בנות, יש לנו פה דובי – יומן ממפיס / הגולש פתיבר

בנות, יש לנו פה דובי – יומן ממפיס / הגולש פתיבר

פתיבר הוא גולש ותיק באתר, עם חיבה מוזרה לשוטינג גארדים שלא קולעים שלשות

למה לעזאזל אני כותב על קבוצה מטנסי?

הרומן שלי עם הגריזליז מתחיל בערך בגיל 11, כששיחקתי בפעם הראשונה בחיים שלי k2. לא באמת עקבתי אחרי הליגה, וה"חבר" ששיחק איתי כבר בחר את הקבוצה עם לברון, אז נאלצתי לבחור קבוצה אחרת, אהבתי את הלוגו של הדובי, וקבוצה לא מחליפים.

מאז עברו הרבה מים במיסיסיפי, לא בחרנו רכז בבחירה השנייה בדראפט, העברנו את הכוכב הכי גדול שאי פעם דרך בטנסי בשביל פאקינג האח השמן שלו וקאוומי בראון. אותו אח שמן דובון השתלב היטב במנטליות הקבוצה ועזר להקים את הבית הראשון, עידן הגריטNגרינד, טעמנו אוויר פסגות של גמר מערב, טעמנו לשלשת רצפה של קבוצת אמצע טבלה, ובסוף כמו כל הדברים הטובים, הבית נחרב על זקנת חינם.

"ואז ביקשתי לקינוח רק 6 קילו גלידה…"

בניגוד לכל מני קבוצות שנתקעו שנים בחיל השריון, הצלחנו להפוך בקצב מטאורי את ההריסות של הקבוצה הקודמת לקבוצה מלהיבה צעירה ומרגשת, בחרנו רכז בבחירה השנייה בדראפט, ואפילו הספקנו כבר להגיח חזרה לפלייאוף, העתיד מעולם לא נראה טוב יותר עבור הקבוצה של אלביס.

עכשיו כשהעתיד הופך להווה, אנסה ללוות את המסע של הדובונים החמודים אל עבר מה שנראה כמו הופעת הפלייאוף המשמעותית הראשונה של הבית השני.

מה חדש במאורה?

הכל דבש תודה ששאלתם,

ג'ה חזר מפציעה לקבוצה שהסתדרה ממש בסדר גם בלעדיו. בשלושה משחקים הראשונים זה לא נראה טוב, ג'ה הסיר חלודה והמכונה שרצה ל-10/12 ניצחונות בהעדרו, הפסידה שלושה משחקים רצופים. אולם לפני שההייטרים הספיקו להגיד ג'ארן ג'קסון ג'וניור, ג'ה החליק חזרה לתפקידו כקברניט הספינה, והקבוצה שטה לרצף ניצחונות מאוד מרשים שנכון לעכשיו עומד כבר על 7.

ואני אומר רצף מרשים, כי לא משנה מה נפל על ממפיס, הם פשוט נתנו בראש. משחקי בית, בכיף, משחקי חוץ, באהבה. נמושות כמו סקרמנטו, טורפים, קונטנדריות כמו פיניקס וברוקלין, מכניעים. קבוצות מפתיעות עם זיקה ללברון כמו הקאבס והלייקרס, אין בעיה. הדובים נובחים, השיירה עוברת, ועל הדרך רושמת עוד W.

אז למה זה בעצם קורה? הצצה בדפי הסטטיסטיקה מראה שהמאפיין הכי בולט שמבדיל בין התקופה שלפני הרצף לזו שאחריו זו ההגנה. לפני התקופה האחרונה ממפיס לא הייתה קבוצת הגנה גדולה, עם דפנסיב רייטינג של 108.9 היא תפסה מקום באמצע הליגה, בעוד שברצף האחרון הדיפנסיב רייטינג של הקבוצה עומד על 103 עגול, שמעניק לה את המקום השני בליגה באותה תקופה. ברצף הזה ממפיס משחקת הגנה הישר מהחלומות הרטובים של דריל מורי, כאשר בשבעת המשחקים האחרונים ממפיס מדורגת ראשונה בהגבלת אחוזי קליעה של היריבה לשלוש וחמישית בהגבלת אחוזי הקליעה של היריבה בצבע.

המהדרין ישימו לב שזו למעשה רק המשך המגמה של ההגנה הקבוצתית מאז הפציעה של ג'ה, כאשר בחודש בו ג'ה היה פצוע ההגנה של הקבוצה הרשימה מאוד עם דיפנסיב רייטינג של 101.1 ! שגם נתן לה את המקום השני בליגה באותה תקופה. אפילו מעבר לנתונים, אפשר לראות שמשהו בסנכרון ההגנתי של הקבוצה יותר זורם לאחרונה, ושסוף סוף הקבוצה קוצרת את הפירות של ההמשכיות בתור קבוצה שבה רוב השחקנים משחקים ביחד כבר שלוש שנים.

הגנה מפחידה. דילון ברוקס

אותי לפחות מרשימה היכולת של הקבוצה להכיל את ג'ה בחזרה, עם ההגנה הבינונית שלו והריכוזיות במשחק שלו, שגורמת לפחות שחקנים להרגיש את הכדור ועדיין להעמיד הגנה לתפארת. היכולת של ג'ה להשתלב מחדש בהגנה המשופרת של הגריזליז בלי לפגוע בה משמעותית, למרות שהוא לא היה חלק מתחילת השיפור שלה. אולי בעצם הבייבי גריז, הפוחזים האלה שרק רצים וקופצים כל היום, הם בעצם גריטNגרינד מודל 2022?. לג'נקינס כפרה עליו הפתרונים.

כרגע הקבוצה מדורגת רביעית במערב החבול, כשהם קרובים למקום הראשון בליגה כמו למקום החמישי בקונפרנס. אמנם מחכה לקבוצה לוח משחקים לא קל בקרוב (עד פברואר 12 משחקים כאשר רק 2 מהם מול נמושות), אבל אם הקבוצה תמשיך לשמור ככה, לשחק בקבוצתיות, ועם קצת קסם של ג'ה, באמת שהשמיים הם הגבול.

ג'הרקור

צריך להביא קהל איכשהו, אז הגיע הזמן שנתייחס לפיל שבחדר (שזה מצחיק כי הוא שחיף מת שלא שם 80 קילו על 1.91). בפינת הג'רהקור נשתדל להאיר כל פעם פן אחר במרחף הגדול של התקופה. אז קבלו אותו, הוואזיר של אולם פדקס הגדול, הבלתי-נשמר, אם הדובונים, מנתץ הטבעות, מלך הדאנקים והשיער המכוער, ג'הההההההה מוראנטטטטטט.

והפעם, הסוד הכי לא סודי בנ.ב.א, ג'ה מוראנט הוא בעצם סנטר.

כלומר הוא קולע כמו סנטר. מוראנט הוא הגארד היחיד בעשרת המובילים בליגה בנקודות בצבע כאשר הוא מדורג במקום השלישי בליגה בקטגוריה הזו עם לא פחות 15 נקודות בצבע למשחק. זה לא שפוי, זה בערך כמו כל הנקודות של אבדיה השנה, כל משחק, בצבע, לגארד שהוא תכלס רבע עוף.

כמה ההישג הזה מטורף בראייה היסטורית? ג'ה הוא הגארד היחיד חוץ מווסטברוק בעונת הגמדים ביוסטון שקלע כל כך הרבה נקודות בצבע ב-25 שנה האחרונות. מעבר לזה, היחידים שקלעו יותר ממנו באותה התקופה הם הנפילים יאניס, דייויס, שאקיל וציון.

אז איך מוראנט עושה את זה? ועוד בקבוצה שבאופן מסורתי מנגרת מהשלוש?

א. אתלטיות – מוראנט הוא אתלט על, האתלטיות שלו מאפשרת לו להגיע לצבע בקלות מגוחכת ולסיים מתחת לסל במגוון זוויות לא אנושיות.

ב. כדרור – להוסיף חטא על פשע, מוראנט ממש טוב בהקפצה של הדבר הכתום הזה. הוא לא וירטואוז כמו קיירי אבל הכדרור שלו ערמומי – מלא בהשהיות, הטעיות וארסנל בלתי נגמר של שטיקים שיגרמו למגן לאבד ריכוז לשנייה, ויאפשרו למורנאט להגיע לטבעת.

ג. חוסר פחד – מוראנט כבר התראיין לא פעם ולא פעמיים על העובדה שהוא לא מפחד. לא אכפת לו כמה גדול וגבוה השחקן שמחכה לו בצבע. הוא מבין שכאשר הוא נכנס לצבע קורים לקבוצה שלו דברים טובים, אז הוא יחתור לזה פעם אחר פעם אחר פעם.

כל התכונות האלו מייצרות מרקחת מאוד מסוכנת של הגעה לצבע, בין אם הוא צפוף בשחקנים, (יותר מחצי מהזריקות של מוראנט נעשות עם שמירה צמודה של פחות מ-4 פיט), ובין אם לא. בהקבלה קצת לא "סנטרית", יש משהו באופן שבו מוראנט מחפש את הרווח הקטן הזה בהגנה כדי להגיע לצבע, שמזכיר את האופן שבו קלעי שלשות צד אחר שטח פתוח, א-לה קליי תומפסון.

אז פעם הבאה שאתם רואים את ג'ה בעוד ליי-אפ אפייני על שלושה שחקנים בצבע, תעכלו שאתם בעצם עדים להיסטוריה.

לא לפחד מהדוב

זו הפינה שבה אנחנו נותנים לדובון חמוד ולא פופולארי 15 דקות של תהילה, והיום – בראנדון קלארק.

קצת מינגלינג – ברנדון קלארק (clarcke, לא להתבלבל עם ברנדון clarck שרצח את חברה שלו ברחוב) נולד בוונקובר לאמא קנדית ואבא ג'מייקני. במשך ארבע שנים הוא השלים תואר במנהל עסקים באוניברסיטת גונזגה, בה הוא בין היתר שיחק גם כדורסל בקבוצה שכמעט לקחה את הNCAA.

איך הוא בכדורסל – אחלה סה"כ, שחקן שנותן המון האסל והגנה נחמדה. מעבר למהלכים הקלאסים של ביגמנים כמו פיק-אנ-רול והאלי-אופים, קלארק יודע להוריד כדור לרצפה והוא מסוגל לעבור את השומר שלו, לזרוק פול-אפים ואפילו יש לו זריקה יחסית ייחודית מהמיד ריינג', שנמצאת איפשהו בין פלואטר לגויאבה. קלארק ממעט בזריקות רעות, ואפשר לראות את זה באחוזים הממש יפים שלו יחסית לביגמן שזורק מחוץ לרסטריקטד (ממוצע קריירה של 63.9).

ברנדון קלארק. מטביע על שני הול אופ פיימרים

הבעיה העיקרית שלי עם קלארק היא שהוא לא מתקדם, את כל המהלכים, והמשחק שמתואר בפסקה הקודמת, הוא כבר הראה בקולג' ובעונת הרוקי שלו. הממוצעים שלו לא השתנו מאז עונת הרוקי, כשהעונה אפילו חלה רגרסיה קטנה במספרים שהוא נותן. אולי זה תסמונת השחקן שנבחר מבוגר בדראפט, אבל נראה שהוא עומד בפני איזשהו מחסום. האמת שדווקא עכשיו, ברצף הניצחונות הנוכחי הוא נתן כמה משחקים יפים. נאחל לו שיצליח לשמור על יציבות.

פאן-פאקט – בגדול חיפשתי די הרבה על למצוא עובדות כיפיות על קלארק, אין משהו בולט. הכי מעניין שמצאתי זה שיש לו כלב צעצוע קטן כזה, ובניגוד למרבית שחקני הNBA, מוטת הידיים שלו רק באורך של הגובה שלו.

אוהבים אותך יא ברנדון!

זהו אמיגוס, נקווה שנתראה כאן שוב, בחדר הזה, ובתדר הזה, ובמיקום הזה בטבלה (לפחות)

GO GRIZZ!

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. I love Derrick Rose

    8 ינו 2022 22:52:43

    ג'ה איז וואן !
    תודה פטיבר על כתבה איכותית ומעניינת, תן לנו עוד כאלה !!
    אין ספק שהגריזליז הם אחת הקבוצות המעניינות ביותר העונה. לפי דעתי, הם כבר היום שווים לעבור סיבוב בפלייאוף, וזה המשך מגמתי של ההתקדמות של המועדון מאז שבחרו את מוראנט. לדעתי, יש להם את השלד להיות מועדון שמתחרה ברמות הגבוהות למשך הרבה שנים, והם רחוקים עוד אולסטאר אחד (שבתקווה יגיע בשנים הקרובות) כדי להיות קונטנדרים אמיתיים.
    שלאקות יא נסיך ❤️

  4. טריי זריקה מחשידה

    9 ינו 2022 06:25:55

    טור נהדר. היתרון הגדול של גה זה האתלטיות המדהימה המהירות והשליטה ב2 הידיים באותה רמה. הוא יכול לחדור באותה רמת קושי ב2 הידיים מכל מקום. רק למייקל היה שליטה כזאת ב2 הידיים והיום רק סטף קרוב לזה.
    הוא עובר שחקנים כמו אוויר אבל אצלו זה לא קליר פאת כמו אצל רוב הליגה אלא כמו ראס של פעם ואייברסון הוא פשוט מהיר מידי עבור החברה האלה.
    בלי גה ממפיס זאת קבוצת תחתית עם כל הכבוד לנצחונות על כל מיני נמושות כמו הקליפרס פורטלנד והקינגס. או איזה האסל רגעי.
    גה ממש לא ריכוזי הוא מוסר נהדר ומשחרר את הכדור בכיף לשחקנים.
    אגב השליטה שלו לא פחות טובה משל קיירי הוא עושה אותם מובים משולב בריחוף. הוא לקח מטריי ולוקה של תרגיל נעילת המגן עם הגב והפלוטר ועושה את זה מדהים.
    הוא פשוט לא מבזבז זמן כמו קיירי בדריבלים זה כל ההבדל. יש למוראנט שליטה פסיכית בכדור.

    עם כל זה הוא חייב יותר לשפר קליעה מה3 חצי מרחק כי בפלייאוף הוא יצטרך גם סלים קלים. במשחקי הפליי אין הוא הראה שאין לו שום בעיה עם זה אבל חייב שיפור בקטע הזה. שזה יבוא אם יבוא זה mvp.

    1. דוקטור רזי הופמן

      9 ינו 2022 08:21:35

      +100 על ג'ה.
      הוא פשוט בלתי עציר ואין לו עצירות (שורוק כמובן…)
      הפלואטרים שלו נהדרים והוא לא בוכה כל הזמן כמו העכברוש.

  5. גיא רוזן

    9 ינו 2022 06:28:53

    בין כל הדברים המרשימים שמוראנט עושה,
    מרשים שהוא בוגר מספיק בשביל להימנע ממה שהוא לא צריך לעשות. הוא משחק כדורסל אחראי, ולפחות לי, לא יצא לראות אותו משתולל עם זריקות מקילומטר או עם פול אפס שלא קשורים לכלום.
    .
    תענוג של פוסט!
    תודה.

  6. Jonathan

    9 ינו 2022 08:04:42

    אחלה טור.
    איזה קטע זה שהתאהבויות בקבוצות זה בערך ככה… לוגו במשחק מחשב, תמונה בעיתון…
    מזלך שאהבת את הדובי ולא את הזאב.

      1. Jonathan

        9 ינו 2022 10:37:36

        אני אוהב את לאקי האיש של הסלטיקס. וזו באמת אחת הסיבות הלא אובייקטיביות שאני אוהב אותם.
        משער שמתישהו יוציאו לו את המקטרת כי זה מסר לא יפה לילדים או משהו כזה… ואז לא נשמע את הסוף של זה.

  10. geffenre2

    9 ינו 2022 08:56:06

    טור נהדר!
    כתוב נורא מצחיק ומעניין, מחכה לקרוא עוד.

    ג'ה העונה הפך לסופרסטאר הראשון אי-פעם של ממפיס.
    הnimbelness שלו והיכולת למצוא כל מרווח קטן בין מגינים פשוט מפליאים כל פעם מחדש. (שמתי לב שדאריוס גארלנד מקליבלנד, שגם אימץ את השיער של ג'ה, גם הוא מתחיל לפתח יכולת דומה). עכשיו רק שימצא את הדרך לשלב את JJJ במשחק כדי ששניהם יוכלו להראות שהם הצמד המפחיד הבא ולא רק בתיאוריה.

    אאל"ט, ברנדון קלארק העונה דווקא יותר טוב מעונת הרוקי. ההגנה שלו השתפרה – בעיקר בdeflections וכיסויים על יריבים. אני לא חושב שהוא יכול להשתפר יותר מדי בחלק ההתקפי כי קליעה משלוש אין לו (וגם כנראה לא תהיה אף פעם), והוא פשוט משחק בתור bouncy rim runner – מה שיוצר מלא הייליטס נהדרים כמו אתמול עם JJJ.
    במקרה הטוב, הוא יהיה חלק אינטגרלי מהקבוצה לעתיד – אולי אפילו ה4 הפותח. במקרה הרע, ישתמשו בו לטרייד בעונה הבאה כדי להביא סנטר/גארד/מה שיחשבו שצריך.

  11. אוהד ס"א

    9 ינו 2022 10:11:22

    קודם כל, אחלה פוסט. נכתב מאהבה ומגיע ללב.
    אמרת סנטר ואף מילה על האקווהמן?
    אני יכול לחרטט פוסט שלם עד כמה הנוכחות שלו בצבע תורמת להצלחה של הדובים, אבל תכל'ס זה לא נכון.
    שלא תבין לא נכון: אדאמס הוא הניוזילנדי הכי טוב בליגה ביי פאר, הוא הסנטר הכי קול בליגה, הוא חזק במידה לא אנושית, הוא מצחיק והוא משמש כגננת נפלאה לכל התפתחות אלימה על המגרש.
    אממה, לפני כמה שנים, הוא שכח שהמטרה שלו על המגרש היא לקלוע סלים (במקרה זה קרה לו אחרי החוזה השמן שקיבל). משחקן של קונטנדרית עם 14 נקודות למשחק, הוא ירד ל- 7.
    שנית, ברנדון קלארק צד את ליבי כבר בקולג'ים. איך רציתי שהספרס יקחו אותו. הם היו זקוקים לפורוורד ובמקומו הביאו את לוקה סאמניץ' (מי אמר שמחלקת הסקאוטים בספרס עובדת?)
    ודבר אחרון, ג'ה הוא המרענן הרשמי של הליגה. כיף לראות אותו ואני מאחל הצלחה והכל, אבל בלב מקנן איזה חשש כבד ששחיף וצבע לא הולכים טוב יחד לאורך זמן (בדומה לציון ובעיית המשקל שלו). הוא חייב להיות עמיד בצורה יוצאת דופן כדי לשחק כל כך אינטנסיבי.
    הוא מזכיר לי לפעמים כמה דרק רוז היה טוב בשנים הראשונות לפני הפציעה…

  14. עגל

    9 ינו 2022 13:33:56

    טור מעולה שנכתב בהרבה אהבה!
    אני חצי אוהד של הקבוצה הזאת ומאוד רוצה בהצלחתה מאז תקופת הגריט אנד גריינד, שמאוד אהבתי. הגנה הגנה ועוד קצת הגנה.
    ג'ה הוא מעולה, באמת יופי של שחקן, רק שלא יפצע, כי אצלטים קטנים כמוהו הם קבוצת סיכון.
    יכול להיות שהוא מוליך כדור פחות טוב מקיירי אבל יש לו פריצות לסל בקו ישר והחלטי, הוא מזכיר לי שחקן אגדי אחר דווקא מכדורגל – רונאלדו הברזילאי, שהיה יורה את הכדור לתוך הרחבה ופורץ בצורה מסחררת.

  15. asaf

    9 ינו 2022 13:39:24

    טור נהדר פתיבר.. מורגש שנכתב מאהבה רבה … בעיניי לגמרי סוג של שרשרת המשך לגריט אנד גרינד המקורית בשדרוג אחד של סופרסטאר שלא היה להם אז בדמות ג'ה ועם מלוא ההערכה לקונלי את גאסול.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט