התקווה מאירה את הדרך / מתן סרי

התקווה מאירה את הדרך / מתן סרי

"זו הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי, ללא ספק", הודה ג'ייק גיב (Jake Gibb) כשנשאל על שנת 2011. שחקן כדורעף החופים האמריקאי החל להיערך לאולימפיאדת לונדון, פסגת שאיפותיו של כל כדורעפן, כאשר קיבל את הבשורה המרה – הוא אובחן עם סרטן האשכים. הוא כבר חשב שהגרוע מכל כבר מאחוריו, לאחר שהצליח לגבור כעשור קודם לכן על מלנומה. אז זה נגמר בניתוח להסרת המלנומה מהכתף. הפעם, התבשר שייאלץ לעבור טיפולים כימותרפיים, ומשמעותם – החמצת טורנירי המוקדמות של האולימפיאדה, וקטיעת החלום של לונדון 2012 באיבו.

ג'ייק גיב בן ה-45 מיוטה נחשף לכדורעף החופים בגיל מאוחר יחסית, אך את הפוטנציאל קשה היה לפספס. הכדורסלן לשעבר הפך למקצוען בגיל 22, ופרץ לתודעה העולמית בשנת 2005 כשהצטוות עם סטיין מצגר; או-אז הם הובילו את הסבב האמריקני וזכו בתואר "קבוצת השנה", כשגיב גם גורף את תואר ה-MVP של הסבב ו"הרוקי" של הסבב העולמי. אולם באופן מפתיע, רק שנה לאחר מכן, מצגר נטש אותו לטובת חבר ותיק, וה-MVP הטרי של הסבב נאלץ לחפש שותף חדש. הפור נפל על שון רוזנטל הצעיר, שהפך לשותפו האייקוני למשך שמונה שנים הבאות, ושיאן בהעפלה לאולימפיאדת בייג'ין 2008. בחזרה ל-2011; להוט לשחזר את החוויה האולימפית, ואולי בזכות המוטיבציה האדירה, התברר שהמחלה של גיב לא הייתה בשלב מתקדם כפי שחשבו. לשמחתו, גם הפעם הוא לא נזקק לטיפולי כימותרפיה, אלא לניתוח שאיפשר לו להעפיל לאולימפיאדה השנייה בקריירה.

ג'ייק (ספייקר) גיב האימתני בן ה-45

טריי בורן (Tri Bourne) היה אחד משחקני הכדורעף המוכשרים בשכבת גילו בהונולולו שבהוואי. בחור תמיר עם טכניקה מעולה, מנחית בעוצמה וחוסם בגבהים, אבל יודע גם לקפוץ על הרצפה ולאסוף כדורים. אך אליה וקוץ בה – משום שבדיוק בגלל הוורסטיליות שלו והמחסור בשחקנים – הוא תופקד בעמדה זרה לו, ובוודאי שלא מיצתה את מלוא הפוטנציאל שלו. בשל כך, רק ברגע האחרון זכה למלגה בקולג'; שם שיחק בעמדתו הטבעית ופרח באמת, ואף זכה לייצג את הנבחרת האמריקנית במדים הלאומיים.

בשנת 2013 החליט לעשות את המעבר לחופים, יליד הוואי הראשון בתקופתו לעשות זאת, והתחבר לג'ון היידן הוותיק. הזוג הטרי הפך במהרה לאחד הבולטים בסבב האמריקני והעולמי, כאשר רשימת ההישגים החלקית שלו כוללת זכייה בגראנד-סלאם בברלין ב-2014 ו"קבוצת השנה" שנה לאחר מכן; בפרט, בורן מילא את ארונו האישי בשלל פרסים כדוגמת "רוקי השנה" בסבב האמריקני ובסבב העולמי, שחקן ההתקפה של העונה, ועוד. אבל כמובן, בסופו של דבר הכל מתנקז לשנה אחת בודדת ולטורניר אחד בודד – הטורניר האולימפי בריו. לאולימפיאדה זו יכלו להעפיל רק שני זוגות אמריקנים, כשלמעשה שלושה היו מעל כולם: בורן והיידן, ניק לוסנה ופיל דלהאוזר, ג'ייק גיב וקייסי פטרסון (שותפו החדש). בורן והיידן, שבשיאם דורגו בעשיריה הראשונה בעולם, הפסידו את מקומם לפטרסון וגיב לאחר מירוץ צמוד, ונאלצו להסתפק במחמאות.

טרי בורן המוכשר עם 'דיג' מושלם

אחד השחקנים הצעירים שהלכו בדרכו של טריי בורן הוא טיילור קראב (Taylor Crabb). טיילור ואחיו הגדול, טרבור קראב, גם הם ילידי הונולולו, נולדו למשפחה שכדורעף זורם בעורקיה. טיילור, שחבריו כינו אותו "החרק" עקב קומתו הנמוכה, שיחק כדורעף מגיל קטן ופיתח הבנת משחק שאין לרבים. הוא התמקצע בתפקיד 'הקבלן' בכדורעף אולמות תודות ליכולות ההנחתה והקבלה יוצאות הדופן שלו – אותן יכולות שבסופו של דבר הביא גם לחופים. בשנת 2015 החליט לעשות את המעבר המלא לחופים, ועד לסוף אותה שנה חבר לאחיו הגדול בסבב האמריקני. האחים קראב היו לאחד הזוגות הפופולריים והמוצלחים ביותר בסבב; וב-2016 אף הגיעו לשלישיה הראשונה בכל אחד מהטורנירים הלאומיים שהשתתפו בהם, אך מעולם לא הצליחו לשתות מהבאר. חדוות המשחק נראתה דועכת ממשחק למשחק, וחילוקי דעות רבים מדי נתגלעו בין השותפים.

השיא הגיע בשיקגו, במהלך הטורניר הראשון לאחר ריו 2016 (אליו, כמובן, לא העפילו). טיילור הצעיר חגג והשתכר בלילה שלפני משחק חצי הגמר, דבר שאחיו לא ראה בעין יפה כלל. האחים לא חדלו לריב משך כל המשחק, והפסידו אותו בצורה מבישה. למחרת ניגש טיילור לטרבור ואמר: "אני חושב שאנחנו צריכים לשחק עם אחרים", וכך ללא דרמה מיותרת החליטו להפריד כוחות. באותו הזמן, נפרדו דרכיהם של ג'ייק גיב ושותפו עם תום האולימפיאדה. גיב, שנכנס לעשור החמישי בחייו, היה בטוח שהקריירה המקצוענית שלו הגיעה לקיצה, כשקיבל טלפון מפתיע ממאמנו: "יש בחור צעיר, טיילור קראב… אני חושב שכדאי לך לשחק איתו, יש לו המון פוטנציאל". גיב החליט להיענות לאתגר ולדחות את פרישתו בעוד ארבע שנים.

האחים קראב מהוואי – טיילור מימין וטרבור משמאל

ההכנות לשנת 2017 החלו בצורה שגרתית מבחינתו של טריי בורן, ברם האימונים הפכו קשים יותר מיום ליום – מפרקים כואבים ועייפות מתגברת – עד שהבין שהוא נמצא במצב חריג. תקוות ראשוניות על היעדרות של שבועות בודדים לכל היותר, התבדו עם גילויה של מחלה אוטואימונית דלקתית שתקפה את האתלט כרעם ביום בהיר. תקופת ההחלמה המורכבת נמשכה שנה וחצי, לאחריה חזר למגרשים במתינות, ובמקביל יצא למסע חיפושים אחר שותף חדש. "אני רוצה מישהו שיחזיר לי את החשק לשחק, מישהו שיחזיר לי את הריגוש בכדורעף" – וכך עלה הרעיון להצטוות לחבר הילדות איתו תמיד הייתה לו כימיה טובה – טרבור קראב.

זה היה ציוות לא שגרתי, בוודאי במשחק ברמות הגבוהות; אמנם ברמה האישית הם חברים קרובים והבנה עיוורת האחד של השני, אולם ברמה המקצועית מדובר בשני חוסמים שמשחקים בצד שמאל במגרש – בהחלט לא השילוב האידאלי. יחד עם זאת, הייתה להם מוטיבציה אדירה שהחיבור הזה יעבוד, כל אחד מסיבותיו שלו: טריי בורן רצה להוכיח שכוחו עוד במותניו והמחלה הארורה הייתה לא יותר ממהמורה בדרך, ואילו טרבור קראב רצה להראות שהוא יכול לשחק ברמות הגבוהות ביותר גם ללא אחיו המוכשר. ואם באחיו עסקינן, מה באשר לצמד גיב את קראב? במקרה שלהם זה התברר כזיווג משמיים. גורפים תואר אחר תואר, הם בהדרגה אבל בבטחה ביססו עצמם כזוג המוביל בסבב האמריקני. גיב הראה שלא נס לחו והתעלה על רוב החוסמים הצעירים ממנו בעשור או שניים. קראב סופסוף מימש את הפוטנציאל העצום שלו, עם ארבע זכיות רצופות בתואר "שחקן ההגנה" של העונה ושתי הזכיות האחרונות בתואר ה-MVP של הסבב.

וכך, אנו חוזרים למאבקים נוספים על הזכות לייצג את המולדת האמריקנית במשחקים האולימפיים – הפעם בטוקיו 2020. גם הפעם, שני זוגות הורשו להעפיל לטורניר הנכסף. גם הפעם, שלושה זוגות היו רמה מעל כולם והגיעו לקו הסיום: ניק לוסנה ופיל דלהאוזר, ג'ייק גיב וטיילור קראב, טריי בורן וטרבור קראב. גם הפעם, המאבק הצמוד התנקז לטורנירים האחרונים של אותה העונה. אולם הפעם, גיב וקראב נטלו את ההובלה, אך לא בצורה משמעותית, כשמאחוריהם, בפער קטן אף יותר זה מזה, לוסנה ודלהאוזר ובורן וקראב בהתאמה – שני טורנירים לסיום. למרות שהגיעו רחוק יותר משני הזוגות המקבילים בטורנירים שנשארו, בורן וקראב לא הצליחו לסגור את הפער ולהגשים את החלום האולימפי. לוסנה את דלהאוזר, ומרגש מכך – גיב את קראב, מעפילים לאולימפיאדת טוקיו 2020.

קראב וגיב חוגגים זכייה בטורניר הראשון בסבב ה-AVP

האולימפיאדה כולה, ובכללן ההכנות אליה, היו בסימן מגיפת הקורונה. מאמצים רבים הושקעו בנסיונות למזער את השפעותיה ולמנוע כליל את חדירתה לכפר האולימפי. גם טיילור קראב נערך בזהירות מוקפדת לקראת ההשתתפות המיוחלת במשחקים בטוקיו: חדל מסיבות וחדל אירועים שאין בהם תרומה ממשית במרדף אחר המדליה – רק אימונים ופגישות מקצועיות עד סוף הטורניר. אך כפי שג'ון לנון אמר פעם, "החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בתוכניות אחרות"; כמה ימים לאחר נחיתתו בטוקיו, ושלושה ימים לפני הסרב הראשון בטורניר, קראב קיבל את החדשות האחרונות שציפה להן – הוא נמצא חיובי לקורונה. מעבר לבהלה ולתסכול, הוא היה צריך לקבל החלטה קשה: האם יחליט להחמיץ את המשחק הראשון ולקוות להחלמה עד למשחק השני, ובמקרה שלא יצליח הוא ושותפו יודחו אוטומטית מהתחרות, או שמא יחליט לפרוש מהטורניר ולהבטיח שגיב ישחק באולימפיאדה האחרונה שלו עם מחליף שיוזעק ברגע האחרון.

טרי בורן היה בדרך חזרה הביתה מחופשה עם משפחתו בתום העונה המפרכת שעבר, כשקיבל את שיחת הטלפון המפתיעה מג'ייק גיב: "טיילור נמצא חיובי לקורונה והחליט לפרוש מהטורניר. אני אשמח אם תסכים להגיע לכאן, לטוקיו, ולהיות בן הזוג שלי במקומו". בורן היה בשוק. אמנם הוא קיווה שבסוף העונה הוא ישחק בבירה היפנית ויתחרה על מדליה, אולם הוא חשב שיעשה זאת לצד טרבור קראב; בטח שלא עם גיב, עימו מעולם לא חלק אותו הצד במגרש, ובטח שלא במקום חבר ילדותו טיילור ועוד בנסיבות הללו. ובכל זאת, זוהי הזדמנות נדירה להגשים את החלום האולימפי אחריו רדף כל הקריירה. וכך לאחר מספר שעות, במקום לבלות עם אשתו ובתו, מצא עצמו בורן על טיסה שיעדה טוקיו, במטרה לייצג את ארצות-הברית במשחקים האולימפיים.

שלושה ימי אימונים היו לזוג הטרי טרם שריקת הפתיחה של המשחק הראשון. שלושה ימים בלבד שנועדו לכפר על הרבה שנות משחק משותפות של שאר יריביהם למדליה. השלב הראשון בטורניר האולימפי הוא שלב הבתים, שבסופו רק שני זוגות מתוך ארבעה יעלו לשמינית הגמר. ההגרלה זימנה להם במשחק הראשון את הזוג האיטלקי, אנריקו רוסי ו"מר סקייבול" בכבודו ובעצמו – אדריאן קרמבולה. האמריקנים פתחו בסערה בדרך לפער של 6 נקודות בפתיחת המערכה הראשונה, וזו אפשרה להם להוביל כל הדרך ל-1-0 מבטיח. המערכה השנייה כבר הייתה צמודה יותר, אך בורן וגיב הצליחו ליטול את ההובלה בתום 19 נקודות, ולניצחון צמוד אך מתוק במשחק כולו – 21-18, 21-19. לאחר שלושה ימים נוספים, הגיע תורו של הזוג השוויצרי החביב, היידריך וגרסון, להתמודד עם האמריקנים. המערכה הראשונה הייתה צמודה ומלאת טעויות של שני הצדדים. אפילו בריחה קטנה של האמריקנים ל-14-10 נעלמה כלא הייתה עם שוויון 15. בסוף, ולאחר 23 דקות מורטות עצבים, הלוח הראה 21-19 לבורן וגיב ויתרון 1-0 במערכות. המערכה השנייה המשיכה באותה מגמה, אלא שהפעם השוויצרים יצאו לבריחה קטנה, והזוג האמריקני הצליח לחזור לשוויון 16. המטוטלת נמשכה, ובמצב של 22-21 לטובת האמריקנים עלה בורן להתקפה והיידריך נכשל בנסיון החסימה. נצחון קשה אבל חלק לזוג שמשחק כשבוע ימים ביחד. והפרס – עליה לראשות הבית והבטחה מעשית של שמינית הגמר!

גיב צופה בבורן עולה להנחתה מול שריף הקטארי

המשחק השלישי והאחרון הכריע מי הקבוצה שתעלה מהמקום הראשון ומי תהיה סגניתה. מול בורן וגיב עלו יונוס שריף וטיז'אן אחמד. הזוג מקטאר, שחזר בכושר הטוב ביותר מפגרת הקורונה הארוכה, שהשביתה גם את סבב הכדורעף העולמי, דורג במקום הראשון בעולם באותה עת. האמריקנים הפתיעו בתחילת המשחק, ולאחר 5 דקות עלו ל-7-3 מהמם, אולם הקטארים לא מיהרו להרים ידיים. ריצות קטנות אך משמעותיות של אחמד ושריף הביאו לשוויון 12 באמצע המערכה, ולבסוף גם לנצחון במערכה כולה: 1-0 לקטארים והפסד מערכה ראשון לאמריקנים בטורניר. חזרה נראתה אפשרית בתחילת המערכה השניה עם הובלה מזערית של בורן וגיב, אבל ריצה מדהימה של הקטארים החזקים לאחר הטיים-אאוט הטכני בדרך ליתרון של 19-12 היו יותר מדי למיודעינו. הפסד 2-0 מוריד את בורן וגיב למקום השני, שיפגשו את ויקלר ותולה בשמינית הגמר. הקטארים, לעומתם, נשלחים למפגש מול הזוג האמריקני השני בטורניר – לוסנה ודלהאוזר – זה יכול היה להיות פיקנטי.

קלמנס ויקלר וג'וליוס תולה הם שחקנים גרמנים מבטיחים, שעל אף גילם הצעיר (25 ו-23 בהתאמה) בנו לעצמם שם בכדורעף החופים העולמי. הישג השיא שלהם הגיע בשנת 2019 עם זכיה במקום השני באליפות העולם שהתקיימה בהמבורג שבגרמניה מולדתם. בורן וגיב מגיעים כאנדרדוגים מובהקים למשחק המרתק, כאשר הציפייה מויקלר ותולה היא עליה לרבע הגמר לכל הפחות. המשחק נפתח, והיתרון החליף ידיים לא פחות מחמש פעמים במהלך המערכה הראשונה. במצב של 14-16 לטובת הזוג הגרמני, האמריקנים יצאו לריצה מדהימה של שש נקודת רצופות ועלו ליתרון מפתיע – 1-0 במערכות. בתחילתה, המערכה השניה נראתה גם היא שקולה, אולם לאט עברה לשליטתם של הגרמנים. בורן וגיב הצליחו להישאר בתמונה לכל אורכה אך ללא הועיל – בתום 40 דקות של משחק, שוויון 1-1 במערכות – הולכים למערכה שלישית ומכרעת. היש יותר דרמטי מזה? 5 דקות לתוך המערכה, גיב ניגש להוציא סרב כשהתוצאה מראה 5-4 לויקלר ותולה. ברגע הזה, כנראה שהרוח יצאה מהמפרשים של האמריקנים העייפים, משום שהגרמנים פתחו פער עם ריצת 7-2, ממנה בורן וגיב לא חזרו. 15-11 בסיום, 2-1 בסיכום המערכות. בורן וגיב הולכים הביתה יחד עם החלומות על מדליה אולימפית משותפת.

שני ספורטאים שהיו יריבים משך כל הקריירה המקצוענית שלהם והצליחו לגבור על מחלות מסכנות חיים, ולהתחרות על מקום במשחקים האולימפיים הנכספים, רק כדי לשתף פעולה בסופו של דבר בעקבות מחלתו של שותפו של האחד, וחבר ילדותו (ואחיו של שותפו) של האחר, בנסיון לזכות במדליה לראשונה בקריירה של שניהם. לו תסריט כזה היה נכתב בהוליווד, אולי גם הסוף היה שונה.

לפוסט הזה יש 7 תגובות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט