תחילת התאהבותי בספורט היתה אי שם באמצע / סוף שנות ה-80, בואך שנות ה-90. כן, של המאה הקודמת. את שנותיי הראשונות כאוהד מכבי ת"א ליוו מכיוון הכדורגל אלי דריקס ומוטי איוניר, ובהמשך אבי נימני ושורה אוברוב. בכדורסל זה החל עם קווין מגי הגדול ודורון ג'מצ'י, והמשיך עם עודד קטש ודורון שפר. בניקס זה החל עם פטריק יואינג וג'ון סטאקרס, והמשיך עם אלן יוסטון ומרכוס קמבי. רוב החבר'ה האלה היו מבוגרים ממני.

את הבייסבול גיליתי רק ב-1998, ישר לתוך אימפריה בשנותיה היפות ביותר. אבל היה אחד, שהיה אז עדיין בתחילת דרכו, שהלך איתי את כל 16 שנות הבייסבול הראשונות שלי, עד לרמה שזה הרגיש כאילו לא יכולה להיות ניו יורק יאנקיז בלעדיו. למעשה, גדלנו ביחד. קוראים לו דרק ג'יטר. האיש שלימד אותי מה זה להיות יאנקי אמיתי.

בהתחלה, בעונות 1998-1999, כשעוד ניסיתי להבין מה ההבדל בין פאסט בול לסליידר, לא היה באמת הבדל מבחינתי, בין ג'יטר לשאר החבורה: ברני וויליאמס, טינו מרטינז, פול אוניל וחורחה פוסדה בהתקפה, ורוג'ר קלמנס, דייויד וולס, דייויד קון, אנדי פטיט, אל דוקה ומריאנו ריברה בפיצ'ינג. אם אהבתי שם מישהו יותר מאחרים, זה היה את פטיט.

First Pitch

בסדרת הוורלד סירייס של 2000, מול היריבה המרה מהצד השני של העיר, המטס, התחלתי להבין שמדובר במישהו מיוחד. את שני המשחקים הראשונים אמנם ניצחנו, אבל בקושי. במשחק הראשון נזקקנו לאקסטרה אינינגס, בשני קאמבק מטורף של המטס כמעט הרס הכל. את המשחק השלישי ניצחו המטס, וכך גיים 4 הפך לסופר קריטי.

עד לאותו משחק, צ'אק נבלאק וחוסה ויזקאינו, ששיחקו בעמדת ה-ליד אוף אצלנו, לא השיגו ולו היט אחד לרפואה. המנג'ר שלנו, ג'ו טורה, החליט להמר על ג'יטר. וכיצד הוא השיב לו? פיץ' ראשון במשחק – בום! הום ראן, 0:1 יאנקיז, בדרך ל-2:3 במשחק ו-1:3 בסדרה. זה היה ההיט היחיד מהעמדה הזו בכל הסדרה, כשבמשחק החמישי ג'יטר חזר לחבוט שני.

לא מסתכלים לאחור

למחרת, משחק מספר 5. שיי סטדיום, אנדי פטיט נגד אל לייטר, קרב לפטים. באינינג השישי המטס הוליכו 1:2, אאוט אחד, ג'יטר עולה. בול ראשון, בול שני, ובום! לאותו המקום בדיוק כמו אמש, 2:2, ומהרגע הזה המטס כבר לא יובילו בסדרה. סינגל של לואיס סוהו באינינג התשיעי יעניק ליאנקיז את הניצחון, והאליפות ה-26.

אבל הפלייאוף שהפריד אותו משאר השחקנים, אלה בני התמותה, היה 2001. תחילה בסדרת הדיוויז'ן, נגד אוקלנד. איזה פיצ'ינג מץ'-אפ זה היה… קלמנס, אל דוקה, פטיט ומייק מוסינה מצד אחד, בארי זיטו, טים האדסון, מארק מאלדר וג'ייסון איסרינגהאוזן מהצד השני.

את המשחק הראשון ביאנקי סטדיום האייז ניצחו, 3:5, בזכות הום ראנס של טרנס לונג, ואחד, ג'ייסון ג'יאמבי. גם גיים 2 היה של אוקלנד, 0:2 בברונקס, כשעוד אחד – ג'וני דיימון, ומיגל טהאדה מצטיינים. בשני המשחקים האלה, אגב, ג'יטר היה ביחד 5 מ-8. ואז הגיע גיים 3. וואו, גיים 3.

The Flip

מוסינה נגד זיטו. ארבעה אינינגים של הגנות נעצרו בזכות הום ראן של פוסאדה באינינג החמישי, 0:1. היאנקיז יצליחו לשמור על זה? אינינג שביעי תחתון. ג'רמיין דיי נפסל, אריק שאבז נפסל. ג'רמי ג'יאמבי, האח הפחות מוצלח, עולה עם סינגל, ואז מגיע לונג, ויורה כדור לרייט פילד. שיין ספנסר שיגר אותו לאיזור האינפילד, אך חזק מדי מבחינתו של טינו, וחלש מדי מבחינת פוסדה.

הכדור הגיע איכשהו בין הבסיס הראשון ל-הום פלייט, שם, משום מה, היה השורט סטופ של היאנקיז. מה הוא עשה שם? אלוהים יודע. בשום אימון לא עובדים על זה. ג'יטר החזיק את הכדור בדיוק חצי שניה, וכמו תפוח אדמה לוהט Flipped אותו לפוסדה – ג'יאמבי פסול במילימטר. וואו.

הפליפ הזה שמר את הניצחון על 0:1, היאנקיז חזרו לסדרה, ניצחו את גיים 4 בתוצאה 2:9, חזרו לניו יורק וניצחו שם את החמישי והמכריע 3:5, בדרך ל-ALCS, מול סיאטל. את הסדרה הזו החבורה מניו יורק ניצחה 1:4, בדרך לוורלד סירייס מול אריזונה של קורט שילינג ורנדי ג'ונסון.

Mister November

חלפו שבועיים, וג'יטר, כאילו הרגיש שזה לא מספיק. צריך עוד מהלך בלתי נשכח כדי לשים אותו מעל כולם. שני המשחקים הראשונים באריזונה היו בשליטה מוחלטת של המקומיים. 1:9 לשילינג בראשון, 0:4 ל-ביג יוניט בשני. המשחק השלישי הסתיים ב-1:2 ליאנקיז, מה שהפך את שני המשחקים הבאים לסופר מרתקים.

גיים 4, אשף הפלייאוף אל דוקה, נגד שילינג. איזה קרב. ספנסר העלה את ניו יורק ל-0:1 באינינג השלישי, אך מארק גרייס הגיב מייד והשווה ברביעי. בשמיני העליון העלו ארוביאל דוראזו ומאט וויליאמס את הדיבאקס ליתרון 1:3, אך טינו מרטינס, בהום ראן סופר דרמטי, קבע בתשיעי 3:3, הולכים לאקסטרה אינינגס.

אינינג עשירי תחתון, סקוט ברושס נפסל, אלפונסו סוריאנו נפסל, גי'טר עולה. בגלל אסון התאומים, והפגרה שנכפתה על הליגה, העונה התארכה, והמשחק הזה התקיים ב-31 באוקטובר. ההארכה הביאה אותנו לחצות, ופתאום דבר לא רגיל, רגע לפני שג'יטר עלה הראה השעון על ה-1 בנובמבר, לראשונה בהיסטוריה של המשחק. שלושה בולס, שני סטרייקס – ובום! 3:4 ליאנקיז, שהשוו ל-2:2 את הסדרה. והנה לכם, מיסטר נובמבר.

היישר ליציע

בעונת 2004, היתה ליאנקיז התקפה מפחידה. לצד ג'יטר, ברני ופוסדה, שיחקו אז איירוד, הידקי מאטסוי, גארי שפילד וג'ייסון ג'יאמבי, בהחלט Murderer's Row בגרסה המודרנית. הגנה ופיצ'ינג היה החלק הפחות חזק של הקבוצה הזו.

ב-1 ביולי ארחו היאנקיז את בוסטון, למשחק שלישי בסדרה, אחרי שני ניצחונות ועם יתרון מבטיח של 7.5 משחקים בטבלה. פוסדה וטוני קלארק העלו את ניו יורק ליתרון 0:3, אך בוסטון חזרה ל-3:3 והמשחק הלך לאקסטרה אינינגס.

בחלק העליון של ה-12, כשסזאר קרספו על הבסיס השלישי ודיימון (אז בבוסטון) על השני, שלח טרוט ניקסון כדור מאחורי הבסיס השלישי, באורך איזור הפאול. גי'טר, בלי לחשוב פעמיים, טס לכיוון הכדור במהירות שיא, תפס אותו, עף איתו ליציע, וחזר ממנו חבול, כאילו הוא ברוס וויליס ב-מת לחיות 2, אבל עם כדור בתוך הכפפה ואאוט חשוב מאוד. היאנקיז ימשיכו לניצחון 4:5 באינינג ה-13, אבל על סיום אותה עונה אני, וג'יטר, מעדיפים שלא להרחיב…

הנאום

עונת 2008 היתה מהחלשות שהיאנקיז ידעו במילניום הזה. מקום שלישי בבית, מרחק שמונה משחקים מבוסטון השנואה, כשהקבוצה מהברוקנס תפסה את המקום הראשון בבית יומיים בלבד לאורך כל העונה: בתום יום הפתיחה, וב-16 באפריל.

דבר אחד קסום היה בעונה הזו. הפרידה מהיאנקי סטדיום הישן. ב-2009 חנכו שתי הקבוצות מניו יורק אצטדיונים חדשים, בקווינס החליף הסיטי פילד את שיי סטדיום, ובברונקס היאנקי סטדיום החדש החליף את הישן. ב-21 בספטמבר 2008 ארחו הברונקס בומברס בפעם האחרונה משחק בבית שבייב רות' בנה, עם ניצחון על בולטימור אורליוס 3:7, כשאת ההום ראן האחרון ירה חוסה מולינה, ואת הפיץ' האחרון זרק מריאנו ריברה.

בסיום המשחק, ובמה שנראה מאוד ספונטני, לקח ג'יטר את המיקרופון, וכשכל שחקני הקבוצה עומדים מאחוריו, הוא נתן את נאום חייו. רגע שאף אוהד בפסים לא ישכח בחיים. מדי פעם עוצר, לוקח אוויר, מנגב מעט את העין, וממשיך להוציא את המילים הכי נכונות שרק אפשר. "גאווה, מסורת ואוהדים", אמר, והרים את הכובע, כשהוא מצדיע לקהל. פרייס-לס.

ג'יטר עוד המשיך וייצר כמה רגעים, יותר אישיים, כמו מלך ההיטס של היאנקיז בכל הזמנים, כשהוא עוקף את לו גריג ב-2009 עם היט מספר 2,722, כמה אופייני, עם סינגל ל-Opposite Field. או הרגע בו הוא הגיע להיט מספר 3,000, ביולי 2001, עם הום ראן על דייויד פרייס.

When Fantasy Becomes Reality

אך הרגע האחרון שיישאר לעד בלב, היה רגע הפרידה ממנו. ה-25 בספטמבר 2014, היאנקיז כבר רחוקים 14 משחקים מבולטימור המוליכה, אך באינינג התשיעי, במצב של 5:5, כאילו כל העולם ניסה לסדר את הבמה יפה יפה לפרידה מהגדול מכולם.

חוסה פירלה (מי???) החל את האינינג עם סינגל, אך אנטואן ריצ'ארדסון (מי?????) החליף אותו כפינץ' ראנר. ברט גארדנר, גם הוא מנסה לסדר את הכל בשביל הקפטן שלו, שלח באנט והביא את אותו ריצ'ארדסון לבסיס שני. אאוט אחד, הקפטן עולה. פיץ' ראשון, ושוב – סינגל לרייט פילד, ריצ'ארדסון מגיע הביתה, וג'יטר נפרד מהקהל הביתי עם ווק אוף ווין. Perfection.

הוא יסכם את הקריירה עם הרשימה הבאה: רוקי השנה, חמש אליפויות, MVP של הוורלד סירייס פעם אחת, 14 הופעות באול סטאר, פעם אחת MVP, חמש כפפות זהב, ממוצע חבטות 310., ומקום של כבוד בהיכל התהילה, לשם הוא נכנס השבוע, כדי לסגור את התמונה השלמה כל כך יפה.