שבת בבסיס: מכירת החיסול של קוני מאק / יוני לב ארי

ככל שהולכים רחוק יותר, הסיפורים שסובבים את עולם הבייסבול האמריקני נשמעים יותר ויותר מופרכים, ופחות ופחות מאומתים. ובמקביל, יותר ויותר מעניינים. כך גם סיפורה של קבוצה – הפילדלפיה את'לטיקס של תחילת המאה הקודמת. לקבוצה היה בעלים / מנג'ר בשם קוני מאק, אחת הדמויות היותר צבעוניות ומיוחדות בענף.

קוני מאק (צילום: Philadelphia Inquirer)

מאק בנה קבוצה לתפארת, והוביל את האייז שלו לשלוש אליפויות בארבע עונות – 1910, 1911 ו-1913, עם מאזן כולל של 4:12 בשלוש סדרות הוורלד סירייס. גם בעונה בה האת'לטיקס לא זכו, הם סיימו במאזן של 62:90, אך הרד סוקס טסו ל-47:105 מפחיד. בקיצור, מדובר היה בפרנצ'ייז החזק בליגה.

מאק אנד צ'יז

עונת 1914 לא נראתה שונה מהאחרות. פילדלפיה סיימה את העונה במאזן 53:99, עם יתרון של 8.5 משחקים על פני הרד סוקס, ושייטה לה לוורלד סירייס. זו היתה קבוצה כמעט מושלמת. בהתקפה, כיכבו שני הסטארים הכי גדולים בליגה: אדי קולינס ופרנק "הום ראן" בייקר. קולינס חבט 344. עם 58 גניבות בסיסים, ובייקר הוסיף 319., כשהוא מעיף 12 הום ראנס – המון לתקופת ה-Dead Ball.

מתנה לגולשי הופס – פוסטר של אדי קולינס (צילום: Britannica)

גם בגזרת הפיצ'ינג האייז היו ליגה בפני עצמם. שני האייסים, שיגיעו בהמשך לקופרסטאון, היו צ'יף בנדר ואדי פלאנק, ולצד הרב פאנוק הם ייצרו 43 ניצחונות ב-1914, עם ERA של 2.64. ועל כל החבורה הזו ניצח מאק, אחד המנג'רים המעוטרים במשחק, עם 3,731 ניצחונות בקריירה.

ה-בוסטון מרתון

מהצד השני, עמדה קבוצה בשם בוסטון ברייבס, הקבוצה השניה של העיר, זאת מהנשיונל ליג. הביירבס, שלא השיגו עונה עם מאזן חיובי מאז 1902, ולא סיימו עונה במקום הראשון מאז 1898, תפסו ב-4 ביולי את המקום האחרון בבית. אבל ריצה פסיכית סידרה להם את המקום הראשון בסיום העונה הסדירה, עם יתרון של לא פחות מ-10.5 משחקים, והנה יש לנו וורלד סירייס.

"הום ראן" בייקר בפוזה מוכרת (צילום: eBay)

העובדה שהברייבס לא הרשימו חצי מהעונה, והיכולת הפנומנלית של האת'לטיקס לאורך ארבע השנים האחרונות, העניקו בכל מקום את היתרון לפילי, לרוב בצורה משמעותית מאוד. זה הגיע למצב, בו קוני מאק החליט לתת לבנדר שבוע חופש, כדי שזה יילך ללמוד את הברייבס. או אז הסתבר שהבחורצ'יק העדיף לנצל את הזמן לחופשה, כשאמר: "למה שאבזבז את הזמן שלי בשביל חבורה של Bush League Hitters?" אתם יודעים מה יוצא משוויץ…

המשחק הראשון התקיים ב-Shibe Park שבפילדלפיה, ובנדר, שכזכור זלזל ביריבה, הבין מהר מאוד עד כמה הוא טועה. האיש שניצח במהלך העונה 17 משחקים, חטף שש ריצות ב-5.1 אינינגים, ו-"הוביל" את קבוצתו לתבוסה 7:1 בגיים וואן. מהצד השני עלה דיק רודולף, שבעצמו ניצח 26 משחקים במהלך העונה הסדירה, לא רע בכלל, ואיזה קונצרט הוא נתן…. תשעה אינינגים, ריצה אחת, גם היא בעקבות טעות בהגנה, ושמונה סטרייק אאוטס.

נראה קשוח. צ'יף בנדר (צילום: Pinterest)

לס מן, מור ווינס

גם למשחק השני הברייבס העלו פיצ'ר עם 26 ניצחונות – ביל ג'יימס, שביחד עם אדי פלאנק ייצרו פיצ'ינג דיול נפלא. פלאנק היה מצוין, כשהוא מעניק לקבוצתו תשעה אינינגים של ריצה אחת. אך גם זה לא הספיק, כשהברייבס לא הרשו אפילו את זה. 0:1 קטן-גדול, בזכות סינגל של לס מן באינינג התשיעי, אחרי טעות בהגנה של אמוס סטראנק. ופתאום האייז נוסעים לבוסטון בפיגור 2:0.

בשלב הזה החלו לרוץ השמועות, כאילו יש פה איזה סיפור. קוני מאק היה ידוע בקמצנותו כלפי המועדון, קצת כמו שמדברים היום על יואב כץ והפועל חיפה, ונראה היה שהתכונה הזו השפיעה על המוטיבציה של שחקניו, שפתאום הפסיקו לתפקד. עכשיו מגיע המבחן האמיתי שלהם, שני משחקי חוץ בבוסטון. המזל – הברייבס סגרו באוגוסט את המגרש הביתי לשיפוצים, ומארחים בפנוויי פארק של הרד סוקס, מה שאיבד מעט מהכח שלהם.

אולי על שם אדי נקרא התרגיל "פלאנק"? (צילום: cooperstownexpert.com)

המשחק השלישי כבר נראה קצת אחרת. פילי הובילה 0:1 בראשון, 1:2 ברביעי, ו-2:4 בעשירי העליון. אך האנק גאוודי, שהעיף בכל 1914 שלושה הום ראנס, ובקריירה כולה 21, החל את התחתון עם אחד כזה, ובהמשך ג'ו קונולי השווה ל-4:4. בילי ג'יימס, ההוא שניצח את המשחק השני, עלה מהבולפן, והברייבס מצאו דרך לנצח את המשחק ב-12 התחתון 4:5. והנה, אנחנו ב-0:3.

עם הגב לגרין מאנסטר

המשחק הרביעי היה הצ'אנס האחרון של האייז להראות מה הם שווים. אך מהצד השני שוב עלה רודולף, ההוא שנעל אותם על ריצה אחת במשחק הראשון. והנה, שוב זה קרה, כשרודולף שוב רשם תשעה אינינגים של ריצה אחת, עם שבעה סטרייק אאוטס. וואו. הברייבס ניצחו 1:3 השלימו סדרה ב-0:4, והיו לראשונים בהיסטוריה של המשחק שזוכים בוורלד סירייס אחרי סוויפ.

לא השאיר להם סיכוי. ביל ג'יימס (צילום: lelands.com)

איפה "הום ראן" בייקר? איפה אדי קולינס? בייקר סיים את הסדרה עם ממוצע חבטות 250., ואפס הום ראנס. קולינס, שחבט 421. בוורלד סירייס הקודם, נעצר על 214. (פשוט הפך את הספרות), בלי אקסטרה בייס היט אחד לרופאה. וכלל שחקני הפילי כקבוצה? חבטו 172. עלוב, עם אפס הום ראנס.

קוני מאק לקח את הסיפור הזה קשה. מאוד קשה. אפילו אישי. לי? לי אתם עושים דבר כזה? אני אראה לכם מה זה. יום אחרי אותה הסדרה, החל מאק לפרק את אחת הקבוצות הגדולות שידע עולם הבייסבול.

תאמינו או לא, כך נראה דיק רודולף (צילום: bestsportsphotos.com)

עניין פדרלי

היה פה לא מעט עניין כלכלי. מצד אחד, ההכנסות של האייז היו בירידה, גם במהלך עונת 1914 המוצלחת, כנראה בשל העובדה שהקהל כבר היה די שבע מההצלחות, אחרי עונות כל כך טובות. הבעיה הנוספת: במהלך אותן השנים, החלה להתפתח ליגה מקבילה, ה-פדרל ליג, שמשכה אליה לא מעט שחקנים עם משכורות יפות, דבר שלקוני מאק, הקמצן כזכור, היה קשה להתמודד איתו. לכן הוא ניסה למכור כמה שיותר שחקנים, כדי לקבל משהו תמורתם.

זה החל עם אדי קולינס, שנשלח לווייט סוקס תמורת 50,000 דולר. הכוכב השני, "הום ראן" בייקר, הסתכסך עם מאק, ישב בצד כל עונת 1915, וב-1916 נמכר ליאנקיז תמורת 35,000 דולר. צ'יף בנדר נטש לפדרל ליג, כשהוא חותם בבולטימור טראפינס, לאחר שמאק לא הסכים להשוות את השכר שבולטימור הציעה לאייס שלו. מייד אחריו, ממש באותו היום, גם אדי פלאנק עבר לליגה המקבילה, כשהוא חותם בסיינט לואיס טריירס.

מעט מדי, מבוגר מדי. נג'וי (צילום: Athletics Nation)

Ace Off Base

כשהחלה עונת 1915, הרב פאנוק היה האייס של החבורה. ולאחר שהוא נתן כמה משחקים טובים, מאק "העניש" אותו, ושלח אותו לרד סוקס. הרכש היחיד של מאק באותה הפגרה היה נאפ נג'וי, שחקן מצוין, הול אוף פיימר לעתיד, אך אז הוא כבר היה בן 39, והתקשה באמת לתרום.

שימו לב מה קרה לשאר הסטאטרים שנשארו בקבוצה: רוב ברסלר, שהשיג 4:10 עם 1.77 ב-1914, סגר עונה עם 17:4 ו-5.20. ג'ו "בולט" בוש, צנח מ-12:17 ל-15:5, כשהאיש שניצח הכי הרבה משחקים היה וולדון ווייקוף, עם עשרה כאלה, לצד 22 הפסדים…

מאק על ספסל האת'לטיקס, עם אחד מממאניו, איירה תומאס (צילום: Hartford Courant)

בינתיים המכירה נמשכה, רק שעכשיו שחקנים כבר שמחו ללכת. הפיצ'ר בוב שווקיי נשלח ליאנקיז, האאוטפילדר אדי מרפי (פחות מצחיק מהשוטר מבברלי הילס) עבר לווייט סוקס, והשורט סטופ ג'ק בארי עבר לברד סוקס.

וכך, קבוצה שרשמה בשש עונות מאזן של 328:583, עם 66.9 אחוזי הצלחה, עברה בתשע הבאות למאזן של 911:388, עם 32.6 אחוזי הצלחה. בעונת 1916 רשמו האת'לטיקס מאזן של 117:36 עם 23.5 אחוזי הצלחה, הכי מעט בהיסטוריה של המשחק, עד היום. וואו. איך נעלמת לה תהילת עולם….

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. יופי של כתיבה, עונג שישי של ממש.
    משהו איזוטרי על קוני מאק שצץ לי בראש- היה אחד משני אנשי בייסבול שנכחו בהלווייתו של מרטי ברגן, שהיה קאצ'ר אדיר ששיחק בבוסטון בינאיטרס בתחילת המאה ה-20, אבל סבל ככל הנראה מסכיזופרניה פרנואידית שהובילה אותו לרצוח את כל משפחתו (אישה ו-2 בנות) בגרזן ולהתאבד בשנת 1900.

  2. מעולה יוני. רק בבייסבול אדם לבוש חליפה שלושה חלקים נחשב ״דמות צבעונית״. צריך להגיד, האיש היה אגדה עוד בחייו, אימן, ניהל והיה הבעלים של הפילדלפיה את׳לטיקס בין השנים 1900 עד 1950, וגם אחרי המכירה הזו, הוא לקח עוד שתי אליפויות, ב1929 וב1930. לכשפרש, רשם שיא בלתי נתפס של 7,500 משחקים כמנג׳ר, וכמובן הוא גם מחזיק במספר השיא של נצחונות, הפסדים ותוצאות תיקו, כשאחריו טוני לה רוסה בפיגור של אלף ומשהו בכל קטגוריה ויותר מ2000 בכללי, וכמובן לא מאיים על קוני מק כלל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט