שלום לגולשי וצוות אתר הופס! עבר יותר מחודש מן אז כניסתי האחרונה לאתר וחשבתי על איזה נושא אכתוב הפעם.
לאחר קטעי הרגשי והעמוק במקודם, חשבתי תחילה להמשיך באותו התווי.
לכתוב על הנ.ב.א והעונה העקומה והמוחסרת שהקוביד מעניק לנו כאוהדים.
כיצד רמת המשחק יורדת באופן שיטתי כבר שנים. כיצד אינני מכיר חצי מן השחקנים הרשומים בטפסיי המשחק לאחרונה כי גם שחקניי דרג ב' וג' הינם תחת חוזים במדינות אחרות. כיצד ג'ו ג'ונסון חזר אל הליגה, איזאייה תומאס והמצוקה האמיתית של הכדורסל כיום, מן פאת התשליכים העולמיים דרכו…
לאחר מייל ידידותי של דוקטור רזי הופמן אליי בפרטי, החלטתי שהדבר הפשוט והקל ביותר עבורי בלא להתעמק הפעם, הוא לדבר מן הלב על קבוצתי האהודה מנצ'סטר יונייטד.
היו כמה מאמרים שמחקתי בהיסח דעת מן האתר, אך היה כזה שהתפללתי שרונאלדו הגדול ישוב אל המדים האדומים.
נדהמתי והתפלאתי כאשר פילוליי התגשמו והמלך באמת חזר למקורותיו. בהתחלה זה היה נראה טוב והייתה תחושה כי אנו ממש על הדרך לחזור אל הטופ, אך בחירות רעות של סולשיאר הביאו לנפילות גדולות וזה התפטר כפי שנצרך ממנו.
מן אז, ראלף ראגניק מונה למאמן היונייטד ועם ידיעה זו? שמחתי ולקחתי נחת.
למה? כי העתיד ויונייטד תמיד היו בטיפוח צעירים מהנוער. כזוהיא הייתה קבוצתו הגדולה של פרגוסון ולדעתי…כזוהי דמותה של המועדון. ראגניק הוא מאמן\מנג'ר בחסד אשר לא עובד מיום ליום, אלא רואה וצופן את עתיד הקבוצה וביצועייה לטווח הרחוק. כזה היה פרגסון וכאלו הינם היום אנשיי כדורגל רבים הנמצאים מאחורי הקלעים אשר לובשים חליפות ונוצרים לשון חזק מאוד בשל התפתחות הכדורגל והספורט בעידן הטכנולוגי המואץ, המדיאלי והצעיר של היום.
ישנו משחק מחשב שאני משחק מגיל 10 בערך. אז קראו לו "צ'מפיונשיפ מנג'ר" והיום הוא נקרא "פוטבול מנג'ר"
כיום, כמעט שלושים שנה אחריי…המשחק התקדם מאוד. עמוק מאוד, מסובך, עדין ובעל אינטלגנציה מלאכותית מפותחת עד מאוד. רכשתי את הגרסא החדשה של השנה ולא היה מן המפרע שהשקעתי בו שעות רבות בפנאי שלאחר יום העבודה.
בשיחתי הקצרה עם דוקטור רזי הופמן, גיליתי שישנם דפנים דומים להשקפת עולמי בנוגע לקבוצה במשחק, אל אלו שלהם במציאות.
הרי רק לקראת סוף הקריירה של פרגסון, הוא החל לשפוך כספים על רכש. רק בשל דחיקתם של יושביי הראש.
"הלו, ג'ינג'י?! יש לנו פה 300 מליון קרדיט שאם לא נבזבז…הבנקים יאכלו אותנו! בבקשה. תבזבז. בבקשה!"
אלכס החל לאמן את יונייטד בשנות השמונים המאוחרות, כאשר עוד היה אפשר לרכוש שחקן בן 18 בתמורה לשק של נעליים וכדורים. לא היה מדובר בכסף, כי לא היה הרבה. רוב הכסף שהתגלגל במועדון היה בין שכר לשחקנים, אנשיי צוות והמפעילים. "זיפ" לעתיד ולאחר הצלחתו הכבירה שנמשכה ליותר מעשרים שנה, המועדון הפך לעשיר, המוכר והחזק בעולם. במקום ללכת ברגל בגשם לפניי הזריחה כדי לצפות בשחקן, אתה צריך ליידע את הסוכן שלו חודש מראש או שיתבעו אותך על נוכחותך במקום. אם אז היית מפתה את הכשרון עם אמפנדה של בשר, היום זה עם בית קיט במאיורקה.
אפשר להגיד שמתקציב של 800 אלף לשנה כאשר התחיל, ביום פרישתו? המחזור העסקי של המועדון עמד ליותר ממיליארד בשנה. אני סבור שההסתכלות הזו קשה מאוד לבני הדורות החדשים, אשר נולדו לעולם טכנולוגי מתועש ונהיר מאין כמוהוא. קצב ההתקדמות של הספורט ואילוא הקיום האנושי הוא בל ישוער ולא יודע עצר.
חשוב לאמר, כי כל זאת לא קרה בגלל האינסטגרם. לא בגלל ערוצים בתשלום ולא בגלל אתרי אינטרנט.
כל זאת קרה בגלל הצלחה באימון. הצלחה בצביון ודרך. קפדנות בלת פשר ויום יומית. צפינת העתיד ויכולות כבירות ומופתיות של אנשיי מקצוע. מחשבה ובגרות נפשית.
לא. זה לא בגלל מספר העוקבים. זה לא בגלל הבלורית והריבועים בבטן של בקהאם. זה אפילו לא בגלל הגולים והנצחונות. ההצלחה הזו הגיעה, מן מסירות, מן שקדנות. מן עקשנות שהיא כמו תפילה שחוזרת מדי יום. תובנה ומחשבה עמוקה של אנשי כדורגל אמיתיים. שהיום, קל ללעוג להם ולקרוא להם "בומרים" ושלא בצדק.
מה שמצחיק, שזה גם לא היה מזמן כל כך. כי אין לאן למהר. "החיים לא בורחים לאף אחד" אומרים ה"בומרים" וצודקים. פרד, דאלוט, שואו, מרסיאל ופיל ג'ונס שעדיין נמצאים בקבוצה…היו בחירות של סר אלכס ולא אחר. אנחנו אמנם חיים בשנת 2022 ולוקחים כל יום כנצח מוטרף שאין בו סוף, אך בזמן עצמו…אין להאיץ.
התוצאות האחרונות של ראגניק מאז שהצטרף, הינם "סבירות". *שיעול* "סיברות מינוס".
אם ישנם אוהדיי יונייטד שהתרגלו לתבוסתנות, הפסדים ו"בנייה" אז מה שניתן לראות הוא "מעודד" ו"מראה על עתיד טוב יותר". אך בעבור אוהדיי דור הזהב של פרגסון…עודנם כושלים. כושלים ביותר.
באופן פרטי, אני חושב שראגניק יהיה טוב ליונייטד. לא הייתי מתנגד אף שימשיך בתפקידו כמאמן ראשי עוד שנה או שנתיים, מנגד לפרטיי החוזה אשר יחזירו אותו למעמד מנג'ר מנהלתי בסוף העונה הקרובה. מה ששוב ישנה את מאזן הכוחות של השחקנים והצביון התודעתי של המועדון אל מול המדיה והאוהדים. אך כן, אם הוא עדיין שם? אולי לא יהיה "עוד ריסט" אחד. כי הרי מה שהמועדון זקוק לו…זו תודעה איתנה ברת המשך. משהו שמשרה נחת. משהו שמורה על דרך. משהו שניתן להתנחם, להתייעץ בו, להבין, ללבן ולהתקדם בתוכו באותו השעל. כמו אב, כמו מורה, כמו מנהיג שמעצים אותך. לפעמים ברעש אך בעיקר מן תוך השקט. מצע שאפשר לגדול עליו ולא חשוב האורגניזם. אם זה קווינט, אלכס פרגסון או אחר.
כי לדעתי, זה מה שחסר ליונייטד לחזור לגדולתה. סבלנות ובנייה אמיתית. דיוויד מויס? לואי וואן חאל? מוריניו הגדול? גיגס? סולשיאר או קאריק? הכל בצ'יק צ'ק. הכל כאן ועכשיו! על רזות הדור ואופיו! אך מועדון אפור כמו יונייטד שצמח מן תוך מפעל חייהם של אנשים קטנים, מוכרח לחזור לשורשיו. זה לא קורה תוך מחזור אחד. זה לא קורה תוך עונה אחת וכפי שאנו רואים, גם לא תוך יובל אחד! אי אפשר לשנות את הכל כל הזמן! אי אפשר להאמין שאם יפטרו אדם אחד או שניים, או יקנו שחקן במאה מליון כמו פוגבה או מגוואיר, פוף! שהכל יסתדר כמו קסם.
כי לאחר לכתו אב ואולי מאמן שנחשב לטוב בזמנים כמו פרגסון…גם לא הארי פוטר יוכל לעזור.
צריך פשוט להבין שיקח למועדון הרבה זמן של שקדנות ועשייה באותו הדרך…כדי לשוב אל הטופ.
ראגניק הוא לא מאמן של העידן העכשווי, אלא כזה כמו ""פעם"" במרכאות כפולות ויותר מהכל הוא מגלה כשרונות.
בעברו זיהה אינספור שחקנים שאף אחד לא ספר והפכו למגה סופרסטארים. בוא נלך רחוק מאוד ונציין את גיאורגי פופסקו הרומני הקשוח, שליהטט במונדיאל 94' במדי הנבחרת שהגיעה עד לרבע הגמר. בואו נתקדם בזמן ונציין את דוויד אלאבה האוסטרי המדהים שהיום מככב בבאיירן מינכן שזיהה לפני 10 שנים. בואו נחזור מעט בזמן ונציין את פר מטרסאקר הבלם האפור, שלבסוף לקח עם גרמניה את המונדיאל ב- 2014 והיה חשוב מאוד בזכייה. ראגניק זיהה אותו עוד בשנת 2003! בואו נחזור להווה ונציין את מנואל נוייר, השוער העכשווי והנצחי של באיירן מינכן. יורשו האמיתי של אוליבר קאן המפלצתי, אותו זיהה ב-2005 לפני כולם!
אני לא צריך להעתיק ולחזור על דברים מכתבות כדורגל בכדיי להצדיק גם את הפלאות שעשה בלייפציג ועם תקציב ענק הפך אותה לאחת מגדולות אירופה. הכל בזכות גילוי כשרונות ואמונה בצעירים.
מלבד כריסטיאנו רונאלדו דו סאנטוס אביירו הענק, אשר הוא אחד מן גדוליי שחקני הכדורגל בכל הזמנים, שיכול להבקיע, להשפיע ולנצח כל משחק, בכל ליגה, בכל מגרש, מול כל מתחרה, עם כל תצורה של חבריי קבוצה והלוואי שיניף לפחות גם את גביע קאראבו במדים האדומים בלפניי שיפרוש, יונייטד בנויה על הצעירים. אם זה היה אלכס שחוקק וייסד את הזהות הזו של המועדון? ככה היא ראויה להמשיך.
באקדמייה של יונייטד יש את הכשרונות הגדולים ביותר בעולם, אם כי עוד רחוקה מאחורי אלו של ברצלונה, ריאל מדריד ואייאקס. לאחרונה פורסם מדד של מועדוני הכדורגל המובילים בעולם בייצור שחקנים. רובם מספרד ודרום אמריקה. יונייטד אמנם לא נמנית בעשירייה, אך בזכות סקאוטינג וקליטה…יודעת איך לקחת אבן חסרת ברק וללטש אותה ליהלום.
אקסל טואנזאבה, טדן מנגי, אנחל גומס, שולה שורטייר, דילן לוויט, ריס דוויין, ברנדון וויליאמס, אנטוני אלנגה השוודי, חניבעל הגאון הטוניסאי ולאחרונה גם את יצחק האנסן-האורן הנורווגי. להוסיף אלייהם את בני הבית גרינווד, ראשפורד ומקטומיניי "הוותיקים"…הנה לכם אלופת אירופה כמו שאלכס פרגסון יצר. הנה קבוצה, עם צבע אחד, עם צביון אחד ובית אחד. כולם מהבית. כולם "יונייטד". מאוחדים.
לב ודם שמקיז, שואב ומפמפם את אותו החלום. באותה המסגרת. באותה התודעה. שלא זקוקה לכלום מלבד כדורגל.
זמן מגרש. סבלנות. בנייה אמיתית וטיפוח. בטח שלא כסף, כי היום גם ילד בן 16 מהנוער מרוויח פי 3 מחבר כנסת בליכוד. ועם זאת? ניתן לאמר גם שהעולם לא כל כך השתנה, מלבד הטכנולוגיה ונהירות הדעת. הוא נותר בר זמן, ואין להאיץ, לדחוק או לצפות שפרח צעיר יוציא פרחים בלפני שגבעולו יתפתח. אין קסמים. אין שיחודים. זה לא כסף אם כי דרך. צפינה ואמונה.
לא ירחק היום בו סטנוס אביירו יפרוש ממשחק פעיל ואז? איפה המועדון הזה יהיה?
לאחר לכתו של אלכס, הבעלים כאמור התחלפו. הם נלחצו. הם דמו למתחרייהם וקנו וקנו. בזבזו המון כסף, אך שום דבר לא עזר והמועדון לא הגיע להישגים. כי יונייטד זה לא צ'לסקי. זה לא צ'יטי. מועדון הלב של אנגליה כמעט והפך להיות יונייטד. אך כאשר אלכס פרש, ליברפול נותרה כמחזיקת הכתר. כי הם נשארים אותו הדבר, מאז שנוסדו. אך בזכות הצעירים והאקדמיה, יונייטד תוכל לקחת את הכס הזה ממרסיסייד באופן סופי, אם פשוט ישקדו לרגלייהם.
כי הסתכלו ותראו בתמונה את המספרים של השחקנים האלה. כמה זוטרים הם במפעל הענק שהוא המועדון. מזל שאין מספרים בעליי 3 ספרות. כי גם ככה היו נותנים לאחד את המספר 999 או הפוך ובשביל השדים, מספר 666.
כי במשחק שלי בפוטבול מנג'ר? מכרתי את מגוואייר, את פוגבה, את מאטיץ', את מאטה, את מרסיאל ואחרים ובמקומם קניתי ילדים בני 17 מכל קצוות עולם. פיניתי מקום בתקרת השכר ובמקום שחקנים כוכבים, השכרתי עוד מדעניי כדורגל, סוציולוגים, עוד מעסים, עוד רופאים ושיפרתי עוד יותר את מתחמיי האימון. כי כסף זה דבר סזיפי, הוא נועד כדי שיבזבזו אותו…אבל את הלב? אין לשעבד או לקנות.
במשחק המחשב שלי? שיחקתי גגנפרס כמו שגם ראגניק רוצה. במערך של 4-2-2-2. לחץ כל המגרש, כל משחק. תיקולים קשוחים? כל משחק ובעונת 2025 אני זכיתי בטרבל. דאבל אנגלי עם אליפות אירופה! כל הצעירים שהיום אוכלים אבק, פתחתי איתם בהרכב! שנה אחר שנה. משחק אחר משחק. הפסד? לא נורא. תיקו? לא קרה כלום. לאחר קצת יותר משנתיים, הגיעו הנצחונות.
יונייטד זה מועדון שצמח, גדל והתפתח מהלב ומהבית. מראש אחד של ג'ינג'י עקשן. קפדן, חרוץ ובל פשר.
היה עוד אחד כזה האמת, קראו לו דוד המלך, אבל לא אגזים עם הסופרלטיבים.
מה שבטוח, הוא שצריך להאמין בווינרים. גם אם הם לא מנצחים כל יום. שירת הלב מתגברת על הנעימה הנודפת בין הפרסומות של החיים. שכיום, הינם תכפים. פרסומות, הסחות דעת והבלים. פוסטים ופרסומות זוטרים.
שנים על גבי שנים של חרשת ציפיות וכשרונות אדירים שהולכים לאיבוד במחשבה של "אם לא היום? אז לא לעולם! שילך!" ומכרו אותם לטורינו או ריאל בולימפה.
אפילו אוהדי ליברפול ימשיכו לחלום ששחקנים כאלו היו גדלים אצלהם…ובתוכם מכבדים את המעוף והמאמץ האמיתי והכנה של המועדון והמפעל שנקרא מנצ'סטר יונייטד.
ככה זה צריך להמשיך ואילוא אם רק ככה, השדים יחזרו לגדולתם. כי הזמן הוא אמצעי ארוך לגדולה ולא מפתן מיידי להוכחה.
הלוואי ויצליחו לחזור, ולא מהכיס…אלא מהלב והבית.
אהרון שדה
13 ינו 2022 00:07:19תודה
במשפט אחד
הסבלנות מתחילה באיש על הקןוים
פרגוסון עצמו אימן ביונייטד 5 שנים ללא השגים ואז ב 89-90 הוא סיים במרכז.הטבלה ייתכן שאם לא היה זוכה בגביע היה מפוטר אבל הוא זכה בו ואז בגביע המחזיקות ואז החלו לבוא האליפויות ולבסוף גם גביע האלופות
הוא אימן ביונייטד 27 שנה
אחריו מתחלפים כל רגע מאמנים
כולל שמות כמו ואן חאל ומוריניו
המועדון חייב להאמין באיש כלשהו על הקווים ולתת לו 5 שנים בשקט לבנות את העסק
זו הדרך היחידה לדעתי
דוקטור רזי הופמן
13 ינו 2022 07:55:25ואז הגיע המלך קנטונה….
דן רוזנבלום
14 ינו 2022 13:39:43תודה רבה על התגובה אהרון. אני איתך בראש אחד. חייבים לתת למישהוא "לגרור רגליים" לפחות 5 שנים כדי שמשהו יחזור למועדון הזה. לחשוב אם לא היו מפטרים את מויס והיה ממשיך עד היום…כנראה שיונייטד שוב הייתה בטופ, אבל לא היה מספיק סבלנות. עם כל השינויים התכפים, הזמן שבו מועדון יורד לאחר לכתו של מאמן כמו פרגסון רק מתארך…
גם אם היו משאירים את וואן חאל או מוריניו…לדעתי המועדון כבר היה חוזר לצמרת…אבל חוסר הסבלנות ונהירות הזמנים פוגעים בהכל וחבל שכך.
תודה רבה ושבת שלום.
ירון, החלום
13 ינו 2022 00:49:14בס"ד
תודה רבה דן.
פוסט מלא רגש. אני אוהב יונייטד אבל בקטנה. מסכים שצריכים ללכת על בניה ארוכה,
הענין הוא שיש חסויות, הסכמי שידור, לחץ אוהדים להישגים מיידים, ועוד….
דן רוזנבלום
14 ינו 2022 13:40:21תודה רבה על התגובה ירון. שבת שלום.
דוקטור רזי הופמן
13 ינו 2022 07:54:36תודה רבה דניק, קראתי בעיון את המאמר החצי פילוסופי ואגיב במהלך היום במספר תגובות על הנושאים השונים שהעלית.
אני אתחיל דווקא לא בכדורגל אלא קצת יותר עם אסוציאציות שחלק מהדברים שכתבת העלו אצלי.
למשל התייחסת ל"בני הדורות החדשים, אשר נולדו לעולם טכנולוגי מתועש ונהיר מאין כמוהוא. קצב ההתקדמות של הספורט ואילוא הקיום האנושי הוא בל ישוער ולא יודע עצר".
אז כן אנחנו חיים כיום בעולם שבו קצב ההתקדמות עצום וגם הספורט מתקדם בצורה שלא תשוער.
בטוח שראית את הסרטון שמראה את השינוי בכסף אצל האנשים העשירים ביותר בעולם.
מי שהולך על התפתחות הטכנולוגיה ותקשורת מוצא את עצמו במקום שאולי לא רצוי שאנשים ייו שם. יותר מדיי כח ומהר מדיי. רק מהשנתיים האחרונות הנסיקה המטורפת של בזוס ומאסק לא פרופורציונית למה שהיה קודם.
מי שרואה כמה השניים האלה עלו מבחינת שווי השוק שלהם יכול להתפלץ. מאסק על גבול ה 300 מיליארד ובזוס עם 200, לפי השמועות, פוטין עם הרבה יותר מזה….
גם בספורט היתה שליטה של של מסי ורונאלדו כמה שנים טובות והחברה מסרבת להיפרד מהם והראייה התואר העולמי של מסי למרות שיש מישהו טוב ממנו היום, לובאנדובסקי.
ההיתפתחות הטכנולוגית אכן קידמה גם את הספורט בעיקר בזכות התקדמות הרפואה והתקדמות שיטות האימון להגעה לכושר גופני טוב יותר.
ולעיניין אחר, חבל שבאקדמיה של היונייטד אין יותר את העין של פרגי ואת הגישה המיוחדת לקדם את האנשים הנכונים. אני עד היום חושב שהוויתור על פוגבה היה במקום. הטעות הגדולה היתה להחזיר אותו ולא לחפש מישהו יותר מתאים.
ההמשך יבוא.
דוקטור רזי הופמן
13 ינו 2022 11:45:20המשך למה שכתבתי לעיל אבל עוסק יותקר בספורט. אגב, חבל שהפוסט נדחק למטה כל כך מהר… כשכולם כותבים, זה מה שקורה. נו אז שוויני.
לגמרי מסכים שאי אפשר להכיר יותר את השחקנים החדשים וכל המוחתמים בעקבות הקוביד, אני לא יכול להטריד את עצמי יותר מדיי, יתרה מכך בסוף המשחק הלילה כשאמממה העלה את קצה הספסל ואחותו לא הכרתי חלק מהנפשות הפועלות
.
דן, כרגע מסתמן ש ראלף ראגניק הוא רק פלסטר עד סיום העונה על הדרך הגלזרים ושות יחפשו בינתיים מאמן חדש לשנה הבאה. מניח שאם לא יבואו תוצאות משביעות רצון גם הוא יפנה את מקומו.
.
אני בטוח שאתה כצ'מפיונשיפ מנג'ר וותיק היית מוצא את הדרך לבנות כמו פפ יונייטד שתיתן פייט לסיטי וליברפול. זה מה שאנחנו רוצים, טופ כבר לא מספיק!
.
אני עברתי את המועדון הזה, יונייטד, מסוף שנות השבעים. בובי צארלסטון וגורגי בסט כבר פרשו. אי שם בתחילת השמונים המאמן היה רואן אטקינסון והשחקן האהוב עליי ביותר (עד היום), בריאן רובסון (רובו).
רובו לא הביא את הישועה כי קבוצות אחרות כגון ליברפול שלטו ברוב אותה התקופה.
הוא כן הביא גביעי FA בשנות השמונים מגן הקהילה וסגנות בגביע. פרגי כפי שציינת לא הצליח ישר על ההתחלה והיו לו שנים גי בינוניות עד שהביא את המלך הטרזן קאנטונה (השחקן השני מבחינתי).
אבל רגע נחזור אחורנית לסחבק במאי 1988, אני אז חייל משוחרר יותר מחצי שנה, טס עם חברים לאנגליה לגור באוקספורד חדשיים וחצי בערך ועוד 3 שבועות בלונדון (ביבי סיטר לחתולה של חברה). טרייסי, חברה של אחד החברים הביאה את הסאן הלונדוני וכשהסתכלתי על לוח המשחקים ראיתי שהיונייטד ממנצסטר מגיעה לשחק מול המקבילה מאוקספורד. לא אלאה ביותר מדיי סיפורים (שומר את הסיפור לפגישה ביננו ב 4 עיניים בקרוב) אבל קנינו כרטיסים וראינו את המשחק באיצטדיון ז"ל של אוקספורד (הם בנו חדש במקומו). מה אגיד? ניצחנו 2:0 ורובו החמיץ שני פנדלים מול העיניים שלי. כבשו סטראכן ו-וויוואן אנדרסון המכונה וויו חחחחחחחחחחחחחחח, איך זה הסתדר לי עם סדרת הקאלט THE YOUNG ONES ששלטו אז בסיטקום הבריטי.
השאר היום בערב בעזרת השם.
.
דן רוזנבלום
14 ינו 2022 13:08:33נשמע כמו חיים מעניינים מאין כמוהם…
קצת מקנא בדור שלך שהיה על גל הזהב. זכיתם לחוויות מעולם ללא מלחמות גדולות…עם תנופת תעשייתית גדולה ומספיק הון בעולם בכדי שגם אנשים קטנים יהנו לא פחות מהעשירים.
אבי המנוח היה עובד כרואה חשבון בשליחות הישראלית בלונדון מספר שנים, גם לו היו סיפורים דומים באופיים על הכדורגל, האופנה והדרך שבה הפאנקיסטים ההיפים נהנו מאוד ממה שהיה לחיים להציע.
שהתחלתי לאהוב כדורגל בעלייה שלי ארצה, בראיין רובסון עוד היה שחקן.
ראיתי אותו משחק בשלהיי הקריירה שלו ולדעתי הוא ההשראה הגדולה של רוי קין, פול סקולס וכשרים מחוננים אחרים שהיו במועדון…הוא בהחלט היה גאון כדורגל. קשוח מאוד וחזק, אך בעל רגל עדינה ומוכשרת שתמיד ידעה למצוא את המסירה הגאונית כדי לפרוץ את ההגנות.
דוקטור רזי הופמן
14 ינו 2022 13:36:29איך אתה תמיד, טוב כמעט תמיד, פוגע בנקודה?רובו זה בדיוק מה שאמרת ההשראה הגדולה של רוי קין ופול סקולס. אינני יודע אם היה גאון, ראבק הוא החמיץ שני פנדלים במשחק הזה, אבל עד היום זה השחקן שלי ביונייטד ואחריו טרזן או ברוס לי או צ'או יאן פאט של הכדורגל הצרפתוני.
ושחקן כזה עם מסירת הזהב שחותכת הגנות זה בדיוק מה שהיונייטד צריכים למרות שכבר יש לנו אחד כזה, בלחששששש… פול לאביל פוגבה, אבל הוא מחוייב רק לעצמו כידוע.
דוקטור רזי הופמן
13 ינו 2022 18:01:51לסיום, אני חושב דיי כמוך, כלומר יש בסיס שחקנים צעיר שצריך לפרוץ, אם זה ראשפורד וגרינווד ויש כוכבים כמו ברונו ורונאלדו שאמר לאחרונה שהוא לא מרוצה ממה שקורה, הבעייה היא מה קורה מאחוריהם? האם השחקנים שם יכולים לתמוך בהתקפה הזו? האם יש ליונייטד איזה מודריץ כזה או קאסמירו שידעו להחזיק כדור והכי חשוב שימסרו כדורים למקום הנכון? חוץ מפרד אני לא רואה אף אחד שיכול להתפתח הכיוון הוא השקעה בקישור יצירתי ובהגנה כי מה שיש לנו לא מספיק. אני מחבב את דה חאה, כשוער של קו השאר אין שני לו בעולם אבללללללללללללללללללללל זה לא מספיק ושוער מודרני חייב שיהיה לו משחק מחוץ לקו ולא רק אינסטינטים. החסרונות האמיתיים שלו אלו כדורי גובה ומשחק בתוך ומחוץ לרחבה.
דן, ראית את משחק FA CUP נגד הווילה? כדור שדה חאה היה צריך לבלום מחוץ לרחבה ולהעיף בגלל חוסר תקשורת עם לינדוף כמעט הביא לשוויון. מזל שהוא הגיע בזמן לקו ושם הוא הדף לקורה, ראה סירטון שניה 32
https://www.youtube.com/watch?v=wafsAZrQhuA
אני חושב שאפשר להתפשר על שוער פחות טוב על הקו עם ניתור טוב מאד להדיפת כדורים ועם משחק רחבה וחוץ לרחבה יותר טוב, הרבה יותר טוב מאשר לספרדי.
דן רוזנבלום
14 ינו 2022 13:23:00העניין הוא כרגע שלדעתי ראגניק מנסה להנחיל לשחקנים הצעירים שהתרגלו לקבל מאות אלפיי פאונדים בחודש, גם בלי להשיג או להוכיח את עצמם בבמות גדולות…את המקשה של להציג את אותם המידות האינטנסיביות וההקרבה שהדורות הקדומים הביאו אל המגרש. "פול פרס כל המשחק?" "וואוו, זה מעייף ולא כיף…" היא התשובה שלהם. אבל באמת, היכן הוא הגבול בהתפשרות וחסד של דורות חדשים לבין מה שדרוש לנצחון? אין כל בעיה בליטוף של אגו, בחנופה והתפארות, אך עד איזה גבול?
פיתוח כושר דורש משחקנים לתת %100 ואז לאחר מכן, לדחוף עוד…עד שהמאה אחוז הופך ל%200.
"אוי, אתה ממש אכזרי אתה יודע…" אולי יגידו…אבל החברה' האלה מקבלים המון כסף עבור מה שהם עושים…
אני חושב שראוי שהם יעמדו בתנאים ובמידות שעבורייהם זקוקים להגיע להצלחה.
כמו שאמרתי לך במייל, הייתה לי רק רכישה אחת גדולה במשחק מחשב שלי…בדיוק בעמדה המרכזית הזו…שהיא פדרו מברצלונה. במשחק הוא עלה לי 188 מליון! כן…מטורף, אבל עושה את העבודה ולחלוטין השלים את המשבצת הכל כך חשובה הזו לשימור מרכז השדה ועלייתו להתקפה.
אם יהיה מספיק סבלנות, יצחק האורן הנורווגי יכול להיות השחקן הזה. גם דילן לוויט…אבל בלי תהודה של אוהדים נדמה שהם לא יראו זמן מגרש בזמן הנוכחי. וואן דה ביק כאמור הגיע בקול תרועה רמה, אך באופי השקט והמתרצה שלו אין מספיק נשיכה כדי להרים את שאר הסגל מאחוריו. ייתכן שהוא עוד עלול לקחת את התקפיד הזה…אם יזכה לעוד דקות. דווקא וואן דה ביק יכול לעמוד בציפיות…אם גם, יתנו לו קצת יותר קרדיט, זמן ומקום לעשות טעויות.
מחכה למחר לראות את המשחק מול ווילה. מקווה שיפתחו בהרכב החזק ביותר שניתן, בלי ייפויים או מחשבות יצירתיים מדי.
תודה על התגובות וההשראה למאמר הזה כמובן.
שבת שלום.
דוקטור רזי הופמן
14 ינו 2022 13:43:35לטעמי היונייטד צריכים לשחק כמו באיירן, המאהבת שלי, לשלוח הרבה שחקנים למעלה אבל צריך יותר כישרון בשביל זה ונראה שאין.
וכן, אני אכזרי כמו המן הרשע.
מהההה? פדרו ב 188 מליון? לא ייאמן כי יסופר!
דוני לא קיבל מספיק הזדמנויות ובסוף יעזוב. את ההצלחה יקצור במקום אחר לדעתי.
חן חן לך על הכתיבה המשובחת וכמובן שבת שלום.
מולי
13 ינו 2022 18:52:58רק היום ראיתי את המאמר שלך, ויפה וראוי כתבת.
אני אוהד יונייטד כבר בכיתה ג' או ד', אי שם בסוף שנות הששים של המאה הקודמת. האהדה התחילה עם בובי צ'רלטון, לטעמי הטוב אי פעם אחרי פלה ומסי, והמיתוס של תינוקות באזבי. חושב שאהדתי את יונייטד אפילו לפני שאהדתי את הפועל ירושלים כי בטלוויזיה הראו אז את ליגה האנגלית בשחור לבן…
ואגב, לטעמי סר מאט באסבי היה טוב מפרגוסון, גם אם לא הביא הישגים כמוהו.
אבל אתה צודק,דן, המשותף לבאזבי ולפרגוסון הן מילות המפתח הבאות: סבלנות, תהליך ועוד אידיאה אחת שאני לא בטוח שוכל לתפוס היום: "המועדון מעל לכל".
אצל הגלזרים, כמו גם אצל השחקנים בימינו, האידיאה השלטת היא זה "כסף מעל לכל" כששנייה לה רק "הצלחות מעל לכל".
אין סבלנות, אין טראסט דה פרוסס, אין פרוסס, והכי גרוע: אין טראסט!
האסון, (לצעירים: מבחינת אוהדי יונייטד "האסון" פירושו אסון מינכן 1958 בו התרסק מטוס הקבוצה ונהרגו שמונה שחקנים ביניהם הקפטן (רוג'ר ביירן) כמו גם הכוכב (דאנקן אדוארדס) ועוד שני שחקנים נפצעו ולא יכלו לחזור לשחק, יחד עמם נהרגו עוד שלושה אנשי צוות ושמונה מאוהדי הקבוצה) הכריח את סר מאט להתחיל-הכול-מחדש בלי הלחץ להישגים.
אבל יש לזכור שבין 1971 ל 1986 (פרגוסון) היתה תחלופה לא קטנה של מאנאג'רים: פרנק אופרל, טומי דוקרטי (שפוטר אחרי שהתגלה ששכב עם אשתו של פיזיותרפיסט הקבוצה), דייב סקסטון, ואז רון אטקינסון שהחזיק מעמד כחמש שנים עד שהוחלף ע" פרגוסון. לכל אלו, אגב, היו הישגים גדולים הרבה יותר משורת המפוטרים מאז עזיבת פרגוסון ב- 2013.
אני חושש שלפחות כל עוד בעלי המועדון יהיו הגלזרים מותני הכסף, אין לאף אחד מהמאנאג'רים יכולת להצליח, מלבד אולי אם הם ירצו מישהו כל כך, עד שיהיו מוכנים לשלם לו הון תועפות מראש (300-200 מיליון פאונד לשנה), למשך חמש שנים לפחות – ללא תחנות יציאה, כך שלא ישתלם להם כספית לפטר אותו. אבל אני חושש שאני לא רואה את זה קורה…
אז כן, גם לבי דואב את הנעשה כעת ביונייטד שלי, אבל חוששני שאני פחות אופטימי ממך באשר לסיכויי הצלחה בעתיד, במיוחד כי עבור הגלזרים: הגלזרים ולא המועדון – הם מעל לכל.
דן רוזנבלום
14 ינו 2022 13:36:22תודה על התגובה מולי. לא ידעתי שאתה אוהד יונייטד.
כיף לשמוע את דעתם של חבריי הדורות הקודמים, כי אני יכול ללמוד מהם ולשלב אותם כפיסות מידע והסתכלות להיום…
אם בעבורי, או בעבור צעירים ממני.
אתה בהחלט צודק. אין אמונה בדרך כי אין ממש דרך. התודעה היא כמו מגלשה שרק זורמת קדימה ואין אף אחד לעצור את הסחף ולהגיד בטון סמכותי "לא!" ולהשבית את החגיגה המטורפת של כל הצעירים האלה והזמן הנהיר הזה שאנו מתקיימים בו כעת.
אם להשתמש בראש? קרוב לוודאי שאתה צודק. הגלזרים יהיו מסופקים בסוף כל עונה, אם הם יצאו ברווח ממכירת חולצות ומנויים, בלי קשר לתוצאות. מה ששם את הכדורגל במקום משני לכסף וזה למעשה…הורס את הספורט עד היסוד.
אני אוהב את ראגניק ובאופן אישי הייתי רוצה לראות אותו ממשיך כמאמן ראשי ולא כאיש אחורי הקלעים לפחות עוד 3 עונות בכדי שיוכל להנחיל דבר ומושג בשחקנים, במועדון ובזהות של הכדורגל.
אני מקווה מאוד שיווצר שינוי כלשהוא ושהסחף הנהיר של שנות האלפיים ייעצר במידתיות נכונה.
שערכים של הדורות הקודמים יהפכו לתורתם של כל המעורבים וההבנה כי בגרות נפש, התפתחות ושיבוח הם דברים שאין למהר איתם, כי לומדים לא פחות מהמורדות כמו ההצלחות.
שוב, תודה על התגובה.
דוקטור רזי הופמן
14 ינו 2022 13:49:29בול בפוני, הגלזרים השקיעו ברונאלדו בגלל שידעו שהמנייה תעלה ותביא עוד רווחים.
ההצלחה? בתנאי שיהיה עוד כסף, עוד כבוד, עוד פגישות עם המלכה, אוד פרסומות, עוד חוזי חסות וכו וכו וכולו…
הלוואי והגלזרים היו אכן סוגרים עסקה עם ה"פלסטר" כי הוא ראוי להיות יותר מזה. דעתי כדעתך ואולי זה אכן יקרה אם השנה יהיו לו הצלחות. אני עדיין בתקוות שזה יקרה.