לא היה צריך את הסיפור הזה כדי להפוך את ג'ורג' הרמן "בייב" רות' לאחת הדמויות יוצאות הדופן שראה עולם הבייסבול. אבל הוא בהחלט שם אותו במקום אחר. הבייב, לדעת רבים גדול שחקני הבייסבול בכל הזמנים, חתום על כמה רגעים בלתי נשכחים לאורך הקריירה. אך באותו היום, ה-1 באוקטובר 1932, הוא כנראה הרגע הזכור ביותר שנוגע לרות'.

בואו נתחיל במעט רקע על הבחורצ'יק. רות' נולד ב-6 בפברואר 1895, בבולטימור, מרילנד. ב-1914 רשם את הבכורה שלו במדי הבוסטון רד סוקס, גם כחובט וגם כפיצ'ר, כשהוא מצטיין בשני התחומים. כפיצ'ר הוא הגיע לשיא ב-1916, עם מאזן של 12:23 ו-ERA של 1.75.

יכולות ההתקפה שלו החלו להרשים דווקא בעונתו האחרונה במסצ'וסטס, 1919, עם 29 הום ראנס וממוצע חבטות 322.. רות', למעשה, היה זה שהחל תקופה חדשה בבייסבול, כשממנו והלאה הום ראן הפך להיות כלי משמעותי בארסנל של החובטים. סוג של סטפון קרי של הבייסבול, אם תרצו.

New York, New York

ב-1920 עבר הבייב מבוסטון לניו יורק יאנקיז, אז עדיין מדובר היה בקבוצה קטנה, ללא אליפות אחת לרפואה. כבר בעונתו הראשונה במדים החדשים העיף הבייב 54 הום ראנס, שיא שהוא בעצמו שבר עונה לאחר מכן, עם 59. המספר הגבוה ביותר אליו הגיע – 60, נרשם באחת העונות הגדולות ביותר של המועדון – 1927, כשה-שישים האלה יחזיקו כשיא עד 1961, אז רוג'ר מאריס יגיע, לבוש באותם המדים.

בינתיים רשם רות' שלוש אליפויות במדי הרד סוקס – 1915, 1916 ו-1918, ועוד שלוש במדי היאנקיז – 1923, 1927 ו-1928, כשבעונות הללו הוא מוקף בחובטים מעולים שמייצרים ביחד את הכינוי Murderer's Row.

עונת תרצ"ב

או אז הגיעה עונת 1932. היתה זו העונה האחרונה בה רות' הגיע עם היאנקיז לפלייאוף, כשגם היכולת האישית שלו, בגיל 37, החלה להידרדר. רות' חבט בעונה זו 41 הום ראנס "בלבד", הכי מעט מאז ה-25 שלו ב-1925, כשזו הפעם האחרונה בקריירה שהוא עובר את ה-34, והפעם האחרונה ששמו נכלל ברשימת ה-MVP.

באותן השנים, הפלייאוף היה סדרה בודדת – וורלד סירייס, הראשונה מהנשיונל ליג מול הראשונה מהאמריקן ליג. הקאבס סיימו את העונה עם מאזן 64:90, מרחק ארבעה משחקים מהפיטסבורג פיירטס. היאנקיז סגרו עונה של 47:107, עם יתרון עצום של 13 משחקים על הפילדלפיה את'לטיקס. ב-28 בספטמבר נפגשו השתיים, בקרב על התואר, סדרה של הטוב מ-7. היאנקיז מחפשים אליפות ראשונה מאז 1928, הקאבס? מאז 1908.

בילי בוי

נעזוב לרגע את רות' והיאנקיז, ונעבור לסיפור מקביל, שמאוד קשור. החל מעונת 1931, השורט סטופ של הקאבס היה בחור בשם בילי ג'ורגס. שחקן חביב, שאם לא הסיפור הזה, כנראה היה נשכח מעל לדפי ההיסטוריה. אך בבוקר ה-6 ביולי 1932, ג'ורגס בן ה-24 שמע דפיקות על דלת חדר 509 במלון קרלוס, בו שהה, לקראת משחק הבית של הקאבס מול הפילדלפיה פיליס (היו אז שתי קבוצות מפילדלפיה).

בילי פתח את הדלת, והופתע לראות את ויולט פופוביץ', האקסית המיתולוגית. השניים, אחרי כמה שנים של מערכת יחסים מאוד מסועפת, נפרדו לא מזמן, ביוזמתו של בילי כנראה, לאחר ויכוח סוער כשהם שהו בניו יורק. הפרידה, כך עושה רושם, לא באה בטוב לגברת פופוביץ' המאוהבת.

No More Dates

הסיבה לפרידה? הקאבס, באותה העונה, התמודדו על המקום הראשון, כשערב המשחק הם היו מרחק שלושה משחקים בלבד מהיעד. בילי שלנו החליט שהבייסבול יותר חשוב לו מהגברת פופוביץ', דבר שאינו מובן מאליו, ואמר לה: "אני לא מתכוון לצאת איתך לדייטים, יש לנו סיכוי לזכות באליפות, אני חייב לנוח בין המשחקים".

פופוביץ', שגם ככה עברה חיים לא פשוטים, התקשתה לקבל את הפרידה, והחליטה לעשות מעשה. הגברת רכשה אקדח, נכנסה לחדרו של בילי וירתה שלוש פעמים. השניים נאבקו זה בזה, כשבילי מנסה להוציא מפופוביץ' את האקדח. הכדור השלישי פגע לוויולט בידה השמאלית, אך למזלם של השניים אף כדור לא סיכן את חייהם, והם נלקחו להמשך טיפול בבית חולים.

ג'ורגס מציג: הקאמבק

חיפוש משטרתי בחדרה של פופוביץ' גילה לא מעט בקבוקי אלכוהול ריקים, ומכתב, בו היה רשום: "אין לחיי משמעות בלי בילי. אך למה שאעזוב לבד? אקח אותו איתי". בהמשך היא הכחישה שזו היתהה תכנית שלה, וטענה שכתבה את המכתב בהשפעת אלכוהול: Too Much Gin. ג'ורגס החליט לא להתלונן כנגד פופוביץ', כשהוא מנסה לשכוח מהפרשה כמה שיותר מהר.

חלפו 16 ימים מאותה התקרית, וג'ורגס חזר לליינאפ של הקאביס, בהפסד לפיירטס 3:1 ב-22 ביולי, כשהוא תופס את עמדת הבסיס השלישי וחובט 1 מ-3. אך מאז התקרית בילי לא חזר להיות השחקן שהיה לפני כן, גם בהגנה וגם בהתקפה. גם הקאבס נכנסו לתקופה לא טובה, ומי ששילם את המחיר היה המנג'ר, רוג'רס הורנסבי, שהוחלף בצ'ארלי גרים. עם המנג'ר הגיע גם שורט סטופ חדש, מארק קואניג, שהחליף את ג'ורגס המקרטע.

דונקי קואינג

השינוי הזה הטיס את הקאבס קדימה, קואניג חבט 353. ב-33 משחקים, כש-3 ראן ווק אוף הום ראן שלו ב-20 באוגוסט החל ריצה של 14 ניצחונות ברציפות, שהסתיימו במקום הראשון בטבלה, משם הקאביס כבר לא הסתכלו לאחור.

ב-28 ספטמבר יצאה הסדרה לדרך, ביאנקי סטדיום הישן, כשהיאנקיס מביסים את הקאבס 6:12, הודות למשחק מצוין של הסטארטר רד ראפינג, והום ראן של לו גריג. מי שפתח במשחק הזה כשורט סטופ היה קואניג כמובן, כשג'ורגס שלנו צופה מהספסל. גם המשחק השני היה בשליטה מקומית, כש-לפטי גומז הוביל את ניו יורק ל-2:5 וליתרון 0:2 בסדרה. נוסעים לשיקגו.

אהבה לא היתה שם

לאורך כל הסדרה, רות', שמאוד אהב לדבר, הקניט את היריבה בכל אמצעי תקשורת אפשרי, כשהוא משתמש בכינויים סטייל Penny-Pinchers, Tightwads ו-Nickel Nurses, שום דבר שאנשי הקאבס שמחו לקרוא. כשהיאנקיז הגיעו לשיקגו, חיכתה לרות' קבלת פנים עוינת פלוס – 5,000 אוהדים המתינו לו בירידה מהרכבת. אישה אחת אף ירקה על אשתו כשהשניים נכנסו למלון. "שמעתי מילים שכלל לא ידעתי שקיימות", אמר רות'.

רות' החזיר מלחמה באימון, כשהוא ולו גריג העיפו כדור אחרי כדור מחוץ למגרש, והאאוטפילדר סינן: "הייתי מוכן לשחק כאן בשביל חצי מהמשכורת שלי, כדי שאוכל לחבוט בחור הזה כל חיי". קואניג גרר פציעה עוד מהמשחק הראשון בניו יורק, מה שהחזיר את החבר שלנו ג'ורגס לליינאפ בגיים 3.

בילי משני הצדדים

בילי החל לא טוב את המשחק, עם טעות שהעלתה את ארל קומבס, ה-ליד אוף, על הבסיס. גם ג'ו סוואל עלה עם הולכה, מה שהביא את רות' לצלחת עם שניים על הבסיסים. צ'ארלי רוט, הסטארטר של שיקגו, זרק כדור – רות' הטיס אותו לסנטר פילד – והיאנקיז ביתרון 0:3. ג'ורגס החזיר באינינג הרביעי עם ליד אוף דאבל, כשבסופו של דבר הוא מגיע הביתה ומשווה את התוצאה ל-4:4. היתה זו הפעם הראשונה בסדרה שלקאבס היה מומנטום.

רות', שהיה אמור לתפוס את החבטה של ג'ורגס אך כשל, חיפש דרך להחזיר לקהל של הקאבס, שלא הפסיק לצחוק עליו לאחר אותו הניסיון הכושל בהגנה. החמישי העליון החל, ועם אאוט אחד עלה הבייב לחבוט. זה היה הרגע בו אוהדי הקאבס, בטוחים יותר בעקבות ה-4:4, הגבירו הילוך כלפי האאוטפילדר, כשמגוון לימונים נזרקו לעברו, לצד הקללות הרגילות – Big Belly, Grandpop או Balloon Head היו הבולטות בשטח.

יד האלוהים

יש שחקנים שדברים מהסוג הזה מוציאים אותם מדעתם. ויש את בייב רות'. הספירה החלה עם סטרייק אחד, שהבייב הסתכל עליו בלי לזוז. לאחר מכן הגיעו שני בולס, ואז עוד סטרייק, שאיזן את הספירה על 2-2. הכל מוכן.

ואז זה הגיע. רות' הרים את ידו השמאלית, ושלח שתי אצבעות קדימה. לאן? כל אחד יגיד משהו אחר. היו את אלה שחושבים שהוא הצביע אל עבר הספסל של הקאבס, משם הגיעו הרבה קללות, כאילו אומר להם: "תשתקו". היו שחשבו שהוא הצביע לכיוון אוהדי שיקגו, עם אותו המסר. היו שחשבו שהוא מצביע לכיוון הפיצ'ר, כאילו מסמן עם שתי האצבעות, משמע – זה רק שני סטרייקס, עוד לא פסלת אותי.

התעלומה הגדולה בהיסטוריה של המשחק

והיו את אלה שיישבעו, שהוא הצביע אל עבר הסנטר פילד, כאילו אומר – הכדור הבא יילך לשם. וזה בדיוק מה שקרה. הבייב הטיס את אחד מההום ראנס הרחוקים ביותר שנראו אי פעם בריגלי, יש שיגידו שזו טס 500 פיט מההום פלייט, ונעלם בערך כמו הכדור של ג'וש גיבסון מהשבוע שעבר. 4:5 ניו יורק, שמפה כבר לא הסתכלה לאחור. זו, רבותי, נחשבת לאחת התעלומות הגדולות בתולדות הספורט האמריקני, וכנראה תישאר כזו לעד.

תעלומה או לא, התכוון או לא? דבר אחד ברור. הבייב התמודד עם המון לחץ, ערמות של קללות, שריקות בוז ולימונים שנזרקו לעברו. ועדיין, מצא את הפוקוס להעיף כדור הרחק הרחק, למקום ממנו הוא כבר לא יחזור. ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.

יש אליפות!

כדי לסיים את החלק הטכני בסיפור, מייד אחרי רות' עלה גריג, ובפיץ' הבא שצ'ארלי רוט זרק הוא קבע 4:6, בדרך ל-5:7 במשחק הזה ו-0:3 בסדרה. למחרת היאנקיז הביסו את שיקגו 6:13 ולקחו אליפות, האחרונה של רות' בקריירה, עם 0:4 מוחץ. הקאבס ימשיכו לחכות לאליפות הבאה שלהם עוד 84 שנים. ההום ראן המפורסם, היה האחרון של רות' בקריירת הוורלד סירייס המאוד מרשימה שלו.

באותו המשחק נכחו 49,986 אוהדים, בהם גם פרנקלין ד. רוזוולט, המועמד מטעם הדמוקרטים לנשיאות, שזרק את הכדור הראשון במשחק. "לא יאמן", הוא אמר בסיום על הסיפור של רות'. לצידו ישב ג'ון פול סטיבנס, שעם השנים יהפוך לבכיר במערכת המשפט האמריקנית, ואוהד קאבס ידוע, שאמר: "רות' אכן הצביע לכיוון הסנטר פילד, והוא אכן העיף לשם את הכדור, זה באמת קרה".

מי שהמציא את המונח הזה, Called Shot, היה העיתונאי ג'ו וויליאמס, שכתב עוד באותו היום למהדורה המאוחרת של ב-New York World Telegram:

Ruth Calls Shot as he Puts Home Run No. 2 in Side Pocket

הוא המשיך וכתב: "באינינג החמישי, כששחקני הקאבס מתעללים בו מהספסל, רות' הצביע לסנטר פילד וירה כדור אדיר למקום אליו לא הגיע עד היום אף כדור". וויליאמס היה כנראה היחיד שהתייחס כבר בשלב הזה למחווה של הבייב כאילו הוא קבע לאן יעיף את הכדור.