאנדר, ושוב, אחרי אינינג אחד, התוצאה היתה ריצות משני הצדדים: הפעם 1:2 ליוסטון. עד לאינינג החמישי המארחת שמרה על היתרון, אך אז, איך אמרו הגששים? בדקה השישים על השעון, צ'רנוחה מקבל מסירת פז מארצי בן יעקוב, ומה-16 בעיטה…. וגול!!

איטון וסוטו כיבדו את האינינג החמישי עם סולו הום ראן כל אחד, והפכו על הראש של ורלאנדר פיגור ליתרון, 2:3. אבל זה לא נגמר בזה. שביעי עליון: יאן גומס עולה עם סינגל, ורנדון, עם יריה לכיוון הירח, מעלה את וושינגטון ל-2:5. יוסטון, יש לנו בעיה… רנדון הוסיף דאבל בתשיעי שקבע את תוצאת המשחק – 2:7 ענק ומהדהד, ששלח את שתי הקבוצות ללילה, אחריו תיקבע האלופה. עשה או תמות.

מצד אחד מקס שרזר, מצד שני זאק גרינקי. שני שועלים ותיקים. שוב, המשחק הזה נחלק לשניים. 43,326 האוהדים המשוגעים שהגיעו ל-Minute Maid Park סחפו את המקומיים, כשבתחילת השני התחתון, בספירה של שני בולס וסטרייק אחד, הטיס גוריאל טיל קרקע ביטול אליפות על הראש של מקס האיום, וקבע 0:1 יוסטון.

גבירותי ורבותי…

לא חלפו ארבעה אינינגים. חלפו שלושה. ובחמישי היה זה קוריאה, שהיה די שקט לאורך כל הסדרה, אך הפעם סינגל שלו קבע 0:2 לאסטרוז, שכבר נוגעים בחלום. איך אמר ניומן לג'ורג' מסיינפלד, בפרק שמונה של עונה חמש (הפרק עם הונאת הדואר למי שמתעקש)? Not So Fast Pretty Boy….

שביעי עליון, גרינקי עדיין על המאונד. אחרי שאיטון נפסל, עולה רנדון, שמונה אאוטס אחרונים נותרו בקנה, אך האינפילדר המצוין בחר זמן טוב להטיס כדור ליציע. לא נורא. זה רק 2:1. גרינקי הוליך את סוטו, מה שהוליך אותו מייד לספסל. וויל האריס, שעלה במקומו, זרק סטרייק אחד לקנדריק, שמייד לאחר מכן שלח עוד טיל – 2 ראן שוט – ופתאום הנאטס מובילים 2:3! It Is Nutts!!

סוטו הוסיף עוד סינגל בשמיני, שהביא את איטון הביתה והעלה את וושינגטון ל-2:4, ואותו איטון, בתשיעי, קבע את תוצאת גיים 7, עם סינגל שהביא שתי ריצות הביתה – 2:6 ענק. דניאל האדסון פסל בחלק התחתון את ספרינגר, אלטובה וברנטלי, ונתן את האות לחגיגה – אלופת המייג'ור ליג בייסבול לעונת 2019, העונה הנורמלית האחרונה – הוושינגטון נשיונלס, עם תואר ראשון בהיסטוריה של המועדון. סדרה של שבעה משחקים, שבעה ניצחונות חוץ. הללויה!