אחח, יונייטד / דן רוזנבלום

חלק מן חלומותיי אשר הפצרתי עליהם פה אכן התגשמו. רונאלדו חזר ליונייטד.

בתחילה, זה היה נראה נפלא. הוא הבקיע וניצחנו. היה נדמה שיונייטד חוזרת ובגדול אחרי שנים ארוכות של מפח נפש לאחר עזבונו של אלכס פרגוסון.
חשוב לזכור, שמצבו הרפואי של אלכס כבר לא מאפשר לו לשוב ולאמן את הקבוצה, על אף שאין ספק שכל האוהדים היו שמחים לראות את זה קורה…מה אשר יכול להוביל כל אדם לשיגעון או ללקות לב, נשמה ותודעה. כי ככה זה בליבו של אלוף, הדבר שאתה הכי רוצה לעיתים פוגע ומזיד בך.

לאחר יום עבודה ארוך, התיישבתי מול המסך עם צעיף שלא מצאתי וקיוויתי שהנה כאן היום בו אנו חוזרים כמועדון.
פרננדש פספס הזדמנות מול השער ולא עברו 30 שניות וליברפול הגיבו ועשו את בדיוק אותו הדבר, רק עם הכדור ברשת.
5-0. חמש – אפס.
אין בושה או תבוסה גדולה יותר מזו. ישבתי וראיתי את כל המשחק כאוהד והרגשתי אנוס, מבוטל ומסופה.

הייתי מלא תחושת ניצחון ותקווה כאשר השופט שרק בפתיחה…
למרות שכבר שם זיהיתי שסולשיאר עשה המון טעויות בבחירת ההרכב.
הוא היה שחקן ספסל. זוטר ומשוייך רק לרגעים קטנים כמימדי גופו לרגעי הזוהר.
הוא בחר בלינדלוף, שואו, ביסאקה, מק'טומינייי, פרד וגרינווד לבמקום בווראן, דאלוט, טלס, פוגבה, לינגארד וקבאני לפתוח בהרכב. הוא חשב מהלב, לא מהמוח.

אולי זוהי הקללה של מנצ'סטר שעודנה מטמירה עלייה. לחשוב מהלב ולא מהזרוע.
אלכס הרי היה חסר פשרות. אכזרי וקשוח. הוא לא הבחין בין שחקן לשחקן אלא בחר את החזקים והקשוחים ביותר בעבור ההרכב והמשחק ללא קשר לצביון התהודתי שלהם בכל שקלול אחר.
רק החזקים ביותר לאותו המשחק. ללא פשרות. ללא רגש. ללא רומנטיקה.
הרומנטיקה של יונייטד הגדולה נוצרה בעקבות זאת ולא אחרת. לא בעזרת רגש, אך בעזרת כח.

על ליברפול אין עוד מה לשבח. זו קבוצה נהדרת עם מאמן מופתי, מחושב ומחובר לשחקניו.
הם רצים כבר שנים יחד ומכירים גם את שיערות הישבן של אחד ושני. סלאח, פירמינו, מאנה…כולם.
הם רצים יחד כבר המון שנים ולאחר שנים רבות בהם גילו מורדת רוח, חזרו באופן הטבעי שלהם למרכז הבמה של הכדורגל העולמי.

ניתן אפילו להסתכל על שני המועדונים הללו כנגדיים או מחוברים ברמה מסויימת. המלחמה על האדום.
כשאיאן ראש פרש, ליברפול נפלה לתהומות עד אשר סטיבן ג'רארד וחבריו החיו אותה. הם נחשבו במשך שנים רבות למועדון הכי לוזרי באנגליה, רק שכעת זוהי התחושה הרווחת ביונייטד. ייתכן שאין מספיק מקום לאדום באנגליה עבור שני אלה, כי הם ניזונים על אחד ושני באופן קרמתי.

ייתכן שנכון לומר לרגעים שיורגן קלופ הוא המאמן הטוב בעולם, הקרבה שלו לשחקנים והחיבור שלו עמם יוצר תלכיד משסע ואמיתי של ספורטאים אשר רעבים להצלחה והגשמה. סולשיאר מעולם לא היה כזה. כאשר הגיע ליונייטד בסכום זעום ממולדה הנורבגית, אותו האלכס האיום…שלבעצם שרבט את זהותו של קלופ ידע כבר אז, שהוא אס קטן בכיס ושהילד הבלונדיני הזה ינסה לקחת את הכל ברגעים הבודדים שיהיו לו על המגרש.

חשוב לזכור, כי חוץ מהרגע של סולשיאר מול באיירן מינכן…הוא לא היה שחקן הרכב. הוא היה בקצה הספסל כי היה איטי, חסר טכניקה ונחות ברמה גנטית מול שאר השחקנים. תכונות שרק מאמנים גדולים כמו אלכס וקלופ מזהים בשחקניהם ויודעים איך לנצל את מעוז ליבם מנגד לכשרונותיהם הפיזיים ברגעים מסויימים בלבד.

יונייטד עשו טעות עם רונאלדו. לא בגלל שהם החתימו אותו, אלא בגלל שהם הרימו אליו את האף.
"הלו חבר, אתה שחקן חדש פה בקבוצה…" ולא העניקו לו את תואר הקפטן. לא העניקו לו קול.
יונייטד עשו טעות שהם החזירו את רונאלדו לאותה המשבצת שהוא הגיע אלייה בגיל 17.
"תוכיח את עצמך…נתן לך את המפתחות". אך לא באמת עושים את זה לשחקן הכי גדול בתולדות הכדורגל.

הארי מגוואיר נמצא ביונייטד שנתיים וקצת והוא זכה לסרט הקפטן כי הוא הכי אלים. הוא לא אדם חכם ולא הגיע להישגים גדולים. ברונו פרננדש נמצא פחות משנה במועדון וכבר שודרג לעמדת הסגן קפטן.
בשיחות פנימיות, מגוואיר סירב לוותר על הסרט שלו למען רונאלדו ועשה טעות חמורה. הוא תיעדף את האגו הפרטי שלו על המועדון וגם כמובן על "שחקן חדש" שהוא בעצם, שחקן הכדורגל הטוב בכל הזמנים.
פרננדש לא היה טיפש כמוהו ואמר "הוא רוצה סרט? שיקח…אני גם אתן לו את אשתי…" כמו גבר לטיני וחם אמיתי.

רונאלדו הוא לא רק השחקן המבוגר ביותר בקבוצה כעת, אלא גם המצליח ביותר.
הוא אב למשפחה בת 6 נפשות. מיליארדר וזכה בתארים שאף אחד לא יוכל להשיג.
סולשיאר וכל צוות האימון שלו עשו טעות חמורה שהתייחסו לחזרה שלו כאל דבר זוטר שבו הם "יחנכו" אותו ב"מועדון החדש" שלו ובעצם פגמו בכח, בזוהר וביכולת של המועדון ומשגבותיו בכדורגל, בעסקים ובכלל.

אני אשמח לראות את אנטוניו קונטה לוקח את המשוכות ביונייטד על מנת שהמועדון יוכל להפסיק להתרפק על רומנטיקה של עידן פרגוסון ושיבינו כי השדים האדומים הצליחו בעזרה של נחישות, כח ואכזריות בלת פשר בעבור הנצחון.

תעשה לי טובה. פרד? פח. שחקן שהצליח להראות את היכולת שלו רק מול רוסים קפואים באוקראינה.
מהיום הראשון שלו במועדון, היה ברור שהוא לא שייך למעמדים הגדולים. כמו רוב ההחתמות בעידן פוסט פרגסון.

מק'טומיניי תותח מול מרכז שדה של קבוצות בינוניות בליגה המקומית אך לעולם לא יהיה רוי קין.
הוא בעל מצפון ויהיר מאוד, ילד מפונק שטופח מגיל אפס. רוי קין אכל אספלט בבלפסט עד שהגיע למקומו.
אי אפשר להשוות את מק'טומיניי לאף קשר מרכזי בעידן הזהב, מכיוון שהוא גדל עם כפית זהב מיומו הראשון.

גרינווד אמנם עילוי, אך צעיר מדי בכדי לפתוח במשחק כל כך גדול.
לכן לינגארד (לינגארד אפס?) עדיף עליו בהרבה במעמדים כאלו בחכמת משחק וחוסן נפשי.
לינגארד הוא אחד האנדרדוגים הגדולים בכדורגל האנגלי, וזה למה? כי זה לא מזיז לו.
הוא יכול גם להבקיע רבעייה, אבל קצב הלב שלו יישאר אותו הדבר והגוף שלו הוא ברזל מדבש שאי אפשר לשנות.

כאוהד יונייטד אני מזועזע מן התוצאה האחרונה ומקווה שכן…יש עוד תקווה שהמועדון עוד יחזור לגדולותיו.
אך בעבור זאת, חשוב להקשיב ולהיות בקו ישר עם השחקנים, פעלת הנשמות, המחשבות והרגשות של כל הגופים המשותפים.

אחח, יונייטד.
מתי תפסיקו להתרפק על העבר ברומנטיקה ותחזרו להיות השדים הדפוקים האמיתיים…שהביאו אותכם למקום הזה.

מתגעגעים לימים הטובים שלו

בחייאת, האמת…למה שאלכס לא יחזור לקווים? גם ככה הוא שותה יותר מדי ואוכל יותר מדי כבש.
שיעבור להיות טבעוני עם רופא צמוד והוא עוד מסוגל להעביר 10 עונות כמנג'ר של המועדון המסוייט הזה.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. אינני יודע עד כמה אתה צודק או טועה במאמר שלך שכן אני אמנם בעל רגשות חיבה ליונייטד, אך לא זוכר מתי ראיתי לאחרונה משחק שלהם.
    אבל כן רציתי להתייחס לרצון/תקווה שלך שפרגוסון יחזור.
    אני כמעט בטוח שהתקדימים לחזרה שכזו הם מזעריים בכמותם, ועוד פחות לחזרה מוצלחת.
    מישהו מכיר כאלו?

    1. תודה על התגובה.
      אני צעיר ממך והנסיון חיים שלך עולה על שלי.
      אני יכול לחשוב רק על מאמן אחד גדול שעזב קבוצה ושב אלייה לאחר שנים רבות והוא וולרי לובנובסקי של דינמו קייב.

  2. יונייטד לא הצליחו לחזור לצמרת העולמית באמת מאז פרישת פרגי וזה לא השתנה, גם בעונות שהם סיימו מקום 2-3 כשחלק מהגדולות היו בעונות פחות טובות. מצד אחד, יש מקום לבנות מחדש, אבל מצד שני זה כבר נמאס לאוהדים, אז אולי לא נשאר הרבה חוץ מלקוות לקבלת החלטות טובה יותר.

    1. תודה על התגובה עמיחי.
      אתה יודע…בהסתכלות כלשהיא, פרגי הוא הבעיה.
      הוא עדיין מגיע לכל משחק ויושב ביציע. הוא מעורב במועדון באופן ישיר עם שחקנים, אנשי הנהלה ומאמנים…
      זה יוצר איזושהיא הילה אפלה מעל הכל, כמו אגדה שגדולה בכמה מימדים על המועדון.
      עם ההחלטה שלו להשאר ביציע, הוא לבעצם פוגם במועדון וממטיר את עצמו עליו.

      וואן חאל, מויס, מוריניו וכל מי שעבר שם…תמיד הסתכל ליציע והיה שם את הג'ינג'י שלבעצם זרק עליו קקה עם החיוך הממזרי שלו. אי אפשר לשחק ככה כדורגל או אפילו לבנות מחדש. כי כדי לבנות מחדש, פרגי צריך לצאת מהתמונה.

      אני מאוכזב מפרגסון. כי מצד אחד יש לו את היכולת לחזור ולהיות על הקווים ומצד שני הוא פשוט לא עושה זאת או נשאר מחוץ לתמונה. זה פוגע, זה ממשיך לפגוע. אני יודע שאשתו הייתה מעדיפה שהיה רואה את המשחקים איתה בבית כמו מנחם וגייל…אבל הוא פשוט לא מצליח להתרחק. זה עושה רק נזק למועדון.

  3. דניק
    שמע חביבי, כל מילה בומבילה, מתחבר להכל אלא שאני רוצה את זיזו על הקווים. תה יודע מה? בסדר, מתפשר על קונטה, רק להיות לארג' בשבילך.
    אמרת נכון, אולה בא מהלב במקום לבוא מהמח. אתה צריך שחקנים שיעשו את העבודה בהגנה ויוציאו מתפרצות אבל ההגנה מסננת….
    מקטומייני לינדורף ופרד באמת לא היו צריכים לשחק במשחק הזה אבל אני לא חושב שפוגבה היה מוסיף הרבה (ראית בכלל איזה פח הוא היה במשחק הקודם?).
    המשפט הכי גדול פה בפוסט: "רוי קין אכל אספלט בבלפסט עד שהגיע למקומו", מאיפה הבאת את היציאה הגאונית והכל כך נכונה הזו? ואיפה דה חאה בסיפור שלך? שוער שלא יודע לצאת לכדורי הגובה ומחוץ לשער…. איפה הוא ונוייר? או קרוטואה? בשבת באיירן שיחקו מול הופנהיים ונויר יצא עד כמעט לשליש המגרש לקחת כדור לפני שיגיע לחלוץ הופנהיים…. דה חאה היה נשאר בשער והחלוץ היה דוהר ומשכיב אותו כשהכדור מפרפר ברשת.
    העיקר האמונה, בלי האמונה סאצקה לא היתה אוכלת אותה. היונייטד עוד יקחו שוב אליפות בימנו ונאמר אמן.

    1. תודה על התגובה והמחמאות ד"ר.

      רוי קין היה אחד השחקנים האהובים עליי כילד. תמיד התחברתי לפועלים השחורים שמעולם לא הפסיקו לרוץ.
      ייתכן שאדם אחר יאמר שיש לי משיכה לאלימות, אבל קין, אדגר דווידס וג'נארו גאטוסו תמיד היו החביבים עליי.
      קשרים הגנתיים של מרכז השדה לדעתי הם הבוכנות החשובות ביותר של המכונה שהיא קבוצת כדורגל.

      זידאן מבחינתי זה "בסדר" 🙂 אני לא חושב שהוא כרגע פנוי בשוק ומעדיף להתרכז בחייו הפרטיים.
      קשה לזכור תקופה כל כך מהירה מהבחינה של פרישה ממשחק פעיל ואז להגיע להישגים ענקיים כמאמן בזמן כל כך קצר.
      הנהירות קצת מוציאה את הטעם מהחשק ומהמשחק ולכן ראינו אותו פורש מאימון כבר פעמיים.

      יש את יואכים לב שהוא פנוי, אך הוא מאמן שהראה שזקוק לשנים של טיפוח צעירים כדי להצליח.
      אני בטוח שישנם עוד כמה שמות של מאמנים גדולים ומוכחים, אך כאלו שלא בהכרח מעוניינים בתפקיד כרגע.
      קונטה היה שחקן כזה כמו קין ואחרים…קשוח, בל פשרות ועובד ללא הפסקה. אני חושב שאנשים חושבים יותר מדי עבור יונייטד ומנסים לעצב איזושהיא זהות כבר המון שנים לאחר שפרגי פרש…אבל זה צריך להפסיק. צריכים להתרכז בכדורגל ולא בניואנסים, שיווק או "איך זה נראה ומרגיש". כי מועדון יכול לעצב את הזהות שלו מחדש וביונייטד זה מתבקש.

      דה חאה שהיה גונב צ'יפס וקולה מהסופרמרקט? אחד הבחורים הכי ברי מזל בהיסטוריה של הכדורגל לדעתי.
      אחד המרוויחים הגדולים של הדור שהתמזל מזלו להיות אחד הרכישות האחרונות של פרגי.
      הוא שוער טוב, אך השיוך שלו לפנתאון של הגדולים ביותר כמו שציינת הוא באילוץ ונעשה בעיקר ע"י אוהדים צעירים.

      פוגבה טוב שנותנים לו את החופש לשחק בעמדה שלו ובסגנון שלו. אם מגבילים אותו אפילו קצת, האופי שלו הופך בעייתי כפי שראינו עם שני הצהובים תוך כמה דקות לאחר שנכנס. הוא אוהב לשחק במרכז השדה אך לנוע באגפים ולרוץ בהם.
      יונייטד שחררו אותו בחינם ליובה ואז קנו אותו חזרה ביותר מ 100 מליון. אחד הטעויות הטפשיות ביותר בתולדות הכדורגל.
      הוא הציג את הכדורגל הטוב ביותר שלו ביובה ולמרות שאני אוהד יונייטד התבאסתי לראות אותו חוזר…כי פשוט "קנו אותו" כמו מוצר. הוא פחות מאושר ביונייטד והיה מעדיף לשחק בכל מקום אחר. אם סולשיאר היה חכם יותר, היה נותן לא רק לו…וגם לכל השחקנים ברמתו, את החופש להיות מי שהם ללא הגבלות, כי ככה מוציאים מהם את הטוב ביותר.

      1. לא רוצה את לב, קונאטה מצויין מבחינתי בגלל ההשפעה על הקבוצה.
        הוא היה מעיף חלק מההגנה ומהקישור ומביא פועלים שחורים, גרזנים. בהתקפה לא צריך לגעת למעט מרסייאל שצריך לעוף לפני 3 שנים.
        אגב, פרגי לא צריך לחזור, הבריאות שלו הרבה פחות טובה משל יופ היינקס שעשה טובה וחזר מפרישה לשנה אחת כדי לסתום חור של מאמן אחר שפוטר בבאיירן אבל יופ היה בריא כמו שור. אם תשאל אותי, אז בקישור אנחנו צריכים אחד כמו קין או פיליפ לאם (שוב באיירן). יש עכשייו יהושוע קיימיך אבל הוא לא יעזוב את באיירן, הוא המחליף הראוי לפיליפ ולא ישחררו אותו בשביל שום סכום.
        פוגבה הוא גאון אבל שכל אין….. עדיף שילך לעשות קסמים במקום אחר. אני חושב שפרגי עשה בשכל כששחרר אותו, הוא ראה עם מי יש לו עסק!

        1. אגב, בתכנון (לא סגור) להגיע בעוד שלושה שבועות-חודש לאילת ביום שבת לעבוד השכם בבוקר בעיקר בחוף הצפוני ובמכון הבינאוניברסיטאי ואחרי כן לגלוש קצת בריף-רף. אשמח להיפגש על בירה ולדבר קצת על היונייטד ובסקטבול לפני החזרה למרכז. יכול להיות שאהיה עם סטודנט/ית (סיכוי קלוש) ושאפגוש עוד חבר אילתי שגם מתעניין קצת בספורט.

            1. שומר את המייל שלך ואשלח לך מייל מחר.
              אז אתהבעצם מטפל בדשא הסינתטי על החוף ובצמחייה שסביב למיגרשי הטניס?
              יותר סביר שאתה מטפל בצמחייה במלון.
              🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט