שבת בבסיס / הסיפורים הגדולים של 2021 – יוני לב ארי

נותרו לעונת 2021 עוד שלושה ערבים של דרמות, שעשויים לשנות את הצורה בה נזכור את העונה הזו לחלוטין. לכן, סיכום העונה הסדירה יפורסם בהמשך. בינתיים אפשר להסתכל לאחור, אל ה-חתיכת עונה שעברה עלינו (מי יותר ומי פחות), ולהוציא את עשרת הסיפורים הגדולים של 2021.

תמונה אחת, שמסכמת עונה שלמה של הפאדרס (צילום: nypost.com)

חובטים בסן פרנסיסקו על המים….

שימו לב לזה (נשבע לך, גיא רוזן, שהטקסט הזה היה מוכן לפני שבוע). הפעם האחרונה שהג'איינטס עלו לפלייאוף, היתה ב-2016, לפני חמש עונות. הפעם האחרונה שהכתומים סיימו את העונה במקום הראשון? אי שם ב-2012 (עונה שהסתיימה באליפות). כדי להגיע לפעם האחרונה שהם ניצחו 100 משחקים? לזה צריך ללכת עד 2003.

רק לפני ארבע עונות סן פרנסיסקו נעצרה על 64 ניצחונות, כשאת העונה המלאה האחרונה, 2019, היא סיימה עם 85:77, רחוקה 29 משחקים מהדודג'רס. והשנה? הכל התחבר. זה מתחיל מיכולות מצוינות מכל ה-"זקנים", באסטר פוזי (בן ה-34) עם 110 משחקים לפחות, ממוצע חבטות 306. ו-18 הום ראנס, ברנדון בלט (33) עם 29 הום ראנס, ברנדון קרופורד (34) שחובט 301. והעיף 24 ואוואן לונגוריה (35), שתרם לא מעט למרות הפציעה.

כבר לא מייצרים יותר שחקנים כאלה. פוזי (צילום: sfchronicle.com)

זה המשיך עם עונה מצוינת של קווין גוזמן, שהוביל את הרוטיישן עם 6:14 ו-ERA של 2.87, לצד עונות מצוינות של לוגן ווב (3:10, 2.93) ואנתוני דסקאלפני (7:12, 3.26). הג'איינטס, קצת כמו הרייז (שכבר לא נחשבים לסיפור), פשוט עשו הכל נכון, לא עשו דברים גדולים, אבל מינימום טעויות. וככה הם הצליחו (כנראה) להשאיר את האלופה, והקבוצה הטובה בליגה לפי התחזיות – הדודג'רס, מאחור.

The San Diego Zoo

ב-29 במאי הפאדרס הובילו את הבית המערבי של הנשיונל ליג במשחק וחצי. ב-25 ביוני הם עוד היו במקום השני, צמודים צמודים לג'איינטס ולדודג'רס. את החצי הראשון של העונה הם סיימו במאזן של 33:49, קצב של 96 ניצחונות. שבוע לסיום העונה, והפאדרס עם מאזן של 81:78 (משמע 48:29 מזעזע בחצי השני), רחוקים 27 משחקים מהג'איינטס, ו-11 משחקים מסיינט לואיס, שמחזיקה בכרטיס השני של הוויילד קארד.

תיאור מדויק של העונה של סנל והפאדרס (צילום: albat.com)

החבורה של פרננדו טאטיס ג'וניור ומאני מצ'אדו איבדה את הדרך, נחלשה משמעותית בחצי השני של העונה, ונחשבת ללא ספק לאכזבת 2021. כל כך הרבה כישרון בקבוצה אחת, שלא הצליח להתחבר לניצחונות. הבעיה העיקרית היתה בפיצ'ינג, שם בלייק סנל (עוד לא למדתם לא לעשות טריידים עם טמפה ביי???), יו דארוויש, ראיין וות'רס וכריס פאדק לא פגעו.

מי לא מכיר את אדון סלוודור?

הקאצ'ר הוונצואליאני (מילה קשה) סלוודור פרז, נחשב לאורך רוב הקריירה לשחקן טוב. זרוע חזקה, חובט טוב. אבל לא הרבה מעבר. את 2021 יסגור פרז עם לפחות 48 הום ראנס, כשהוא מביא הביתה 121 רצים או יותר, שתי קטגוריות בהן הוא מוביל כרגע את כל המייג'ורס, למרות עונות שיא של ולדימיר גררו ג'וניור ושוהיי אוטאני. לצורך המחשה, עד כה בקריירה, פרז לא עבר את ה-27 ו-80, כך שלקרוא לעונה הזו מפלצתית זה בהחלט לא הגזמה.

איזה עונה, אדון סלוודור (צילום: tsn.ca)

איבד את הקוד-קודי

אז נכון, יש כמה סעיפים מקלים. לא מעט פציעות, ירידת מתח אחרי האליפות הגדולה. ועדיין, קודי בלינג'ר היה רוקי השנה של 2017, ה-MVP של 2019, כשהוא חובט 305. ומעיף 47 הום ראנס. ומה העונה? אחרי שהחל אותה עם הום ראן פסול, בגלל ריצה לא נכונה על הבסיסים, הוא חבט 162. אומלל, העיף עשרה הום ראנס והביא הביתה 36 רצים. בקרוב הוא יחזור שוב מפציעה, ופלייאוף טוב ישכיח את כל העונה הזאת, אבל כרגע? המילה "טרייד" כבר החלה להסתובב סביב השם שלו.

גם שני מחבטים לא יעזרו לבלינג'ר… (צילום: whittierdailynews.com)

מיל-ווקי-טוקי

ה-19 ביוני, קולורדו. חודש לפני שהמילווקי באקס זוכים באליפות ראשונה מאז 1971, הברוורס מנצחים 5:6 את הרוקיז, ותופסים את המקום הראשון בבית המרכזי של הנשיונל ליג. מאז ועד לסיום העונה, המקום הזה יישאר שייך לחבורה מוויסקונסין, שבשיא הובילה ב-14 משחקים על המקום השני. היו לא מעט אנשים שחשבו שמילווקי תהייה טובה העונה. קשה למצוא אחד שחשב שהיא תהייה עד כדי כך טובה.

וגם פה, כמו הג'איינטס, זה מתחיל בפיצ'ינג. חמישה מששת הסטארטרים ברוטיישן של הברוורס סופר הפתיעו עם ERA פנטסטי, כשקורבין ברנס (2.29) מוביל את החבורה, לצד ברנדון וודרוף (2.56), פרדי פראלטה (2.81), אריק לאוור (2.93) ואדריאן האוזר (3.22). עכשיו בואו נראה אותם ב-מאני טיים.

ג'וש הדר חוגג זכיה בראשות הבית (צילום: mercedsunstar.com)

התאומים קרסו

מאז 2016, המינסוטה טווינס מסיימים כל עונה בין המקומות 1-2. את 2019, העונה הסדירה האחרונה, הם סיימו עם מאזן של 61:101, ונחשבו למרענן הרשמי של הקיץ. הסגל לא השתנה משמעותית, אבל היכולת? אוי היכולת….

מקבוצה של 307 הום ראנס, הטווינס ירדו ל-224, ממוצע החבטות ירד מ-270. ל-240., וה-OPS ירד מ-832.ל-737.. יהיה מעניין לראות מה יעבור בפגרה על הקבוצה שנועלת את הבית המרכזי של האמריקן ליג, עם מאזן של 88:71, ומרחק 20 משחקים מהווייט סוקס.

מגיע למיניאפוליס יותר ממה שהטווינס נותנים לה העונה (צילום: Fine Art America)

Ray Of Light

שימו לב לנתונים הבאים: את עונת 2016 סיים רובי ריי, במדי אריזונה, עם ERA של 4.90, ומאזן 15:8. ה-WHIP שלו היה 1.468. את 2018 הוא סיים עם 3.93 ו-1.350. ב-2019 הוא נסק ל-4.34 ו-1.342, ובעונה שעברה, במהלכה עבר מאריזונה לטורונטו, סגר על 6.62 ו-1.897. המגמה ברורה.

או שלא? ההימור של הבלו ג'ייז על הסטארטר בן ה-29 השתלם בענק, כשהוא זורק העונה עם יכולת של אייס. ERA של 2.84, WHIP הטוב בקריירה – 1.04, פסל 248 חובטים בסטרייק אאוט, ועוד ידו נטויה, רובי ריי בהחלט בדיבור על הסיי יאנג ובהחלט משום מקום.

מאיפה הוא הגיע פתאום, הרובי ריי הזה? (צילום: docsports.com)

קופת זורקים שלום

מי לא היה לוקח לקבוצה שלו את הרוטיישן הבא: ג'ייקוב דגראם, ג'אסטין ורלאנדר, מייק סורוקה, ג'ק פלהרטי וקלייטון קרשואו. וואו, זו רשימה לאליפות בלי לשחק בכלל. כל החמישייה הזו היתה בטופ 9 בטבלת ה-ERA בתום עונת 2019, עם ERA משותף של 2.7, ב-923 אינינגים. בכל עונת 2021, כל החמישה ביחד, זרקו 302 אינינגים, פחות משליש. כמה בייסבול איכותי הפסדנו פה….

סורוקה, בפוזה מוכרת (צילום: atlantabusinessjournal.com)

למכירה: מונית במצב מצוין

בעונת 2019 חבטו קריס בראיינט, אנתוני ריזו וחאבי באייז 87 הום ראנס ביחד במדי השיקגו קאבס, המהווים 34 אחוזים מכלל ההום ראנס של הקבוצה. בעונת האליפות המפורסמת, 2016, הם שילבו ל-85 כאלה, 42 אחוז. בסך הכל השלישיה הזו ייצרה לקאבס מ-2012 לא פחות מ-542 דינגרס! כל השלושה מצאו לעצמם בית חדש ב-31 ביולי העונה, והותירו חתיכת חלל בליינאפ של החבורה משיקגו.

תוסיפו לזה את אחד הקלוזרים הטובים ביותר בעשור האחרון – קרייג קימברל, ועוד מספר חלקי חילוף סטייל ג'ייק מאריזניק, ראיין טאפרה וטרוור וויליאמס, ותקבלו, במקרה הטוב, חצי קבוצה. לא כל טרייד דד ליין רואים קבוצה, בטח כזו שמשחקת בשוק מרכזי כמו שיקגו, משלימה מהלך כל כך קיצוני. ימים יגידו אם זה השתלם.

שלושה חברים יצאו לדרך, בים, בם, בום (צילום: insidehook.com)

הפיצ'רים על כדורים?

כאילו, אם היה חסר לנו אקשן, עם כל הקורונה הזאת, החזרה אחרי עונה קצרה, אליפות ראשונה של הדודג'רס מזה 200 שנה, ואלוהים יודע מה עוד שכחתי, הגיע הסיפור הזה. העונה הזו החלה כעונת הפיצ'רים. הליגה הודיעה בתחילת העונה, כי הכדור שונה, ובמצב החדש הרבה מההום ראנס של 2020 ייתפסו עוד לפני החומה. הדבר הזה סידר לנו עונת פיצ'רים, עם ערימות של סטרייק אאוטס, כשממוצע החבטות של שחקני ההתקפה ירד פלאים, ואז החל הדיבור, או למעשה התחזק הדיבור שכבר היה קיים, על השימוש בחומרים, שלא כל כך ברור אם הם אסורים או לא.

גם הוא התבאס מהשינוי. צ'פמן (צילום: tudn.com)

לקח לראשי הליגה איזה חודשיים להתאפס, וחוקים חדשים יצאו לדרך – כפפות, כדורים, ידיים, כל מה שאפשר יהיה לבדוק אצל הפיצ'רים (פעם אחת אפילו חגורה), והנה, התחלנו לראות גם את ה-ERA של הפיצ'רים (מי אמר ארולדיס צ'פצן ולא קיבל?) לעלות, וגם את ממוצע החבטות של שחקני ההתקפה לנסוק.

נכון, לא מדובר בגבהים של שנות ה-90, אבל נראה שהתהליך הזה מעט הבריא את אחת המחלות של המייג'ורס בתחילת העונה הזו, וצמצם מעט את הפער העצום שהיה בין הזורקים לחובטים.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. הסיפור (מנקודת המבט הצרה שלי) הוא במירוץ המטורף בין הג'איינטס והדודג'רס.
    שלשום בלילה אלו היו הדודג'רס שנתנו רימינג תשיעי פסיכי ששמר אותם במירוץ,
    אתמול זה היה כאן ג'איינטס טיפוסי התשיעי ששבר שיוויון שומר על יתרון 2 המשחקים.
    זה הכי mlb שיש שאחת מ-2 הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה (פער של 5 ניצחונות מהקבוצה הבאה) נמצאת מרחק של הפסד במשחק בודד מהדירה מהפלייאוף.
    חייבים לאהוב את המשחק הזה!
    .
    תודה, יוני.

    1. זה משהו שרציתי להוסיף, הג'איינטס כאלה קלאץ' השנה, מנצחים מלא משחקים אחרי פיגור או שיוויון בשני האיניגס האחרונים.

        1. מסכים, אבל רואים שיש להם "זהות" / מאומנים / יציבים / לא מוותרים על אף משחק, ככה שקשה לי לראות אותם לא משחקים ככה בפלייאוף, כמובן שזה עלול לא להספיק מול קבוצות כשרוניות יותר או כאלה כמו הקארדס שפתאום חובטות לכל עבר (למרות שהג'איינטס מאוד יציבים וסולידיים בהגשה כפי שרשמת)

    1. תמחק את זה, הסיפור המרכזי הוא כמובן שוהיי אוטאני!!! 🙂
      .
      אחריו המגישים הדביקים ואחריהם הריצות של הג'איינטס והרייז, ולבסוף הקרבות ב-AL East והניסיון הנואש של הדודג'רס לתפוס את הג'איינטס

    2. מסכים לטענתך, לדעתי הסיפור הבעיקר רציני היה העובדה ששינוי של הכדור חשף עד כמה המלך הוא עירום או הבית הוא על כרעי תרנגולת. באותה מידה אם למשל יזיזו את קשת השלוש בפיט או יבטלו את הקשת בצדדים ופתאום חצי ליגה לא תצליח לקלוע, ככה העובדה שהכדור עף פחות חשפה כמה פגיעה ושבלונית ההתקפה המודרנית בבייסבול. לקח לחובטים זמן ומאמץ להתיישר וגם הגימיק עם הזורקים עזר, ככה ששני שליש עונה חזרו המספרים לסוג של שפיות, אבל עדיין הבעיה הגדולה של הבייסבול היא ההפיכה של האנליטיקס מאמצעי למטרה. אני צופה שההכנסה של שעון זריקות ושיפוט דיגיטלי של הסטרייק זון יציפו את הנושא שוב, ואז לא יהיה לאף אחד סטיקי סטאף בתור תירוצים, רק שאז נאלץ לחכות לדור הבא שיגיע עד שהמצב יתיישר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט