פוסטים חדשים מהתיבה האבודה: משחק ההופס הגדול מכולם/ מנחם לס

 

הזריקה שניכנסה להסטוריה!

משחק המכללות לזכרון עולמים

 

**********

הקדמה:

בין כל הג'אנק שאשתי מצאה במזוודה היתה גם מחברת בה כתבתי כמה דו"חות וסיכומים של מאורעות ספורט ומשחקים שחזיתי בהם, והיום אני כבר לא זוכר אם למעשה הפכו למאמרים, או סתם נשארו דו"חות ולא יותר. אחד מהם הוא המשחק בין קנטקי ודוק שאני יודע שלא הפכתי למאמר כי בסוף הדו"ח כתבתי "לא ניכתב כמאמר". זה היה בחודש מרץ, 1992, וכבר אז התחילו בעיות עם איתן עמית שהיה אז עורך הספורט של 'ידיעות אחרונות' שפיטר אותי אחרי המשחק ב-"אל תשלח. כדורסל מכללות לא מעניין". אז הנה הזדמנות להפוך את הדו"ח למאמר כי כל פרטי המשחק כתובים, והמשחק עדיין שמור בחלקים רבים בזכרוני. אני יודע שנסעתי למשחק (שעתיים וחצי נסיעה) מביתי בגארדן סיטי עם אחד ממאמני הכדורסל הבכירים בישראל ששהו אצלי גם לסיבוב הראשון של המשחקים. זה היה אריה מליניאק, מולי קצורין, או פיני גרשון. אחד מהם. ביתי היה אז מלון חינם למאמנים, יחצ"ני ספורט ישראלים, 'מנהלי' קבוצות ומה לא. כבר שכחתי מי בא ומי הלך.

מעתה ועד לך תדע מתי (מצאתי למעלה מ-200) ,מתי שיתחשק לי ומתי שיהיה זמן, אשב לכתוב על מאורע ספורט ששווה איזכור או סיפור בעברית, כי אף אחד לא כתב עליהם, ואף אחד לא יכתוב עליהם אם אני לא אעשה זאת.

חשבתי שיהיה מעניין לכתוב על אחד ממשחקי המכללות הידועים ביותר שרבים מכנים כ-"משחק המכללות הגדול מאז ומעולם", שיכניס אותנו לאווירה של אליפות המכללות המתחילה היום!

**********

יצאנו כבר בבוקר מביתי שבגארדן סיטי, לונג איילנד. אני עם הלאפ-טופ שלי של "רדיו שאק – TENDY" – מין קופסה שהמסך המציג שלה לא היה גדול בהרבה ממסך סמרטפון היום.  מספר ה-CHARACTERS שהמחשב איפשר היה 2,000. ז"א 500 או 600 מילים, והייתי חייב לשמור בשבע עיניים על הקיבולת כי אם חס וחלילה עברתי על קיבולת הזכרון, כל העסק נימחק ללא אזהרה. זה היה מחשב שקבלתי 'מתנה' מנוני מוזס, אז הבוס הקובע היחיד של העתון ב-1985, כשהסכמתי לעבור לעתון מעתון 'חדשות'.

 

המחשב ששרת אותי נאמנה מ-1985 עד 1993!

 

המחשב הזה של 'רדיו שאק' – מודל 1985 – איפשר כתיבה באותיות עבריות (כמובן מודבקות על המקשים באותיות אנגליות) עם מעבר מאנגלית לעברית שעד כמה שידוע לי סודר ע"י איזו חברת מחשבים בישראל עבור נוני מוזס. כל מה שאני יודע זה שבאולימפיאדת סיאול 1988 אני הייתי הישראלי היחידי עם מחשב נייד. כל האחרים כתבו רק מבניין העתונות לשם נישלחו מישראל מחשבי שולחן כבדים. או, כמעט שכחתי: הבטריות (מצברים'?) היו AA שהחלפתי כל איזה שעת שימוש.

דבר נוסף שלא זכור (או ידוע לי) הוא כיצד שודרו המאמרים. אני יודע שזה לא היה אינטרנט. זו היתה שיטה שנקראה TELCOM. היה לי מספר טלפון בסיאול (או מכל מקום אחר משם נישלחו מאמרי) שאליו צילצלתי, וכשהייתי מקבל בחזרה צפצוף מסויים כעבור כמה שניות  – משהו דומה לפאקס – הייתי לוחץ על כפתור "ENTER" ואז המילים היו עוברות על המסך במהירות שנישלחו. לשלוח מאמר (או חלק מאמר) של 500 מילה לקח איזה 20 שניות.

אני זוכר שכשהייתי מגיע למשחקי הכדורגל או כדורסל של מכבי ת"א או מכבי חיפה, ויושב עם הלפטופ ב-"יציע העתונאים" אלעק, כל העתונאים האחרים הסתכלו עלי כאילו אני איזה דוד עשיר שהגיע מאמריקה…

המחשב היקר הזה הוא אוצר נוסף שהלך לאיבוד, קיביני מאט.

**********

עברנו את גשר ורזאנו, עלינו על ניו ג'רסי טרנפייק שלפני פילדלפיה הופך להיקרא פנסילבניה טרנפייק, וכעבור שעתיים וחצי אנחנו בספקטרום, עם אקרדיטציות של "ידיעות". אני הבאתי איתי את הלפטופ סתם לעשות רושם של עתונאי 'עובד' כי היו לנו מושבים מהטובים ביותר בשורה הראשונה של העתונאים, ממש מעל ספסל דוק. משחק הגמר בעילית 8.  אליפות האזור המזרחי. המנצחת עולה לפיינל פור.

אני מסביר לחבר הישראלי שריצ'י פרמר, דרון פלדהאוז, ג'ון פלפרי, ושון וודס הם היחידים מהקבוצה שהיתה לקנטקי ב-1988, הקבוצה שניבאו לה אליפות. חייבים לחזור ל-1988 ולהסביר.

אפריל 1988. מעטפה חומה כבדה נחה לה על הסרט הנע שעליו זזות חבילות ומה לא לטיסת 'אמרי אייר פרייט'  בטרמינל החבילות. לפתע -קרמבה! הוקוס-פוקוס! – המעטפה נפגעה בשעת ההסעה האוטומטית ע"י חבילה שנפלה, והפלא ופלא – שטרות של $50 דולאר החלו עפות לכל עבר. האחראי על המשמרת קרא מיד למנהל הסקיוריטי, ומה מתברר? שהמעטפה שהיו בה כמה אלפי דולארים נשלחה מהמחלקה לספורט של אוניברסיטת קנטקי לכוכב תיכון שכל ארה"ב דיברה עליו  (בית המשפט אסר על פרסום שם השחקן שאליו נועדה המעטפה). כמובן פתיון לשחקן לבחור ב-UK כאוניברסיטה המועדפת.  קליף הייגן – זוכרים את אחד משחקני ה-NBA הגדולים ביותר של העבר, כוכב-העל של סיינט לואיס האוקס, ואול אמריקן של אוניברסיטת קנטקי לפני קריירה מפוארת ב-NBA שכמעט ניכנס ל-"50 האגדות" ?? – היה האתלטיק דירקטור של האוניברסיטה.

 

קליף הייגן. אחד משחקני הכדורסל הגדולים ביותר של העבר!

הוא  לקח אחריות ומיד התפטר, אם כי ידוע שלא היתה לו  כל יד בדבר והוא לא ידע מאומה על העיסקה. עובדה שאולם הכדורסל של אוניברסיטת קנטקי היום נושא שמו.

כל צוות המאמנים בראשותו של אדי סטון האגדי פוטר מיד. היום ידוע שהמעטפה היתה מיועדת לאביו של שחקן התיכון המעולה כריס מילס, אחרי ששון קמפ כבר היה חתום באוניברסיטה יחד עם לירוי אליס (שניהם החליטו מיד לעבור לאוניברסיטאות אחרות). התברר שאחד מעוזריו של אדי סטון עשה זאת יחד עם עוזרי מאמנים אחרים. נשיא האוניברסיטה דייויד רוזל ידע שלסטון אין יד בדבר אבל אמר לו שאין באפשרות האוניברסיטה להמשיך להשתמש בשרותו. סטון גם ידע ש-NCAA עומדת להנחית על קנטקי מכת מוות – "DEATH PENALTY" – והוא התפטר (המשיך בקריירת אימון מפוארת באוקלהומה סטייט ובאונ' סן פרנציסקו. הוא כתב ספר 'בסט סלר' על התקופה ההיא, מקרה 'המעטפה' והתקופות שלפני ואחרי)

 

אדי סטון מאמן קנטקי אז…

 

והיום…עדיין מאמן!

ה-NCAA הענישה את קנטקי קשות: שלוש שנים 'מבחן'; שנתיים איסור השתתפות בטורנירים. איסור שידורי טיווי.

כל שחקני הקבוצה הורשו לחפש אוניברסיטאות אחרות – ואכן כמעט כולם עשו זאת – וששה מועמדים לכיתת הפרשמנים החליטו לבטל את כניסתם לאוניברסיטה. רק ארבעה פרשמנים נשארו – אלה שהזכרתי קודם.

האוניברסיטה שכרה גם מאמן צעיר, אנרגטי, שהבטיח להקים קבוצה חדשה.

שמו היה ריק פיטינו.

 

 ריק פיטינו, כשקיבל את משרת מאמן קנטקי

פיטינו העמיד מיד קבוצה מעולה. הוא הגיע בהפתעה גדולה על ה-'עלית 8'. מול אוניברסיטת קנטקי התייצבה הקבוצה של האוניברסיטה האריסטוקרטית, ייחסנית, אפרתית מכולן – שכר לימוד $22,5000 לשנה, אם אתה טוב מספיק (היום? $69,000 לשנה, 'אם אתה טוב מספיק'; באופן יחסי אותו טרוף יקרני!) –  שהסטודנטים שלה, כמו רוב שחקניה, באים מבתי-אב גנדרניים, יהירים, אצילים, וסנובים. בקיצור, אוניברסיטה שנואה כי היא הטובה ביותר אקדמאית בכל דרום ארה"ב, מצליחה ביותר, עשירה ביותר, ואחת המנצחות ביותר. אז למה שנואה?  כי קנאה, צרות עין, וחמדנות תמיד מביאים איתם שנאה ואנטיפטיה.

אגב, לא הרבה השתנה עד עצם היום הזה. משהו די דומה בישראל הקטנה למכבי ת"א כדורסל.

שחקניה היו רק שחקני מקדונלד אול-אמריקן. בסנטר היה להם את ה-2.10 מ' כריסטיאן לייטנר, השחקן שנחשב אז לטוב ביותר במכללות;  גראנט היל  (בנו של אחד משחקן הפוטבול הגדולים בכל הזמנים קלווין היל, שהפך איש עסקים מצליח, ובן לג'נט היל, הצעירה השחורה הראשונה שסיימה M.A במתמטיקה מווסליאן קולג' , שהיא אחת מ-5 האוניברסיטאות 'הקטנות' הטובות בארה"ב, שהפכה לבעלת תפקידי ממשלה בכירים של 3 נשיאים, והיום בעלת חברת ייעוץ לשחקני בייסבול מקצועניים); ובובי הארלי, בנו של מאמן התיכוניים המפורסם הידוע כמס' 1 מכולם, שנחשב לפוינט גארד הטוב ביותר במכללות. בוב הארלי הזה גרם למהפכה זעירה: פתאום בא לבן כזה קטן שנע, מכדרר, וחודר טוב יותר מכל השחורים. גם מהיר מרובם. עבור השחורים במכללות ההרגשה היא כמו של הבעל כשאומרים לו שאשתו נוהגת טוב ממנו.

הם היו מוכנים מכל הבחירות ללכת עד הסוף, ולנצח אליפות מכללה שנייה ברציפות, הראשונה לעשות זאת מאז UCLA של 1972 ו-1973.

דוק מגיעה רגועה, עליונה, אליטיסטית – כמעט קדושה בעיני רבים – עם רקורד 2-34, מספר 1 ללא יריב בכל הדרוגים. מייק ששבסקי למעשה מתחנן בפניהם לשמור על פאסון נמוך ולא להתנהג כמו כוכבי רוק, שזה מה שהם נחשבו בעיני הקהל הרחב. אלה היו הימים של הדרים-טים, מייקל, לארי בירד, ומג'יק ג'ונסון, אך דוק המושתנת הקטנה עם חבורת סטודנטים המשחקים כדורסל, תופסת כותרות לא פחות מהבולס והלייקרס.  לאס ווגאס בצרה: התערבויות כמעט ולא מגיעות. כולם יודעים שדוק מנצחת. השאלה באיזה הפרש.

ריק פיטינו בינתיים מפתח כדורסל טוב בקנטקי כמעט מאפס. בשנתיים הראשונות הוא לא מצליח לגייס שחקנים כי הטובים ביותר לא מוכנים לסכן שנתיים משחק בקנטקי ללא אליפות NCAA וטורנירים. אבל היו לו את ארבעת הפרשמנים האורגינליים, ושלוש שנים לפתח תכנית חדשה עם שחקנים חדשים כשהוא אומר להם 30 פעם כל אימון: "עליכם לעבוד פי שניים יותר קשה מאחרים כי אין לכם את ה-PEDIGREE (שולשלת  יוחסין) שיש לאחרות. אנחנו האנדרדוג לא בלי סיבה. אנחנו ה-NO-NAME TEAM שצריכה לנצח בעבודה קשה יותר מאשר עם כשרון!". הם הגיעו לטורניר עם רקורד מכובד – 9-29, ובשלושת המשחקים הראשונים בטורניר ניצחו את אולד דומיניון, איובה סטייט, ומסצ'וסטס. עכשיו היא פוגשת בדוק כשנשארו רק 8 מכללות, והמנצחת הולכת לפיינל פור.

מייק ששבסקי, בשנת הבר מצווה שלו כמאמן דוק, לא פוסק לקשקש למדיה שאין לזלזל בקנטקי; שהם קבוצה חזקה ומחוספסת, וכוכביו "לא רגילים לשחק נגד קבוצות מחוספסות. הם מאד מסוכנים עבורינו!". הוא גם אומר ש-"השחקן הטוב ביותר על הפארקט לא יהיה בכלל מדוק אלא מקנטקי, ושמו ג'מאל משבורן". ואז הוא מוסיף: "אם אתם באמת רוצים לדעת, הוא לא נופל משקיל או'ניל, או אלונזו מורנינג".

 

משבורן היה השחקן הראשון שריק פיטינו הביא מניו יורק. קנטקי – מסורתית – לא אוהבת שחקנים מניו יורק. שחקני התפוח הגדול הם הטעם המועדף על הטאר-הילס של צפון קרולינה שבנתה הסטוריה עליהם. אבל ריק פיטינו – יליד ניו יורק  עצמו ובעל נשמה ניו יורקית עד היום – שינה את המסורת. מצידו ששחקן יגיע מצ'קחטאונאניאנגליק, קזחסטאן. לא איכפת לו אפילו אם הוא אדם או בהמה, ולא משנה אם הוא יודע אנגלית או לא. "הוא יודע לקחת ריבאונד? הוא יודע לשים עור בטבעת? הוא טוב בשבילי. לקריאה, ולחשבון נדאג בבוא היום!". הוא אסף קבוצת לוחמים, ובאחד מימי הפרה-סיסון לקח את כל הקבוצה לשכונה הקשה בה הוא גדל – פרוספקט הייטס בברוקלין, בין רח' פולטון ורח' 114 – כדי שייראו במו עיניהם מה ז"א 'שכונה קשה', בה הצעירים משחקים כדורסל במגרשי המשחקים עד שמתחילים להישמע יריות.

**********

ריק פיטינו ידע שאין כלי נשק או תחמושת מספיקה להתמודד עם כל הילדות הגדולות והשמנות של אז כמו דוק, צפון קרולינה, אוהיו סטייט, או מישיגן. אז הוא לקח חבורת צעירים סוג ב' ואמר להם:

"אנחנו ממציאים הגנה חדשה. לא הגנה לוחצת אלא 'הגנה חונקת'. אנחנו לא רק אוטמים לאוייב את הדרך לסל; אנחנו אוטמים לו את האוויר. דוחסים ומעיקים עליו עד מחנק. עד שיתחנן לאוויר!  אנחנו לא שומרים אישית בחצי מגרש. אנחנו שומרים אישית מחוף-אל-חוף. מניו יורק עד לוס אנג'לס, IF YOU KNOW WHAT I MEAN. זהו מהיום ועד הודעה חדשה 'קנטקי גיים'. ההגנה האישית שלנו תהיה כמו מכנסי ג'ינס חדשים שהם קטנים עליך בשלוש מידות ואתה חייב ללובשם. ברור? אני אעביד אתכם בפרך. אתן לכם לרוץ על הרים וגבעות. תקללו את היום שהחלטתם לבוא הנה. מי שרוצה לעזוב, זאת ההזדמנות שלו!"

"טוב. אני רואה שאיש לא עוזב. מחנה העינויים מתחיל מחר ב-4:00. ואגב, כשאני אומר 4:00 זה מכוון אלי ולעוזרי. לכם הכוונה היא 3:50!".

פיטינו האמין בשיטתו כל כך (ובצורה זו או אחרת הוא משחק ככה עד היום בלואיוויל, מ.ל) עד שהחליט לתת לספרו את הכותרת "FULL COURT PRESSURE".

אבל לדוק היה בוב הארלי הקטן שלא יכול היה לחכות: "עוד לא נולד האדם שיכול לעצור אותי בפול קורט פרשר, וזה כולל את שחקני ה-NBA כפי שאתם בוודאי יודעים". מה שקרה היה שצ'אק דיילי כבר החל להכין את הדרים-טים לאולימפיאדת ברצלונה, ולפני עונת ה-NBA הוא הביא את הסגל הרחב ליומיים אימונים בדוק. בסוף היומיים מייק ששבסקי העמיד את קבוצתו למשחק מבחן. זה היה משחק 'בלתי רשמי' אבל אלה שהיו שם ודיווחו אח"כ קטעים לעתונים, אמרו שבוב הארלי שיגע לחלוטין את ג'ון סטוקטון וקלייד דרקסלר שהתחלפו עליו באישית.

במסיבת עתונאים יום לפני המשחק – קראתי עליה בעתונים – ריק פיטינו הודה שזה משחק 'סתם לפרוצדורה'. הוא אמר: "דוד היכה את גוליית רק פעם אחת לפני 3,000 שנה. זה לא קרה שוב מאז!". מייק ששבסקי הגיב: "אל תתנו לו לבלבל לכם את הראש. הנה קנטקי עם רקורד של 7-29 בעונה, ונצחונות בטורניר על אולד דומיניון 81-99, איובה סטייט 98-106, ועל מסצ'וסטס 77-87, והוא בוכה 'דוד'? על מי הוא חושב שהוא עובד?"

טוב. הגיע זמן המשחק. שני המאמנים לובשים חולצות לבנות מבהיקות. בקהל ה-18,000 הרוב הם 'דוקים'. הם טסים לפילדלפיה מדורהאם הקרובה יחסית; למה לטרוח בנהיגה כשההורים משלמים טיסה? מקנטקי הסטודנטים מגיעים בשברולטים מודל 1980, ובטנדרים. אף אבא לא משלם שם כרטיס טיסה.

השחקנים מתחממים. שחקני קנטקי זורקים מבטים לעבר ה'דוקים'. הדוקים לא יורידו מכבודם לתת מבט בבנים של פלחים, כורי פחם, חוואים, ומגדלי סוסים, וכן 3 שחקנים מניו יורק, ובראשם אנדרה רדיק, 2.06, שיצטרך לשמור על לייטנר, שכולם בנים לאמהות חד-הוריות.

בדוק אני מבחין בלייטנר, היל, הארלי, וצ'רוקי פרקס הענק (כן, זה מה-NBA!). את אנטוני לנג, תומאס היל, או אריק מיק אני מזהה לפי הרוסטר. ששבסקי מסתוגג עם עוזריו: מייק בריי (היום מאמנה של נוטר דאם), טומי אמקר (מאמנה של הארוארד), וגיי בילאס (מומחה כדורסל המכללות של ESPN, ולדעתי מומחה המכללות מס' 1 מכולם!). הם מתיישבים על כסאותיהם.

החמישייה על הפארקט.

 

 

בקנטקי, ריק פיטינו עם עוזריו הצעירים, בילי דונובן – היום מאמן את פלורידה, מס' 1 במכללות,  שזכה כבר פעמיים באליפות המכללות – והרב סנדק, היום מאמן אריזונה סטייט. מחמישה עוזרי מאמנים יצאו ארבעה מאמנים ראשיים של מכללות MAJOR בדיביזיה I, והבוס של כדורסל המכללות ב-ESPN.  רגע, יצאו עוד מאמנים: מארבעת הסניורים שנשארו בקנטקי מאד 1988, ג'ון פלפפרי הוא מאמן ארקנסאו הגדולה, ושון וודס מאמן מורהד סטייט  (אף היא DIV I). ריצ'י פרמר הפך למנהל משרד החקלאות של קנטקי, ודרון פלדהאוז הפך לעשיר גדול עם חוות סוסי המרוץ שלו. גם החמישייה של קנטקי על הפרקט.

 

 

 

 

 

 

 

************

כדור הביניים ניזרק, ומיד רחש בכל האולם כאילו קרתה רעידת אדמה : לייטנר זוכה בכדור הביניים נגד הסופומור של קנטקי גמל מרטינז (8'6),  וקנטקי – במקום האישית הלוחצת – יורדת להגנה אזורית!

לראשונה העונה קנטקי שומרת אזורית!

בוב הארלי לא מבין מה קורה. ששבסקי מיד מתלחש עם דונובן. הארלי מוסר לתומאס היל, השוטינג גארד, המחמיץ ליי-אפ, כנראה מתוך בילבול. אני מיד אומר לעצמי שפיטינו רוצה להוציא מדוק את הריטמיות ואת כל העמל שכנראה עבדה עליו בימים האחרונים: התקפה נגד ההגנה האישית הלוחצת ביותר לא רק במכללות, אלא בכל ארה"ב, וכמובן בכל העולם! המטרה השנייה של הלוחצת של פיטינו היא לעייף את היריבה, ואז במחצית השנייה כששחקניו טריים מ-"מחנה העינויים", הוא מכה את היריב במחצית השנייה כשהיריב נופל מהרגליים. כך הוא תיפקד כל העונה, וכך הוא ניצח את שלושת משחקי הטורניר הראשונים.

כדקה אל תוך המשחק בובי הארלי – שהיה מבולבל יותר מכולם כי לא יכול היה לחכות להכות בישבנה של קנטקי על שהעלתה בכלל על דעתה שהיא מסוגלת לכפות עליו אזירים בשמירה אישית לוחצת ופתאום יש לו את כל מרחבי מדבר נוואדה לטייל בהם כרצונו – איבד כדור. ג'ון פלפרי מצא את המציאה, נעמד לפני הקשת, וקבר דאונטאון שזיעזע את בתי הדאונטאון בדורהאם, ביתה של דוק. 3-0. לראשונה בטורניר שדוק מפגרת.

עוד כדור לפלפרי. עוד דאונטאון פירפר ברשת. מייק ששבסקי קופץ מכסאו וצורח 'טיים'. אתה לא צריך להיות פעמיים 'מאמן השנה' להבין שקבוצתך משחקת כתרנגולת שמלקו לה את הראש. אנחנו יושבים די קרוב לספסל דוק אך כמובן לא שומעים מה הוא צורח על שחקניו אבל אתה לא צריך להיות  פסיכיאטור כדי להבין שהוא לא מדבר איתם על  רקפות בהר הכרמל.  מה שקרה הוא שדוק ניצחה את קמפבל, איובה, וסיטון-הול, מבלי שהשלוש תשחקנה אזורית נגדה אפילו שלושת-רבעי שנייה. עכשיו הוא רותח על שחקניו שהם אובדי עצות. אילו היה עובד קצת על התקפה נגד אזורית באימונים אולי כל  הבלגן היה מיותר.

פיטינו נראה מבסוט. הוא אומר לשחקניו שהדרך לנצח את דוק היא עם דאונטאונים. "אם  אנחנו מצליחים להטיל 20-25 מאחורי הקשת, ולקבור 40% מהם, המשחק שלנו, וזאת הבטחה ממני!".  פיטינו הפך לגורו של שלשות. בעונת 1992 הזאת הם השליכו  THREES 890 – שיא מכללות. הם קברו 281 מהם – עוד שיא מכללות. "אנחנו נחיה ונמות עם השלשות הללו" הוא אומר לקבוצתו. הוא גם בנה הגנה נגד זריקות פרימטר כשהוא אומר לקבוצה: "תנו לי שמירה של 30% ומטה מה-3 ואני מבטיח נצחון. MARK MY WORD!".

טוב, בינתיים מה-20-25 זריקות שהוא ביקש מה-3 הם 100% ב-2 מ-2. התחלה מעודדת. אבל פלפרי חוטף פאול שני, טפשי. אשמתו בתכלית.  פיטינו יוצא מדעתו על הקו וצורח משהו לפלפרי. פלפרי עושה עצמו כלא שומע. זה מרתיח את פיטינו עוד יותר. הוא קורא טיים-אאוט, ושופך חמתו על הקלעי הטוב ביותר שלו וה-FLOOR LEADER שלו. "4 דקות ו-2 פאולים? מה אתה עושה לי?". הוא חייב להושיבו על הספסל ולהעלות את האיש הששי שלו דרון פלדהאוז.

שון ווד חוטף עוד כדור מהארלי ורץ COAST-TO-COAST לעוד לייאפ קליל.

אנד אוף פריוד.

פיטינו יודע שהוא חייב את פלפרי, והוא אומר לו שהוא 'סל נגדנו מפאול שלישי'. "LET GO IF YOU ARE NOT SURE!" הוא אומר לו. פלפרי ניכנס וקובר עוד שלשה. קנטקי מובילה 24-16. היא ניסתה 6, ו-4 ניכנסו. זה יותר מ-40% שהוא הבטיח, ו-6 נסיונות ב-14 דקות ייתן את ה-20-25 המיוחלים.

בטיים-אאוט גראנט היל מתפרץ יותר אפילו ממאמנו. "מה קורה איתנו? אנחנו מפסידים את המשחק לנמושות! תנו לי את הכדור אם אתם לא יכולים!". ששבסקי שם ידו על כתפו של היל, מנסה להרגיעו. "יש עוד 2.5 פריודס. טייק איט איזי!". גראנט לא 'טייק איט איזי'. הוא מתחיל לשחק כמטורף בשני צידי המגרש. דוק מתחילה להשתלט על ריבאונדים בהתקפה, גראנט היל קולע צמד, לייטנר קולע ואחריו הארלי. לפני שהספקת להגיד 'בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת, ומכל הילדים את מנחם אני אוהבת' המשחק מתהפך וחוזר לנורמליות שציפו לה: דוק 37. קנטקי 30.

בטיים אאוט ששבסקי אומר לקבוצתו (אם אתם מתפלאים מהיכן אני יודע מה הוא אמר להם ומה פיטינו אמר לקבוצתו, הרי שכל כך הרבה ניכתב על המשחק גם ע"י פיטינו וגם ע"י ששבסקי, וכן עוזרי המאמנים והשחקנים בעשרות ראיונות, וכשאני קורא דברים כאלה אני מעתיק ושומר; זה החלק מהג'אנק שהזקנה מצאה!): "יש לנו אותם עתה. הם לא מסוגלים לעמוד במהירות שלנו. הם ינסו שלשות, ואנחנו נקלע לייאפים בטרנזישיון גיים. רק אל תעשו שטויות והמשחק שלנו". עם הפריצות והחדירות של דוק, לארבעה שחקני חמישייה של קנטקי – ומשבורן ביניהם – היו כבר שני פאולים.

כ-6 דקות לפני החצי לייטנר עשה הסטוריה. לייטנר קיבל מסירה מהארלי, הסתובב וקלע את נקודתו ה-359 בטורנירי ה-NCAA. הוא שבר בנקודה את שיא הנקודות בטורניר שהחזיק אלבין הייס מאוניברסיטת יוסטון – שנים אח"כ איש 'היכל התהילה'. בינתיים לייטנר לא החמיץ דבר – מהפארקט או מהקו.

לפני החצי פיטינו רצה עוד שלשה ושלח את פלפרי להביא הביתה עוד TREY. כן, היה TREY – אבל השלשה היתה פאול שלישי על כוכב הפרימטר, פאול מעצבן ביותר ממש לפני הבאזר.

פיטינו פתח את פיו יותר מדי מהר.

בכל זאת כשהבאזר נשמע פיטינו נראה לי עוזב לחדר ההלבשה די מבסוט עם פיגוד חמש – 45-50.

בחדר ההלבשה פיטינו אומר להם: "היי, הקשיבו. הנה דף המשחק. ה'דוקים' קלעו 18 מ-25, שזה 72% ואנחנו מפגרים רק ב-5. אין דרך בעולם – 'NO WAY IN HELL' – שהם ממשיכים ככה. אנחנו במצב מצויין!".

מה ששמר על הפרש מתקבל היה מה שפיטינו ביקש: "קליעות מסוף העולם!".  קנטקי קלעה 6 מ-12 מה-3. 12 כפול 2 זה 24, בתוך ה-20-25 דאונטאונים, וה-6 מ-12 זה יותר מה-40% שהוא ביקש. פיטינו גם ידע שה-12 פאולים נגד קבוצתו באו בעיקר מחדירות נגד הזון דפנס, ומבלי לומר מילה לחייליו הוא ידע שהוא עובר ללוחצת, אבל לא מיד בתחילת המחצית. פיטינו ידע שרק לוחצת-חונקת מסוגלת להציל את קבוצתו הנחותה בטלנט, אבל הוא כנראה החליט לחכות לרגע הנכון.

ששבסקי מצידו החליט לא לדבר הרבה בהפסקה. לייטנר היה 5 מ-5. גראנט היל 5 מ-7. הקבוצה כולה 11 מ-12 פאולים. הכל הולך כשורה…המשקל של דוק מתחיל להיות כבד מדי. היחיד שהיה צריך לקבל שטיפה היה בוב הארלי עם 4 איבודי כדור, אבל כמה אתה יכול לשטוף את הפוינט שלך שיש לו 7 אסיסטים מצויינים כבר בחצי? קוץ' K – ששבסקי –  החליט לא לדבר הרבה, לתת לעוזריו לדבר על דגברים ספציפיים, אבל דקותיים לפני הבאזר הוא אסף את הקבוצה ואמר להם: "אני רוצה מבול עכשיו. דוק הולכת לדרוס את קנטקי בדקות הראשונות, ולהכות אותה כל כך חזק שהיא לא תוכל להתאושש. אני רוצה מאמץ מקסימלי מכל אחד שמשחק. אגריסיביות טוטאלית. מהירות של אור. תרטשו אותם ותשסו בהם ללא רחמים. 5-7  דקות והמשחק גמור!". כל שחקני דוק קופצים כילדים וצורחים לך תדע מה. צורחים. כמו האינדיאנים בסרטים שמסתערים על כמה עגלות חלוצים הנעות מערבה, לערוף כמה שיותר ראשים שאפשר.

******************

מיד כשהתחילה המחצית השנייה קורים אסונות לקנטקי אחד אחרי השני ברציפות: מרטינז חוטף פאול שלישי…ווד חוטף שלישי…מרטינז חוטף רביעי… טיים-אאוט.

מרטינז חייב לשבת, והוא היחיד היכול לעזור למשבורן נגד לייטנר, אריק מיק (2.13 מ'), וצ'רוקי פרקס (2.10). דוק הענקית עומדת לרמוס את הגמדים מקנטקי. פיטינו אומר למשבורן שאסור לו בשום פנים ואופן לבוא לרבע הרבעי עם ארבעה פאולים. בשני מקרים , לכן, משבורן ויתר לשחקני דוק לייטנר וצ'רוקי ואיפשר להם לקלוע. 48-56.

צ'רוקי פרקס – מדוק ל-NBA!

פיטינו החליט להחזיר את מרטינז כי הגבוהים של דוק הורגים את קנטקי תחת הסל. הוא מחזיר את מרטינז. אומר לו להיזהר. מרטינז מבטיח להיזהר. 18 שניות אחרי ה-"אזהר!" הוא עושה SCREEN לאפשר לפלדהאוס כניסה לסל. שריקה. הזיברה קבעה "ILLEGAL SCREEN".

מה? עבירת תוקף במקרה כזה? הגם ללייטנר היו שורקים על זה עבירה במקרה כזה?

NEVER!!!!!

כן או לא, מרטינז מכסה את פניו בידיו ויורד אל עבר סוף הספסל, למקום שאיש לא יראה אותו. פיטינו אפילו לא מסתכל לעברו. הרגשתי זעם לגבי ההצגה של פיטינו. זאת ממש – אבל ממש – לא היתה אשמתו של מרטינז. אבל מי אמר שהחיים קלים?

לא עברה דקה ועוד מהלומה: פלפרי חוטף רביעי. פיטינו מקריב פרצופו עד פרצופו של פלפרי עד ששני האפים נוגעים אחד בשני. הוא לא שר לפלפרי שיר מתוק ששרים לתינוק לפני השינה. הוא צרח עליו צרחות ששמעתי עד מקום מושבי. פיטינו תמיד היה מאמן שלא היה מסוגל לשלוט בעצמו ברגעים כאלה, כשבמקום גערות חייבות לבוא מילים מעודדות. בספרו הוא מתנצל לפלפרי על אותו רגע.

***********

כשעברה דקה מהרבע הרביעי, ודוק יושבת על הפרש בר-מצווה, ופיטינו לוקח טיים. "זהו זה", הוא אומר לשחקניו. "מספיק זה מספיק. אנחנו הולכים עתה אחריהם כפי שאיש מעולם לא הלך נגדם. כדור הם לא יצליחו להוציא מתחת לסל. אישית לוחצת מחוף לחוף".

אני זוכר שחשתי אז שאולי הוא חיכה 5 דקות יותר מדי.

זה התחיל במצב 55-67 לדוק. פיטינו חשש להחזיר את פלפרי שסחב 4 פאולים עם 9:34 דק' לסיום. פיטינו יודע שלשחק עם 4 פאולים זה כמו לנהוג במכונית עם רשיון שפג תוקפו, אז הוא קרא בשמו של דייל בראון, שחקן ספסל שכמעט לא משחק. הוא פעם אמר שהוא מרגיש בקבוצה כמו שמרגישים שרוכי נעליים בבחנות של מגפיים. מבתחילה בראון לא הבין מה קורה, אבל כשהתברר לו שהוא למעשה עולה לשחק הוא זינק ממושבו, קפץ, התנער, ונראה מוכן למלחמה. 7 שניות אחרי שניכנס, וודס מוצא אותו תחת הסל לבדו. הוא מדנקק מעמידה כי שני דוקים מנתרים איתו. דוק מנסה להוציא כדור אך קנטקי מכסה אותה כמו להקת דבורים.  בוב הארלי מהסס עם ההוצאה כי כולם מכוסים, ונדמה היה לו שעומדים לשרוק '5 שניות' אז הוא מוציא כדור לאנטוני לנד שדרון פלדהאוס חוטף. סל. ועוד סל. האישית הלוחצת חונקת את דוק. ששבסקי מיד קורא טיים. תוך 35 שניות זה 60-67, דוק.

האישית הלוחצת חונקת את דוק כפי שאיש לא חנק אותה עד אז מעולם.

דוק מחטיאה מהצד. ריצ'י פרמר מכדרר, מוצא את משבורן בפינה לבדו. סוויישששש…63-67. האולם בטרוף.

 

7  דקות לסיום המשחק: פיטינו נותן הוראות לג'מאל משבורן

ברגעיל האלה המשחק הפך להיות דוק נגד משבורן, ומשבורן הוביל 8-0. בריאן דייויס, קפטן דוק, אמר לששבסקי, "צריכים להוציא את משבורן מהמשחק". למרות ששיחק עם 4 פאולים, משבורן הרגיש שהוא יכול לחסל את כל ה'דוקים' בעצמו.

אני לא רוצה להאשים את ששבסקי בשום דבר מלוכלך. אחרי הכל הוא נראה כ-'גוד אול-אמריקן בוי'.  שיחק בווסט פוינט, אימן בווסט פוינט, ובמכללת הצבא המילה "HONOR" היא המילה החשובה ביותר. אבל, וכאן האבל הגדול: המאמן הראשי של מכללת הצבא הוא בובי נייט. לך תדע מה ששבסקי – שנראה כמו איזה NERD ('יורם') מאוניברסיטת פרינסטון או יאל – למד מהדוב מאינדיאנה שפעם זרק כסא על הפארקט כששריקה של זיברה לא נראתה לו.

טו מייק א לונג סטורי שורט, ומבלי להאשים את ששבסקי שהורה על מהלומה מחסלת מכוונת, העובדה היא שאחרי הטיים-אאוט  שחקן דוק אלמוני מהספסל ניכנס, הלם במשבורן בצלעות, ומשבורן נפל מתפטל מכאבים. ללא משבורן לקנטקי אין תפילה.

משבורן נאלץ לרדת מהפארקט לטיפול. בלעדיו דוק פרצה כסונמי. בוב הארלי שם שלשה ועשה 68-73, דוק; ומיד אח"כ לייטנר.  קנטקי מתקיפה…מישהו דוחף את לייטנר…הדם עולה לראשו. מיד אחר כך, פרשמן בשם אמינו טימברלייק שניכנס להחליף את משבורן כדקה קודם לכן מנתר לג'אמפ, ולייטנר דוחף אותו. שריקה לפאול עוד לפני שאמינו היכה את הפארקט. לייטנר שהיה באוויר ושמע את השריקה לפאול, החליט להעניש את אמינו בדרכו הוא, ואחרי הנחיתה הרים רגלו והנחית את רגלו – וכל משקלו – על חזהו של הפרשמן. בעיטה מכוונת לחלוטין.  היה ברור לי שלייטנר איבד את זה. הוא בקריזה טוטאלית.

האולם בהלם. דברים כאלה אתה לא רואה בכדורסל מכללות. השגיאה של טימברלייק היתה שהוא מיד התרומם עם חיוך על פניו כאומר, "כדי לפגוע בי אתה צריך להיות הרבה יותר חזק!". או אולי הוא חייך כי ידע שהוא גרם עתה לזריקתו של השחקן מס' 1 של דוק לייטנר מהמשחק – עונש ראוי ואוטומטי במקרים כאלה. אך הזיברות מתנהגות עם דוק אחרת מאשר עם שאר אדם. אם המקרה היה הפוך, טימברלייק היה מחוסל, אולי לתמיד. אבל הזיברות שרקו רק  לטכני, בנוסף לשני פאולים רגילים.

ביל דונובן, עוזרו של פיטינו שרק לפני שנתיים-שלוש היה הפוינט גארד שלו  כשפיטינו אימן בפרובידנס, משתולל על כסאו. פיטינו בקושי משתלט עליו כי הזיברות עמדו לשרוק פאול טכני נגד דונובן. טימברלייק קובר את שני הפאולים שלו. עתה תורו  של ריצ'י פרמר, קלע העונשין הטוב ביותר של קנטקי לזרוק את שני הטכניים. הוא קובר רק אחת.

אחרי הבעיטה, ששבסקי GOT INTO LEITNER'S FACE וצורח עליו. צורח, אבל לא מוציאו מהמשחק. פיטינו החמיץ את שניית הבעיטה ואחרי המשחק טען שלו ראה אותה, היה עומד על כך שלייטנר ייזרק מהמשחק, או שהוא היה עושה מעשה שלעולם לא נעשה במכללות: לא מחזיר את קבוצתו לפארקט.

דוק פותחת 10 הפרש, 69-79. משבורן חוזר למשחק. כל הגוש של דוק מתחיל לרקוד ולצרוח "נה-נה-נה-נה…גוד ביי…". קנטקי? קודם דייל בראון מכדרר בין רגלי הארלי, ושם לייאפ עם פאול. ג'ון פלפרי משחק עם ארבעה פאולים שם שלשה. משבורן מהפינה שם עוד שתיים. ריצת 8-0. לייטנר ג'אמפ בחצי סיבוב, אך קנטקי קולעת עוד שתיים – משבורן פאמפ ג'אמפ מעל גראנט היל, ושון וודס ב-'אחד ואחד' משווה ל-81-81. ריצה נפלאה של 12-2. 2:34 דק' לסיום.

כשדייל בראון עושה סווישש מהפינה השמאלית, לקנטקי יתרון ראשון מאז ה-20-17 בתחילה.

עתה מתחיל משחק של "מה שאתה יודע, אני יודע יותר טוב" שנמשך כששוט-אאוט שלא היה כמוהו קורה מימין ושמאל כאילו אנחנו במשחק פינג פונג. 85-83, 85-85. עכשיו 85-87, ומיד 87-87. עכשיו 89-87, ופלפרי משווה 89-89. 91-91 עם 1:02 דק' לסיום. עכשיו תומאס היל זורק יהלום מ-5 מטרים, 91-93. פיטינו צורח "פלפרי, פלפרי". הכדור מגיע לפלפרי. הוא מכדרר, מטעה, מוצא גוד-לוק ומשחרר את העור מאיזה 4.5 מטרים. העור המעוגל ייכנס…ואיכשהוא יוצא. אבל דרון פלדהאוס לוקח את הריבאונד החשוב בחייו. עם הנחיתה הוא מסתובב, מטעה שני דוקים, וקולע מתית לסל. 93-93.

בוב הארלי, שזה לא היה משחק מצויין שלו, עם הכדור. יש לו 33.6 שניות. אז השעון היה 45 שניות. קנטקי לא תעשה פאול, והוא לא מוציא את הכדור מידיו. עם שלוש שניות הוא ניכנס אל תוך פקעת שחקנים, משחרר כדור שמקפץ בסוף הטבעת, ונוחת בידיו של משבורן עם הבאזר.

93-93. הארכה.

**************

טוב. הספור הזה מתחיל להיות ארוך מדי. כל מה שזכור לי מההארכה הוא שהכדור הראשון היה של קנטקי. משבורן מחמיץ ג'אמפ. הכדור בידיו של לייטנר. מסירה לגראנט היל. כדרור, הטעייה, ועלייה לג'אמפ. שוב החטאה.

מעתה ועד כמעט סוף ההארכה אף קבוצה לא מחמיצה. סל פה וסל שם. כמו הקיבוצניקים שהיו חורשים 'דונאם פה, דונאם שם'. המתח קשה מנשוא. כל שגיאה, כל שטות – יכולה לעלות בעלייה ל'מרץ' מדנס'. קנטקי , שלמעשה כאילו 'לא היתה לה זכות להיות כל כך רחוק בטורניר' עם רק שחקן לגיטימי אחד – משברורן – עלולה לזרוק את האלופה מהטורניר.

98-98.

1:03 דק' לסיום ההארכה. לכל שחקני החמישייה של קנטקי 4 פאולים. עתה וודס עולה לג'אמפ מעל ידיו המושטות של הארלי המנתר ישר – אנכית – חס וחלילה לא לבצע פאול. הכדור לא ניכנס. לייטנר עם הריבאונד. המאמן K קורא 'טיים'. 56.1 טיקים לסיום.

הכדור מוצא ליד ספסל דוק ו…אוי, אסון ('אסון' אם אתה אוהד דוק. לי זו היתה 'תחייה')! "דייל בראון גונב את הכדור. בראון גנב את הכדור! בראון גנב את הכדור! "- כך אני שומע קריין רדיו צורח למיקרופון. אבל…בראון לא מצליח להשתלט על הכדור שפוגע ברגלו ויוצא החוצה.

הכדור מהחוץ מגיע ללייטנר. הוא מחזיק, מחזיק, מכדרר, מכדרר. עם 5 שניות בשעון ה-45 לייטנר מסתבך  בין פלפרי ומשבורן, ונאלץ להסתובב בנפילה אחורה, ובלית ברירה זורק כדור ללא תפילה לזכוכית.

הכדור צולל אל תוך הסל. אין כלל שאלה שאלוהים בחר היום להיות עם לייטנר. האולם במהומה, רתיחה, טירוף טוטאלי.  דוק 100. קנטקי 98.

הכדור בידי פלפרי. 19.2 טיקים לסיום. אנטוניו לאנג וגראנט היל סוגרים אותו אחרי שהשתמש במשבורן כמסך. הוא מטעה זריקה לסל שלא היתה לו, ומכניס כדור נמוך למשבורן. משבורן תחת הסל קולע יחד עם פאול עליו מידי לאנג. 100-100. בשלוות נפש 'מאש' קובר את הפאול. 101-100, קנטקי.

כשהכדור הבא מגיע ללייטנר שעולה לסל, משבורן כאילו ניתלה עליו. סרטים רבים על אותו רגע הראו דחיפה ברורה של לייטנר לפני שהכדור הגיע אליו שלמעשה זרקה את משבורן בדרכו לתפוס את הכדור, אך הזיברות קבעו פאול נגד משבורן. לייטנר קובר את שני הפאולים. לא לחינם המשחק הפך ידוע בכינויו כ-

  "THE CONTROVERSIAL CALL GAME"

דוק מובילה 101-102, ומשבורן בחוץ עם פאול חמישי.

שנים אח"כ ששבסקי בעצמו הודה שסרטים שהוא ראה "לא הראו ברור פאול לכאן או לכאן. אולי היה אפילו פאול דו-צדדי". זו היתה דרך אלגנטית לומר, 'זכינו מההפקר'.

אוקיי. כוס חלב שנישפך. עכשיו נותרו 7.8 שניות לבאזר. הכדור אצל קנטקי המפגרת בנקודה. טיים.

פיטינו אומר לשחקנים בזמן הטיים אאוט: "הכדור יילך לשון וודס. אבל שון, אתה לא זורק. אתה מכדרר פנימה ודוחף כדור אחורה לשחקן פנוי. יש לך 4 שניות לעשות זאת!". ואז הוא מבקש משון שיחזור על ההוראה שקיבל.

עכשיו שון עם הכדור. ב-'טיים' ששבסקי מזהיר את שחקניו "בשום פנים ואופן לא לעשות פאול". פלדהאוס היה בפינה הימנית. פלפרי היה בצד השמאלי. ריצ'י פרמר רץ בין שחקני דוק.  וודס מכדרר אל תוך הקשת, מחפש שחקן, כולם סגורים. הוא רואה שנשארו שלוש שניות…הוא סגור מכל הצדדים אך מוצא מין אור יום וזורק כדור לעבר הסל בקשת גבוהה בתקווה שאם לא ייכנס, אולי בריבאונד או בהקפצה על החישוק הכדור ייכנס.

פיטינו צעק שנייה לפני כן "NOOOO!!!!". הוא לא רצה שוודס יזרוק, אך לשון לא היתה ברירה.

טוב, אתם בוודאי מתארים לעצמכם שהכדור ללא תפילה צלל בחור!

קנטקי 103, דוק 102. 2.1 שניות לסיום.

ששבסקי נופל על הריצפה באאוט מחלט. למזלו איזה עוזר מאמן צורח טיים. כל שחקני דוק בהלם. ששבסקי בספרו "LEADING WITH HEART" כותב שהוא מיד התאושש, וראה ייאוש מחלט במבטי שחקניו. הוא מנער אותם וגוער בם: "אנחנו ננצח! אנחנו ננצח!" הם מסתכלים עליו באי אמון. כדי להוריד מעט את המתח הוא אומר להם: "תזכרו מה שאני אומר לכם. אם אנחנו מנצחים זה יתן לכם את התענוג הגדול בחייכם מבלי להוריד את המכנסיים והתחתונים". כולם פורצים בצחוק.

כמובן ששני המאמנים ידעו בדיוק מה עומד לקרות: כדור ארוך ללייטנר בתקווה שהוא יתפוס אותו. לששבסקי היתה בעייה להחליט היכן הוא רוצה שהכדור ייזרק, ולפיטינו היתה בעייה להחליט מי שומר על לייטנר ללא משבורן ללא גרימת פאול בזמן הזריקה.גראנט מוציא כדור תחת הסל. מסירה של 77 רגלים (24 מטרים). אולי פיטינו הזהיר את שחקניו יותר מדי להיזהר מפאול. פלפרי ניתר לפני לייטנר אך הוא לא שפט נכון את מקום וזמן הנחיתה כי הוא ניתר מוקדם מדי, ורחוק מדי ממקום הנחיתה. לפי הוידיאו תראו שגם לא היתה הפרעה גדולה מדי מאחורי לייטנר מחשש לעשות עליו פאול.כל מה שפיטינו היה צריך לומר בטיים-אאוט – והוא לא אמר – היה "אין צורך לתפוס את הכדור; רק להדוף אותו!!!. זה מה שפלפרי היה צריך לעשות וקנטקי היתה בפיינל-פור, אבל הוא לא חשב על כך, ומאמנו לא הזכיר לו.

הכדור צלל עם הבאזר. דוק 104. קנטקי 103.

לייטנר היה 10 מ-10 עם 10 מ-10 מהקו ל-31 נק'. הארלי 21 נק'. משבורן 11 מ-16 ל-28 נק'.

***************

שבוע אח"כ אותה דוק ניצחה את אינדיאנה, ואח"כ את מישיגן, וזכתה שנה שנייה ברציפות באליפות ה-NCAA.

 

 

 זריקת הנצחון של לייטנר

 

 

זהירות מופרזת לדעתי בזריקה האחרונה

 לייטנר עם הבאזר

 

לייטנר נשכב על היל, זורק המסירה!

 

 

כל מילה מיותרת

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. אתה אדם שלא ייאמן
    אני מקווה שאמרו לך את זה כבר פעם.
    איזה אנרגיות יש לך. כמו ילד בן 16!
    אתה חי חיים של בן אדם רגיל רק כפול 5
    יישר כח!

  2. מדהים מדהים!
    מוריד את הכובע בפניך.
    כתבה פשוט מרתקת.

    בובי הארלי… איזה פספוס… כל כך חבל שהפסדנו כזה רכז בנבא

  3. בובי הארלי גם נתן בראש כמה חודשים אחר כך לדרים טים במשחק "שלא שודר לאף אחד" בין כוכבי הקולג' שנכנסו לדראפט לבין הדרים טים שיצאו ללונדון.

    לא שראיתי אותו בלייב אבל ממה שכן ראיתי וקראתי שנים אחר כך הוא נראה היה מאוד דומה לסטיב נאש.

    1. הוא נתן לדרים טים על הראש פעמיים: פעם בסיפור שהדוק מתאר, ופעם שנייה לפני היציאה לברצלונה. הוא ממש טימטם את כל מי שניסה לשמור עליו.

  4. תודה ענקית מנחם. יופי של מאמר.
    מהנה ומלמד.

    אני מאד אוהב את מאמרי העבר שלך שאתה מכניס מפעם לפעם. אתה כותב מעולה ומכניס חיים למשחק.
    הבעיונת היחידה בהבנה שאני נתקל בה לפעמים היא כאשר אתה משתמש במילה "היום" ואז אני לא יודע אם זה היום היום (2014) או שזה חלק מהמאמר המקורי (נכון לזמן הכתיבה שלו).

    בכל מקרה זה מעולה ותודה על ההשקעה 🙂

    1. היכולת של הדוק להפוך מאורע ספורט לסיפור מרתק היא מיוחדת במינה! זה כנראה בגלל האהבה הגדולה שלו לספורט והצורה בה הוא רואה דברים

  5. איזה טיול מופלא לעבר!

    אני זוכר את המשחק הזה כתור הזהב של המכללות ובמיוחד בסגנון הכתיבה שלך שאין שני לו זה זורק אותי 20 שנה אחורה!

    האמת היא שדווקא באותן שנים של הנפלד ושפר ביוקון היתה התעניינות שיא במכללות בארץ רק שהמשחק הזה נפל בין הכיסאות…

  6. דמעות של שמחה מהולות בדמעות של עצב
    ימים שהיו ולא יחזרו
    תודה למנחם ועל הפוסט המשובח והיכולת לספר בצורה כה נפלאה סיפור של אחד ממשחקי הקולג הגדולים ביותר

    מגיעה גם תודה ענקית לאשתך על מציאת המזוודה

  7. ד"ר אתה מספר 1 בעולם
    פעם סילבי עשתה יסודי אצל מומי מצאה מזוודה של אוקסנה עם צעצועים ובגדים לשעת לילה מאוחרת עשתה סקנדל גדול למומי
    מאז מומי לא שומר כלום והבוידם ריק
    למה לייטנר נשכב על היל ? ככה חוגגים ניצחון ? או שהוא שמח לעלות עליו
    מומי לא מבין כלום בקולג' בסקטבול אם לא הדוקטור הפרופסור

  8. מנחם היקר,

    אתה במידה רבה אחראי לוירוס הכדורסל אצלי, כבר 25 שנה.

    בגלל אנשים כמוך חסרות לי כל כך הרבה שעות שינה בחיים.

    בעצם, אין עוד כמוך. אתה יחיד ומיוחד במינך!

    תודה רבה!

  9. תודה רבה מנחם, אתה חייב לעשות ספר מכל הכתבות האבודות האלה, אתה אומר חיצים ובונבונים, אני אומר יהלומים ופנינים..

  10. תודה על התגובות המפרגנות. לקח לי הפעם איזה 5-6 שעות לכתוב את המאמר (כי לי היו רק הערות, נקודות משחק וטיים-אאוטים והייתי צריך ללכת אחורה לבדוק דברים), אבל כשאני קורא תגובות כאלה, המאמץ , ההשקעה, והזמן בקלות שווים את זה.
    אשתדר פעם בחודש או משהו כזה לחזור לעבר.
    תודה מכל לב,
    מנחם

  11. מדהים דוק כיצד אחרי 50 וכמה שנות כתיבה (54?) עדיין לא נס הליח מכתבותיך. אין אף אחד המסוגל להפוך משחק כדורסל לשירה כמוך. אתה פשוט נותן לנו מדי פעם מתנות גדולות, בין השטויות שלך על הלייקרס. לכן כולנו סולחים לך. הנאה צרופה מסיפור מרתק, שהוא מענג בוודאי יותר משהיה המשחק עצמו!

  12. קראתי בשקיקה כל מילה. איזה ימים אלו היו ! לייטנר שהרס לכולנו את החלום של קונטיקט, כמה שנאתי אותו אז.
    מעניין מה עוד חבוי במזוודת האוצר, אני כבר לא יכול לחכות ליהלום הבא.

  13. אכן מאמר מרתק ומסביר איך הקראמה הענישה גם את לייטנר עם קריירת NBA מבישה וגם את היל עם פציעות לא נגמרות וקריירה מפוספסת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט