1.פוסט זה כולל כמה מילים שנלקחו מה-THE ATHLETIC, לינק ל-2 מאמרים חשובים שכתבתי בעבר על מייקל, והוא כולל בסוף את האמא והאבא של הסקרים

אני, שראיתי ממטרים ספורים את מייקל בעשרות משחקים, וראיתי את כל מתחריו משך השנים כמה וכמה פעמים – ובמיוחד את לברון בכל שנותי בדרום פלורידה – יודע ללא כל ספק שלא היה כדורסלן כמוהו, ומי יודע מתי נראה אחד אחר כמוהו.

הכותרת של THE ATHLANTIC מסבירה את גדולתו מעל ומעבר כל האחרים:

NBA 75: At No. 1, Michael Jordan used his ferocious drive, superior skills and athleticism to become the best ever

הוא הדהים אותי כל משחק מחדש. בפוסט זה אני מסכם את משחקו עם עזרה מהמאמר שהתפרסם בדה-אתלטיק. אבל משך השנים כתבתי עליו כמה מאמרים שאיחדתי אותם כאן: מייקל גורדן דה גוט – Hoops . אני גאה מאד בהם: הם מהללים את מייקל אבל לא חוסכים ביקורת עליו על כמה דברים שאין לסלוח לו עליהם, כגון הפגיעה שלו במאמנו בתיכון – עתה כבר חולה נפש – על שלדעת ג'ורדן הוא לא העלה אותו ל-VARSITY כשהיה בן 15 (הקבוצה המייצגת את התיכון) וקבע עבורומ לנהיות ב-JUNIOR VARSITY – רק בגלל שרצה להכין אותו בגיל 15 משך עונה שלמה להיות ה-VARSITY PLAYER הגדול אי-פעם.

ג'ורדן לקח זאת כפגיעה אישית. הכל ב-2-3 מאמרים ב- מייקל גורדן דה גוט – Hoops , שאני ממליץ להיכנס אליהם אם יש לכם מעט EXTRA TIME בוויקאנד.

2. הבית שמייקל בנה – ועולם הכדורסל כולו – מחכה לשחקן כמוהו

Michael Jordan’s mastery over gravity and improvisation in the air over his two All-Star Weekend dunk contest victories endeared him to generations of fans and helped the NBA reach a new level of popularity. (Nathaniel S. Butler / NBAE via Getty Images)

DeRozan, who signed with the Bulls as a free agent last summer, is proud to be playing in Jordan’s house, under the banners and retired numbers. He was 7 years old when Jordan won his final championship with the Bulls, but he remembers it “vividly.” His father, Frank, made him watch, and now nearly a quarter-century later, he’s trying to honor that legacy.

מה שמדהים בכל הלגסי של מייקל ג'ורדן הוא שהוא לא נראה ולא 'מרגיש' DATED. ביל ראסל, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד – כולם נשמעים 'ענתיקות'. ג'ורדן הוא עדיין כאן. עדיין איתנו, ואולי הרבה מזה הודות לברנד שלו "AIR-JORDAN", ולבעלות הקבוצה 'שרלוט הורנטס' שעתה מסתבר שלמייקל הייתה יד חשובה בבחירת השחקנים שעתה יצרו קבוצה מצויינת בליגה, אז למייקל ניתן להוסיף תואר חדש והוא "בעל קבוצה מצויין".

אבל מה שלא עושה ממנו OUT-DATED הוא, בעיקר, משחקו. מלבד זריקות מרחוק שאז היו יותר עניין של חוסר ברירה מאשר הפליי מס' אחד של קבוצות רבות, משחק ו מלפני 30 שנה הוא בדיוק אותו משחק של דמאר דרוזן, כוכב שיקגו העכשווי, עם הבדל אחד: דבריחם שמייקל עשה אז נעשים גם היום אבל אין שחקן – אף שחקן – שעושה אותם נפלא כפי שג'ורדן עשה אותם.

היה לו הכל: גוף מושלם: שני מטרים, 110 ק"ג שרובם שרירים, כף יד עצומה בגודלה עובדה שאיפשרת לו להחזיק בכדור ביד אחת כאילו היה אשכולית, ולעשות איתו ככל העולה על רוחו. היה לו את היחס של כוח למשקל הטוב ביותר שנימדד עד היום. במילים אחרות, היה לו POWER (שהוא כוח כפול מהירות) עליון. עובדה שעשתה ממנו אתלט מזהיר . הניתור שלו הוא הניתור הגבוה ביותר שעש היום נימדד, והPOWER שלו א יפשר לו זריזות מקסימלית, ועדיין כוח רב בכל כניסה לסל ובכל ניתור לדאנק או לריבאונד.

מאז שג'ורדן HIT THE PERFECT FAREWELL SHOT OVER ביירון ראסל, שיקגו בולס לא הגיעו לפיינלס. ומייקל הוא השחקן היחיד שאתה זוכר לו לא רק את הסל המדהים שקלע, אלא גם את שמו של הקורבן שלו באותו מהלך.

This ranking is not in dispute.

It’s a formality, a wave of the hand, a tip of the cap, an admittance of the obvious.

השמיים מלאים כוכבים. העולם הוא עגול (כן, קיירי אירוינג), ומייק ל הוא שחקן הכדורסל הגדול ביותר שאי-פעם זרק HOOPS.

3. The best player in the 75-year history of the NBA. CASE CLOSED!!!

מומחי ה-THE ATHLETIC שאני מדרג כקבוצה כמס' 1 היום בין אתרי הכדורסל הלך אפילו יותר רחוק ממני. הם קבעו:

אין 'שני'. יש רק ראשון, והראשון הוא מייקל ג'ורדן.

“He checks all the boxes, and nobody else checks every box,” said veteran Jordan chronicler, journalist and author Sam Smith.

This isn’t new ground for him. Smith actually wrote a book about Jordan titled “There Is No Next.” Smith also wrote the seminal 1992 book “The Jordan Rules,” which humanized and demythologized Jordan at the beginning of his incredible run of winning six NBA titles in two symmetrical three-peats.

לפני שקראתי את השורה הזו

No one needs a recitation of the numbers to validate Jordan’s place in the hierarchy. But there are numbers.

התכוננתי להכניס את כל המספרים. להראות את כל השנים בהן הוא הוביל את הליגה בקליעות לפני שעזב לבייסבול, ואחרי, ולהראות את יתרונו בעונה הרגילה – ובעיקר בפלייאוף – על כל השניים לו באליפויות, אבל אז החלטתי שזה מיותר. REDUNDANT. חסר טעם. מי שלא שוכנע עד עתה לא ישוכנע לעולם. אבל אני לא כאן לשכנע. אני כאן להביע דעתי כאחד שהיה שם, היה עד לכדורסל של כולם, ודעתי היא – כמו של 80% לפחות ממומחי הכדורסל – שלא היה, ומי יודע כמה זמן נחכה עד שיהיה – מחליף למייקל. END OF STORY.

No one needs a recitation of the numbers to validate Jordan’s place in the hierarchy. But there are numbers. So many numbers.

Achievements: NBA MVP (’88, ’91, ’92, ’96, ’98), 11-time All-NBA, 15-time All-Star, NBA champ (’91, ’92, ’93, ’96, ’97, ’98), Finals MVP (’91, ’92, ’93, ’96, ’97, ’98) Rookie of the Year (’85), Scoring champ (’87, ’88, ’89, ’90, ’91, ’92, ’93, ’96, ’97, ’98), Steals champ (’88, ’90, ’93), Defensive Player of the Year (’88), Hall of Fame (’95), Olympic gold (’84, ’92), NBA at 50 (’96), NBA 75th Anniversary Team (’21)

4. האמא והאבא של הסקרים