סדרת הפוסטים ממשיכה לבעוט ולשעוט
הבהרת המחבר – השם הכללי של הפוסט והסדרה הוא – גם ללוזרים מגיע. חלק מן התגובות מצר על כך ואולי בצדק כי הקבוצות אינן לוזריות.
מטרת הפרויקט היא לספר את סיפורן של הקבוצות הטובות ביותר שלא זכו בטבעת ולכן באופן מסוים הן לבטח אינן ווינריות.
במימד הזמן לא זוכרים את סגנו של בר כוכבא או את ההוא שסיים רביעי ולא עמד על הפודיום גם אם הוא הווינר הגדול ביותר בדורו.
בכל מקרה רוב תודות לכל מי שמגיב ומוסיף עניין לפוסטים זה כבוד גדול עבורי.
לאחר הפתיחה החופרת ומהמפוארת זמן להמשיך בפרויקט עם אורלנדו מג'יק עונות 94 – 96.
תקציר הפרקים הקודמים
אורלנדו מג'יק נוספה לליגה בשנת 89 כקבוצה חדשה ההתחלה הייתה קשה מאוד , כמובן שהיסוטריה מפוארת אינה נחלת המועדון מפלורידה ו 3 העונות הראשונות בליגה עברו חלפו בנעימים ( או שלא …) בשנת 92 פני המועדון שונו מן הקצה אל הקצה ,כשכדור אחד הנחית בקבוצה אחד. שלימים נודע בשמות הדיזל , ביג קקטוס , ביג שמרוק , ביג אריסטוטל , סופרמן , שאקיל אוניל או בקיצור – שאק .
העונה הראשונה של שאק הסתימה נהדר ואורלנדו פיספסה את הפלי אוף עם מאזן חצוי של 41 – 41 כמו אינדאינה שניצחה בשובר השיוון הפנימי. בדראפט של 93 עם סיכוי של 1 ל 66 ( כדור אחד בלבד) אורלנדו זכתה בג'ק פוט פעם נוספת עם הבחירה הראשונה . כריס וובר ( הוד לוזרתו כיכב גם בליגה וגם במכללות ) נבחר והועבר מייד בטרייד עבור פני הארדווי . העונה הראשונה של פני שאק באורלנדו הסתיימה עם 50 ניצחונות וסוויפ מול אינדיאנה בסיבוב הראשון.
אז מי היה לנו שם ?
שאק ופני שהיו לדעתי גרסה יותר טובה משאקובי לא היו שם לבד . הוראס גראנט ה PF הסולידי והממשוקף ועתיר הנסיון מהטריפיט הראשון של הבולס אייש את עמדת ה PF .דונלד רויאל האיש ואוזני הדמבו הראה שיש חיים אחרי יד אליהו , ניק אנדרסון השלים את החמישיה . דניס סקוט שהחזיק בכמה שיאים של קליעות מהשלוש , בריאן שואו ואנתוני בואי היו השחקנים הבולטים מהספסל. בראין היל אימן את הקבוצה ולא זכה להצלחה מאז.
מה מספרים המספרים ?
שוב סיפור על קבוצה שהובילה את הליגה בנקודות ( פיניקס של ברקלי וסקרמנטו לא לבד ) עם 111 נקודות למשחק ב 95 שהובילו ל 57 ניצחנות ולמקום הראשון במזרח .
שאקיל אוניל ניפק 29.3 למשחק , הארדווי עם 20.9 + 7.4 סוכריות למשחק , ניק אנדרסון עם כ 16 למשחק , גראנט עם 13 כמו דניס סקוט שחיזק מן הספסל.
בעונה שלאחר מכן הקבוצה כבר סיפקה 60 ניצחונות שהספיקו למקום ה 2 בלבד במזרח , ככה זה ששיקגו קבעה את העונה הטובה בתולדות הליגה עם מאזן של 72 – 10.
אורלנדו הייתה לקבוצת האקספשיין שהגיעה במהירות הרבה היותר לגמר הליגה .
אז למה הם פה ?
החלק היותר מעניין בארולנדו הוא שהיא סיימה את עונת 94-5 עם מאזן בית של 39 -2 שהוא השני בכל הזמנים ( בוסטון של שנות השמונים עשו עונה של 40 -1 בגארדן המיתולגי למי שמתעניין) .
הקבוצה הציגה כדורסל שוטף מהיר ואטרקטיבי ששאק שקל 50 קילו או פאונד פחות מימיו בסוף הקריירה
קטע בונוס ( שאק מהתקופה באורלנדו )
בסיבוב בראשון הגיע הפסד בית כבר במשחק הפלי אוף השני מול בוסטון ( ספויילר , סימן לבאות ) אורלנדו ניצחה פעמיים בחוץ ועברה סיבוב לראשונה בתולדותיה עם 3:1.
בסיבוב השני המתתינה השיקגו בולס שהחתימה 17 משחקים לסוף העונה שחקן מינור ליג מליגת הבייסבול מספר 45 לשעבר 23 מייקל ג'ורדן . אורלנדו גברה 4:2 על הבולס ונראה כי אורלנדו חלפה על משוכה מאוד גבוהה בדרך לגמר המזרח. יכולים לספר סיפורים על מייקל החלוד אבל 31 נקודות למשחק בסדרה עם סגל חזק לא עזרה. לונגלי וויל פרדו וביל וונגיטון הגבילו את שאק ל 24.3 נקודות בלבד בסדרה שהוראס גראנט התעלה ונקם באקסית עם ממוצע סדרה של 18 ו 11. לא עזרה החזרה של מייקל למספר 23 לאחר ההפסד בממשחק מספר 1.מה שעזר לניצחון חוץ במשחק 2 אך לא לניצחון בסדרה.
גמר המזרח אינדאינה פייסרס , הפייסרס עלו לגמר לאחר שהלמו בניקס ( משחק ה 8 נקודות ב 19 שניות של רג'י מילר ).
זה גמר מזרח ברמה מאוד גבוהה שלו נערך היום היה ב 2 דרגות מעל כל גמר מזרח אפשרי.
הפייסרס ( שיכנסו מתישהוא לפרויקט עם המון הערכה לרג'י מילר וינר עצום ! עצום!! שגמר ללא טבעת ארורה ) היו קבוצה עצומה עם מילר , ריק סמית'ס , דייל ואנתניו דוויס חביביו של מנחם מארק ג'קסון , ביירון סקוט ודרק מק'י היו נותנים סוויפ לאינדי של ימנו אנו , אולי הגזמתי אבל היו עוברים ב 6 .
אורלנדו ניצחה את 2 משחקי הבית הפסידה ב – 3 ושימו לב לקטע המצורף מה התרחש במשחק הרביעי
דלגו ל 3:20 .13.5 שניות של דרמה אדירה שכללו 3 שלשות + סל ניצחון על הבאזר.
אורלנדו ניצחה בשיניים את משחק 5 הובסה בשישי וניצחה את משחק 7 באופן חד צדדי 105:81
גמר ה NBA
אורלנדו בניגוד לכל הציפיות הגיעה לגמר ואף זכתה ביתרון הביתיות כאשר 3 קבוצות עם מאזן טוב ממנה הודחו בידי יוסטון רוקטס שהגיעה לגמר מהמקום ה 6 במערב.
יוסטון אמנם הייתה האלופה הגאה אבל אורלנדו עם יתרון ביתיות רעבה ורעה יותר
הטרגדייה של אורלנדו מתחילה במשחק 1
ניק אנדרסון פיספס 4 זריקות עונשין רצופות ( ארוע שאנדרסון כמו הקבוצה לא התאוששו ממנו ) וקני סמית השווה את המשחק עם שלשה על הבאזר.
האקים קלע טיפ בהארכה ויוסטון ניצחה 120:118 על הבאזר בהארכה – סבלנות עם הסרטון , זה יגיע.
http://www.youtube.com/watch?v=QufNBWrqYCg
במשחק 2 יוסטון ניצחה 117:106 , הפסד רביעי בבבית לאורלנדו בפליי אוף , כפול מבעונה הרגילה.
משחק 3 ביוסטון , אורלנדו יוצאת מן ההלם מציגה משחק נהדר ומפסידה 106:103 בזכות שלשה של הורי ( בסרטון למעלה , מקום 4 )
משחק 4 יוסטון סגרה עניין לתואר ראשון של דרקסלר ושני רצוף של החלום שעשה סוג של סיוט לאוניל
עונת 95-6 ,אורלנדו המשיכה לעונה יוצאת מן הכלל של 60 ניצחונות שהספיקה למקום ה 2 בלבד במזרח
טיולים קלילים של 3:0 על דטרויט ו 4:1 על ההוקס המפתיעה והבמה הייתה מוכנה לגמר מול הקבוצה עם המאזן הטוב בהיסטוריה הבולס מודל 96.
121 – 83 במשחק הראשון , 67 נקודות לאורלנדו במשחק 3 ומייקל ג'ורדן בסוויפ עוצמתי צחק כל הדרך לדיסנילנד וחזרה עם סוויפ.
סוף דבר
שאקיל בוחר לעזוב ,עובר כשחקן חופשי לחור הנידח במערב (אליבא דה ד"ר לס) וחותם בלוס אנג'לס לייקרס עימה יזכה ב 3 אליפויות.
פני נותר לבדו במערכה , וכאן למעשה נגמר הסיפור . הארדווי נפצע ואורלנדו לא מצליחה לשחזר את ההישג של גמר הליגה עד ל 2009 בזכות סנטר כוכב נוסף שבשיא ההצלחה עובר ללוס אנג'לס ונכשל ….( דוויט הווארד למי שפספס)
שאקיל אוניל עזב קבוצה אדירה ולמעשה פירק אותה . שאק בשיאו יחד עפ פני והסגל הסולידי שכלל צוות מסייע טוב מאוד יכלו לרוץ ולזכות בתארים רבים . האם הרדוואי היה נשאר בריא ? האם שאק היה מצליח באורלנדו ללא קובי ? כנראה שכן אבל זאת לא נדע לעולם.
בעונתו האחרונה של פני בקרירה הוא זכה לשתף פעולה שוב עם שאק במיאמי ולפרוש אחרי 16 משחקים , שאק עבר לסאנס, הקבלירס ובוסטון עד שפרש , כיום הוא מפרשן ובעל אחוזים בסקרמנטו קינגס .
מידן,
פוסט עצום ממש, ולי מחייה נפש.
אני זוכר כמעט כל משחק שתארת. בגילי אני לא זןכר מה עשיתי לפני שבוע, אבל זוכר מה קרה לפני 20 ו-30 שנה כאילו קרה היום. לדעתי הסיבה הראשית שאורלנדו לא הצליחה לקחת אליפות רובצת בעיקרה על פני הרדאוויי. אפילו לפני הפציעה הוא אף פעם לא הגיע לרמה שחשבו שיגיע אליה. לא היה לו את הקילר אינסטינקט מהסוג של מייקל, או קובי, ואפילו שחקנים פחות פסיכים מהם. הוא תמיד היה מדי 'רך' ולא נראה לי אף פעם שהוא לא משאיר טיפת אנרגיה על הפארקט.
באותם שנים שאקיל היה כל כך דומיננטי שהיה זוכה באליפות עם כל גארד נורמלי .
הארדווי היה מצויין עת נבחר 4 פעמיים ברציפות לאול סטאר ופעמיים לחמישיית העונה לפני סטוקטון וגארי פייטון . ב 96 נבחר לדרים טים וזכה כמובן במדליית זהב.
הפציעות הרגו אותו לטעמי .
שמח מאוד שנהנת מהפוסט זה שווה את המאמץ
אחלה פוסט. תענוג לקרוא ולהזכר.
אינדיאנה של רג'י ללא ספק צריכה להכנס….
אם יש קבוצה שממש לא אכפת לי שלא לקחה אליפות זה אורלנדו
ימחק הפוסט ויופסק הפרויקט לאלתר
מידן קח את זה בקלות. אני ארחיב, לא אכפת לי מכלום שקורה באורלנדו. זה כנראה בגלל השחקן הכי שנוא אליי אורלנדו בלום. הנה נימקתי והסברתי.
עם שאר הערים בארה"ב אין לי בעיה, אולי חוץ מדאלאס שהעדפתי את שושלת על פנייה.
גדול !
לפי ההגיון הזה אני צריך לשנוא את דנבר !
מכיר את הקומיקס דנבר הדינוזאור האחרון ? בהההה
תודה על גלולת הנוסטלגיה.
משחק מספר 1 מול יוסטון באמת היה מדהים.
אורלנדו נראו מצוין בפליאוף והתחילו דיבורים על שושלת חדשה.אורלנדו שלטה גם במשחק הראשון ושאקיל מפלץ את אולג'ואן.
ניק אנדרסון היה קלע עונשין סולידי ובכל זאת הצליח להחטיא 4 זריקות שכל אחת מהן הייתה נותנת את הנצחון לאורלנדו, 7 שניות לסיום.
מאריו אלי שלח את המשחק להארכה עם שלשה עם הבאזר והאקים ניצח את המשחק עם הטיפ אין המפורסם.
בדיעבד נראה כאילו זה הרגע שבו גורלה של אורלנדו נחרץ.
ואגב, לפוסט הזה דווקא מתאימה הכותרת המקורית של הסדרה.
יותר לוזרים מזה אין.
שוב תודה
תודה
סעי בזהירות
תודה רבה, היה תענוג לקרוא.
פוסט אדיר, יצרת כאן יצירת אומנות לדעתי.
איזה קבוצות ויריבויות היו לנו פעם…
תודה רבה , אכן היריבויות והקבוצות של העשורים הקודמים היו מרתקות יותר.
רק בשנתון של 95 היו קבוצות אדירות כמו הסאנס של בארקלי , הספרס של האדמירל , יוטה של סטוקטון ומלון הבולס אינדיאנה והניקס כמובן .
מספיק להביט בקו האחורי שנבחר לאול סטאר במזרח העונה ולהתגעגע לגארדים כמו פרייס , מייקל , מילר , פני , טים הארדווי , אייברסון לאייזה תומאס אני לא מתגעגע 😉
מעולה! פוסט מצוין!
אגב, מה באמת הייתה הבעיה של שאק? למה הוא החליף כל כך הרבה קבוצות?
אישיות, הבחור לא הבין שהוא צריך בשלב מסוים להיות כינור שני לבראיינט ובאותו רגע נסגרה לו הקריירה (האליפות עם מיאמי היתה מכורה מראש יותר מהסדרה נגד סקרמנטו).
מי אמר שהוא היה צריך להיות כינור שני לבריאנט? הוא הרי היה טוב ממנו בסוף 2004.
אחלה פוסט,באמת מעלה זכרונות טובים,
תגיד איך אתה רואה את לברון משתלב במשחק של אותה תקופה
לה ברון שחקן מצויין
דניס רודמן אמר שהוא היה סתם שחקן אם היה משחק בתקופתו.
לדעתי הוא היה טוב מאוד אך כמו בארקלי , מלון , מילר , ווליקינס היה מרואה את הגב של מייקל
מאצ אפ מול פיפן יחל להיות מאוד מעניין
אני מסתכל על הסל של סמיתס ומסרב להאמין שהדחליל ההולנדי הזה מסוגל להטעות ולשחרר כדור בשניה וקצת, לא היה אז את האור האדום סביב הלוח כדי לקבוע בוודאות אם זה היה בזמן אבל נראה שממש לא.
פוסט קסום
כל שבוע אתה גורם לי עונג וכאב לב באותה מידה
פשוט נפלא
איזה מאמר. לא ניתן להפסיק לקרוא.
הסרטונים משולבים ממש באומנות ובמקום הנכון.
תודה רבה
מאמר מעולה, סרטונים מעולים.
פוסט ענק , מקווה לעוד הרבה כאלה