הסופר אמנון שמוש הלך היום לעולמו. הוא היה בן 93 ונולד בסוריה וחי מאז בקיבוץ מעיין ברוך. הוא היה המורה שלי לספרות בכיתה י"ב.
לא כל כך אהבתי אותו כמורה. לאריאל שיינרמן – אם אינני טועה – אמר מפקד אזור ירושלים את האמרה: "יש אנשים שלומדים מעשים היסטוריים שעשו זולתם, ויש אנשים שעושים היסטוריה שלומדים זולתם – תבחר לאיזו קבוצה אתה רוצה להיות שייך." אז אריאל שיינרמן (שרון) בחר לעשות והקים את יחידה 101 ולאורך שנותיו הן בצבא והן בפוליטיקה עיצב לא מעט מדמותה של מדינת ישראל.
אז קצת בפרפראזה, אני חושב שאמנון שמוש היה כנראה טוב מדי בלכתוב ספרות מכדי שיוכל להיות טוב בללמד ספרות – לפחות כך חשתי בשנה שלמדתי אתו.
אמנון שמוש היה היוצר השני שלימד אותי ספרות. גם המשורר הפובליציסט וחתן פרס התנ"ך הישראלי, הרצל חקק, היה המחנך שלי ולימד אותי ספרות ותנ"ך. בכיתה י' זה היה. למרות שהרצל כנראה אחראי במידה רבה לפריחה האישית שלי כאדם, הרי מי שהשפיעה עלי בצורה הרבה ביותר היתה המחנכת והמורה שלי לספרות בכיתה י"א, שלא היתה איננה מפורסמת כיוצרת, אך כמורה ומחנכת היא היתה בפשטות משכמה ומעלה. מאחר והיא אינה חלק מהעין הציבורית, לא אזכיר את שמה מאחר ולא קיבלתי רשות מפורשת ממנה, ועדיין היא עודנה אחת משלושת הענקים שלאורם אני מנתב את חיי.
והיום, כשאמנון שמוש נפטר, מותו עורר בי זיכרונות ומחשבות. נזכרתי בשיעורי הספרות שלו. נזכרתי בקולו, במניירות שלו: הן אז, בשיעור, כמורה… והן בטלוויזיה בתכנית על הפלמ"ח בה הוא השתתף שראיתי לפני פחות מחודש.
ואיכשהו, היום אני קצת מתגעגע, אבל נזכרתי גם בשאלות שהיו בי כנער:
"האם אתה חייב להיות יוצר כדי ללמד?" או בתרגום להופסית מצויה: לא מזכיר לכם את: "האם אתה חייב להיות שחקן כדי לאמן? כדי להיות מנג'ר של קבוצה?"
ויותר מכך: האם רק שחקן לשעבר יכול כמאמן להבין את נפש השחקנים שעליו לאמן? או שאולי עצם זה שהוא מבין אותם- זו בעיקר מגבלה? האם היותך מורה פוגעת ביכולתך כסופר? וההיפך?
אומרים על איל ברקוביץ ומייקל ג'ורדן שהם היו טובים מדי מכדי ללמד ולהנהיג מבחוץ שחקנים טובים הרבה פחות מהם.
אולי הפער בין איש של מילים ששפתו מצוחצחת כמו אמנון שמוש, "גבוה" מדי מכדי שהוא יוכל לשמש בצורה יעילה מורה דרך לנערים בני 17-18? אני זוכר ויודע שאני וחבריי לכיתה הערכנו את זה שהוא היה סופר. היתה גאווה והיה נחמד לחשוב שאתה לומד ממישהו מפורסם, ועדיין, כבר אז, אני זוכר שחשבתי לעצמי שבמקרה של תפקידו כמורה – היותו סופר היה בעיקר מגבלה ולא יתרון.
וכשראיתי אותו מספר על ימיו בפלמ"ח, ולספר הוא הרי במפורש יודע, כאשר שמעתי אותו מחווה דעה פרשנית על סוגייה זו או אחרת, לא יכולתי שלא לחשוב שגם במישור הזה של הביקורת והפרשנות, עצם היותו סופר, איש שמילותיו קולחות ורהוטות, איכשהו גורם לכך שהוא יהיה פחות יעיל בתפקיד של פרשן.
ובערבוביה, איכשהו, עלו בי קולותיהם של עמרי אפק, שגיא כהן ובוני גינסבורג, ועימם השאלה: האם עצם זה שהיית בעברך שחקן כדורגל, רלבנטי או אולי אפילו הכרחי להצלחתך בתפקיד של פרשן כדורגל?
ומאחר ותשובות אין לי, אני סקרן לשמוע מה דעתכם בסוגיית המשולש הנצחי הזה של "העושה את…" לעומת "המספר על"…" ולעומת ה"מלמד את…" ?
מה תורם למה? ומה פוגם במה?
אלכס דוקורסקי
1 מרץ 2022 21:39:54מולי, תודה רבה. יהי זכרו של אמנון שמוש ברוך.
מזדהה עם דבריך. לא חושב שישנה חוקיות בדבר הקשר בין היותו של המאמן ספורטאי פעיל בענף שבו הוא מדריך או בכלל. לא מעט ענפים כוללים מאמנים מעולים רבים שאכן היו ספורטאים פעילים, ברמות שונות, ולעומתם ישנם אנשים שעשו חיל באימון ולא היו ספורטאים ברמה גבוהה (ואפילו כאלה שלא עסקו בספורט).
העובדה שמישהו עוסק בספורט שהוא גם מאמן בו לבטח לא תזיק, אך היא אינה ערובה להצלחה.
הציפור הנדירה
2 מרץ 2022 13:32:59לדוגמה: בירד היה מאמן מצוין אך לא רצה להמשיך לאחר מספר שנים ומג'יק לעומת לא היה מאמן מוצלח ולכ בצדק לא המשיך לאמן.
יהלי אולמר
1 מרץ 2022 22:05:02מעולה מולי, תודה רבה על השיתוף
התכונות האנושיות ששחקנים מצליחים מחזיקים בהן שונות קצת בתכונות שבהן מחזיקים מאמנים. זאת שאלה של אופי
נועמיקו
1 מרץ 2022 23:23:34מצוין.
תודה רבה מולי
Yinon Yavor
2 מרץ 2022 00:24:55תודה רבה
מנחם לס
2 מרץ 2022 03:55:30ישנן יותר מדי דוגמאות לכאן ולכאן ב'משולש הנצחי' שהגדרת. היו שחקנים חלשים שהפכו מאמנים גדולים, אבל גם שנכשלו באימון, והיו הרבה שחקנים מצויינים שלא הצליחו באימון, וההיפך. הכל תלוי באישיות האדם. אותו דבר שני צידי המשולש האחרים. אני, כשחקן כדורגל, כדורסל, כדורמים, והוקי, הייתי מרגיש מוזר אם היה לי מאמן שמעולם לא שיחק את המשחק שהוא מאמן. כמה טוב הוא היה, אישית, במשחק אותו שיחק, הוא משתנה עצמאי לדעתי.
תודה מולי
captain beefheart
2 מרץ 2022 09:24:30פוסטים כאלה הפכו את הופס מאתר ספורט הכי טוב בישראל לליגה בפני עצמה. איזה תענוג.
דוקטור רזי הופמן
2 מרץ 2022 09:44:46יופי יופי עם הרבה אופי
עמיחי קטן
2 מרץ 2022 10:35:52פוסט מעניין מאוד, תודה מולי.
יצא לי ללמוד וללמד לבגרות את השיר "וידוי הגדול" של אמנון שמוש, ככה שזכיתי להכיר מעט את הכתיבה הנהדרת שלו.
בנוגע לדיון שהעלית, גם שחקן וגם מאמן נדרשים להכיר את המשחק לעומק, אבל זה דורש עוד סט שונה של תכונות. יש אנשים שיש להם את התכונות הנדרשות גם לזה וגם לזה ויש את אלו שיש להם תכונות מתאימות רק לאחד מהצדדים.
אותו הדבר לגבי ספרות – יש מושגים שצריך להכיר כדי להכיר את התחום, ויש תכונות מסוימות שנדרשות לכתיבה ואחרות כדי ללמד.
דני האדום
2 מרץ 2022 14:13:23לא הכל שווה השוואה.. באמנות עדיף להיות יוצר . ללמד זה נורא ולבקר זו סכנת נפשות..בספורט גם לאמן זו פיגורה שעדיין פועלת במעגל היוצר של השחקן. ואילו לבקר בספורט כמו שמוכיח אתר זה …כל אחד יכול ואפילו בהצלחה רבה.
אהרון שדה
2 מרץ 2022 14:40:24תודה רבה מולי כתיבה מרשימה
סליחה שאני מרדד
אבל דוגמה טובה לחסרון של מאמן שהיה שחקן הוא יותם הלפרין שרעדו לו הידיים ( ולא רק הם….)
במשחקי הכרעה ולכן הוא חשב שעל כל שחקניו לפחד בהכרח ולא הרשה להם לזרוק שלשות ועף מאירופה ומהגביע מהפחד של לנצח מבחוץ משחק הכרעה .
פוטנציאל לא ממומש
2 מרץ 2022 15:00:05תודה רבה מולי, מעניין מאוד!
ברמה המופשטת, היכולת לבצע והיכולת ללמד שונות מאוד ודורשות כישורים אחרים, שאינם בהכרח חופפים.
ברמה המעשית, סביר מאוד להניח שאדם שכבר "היה שם" וחווה את התחום מבפנים, יתקבל יותר בקלות כדמות ברת סמכא בנושא, במיוחד בהיבט הפסיכולוגי-חברתי: במקרה של כדורסל, מאמן שהיה שחקן בעברו יקבל באופן טבעי יותר כבוד ויהיה לו יותר קל לצבור סמכות, ביחס למאמן שמעולם לא היה על המגרש.
לאור זאת נראה כי מאמן שהיה שחקן יגיע בקלות יותר ל"קומפורט זון" שלו מבחינת סמכות והשפעה, לאור ניסיונו ומעמדו, אולם עדיין יכולת האימון שלו תלויה בגורמים שונים לחלוטין מהגורמים שהשפיעו על יכולתו כשחקן.
etayef
2 מרץ 2022 16:35:17בעיקר כמו שאמרו למעלה, עניין של האם השחקנים יכבדו אותך. בנבא הרבה יותר בולטים מאמנים שהיו שחקנים, אני מניח שבגלל הכוח של הכוכבים שלא מקבלים סמכות בקלות.
לעצם העניין, למורה, היכולת החשובה ביותר (מלבד הרצון ללמד, וידיעת התחום) היא אמפטיה, דבר שכלל לא מחייב סופר, מכאן שסופר, או חוקר, אין לו יתרון כמרצה, מלבד התמצאות בחומר.
etayef
2 מרץ 2022 16:36:51ואגב, המשפט "אומרים על אייל ברקוביץ' ומייקל ג'ורדן" הוא משפט שלא ראוי שיאמר בשום קונטקסט.
Berch
2 מרץ 2022 18:07:35אחלה טור
אני חושב שבגלל שמדובר בכדרונות שונים( מיומנות בכדור, מנהיגות, כאריזמה מול קהל והתנהגות מול מצלמה) זה תלוי באדם ואיזה כישורים יש לו, מעבר לשליטה בכדור.
כמובן שקשרים אישיים וכישורי נטוורקינג גם עוזרים.
כך שלסיכום לדעתי זה שילוב אינדיבידואלי, אין כלל אצבע.
🙂
דן רוזנבלום
2 מרץ 2022 21:16:54שלום מולי ותודה על הקטע,
אני סבור ש"הופס" איננו המקום להתעמקות והתפלספות ברת מעמיקא שכזו אשר אתה מצפה שיגיבו לך על דבר הנכתב…
אך עם זאת, הנה אני.
לדעתי, ההתסייגות או שמא ההבדל בין הנפשות הפועלות לבין הישגיהם הוא בל השגה. מכיוון שגם הנפת גביע העולם, לא בהכרח מעידה או מכילה את נפשו של זה אשר אוחז אותה.
כל במה, כל מילה, כל ראי וכל שומעי אשר אנו מתקיימים או מנידים בפניו במהלך החיים מצוי במשתנים של אלו הנחשפים אליו.
כמו שמאראדונה הניף את גביע העולם ולבטח היה מסטול מקוקאין או שמא בוני גינצבורג שמבין כעת שיכול להיות הרבה יותר מאשר פרשן ספורט בקלחת הישראלית הדלוחה והנואצת…
אני חושב שבמעמדך באתר אתה יכול לאפשר לעצמך לכתוב בארוכות על דברים אלו ולא להתבושש או לפחד מן הצעירים אשר ינעצו בך שזה "ארוך" או "מה קשור לספורט?"…כי ברור שיש לך כשרון מהותי, שכלתנות עמוקה ומסרים עמוקים וחשובים שאחרים יכולים להשגיב מהם.
ואם, "בלשון הופס"…
אז כן, הצעירים של היום שונים מן הצעירים של פעם. הם פחות סובלניים ופחות מכבדים את העבר.
בדעתם המחשבה כי "אם הוא לא מלך העולם" אז "הוא לא הגיע לכלום"…אך בבגרותם יגלו שלא בדיוק כך מתפרשים ומתקיימים החיים…
לדעתי, גדלות נפשו ומשמעותו של אדם כלל לא נאמדת בהישגיו או תוכחותיו. אם כי רק במסרו המהדהד.
אפשר לקחת אדם כמו ברוס באוון למשל. לכאורה חסר אופי, משעמם, דביל ומרובע…אך אם היו יכולים השאר באמת להכיל את דרכו ואת אמצעיו לגדולה? היו משתפרים באופן בל היכר.
תודה על השיתוף ואני משתתף בצערך, אך מה הגלוי לי הוא שלא רק השכלת ללמוד מן הטובים, אלא שגם השכלת לקחת לחיקך את שיעורייהם הטובים. אלו אשר ילוו אותך בחיים וגם אפילו, אחריי המוות.
כי ערכו של אדם אמיתי לא נאמד בהכרח בחייו, ההישגים והתוכחות…אלא בעמקיי נפשו והמסר המהדהד אותו הוא הניב לאחרים.
שא ברכה וסופ"ש נעים. באהבה.
דן.
דן רוזנבלום
2 מרץ 2022 21:21:02"בקיצור"?
תכתוב יותר לאתר.
אני נהנה יותר מן דברייך מאשר תקציר למשחק נידף בין מינסוטה לקליפרס.
שהצעירים, יהיו צעירים…עד שייתבגרו.