השבוע במכללות: איקסים, עיגולים ומכות / יהלי אולמר

השבוע נדון בשתי מכללות שמשחקות הגנה בצורה שונה לגמרי אחת מהשנייה, נדבר על עוד מכללה עם בוגרים מפורסמים שעושה חיל השנה, נראה אצל מי התרחש האפסט של השבוע, ולסיכום, מכות.

כשאתה בטקסס (טק), אין אמצע:

לפני שנדבר, קבלו תרגיל חימום קל: נסו למצוא מה משותף למספרים 3,18,9,1,4,56.

ניחשתם נכון! אלו המיקומים של מכללת טקסס טק רד ריידרס בדירוג הגנתי בשש השנים האחרונות (2017-2022). כלומר, מאז שהמאמן כריס בירד הגיע לקבוצה, הוא הפך אותה למעצמה הגנתית משנתו השנייה והלאה. סגנון ההגנה שבירד יישם בשנותיו בקבוצה מתאים מאוד לפרסונל- שחקני הקבוצה עצמה (בהמשך הסיפור). השנה ממשיך את הפילוסופיה הזו מארק אדאמס, לו ניסיון מועט מאוד כמאמן ראשי (אימן בשנות התשעים את המכללה הקטנה "טקסס ריו ואלי גראנדה"), אך המעבר חלק בינתיים ולראיה מאזן 20-6 כללי ומאזן 9-4 בביג 12 הקשוח תמידית.

כמו שנאמר בשבוע שעבר, הרד ריידרס משחקים בסגנון הגנה הקרוי No Middle Defense. המטרה בהגנה כזאת היא למנוע (או לפחות לצמצם ככל האפשר) את מספר הפעמים שהשחקן עם הכדור חודר דרך אמצע המגרש. כשמגנים בדרך הזאת קל יותר לדעת מאיפה העזרה תגיע- מהצד החלש (הצד החלש- הצד שיש בו פחות שחקנים על המגרש/הצד הרחוק מהכדור).

כמו בכל סגנון הגנה, גם לנו מידל דיפנס יש יתרונות וחסרונות. בצד החיובי: היא מתעלת ולוחצת את שחקני ההתקפה לכיוון הצדדים מכיוון שקווי החוץ משמשים כ-"שומרים נוספים"(בהגנת הפיקנרול סגנון זה של תיעול ההתקפה לצדדים ידוע כ-Ice, שמזוהה מאוד עם טום ת'יבודו). כמו כן, המסירות הארוכות מצד לצד (בעגה המקצועית Skip pass- כי המסירה עוברת מעל שחקנים אחרים) הן קשות יותר לביצוע (אלא אם אתה לברון/יוקיץ'/לוקה/פליימייקר טבעי אחר) וארוכות יותר- לכן להגנה יש זמן לחזור לשחקנים בצד החלש.

בצד השלילי: אם אין רוטציות ועזרה מתמשכת של שחקני ההגנה (ידוע בתור Scramble), אז להתקפה יהיו שלשות פנויות בשפע בצד החלש (בעיקר מהפינה שם האחוזים גבוהים יותר בזכות המרחק הקצר במעט מהסל). נוסף על כך, עודף רוטציות יכול להוביל למיקומים פחות מאידיאליים במאבקי הריבאונד. החיסרון הכואב ביותר (לפחות לכל מי ששיחק כדורסל פעם)- מספיק ששחקן אחד לא שם לב לרגע לאקשן וכל המאמץ יכול לרדת לטמיון עם סל קל/מבט פנוי לגמרי מרחוק של היריבה.

פרט מעניין שמצאתי אצל טקסס טק השנה: למעט שני גארדים בגובה 1.90 מטר לערך, כל שחקני הרוטציה שלהם נעים בין 1.98 ל-2.03 מטר. נתון שמעיד על ורסטיליות מדהימה שמאפשרת להם להחליף בהגנת הפיקנרול כשהם רוצים/מוכרחים לזנוח את האייס.

למי שמבין יותר טוב כשהוא רואה את זה, ג'ורדן ספרבר שוב בא לעזרתי כדי להסביר את העניין. בסרטון (לא מהשנה) יש דוגמאות של ההגנה של ביילור ושל טקסס טק. שתיהן משחקות בסגנון הגנה זה עד היום, עם פרסונל אחר כמובן:

אחד מהווינגים הארוכים הרבים של טקסס והיחיד מביניהם עם קצת באזז לדראפט הוא טרנס שאנון ג'וניור (1.98 מטר, 95 ק"ג) שהשנה מקבל תפקיד קטן יותר משנה שעברה, אך מחזיר בשיאי קריירה באחוזים מהשדה, משתיים, מהקו ובאסיסטים. טרנס, השמאלי ביד, הוא מגן נפלא שיכול לשמור על 3 עמדות באמצעות הסייז והווינגספאן המרשימים שלו. כדי להבטיח את בחירתו בדראפט העונה הוא יצטרך לשפר את הקליעה שלו לשלוש (31% עונתי) שנפלה בכמה אחוזים אחרי עונת סופמור יציבה יותר. האינדיקטור האחר לזריקה מבחוץ, הקליעה שלו מהעונשין, נראית טוב מהצפוי (כמעט 80% בקריירת המכללות, אחוזים יציבים לאורך כל שלוש שנותיו).

עוד שני שחקנים ששווה לשים עליהם עין לקראת הטורניר הממשמש ובא הם הפורוורדים קווין אובנור (2.03 מטר, 102 ק"ג) וביירון וויליאמס (באותן המידות בדיוק!). השני הוא הקלעי המוביל של המכללה העונה, ויש לו חתיכת קריירת מכללות: התחיל ללמוד בעונת 2017 בפרסנו סטייט (בוגר מפורסם: פול ג'ורג') ואחרי שנתיים השתדרג לאוניברסיטת UTEP שם עשה רדשירט בשנתו הראשונה (ויתר על השנה הראשונה כרגיל במעבר בין מכללות) וכיום הוא בשנתו הראשונה בטקסס טק. הוא קולע כמעט 46% מדאונטאון ומחזק את הספייסינג של קבוצה במקום ה-280 באחוזים לשלוש העונה. גם אובנור הוא פורוורד קלעי, שהתפרסם לתודעת המדינה כולה בשנה שעברה בריצה המפתיעה של מכללת אורל רוברטס (שדורגה 15 באיזור שלה) לסיבוב השלישי של הטורניר אחרי ניצחונות הזויים נגד אוהיו סטייט ופלורידה. הפיקנפופ שהוא הריץ עם הגארד הנמוך-אך-נפיץ מקס אייסמס (46% לאובנור מדאונטאון בעונה שעברה, והעונה מאכזב עם 32.7% בלבד באותו ווליום) היה הנשק הטוב ביותר של הגולדן איגלס בדרך לשתי סנסציות אדירות.

ברביעי בלילה הרד ריידרס פגשו את (אהובתי) ביילור ביירס למשחק המרכזי, וניצחו בבית, 83-73. את המנצחים הוביל אובנור עם דאבל דאבל מפלצתי של 23 ו-13 זכוכיות. עזרו לו וויליאמס, הווינג אדוניס ארמס (7 ריבאונדים) ושאנון עם 17, 15 ו-14 חיצים בהתאמה. אצל ביילור אקינג'ו קלע 18 והוסיף 7 אסיסטים אך איבד 5 כדורים, פלאגלר תרם 14 מתוכן 4 שלשות ומאייר עם 13. ביילור (שוב) מפסידה ויורדת למאזן 9-4 במקום השני בקונפרנס, וטקסס טק משתווה אליה עם מאזן זהה.

הניצחון על ביילור עזר לטקסנים טקים לטפס מעלה שני מקומות למקום התשיעי בדירוג החדש.

מחול השדים האחרון של קואוץ' קיי:

נפתח עם גילוי נאות: דיוק בלו דווילס היא הקבוצה שראיתי הכי הרבה ממנה השנה, ובהפרש. הקבוצה האחרונה (וחביבה) של ששבסקי בדוראהם (לא השחקן מהשבוע שעבר,אלא שם הקמפוס) מרשימה ביציבותה: היא לא נפלה השנה מהמקום התשיעי בדירוג AP, ואף הגיע למקום הראשון בשבוע השלישי. לרוע מזלה, הישג זה נמשך רק שבוע אחד והיא כרגע מדורגת במקום התשיעי שוב ובמאזן 22-4 חזק. דיוק הרשימה השנה עם ניצחונות יפים על קנטאקי וגונזאגה באולמות ניטרליים, אך אני בספק לכמה רחוק הם ילכו בטורניר עקב הפסדים צמודים (כולם בפער 5 נקודות או פחות) לאוהיו סטייט, מיאמי, פלורידה סטייט ו-וירג'יניה.

את מייק ששבסקי אין צורך להציג. בפן המקצועי, מייק ידוע בהגנה הלוחצת שלו, שחוסמת נתיבי מסירה ומכריחה את היריבה לשנות את הסגנון ההתקפי שלה וכך מוציאה אותה משטף המשחק. החסרון של הגנה זו הוא הפגיעות לחיתוכים ותנועות ללא כדור (וזה בא לידי ביטוי במשחק נגד מיאמי). זוהי כאמור העונה האחרונה של הקואוץ' בקמרון אינדור ארינה (האולם הביתי), ואם דיוק תשכיל לנצח את היריבות הנחותות בתחילת הטורניר, היא יכולה ללכת עד הסוף ולסדר לעצמה סיום מתוק לעידן שהפך אותה למעצמת מכללות.

אבן הפינה של התקפת דיוק השנה הוא הפרשמן האמריקאי-איטלקי פאולו באנקרו (2.08 מטר, 113 ק"ג). הפורוורד מסיאטל שמועמד לבחירה הראשונה השנה, הוא שחקן התקפי מגוון שמסוגל לשחק בפוסט בזכות המסה שלו, לקלוע מבחוץ (31% לשלוש, 76.6% מהקו) ולסיים חזק בצבע. יכולת המסירה שלו משתפרת לאורך השנה, אישית כיף לי מאוד לראות אותו מוסר 7 אסיסטים נגד פלורידה סטייט או 6 נגד וייק פורסט בשלישי הקודם. לגבי סקורינג, הוא מוביל את דיוק בנקודות למשחק העונה (16.9). טורניר טוב שלו/זכייה של דיוק יכולים לשים אותו במקום הראשון הבלתי מעורער, גם בהתחשב באי תמימות הדעים על הפרוספקט הבכיר של השנה.

אפרופו שיפור, השחקן שהשתפר במידה הרבה ביותר השנה הוא הפרשמן הווינג איי ג'יי גריפין (1.98 מטר, 100 ק"ג!, אם צ'ט היה בא לשם הוא היה מסיים כמו זאיון). מכניקת הזריקה שלו לא הכי יפה לעין אבל הוא קובר את העור הכתום ממרחק בדיוק של כמעט 50%. בזריקות לשתיים הוא עומד על קצת יותר מכך ולכן הוא אחד השחקנים עם הפער הכי קטן בין אחוזיו מחוץ לקשת לעומת מתוך הקשת. כמו פאולו, איי ג'יי הוא שחקן פיזי מאוד שאוהב לחתור למגע במהלך החדירה ולסיים עם מגע בטבעת (יכול להשתפר כאן). אפרופו יכולת הסיום בטבעת, גריפין הוא אתלט גדול, שמסיים חיתוכים בדאנקים מהדהדים ועוצמתיים. אני נהנה לראות את המשחק בלי הכדור שלו, זה המפתח שלו לנקודות קלות ברמה הבאה. מועמד כמעט ודאי לטופ 10, ומשם אלוהים גדול שיתן לו סיטואציה טובה.

גריפין ובאנקרו שומרים סבירים עד טובים, אך מי שמחזיק את ההגנה של השדים הכחולים הוא הסנטר הסופמור מארק וויליאמס (2.13 מטר, 110 ק"ג). מארק (גם אתם חשבתם על מארק גאסול לרגע?)הוא סנטר קלאסי, כלומר: מסיים בטבעת מצד אחד (72.1% לשתיים העונה, נתון גבוה אפילו לסנטר שמסיים במרחק יריקה מהסל, כמוהו) ובצד השני הוא תפלץ שמשנה זריקות (3 חסימות למשחק) עם ידיו הארוכות (2.29 מטר ווינגספאן). כמו כן, הוא ריבאונדר טוב שמספריו קצת סובלים ממשחק עם שחקנים פיזיים כמו פאולו (6.5 קרשים במשחק). העונשין שלו מעניין עם 74.5% העונה וגם לקח כמה זריקות לשלוש. אם איכשהו יפתח משם זריקה זה יכול לשנות את כל התפיסה שלו כשחקן ואת העובר ושב שלו בבנק. יבחר כנראה בסיבוב הראשון ויש שמועות חזקות על טופ 20.

השחקן האהוב עליי בקבוצה הוא הפרשמן הווינג טרבור קילס (1.93 מטר, 100 ק"ג). מגן ארוך ופיזי ומציק כמו הבריון הזה שאתה מספר לאמא עליו ואפילו המנהלת מענישה אותו אבל הוא לא עוזב אותך עד שיקח את הכסף שלך. קילס לא לוקח כסף (בכל זאת, כדורסל מכללות) אבל הוא כן לוקח את הכדור מידיהם של שחקני התקפה יריבים- מוביל את הקבוצה עם 1.6 חטיפות במשחק. הוא צריך לייצב את הקליעה שלו אך מהפילם שראיתי יש עם מה לעבוד למרות האחוזים הבינוניים-במקסימום (32.4% ממרחק, 69.6 מהעונשין) שלו. החלק במשחקו שגורם לי עינוגים הוא יכולת המסירה, בעיקר בפיקנרול. הוא לא פליימייקר טבעי אך יש בו מן תכונה (סטייל דני שלנו) של לדעת לאן להזיז את הכדור כדי להניע את ההתקפה כפלימייקר משני. מניית הדראפט שלו כמעט זהה לזו של וויליאמס, עם יתרון קל לסנטר.

מאזנים ומשלימים את הרוטציה: וונדל מור, ווינג ג'וניור שהמשחק שלו מתחבר העונה כאול אראונד ווינג, שאף יכול להיבחר בסיבוב הראשון בעצמו השנה. ג'רמי רואוץ', פוינט גארד לא יציב או טוב במיוחד שאיכשהו פותח בקבוצה. ג'ואי בייקר, הקלע המחליף, שקשור משפחתית איכשהו למאמן שלו ואחרון ברוטציה הוא הסנטר הסולידי ת'יאו ג'ון, שנותן דקות מנוחה לגבוהים ומכניס אנרגיות והאסל (וגם מזכיר את ג'ואקים נואה במראהו).

בשבת בלילה דיוק ניצחה בבית את פלורידה סטייט, 88-70 ונקמה על הפסד החוץ שהיה לה אצל הסמינולס מוקדם יותר העונה. ההתקפה של דיוק הייתה מאוזנת עם שישה שחקנים שלוקחים כל אחד שבע זריקות וכולם גם הגיעו לספרות כפולות: באנקרו עם 17 ו-8 קרשים, מור עם 16, 5 זכוכיות, 7 פינוקים ו-5 כיוסים, גריפין עם 15 פלוס 5 קטיפות, קילס עם 13 ו-8 אסיסטים, בייקר עם 12 וכולן מבחוץ, וויליאמס עם 10. אצל פלורידה סטייט בלטו מת'יו קליבלנד עם 16 משלו וג'יילן ווארלי עם 15, 7 ו-6 בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים. דיוק עדיין מושלת בכיפת הקונפרנס האטלנטי במאזן 13-3, הסמינולס יורדים למאזן 7-10 במקום התשיעי.

עקב השבוע המוצלח שלה, דיוק עלתה שני מקומות למקום השביעי במדינה בדירוג המכללות.

לא שקט באוהיו סטייט:

מכללת אוהיו סטייט היא מכללה חביבה ומוצלחת יחסית שמשחקת בביג 10 המעניין-תמידית. את האליפות היחידה בתולדותיהם הם השיגו ב-1960 עם ג'רי לוקאס, הסנטר האינטיליגנטי הנפלא (אם אני זוכר נכון, הוא זכר בעל פה ספר טלפונים שלם של ניו יורק), הקלעי לארי סיגפריד וג'ון "הונדו" האבלצ'יק האגדי. התלכיד הזה המשיך לעוד שני גמרים ביחד, בשניהם הפסידו למכללת סינסנטי של אחד, אוסקר רוברטסון.

במאה ה-21 הם הגיעו לגמר ב-2007 אך הפסידו לחבורה המנוסה והקשוחה של פלורידה (עוד על פלורידה בהמשך) עם הורפורד, נואה וקורי ברואר. לפני עשור הם רשמו את ההישג הכי טוב שלהם מאז והגיעו לפיינל פור אך הפסידו בו. בטורניר האחרון שלהם בשנה שעברה, הפסידו לאורל רוברטס בסיבוב הראשון והפכו למקום השני (בדירוג הטורניר) הראשון בהיסטוריה להפסיד למקום 15. ההשפלה גבתה קורבנות- הגארד דווין וושינגטון ג'וניור עשה את הקפיצה ל-NBA אחרי שנת הג'וניור שלו וכיום תראו אותו במדי אינדיאנה פייסרס. עוד בוגר חביב של המכללה הוא פורוורד חזק וחותך מעולה- קייטה בייטס דיופ שמשחק בספרס האהובים עליי כיום.

האיש שמושך בחוטים בקבוצה הוא המאמן כריס הולטמן. הולטמן, בן 50, התחיל את הקריירה בשלוש שנים בגארדנר ווב, המשיך לשלוש שנים בבאטלר שם הצעיד את הקבוצה הקטנה לסוויט 16 ב-2017. אחרי עונה זו עבר לאמן את הבאקאייז. כרגע הוא מוביל אותם למקום ה-18 בדירוג AP במאזן 16-7 כללי. המכללה נמצאת במקום התשיעי במדינה בדירוג התקפי (117.5 נקודות פר מאה פוזשנים) בעוד שהם משחקים בקצב נמוך (65.5 פוזשנים במשחק, 286 במדינה). המשמעות- יש להם התקפת חצי מגרש חזקה וקשה לשמור עליהם.

השחקן המרכזי אצלם הוא אי ג'יי לידל (2.01 מטר, 108 ק"ג), פורוורד ג'וניור. אני רואה בו סוג של כפיל פחות מוכר של פאולו באנקרו המוזכר קודם: לידל קלעי טוב מבאנקרו (40.5% לשלוש העונה בווליום בינוני) עם זריקה יציבה מהעונשין (74% על 6.5 זריקות במשחק), יכולת מסירה סבירה פלוס, משחק פוסטאפ טוב מאוד אבל ההבדל הוא בהגנה. אי ג'יי חוסם נפלא עם 2.6 חסימות במשחק והוא מעגן את הגנת הטבעת של הבאקאייז. המדגם עוד קטן (23 משחקים). הסקאוטרים מהללים את פאולו בזכות התקרה הגבוהה שלו, אך ללידל יש רצפה לא פחות גבוהה ממנו. ברמה הבאה יהיה רול פלייר סטייל רוברט קובינגטון שנותן רים פרוטקשן מעמדת הפורוורד ומרווח את המשחק.

מאלאקיי ברנהאם, ווינג פרשמן (1.95 מטר, 81 ק"ג) עוזר ללידל עם הסקורינג. הבחור נראה בעיניי כקלעי מעולה עם מכניקת זריקה נחמדה אם כי קצת איטית. המהירות לא ממש משפיעה עליו- הוא קולע באחוזים פנומנליים אך בווליום נמוך (45% על 2.6 זריקות מהשלוש). גם מהקו הוא קולע בקצת פחות מ-80%. הוא לא משפיע על המשחק חוץ מהקליעה מבחוץ, אך חלק מהעניין יכול להיות חבלי לידה של פרשמן שמתרגל לסגנון חיים אחר לגמרי ממה שחווה עד עכשיו בחייו.

בשני בלילה הבאקאייז גברו בביתם על אינדיאנה, 80-69 לאחר הארכה בה שלטו לגמרי. ברנהאם כיכב עם 27 חיצים, 5 קטיפות ו-2 בלוקים, לידל עזר לו עם 16 ו-7 קרשים. אצל האורחים, אקסבייר ג'ונסון עם 16 נקודות ומספר איבודים נמוך ב-10, רייס תומפסון (2 חטיפות, 3 חסימות) וטרייס ג'קסון דייויס הוסיפו 13 ו-9 ניקויים לראש. אוהיו סטייט במקום הרביעי במאזן 10-5, שומרים על קשר עין עם חבורת הצמרת של הקונפרנס. אינדיאנה במקום התשיעי במאזן 7-9.

עקב הפסד בהפרש דו ספרתי לאיווה של קיגאן מארי וחבורתו, הבאקאייז נפלו למקום ה-22 בדירוג המכללות לשבוע זה.

בונוס: אפסט גדול בדרום מזרח המדינה:

אוניברסיטת פלורידה רשמה את אחת ההפתעות הגדולות של השנה כשניצחה בבית בשבת בלילה את המדורגת שנייה במדינה, אובורן טייגרס, בתוצאה 63-62. במהלך האחרון הטייגרס אפילו לא הצליחו לשחרר זריקה, כשוונדל גרין במסירה חסרת סיכוי מאבד את הכדור ואת המשחק. הגייטורס כפו 16 איבודים על קבוצת החוץ, הגבילו אותם ל -5/14 לשלוש בלבד ושיחקו משחק איטי שנמשך 65.3 פוזשנים, קצת מתחת לממוצע שלה והרבה מתחת לזה של אובורן (יותר מ-70 פוזשנים במשחק) שעשו את ההבדל לביתיים.. מצטיין המשחק הוא טיירי אפלבי ,הגארד הסיניור עם 26 נקודות מתוכן 5 בומבות מרחוק. סייע לו אצל הביתיים הביג מן קולין קאסטלון עם 19 נקודות עם 8 קרשים ו-3 גגות. אצל אובורן היחיד ששווה לציין הוא היהלום ג'בארי סמית' עם 28 משלו (4-5 לשלוש, 10-11 מהקו) בתוספת 7 ניקויים. אובורן עדיין בצמרת הקונפרנס הדרום מזרחי במאזן 12-2, הגייטורס במקום החמישי עם מאזן מאוזן, 7-7.

בונוס+: הווארד הולך הביתה

מאמן מישיגן וולברינס ג'וואן הווארד המוערך (כשחקן וכמאמן מתחיל) הושעה ע"י קבוצתו עד לסוף העונה הסדירה בעקבות תקרית עם צוות האימון היריב במשחק נגד ויסקונסין באדג'רס. הוא נכנס לעימות מילולי עם גרג גארד מאמן ויסקונסין, ובהתחלה השחקנים משני הצדדים ניסו להפריד. בהמשך המצב החריף עד שפרצה תגרה במקום: שחקנים ומאמנים התחילו לדחוף את כולם כהנה וכהנה, אבל ג'וואן לא נשאר חייב והעיף סטירה לאחד העוזרים של גארד. עוד נזקים מהתגרה: קנס 40,000 ירוקים להווארד, רבע מזה לגארד ושלושה שחקנים הושעו למשחק אחד כל אחד עקב מעורבותם בתגרה: טרנס וויליאמס השני ומוסא דיאבטה ממישיגן וג'הקובי נית' מהבאדג'רס. הסיבה לכל הטררם הייתה הזעם של הווארד על כך שויסקונסין לקחה פסק זמן מיותר- 15 שניות לסיום כשהמשחק כבר הוכרע לטובתה בהפרש גדול (אם אני הווארד אני שותק ואומר לעצמי בלב שגארד עוד ישלם על הקארמה הזו).

ויסקונסין הודיעה שתשלם את הקנס של מאמנה והווארד ישב בפינה של הבית שלו ויחשוב על מה שהוא עשה. המקרה מהווה עוד אבן דרך מאכזבת בעונה המדכאת של מישיגן במאזן קונפרנס של 8-7 שמספיק למקום השמיני שאפילו לא קרוב לשקף את המעצמה שהיו בכדורסל המכללות בתקופת ג'ון ביליין ובשנה שעברה בעונת הרוקי של הווארד.

פינת הופעת השבוע:

הופעת השבוע שייכת לפורוורד הג'וניור הנפלא של סיינט ג'ונס רד סטורם, ג'וליאן שמפני. שמפני שפך 31 נקודות (11/22 מהשדה, 4/9 לשלוש), 7 קרשים, 3 מטעמים, 7 (!) גניבות וחסימה בניצחון על באטלר בולדוגס בשישי בלילה. זה היה ערב נפלא לפורוורד המגוון עם הופעה שלא רואים כל יום. הרבה זמן רציתי לתת לשחקן הפנטסטי הזה את הבמה שהוא ראוי לה (לא מוכר בארץ בכלל חוץ מעכברי הדראפט כמוני וכמו ג'ון גזלה), והוא מקבל אותה עכשיו:

מבט לשבוע הבא:

המשחק המרכזי: שלישי בלילה: ויסקונסין באדג'רס (13) מול פרדו בוילרמייקרס (4): קרב ענקיות בביג 10. מקום שני מול מקום ראשון. ג'וני דייויס מול ג'יידן אייבי בקרב על הגארד הבכיר של מחזור 2022 (לדעתי- לדייויס רצפה גבוהה יותר, לאייבי תקרה גבוהה יותר). גרג גארד נגד מאט פיינר על הקווים. גבוהי ויסקונסין ינסו לעצור את אידי וטרביון וויליאמס. אייבי עצמו כנראה יישמר ע"י דייויס. האם יהיה מהפך בפסגת הקונפרנס? תשובות בשבוע הבא.

יהלי אולמר

אנשי כדורסל שהשפיעו עליי: פיל ג'קסון, מאנו ג'ינובילי, טים דאנקן, מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, סטפן קרי, ג'ייסון וויליאמס, ויקטור אולדיפו, אלן יוסטון, ניקולה יוקיץ', קיירי אירווינג, ברנדין פודז'מסקי.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. כתוב נהדר! כמו במקרה של כדורסל ישראלי, הרבה יותר כיף לי לקרוא על המכללות כאן מאשר לראות משחקים ברמה סופר נמוכה. תמשיך לכתוב!

  2. טור נהדר.
    ההגנה של טכסס טק תמיד הייתה ידועה באגרסיביות שלה. העונה היא עלתה שתי מדרגות כלפי מעלה. האם שמפיין (או שמפייני) הולך לדראפט השנה? אם כן בוודאי יהיה לוטרי פיק.
    דוק נותנת מתנת פרידה מתאימה לששבסקי. ישנה שם בעייה: נשיא האוניברסיטה נתן את שרביט המאמן לעוזר של ששבסקי (שכחתי את שמו), והוא ל-א הבחירה של ששבסקי. מעניין כיצד הם מסתדרים עתה באימונים ובמשחקים.
    מצויין יהלי.

  3. גילוי נאות :אני לא רואה מכללות (פעם היה לי זמן ועקבתי, כבר לא קורה) יש שם מלא מכללות שמחליפות שחקנים כל שנה, ככה שקשה לעקוב.
    אבל הכתבות שלך על המכללות גורמות לי לחשוב שאולי כדאי לחזור לזה. בעיקר באזור סוף פברואר – לקראת מרץ.
    כל הכבוד על הכתיבה והידע, תודה רבה

  4. וואו טור אדיר מעניין ומפורט! נכנסת אולי לנעליים הגדולות באתר בצורה מושלמת, בהחלט ראוי ל- MIP של הופס השנה.

    1. אגב נכון ש-UTEP זכתה באליפות בעברה, אבל היא רחוקה מלהיות שדרוג לפרסנו סטייט, אולי אפילו שנמוך.
      ראשי הדירקטוריון של טקסס משקיעים פחות ופחות בתכניות הספורט של אוניברסיטאות הלוויין שלהם בשנים האחרונות (ע"ע האיחוד של "ריו גרנדה וואלי" או הסירוב העיקש לפתוח תכנית פוטבול באונ' ארלינגטון, למרות רצון הסטודנטים), בעוד הכספים נשפכים שוב ושוב על אוניברסיטת טקסס במאבק שלהם מול A&M ולקראת המעבר ל-SEC. המזל של UTEP הוא שהם ממוקמים בטקסס, אולי הקרקע הפורה ביותר לכישרונות תיכונים

  5. אתה כותב נהדר!!! לא נופל מאף כתב מקצועי שרואים לא בעברית ולא באנגלית.
    No Middle Defense – זה קונספט שעובד במכללות נהדר כאשר כמו שכתבת, טום ת'יבדו הצליח לנכס זאת לעצמו ב-NBA תחת הקוד ההגנתי ICE
    אני חושב שאיכות המוסרים בליגה מחדירה עלתה באופן מדהים בשנים האחרונות כי לא ניתן לשרוד בלי זה. חודרים לכיוון קו הבסיס ללא יכולת מסירה או תכנון מוקדם מאבדים כדורים בסיטונאות. אבל תיארת נהדר את היתרונות והחסרונות.
    .
    לא שאבהתי את דוק לפני, אך אחרי הסרט של נטפליקס The Staircase, שמרכזו בדורהם נורת' קרולינה, עוד פחות יש לי חשק לאהוב משהו מהאזור היפה והמתופח אך מושחט וצבוע זה. אך יש להם את הסגל הכי מעוטר בהיסטוריה של הבית ספר. העונה הקודמת האיומה הכריחה הרבה מאכזבים של ששבסקי להישאר לשנה שנייה, כאשר ג'יילן ג'ונסון שחתך מוגדם והארט שעזב, לא פגעו לעומת מחזור פרשמנים כוכבים חדש שהגיע. בנקרו הגיע כמספר 1 של הרבה מוקיונרים ובינתיים יותר מהצדיק את ההייפ. גם גריפין שאיכזב תחילה ועלה מהספסל נראה לפחות כאחד שיכול להשתחיל בין בחירות 5-10. ווילאמס הוא סנטר ענק ומסיבי שככל שנראה הצלחה של הסנטרים האלה בליגה (נניח זכיה של אמביד, סדרות דומיננטיות של אייטון או יוקיץ'), נראה קבוצות שיקחו עליו ריזקה בלוטרי בין 10-14. וונדל מור וקילס הם בעלי סיכוי להכניס 5 דוקים לסיבוב הראשון או לפחות לטופ 35. ברור שהטורניר לא מאפשר להבטיח ניצחונות של המדורגות, אך טורניר רע עם סגל כזה ישאר את הרושם שששבסקי פרש כמה שנים מאוחר מדי…

    1. את האמת שניסו ICE על לברון כבר ב-2011. טיבס נתן ללברון חיבוק דב במשחק הראשון של גמר המזרח 2011. הבולס קרעו את ההיט ולברון היה אבוד. ספולסטרה עשה מהלך מבריק והכניס את כריס בוש לחיתוכים וכניסות לצבע כדי להעסיק את נואה ולברון מצא אותו בלי סוף ובוש נתן סדרה מדהימה. כך לברון יכל להיכנס חופשי לצבע בלי הפרעה. בנוסף ספולסטרה הכניס על דרק רוז לחץ מטורף וטראפינג עם לברון (אז היה שומר אחד על אחד מדהים) ווייד והכריח את שאר הבולס לנהל את ההתקפה. הוא חנק אותם.

      1. משחק 1 או שניים זה סבבה וחוץ מזה זה בקבוצת כוכבים אז בקבוצת כוכבים לא עובדים דברים. הכוונה אם ניסו את זה שלברון היה כוכב יחיד על המגרש או בבועה עם דיוויס או השנה ושנה שעברה? כי הוא חודר רק מהאמצע 🙂

        1. מסכים שמשתלם להוציא אותו מהאמצע. אבל זה נראה שרוב הקבוצות לא עובדות איתו קשה מדי. בפלייאוף יהיה סיפור אחר. הם נשארים בבית על הקלעים ונותנים לו לתת את שלו באחד על אחד. אני חושב שהלייקרס דווקא מסוכנת יותר כשהוא מוציא כדורים לצד החלש או נכנס לפיק אנד רול מהצד. אני לא חובב גדול של לברון אבל למסור הוא יודע.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט