* נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הסאנס עדיין לא האריכו את החוזה של אייטון. הדיווחים הם שיש שיחות ערות בין הצדדים. אותם דיווחים מלמדים שגם עם לאנדרי שמט יש שיחות על הארכת חוזה, וזה אחרי שבמהלך הלילה הסאנס סיכמו עם ברידג'ס על חוזה (מצוין) של 4 עונות, 90 מיליון.

נתחיל עם הפיל שבחדר, טוב, זה לא ממש פיל, זה מישהו שכאשר פורים מגיע, אם יבחר להתחפש לסקרוג' זה יהיה כאילו ווסטברוק התחפש לבוב הבנאי… רוברט סרבר, בעלי הקבוצה. נכון לרגע זה, אין עדיין חוזה בין הסאנס לאייטון. אם לא ייחתם חוזה שכזה עד הדדליין להארכת חוזי רוקי, זה יזכיר לנו האוהדים את אותו פספוס אדיר כאשר הסאנס ויתרו על ג'ו ג'ונסון בגלל שיקולי תקציב ובכך פגמו קשות בסיכויי הקבוצה הנהדרת של נאש ואמארה לזכות באליפות. אנחנו בעידן בו יש מצד אחד את השחקנים שללא היסוס מחליפים קבוצה על מנת שיוכלו להיות בסיטואציה מתאימה להם, ומצד שני יש את הסטפן קרי של הליגה שממשיכים באותה קבוצה למה שככל הנראה תהיה קריירה ארוכה ויוצאת דופן. מה מיוחד בקרי? הוא נמצא בסיטואציה מנצחת, או כזו ששואפת להיות כזו בכל שנה. אין לו סיבה לעזוב (אין בנ"ל להוריד במאומה מקרי או מאופיו). הסאנס לא קבוצה עם רקורד כזה שהם יכולים להרשות לעצמם לשחק משחקים. אנחנו אחרי שנים ארוכות נטולות הצלחה, שנים משובצות בשורה ארוכה של החלטות גרועות (כמעט כל דקה של מקדונו), הפרת הבטחות (האחים מוריס), ושחקנים ממורמרים ("אני לא רוצה להיות כאן…").

במקום למנף את ההצלחה בעונה האחרונה ולסמן לליגה שיש עידן חדש בסאנס, עידן של יציבות, בעלי הקבוצה משחק משחקים עם אחד הכישרונות הגדולים. 15.8 נק' ב-65.8% אפקטיבי לצד 11.8 ריב' והגנה נהדרת היו לאייטון בפלייאוף האחרון. ההתקדמות שלו ככל שהעונה התקדמה הייתה מטאורית. זה לא קל להקריב הרבה ממשחק ההתקפה האינדיווידואלי בשביל הצלחת הקבוצה, אייטון עשה זאת, לצד המשך התפתחותו כשחקן הגנה משמעותי בליגה. סנטרים מתפתחים לאט יותר, ומי שעוקב אחרי הסאנס לא יכול שלא להחזיק תקוות ראליות להמשך צמיחה ביכולותיו, גם בהתקפה, וגם בהגנה.

טוב, אחרי שאווררתי את טענותיי לסרבר, קצת סאנס. אז מה היה לנו:

האמת, אין על מה להתלונן. הייתה עונה מופלאה שהתחילה בטרייד שהביא את כריס פול לעמדת הרכז ואת קראודר לעמדת הפורוורד הקשוח והמנוסה. מה יש לכתוב חוץ מ-כל החתמה בול. כריס פול הביא לקבוצה סוף סוף רכז אמיתי, כזה שיודע לקלוע, לנהל משחק ולהגן. הוא הוריד מהעומס שהיה על בוקר, והתקפת הקבוצה הלכה והשתפרה ככל שהתקדמה העונה. גם בצד ההגנתי ראינו זינוק מרשים עם צמיחתו של ברידג'ס לאחד משחקי ה-3 & D הטובים בליגה, עם יכולותיו של אייטון בהגנה בעמדת הסנטר, ועם העומק, הקשיחות והניסיון שקראודר הביא לקבוצה. השילוב של עומק מרשים (קמרון פיין וקמרון ג'ונסון שהפכו לחלק בלתי נפרד מהצלחת הקבוצה), כישרון התקפי נדיר (בוקר שווה פוסט בפני עצמו. מבחר הקליעות שיש לו מהמיד ריינג' מזכיר את הגיוון ההתקפי של גדולי הסקוררים של המשחק), מספיק ניסיון, הגנה חזקה והרבה בריאות הספיקו לעונה רגילה שהסתיימה עם המאזן ה-2 בליגה (מרחק משחק בודד מיוטה שבמקום הראשון) וריצת פלייאוף שהסתיימה בהפסד בפיינלס לבאקס המרשימים (אחרי יתרון 0-2 בסדרה).

אז מה קרה בקיץ האחרון? (ולמה אני לעזאזל כל כך ממורמר)

על פניו, אני אמור לשמוח. הקבוצה החזקה שהייתה שמרה על הבסיס (החתמה מחדש של כריס פול במחיר שלא שובר את הבית), והתחזקה בנקודות התורפה שהתגלו בפלייאוף האחרון – מחליף איכותי לדווין בוקר, ועומק מאחורי אייטון, הן בהתקפה והן בהגנה. הסאנס הביאו את לאנדרי שמט בטרייד. עד כה שמט הוא אחד מנקודות האור הבולטות במשחקי ההכנה של הקבוצה, ולא לחינם יש אתו כבר שיחות על הארכת חוזה. ג'בל מגי הגיע לאייש את עמדת הסנטר המחליף, והוא בהחלט תפור לקבוצה ולעמדה.

עד כדי כך הסאנס עמוקים העונה:

PG – כריס פול, קמרון פיין.

SG – דווין בוקר, לאנדרי שמט.

פורוורדים – מיקל ברידג'ס, קמרון ג'ונסון, קראודר, ג'יילון סמית', אבדל נדר.

סנטר – דאנדרה אייטון, ג'בל מקגי, פרנק קמינסקי.

ניתן בבירור לראות עד כמה עמוקה הקבוצה. רוטציה של 9 שחקנים משמעותיים. שילוב מרשים של ניסיון ושחקנים צעירים.

תחזית:

אני אחרוג ממנהג קהילת הופס. לא תחזית פסימית/ריאלית/אופטימית, אלא מבט הכולל ווישפול ת'ינקינג עצבני לשנה הקרובה ופסימיות מושרשת שיש לכל אוהד סאנס באשר הוא כאשר הוא מתבונן לעבר העתיד:

לתחושתי, זו תהיה שנת האייטון. הוא יזרוק הרבה יותר לסל, הוא יקבל דרור לתקוף הרבה יותר כאשר הוא מקבל את הכדור עם הגב לסל, והוא ימשיך את התהליך בסיומו הוא הופך לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. לצד עוד ממה שראינו מבוקר בפלייאוף האחרון, ולצד קצת מזל (לו תורם משמעותית סגל עמוק וצעיר) שיאפשר בריאות (טפו, טפו, טפו), ואנחנו מקבלים מתכון לעונה נוספת בה הסאנס מתמודדים על המאזן הטוב בליגה. בהתחשב בעובדה שלקונטנדריות אחרות יש פציעות/חבלי לידה של סגל חדש להתמודד עמן, זו בהחלט שאיפה ריאלית. בפלייאוף? לצערי הרב, לא עשינו מספיק בשביל לצמצם את הפער למדרגה שחסרה לנו בעונה שעברה. יש עדיין את הלייקרס והנטס, שלטעמי נמצאות במדרגה העליונה של הקונטנדריות. אז אם לא נזכה שוב בפיס ונזכה לראות את כל היריבות מגיעות בהרכבים חסרים, אליפות לא תהיה לנו השנה (כנראה גם לא פיינלס).

בטווח הארוך אני ממש פסימי. סרבר יישאר סרבר. סקרוג'ים לא הופכים עורם, ורוחות חג מולד מגיעות להעיר את הקמצן הישן רק באגדות. סיפור אייטון יוביל למשקעים רעים, ואני כלל לא אופתע לראות התפוררות מזן ה-"נורא מתחשק לי לשחק בניו יורק, טרייד בבקשה".

מה שלא יהיה, לפחות זכיני להישאר עם הזיכרון הזה: