לבחור מחדש: דראפט 1992 / הגולש גוגליוטה

הגולש גוגליוטה מתגורר בצפון הארץ עמוק בעשור הרביעי לחייו, התחיל לאהוב נבא בגלל הכתבות והספרים של מנחס, בגלל משחקי הנבא למחשב העתיקים מסוף ה80/תחילת ה90 ובגלל ערוץ המזה"ת. מחליף אהדת קבוצות בנבא כמו גרביים עם העדפה לאנדרדוגים וקבוצות צעירות. שחקנים אהובים- אולאג'ואן ומורנינג.

  • אי שם באמצע-שלהי שנות ה90, דראפט 92 נחשב לאחד המוצלחים, ולדראפט המוצלח בעשור ה90.  אך במבחן הזמן יוקרת דראפט 92 נחלשה בין אם מרבית השחקנים הגיעו לתקרה במהרה ודעכו, ובין פציעות של מספר שחקני מפתח מנעו מאיתנו להנות מהם יותר (דוגמת ג'ימי ג'קסון ולפונסו אליס).
  • רוב נבחרי הדראפט סיימו 4 שנים במכללה וגם אלו שלא, השלימו לפחות 3 שנים, מה שרחוק מהמסלול כיום לליגה. השחקנים הגיעו מוכנים יותר ורבים מהם נתנו עונת רוקי מרשימה, והגיעו לשיא הקריירה יחסית מהר.
  • רוב נבחרי הסיבוב הראשון הצדיקו את היותם כאלה וכמעט כולם דורגו בסיבוב הראשון של הסידור מחדש. הדירוג נעשה על בסיס הצלחת השחקנים בנבא בלבד, ללא שיקולים של צרכי קבוצה וכו'.
  • בדראפט המקורי לא נבחר רכז אחד שהשאיר חותם, ועיקר השחקנים המשפיעים בו הם ביגמנים. בתקופה שבה עמדת הסנטר נחשבה לדומיננטית בליגה, הדראפט יזכר כאחד שהעמיק את רשימת הסנטרים האימתנית בליגה והביא לליגה סנטרי ענק, דוגמת שאק, מורנינג, מט גייגר ואדם קיף.
  • לטעמי מדובר בדראפט טוב מאד. עצם הימצאותו של שאק כבר מקנה לו הרבה נקודות זכות. גם בלעדיו מדובר בדראפט עמוק, עם 2 הול אוף פיימרים ו- 5 אולסטארים. לדעתי 12 הראשונים הם שחקנים שבשיאם הם אולסטארים לכל דבר.
  • אני בטוח שישנם שחקנים שבקונסטלציה אחרת יכלו לקחת את הקריירה רחוק. היו אז לא מעט קבוצות חלשות כמו מינסוטה, וושינגטון בולטס, מילווקי, דאלאס, סקרמנטו וקצת בהמשך ונקובר וטורונטו… שלשחקנים בתחילת הדרך זה להגיע למבוי סתום ולחפש גלגל הצלה.
  • היו לנו כאן את בייבי-בארקלי, היורש של פיפן , ובייבי-ג'ורדן.
  • היו כמה סיפורים קשים סביב שחקנים השייכים למחזור 92, חלקם יסופר בהמשך.
  • פלופים : אדם קיף – בחירה 10. מבחירה עשירית אולי לא ניתן לצפות להרים וגבהות אבל מדובר בנגר במלוא מובן המילה, שחבל שקבוצה שהיה לה חסר הגרוש ללירה כמו אטלנטה לא עשתה בחירה נבונה יותר.
  • מציאות : פי ג'יי בראון – בחירה 29, לטרל ספריוול – בחירה 24

ונתחיל…

מקום 1 : שאקיל אוניל, סנטר  [נבחר  1]

(במקור – אורלנדו בוחרת בשאקיל אוניל)

ממוצע קריירה : 23.7 נק', 10.9 ריב', 2.5 אס', 2.3 חס'

עונת שיא : 29.7 נק', 13.6 ריב', 3.8 אס', 3.0 חס'  (עונת 99-00 בלייקרס)

עונות בליגה : 19

שאק, הדיזל, הקקטוס הגדול, סופרמן, האיש בעל 1000 הכינויים, הוא הבחירה הראשונה בדראפט ללא שום ספק.

4 פעמים אלוף, 3 פעמים Finals MVP,  MVP עונה סדירה פעם אחת בשנת 2000, 15 הופעות אולסטאר, 14 בחירות לאחת מחמישיות העונה, רוקי העונה, מדליית זהב אולימפית באטלנטה 96, חבר היכל התהילה, מקום 8 ברשימת קלעי כל הזמנים, פעמיים מלך הסלים, ורשימת הישגים שאינה נגמרת.

את שאק כולם מכירים. מלבד היותו שחקן על עם מבנה פיזי יוצא דופן, שאק התברך ביכולות קומיות ומוזיקליות שמתחברות לפרסונה נוטפת כריזמה. אי אפשר שלא לאהוב אותו.

גם עוד 30 שנה כולם יכירו אותו, ותמיד ישאר בדיונים כשידברו על הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק.

בשיאו בלתי עציר. שובר טבעות. דומיננטיות מוחלטת בצבע. הומצאה שיטת הגנה לנסות להצר את צעדיו (יש שיגידו שאינה ספורטיבית במיוחד) הידועה כהאק-א-שאק הנועדה לאשש את 53 אחוזיו מקו העונשין.

אורלנדו בחרה בו ללא כל סייג, 3 שנים אחרי הקמתה והצטרפותה לנבא. היה ברור מהרגע הראשון שלו במכללות שהוא יהיה כוכב בנבא. שאק היה אבן הבסיס למג'יק. נתן עונת רוקי היסטורית עם 23.4 נק', 13.9 ריב' ו-3.5 חסימות וזכה בצדק ברוקי העונה. יחד עם פני הרדוואי שהגיע שנה לאחר מכן, וצוות מסייע יעיל, הביאו את המג'יק עד גמר הליגה ב 95. הישג יוצא דופן למועדון שהצטרף 6 שנים מוקדם יותר לליגה.  המג'יק של התקופה ההיא היו המרענן הרישמי של הליגה והשמיים היו הגבול עבורם. הצמד שאק-פני הפך לפנים של הליגה.  אורלנדו של פלייאוף 95 הייתה הקבוצה היחידה שניצחה את הוד אווירותו בסדרת פלייאוף בשנות ה-90, אך הסוויפ שחטפו מיוסטון בגמר, יחד עם פציעות שהחלו להופיע וסוכנים שעשו עבודתם יתר על המידה הביאו לפירוק הקבוצה המלהיבה מאורלנדו, ושנה מאותו גמר היסטורי שאק הועבר בשנת 96 ללייקרס. יחד עם קובי, הזן-מאסטר ושות' החזירו את הלייקרס לגדולתם וממש בראשית המילניום זכו בטריפיט מכובד עם עליונות מרשימה כולל פלייאוף 2001 שכלל אליפות עם הפסד פלייאוף בודד לפילי ואייברסון. בקיץ 2004 אחרי הפסד לדטרויט בגמר הנבא, שאק עבר למיאמי ובעונתו השנייה שם יחד עם דויין וייד הצעיר הוביל את מיאמי לזכייה ב2006 .  בעונה לאחר מכן החל להיעדר ממושכות בגלל פציעה וככה זה היה עד סוף הקריירה שכללה סיבובים בפיניקס, קליבלנד ובוסטון עד לפרישה ב 2011.  אגדה ששינתה את פני הליגה.

מקום 2 : אלונזו מורנינג, סנטר [נבחר 2]

(במקור – שאלוט בוחרת באלונזו מורנינג)

ממוצע קריירה : 17.1 נק', 8.5 ריב', 1.1 אס', 2.8 חס'

עונת שיא : 23.2 נק', 10.4 ריב', 2.3 אס', 2.7 חס'  (עונת 95-96 במיאמי)

עונות בליגה : 15

אלוף נבא עם מיאמי היט ב2006, 7 הופעות באולסטאר, 2 בחירות לאחת מחמישיות העונה ולאתת מחמישיות ההגנה, פעמיים מלך הבלוקים לעונה עם קרוב ל 4 חסימות למשחק, מדלית זהב אולימפית באטלנטה וחבר היכל התהילה.

סנטר על. יחד עם שאק היוו את הפנינה האחרונה של דור נפילי הסנטרים שהגיעו לליגה בשנות ה80 וה90. שינה מהותית כל קבוצה בה שיחק. מזוהה בעיקר עם שארלוט ומיאמי שם בילה את רוב הקריירה שלו. הפך כל מועדון אליו הגיע לקבוצת פלייאוף מלהיבה. פרנצ'ייז פלייר אמיתי.

'זו' המשיך את מסורת הסנטרים העילאיים מג'ורג'טאון של יואינג ומוטומבו, ונלקח בבחירה השנייה ע"י שארלוט הורנטס של לארי ג'ונסון וקנדל גיל הצעירים והמבטיחים. כמה שאהבתי את הקבוצה הזו. ג'ונסון ומורנינג היו אחד מהקווים הקידמיים המצטיינים בליגה. יחד הצעידו את ההורנטס של עונת 92-93 בפעם הראשונה בתולדותיה לפלייאוף. והרגע הגדול שלו מאותה עונה היה סל נצחון על הבאזר בפלייאוף, במשחק על הסדרה כולה מול הסלטיקס שהכריע את הסדרה לטובת שארלוט. מורנינג סיים את עונת הרוקי שלו עם 21 נק', 10.3 ריב' ו-3.5 חסימות למשחק. עונת רוקי מהסרטים.

בעונתו השנייה בליגה, גם 'זו' וגם לארי ג'ונסון סבלו מפציעות ונעדרו לא מעט אך עדיין נתנו עונות מצוינות, לצערם במזרח החזק של אותה תקופה זה לא הספיק לפלייאוף.  בעונתו השלישית ב94-95 ההורנטס ומורנינג המשיכו להלהיב, סיימו במזרח הקשה במאזן של 50-32 ומקום רביעי. אך לצערם הודחו ע"י שיקגו המנוסים בסיבוב הראשון.

לאחר שסרב לחתום על הארכת חוזה בשארלוט, הוא הועבר בטרייד בסוף עונת 95 למיאמי תמורת גלן רייס, גייגר ושאריות.  מורנינג שינה את מיאמי לחלוטין והיה אבן היסוד בקבוצה המלהיבה שבנה פט ריילי. בעונתו הראשונה בהיט 95-96 נתן את עונת השיא שלו בקריירה.

מיאמי בסוף שנות ה90 הייתה קבוצה נהדרת, מהחזקות והדומיננטיות בליגה, אך מדי שנה הודחה באכזריות בפלייאוף המזרחי, תחילה עי"י שיקאגו ובשנים שלאחר מכן ע"י הניקס.

בתחילת עונת 2000-01 מורנינג אובחן עם מחלה בכליות והפסיד את המשך העונה. 'זו' חזר בעונה שלאחריה ושיחק אותה כמעט באופן מלא, אך התברר שמצבו הוחמר ובעונה שלאחריה,  עונת 2002-03 לא שיחק כלל. בקיץ 2003 חתם לחוזה של 4 שנים בנטס, אך כעבור מספר חודשים הודיע על פרישה מכדורסל בגלל מחלת הכליות. כמה ימים לאחר מכן בן דודו של מורנינג החליט במעשה מרגש לתרום כלייה לאלונזו, ההשתלה עברה בהצלחה ומורנינג הודיע על חזרה מרגשת לכדורסל.

בנטס מורנינג לא נהנה בעיקר אחרי ששלחו את קניון מרטין החוצה והביע את רצונו לעבור לקבוצה תחרותית, וכך במהלך עונת 2005 עבר בטרייד למיאמי. היה חלק חשוב מהאליפות ההסיטורית ב2006, שימש כמחליף של שאק אך שיחק הרבה לצידו וחסם כל דבר שזז כולל 5 חסימות במשחק האליפות בדאלאס.

במהלך עונת 2007-08 מורנינג נפל ונפצע בצורה קשה תוך כדי משחק אך סירב שיפנו אותו על אלונקה ורצה לעשות את צעדיו האחרונים על המגרש בכוחות עצמו. בינואר 2008 הודיע על פרישה ממשחק. שחקן קלאסה שנתן הכל הכל הכל, ועשה קריירה מפוארת.

מקום 3 : לאטרל ספריוול, שוטינג גארד [נבחר 24]

(במקור – מינסוטה בוחרת בכריסטיאן לייטנר)

ממוצע קריירה : 18.3 נק', 4.1 ריב', 4 אס', 1.4 חט'

עונת שיא : 21.0 נק', 4.9 ריב', 4.7 אס', 2.2 חט', 0.9 חס'  (עונת 93-94 בגולדן סטייט)

עונות בליגה : 13

4 הופעות אולסטאר ובחירה אחת לחמישיית העונה.

המציאה הגדולה של הדראפט. גארד עם משחק התקפה מצוין, קליעה, חדירה, וכשרצה והתמיד היה גם שחקן הגנה מצויין.

ספריוול נבחר בשלהי הסיבוב הראשון ע"י גולדן סטייט, החליף את הM במשולש המיתולוגי RUN TMC לצד טים הארדווי וכריס מאלין, וסיים עונת רוקי טובה כשחקן חמישייה שתורם באופן מיידי עם 15.4 נק'. בקיץ וובר הצטרף בדראפט, אך הארדווי קורקע לעונה שלמה בחוץ, וגם מאלין החמיץ משחקים רבים, וספריוול בעונתו השנייה בקבוצה לקח פיקוד, סיים עונה מצויינת של 21 נק', 4.9 ריב', 4.7 אס' ו 2.2 חט' , נבחר לחמישיית הליגה הראשונה והיה לראשון במחזור שמסיים בחמישיית עונה, הופעה ראשונה במשחק האולסטאר, וסחב את גולדן סטייט לפלייאוף. בשנים לאחר מכן ספריוול המשיך לשחק היטב לקלוע מצויין, כמו בעונת 96-97 אותה סיים עם 24.2 נק', 4.6 ריב', 6.3 אס' ו 1.7 חט' ומקום חמישי במלכות הסלים אך גולדן סטייט סבלה ממכת פציעות רצינית של שחקני מפתח ולא הצליחה להגיע רחוק.

בתחילת עונת 97-98 הגיעה תקרית שעשתה הד גדול בליגה. ספריוול התעצבן על מאמנו פי ג'יי קרליסימו במהלך אימון. לאחר שקרליסימו העיר לו על קבלת ההחלטות הלקויה שלו ועל המסירות שלו, ספריוול ענה לו שהוא לא במצב רוח לקבל ביקורת. קרליסימו המשיך להעיר לספריוול באימון, ספריוול חטף עצבים, תקף את קרליסימו, חנק אותו ל10 שניות ואיים עליו. ספירוול נשלח להתקלח ולאחר שיצא מהמקלחת ניגש עוד פעם לקרליסימו וחבט בו בפניו. בעקבות התקיפה הורחק ספריוול ל 10 משחקים. לאחר סערה ציבורית החליטו בווריורס לבטל את חוזהו ל-3 העונות הבאות, והליגה השעתה אותו למשך שנה שלמה. ספריוול לקח את התיק לבוררות, בסיומה נקבע כי הקבוצה חייבת בכיבוד החוזה עם ספריוול, והשעייתו של השחקן תסתיים כבר בתום אותה עונה.

בינואר 99, כשהסתיימה השעייתו של ספריוול והליגה חזרה מהשביתה, ספריוול נשלח בטרייד לניו יורק של יואינג, לארי ג'ונסון ואלן יוסטון. בניקס ספריוול חזר לפרוח, השתלב טוב והפך לאחד משחקניה הבכירים. הניקס עם ספריוול הגיעו רחוק, פעם אחת עד גמר הליגה והפסד לספרס של מגדלי התאומים כשספריוול קולע 26 נק' בממוצע בסדרת הגמר, ובעונה לאחר מכן הפסד לאינדיאנה היריבה המיתולגית בגמר המזרח. לאחר עוד 3 עונות טובות ברמה האישית בניקס אך פחות מוצלחות ברמה הקבוצתית, ספריוול נשלח בקיץ 2003 במגה-טרייד אל מינסוטה. לצד גארנט וסם קאסל, מינסוטה נתנה עונה היסטורית, סיימה בראשות המערב והגיעה עד גמר המערב שם הפסידה לאלופה היוצאת הלייקרס של שאק, קובי, פייטון ומלון.

בקיץ 2004, עת מינסוטה רצתה לאריך את חוזהו ל 3 עונות נוספות עבור 21 מיליון דולר, ספריוול שנעלב ודחה את ההצעה, סיפק ציטוט לפנתאון שהוא לא יכול לקבל את החוזה כי יש לו משפחה להאכיל. הציטוט לא הוסיף לספריוול הרבה כבוד. ספריוול בהמשך קיבל הצעות מקונטנדריות אמיתיות כדאלאס והספרס, אך לא הסכים לקבל חוזי מינימום וב 2006 פרש כנשאר ללא קבוצה, וסיים קריירה בה הציג יכולת מצויינת אך לצידה לא מעט תקריות.

מקום 4 : רוברט הורי, פורוורד [נבחר 11]

(במקור – דאלאס בוחרת בג'ימי ג'קסון)

ממוצע קריירה : 7.0 נק', 4.8 ריב', 2.1 אס', 1.0 חט'

עונת שיא : 12.0 נק', 5.8 ריב', 4.0 אס', 1.6 חט', 1.5 חס'  (עונת 95-96 ביוסטון)

עונות בליגה : 16

7 אליפויות נבא (הכי הרבה לשחקן שאינו שייך לסלטיקס של שנות ה60')

הורי הידוע בכינויו ביג-שוט רוב, הווינר הגדול, ידוע כאחד מגדולי קלעי הקלאץ' בכל הזמנים, עם מספר גדול של קליעות שגרמו לאוהדי היריבות לשברון-לב (אוהדי סקרמנטו, פורטלנד, דטרויט עוד רבים וטובים)

החל את דרכו ברוקטס, זכה עימם ב2 אליפויות, בהמשך זכה בטריפיט עם הלייקרס, וקינח בעוד צמד אליפויות עם הספרס. יש שיטענו שזכה לשחק לצד האקים, שאק ודאנקן בשיאם אך הם היו זקוקים לביג-שוט רוב ולווינריות שלו לא פחות.

האיש בעל שבע האליפויות נמצא כאן לא בגלל ממוצעי הקריירה אלא בגלל החוסר פחד לקחת ולקלוע זריקות קריטיות ו 7 אליפויות ב4 קבוצות שונות מסמלות שחקן שקורץ מחומרים מיוחדים. פשוט מלך.

מקום 5 : פי ג'יי בראון, פאוור פורוורד [נבחר 29]

(במקור – דנבר בוחרת בלפונסו אליס)

ממוצע קריירה : 9.1 נק', 7.7 ריב', 1.5 אס', 1.0 חס'

עונת שיא : 11.4 נק', 6.9 ריב', 1.3 אס', 1.0 חס'  (עונת 98-99 במיאמי)

עונות בליגה : 15

אלוף בעונת 2008 עם הסלטיקס, ולאחר מכן פרש.

שחקן הגנה יוצא דופן עם חוש ריבאונד מעולה. שחקן יעיל, עקבי וחכם מאד. נתן את הלב והגוף עבור כל מהלך במשחק. שחקן לצאת איתו למלחמה. לא סתם הסלטיקס התעקשו להביא אותו לפרוייקט השאפתני שלהם בשנת 2006-7.

ההתחלה לא הייתה פשוטה. לאחר שנבחר ע"י הנטס נאלץ בעונה הראשונה לנדוד לפניוניוס היוונית. בעונה לאחר מכן חזר לניו ג'רזי ולאט לאט החל לפלס את מקומו לחמישייה בזכות יכולותיו ההגנתיות המרשימות.

בהמשך נדד בשנת 96 למיאמי, שם תחת ריילי בשיתוף מורנינג וטים הרדוואיי יצרו את אחת הקבוצות המלהיבות והחזקות בליגה שהודחו על ידי הניקס בפלייאוף פעם אחר פעם.

בשנת 2000 מיאמי המלהיבה פורקה ויחד עם משבורן נשלח לניו אורלינס שם נתן הופעות טובות בקבוצה חלשה. כאמור בשנת 2006 חתם לעונת פרישה עם הסלטיקס האלופה הנכנסת, והיה לו תפקיד חשוב בתור מנטור לצעירים לצד דקות גורליות בעמדת הסנטר ליד גארנט.

שמו האמיתי הוא קולייר בראון. סבתו כינתה אותו PJ בגלל חיבתו לסנדביצ'ים עם חמאת בוטנים וריבה…

מקום 6 : דאג כריסטי, גארד [נבחר 17]

(במקור – וושינגטון בוחרת בטום גוגליוטה)

ממוצע קריירה : 11.2 נק', 4.1 ריב', 3.6 אס', 1.9 חט'

עונת שיא : 16.5 נק', 5.2 ריב', 3.6 אס', 2.4 חס'  (עונת 97-98 בטורונטו)

עונות בליגה : 15

שחקן הגנה עילאי ושומר אישי מהטובים ביותר שנבחר לחמישיית ההגנה ב 2003. בשנים הראשונות התגלגל בלייקרס ובניקס ללא דקות משמעותיות, עד שהוטרד ב96 לטורונטו, אומנם לא קבוצה להגיע איתה רחוק באותם זמנים, אך שם קיבל דקות משחק והחל לקלוע ולשפר את משחקו. בשנת 2000 הוטרד עבור קורליס וויליאמסון האגדי לסקרמנטו קינגס, והיה שחקן חמישייה חשוב מאד בקבוצה (ודגש על המילה קבוצה) יחד עם וובר, דיבאץ', ביבי\וויליאמס, פג'ה, טורקוגלו, בובי ג'קסון, ששיחקה כדורסל נפלא בסוף שנות ה90 תחילת ה2000 ונחשבת לאחת הקבוצות הגדולות ביותר שאינן זכו באליפות (ולא מעט בגלל שניים מהחבר'ה הכתובים למעלה).  ב2005 הועבר לאורלנדו אחרי שסקרמנטו החליטה לפרק את החבילה וכריסטי כבר החל לדעוך ופרש שנתיים לאחר מכן.

ממוקם גבוה כי היה בשיאו הרבה שנים יחסית, והיווה חלק משמעותי בקבוצת על.

מקום 7 : טום גוגליוטה, פורוורד [נבחר 6]

(במקור – סקרמנטו בוחרת בוולט וויליאמס)

ממוצע קריירה : 13.0 נק', 7.3 ריב', 2.8 אס', 1.4 חט'

עונת שיא : 20.6 נק', 8.7 ריב', 4.1 אס', 1.6 חט'  (עונת 96-97 במינסוטה)

עונות בליגה : 13

הופעה אחת באולסטאר.

גוגליוטה הידוע בכינויו גוגס היה פשוט שחקן כדורסל טוב, פורוורד שידע לקלוע, אך סבל הן מפציעות והן מחוסר מזל שמנעו ממנו קריירה מוצלחת יותר. תחילת הדרך הייתה בוושינגטון בולטס ששחקנה המוביל היה הארווי (האח של הוראס ואביו של ג'רמי) גראנט, ככה שלגוגס ניתנה הבמה לקלוע ולהרשים, אך להפסיד בכמויות. פט ריילי פרגן לו יתר על המידה במהלך עונת הרוקי כשאמר 'שהוא הדבר הכי קרוב ללארי בירד'.   סיים עונת רוקי מרשימה עם 14.7 נק' ו- 9.6 ריב'. לאחר כמעט שלוש עונות הועבר תמורת כריס וובר לגולדן סטייט שהייתה בזמנו קבוצה מקרטעת לא פחות, ובסוף אותה עונה גוגס חתם במקרטעת נוספת-מינסוטה.

מינסוטה יחד עם גוגס התחילה לאסוף נכסים ותוך שנתיים קיבלה שני חבר'ה צעירים מבטיחים בדמותם של גארנט ומרבורי, ובשנת 97 מינסוטה מעפילה לראשונה בתולדותיה לפלייאוף וגוגליוטה בעונת שיא נבחר לאולסטאר. עקב הרצון של מיני לתת לגארנט את העמדה הטבעית שלו לפרוץ וחוסר רצון לשלם יתר על המידה לגוגליוטה, גוגס חתם בפיניקס ושם המשיך להראות יכולת קליעה טובה לצד ג'ייסון קיד, קליף רובינסון והסאנס אפילו השתחלו לפלייאף. בתחילת עונתו השנייה בפיניקס בדצמבר 99 קרתה תאונה לגוגס שכמעט עלתה לו בחייו. במהלך נסיעה באוטובוס הקבוצה תוך כדי שיחת בפלאפון עם אישתו גוגס הפסיק לנשום כתוצאה מלקיחת תוסף, חומר מרדים, להקלה בשינה. אישתו של גוגס התעשתה מהר והתקשרה לאישתו של חברו לקבוצה, רקס צ'פמן האגדי, שהתקשרה לבעלה, וכך גוגס קיבל טיפול מהצוות הרפואי בזמן, אחרת היה מוצא את מותו. מאותה נקודה גוגליוטה כבר לא חזר להיות אותו שחקן, החל לסבול מפציעות, קרע צולבת, איבד כושר משחק, היכולת הדרדרה ומצא את עצמו נודד בליגה בתור שחקן שולי עד לפרישה ב2005.

מקום 8 : ג'ים ג'קסון, שוטינג גארד [נבחר 4]

(במקור – מילווקי בוחרת בטוד דיי)

ממוצע קריירה : 14.3 נק', 4.7 ריב', 3.2 אס'

עונת שיא : 25.7 נק', 5.1 ריב', 3.7 אס' (עונת 94-95 בדאלאס)

עונות בליגה : 14

ג'ימי ג'קסון היה גאנר וידע לצלוף אך לצערו נבחר ע"י דאלאס שבאותה תקופה הייתה סוס מת. ג'קסון קיבל את המושכות וסיים עונת רוקי מרשימה עם 16.4 נק' ו- 4.7 אס'.  דאלאס התחילה לאסוף בשנתיים לאחר מכן בדראפט צעירים מבטיחים בדמותם של ג'מאל משבורן וג'ייסון קיד וקם לו גרעין מבטיח על הנייר המכונה שלישיית J, עוד לפני שג'ארן ג'קסון ג'וניור היה בתכנון.

דאלאס הלהיבה לפרקים וג'ימי ג'קסון קלע בצרורות כשאת עונת 95 מסיים במקום החמישי בקטגוריית מלך הסלים. אך כגודל הציפייה מהשלישייה, החלו לצוץ בעיות אגו והסיפור שפוצץ את התלכיד היה משולש רומנטי הכולל זמרת מפורסמת. האגדה מספרת שקיד היה אמור להיפגש עם הזמרת טוני ברקסטון במלון לדייט, אך בסופו של לילה הזמרת המפורסמת יצאה בזרעותיו של ג'קסון. מה שהוביל לפיצוצים בחדר ההלבשה, קיד דרש שג'קסון יועבר בטרייד ואכן הוא נשלח לניו ג'רזי המקרטעת.

מאז אותו טרייד הוא עבר עוד 10 קבוצות ב10 שנים, וסך הכל שיחק ב12 קבוצות שונות, הישג מרשים לכל הדעות. הוא המשיך להראות יכולת קליעה טובה אך לא הרבה מעבר, בטח לא נחישות ויציבות, וזו הסיבה שמצא את עצמו נודד ודועך לאט לאט עד לפרישה. לטעמי במועדון מסודר ומאורגן יותר מדאלאס-דאז יכל לעשות קריירה הרבה יותר מוצלחת.

מקום 9 : כריסטיאן לייטנר, פאוור פורוורד [נבחר 3]

(במקור – פילדלפיה בוחרת בקלרנס ווית'רספון)

ממוצע קריירה : 12.8 נק', 6.7 ריב', 2.6 אס'

עונת שיא : 18.1 נק', 8.8 ריב', 2.7 אס' (עונת 96-97 באטלנטה)

עונות בליגה : 13

הופעה אחת באולסטאר וזכייה עם הדרים טים בזהב האולימפי ב92.

לייטנר היה אגדת קולג'ים ונלקח באופן מוצדק בזמנו בבחירה השלישית בידי מינסוטה. פאוור-פורוורד לבן קלאסי. לפני שפסע צעד בנבא הצליח אלוף המכללות לזכות במדליית זהב אולימפית וחבר בקבוצת הכדורסל הגדולה בהיסטוריה   מינסוטה של אותה תקופה הייתה סמל לבינוניות, ולייטנר בדומה לחבריו למחזור גוגליוטה וג'קסון מצא את עצמו קולע בכמויות בקבוצה נכשלת. נתן עונת רוקי סופר מרשימה של 18.2 נק' ו 8.7 ריב' והיה נראה שעתידו בליגה מזהיר.  מבחינה אישית הוא קלע יפה אך הקבוצה לא התקדמה לשום מקום וגם לייטנר מעט ירד ביכולתו. לאחר 4 שנים הוטרד לאטלנטה שהייתה קבוצה נחמדה עם מוטומבו וסטיב סמית', שם שיחק היטב, הגיע לפלייאוף ורשם הופעת אולטאר אחת. אך לאט לאט החל לאבד את מקומו בהרכב של ההוקס ולאחר שלוש שנים בהוקס הועבר לדטרויט והחל מסע נדודים אל עבר שקיעת הקריירה. בעונתו האחרונה ב2004-05 שיתף פעולה במיאמי יחד עם שאקיל ומורנינג וזו הייתה הפעם היחידה בה שלוש בחירות הדראפט הראשונות מאותו מחזור שיחקו יחד באותה קבוצה.

מקום 10 : קלרנס ווית'רספון, פורוורד [נבחר 9]

(במקור – אטלנטה בוחרת באדם קיף)

ממוצע קריירה : 11.5 נק', 7.5 ריב', 1.5 אס'

עונת שיא : 18.4 נק', 10.1 ריב', 2.3 אס', 1.4 חס', 1.2 חט'    (עונת 93-94 בפילדלפיה)

עונות בליגה : 13

קלרנס ווית'רספון האיש והשם הארוך, היה פאוור פורוורד קשוח, עוצמתי ונמוך בגובה 1.98ס"מ וכינויו היה בייבי-בארקלי.  הוא נבחר בידי פילדלפיה שבדיוק נפרדה מהאציל שעבר לסאנס אחרי קריירה ענפה בסיקסרס, ופילי הפכה ברגע להיות לאחת מנמושות הליגה. נתן עונות רוקי חזקה של 15.6 נק' ו-7.2 ריב', ובמשך עונותיו הראשונות בפילי 'ספון' שיחק ממש טוב, היה שחקן חמישייה, קלע בדאבל פיגרס והיה ריבאונדר טוב, אך פילי לא ידעה איך להתרומם, הפסידה בצרורות, בחרה גרוע בדראפטים שחקנים כגון שון בראדלי ושרון רייט.  במהלך עונת 95-96 ניפק את משחק חייו עם 35 נקודות, 14 ריבאונדים ולא פחות מ7 חסימות נאות. לעונת 96-97 פילי העמידה סגל מבטיח עם צעירים כספון, סטקהאוס והרוקי אייברסון לצד דרק קולמן שהצטרף בטרייד אבל קבוצה מפסידה לא משנה במהירות את עורה, הצעירים לא הצליחו להביא נצחונות, וספון ראה את תפקידו בקבוצה מצטמצם בצורה משמעותית עד שנשלח עונה אחר כך בטרייד לגולדן סטייט. בהמשך חתם במיאמי, אך כבר לא היה שחקן חמישייה והיכולת כבר לא הייתה מה שהייתה, וספון התגלגל בליגה עוד בקאבס, ניקס ויוסטון עד שבשנת 2005 פרש.

מקום 11 : לפונסו אליס, פורוורד [נבחר 5]

(במקור – יוסטון בוחרת ברוברט הורי)

ממוצע קריירה : 11.9 נק', 6.5 ריב', 1.6 אס'

עונת שיא : 21.9 נק', 7.0 ריב', 2.4 אס' (עונת 96-97 בדנבר)

עונות בליגה : 11

לפונסו אליס הוא שחקן שהפציעות מנעו ממנו להגיע רחוק יותר בוודאות. היה פורוורד אתלט-על. הוא הושווה בתחילת הקריירה כיורש של פיפן.  נבחר על ידי דנבר של מוטומבו, עבדול-ראוף ורג'י וויליאמס ובעונתו הראשונה ניפק עונה רוקי מצויינת של 14.7 נק', 9.1 ריב, 1.7 חס' והיה חלק חשוב בקבוצה הצעירה של הנאגטס. הוא המשיך לשחק טוב גם במהלך עונתו השנייה ודנבר בסיום אותה עונה קבעה היסטוריה והייתה למדורגת שמינית הראשונה המדיחה את המדורגת מספר אחת, הלא היא סיאטל.

בעונה לאחר מכן סבל מפציעה שהחסיר ממנה את כל העונה, התאושש, ובשנת 96-97 נתן עונה סטטיסטית מצויינת עם כמעט 22 נקודות למשחק אך לאורך השנים המשיך לסבול מפציעות בדנבר שמנעו ממנו להתקדם. ב98 חתם באטלנטה, אך זה כבר לא היה זה, ולפונסו המשיך להיפצע, הפך לשחקן ספסל ולאט לאט משך עוד מספר שנים בליגה עד 2003 אז פרש.   קריירה מפוספסת.

מקום 12 : דיוויד ווסלי, גארד [לא נבחר]

(במקור – מיאמי בוחרת בהרולד מיינר)

ממוצע קריירה : 12.5 נק', 2.5 ריב', 4.4 אס', 1.3 חט'

עונת שיא : 16.8 נק', 3.6 ריב', 7.3 אס', 2.2 חט' (עונת 96-97 בבוסטון)

עונות בליגה : 14

דיוויד ווסלי היה גארד לוחמני שנכנס לליגה מהדלת האחורית. לא רבים האמינו לפני הדראפט שווסלי יצליח בנבא בתור שוטינג גארד עקב גובהו ותהו לגבי יכולתו לעשות מעבר לעמדת הרכז. אחרי עונה בCBA חתם בניו ג'רזי אך את הפריצה עשה בבוסטון סלטיקס שנה אחר כך ששיוועה לשחקנים איכותיים ומנהל משחק. ווסלי הראה קשיחות, נחשב שומר טוב וקלעי איכותי לצד שיפור בניהול המשחק והראה לכל המצקצקים שמקומו בליגה. לאחר תום חוזהו בסלטיקס, חתם בשארלוט הורנטס והצטרף לקבוצה לוחמנית בראשותם של גלן רייס, אנתוני מייסון ודיבאץ' שהתחברה יפה, הגיעה לפלייאוף. וגם בעונות שלאחר מכן ווסלי וההורנטס המשיכו להיות קבוצה איכותית במזרח.   במהלך עונת 99-00 כששארלוט מהקבוצות החזקות בליגה, אירעה טרגדיה בה ווסלי וחברו לקבוצה, בובי פילס, נהגו בפראות במכוניות הפורשה שלהם. פילס דהר ברכבו אחרי ווסלי, איבד שליטה על מכוניתו, נתקע חזיתית ברכב אחר ונהרג. תחילה הואשם ווסלי בכך שלקח חלק ב"תחרות נהיגה", אך לבסוף הורשע בגין "נהיגה רשלנית" בלבד. סיפור עצוב, טרגי ומיותר.

ווסלי שיחק בהורנטס 8 שנים מוצלחות, אך כשהחליטו שם במהלך 2005 לנקות אורוות ווסלי נשלח ליוסטון, שיחק עוד שלוש שנים ופרש. בהחלט קריירה מכובדת בה קלע בדאבל פיגרס 10 עונות, הגיע לפלייאוף 9 פעמים, ומסתבר שהפך לרכז הטוב ביותר מהמחזור הזה.

מקום 13 : וולט וויליאמס, סמול פורוורד [נבחר 14]

(במקור – דנבר בוחרת בבראיינט סטית')

עונות בליגה : 11

וולט וויליאמס היה פורוורד אתלט שניחן בקליעה טובה ל3, ונבחר בידי סקרמנטו. לצערו הגיע לקבוצה חלשה שלא הייתה קרובה לפלייאוף במשך כל תקופתו שם. מלבד מיץ' ריצ'מונד לא היה לקבוצה הרבה מעבר כדי לאיים על מקום בפלייאוף. וויליאמס קלע בעונת הרוקי שלו 17 נקודות בממוצע, ועם השנים הפך לשחקן חמישייה קבוע.  לאחר כ4 שנים הועבר בטרייד למיאמי, ובהמשך שיחק עוד בטורונטו והיה הקלע השני אחרי דיימון סטודמאייר, המשיך לנדוד לפורטלנד שם הגיע איתם עד גמר המערב ב99 והפסד לספרס, יוסטון ודאלאס שם הפסיד שוב לספרס בגמר המערב ב2003 ואחרי זה הודיע על פרישה.   ווילאמס קלע בדאבל פיגרס במשך 7 העונות הראשונות שלו בליגה מתוך 8 עונות שקלע בספרות כפולות. סך הכל קריירה לא רעה, אך לא מיצה את מלוא הפוטנציאל שלו ואת שנותיו החזקות העביר בקבוצות חלשות.

מקום 14 : אנתוני פילר, שוטינג גארד [נבחר 14]

(במקור – אינדיאנה בוחרת במאליק סילי)

עונות בליגה : 13

פילר נבחר בידי הלייקרס שלאחר פרישת מג'יק. הלייקרס הייתה קבוצה טובה עם וורת'י, איי סי גרין, ביירון סקוט, דיבאץ' וסידייל ת'ריט אבל לא הייתה מספיק טובה כדי להגיע רחוק במאבקי האליפות. פילר היה אתלט, קלעי טוב מה3 ושחקן הגנה לא רע בכלל. רוב הזמן עלה מהספסל.  פילר היה שחקן חשוב בלייקרס, ובהמשך בונקובר גרזיליס ובמינסוטה של גארנט שהייתה אורחת קבועה בפלייאוף, עונתו הטובה ביותר הייתה במדי הגריזליס ב96-97 שם קלע בממוצע 14.5 נקודות למשחק.  במהלך הקריירה קלע קרוב לדאבל פיגרס במשך 12 עונתיו הראשונות. לקראת סוף הקריירה שיחק עוד עונה בסקרמנטו ווושינגטון וב2005 פרש.

מקום 15 : מאליק סילי, סמול פורוורד [נבחר 15]

(במקור – לייקרס בוחרת באנתוני פילר)

עונות בליגה : 8

אילולא הטרגדיה האישית קרוב לוודאי היה מדורג גבוה יותר. 

נבחר ע"י הפייסרס ובהלך שתי העונות הראשונות שלו היה שחקן שולי. בהמשך הועבר לקליפרס כחלק מטרייד גדול שבו מארק ג'קסון עבר לפייסרס תמורת פו ריצ'ארדסון שעשה את הדרך ההפוכה. בקליפרס הוא הפך לשחקן חמישיה ובמהלך כל אחת מעונותיו בקליפרס הוא מסיים עם ספרות כפולות בטור הנקודות, כשעונתו הטובה ביותר היא 96-97 בה מסיים עם 13.5 נקודות למשחק. לאחר 3 עונות בקליפרס חתם בדטרויט ועונה לאחר מכן עבר למינסוטה של גארנט, שצ'רביאק וטרל ברנדון, הפך לשחקן חמישייה בקבוצה שעושה פלייאוף מדי שנה. סילי נלחם חזק בהגנה, ואפילו קלע כמה סלי נצחון יפים. 

ב-20 במאי 2000, בעת שחזר ממסיבת יום הולדת של חברו הטוב לקבוצה קווין גארנט, נהרג סילי בתאונת דרכים, כאשר נהג טנדר סטה ממסלולו והתנגש במכוניתו של סילי, שלא היה חגור. גופייתו של סילי עם הספרה '2' הופרשה ונתלתה בתקרת אולמה של הוולבס.  חבל שבצורה טראגית כל כך נגמרה הקריירה של השחקן הזה שיכל להמשיך ולשחק עוד כמה שנים בליגה.

מקום 16 : טוד דיי, שוטינג גארד [נבחר 8]

(במקור – קליפרס בוחרת ברנדי וודס)

עונות בליגה : 8

לטוד דיי הייתה קריירת מכללות מרשימה במכללת ארקנס ועד היום הוא אחד מהגדולים ששיחקו בה. במקור נבחר ע"י מילווקי שששחקניה הבכירים היו פרנק בריקובסקי, בלו אדוארדס ואריק מורדוק, וקל להסיק שהסיטואציה אליה הגיע דיי היא לקבוצה בלי שום סיכוי להגיע רחוק. דיי החל לתפוס אט אט את מקומו בחמישיה, ואת עונת הרוקי מסיים עם 13.8 נק'.  עונתו הטובה ביותר הייתה ב94-95 שם סיים עם 16 נקודות למשחק. במהלך עונתו הרביעית בבאקס הועבר לבוסטון תמורת שרמן דאגלאס האגדי, שם שיחק עוד שנתיים, שיחק עוד במיאמי, פיניקס ומינסוטה שהייתה תחנתו האחרונה בנבא ב2001. לאחר מכן נדד לABA, לליגה הקפריסאית והארגנטינאית עד שפרש. הגיע פחת אחת לפלייאוף עם פיניקס של קיד, פני, מריון, קליף רובינסון וגוגס, וקלע במהלך 5 עונות בדאבל פיגרס וממוצע קריירה של 12.3 נק'.

מקום 17  : מאט גייגר, סנטר [נבחר 42]

(במקור – סיאטל בוחרת בדאג כריסטי)

עונות בליגה : 10

מאט גייגר היה שחקן קשוח, בנאדם שלא הייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה. הגרסה המוקדמת של גורטאט. הסנטר המחליף הנצחי.

הסיבה בגינה החליט לגלח את ראשו היא כאות הזדהות עם אחיו התאום שאובחן עם סרטן בגיל 22 ונאלץ לעבור טיפולים כימוטרפיים בהם נשר לו שערו.

בתחילת הקריירה היה הסנטר המחליף של רוני סאייקלי במיאמי החביבה בהובלת גלן רייס וסטיב סמית'. לאחר 3 עונות נדד לשארלוט שם היה למחליף של ולאדה דיבאץ', ולאחר 3 עונות בהורנטס עבר לפילדלפיה שם היה המחליף של מוטומבו ולקח חלק מהקבוצה המלהיבה של 2000-01 שהעפילה לגמר הנבא בהובלת אייברסון. פרש ב2002 לאחר 10 שנות משחק יעילות בנבא ו6 עונות בפלייאוף, עם 3 עונות בהן קלע בדאבל פיגרס כולל עונת שיא בהורנטס ב98-99 עם 13.5 נק' ו 7.2 ריב' בממוצע למשחק.

מקום 18  : בראיינט סטית', שוטינג גארד [נבחר 13]

(במקור – סן אנטוניו בוחרת בטרייסי מארי)

עונות בליגה : 10

סטית' היה גארד סולידי, נבחר בידי דנבר ושיחק במדיה 8 עונות. הפך מעונתו השנייה לשחקן חמישיה לצד עבדול ראוף, מוטומבו, רג'י וויליאמס ולפונסו אליס. היה שותף משמעותי בקבוצה שהדיחה את סיאטל בפלייאוף 94 המיתולוגי. עונתו הטובה ביותר הייתה 96-97 בה קלע בממוצע 14.9 נק' למשחק. מאז החל לסבול מפציעות חוזרות ונשנות. לאחר 8 עונות בנאגטס בהן הגיעו פעמיים לפלייאוף, סחב עוד עונה בסלטיקס ועונה בקליבלנד, ופרש ב2002 . ייתכן ולולא הפציעות יכל להחזיק עוד זמן בליגה בתור שחקן שישי.

מקום 19  : פופאי ג'ונס, פאוור פורוורד [נבחר 41]

(במקור – דטרויט בוחרת בדון מקלין)

עונות בליגה : 11

רונאלד 'פופאי' ג'ונס היה ריבאונדר בחסד. קיבל את הכינוי פופאי מאימו על שם הדמות המצוירת המפורסמת. היה זוכה ללעג על מראהו, אך פופאי היה קשוח.  נבחר באמצע הסיבוב השני ע"י הרוקטס ונשלח לדאלאס. את העונה הראשונה העביר באירופה בליגה האיטלקית, וחזר בתחילת 93 לשורות דאלאס של ג'ימי ג'קסון ומשבורן הצעירים, ששנה אחר כך תקלוט את קיד. דאלאס ראתה את טור ההפסדים שלה מככב מדי עונה, אך פופאי ג'ונס החל לפלס דרכו להיות הפאוור פורוורד המוביל בקבוצה. ג'ונס היה לוחם מתחת לסלים ונחשב לריבאונדר מוביל בתחילת הקריירה שלו, ואפילו סיים את עונת 94-95 במקום ה1 בריבאונד התקפה בליגה. בין 94-96 סיים שתי עונות ברציפות עם ממוצעי  דאבל דאבל של כ11 נק' וריבאונדים, ואלו היו שנותיו היפות בליגה, בהמשך הוטרד לטורנטו והחל לרדת מגדולתו ועבר בסך הכל 6 תחנות במשך 11 שנים בליגה אך ללא הופעה בפלייאוף. לאחר פרישתו המשיך לעסוק בכדורסל, ועבד בתור עוזר מאמן בנטס, בפייסרס, בפילי, וכיום משמש עוזר מאמן בדנבר נאגטס.

מקום 20  : יוברט דיוויס, שוטינג גארד [נבחר 20]

(במקור – הניקס בוחרת ביוברט דיוויס)

עונות בליגה : 12

ליוברט דיוויס הייתה ידית מצויינת. נבחר ע"י הניקס של יואינג והגיע לקבוצה גדולה בזמנו שהייתה אורחת קבועה בפלייאוף. במהלך 4 שנותיו בניקס נחשב לגארד סולידי שעולה מהספסל ומספק את ה10 נק' שלו מדי ערב. רגע השיא שלו היה בפלייאוף 94 במשחק 5 מול הבולס בחצי גמר המזרח כאשר קלע בקור רוח את זריקות העונשין המכריעות שהביאו לנצחון 86-87.  לאחר 4 עונות בניקס, בילה עוד 8 שינם בליגה בקבוצות חלשות שלא הגיעו לפלייאוף. דיוויס המשיך להיות קלעי סולידי מהספסל וב2004 פורש לאחר 12 שנים בהן סיים 5 עונות בדאבל פיגרס.  דיוויס סיים את הקריירה עם אחוז לשלוש של 44.1% למשחק, מה שממקם אותו במקום השלישי בכל הזמנים אחרי סטיב קר וסת' קרי.  במהלך 2021 התמנה למאמן מכללת צפון קרוליינה.

מקום 21  : טרייסי מארי, סמול פורוורד [נבחר 18]

(במקור – בוסטון בוחרת בג'ון בארי)

עונות בליגה : 12

מארי נבחר ע"י הספרס בסיבוב הראשון אך אחרי שבוע מצא את עצמו בפורטלנד. מארי הגיע לקבוצה גדולה שחוותה הגעה לגמר הנבא, שולב בהדרגה ואת עונת הרוקי סיים עם כ6 נקודות. לאחר שנתיים סבירות בבלייזרס, הועבר יחד עם דרקסלר ליוסטון, אך לאחר תקופה קצרצרה חתם בסופו של דבר בטורונטו הטרייה.

בטורונטו חווה עונת פריצה וסיים את עונת 95-96 עם 16.2 נק' ו 4.3 ריב'.  בסיום אותה עונה חתם בוושינגטון בולטס של רוד סטריקלנד האגדי, כריס וובר, ג'ואן הווארד וקלברט צ'ייני הצעירים המבטיחים. בבולטס מארי היה השחקן השישי היעיל, והקבוצה הגיע לפלייאוף והודחה ע"י האלופה שבדרך משיקאגו. במהלך עונת 98 נתן משחק אלוהי של 50 נקודות מול ג"ס. אך וושינגטון כקבוצה לא התרוממה. אחרי 4 עונות בוושינגטון, בשנת 2000 החל מסע נדודים ודעיכה, כאשר עבר 4 קבוצות ב3 שנים. ב2004 עזב את הנבא לטובת 3 עונות ביוון שלאחריהן פרש. מארי הצטיין באחוזים מ3 לאורך כל הקריירה ותמיד נחשב לשחקן עם יד טובה.  בנוסף הוא בן דודם של שני שחקני נבא מוכרים משנות ה90, למונד מארי ואלן יוסטון.

מקום 22  : אוליבר מילר, סנטר [נבחר 22]

(במקור – פיניקס בוחרת באוליבר מילר)

עונות בליגה : 9

מילר היה סנטר גדול מימדים, שסבל מעודף משקל שהחריף עם השנים. יחסית לגודלו היה לו טאץ' טוב מתחת לסלים ויכולת מסירה גבוהה.

נבחר ע"י פיניקס שבאותה עונה קיבלה לשורותיה את בארקלי בעונת MVP . מילר זכה לשחק בקבוצה שהגיעה עד גמר הליגה מול שיקאגו, וקיבל על עצמו את תפקיד הסנטר המחליף של מארק ווסט ועשה עבודה לא רעה. אחרי שנתיים בסאנס חתם בדטרויט, שם היה הסנטר המחליף ועשה עבודה לא רעה  גם אצלם ובסיום אותה עונה עבר לטורונטו המצטרפת החדשה לליגה שבחרה בו. את עונתו הראשונה בטורונטו, שהייתה עונת השיא שלו, סיים עם 12.9 נק', 7.4 ריב', 2.9 אס', 1.9 חס' ו- 1.4 חט'. אך עודף המשקל המשיך להחריף וכבר הפך לבעייתי, הועבר בטרייד לדאלאס, והחל לנדוד לשנה ביוון, חזר לפיניקס, שיחק כמה עונות מחוץ לנבא וחזר לעונת פרישה במינסוטה.

מקום 23  : ג'ון בארי, שוטינג גארד [נבחר 21]

(במקור – מילווקי בוחרת בלי מייברי)

עונות בליגה : 14

ג'ון בארי הוא בנו של ריק, אגדת הנבא, ואחיו של ברנט שגם היה שחקן בליגה.  נבחר ע"י בוסטון אך סירב לחתום על חוזה, קורקע חצי עונה ונשלח לבאקס שם החל את הקריירה בנבא. במהלך 14 עונותיו עבר 8 קבוצות בהן היה שחקן קצה ספסל סולידי. הגיע לפלייאוף 9 פעמים, כאשר עם הלייקרס 98 של שאק, אדי ג'ונס, ואן אקסל וקובי הצעיר הגיע עד גמר המערב והדחה מול יוטה, וב2003 הגיע עם דטרויט של צ'ונסי, בן וואלאס, ריפ, קליף רובינסון וקורליס וויליאמסון עד גמר המזרח שם הפסידו לנטס.

עונתו הטובה ביותר הייתה ב2002 עם דטרויט בה סיים עם 9 נק' בממוצע למשחק עם 46% מהשלוש.

כיום מפרשן כדורסל בESPN.

מקום 24  : שון רוקס, סנטר [נבחר 30]

(במקור – גולדן סטייט בוחרת בלאטרל ספירוול)

עונות בליגה : 12

שון רוקס נבחר בתחילת הסיבוב השני ע"י דאלאס והיה הסנטר הפותח של הקבוצה החלשה בעונתו הראשונה שהייתה הטובה בקריירה שלו עם 13.5 נק' ו- 7.4 ריב'. גם בעונה השנייה קלע בספרות כפולות, ובסוף עונתו השנייה הוטרד למינסוטה שם המשיך לתפקד כסנטר פותח לשקולע כ10 נק' למשחק ולא להגיע לפלייאוף.  בהמשך מעמדו החל להדרדר, הגיעו פציעות והפך לסנטר מחליף.  מאז החל לנדוד בליגה בין אטלנטה, לייקרס עימן הגיע לפלייאוף מספר פעמים, והיה סנטר מחליף סביר אך רחוק משיאו בתחילת הקריירה. לאחר 12 עונות ו7 קבוצות שונות, עבר לליגה הספרדית ב2004  ושם פרש.  בהמשך נשאר בכדורסל ושימש כעוזר מאמן בפיניקס ופילדלפיה.  ב2016 נפטר ממחלת לב, שעות ספורות לאחר שהתמיין לתפקיד בצוות האימון של הניקס.

מקום 25  : דון מקלין, סנטר [נבחר 19]

(במקור – קליפרס בוחרת באלמור ספנסר)

עונות בליגה : 9

דון מקלין היה סנטר שהסתובב בליגה לא מעט שנים אך רובן היה מחמם ספסל ראשי. מקלין נבחר ע"י דטרויט ולפני שהספיק לשחק את משחקו הראשון הועבר פעמיים בטרייד ובסופו של דבר נחת בוושינגטון יחד עם עוד בחירת דראפט 92, גוגליוטה. דווקא תחילת הקריירה שלו הייתה טובה ובעונתו השנייה בוושינגטון בולטס קלע 18.2 נק' עם 6.2 ריב' ו 2.1 אס' במה שנראתה עונת הבלחה חד פעמית, ומה שהעניק לו את תואר השחקן המשתפר לעונת 93-94. בעונה לאחר מכן דאג לתקן את הרושם הטוב שהשאיר, סיים עם 11 נק' בממוצע למשחק ואז החל לנדוד בין קבוצות שונות, כשבשש עונותיו הבאות הוא דואג להחליף קבוצה מדי עונה. במשך 9 עונותיו בליגה, סיים 5 מהן עם דאבל פיגרס, אך לצד זה היו לו עונות נפל בעיקר לקראת סוף הקריירה. היה לשחקן הראשון שהושעה בגין שימוש בסטרואידים במהלך נובמבר 2000, צ'ארלס בארקלי סיכם זאת יפה ואמר "ראיתי את דון מקלין עירום, והוא לא משתמש בסטרואידים".

מקום 26  : הרולד מיינר, גארד [נבחר 12]

(במקור – פורטלנד בוחרת בדייב ג'ונסון)

עונות בליגה : 4

מיינר היה אתלט-על וכינויו היה בייבי ג'ורדן. הגיע לליגה כהבטחה גדולה אחרי קריירה יפה בקולג'ים וזכה להשוואות להוד רוממותו. נבחר ע"י מיאמי של גלן רייס, סטיב סמית' וסאייקלי. בשתי עונותיו הראשונות עלה מהספסל וקלע כ 10 נק' למשחק. בעונתו השלישית במיאמי החל לסבול מהברכיים, החמיץ לא מעט משחקים וירד בתפוקה שלו. בתחילת עונתו הרביעית נשלח לקליבלנד אך גם שמה נעדר ממושכות בגלל הברכיים ובסוף אותה עונה החליט לפרוש.  בין לבין זכה בשתי תחרויות הטבעות, ב93 ו-95,  עם ביצועים מרשימים.

מקום 27  : סשה דנילוביץ', גארד-פורוורד [נבחר 43]

(במקור – שיקגו בוחרת בביירון יוסטון)

עונות בליגה : 2

אגדת כדורסל. פרדראג (סשה) דנילוביץ' גארד גבוה, עם יכולת קליעה וחדירה גבוהה, ונחשב לשומר טוב.  כיכב באירופה, הן בנבחרת סרביה איתה זכה ב4 אליפויות אירופה ומדליית כסף אולימפית באטלנטה, והן בפרטיזן בלגרד ובהמשך וירטוס בולוניה האגדיות, זכה עימן ביורוליג וקגביע קוראץ' ותארים מקומיים ואישיים רבים. נבחר באמצע הסיבוב השני ע"י גולדן סטייט אך המשיך לשחק באירופה. הועבר לאחר שנתיים בטרייד עם בילי אוונס למיאמי תמורת רוני סאייקלי.  לנבא הגיע בגיל 25 בעונת 95-96 למיאמי שהחלה את הבנייה מחדש בחמישייה שכללה את דנילוביץ', מורנינג, קווין וויליס, בילי אוואנס ובימבו קולס האגדיים. ההיט פתחו בסערה את העונה, דנילוביץ' אפילו סיפק משחק שיא של 30 נק' אך נפצע והחמיץ חלק רב מהעונה. את עונת הרוקי סיים עם 13.4 נק' ב43.6% מהשלוש, בעונה לאחר מכן המשיך להחסיר משחקים רבים עקב פציעה וסיים עם 11.4 נק'. בהמשך הועבר לדאלאס קלע בממוצע 16.6 נק' אך שיחק רק 13 משחקים בגלל הפציעות. בסופו של דבר בגלל שהפציעות הכריעו את עתידו בנבא החליט לחזור לאירופה בשנת 97 וחזר לוירטוס לעוד 3 שנים מוצלחות.  סך הכל שיחק בנבא שנתיים בהן השאיר טעם של פספוס לקריירה שיכלה להראות הרבה יותר טוב אילולא הפציעות.  בהמשך עוד כיהן כנשיא פרטיזן בלגרד וכנשיא התאחדות הכדורסל הסרבי. אגדה.

שווים אזכור:

דריק מרטין – לא נבחר בדראפט המקורי אך עשה קריירה יפה, רובן בנמושות הליגה. בשיאו היה גארד של 10 נק' למשחק בקליפרס הנוראיים.

אדם קיף – סנטר מחליף, נגר על, ששיחק איכשהו 9 שנים בליגה.

סם מק – לא נבחר בדראפט המקורי. גארד ששיחק ביוסטון של אחרי צמד האליפויות ובהמשך בונקובר גריזליס שם נתן עונה של 12.7 נק' למשחק. סך הכל 7 עונות בליגה.

ברנט פרייס – האח של.  שיחק 9 עונות בליגה רובן בקצה הספסל, היו לו כמה עונות לא רעות בוושינגטון בולטס החלשה כולל אחת של 10 נק' בממוצע למשחק.

לי מייברי – רכז ששיחק 7 עונות אותן חלק בין מילווקי וונקובר. רכז שני שעולה מהספסל. ממוצע קריירה של 5.1 נק' ו-3.6 אס'.

אריק ספולסטרה – מאמנה של מיאמי היט שזכה איתה ב2 אליפויות הוא בוגר המחזור שאינו נבחר.

טוני בנט – הבחירה ה36 היה שלוש שנים המחליף של מגסי בוגס בהורנטס. כיום מאמן מכללות מצליח בוירג'ינה. שיחקו תחתיו במכללות בין היתר קליי תומפסון, מלקולם ברוגדון, ג'ו האריס ודאנדרה האנטר.

לפוסט הזה יש 94 תגובות

  1. תודה רבה על הטור. בתור שחקן כבד של נ.ב.א לייב של אמצע-סוף שנות ה-90, הטור הזה היה חזרה לילדות…

    אני זוכר שבשיטת דראפט (כל הקבוצות בוחרות את כל השחקנים) הייתה הטיה מטורפת לגבוהים, מה שגרם לי באופן קבוע לשחק עם לייטנר/גוגליוטה בתור סנטרים פותחים, כדי לקבל קבוצה עם אוברול יותר גבוה – וגם 3 גארדים בדרך כלל. הייתי אומר שהייתי ממציא הסמול בול המקורי, אבל בתכלס רק ייבאתי את הראן אנד בלאגן של הליגה הישראלית לנ.ב.א

    1. בדיוק ההיפך. הורי היה סופר מוכשר ובשנים הראשונות ביוסטון היה כח התקפי חשוב ומגן מצויין. פשוט בשאר הקריירה הוא לא ספר את העונה הרגילה ולכן הסטטיסטיקה שלו נראית בינונית. אבל איזה קבוצה לא תעדיף בדיעבד את אחד הווינרים הגדולים בהיסטוריה על פני ספריוול או כל אחד במחזור חוץ משאק וזו. אפילו כשלא קלע קליעות גדולות הצליח לחבל ביריבות כמו שעשה לפיניקס כשגרם להרחקות אחריי שהעיף את נאש. שנאתי אותו אבל ידעתי להעריך גם שחקן ענק.

        1. כך אותו בתור השחקן השלישי הכי טוב שלך ויש לך סיכוי לאליפות עם סל ניצחון או מהלך גדול אחר על שמו. אי אפשר להגיד את זה על אף אחד אחר במחזור.

          1. כשיש לך את שאק וקובי אולי…
            אבל אז יש הרבה שחקנים אחרים שגם אפשר להגיד את זה עליהם.
            זה שיש הייפ לכמה סלים חשובים שקלע לא הופך אותו ליותר מרול פלייר.

          2. ווינריות היא לדעתי מצרך הרבה יותר נדיר מכישרון ולכן בבחירה בדיעבד צריכה להוות משקל גדול יותר מנתונים אחרים.

            1. רבים וטובים לא עמדו בלחץ של לקלוע את אותם סלים חשובים. והוא עשה זאת גם ביוסטון, גם בלייקרס וגם בסאן אנטוניו.ולא תמיד זה היה קליעה. לפעמים מהלך האסל (או מהלך מלוכלך על נאש). הבוטום ליין זה ששבא אליפויות בשלוש קבוצות שונות זה לא מקרי!

            2. ווינריות היא מושג מאד מעורפל.

            3. כמו שאמרתי אתה נותן לזה יותר מדי משקל הכן/לא "עמדו בלחץ" הוא הרבה יותר ענין אקראי ממה שאתה רוצה להאמין. אז הורי יוצא קצת אאוטלייר כאן – יפה לו.
              וזה שאתה סופר את המהלך על נאש כווינריות…
              טוב באמת אין לי מה להגיד על זה חוץ משזה ההיפך מווינר.

            4. שבע אליפויות זה באמת לא מקרי: האקים, שאק, קובי, דאנקן, פארקר, ג'ינובלי, רודי טי, ג'קסון, פופוביץ.

  2. תודה על הסקירה.
    דראפט שזכור לי במיוחד כי הוא הגיע בסוף העונה שבה באמת התחלתי להתעניין בליגה והיה סביבו ה-מ-ו-ן הייפ. בראי ההיסטוריה, לא יודע… דראפט טוב אבל היו כמה טובים בהרבה ממנו.

  3. איזה דראפט נוסטלגי, החזרת אותי לילדות/תחילת נעורים בשניות. איזה שמות- פופאי ג׳ונס, אוליבר מילר, בריאנט סטית’… שנים לא זכרתי שהם קיימים בכלל.

  4. שמע חבוב, יופי יופי
    התמונה של שאק לפנתיאון, מראה כמה גדול הוא היה בשיאו עם הפרצוץ מאמץ עליון וניעור של 5 שחקנים.
    תמונה לפנים ושוב לפנים. אולי היית צריך תמונה מימי אורלנדו העליזים. לא ברור כמה השתדלו שם להשאיר אותו אבל היו צריכים להשתדל יותר. מאמין שעם פני הוא בסוף היה לוקח אליפויות גם שם. רק סבלנות….

    1. זה היה הגמר הכי לא כוחות בהיסטוריה קבוצת נכים רכה מול הדיזל….תמונה אדירה ככה היו שומרים עליו פעם…..
      היה גם את הגמר מול דיקמבה ששאק היה מקפיץ אותו מקפיץ אותו ואז דאנק על הראש….

      https://youtu.be/vma7PlO6kFI

      אהרון וויליאמס קניון מרטין וקיט ון הורן 😂😂

      איזה מזרח פח היה אז וואי וואי

      1. שמעון, כמות המרפקים בפנים שמטומבו אכל משאק בגמר ההוא (בלי לבכות עליהם) היתה פי כמה מהדאנקים שהוא קיבל על הראש (והיו הרבה). כל סיבוב עם מרפק למעלה כמו ששאק עשה חייב להיות פאול

        1. לא מסכים שאק בניגוד לדוויט לא פרס את המרפקים ודיקמבה הניח עליו את הסנטר והגוף בכוונה. הרוב לא היו תוקף. אבל היו גם כמה לחזה בהחלט
          דוויט לעומתו כל ספין מוב לסל היה מרפק לחזה של המגן והכל היה תוקף בשנות השיא שלו

          1. שאק היה מסתובב עם המרפק גבוה כמעט בראש של מטומבו ולא צמוד לגוף. במצב כזה כשיש לך מישהו על הגב ברור שהוא יחטוף את המרפק

            1. רק ה2 זה עבירה בראשון דיקמבה נשען עליו חחח. היה כדאי לדיקמבה לעלות עם מסיכת פנים

  5. תודה גולגוליוטה. טופ 3 חזק והאמת כמו שהזכרת 10-12 ראשונה כל אחד בדרכו עשו קריירות ארוכות ויפות. יש כאן כמה וכמה קריירות שהתפספסו בגלל פציעות, מקרי ראש (ספריוול) וטרגדיה אנושית (סילי).

  6. בטופ 5 שצרפת של הורי יש שתי זריקות שאצלי חרוטות.. הראשונה השלשה ההיא מול הפיסטונס שעד היום נראה לי ראשיד וואלאס שרואה את זה תוהה לעצמו מה חשבתי באותו רגע שהלכתי לדאבל אפ בפינה על מאנו והשארתי את הורי לבד??? השנייה השלשה מול הקינגס שקצת מוכיחה שעדיף לפעמים טיפת מזל מטון שכל. קובי ושאק מחטיאים ממטר , דיבאץ' הודף את הכדור החוצה ומתפלל שהזמן יעבור ואיכשהו שוב במקום הנכון ברגע הנכון הורי שם…

    1. כמובן שצריך להוסיף שמדובר בחתיכת בן זונה קשוח…
      שנתן קודם כל תרומה אדירה בצד ההגנתי מהרגע הראשון שלו בליגה,
      ואז שכלל את משחקו כאשר הוא הורג קבוצות פעם אחר פעם בכוח הזרוע (תרתי משמע…)

  7. איזה פוסט מקיף! כל הכבוד!
    .
    ממש תמונת נגטיב למחזור של וובר ופני –
    שחקנים hardcore שזכו למקום של כבוד בתולדות הליגה כאשר כל אחד מייצג נאמנה את איך שהעמדה בה הוא שיחק נתפסת.

  8. מעולה חבר תבוא עוד.
    .
    אני תוהה ביני לבין עצמכם חבריי המבינים כמי שלא ראה מספיק בזמן אמת ובכלל: האם מורנינג הוא האב-טיפוס מודרני של באם אדביו (וכנראה שגם אוקנגוו)?

        1. הם לא דומים.
          מורנינג זה סנטר קלאסי, גם אם פחות כבד ממה שהיה נהוג אז.
          באם הוא סנטר רק בכדורסל של היום. הוא אתלטי וזריז, ומצד שני אין לו משחק פוסט (וגם לא חצי מרחק) שמתקרב למה שהיה לזו

            1. הוא היה נמוך בלפחול 2 אינץ' מכמעט כל סנטר משמעותי מהתקופה הזו. יואינג, אלג'ואן, רובינזון, שאק… גם פאריש, דוהרטי ודאקוורת'…. מורנינג גם היה די מהיר ונייד אבל בטח לא כמו הרבה מהסנטרים של ימינו.

            2. לא, הוא טנק.
              הוא אחד הסנטרים המוכשרים שהיו – איתרע מזלו להיות בדור הנפילים אז הוא קצת בצל.

            3. אני מסכים עם אשך
              אם היה נולד לדור אחר היו מעריכים אותו פי כמה

    1. ממש לא. הוא סנטר קלאסי, דומיננטי קשוח ואגרסיבי בשני הצדדים.
      אדבאיו משקל נוצה לידו, עם דומיננטיות ואגרסיה של פרפר.
      הוא הרבה פחות סנטר קלאסי, יותר מוסר, ומשחק רחוק יותר מהסל.

  9. 1. בזמן אמת היה אמור להיות דראפט סופר חזק ועונת רוקי מעולה של הרבה נבחרים. אח״כ התפספס
    2. טוני בנט (לבן חכם ואיטי עם פרצוף של ואן דאם) ודון מקלין באותו שנתון, מה הסיכוי?
    3. בייבי בארקליס – קלארנס וותרספון וביירון יוסטון (השני לימים הורשע בהטרדה), וותרספון התחיל טוב ואז נחלש
    4. אוליבר מילר – אחד הספורטאים השמנים שראיתי, אבל היה לו כדורסל נדיר ומהנה, גם נתן כמה שנים מגניבות בפיניקס.
    5. רכזים גבוהים – וולט וויליאמס, דאג כריסטי – אחרי נסיונות לא מוצלחים הוסטו ל-2, שני שחקנים שאהבתי.

  10. מורנינג היה סנטר מעולה, שחקן הגנה מהגדולים בהיסטוריה, ומנהיג מרשים. הוא היה בדיון הMVP במשך כמה שנים בסוף שנות ה- 90'. עם כל הכבוד לאדביו (שחקן נבון וטוב) הוא לא היה ולא יהיה השחקן הכי טוב בקבוצה שלו. מורנינג היה הרבה יותר מסיבי וחזק, מעט פחות נייד.
    לגבי הדראפט עצמו – מצויין, תודה רבה, גוגליוטה.
    בזמנו הוא היה נחשב לדראפט יוצא דופן. שלושה הראשונים נחשבו לשחקנים שישנו את פני הליגה ושחקנים כמו מיינר, סילי, ג'קסון נחשבו לאולסטארים בפוטנציה. בפועל הוא היה בינוני למדיי.
    ספרוול היה כוכב של ממש. מאוד מזכיר את ג'ימי באטלר. בחירה מאוחרת יחסית, לא העיפרון הכי שפוי ונחמד בקלמר, לא סקורר טבעי – אבל מגן בחסד ו-ווינר מטורף. אם ספרוול היה מגיע למאמן שהיה יודע לנווט אותו, הוא היה אולסטאר קבוע. רוברט הורי, לעומת זאת, אמנם קלע כמה קליעות מדהימות בקריירה, אבל לא התפתח במיוחד כשחקן. דיברו עליו בהתחלה במונחים של פיפן, אבל משחק ההתקפה שלו והניידות שלו עברו רגרסיה עם הזמן.

      1. שניהם שיחקו בשני צדי המגרש, אבל ספרוויל היה שחקן של מגרש פתוח ומשחק מהיר, שלא ממש צריך כדור ביד, ובאטלר אוהב יותר לשלוט בקצב המשחק.

          1. אבל הוא אף פעם לא ניהל משחק. זה היה עידן אחר שהתפקידים היו יותר מוגדרים. הוא פשוט היה הסקורר של הקבוצה. אם בווריורס בתפקיד הראשי, בניקס אני אפילו חושב שהוא בהתחלה עלה מהספסל ואז תפס את מקומו לצד יוסטון, ובטימברוולבס היה לו את קאסל וברנדון (אם אני זוכר).
            באטלר ברגע שקיבל את התפקיד המרכזי היה זה שקובע את קצב המשחק. ספרוויל היה מסיים נהדר אבל לא ניהל משחק.

  11. כל הכבוד,
    לא מדובר בדראפט הכי איכותי אבל זה המאמר הכי טוב שיצא מבחינת כתיבה ועריכה.
    לגבי הדירוג כאן הורי ראוי להיות שני ברשימה ומעל אחד כמו אלונזו שזכה באליפות הרבה אחרי השיא שלו.

    רוברט הורי הוא שחקן שכל אחד רצה בקבוצה שלו בפלייאוף,היכולת לקלוע בזמן החשוב היא מעל הרבה אול-סטאר שמשחקים היום ומנסים
    להוביל פרנצ'יז ללא הצלחה כשהם נחנקים ברגעים החשובים,זוהי גם הסיבה שנוצרו סופר טים בסדר גודל היסטורי כמו הגולדן והנטס.

    1. טוב, אני לחלוטין קונה את הנראטיב שמיאמי הוקמה כי לברון, ווייד ובוש לא הצליחו להתמודד עם הווינריות של רוברט הורי.

  12. פוסט מופלא, עם המון סיפורים מעניינים (על זו לא ידעתי את כל הסיפור).
    גדלתי כמוך בערך באותה תקופה על הליגה ומאוד מתחבר לכל השמות שכאן.
    לפונזו אליס היה ענק בדנבר בהתחלה (ומול סיאטל בהדחה ההיסטורית).
    דאג כריסטי היה אתלט על בצעירותו וגם סקורר מצוין ואני זוכר שנפעמתי ממנו בלייקרס ושהוא הזכיר לי במובים שלו את ג'ורדן.

  13. פוסט אדיר, אדיר, אדיר, ממש אפשר היה להרגיש את השחקנים שכתבת עליהם, גם אם, כמוני למשל, את רובם לא זכרת. תודה רבה גוגליוטה, תמשיך לכתוב לנו.
    .
    צמרת מאד משובחת, לא רק השניים הראשונים אלא גם ההמשך. ממש שחקנים שכיף להיזכר בהם. את גוגליוטה ספציפית אני זוכר היטב ממשחקי המחשב, היה קולע לי בצרורות.

  14. הולי סיכום אדיר של כל שחקן שמי זוכר אותו, באטמן.
    זה דראפט של שמות. לא בהכרח כוכבים, אבל שמות. קלרנס ת'ראיזנוספון, איזה סילי אחד, מישהו שהוא סתם פילר, מיינר בתפקיד משני, מורנינג שהיה כוכב ומורנינגסטאר שלא היה, מאט פיש שלא הסתדר מחוץ למים של הקולג', גייגר שמעולם לא התפוצץ, Robert Werdann here, Better Laettner than Elmore (Spencer).

  15. תודה גוגליוטה. דראפט עם שאק וזו לא יכול להיות רע למרות שאחריהם זה בעיקר משלימים. מדהים שאין בדראפט הזה אף פליימייקר משמעותי גם לא בדיעבד. ספריוול היה נהדר בעיקר במיני, הורי עשה הורי ואת בראון ובעיקר את בייבי בארקלי וויתרספון מאוד אהבתי אבל אף אחד מהם לא שחקן באמת משמעותי. דווקא לייטנר וגוגליוטה נתנו כמה עונות נחמדות

  16. לעומת שאק שהיה שחקן קולג' מאוד גולמי, לייטנר היה כוכב מדהים כשהיה בדיוק (ולא סתם נבחר כנציג הקולג'ים ב'דרים טים', ולא שאק). הוא עשה 'רוברט הורי' כמה פעמים, היה מנהיג, ווינר ושחקן מגוון מאוד. בזמנו היה נראה לי שהוא יהיה סוג של ליימביר משודרג מאוד- עם יד נהדרת מרחוק, משחק הגנה, ריבאונד, מסירה, והרבה ווינריות ורוע בקטע טוב. הוא עשה קריירה סתמית למדי.
    ספרוול היה שחקן מדהים. הוא היה אתלט-על בלתי-עציר. אני זוכר שמנחם לס כתב אז , חודשיים לתוך העונה, שזו כיתת הרוקי'ס הטובה ביותר אי פעם – ונכון לשלב ההוא הוא צדק – לפונזו אליס, סילי, פילר, מיינר ואחרים היו נראים מעולים בשלב הראשוני ופשוט דעכו מהר מאוד. תכלס, שאקיל הוא טופ 10-15 היסטורי, מורנינג הוא HOF, וזהו. ספרוול היה טוב מאוד אבל לא הגיע כמעט להישגים והורי הגיע להישגים אבל לא היה טוב מאוד. כל השאר הם בקושי שחקני חמישייה סבירים.

    1. מסכים וזוכר את הכתבה הזו של מנחם, את ההתלהבות שלו מהמחזור הזה.
      הרבה שחקנים הגיעו לפיק מהר מאד, והרבה נתנו עונות רוקי מרשימות. לא בדקתי סטטיסטית אבל נראה לי בהשוואה למחזורים אחרים, זה אחד מהשנתונים שהרבה שחקנים ניפקו בו עונות רוקיס טובות ומבטיחות.

  17. מעולה גוגליוטה. איר שרייַבן טאַקע גרויס!
    .
    תכלס יופי של דראפט, שאק כמובן ומורנינג התותח. וכמובן הורי הנודניק שתמיד קלע כשלא היה צריך (מה אתה הודף את הכדור, ולאדה? אתה נורמלי?).

  18. תודה רבה לכולם, היה מהנה לקחת חלק בפרוייקט.
    להשוות את אדבאיו למורנינג, זה כמו להשוות את גוגליוטה ללארי בירד.

  19. יופי של דראפט.
    לחלוטין מעל לממוצע לדעתי. כמות כישרונות גדולה שקיימה בחלקה את ההבטחה.
    הורי לדעתי ממוקם קצת גבוה ביחס לשדה, אבל זו בכל מקרה בחירה לא קלה

  20. דראפט הרבה מעל הממוצע . גם לייטנר היה שחקן מצויין פשוט לא סופרסטאר כמו שחשבו שיהיה . רוברט הורי היה אמור ב1994 לעבור בטרייד בגלל שיוסטון רצו שחקן שזורק לסל ( מה שהורי לא עשה בתחילת הקריירה ) הטרייד נכשל בגלל שהשחקן שהיה אמור לבוא בתמורתו נכשל בבדיקות הרפואיות . משם הורי הפסיק לפחד לזרוק לסל והיה סופר משמעותי באליפיות של יוסטון . מעניין מה היה קורה אם הטרייד היה קורה .

  21. טור מעולה שנכתב עם המון אהבה. העלית הרבה סיפורים לא מוכרים או ששכחתי.
    נחמד להיזכר בשחקנים דהיו לאגדה.
    בהחלט דראפט טוב מאוד

  22. בס"ד
    תודה רבה.
    דראפט טוב.
    ספריוול יכל להצליח הרבה יותר ללא האופי שלו.
    וגם אני הייתי בוחר בהורי על פני ספריוול, אבל זה בהחלט נתון לויכוח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט