אלוף עולם בשחייה בן 41 / מולי

אז אתמול אחר הצהרים אני יושב לי להנאתי על המדרכה מתחת לגגון הקיוסק של מנש, מתבודד מהאחרים באמצעות מסיכה כפולה, ומבודד עצמי מכרמל, הסופה, בעזרת שני מעילים, סוודר, וכוס תה חם ממנה אני יונק בעזרת קשית מתחת למסיכות.
הטלוויזיה של מנש מטרטרת כרגיל את ערוץ הספורט, ואני מנסה שלא להקשיב לברברת האינסופית ומלא תפילה לשמוע מישהו מבקש החלפת ערוץ, אבל מתעצל לעשות זאת בעצמי.

אחרי השלוק השלישי מופיע דן היחף ואני נושם לרווחה כי ברור לי שתוך פחות מדקתיים ורבע הערוץ יוחלף. דן "היחף" מוכר בכל השכונה כאחד שבקיץ ובחורף הולך ללא נעלים, מה שמודגש אפילו יותר מאחר והוא נוהג ללבוש רק מכנסיים קצרים. אז אם אתם מסתובבים בגשם בפסגת זאב ורואים גבר כבן ארבעים, יחף, עם מכנסיים קצרים, דובון, ומטריית פסים אדומה-שחורה, דעו לכם שזה דן היחף.

לא עוברת אפילו דקה מרגע שדן היחף נכנס לקיוסק של מנש, והברברת שבמסך משתנה לשידור ישיר מאליפות העולם לברכות קצרות שנערכת באבו דאבי, ואני נושם לרווחה וכאות תודה לדן היחף מרים לעברו כשהוא יוצא החוצה את כוס התה ולוקח עוד שלוק מהקשית.

"אני אוהב שחייה עוד מימי בקיבוץ," אומר לי דן ומתיישב מטרים שניים ממני ליד השולחן השני (מתוך שניים) ואנו צופים בשתיקה בתחרות חותרת אחרי תחרות מעורבת…"
יש משהו מרגיע בצפייה בשתיקה עם גברים חצי זרים. אתה לא חייב להוכיח את הידע שלך, לא חייב להיות בקי בכל דבר. אבל דן הוא אדם שאוהב לדבר. גם אם לעצמו, אז בבריכה השלישית של גמר המאה מטרים חתירה לנשים הוא שואל ספק אותי, ספק את עצמו: "שחייניות חייבות חזה שטוח כדי לשחות מהר?", ואני אמנם מחייך מתחת למסיכה אבל לא מוציא שום נהמות מאת הפה.

כשמגיע אחר כך משחה הגמר לחמישים מטר בסגנון פרפר, והשדרן מציג את ניקולאס סנטוס מברזיל בן ה-41, שהוא גם שיאן העולם עם תוצאה של 21.75 אותה קבע בגיל 39!!!, אני רואה את דן מתחיל לנוע באי שקט במקומו. "הסנטוס הזה יותר מבוגר ממני ולא רק שהוא שיאן עולם? הוא גם מגיע לגמר אליפות העולם?" הוא כמעט צועק מתסכול, ואני סותם את הפה.

ארבע שריקות משרוקית לסיום הכנות השחיינים, שריקה אחת ארוכה והם עולים לדוכני הקפיצה. הכרוז ממלמל משהו בקול רם והם מתכופפים, אני שם לב שסנטוס מכווץ טיפה שונה מהאחרים, השופטים בוחנים את כולם ונסוגים, וצליל ההזנקה מעיף את השחיינים למים.
21.93 שניות אחרי ניקולאס סנטוס מסיים ראשון את המקצה וזוכה במדליית זהב, חמש מאיות לפני קרטר דילן מטרינידד וטובאגו ועשרים שנה אחרי שהוא משתתף לראשונה באליפות העולם לשחייה.

דן היחף מתחרפן לידי. לא מאמין למראה עיניו, "בא לי לקפוץ לשלולית משמחה ועצבים!" הוא צורח ועושה זאת, בועט בגשמי הסופה הזורמים אל תעלות הניקוז המוצפות.

ואני חושב לעצמי שצריך להאמין שאתה יכול. וכאשר ניקולאס סנטוס מודיע לעולם שהוא חושב לפרוש באליפות העולם הקרובה הנערכת ביפן, אחרי שהוא חוגג ארבעים ושתיים, אני חושב לעצמי גם שכל אחד מאיתנו, בני הארבעים ומעלה, צריך לקחת ממנו דוגמה ולנסות לשבור שיאים כל יום, אפילו אם הם לא שיאי עולם…

ניקולאס סנטוס על דוכן המנצחים

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  3. מנחם לס

    21 דצמ 2021 15:39:46

    מולי, הכתיבה שלך שווה זהב. לא משנה על מה אתה כותב. נסה למצוא נושאים – אפילו ליגה ג' – ולהעשיר אותנו בכתיבתך. לבי כואב ודואב שרק אלכס ואני מכל חברי הצוות והעורכים ניכנסים, קוראים, ומגיבים.

  6. יואב

    21 דצמ 2021 21:18:46

    תודה מולי.
    בימים שכאלה שעוברים על הפועל שלנו בחוויה המחודשת בליגת העל אפשר להתעסק באליפות העולם בבריכות קצרות.

  9. TheMike

    22 דצמ 2021 09:04:38

    קצת נאיבי להניח שאין כאן שימוש בחומרים אסורים. בלי קשר, להיות ברמה הגבוהה הזו בגיל כזה, גם עם חומרים אסורים, זה מדהים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט