הספרס מפסידים ללייקרס, דוראנט מנצח באוקלהומה, ועוד 5 משחקים בסיקור יום ראשון / רועי ויינברג והלהקה

והלילה בסיקור – שירה, גיטרה, קלידים, תופים וקרן יער – רועי ויינברג. מצילתיים ולייקרס-ספרס – מאנו דה מאן. גיטרה צד וחליל באס- שקד יעקובי.

לוס אנג'לס לייקרס (6-8) 114 – סאן אנטוניו ספרס (9-4) 106

שתי קבוצות חסרות, וחלשות למדי, התייצבו הלילה בסטייפלס סנטר בל.א, אבל חוקי המשחק קובעים שאחת מהן חייבת לנצח, ולדאבון הלב הייתה זו דווקא הקבוצה המקומית.

הלייקרס, ללא אוסטין ריבס הרוקי המוכשר, קנדריק נאן הצלף, טרבור אריזה הבלתי נגמר, ושחקן אלמוני בשם ג'יימס פתחה את המשחק עם ווסטברוק, בראדלי, טיילר הורטון טאקר התותח, כרמלו ודייויס.

מולה, הספרס במצוקת גובה, כשפולטל עדיין לא כשיר לשחק אחרי שהחלים מקורונה, ג'וק לנדייל, סנטר רוקי מאוסטרליה שגויס מחוץ לדראפט גם הוא בחוץ בגלל קורונה, וגם זאק קולינס כמובן עדיין לא החלים, פתחה את המשחק עם דרו יובנקס בסנטר, קלדון ג'ונסון ומקדרמוט בכנפיים, וייט ומורי.

דייויס קולע נקודות ראשונות מול יובנקס, מאורע שיחזור על עצמו פעמים רבות במהלך הערב, קלדון ג'ונסון עונה בסל, ושוב הלייקרס הולכים על דייויס בצבע ובצדק – דומיננטיות כזו לא נראתה לפחות מאז… המממ… המשחק הקודם שלנו נגד דייויס והלייקרס. מסתמן שאין לנו פתרון לבחור, ואפילו אי אפשר לייחס זאת להעדרו של פולטל מאחר והנ"ל שיחק במשחק הקודם מולם.

ההגנות לא נמרצות במיוחד, סל רודף סל והמשחק מאוזן למדי עם 8-8 שהופך ל13-13. אם יש הבדל בין שתי הקבוצות הוא בכך שנראה שלדייויס קל יחסית לקלוע את הנקודות שלו בעוד אנחנו, כהרגלנו, יורקים דם על כל סל. אבל לא אלמן ישראל, לפחות לא בינתיים, כי שלשה של וואסל מעלה אותנו ל19-17 לראשונה במשחק, פער שלא יהיה גדול ממנו לטובתנו בהמשך הערב. דייויס ויאנג מחליפים סלים והמשחק מתנהל באווירה נינוחה להפליא – העבירה הראשונה נשרקת רק 3 וחצי דקות לפני סיום הרבע. איפה קרבות הפלייאוף המיתולוגיים? איפה שאק נגד טימי ומאנו נגד קובי? אולי זה המשחק שהשתנה, אולי אלה השחקנים ואולי זה פשוט לא משחק חשוב מספיק כדי שכולם יוציאו מעצמם את המיץ. גם פופ נראה רגוע למדי ולא הפגין את רפרטואר ההתפרצויות המוכר שלו.

יאנג עוד קולע ליתרון ספרסי 26-24 אבל מחטיא את ה"אנד וואן", בעוד שדייויס בצד השני דווקא קולע את זריקת הבונוס והלייקרס מובילים 27-26 ולא ישמטו את היתרון עד סוף המשחק. אנחנו עושים כמה שטויות והרבע מסתיים בחמש הפרש ללייקרס ובעיקר לדייויס ששיחק 12 דק', קלע 19/34 הנק' של הקבוצה, ב8/10 מהשדה, 2/2 מהשלוש וללא מאמץ נראה לעין. לא נותר אלא לקוות שיתעייף עם הזמן כי כרגע אין לנו פתרון.

הרבע השני נפתח כשאנחנו ממשיכים לעשות שטויות (פורבס עושה צעדים באזור קשת השלוש, גו פיגר). ראסל גומל לנו באיבוד כדור משלו, אבל יובנקס מצליח, איכשהו, להיתפס על הקפצה כפולה, דאבל בלשון העם, כאילו היה אני בגיל שמונה או משהו, והמשחק, ללא דייויס הנח על הספסל, בהחלט מתעלה לרמה נמוכה.

בהעדרו של דייויס זהו הווארד שחובט בנו בצבע, והיות שאנחנו מצליחים לאבד לא פחות מ-4 כדורים ברציפות (?!?! #^^^%%%%????), והיות שראסל תפס יום משלוש (התחיל עם 3/3 מהטווח ו"התיישר" רק בהמשך המשחק), הלייקרס פותחים בריצת 14-0 שצורמת לעין, מכבידה על הלב, ומכווצת את הנפש. מה יהיה?

שלשה של קלדון ג'ונסון מסמנת את שובנו לשורות הקולעים לאחר שתיים וחצי דקות של שכרון חושים נטול נקודות, וכל זה, כאמור, כדייויס נח את מנוחת היופי שלו על הספסל… לא נעים. אבל כמו פיהוקים, כנראה שגם כדורסל גרוע הוא עניין מדבק, ולכן לא רק אנחנו מחרבים את ההתקפה אלא גם הלייקרס מצטרפים אלינו והמשחק נראה כמו קומדית טעויות של שחקני הליגה למקומות עבודה.

כדי שהעסק יהיה עוד יותר מוזר הדבר היחיד שבאמת עובד אצלנו הן דווקא השלשות, לך תבין, ומי שקולע אותן, כרגע ב4/4 מהטווח הוא דווקא קלדון ג'ונסון, והפער מצטמצם ל44-38 לרעים, לפני שדייויס האיום חוזר, מטביע, שוב מטביע ועכשיו כבר 53-42. שלא תבינו אותי לא נכון – הלייקרס לא טובים במיוחד, רחוק מזה, אנחנו פשוט גרועים עוד יותר מהם וכמעט בכל אספקט של המשחק, הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית. השחקן היחיד שמזכיר במשהו את שחקני העבר הוא דווקא יאנג – חכם, מקבל החלטות טובות, נע, מוסר ועם יד רכה בתוך הצבע, אבל כשמישהו שהוא גירסא לא משודרגת של בוריס דיאו הוא לא ה"בוריס דיאו" שלך אלא ה"טים דאנקן" שלך, קצת קשה לבנות קבוצה של ממש.

עוד אני מספיד ומורי חוטף ומוסר לוייט שמטביע, הלייקרס ממשיכים לאבד כדורים ואנחנו בריצת 7-0 שמצמצמת ל58-51. דייויס מתחיל, סוף סוף, להחטיא, ונראה מעט עייף, אבל מסיים את המחצית עם 27/60 הנקודות של הלייקרס, מול 55 שלנו.

איפה הימים שלנו היה פאואר פוורוורד אימתני שהטיל חיתתו על היריבות? עברו לבלי שוב, כנראה, ונותרנו עם הגעגועים

המחצית השנייה נפתחת בקול ענות חלושה – טאקר קולע, מקדרמוט עונה, ראסל מפתיע אפילו את עצמו כשהוא קולע שלשה, חוטף ואיכשהו מצליח להחטיא את הדאנק הפנוי, וקצת אחר כך קולע עוד שלשה. היהפוך נמר חברבורותיו? עוד מוקדם לקבוע, אבל זו בהחלט שאלה שיכולה להכריע את גורלה של הלייקרס העונה.

יובנקס נחסם על ידי טאקר, שמקפיד לטפוח על פניו של הראשון כחלק מהמהלך. לא איש כיובנקס יתן לדבר כזה לעבור בשתיקה והוא הודף את טאקר בהתנגשות חזיתית, מתעמת גם עם דייויס שהתערב בעניין, וחוטף טכנית מיותרת למדי. אזרח אלמוני לבוש לבן, כובע של קאובוי על פדחתו, מתפרץ למגרש, והשדרנים של הספרס תוהים האם זה חוקי.

בינתיים כרמלו צולף עוד שלשה, הפער צומח ל-13 ופופ לוקח פסק זמן. סלים של ואסל ויאנג בצבע מצמצמים קמעא ועכשיו תורו של ווגל לקחת פסק זמן. מורי מחטיא שתי זריקות עונשין רצופות, מתעצבן, חוטף ומטביע, אבל המונקים והאלינגטונים של הלייקרס מחזירים מעבר לקשת, יאנג באסיסט יפהפה לווקר, דייויס, מונק ועוד אלינגטון והתוצאה כבר 90-77. אין ספק שההגנה שלנו, גם היא, חלשה. כולם, משני הצדדים, מחטיאים ללא הרף והרבע מסתיים ב-11 הפרש. אנחנו נראים עייפים, לא מאורגנים וחסרי כשרון. הם נראים די דומה אבל קולעים קצת שלשות וקצת דייויס.

הרבע הרביעי מעלה שאלות – האם דייויס יתעייף? האם אנחנו נתאפס על עצמנו או שלא? האם בכלל אפשר לדבר ברצינות על להתאפס על עצמנו כשנראה שהתצורה הלא מאופסת היא היא הכלל ולא היוצא מהכלל? כנראה שלא, אבל בואו נראה.

שלשה נוספת של קלדון מצמצמת ל-8 אבל טאקר מיד סוחט עבירת תוקף והאופטימיות, נמוכה ממילא, דועכת עוד יותר. אנחנו מתקשים לנוע בהתקפה – הכדור עוד איכשהו זז לאיטו, אבל השחקנים על המגרש הרבה פחות. מעניין מדוע – האם שיטת המשחק עדיין לא הבשילה והשחקנים לא יודעים לאן ללכת ומתי? או שסתם ההפסדים פוגעים במוטיבציה? או שלא רק שהשחקנים של היום פחות טובים מאלה של פעם הם גם פחות מסוגלים להבין את שיטת המשחק? ימים יגידו, ועד אז נמשיך לסבול מדייויס בצבע 98-88.

מספר שלשות של וואסל משאירות אותנו בתמונה ולפתע הם עם 105 ואנחנו עם 103! היתכן? האמנם? יש משחק? יש סיכוי לעקיצה לקראת הסוף?

ובכן, לא ממש – טאקר מעלה ל107-103 שתי דקות לסיום, מורי מחטיא, דייויס מושך את ההגנה ומוציא לשלשה של כרמלו, יאנג מאבד ועכשיו כבר 7 הפרש דקה ומשהו לסיום. קלדון קולע שלשה נוספת, 112-106, וואסל חוטף אבל מורי מחטיא, ולמרות שנותרה רק עוד חצי דקה לסיום הספרס משום מה לא עושים עבירה כדי לעצור את השעון (סמיילי מושך כתפיים), ובסוף 114-106 למקומיים.

בלייקרס בלטו דייויס האיום עם 34 נק', 15 ריב', 6 אס', 2 חט' וחסימה אחת. שאר הנקודות דווקא התחלקו יפה בין שאר השחקנים כשטאקר עם 17, מונק 16, אלינגטון וכרמלו עם 15 כ"א, וראסל עם 14, כולל 3/5 מעבר לקשת, 10 ריב', 7 אס' ו-7 איבודים, אבל לא מותיר חותם מיוחד על המשחק, לטוב או לרע.

בספרס בלטו קלדון ג'ונסון, עם 24 נק' ו6/9 משלוש (שיא קריירה לקליעות מהטווח), ומורי עם טריפל-דאבל של 22, כולל 2/4 משלוש, 10 ריב' ו-10 אס', כמו גם 3 חטיפות וחסימה אחת. לא רע בכלל. וואסל עם 19, יאנג 17 ודרק וייט עם 10 תרמו גם הם להפסד. מקדרמוט ממשיך להראות לא מחובר לקבוצה עם 8 נק', 3/9 מהשדה ו2/5 משלוש, ואני לא בטוח שאני מבין למה בעצם הביאו אותו, ותוהה האם לא כדאי להטרידו בקרוב.

מה אפשר ללמוד מהמשחק הזה? כנראה שלא יותר מדי, אבל בכל זאת – הלייקרס, בשלב זה, וללא לברון, אינם קבוצה טובה במיוחד והתלות שלהם בדייויס גבוהה מאד. לברון יחזור, וזה יתן להם בוסט נוסף ומשמעותי קדימה, אבל הם חייבים לייצר שיטות משחק נוספות ולשפר את ההגנה. טאקר שחקן מצוין, זה ידענו, אבל זה היה משחקו הראשון אחרי ניתוח בבוהן, כך שבאמת כל הכבוד לו על התצוגה הערב.

הספרס, נכון לעכשיו, היא קבוצה חלשה מאד. בהגנה יש לנו בעיה עם גבוהים בצבע, נוסח דייויס, וגם עם גבוהים מחוץ לצבע, נוסח פורזינגיס. יש לנו גם בעיה עם גארדים, הן זריזים שחודרים לצבע, כמו טאקר וברונסון מדאלאס, והן צלפים שזורקים מבחוץ כמו לוקה ומונק. עם מי אין לנו בעיה? קשה לי לחשוב על מישהו כזה כרגע. ההתקפה באמת נראית תשושה – פיזית, מחשבתית, קליעה וסתם חוסר ריכוז. קשה לי להעריך עד כמה המצב ישתפר לאורך העונה הקרובה, זה יכול ללכת לכל מיני כיוונים, אבל התקרה שלנו מוגבלת, להערכתי לאזור המקום ה-11, והרצפה לאזור המקום ה-14, אז נקווה למזל בלוטרי.

אטלנטה הוקס(9:5) 120 – מילווקי באקס(8:6) 100

בשחזור גם המזרח משנה שעברה, ועם המון רצון לנקמה, אירחו הלילה ההוקס את הבאקס. אחרי פתיחת עונה רעה ו-6 הפסדים רצופים הצליחו ההוקס לעצור את כדור השלג ולנצח את אלופה שעדיין חסרה את כוכב הקבוצה קריס מידלטון(חיובי לקורונה).

מהפתיחה היו אלו שני כוכבי הקבוצות שלקחו אחריות אך הלילה היה שייך לטריי יאנג(42 נק' במשחק). יאנג פתח את המשחק עם 4 שלשות רצופות 2 מתוכן מהלוגו! והוביל את ההוקס לרבע ראשון מצויין 32-24.

ברבע השני קאפלה השתלט על הצבע, ובעזרת יאנג(25 נק' במחצית הראשונה), שהמשיך לצלוף מכל מקום במגרש, הגדילו ההוקס את הפער ל-18 נק' 2 דק' לסיום המחצית הראשונה.

את הרבע השלישי הבקאס פתחו בסערה עם ריצת 8-0 ונראו הרבה יותר טוב אך כל ניסיונות החזרה למשחק לא צלחו. כל פעם שיאניס(26 נק') וחבריו החלו ריצה ההוקס היו שם כדי לעקוץ חזרה בצד השני. 89-77 הוקס.

ברבע הרביעי ההוקס לא הורידו רגל מהגז כאשר גם המחליפים בהובלת גלינארי ולו וויליאמס הגדילו את הפער. משם יאנג המשיך במופע וסגר סיפור עם רבע רביעי של 31-23 להוקס וניצחון מאוד חשוב עבור הקבוצה.

תוצאת סיום:

120-110 אטלנטה הוקס

קלעים:

אטלנטה הוקס:

טרי יאנג 42 נק' 10 אס' 8 ריב'(8-13 ל-3), ג'ון קולינס 19 נק' 6 ריב', קלינט קאפלה 12 נק' 12 ריב', קווין הרטר 11 נק' 6 ריב', דנילו גלינארי 10 נק ', לו וויליאמס 9 נק'.

מילווקי באקס:

יאניס אנטטוקומפו 26 נק' 6 אס' 5 ריב', ג'רו הולידיי 19 נק' 8 אס', גרייסון אלן 18 נק'(4-7 ל-3), בובי פורטיס 11 נק' 3 אס' 8 ריב', פאט קוננאטון 11 נק' 3 אס' 5 ריב'.

שארלוט הורנטס(7:8) 106 – גולדן סטייט ווריורס(2:11) 102

אחרי ניצחון משכנע מול הבולס המפתיעים וערב שיא של 40 נק' מצידו של קרי, הגיעו הווריורס להתארח אצל עוד אחת מן הקבוצות המרעננות של העונה, הלא היא שארלוט הורנטס.

רבע ראשון טוב של הייווארד ולאמלו (4 שלשות ברבע הראשון) נתנו יתרון קל 30-27 בסיום הרבע הראשון.

רבע שני מלא מהפכים כאשר היתרון נד במהירות מצד לצד ובכל פעם שאחת הקבוצות החלה בריצה השניה ידעה לחזור למשחק והמחצית נגמרה בשוויון 57-57 לכל.

ברבע השלישי קרי החל להתחמם כאשר הכוכב ואנדרו וויגינס(11 נק' ברבע) הובילו את הווירוס, ושלשה של קרי על הבאזר השאירה את היתרון אצל הווריורס 88-87.

הרבע הרביעי החל צמוד גם כן אך דקות טובות של טרי רוזיר נתנו יתרון חשוב 102-98, 2:24 לסיום המשחק. 0:50 לסיום כדור מהצד הורנטס, שוויון 102. הכדור הולך לבריג'ס שיצא לעבוד והניח 2 על הראש של גרין. מכן גולדן סטייט יצאה להתקפה מהירה שנגמרה בעברה על לוני ,שהחטיא את שתי הזריקות מהקו. לאמלו השתלט על הריבאונד, טיים-אאוט הורנטס. כדור מהצד, רוז'יר נשלח אל הקו מניח 2 וסוגר את הסיפור.

תוצאת סיום:

 106-102 שארלוט הורנטס

קלעים:

שארלוט הורנטס:

מיילס בריג'ס 22 נק' 3 אס' 8 ריב', לאמלו בול 21 נק' 5 אס' 7 ריב', טרי רוז'יר 20 נק', קודי מרטין 12 נק' 3 אס' 8 ריב', גורדון הייווארד 10 נק' 4 אס' 3 ריב',קיילי אוברה 10 נק' 4 ריב'.

גולדן סטייט ווריורס:

אנדרו וויגינס 28 נק'  2 אס' 6 ריב', סטף קרי 24 נק' 10 אס' 6 ריב' 3 חט', ג'ורדן פול 13 נק', דרימונד גרין 11 נק' 6 אס' 6 ריב'.

לוס אנג'לס קליפרס (5-8) 90-שיקגו בולס (4-9) 100

64 משותפות לדרוזן ולאבין בניצחון.

ההתקפה של הבולס התפוצצה ברבע הראשון בו קלעו 30 נקודות ועלו ליתרון דו ספרתי. הם הגיעו ל-17-34 בתחילת הרבע השני ושמרו על יתרון גדול עד לקאמבק מוצלח בהובלת פול ג'ורג' ברבע השלישי, שהוריד את ההפרש ל-69-72 בולס.

ריצת 7-0 ברבע האחרון הפכה את התוצאה ל-77-78 לקליפרס. בניגוד למכבי ת"א, המזל לא היה בצד של המארחת: לאבין וקארוסו הגיבו עם ריצת 0-9 משלהם ועלו ל-78-86. הקליפרס קלעו ב-27% עלוב מהשדה באותו רבע ולא הצליחו להשתלט מחדש על המשחק.

אצל הבולס, דרוזן קלע 35 נקודות עם 7 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. לאבין הוסיף 29 עם 8 ריב', לונזו קלע 10 וקארוסו 7 עם 9 ריב', 5 אס' ו-3 חטיפות.

אצל הקליפרס, פול ג'ורג' הוביל עם 27 נקודות ו-11 ריבאונדים. אריק בלדסו קלע 21 נקודות עם 6 ריב' ורג'י ג'קסון הוסיף 13 ב-4 מ-17 מזעזע מהשדה.

יוסטון רוקטס (12-1) 89-פיניקס סאנס (3-9) 115

ניצחון שמיני ברצף לפיניקס, עדיין בלי דיאנדרה אייטון.

הסאנס עלו ליתרון של 13 ברבע הראשון, אבל הרוקטס הצליחו להוריד ל-27-25. פיניקס עלתה ליתרון דו ספרתי ברבע השני ועם ריצת 6-20 ברבע השלישי סגרה באופן סופי את המשחק. המחליפים של השמשות שלטו בו עד לסיום, בו ניצחון ב-26 נקודות. הקבוצה של מונטי וויליאמס ממשיכה לצבור מומנטום וכעת מרחק 1.5 משחקים מג"ס והמקום הראשון במערב.

בפיניקס, דווין בוקר קלע 26 נקודות עם 6 אס'. ג'בל מגי 19 עם 14 ריבאונדים ו-3 חסימות, כריס פול (7 חטיפות!) 15, מייקאל ברידג'ס 14, קמרון פיין 13, קמרון ג'ונסון 10.

ביוסטון, כריסטיאן ווד הוביל עם 17 נקודות ו-8 ריבאונדים. ג'יילן גרין, קווין פורטר ג'וניור ואריק גורדון קלעו 12 כל אחד, אלפרן שנגון 10 נק' עם 10 ריב' ו-4 אס'.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר (7-5) 96-ברוקלין נטס (4-10) 120

הנטס השתוו לוושינגטון בראשות המזרח.

הרבע הראשון עוד ראה מספר שינויי הובלה, אבל אז הגיע פאטי. משחק אדיר של מילס (29 נקודות מהספסל) יחד עם 33 של דוראנט מול האקסית היו משמעותיים מאוד. ברוקלין הצליחה לעלות ל-48-61 מבטיח במחצית ולא הסתכלה אחורה עד הסיום מול יריבה חלשה בהרבה. מילס הוותיק קבע שיא קריירה עם 9 שלשות וקלע את כמות הנקודות הגבוהה ביותר שלו מאז 2012.

בברוקלין, דוראנט (9 מ-17 מהשדה) קלע כאמור 33 בעוד מילס (9 מ-12 מהשלוש) קלע 29 מהספסל. הארדן (1 מ-8 מהשלוש) קלע 16 עם 13 אסיסטים, אולדריג' 15 עם 8 ריבאונדים מהספסל.

באוקלהומה, שיי גילגיוס אלכסנדר הוביל עם 23. לו דורט קלע 20 (13 בחצי הראשון) וטיי ג'רום 11.

דנבר נאגטס (4-9) 124-פורטלנד טרייל בלייזרס (8-6) 95

קמפיין ה-MVP של יוקיץ' רשם צעד נוסף, כאשר הפעם הספסל התעלה מסביבו.

הסרבי היה אדיר עם 28-9-9 וקבוצתו הובילה מהרגע בו קלעה את הסל הראשון של המשחק עד לסיום. הגנה אדירה ברבע הראשון עצרה את פורטלנד, ששיחקה בלי לילארד, על 7 מ-23 אומלל מהשדה ו-18 נקודות בלבד ברבע הראשון (בעוד הם קולעים כמות נקודות כמעט כפולה, 33). הבלייזרס עוד הצליחו להוריד ל-9 הפרש ברבע השני ושוב בשלישי, אבל לא להתקרב ליותר מכך.

בדנבר, יוקיץ' קלע 28 (11 מ-17 מהשדה) עם 9 ריבאונדים ו-9 אסיסטים ב-28 דקות. בונס היילנד (4 מ-8 מהשלוש) 18, מונטה מוריס 15 עם 7 ריב', פאקונדו קמפאצו 13, פי ג'יי דוזייר וג'מייקל גרין 12 כל אחד, ארון גורדון 11.

בפורטלנד, סי ג'יי מקולום קלע 21 נקודות. אנפרני סימונס 16, נורמן פאוול ונאסיר ליטל (7 ריב') 13 כל אחד.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 52 תגובות

  1. תודה לצוות, ממש מקהלה עליזה שכמוכם
    איזה כיף לקום בבוקר ולראות עוד ניצחון של הבולס. החמישיה כעת היא מעניינת מאוד, קארוסו ודרוזן פוורודים, לוין ולונזו גארדים וטוני בראדלי אחד שלא באמת פקטור.

  2. איזה כיף של תזמורת – חגיגה לאוזניים.
    תודה על הסיקור הזריז.
    ראיתי את המחצית השניה של הקליפרס-בולז והאשם העיקרי הוא פול ג'ורג'.
    דווקא כשהקליפרס היו במומנטום והיו עוד 3-4 דקות לסיום, פול ג'ורג' לקח 2 שלשות חסרות סיכוי ולמעשה הרס לקבוצה שלו את האופציה לקאמבק.
    רצה להיות מלך העולם ויצא המאעפן בין כולם.
    🙂

  3. תודה רבה על הסיקור. פעם ראשונה שאני רואה את הלייקרס. ועד שלא ראיתי בעצמי לא האמנתי כמה ההגנה שלהם גרועה. אפילו אנטוני דיוויס מלווה אנשים בדרך לסל.
    לא ברור מה קורה שם

        1. כמו שרשמתי הכי מפתיע זה דייויס וגם בראדלי.
          גם השאר לא שמרו אבל לגבי ראס זה צפוי.
          הייתי אומר משחק בודוד אבל מבין שזה ככה מתחילת השנה.
          מעניין אם יצליחו להרים את הרמה בהמשך ובמיוחד בפלייאוף כי סן אנטוניו מהקבוצות הפחות מוכשרות בליגה.
          אין שום סיבה ש THT (לדוגמא) לא ישמור.
          בייזמור לדעתי לא שיחק אתמול

        2. הגופה של בייזמור לא שיחקה אתמול בשעה טובה נזרק לקצה הספסל, איברי בראדלי זה על תקן מלוןה כמו בקולנוע הולך עם השחקנים לספוט, איפה הוא ואיפה הגנה. רק דיוויס מגן מצויין בהרכב אבל שיש מסביבו גופות שלא זזות בהגנה אתה לא מצפה ממנו להחזיק אותה או להגן

          1. אתמול אפילו באחד על אחד דייויס התעצל. לא מדבר על עזרה בכלל.
            רק בגלל העבר אני לא אומר שהוא מגן גרוע.
            והיכולת האישית של סן אנטוניו זה לא משהו שדייויס לא אמור להצליח לשמור

  4. תודה על הסיקור.
    הספרס נראו אבודים, וכמה מסכנים האוהדים,
    ההורנטס צריכים להוסיף הגנה ואז אולי יהיו קבוצה טובה.

  5. תודה רבה לצוות.
    הספרס מדכאים במיוחד. קיוויתי לעונה מרעננת ומבטיחה אבל אנחנו פשוט אפורים מתמיד.
    אני מאשים את פופ שהיה צריך לפרוש לפני שנתיים ולפנות מקום לדם חדש על הקווים.
    הקבוצה שבלונית וחסרת השראה, פוטנציאלים טובים כמו ג'ונס, פרימו ולנדייל (כשהיה זמין) לא רואים מגרש ואווירת נכאים שוררת בכל.
    אנחנו יכולים להיראות הרבה יותר טוב, גם עם הרוסטר הזה.
    לא ראיתי את המשחק וידעתי למה. משחק קודם נגד הלייקרס פתחנו רגליים בהגנה לראס כמו מטומטמים ואפילו נגד ההגנה המזעזעת שלהם אנחנו מתקשים לייצר מצבים נורמליים.
    פיניקס – נו אייטון? נו פרובלם.
    מגי סוגר לגמרי את הפינה של הריבאונד, החסימות והלובים.
    ביחד עם קמינסקי יש גם תוספת של קליעה מבחוץ מהעמדה.
    את מה שאייטון נותן אפשר לקבל הרבה יותר בזול.

    1. לא צפיתי בסאנס הלילה, אני מוותר על משחקים מול יוסטון זה לא משנה שההגנה שלהם בין הטובות בליגה גם ללא אייטון וגם ההתקפה לא נפגעה, ברור שהוא ישפר את ההגנה אבל ההשפעה ההתקפית איתו או בלעדיו לא תשתנה.

  6. אני רוצה לחזק את דבריו של גיא, יוקיץ ביחד עם דוראנט השחקנים הטובים בליגה בפער ,היכולת של יוקיץ בלתי ייאמנת הוא הוריד במשקל והפך לזריז יותר וזה לא פגע לו כמעט בכוח והוא עדיין דוחק שחקנים בפוסט הוא קלע 2 שלושות כאשר הוא יוצא מחסימה והוא סנטר בלתי עציר בצבע גם פור גאד סייק), לא חשבתי שהוא יכול להציג יכולת טובה יותר התקפית ממה שהוא עשה בעונה ההיסטורית הקודמת, טעיתי .

  7. תודה לרועי וללהקה אחלה סיקורים,
    תגובה לאור מאתמול (הייתי חייב לזוז, ימים קשים בשווקים) – הלייקרס שיחקו אמנם מול קבוצה חלשה, אבל רואים במשחק שלהם חוסר אנוכיות מוחלט. משום מה לוקחים את זה כמובן מאליו – כרמלו ראס ואיידי לא כופים זריקות, החדשים מקבלים מקום – הורטון טאקר הגיע עם מאניירות של כוכב – לברון כבר יישר אותו – אבל בשורה התחתונה שישה שחקנים עם 14 נקודות ומעלה. יפה. הלוואי שלברון ימשיך לשבת בצד, שיהיה בריא וחזק לפלייאוף – הלייקרס חביבים בלעדיו ואם כרמלו ימשיך בחמישייה – אין מה לבקש יותר.
    .
    קיידי עבר משוכה קטנה באוק' סיטי בעזרתו האדיבה של פטי (חחח איפה הוא ואיפה סאנטוניו) בדרך למפגש ראש בראש עם המיני-מי (החיובי) שלו – דו קרב באו קיי קוראל, בצהרי היום, שיין – יו ניים איט (אני לא כזה זקן, אלה פשוט סרטים אדירים בכל תקופה).

    1. אתה צודק שהגיעו ללא מעט זריקות טובות (לצד איבודים מצחיקים) ולפחות בהתקפה נראו כמו קבוצה, זה פשוט לא נראה ככה מול קבוצה עם קצת יותר לחץ הגנתי במיוחד כאשר לברון בחוץ. כרמלו מאכיל אותי כל כובע אפשרי רק שימשיך ככה

      1. הם קצת נגררו לרמה של ס"א טאקר שיחק מצויין עם הרבה ביטחון, אלינגטון ומונק מהספסל זה מכת אש, כרמלו בחמישיה זה רעיון נהדר, הוא לא לחוץ על הנקודות שלו ומשתלב יפה, לאיידי אין תקרה, רק שישמור על רצף, ראס שומר על קצב משחק גבוה וזה טוב ללייקרס כי למרות שהם זקנים – הם עמוקים. גם האווארד ייתן הבלחות פה ושם. חכה ותראה

    2. הם קבוצת מרכז טבלה חביבה בסגנון פורטלנד ושארלוט. עם ראס אין הגנה בגרוש ויש הרבה איבודים. לא נראה לי שלברון יזרום עם זה שנה שלמה

    1. לא יודע על מה דיברת עם ניסני, אבל יש בלייקרס כרגע סה"כ שלושה שחקנים שקולעים משלוש באחוזים טובים(בנפח זריקות קיים), ואחד מהם(אלינגטון) כנראה לא הולך באמת לראות הרבה דקות בהמשך העונה, שלושה מהם בעלי אחוזי קליעה טובים גם במהלך הקריירה (כן, כולל כרמלו) והאחרון מונק צעיר וקלע היטב שנה שעברה (מה שגם כנראה הסיבה שהלייקרס החתימו אותו).
      אם אתה מתייחס לאחוזים הפסיכיים של כרמלו, אז זה בהחלט משהו שיהיה מעניין לעקוב אחריו ולראות עם הרגרסייה לממוצע לא תכנס בזה חזק במיוחד.

          1. לברון לא פוגע בריווח של הקבוצה הוא קלע שלושות די טוב בטח שאתה מחשיב את הטווח, מה שיהיה יותר חשוב זה שהשחקנים מסביב יקבלו יותר זריקות קטש אנד שוט.

        1. טוב, אני חייב להודות שאמנם להביט רק על ממוצעי קריירה משלוש זה לא דרך טובה במיוחד להעריך איך שחקן יקלע במהלך העונה הבאה אבל גם הדרך שלך של לקחת את האחוזים של העונה האחרונה לא טובה יותר. כל אחת עם הקשיים שלה אבל לרוב ממוצע הקריירה יהיה יותר מייצג מהאחוזים בעונה האחרונה.
          בכל מקרה ווישפול דיבר שם על זה שללייקרס יהיו על המגרש עם לברון דייויס וווסטברוק כל הזמן שני קלעים של 38% משלוש. כרגע זה לא ממש שם, ורוב השחקנים שאמורים לתפקד על תקן קלעי שלוש לא כל כך פוגעים, אבל גם לברון לא משחק אז אין כל כך רלוונטיות לעניין.

          1. השיטה שלי זה לא להסתכל רק על העונה האחרונה אלא גם על כמה קלעו מקטש אנד שוט, שזה המצבים שיהיו להם בלייקרס. זה למה לא היה לי ספק שלליקרס יהיה קליעה טובה, דרך אגב גם במעט שלברון שיחק העונה הבעיה לא הייתה הריווח של הלייקרס

            1. אבל מה שהבאת שם זה אחוזים של עונה קודמת. אם אתה הולך להתעלק על דברים של מישהו לפני חודש אז מן הראוי שגם הדברים שלך שם יהיו רלוונטים להתעלקות באותה המידה.

          2. דווקא מעניין האם להסתכל על העונה קודמת או על הממוצע, דווקא בדברים לא קשורים בכלל, עדיף מידע חדש, מאשר ממוצע.

            יש לך דרך לבדוק את זה? או יותר טוב נתונים?

            אם יתפנה לי זמן, אנסה לראות אם אפשר לפתח נוסחא לזה.
            (מעניין גם האם יש קשר בין עונת חוזה ללא עונת חוזה, התחושה אומרת שכן).

            1. 1) הדברים קשורים. אנחנו מניחים שלשחקנים יש כביכול/כנראה יכולת קליעה בסיסית מסויימת.
              2) יש דרך לבדוק את זה, אבל אין מצב שאני מבזבז על זה את הזמן שלי על לעשות את זה.
              3) אני לא מכיר נתונים כאלה ואני בספק אם מישהו אי פעם יבזבז את הזמן שלו בלייצר כאלה.
              4) בעוד אני חושב שזה אכן יהיה מעניין אם מישהו יעשה את זה אני לא חושב שניתן יהיה ללמוד מזה כמעט כלום.
              5) הטענה שלי מבוססת על כך שמההכרות שלי עם השונות בין השנים של אחוזי הקליעה לשלוש שחקנים ועם איך שרגרסיות לממוצע עובדות אז לממוצע יהיה קרבה יותר גדולה יותר פעמים מלעונה הקודמת (וסתם כדוגמה בדקתי עבור אלינגטון שנשאר פתוח ובשבע עונות הממוצע אכן היה קרוב יותר מהעונה הקודמת לעומת 4 שהעונה הקודמת הייתה "מדוייקת" יותר, למרות שאולי כדאי בכלל לזרוק את שתי העונות בהן הפער מאוד קטן ואת העונות המוקדמות. בכל מקרה נראה לי שמה שלא מתקבל הוא יותר ארטיפקט סטטיסטי מאינדיקציה למה מנבא את הקליעה יותר טוב.
              6) האמת שאני בספק אם יש אפקט משמעותי במיוחד לעונת חוזה, אבל זה כן נוגע בנקודה של מדוע אני חושב שיש כל כך מעט משמעות לנתונים האלה לבדם כאמצעי ניבוי. מגוון הדברים שיכולים להשפיע על הקליעה של שחקנים בעונה מסויימת כל כך רחב שהנתונים האלה לבד לא שווים כלום. בחינה רצינית של העניין דורשת לבחון את ההמשכיות של השחקן, גם מבחינת הקבוצה(מעבר קבוצה יכול להשיפע המון על היכולת של שחקן להביא לידי ביטוי את יכולות שלו), גם מבחינת התפקוד שלו בה(כנראה שיש סיכוי גדול יותר להמשיך להציג יכולת דומה אם אתה ממלא את אותו התפקיד באותה צורה ללא שינויים), גם מבחינת שאר הסגל(לטוב ולרע שחקנים שונים משפיעים על השחקנים לצידם), השפעות של פציעות וכושר לקוי(שבהרבה מקרים אין בכלל דרך לבדוק או לדעת עליהן), ובטח עוד דברים שאני שוכח ברגע זה.

      1. “אחוזי קריירה זה ממוצע קריירה מופיע בסוף באתר של הרפרנס מה שזה לא מתייחס זה לסגנון משחק לקבוצה למצבי זריקה ולשיפור של השחקן בקליעה. הייתי מסביר לך לבדוק אחוזים של קטץ אנד שוט של השחקנים הללו במיוחד העונה האחרונה שזה רוב המצבים שיקבלו בלייקרס אבל אתה כמובן לא תבדוק.
        .”

  8. הלייקרס מנצחים את אחת הקבוצות החלשות בליגה, ראסל לא מסריח, ושמחה וצהלה.
    עצוב מה שניהיה מהספרס, אם פופוביץ' חושב שאיכשהו הוא יזכה לקבוצה שתיהיה טובה יותר משמעותית בקרוב, הוא טועה.
    מה שכן הם משחקים כדורסל לא רע, הנעת הכדור, המהלכים טובים, אבל רמת הביצוע, אוי ויי. דיוויס נראה כמו ווילט בשיאו נגד החוסר גבוהים שלהם.

    דוראנט וקרי פתחו מבערים לMVP, אני ממש לא בטוח שזה לא אישי. בסוף מדובר (לדעתי) בשניים משלושת (ואם תרצו תוסיפי את יאניס), השחקנים הגדולים של העשור. ומשחקני ההתקפה המטורפים בהיסטוריה. קרי אומן השלשות בליגה משל עצמו, ודוראנט שהמיד ריינג' שלו פסיכי. שניהם לא לקחו MVP הרבה זמן..
    גם גמר בין קרי לדוראנט, הארדן וקליי, וקיירי שיראה לוויגנס איך לא מתחסנים. למה לא.

    הבאקס דיי מנמנמים העונה, מן הסתם משערים שהיריבה היחידה שבאמת מאיימת עליהם זה הנטס, אז לא טורחים יותר מידי לנסות לתפוס מיקום מעליהם. העונה עוד צעירה, אבל הם יצטרכו להיכנס לכושר מתישהו.

    האם אפשר כבר להכריז שהמזרח יותר תחרותי מהמערב? חוץ מאורלנדו ודיטרויט, לא רואה שם קבוצות שלא ילחמו על הפליאוף.
    חדש ימינו כקדם(סטגדיש).

  9. תודה על הסיקור.
    נקודת האור אצל הלייקרס הייתה הורטון שחזר מצויין ואם הוא ימשיך ככה(זאת הייתה הציפייה ממנו לפני תחילת העונה) אז מצבנו יהיה הרבה יותר טוב.
    אלינגטון גם מפתיע לטובה. ההגנה שלנו ממשיכה להיות מזעזעת(איפה גיא שיראה לי עד כמה ההגנה שלנו מתקדמת, חייב קצת אופטימיות)
    ודה שוט נגע בנקודה נכונה, אנחנו מניעים את הכדור בצורה יפה ושיש כאלה אגומניאקים זה יפה לראות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט