סיכום השבוע במכללות יעבור מעכשיו שינוי במבנה שלו: כלומר, הוא עדיין יסקר את המשחקים הבולטים אך ירחיב ויוסיף בעיקר על הסיפורים המרתקים מאחורי העונה הזאת של כדורסל המכללות, השחקנים שעלו לגדולה, הקבוצות המאיימות על התואר וכל נרטיב מעניין כלשהו שתוכלו להעלות על דמיונכם. תפקיד המשחקים בסיקור מעכשיו והלאה (עד מרץ) הוא לתת מקום לסיפורים, נרטיבים וכל המסביב, מה שהופך את ליגת המכללות לעצמה.

ועכשיו לסיפורי השבוע במכללות:

רואים אדום בעיניים:

מכללת ויסקונסין משחקת את משחקה הביתיים בקוהל סנטר, אולם ביתי מאוד במדיסון, ויסקונסין, המכיל 17,287 מקומות ישיבה. השנה היא עולה לגדולה ונמצאת כרגע במקום השני בקונפרנס הביג 10 במאזן 6-2 חיובי ויפה, וזאת בעזרתם של כמה גורמים חשובים מאוד: קודם כל, המאמן גרג גארד (האירוניה) המוביל אותם זו השנה השישית ברציפות, החל לאמן את הקבוצה כשנתיים אחרי ההגעה לגמר הפיינל פור 2015, שם הבאדג'רס בהובלתו של הסיניור פרנק (הטנק) קמינסקי הפסידו לדיוק החזקה והמשופעת בכוכבים כתמיד. גארד מאמין בקצב איטי, ולראיה הקבוצה במקום ה-229 בדיוויז'ן 1 בקצב משחק (מתוך 358 קבוצות), אך במקום ה-30 באופנסיב רייטינג (112.9 נקודות פר 100 פוזשנים).

חלק לא מבוטל מהן נקלע ע"י הסופמור הפורץ ג'ונתן (ג'וני) דייויס, גארד גדול וחזק (1.96 מטר על 88 ק"ג) שקולע 22.2 נקודות למשחק (שני בקונפרנס וחמישי במדינה כולה) העונה אחרי עונת פרשמן פושרת בה היה לחלק לא מיוחד ברוטציה של קבוצה בינונית וקלע 7 נקודות למשחק בלבד. כלומר, תוך שנה אחת, דייויס יותר משילש (!) את מספר הנקודות שלו למשחק (אמנם בהרבה יותר זמן על המגרש). הוא העלה את הטרו שוטינג שלו (מדד שמשקלל את האחוזים האמיתיים של שחקן, כלומר מספר נקודות לחלק למספר פוזנשים שלקח לו לקלוע אותן. שתי זריקות מהקו נחשבות לפוזשן אחד) ב-3.3 אחוזים, מספר פסיכי בהתחשב בעלייה של היוסג' שלו כמעט פי 2 (17.9% מול 34.2%). אם כל זה לא הספיק, הוא הולך לקו הרבה יותר וקולע משם באחוזים טובים יותר. בקצרה, הוא נתן שיפור גדול בתפוקה ושיפור בינוני ביעילות. ג'וני נתן כמה משחקים גדולים באמת השנה, בהם הצליח להשתלט על משחקים ולשפוך כמות עצומה של נקודות כדי להוביל את ויסקונסין לניצחונות חשובים – 30 מול יוסטון בסוף נובמבר ו-37 בתחילת החודש מול פרדו והיריב הישיר לדראפט הקרוב ג'יידן אייבי.

השבוע האחרון של המכללה היא לא פשוט: בשישי בלילה רצף ששת הניצחונות של המכללה נעצר, והיא רשמה את ההפסד הראשון שלה השנה, 86-74 למישיגן סטייט ספרטאנס. דייויס המשיך את ההצטיינות שלו עם 25 נקודות בהופעה שכללה רק 3 דקות מנוחה, אך הבאדג'רס לא יכלו לירוקים והפסידו בפעם השנייה העונה במשחקי הקונפרנס. ההפסד עצר גם את העלייה של ויסקונסין בדירוג ה-AP והיא התדרדרה 3 מקומות למקום ה11.

הנמרים שטורפים:

במקום הראשון בקונרפנס הדרום מזרחי (SEC) מושלת מכללת אובורן, המוכרת לקהל הישראלי בעיקר בזכות הבוגר המפורסם (והמעוגל) ביותר, צ'ארלס (אל תקראו לי זאיון) בארקלי ולחובבי הקהל הישראלי- מייק מיצ'ל. כיום הקבוצה נמצאת במאזן של 18-1 כללי ו 7-0 מושלם בקונפרנס שלה, אך מה הוביל אותה לשם?

בשנה שעברה הקבוצה סיימה במאזן שלילי את העונה ואת משחקי הקונפרנס, על אף שבשורותיה שיחקו שני שחקנים אדירים שנבחרו בסיבוב שני בדראפט האחרון- הרכז שאריף קופר והפורוורד ג'יי טי ת'ור. הטייגרס בהובלתם לא הצליחו לייצב את עצמם, בעונה של רכבת הרים- היה להם רצף חמישה ניצחונות בדצמבר, שנענה מיד ברצף ארבעה הפסדים בפתיחתה של השנה האזרחית 2021. מאז הקבוצה לא התייצבה ואף לא הצליחה להעפיל לריקוד הגדול, שהוא טורניר המכללות המפורסם במרץ, וסיימה במקום העשירי בקונפרנס.

השנה מדובר בקבוצה אחרת, השחקנים שהיו שם בכישלון של שנה שעברה, מקבלים תפקידים גדולים השנה וצומחים בהתאם, ולראיה 56 אחוז מהנקודות של הקבוצה השנה נקלעות ע"י שחקנים ממשיכים מהשנה שעברה ושנים קודמות, אמנם שנה שעברה אחוז זה עמד על 16% בלבד אך ניתן להסביר זאת בהתבגרות השחקנים ושיפור טבעי במשחקם, כמו גם פרשמנים חדשים ושחקנים שעברו ממכללה אחרת אליהם שעושים את העבודה שלהם. שילוב מעניין שכזה יש באובורן: בכנפיים, אלן פלאניגן חזר לשנה השלישית בקבוצה עם מספרים ירודים (כולל אחוזי הקליעה שאף פעם לא היו בשמיים), אך הוא מחזיק בנט רייטינג הכי טוב בקריירה שלו ונותן פייט לדיוון קיימברידג' על המקום בחמישייה. וונדל גרין הרכז התזזיתי והנמוך עלה כיתה כשקפץ השנה לאובורן מאיסטרן קנטאקי, אך הוא מתמודד עם התחרות היטב ומוביל את הקבוצה באסיסטים עם 5.1 למשחק, כשהוא והטרנספר מג'ורגיה, הגארד קיי די ג'ונסון (מקווה שהוא לא קרוי על שם הנחש), שמים 13 נקודות למשחק כל אחד ומעגנים את התקפת הקבוצה מהקו האחורי. את הקו הקדמי מאיישים הסנטר הגבוה (2.16 ס"מ) ווקר קסלר הנפלא, שמציע הגנה על הטבעת בצד אחד (4.1 בלוקים בממוצע למשחק, השם ירחם) וקליעה מעניינת (די תיאורטית כרגע, קלע 4/27 לשלוש העונה) בצד השני, יחד עם יכולת סיום טובה בצבע.

היהלום שבכתר הוא הפאוור פורוורד הפרשמן הגבוה, הרזה והנוצץ, האחד והיחיד: ג'בארי סמית' (רק שלא יסיים כמו ג'בארי פארקר). בגובה אידיאלי של 2.08 מטר, הוא מסוגל להגן על גארדים בצד אחד של המגרש בזכות זריזות הרגליים המדהימה שלו, ובצד השני הוא קובר את העור הכתום ממרחק ובגדול. אני לא מגזים באמירה שהוא אחד הקלעים הטובים ביותר בכל המכללות כיום: 80% מהקו ו42.3% מהשלוש במדגם יפה (80 זריקות מהקו, 97 לשלוש), עם מכניקה חלקה ונעימה, כמעט כמו מזגן שאתה לא מרגיש שהוא פועל אבל הוא מחמם אותך יפה בחורף. הוא גם מסוגל לסיים יפה בצבע, אך יכול לשפר אספקט זה ע"י התמלאות והתמצקות גופו הרזה מעט: 99 קילוגרמים זה עדיין קרוב יותר לקצה של צ'ט מאשר לקצה של פאולו בסולם המאסיביות של הגוף. מפאת כל הסיבות המובאות כאן, הוא נחשב פרוספקט בכיר ונחשק לדראפט הקרוב, ואני בטוח שכל קבוצה תשמח בשירותיו. סמית' הוא אחד שלא היה שם באכזבה של השנה שעברה, אך הוא מייצג את התרבות של הקבוצה- איזון בין הגנה להתקפה (הקבוצה מדורגת 12 במכללות בדירוג התקפי והגנתי כאחד), הופעה לכל משחק ומשחק (ג'בארי לא החמיץ משחק אחד השנה) והצטיינות בין עמיתים (זכה בפרס וודן הטרום עונתי והאמצע עונתי להשנה)

במשחק המרכזי שלהם השבוע, בראשון בערב, הטייגרס פגשו את קנטאקי וויילדקאטס, אותם ניצחו בתוצאה 80-71. קסלר וסמית' הובילו את הקבוצה עם 7 ריבאונדים כל אחד ו-19 נקודות לסנטר בעוד שהפרשמן הוסיף 14. ג'ונסון הוסיף 17 למנצחים. בצד השני אלו היו גריידי, ווילר וטשיבווה (14 ריבאונדים, מפלצת) עם 17,17 ו-16 בהתאמה. כאמור הטייגרס במקום הראשון בקונפרנס במאזן מושלם של שבעה ניצחונות בעוד שהווילדקאטס נופלים למקום השני במרחק ביטחון מאובורן, במאזן 5-2.

בדירוג 25 המכללות הטובות ביותר לתאריך 24.1 (יום שני האחרון), אובורן קיבלה את הכבוד ולראשונה בתולדותיה עלתה למקום הראשון. הישג נפלא לבחורים הצעירים שמסמן אותם ככוח שצריך להתחשב בו ברמת כל המכללות בארה"ב, בדרך לטורניר המכללות במרץ ולשלביו המתקדמים.

המסע להגנה על התואר

"אותה גברת בשינוי אדרת" הוא ביטוי שמשמעותו: דבר אשר נראה כמו דבר אחר בשינוי קל מאוד ולא משמעותי. הביטוי הזה הוא הביטוי המדויק לביילור ביירס (הכוונה לדובים) של השנה. אחרי הזכייה בטורניר המכללות בשנה שעברה, הקבוצה נפרדה ממספר עמודי תווך: הגארד דביון מיצ'ל החליף את דני אבדיה בתור הבחירה התשיעית האחרונה, חברו לקו האחורי (והשחקן האהוב עלי בקבוצה של השנה שעברה) ג'ארד באטלר נבחר בסיבוב השני, הגארד המחליף מארקיז טיג גם בשקט עשה את המעבר לליגה של הגדולים והפורוורד מארק ויטאל לא נבחר, שיחק בליגת הקיץ, ניסה לקבל חוזה בפורטלנד במחנה האימונים ואז החליט שהוא רוצה לעבור ולשחק פוטבול, סתם ככה בלי סיבה.

השנה הקבוצה מנצחת באותה הדרך של השנה שעברה- הגנת ברזל בלתי מתפשרת: מקום 11 בדירוג הגנתי עם 89.2 נקודות שהקבוצה סופגת פר 100 פוזשנים, בעוד שבשנה שעברה הקבוצה אפשרה 91.1 נקודות לאותם 100 פוזשנים שהספיק למקום ה-22 במדינה. בהתקפה המצב קצת פחות טוב: הקבוצה קולעת 118.7 נקודות למאה פוזשנים אחרי 125 נקודות עגולות ויפות בשנה שעברה, נתון שמוסבר, בין היתר, בגלל העזיבה של שלושת הגארדים המוכשרים.

הדם החדש שנכנס לקבוצה, מתבטא בכל מיני שחקנים מעניינים, עליהם אכתוב מנקודת המבט של אוהד: אדם פלאגלר, גארד בשנתו השלישית, מוביל את הקו האחורי של הקבוצה, קלע שלשות נהדר ושדרג את יכולת המסירה שלו (כשהוא מקבל השנה תפקיד יותר גדול). לצידו בקו האחורי, מוביל את הקבוצה בנקודות ובאסיסטים ג'יימס אקינג'ו, פוינט גארד נמוך שמהווה את הנוכחות ההתקפית המרכזית בביילור. בקו הקדמי ג'ונתן צ'מווה צ'אצ'ואה (ממש כיף להגיד את השם שלו) ופלו (זרם) ת'אמבה מעגנים את ההגנה של הקבוצה כביג מנים קלאסיים ואתלטיים שמביאים את היכולת בצבע ובריבאונד בשני הצדדים. העמדה הכי מעניינת בקבוצה היא הווינג, שם אני מאוד אוהב את שלושת השחקנים המרכזיים של הקבוצה: הראשון, מת'יו מאייר הסופמור הגבוה (2.06 מטר) והמשופם (את מה שהוא מזכיר לכם תכתבו בתגובות), הוא זקן השבט- זוהי שנתו הרביעית אצל הדובים, והוא (כמו כל השחקנים הבאים) סוג של 3&D- שחקן שקולע שלשות ונותן הגנה (אישית/קבוצתית) טובה. על אף שהיה לו סיכוי טוב להיבחר בדרפאט האחרון בסיבוב השני, מאייר משך את שמו לבסוף והחליט לחזור לשנה האחרונה שלו כאן, בתקווה להיות חלק משמעותי בעוד קבוצה אלופה. הווינג השני, הפרשמן ג'רמי סוהאן (2.06 גם הוא), שחקן יותר חזק, קשוח, ריבאונדר נפלא ובחור אינטיליגנטי שכל קבוצה הייתה רוצה. מזכיר לי קצת את טרבור אריזה עם קצת יותר מסה, לדעתי יכול להבטיח לעצמו מקום באמצע הסיבוב הראשון בדראפט הקרוב. האחרון מביניהם והמסקרן ביותר, הפרשמן קנדל בראון (2.03 מטר) הוא שחקן אתלטי בטירוף עם ניתור מהיר מאוד וחתולי כשהוא קופץ עם שתי רגליים, מוסר מפתיע וחכם לעמדה, ומשיג נקודות במתפרצות. חובהת ההוכחה של הקליעה עליו, אך יש עם מה לעבוד (בין היתר מקום עשירי בדירוג שחקני התיכונים שנה שעברה, לפני כוכבים כמו וושיגנטון ואדריאן גריפין ג'וניור מדיוק) והפוטנציאל שלו יכול להוביל אותו רחוק בלוטרי השנה.

השבוע של ביילור היה, כמו שהצלחתם להבין, מתוק: עם דירוג הטופ 25 ביילור עלתה מקום אחד ודורגה רביעית. בנוסף, בערב המשחקים האחרון לשבוע זה, בשלישי בערב, ביילור התמודדה מול קנזס סטייט בעוד משחק שגרתי בביג טוולב, היא דרסה את קנזס סטייט 74-49, כשבראון וצ'מווה צ'אצ'ואה מובילים עם דאבל דאבלים (10 ו-11 לראשון, 13 ו-12 לשני). ביילור שומרת על המקום השני בקונפרנס עם מאזן 6-2 בעוד שקנזס סטייט במקום האחרון במאזן הפוך.

נסיים כמובן עם מבט לשבוע הבא:

המשחק המרכזי:29.1, שבת בערב: קנטאקי ווילדקאטס (12) מול קנזס ג'ייהוקס (5):

קרב ענק בין שתי מכללות מדורגות, מהדם הכחול והקרם דה לה קרם של המכללות. איך תסתדר קנטאקי עם הווינגים המסוכנים של ביל סלף, אוצא'י אבאג'י וכריסטיאן בראון? איך מנגד הג'ייהוקס יתמודדו עם טשיבווה מלפנים וטיי טיי וושיגנטון הנהדר מאחור? תשובות בין שבת לראשון ב-1:00 בלילה.

*כל הנתונים בכתבה מKenpom וBasketball referance