לבחור מחדש: דראפט 2004 / יהלי אולמר

בדראפט 2004 ישנו סופרסטאר אחד ברור מעל כולם: דוויט הווארד, אך הוא לא הופך אותו למיוחד. מה שהופך את הדראפט הזה למיוחד הוא פלופים בבחירות גבוהות, מציאות בבחירות נמוכות, וסיפורים על שחקנים שהיוו חלק משמעותי בליגה.

שיטת הבחירה שלי ברידראפט הזה הייתה לבחור משיקולי דראפט (התאמה לקבוצה/השחקן הטוב ביותר שזמין בבחירה), תוך כדי שימוש בחוכמת הבדיעבד – הידיעה מה יצא מכל שחקן. שלושה שחקנים מהדראפט עדיין משחקים בליגה היום, לאחר 17 שנים.

כל הנתונים מבסקטבול רפרנס.

1: אורלנדו מג'יק בוחרת את: דוויט הווארד (במקור 1)

בחירה מקורית: דוויט הווארד

ללא ספק השחקן הכי טוב שיצא מהדראפט. בשיאו הסנטר הטוב בליגה בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים וקצת בתחילת העשור השני. 8 פעמים אולסטאר וחמישיות העונה למיניהן, 5 פעמים חמישיות ההגנה ו3 פעמים שחקן ההגנה ב3 שנים ברציפות (2009-2011). הוביל את אורלנדו לגמר ב2009. חוסם אימתני (4.4 אחוזים מזריקות היריבה נחסמו על ידו לאורך הקריירה, 29 בכל הזמנים). ריבאונדר עילית (21.1 אחוזים מהריבאונדים נפלו לידיu לאורך הקריירה, 6 בכל הזמנים).

אורלנדו לא תתחרט על הבחירה הזאת. כבר כרוקי הוא פתח בכל 82 המשחקים (אך בעמדה 4, כי הגיע לליגה כתיכוניסט רזה). אחרי שנתיים התמלא גופנית ותופקד כסנטר במשרה מלאה. ההישג הקבוצתי הגדול ביותר שהוביל את קבוצתו אליו הוא גמר 2009, לאחר שאורלנדו ניצחה את הסלטיקס והקבאלירס העדיפות, אך שם הפסיד לקובי בראיינט והלייקרס. לאחר מספר שנים לא מוצלחות בפלודירה, דוויט דרש טרייד. הוא קיבל את מבוקשו ועבר ללוס אנג'לס לייקרס כדי ליצור "סופרטים" ב2013. את הסוף של האפיזודה הזאת כולם יודעים. לאחר עונה אחת דוויט עזב למעבדת הניסויים של דריל מורי (המדען המטורף של הליגה) שם דעך לאיטו במשך שלוש שנים. הוא הסתובב בליגה כשחקן שכוכבו דעך במשך השנים (הופעת אולסטאר אחרונה ב2014) עד שעשה עבודה טובה כרול פלייר שעולה מהספסל באלופה מאל איי בבועה בשנה שעברה. יחזור ללייקרס לעונה הקרובה לאחר גיחה קצרה בעיר אחוות האחים.

עובדת בונוס: דוויט אהב מאוד לאכול ממתקים וסוכריות במהלך הפסקות המחצית של משחקים מוקדם יותר בקריירה שלו. גם איש גדול הוא בן אדם.

2: שארלוט בובקאטס בוחרת את: אנדרה איגודלה (במקור 9)

בחירה מקורית: אמקה אוקפור

לטעמי, השחקן הטוב ביותר שנשאר על הלוח לקבוצה שהייתה צריכה כישרון (הבחירה הראשונה שלהם אי פעם, אחרי שהשארלוט הורנטס הקודמים הועברו לניו אורלינס). התארים של איגודלה גדולים, אך לא בין הגדולים ביותר: אולסטאר פעם אחת בלבד ופעמיים בחמישיות ההגנה, אך גולת הכותרת לטעמי הן שלוש אליפויות עם השושלת מגולדן סטייט, בראשונה היה (במוצדק או שלא) הmvp של הגמר. שחקן שהוא אולר שוויצרי אמיתי, ווינג מגן איכותי בכל שנותיו בליגה עד הנסיגה שהתחילה כאשר נחש אחד שבר את האיזון התחרותי בליגה. חלק אנדרייטד במשחקו שהוא מוסר מצויין בתנועה ויכול להיות מוביל כדור משני. גם החלק הכי חלש במשחקו, הקליעה מבחוץ, הוא בינוני מינוס, עם 33 אחוזים מהשלוש בקריירה.

איגודלה פתח את הקריירה בפילדלפיה של אייברסון, וכמו הווארד, קיבל מעמד של שחקן חמישייה מן המניין כרוקי. לאחר ש"התשובה" עזב בטרייד לדנבר, איגי נהיה המנהיג והאלפא של פילי, אך לא הצליח להוביל אותם להישגים בפלייאוף, עד שב2012 היה חלק מהטרייד על הבחירה הראשונה כאן, והועבר לדנבר, שם היה חלק מקבוצה מצויינת (מקום שלישי במערב) שהודחה ע"י גולדן סטייט בסיבוב הראשון בפלייאוף. לאחר ההדחה איגודלה היה שחקן חופשי, ובמהלך דוראנטי משהו, בחר להצטרף לקבוצה שניצחה אותו עוד לפני שהקאפקייק חשב על זה.

אחרי שנה בקבוצה שהסתיימה בהדחה בסיבוב הראשון, המאמן סטיב קר הגיע. בצעד אמיץ למאמן רוקי, הוא ביקש מאנדרה שירד לספסל כדי לתת להאריסון בארנס, פורוורד צעיר (ומבטיח?) מקום בחמישייה לצד קרי, קליי, דריי ובוגוט. איגי, בן 30 בזמנו, נעתר לבקשת מאמנו, ותוגמל כmvp של הגמר באותה שנה! השושלת נוצרה ואיגי קיבל את התואר הנחשק עקב ההגנה שלו על לברון והתפוצצות התקפית במשחק המכריע של הסדרה. רבים טוענים שהתואר היה צריך ללכת לקרי, המנוע של הקבוצה והשחקן המוביל בהתקפה, אך איגודלה עשה ויתור גדול על התפקיד שיכול היה להיות לו בקבוצה, הסתפק בתפקיד קטן יותר וכפרס קיבל מקום מרכזי ומכובד בשושלת הגדולה ביותר מאז שאקובי והלייקרס (יש שיגידו מאז מייקל ושיקגו) ותואר אישי נחשק. אנדרה דעך לאיטו לאחר שקיידי הגיע לקבוצה, ומקומו בספסל היה מוצדק. לאחר תום השושלת ב2019 הוא עזב לעונותיים במיאמי, והעונה יחזור למפרץ.

התאמה לקבוצה: שארלוט ישמחו לבחור באיגי בבחירה השנייה, הוא יוכל להיות עמוד תווך לקבוצה הצעירה שנבנית שם כשחקן שמביא ניצחונות בכמות סבירה. תמיד בקבוצות בבנייה/ חדשות לגמרי יש רמת כישרון מחפירה, אז להוסיף את השחקן הכי טוב על הלוח זה תמיד רעיון טוב, ואת ההתאמה משאירים לאחר כך.

עובדת בונוס: כינוי לא מוכר של איגודלה הוא AI2

3: שיקגו בולס בוחרים את לואל דנג (במקור בחירה 7)

בחירה מקורית: בן גורדון

כפעמיים אולסטאר, ובחמישיית ההגנה בעונת 2012, התארים של דנג לא מרשימים במיוחד, וניתן היה לטעון לשני שחקנים אחרים לפחות בבחירה הזאת. הסיבה שבחרתי את דנג לאותה הקבוצה היא ההתאמה שלו לקבוצה הזאת, שאותה נראה בהמשך.

דנג, למען האמת, הוא שחקן משעמם למדי, סמול פורוורד שהוא מגן נפלא, מסיים טוב בצבע וקלעי סביר מינוס. פתח בחמישייה בכל הקריירה כמעט, חוץ מבערוב ימיו במינסוטה. לואל היה תמיד פועל שחור שביצע את עבודתו בקודש: לשחק בעמדה 4 במיאמי, להיות מנטור לצעירים במינסוטה, ולעשות בערך כל מה שת'יבודו מבקש: לשמור על כוכבי היריבה, לעשות מהלך בהתקפה פה ושם, לתקשר בהגנה והכי חשוב: לא לרדת מהמגרש. דנג הוביל את הליגה פעמיים בדקות למשחק בתחילת העשור הקודם, והיה צלע אינטגרלית בקבוצה הקשוחה וחסרת ההתקפה של שיקגו. לאחר מכן, הוא הועבר בטרייד לקליבלנד, חתם במיאמי, קיבל חוזה מופרך מהלייקרס ולבסוף נסע לכפור של מינסוטה, שם שיחק את עונתו האחרונה תחת ת'יבס כמובן.

עובדת בונוס: הלייקרס ישלמו בעונה הקרובה לדנג 5 מיליון דולר, זכר לשחרורו ב2018, אל איי עדיין צריכה לשלם לו. קיץ 2016 איה אתה?

4: לוס אנג'לס קליפרס בוחרת את: ג'אמיר נלסון (נבחר במקור 20)

בחירה מקורית: שון ליבינגסטון

נלסון הוא אולסטאר פעם אחת (2009- השנה שבה עזר לדוויט במג'יק להגיע לגמר). רכז נמוך (1.83) שנבחר בדראפט בגיל 22. בדרך מוזרה משהו, הוא מקום 89 בכל הזמנים באסיסטים מצטברים עם 4508.

הרכז השמנמן הגיע לליגה מהבחירה ה20 והוא הגניבה האמיתית הראשונה שעולה על הלוח ברידראפט הזה. התחיל את הקריירה באורלנדו של הווארד (אני יכול למצוא לכל הנבחרים כאן קשר עם דוויט איכשהו), הגיע איתם לגמר ונשאר קצת לאחר הטרייד על הסנטר. בקיץ 2014 חתם עם דאלאס ומיד לאחר מכן הועבר לבוסטון בטרייד על רונדו (דני איינג' מוסר שלום ומלטף בהנאה את החתול) ומשם לדנבר. בנאגטס הוא סיים את הקריירה שלוש עונות לאחר מכן, אחרי גיחה בניו אורלינס.

התאמה לקבוצה: נלסון הוא פוינט גארד שיכול לקלוע ולמסור (אם כי לא ממש לשמור). הוא התאמה טובה ללוס אנג'לס של אותו הזמן, כי הוא יוכל לפטם סקוררים כמו אלטון בראנד וקורי מגטי, ומעבר לקשת יחכה לו קוונטין ריצ'רדסון (האירוניה – זה בדיוק התפקיד שרונדו עשה בבוסטון הגדולה: להחזיק בכדור בעיקר ולמצוא את גארנט, פירס ואלן כדי שישימו אותו בטבעת)

עובדת בונוס: לא יכל לשחק באולסטאר היחיד שלו כי היה פצוע.

5: וושינגטון וויזארדס בוחרת את: ג'וש סמית' (במקור בחירה 17)

בחירה מקורית: דווין האריס

ג'וש סמית' הוא אחד הדאנקרים המשובחים שנכנסו לליגה בשנות ה2000. אחרי שהבהרנו את זה, עכשיו נציץ בהישגים האישיים שלו: חמישיית ההגנה ב2010, וזהו. הוא לא היה אולסטאר (זה הפתיע גם אותי). הוא ידע לשים קצת נקודות על הלוח ביעילות די רעה וגם להטביע פה ושם. היה קלעי רע עד לא קיים לשלוש (33 אחוזים זה שיא הקריירה שלו) וחוסם מצוין (4.5 אחוזים מזריקות היריבה נחסמו על ידו, 28 בהיסטוריה) לשחק במימדיו (2.06).

סמית' התחיל את הקריירה באטלנטה, שם שיחק כמעט עשור לפני שעבר לדטרויט. בעיר המכוניות הוא שיחק בעמדה 3 עם מונרו ודראמונד כגבוהים, ניסוי שכשל במהרה וג'וש התגלגל ליוסטון. יחד עם קורי ברואר, הוא הוביל את הקאמבק המוזר בהיסטוריה במשחק 6 בחצי גמר המערב נגד הקליפרס ב2015. זה היה הישג השיא של קבוצה ששיחק בה במהלך הקריירה. שם נגמרו הדברים שאני זוכר ממנו. לאחרונה נראה משחק בניו אורלינס לכמה משחקים ב2018 לפני הפרישה.

התאמה לקבוצה: הוויזארדס זקוקים לקומבו פורוורד, לאחר שבעונה הקודמת הפורוורד הטוב ביותר שלהם היה ג'רוויס הייז (מי?), ואחריו ג'ארד ג'פריס. סמית' יתן להם אתלטיות מתפרצת נפלאה, ויכולת הגנה על הטבעת ליד איתן תומאס. ההרכבים יסבלו מחוסר ריווח קל (שני גבוהים שלא יכולים לזרוק) אבל אנחנו נכנסים לעונת 2005 ולא 2015, שם ספייסינג היה משמעותי הרבה יותר.

עובדת בונוס: פעם אחת הצטרף כשחקן חיזוק למכבי חיפה במהלך מסע המשחקים המסורתי שלהם בארה"ב.

6: אטלנטה הוקס בוחרת את: אל ג'פרסון (במקור 15)

בחירה מקורית: ג'וש צ'יילדרס

ביג אל הוא הגניבה השלישית ברציפות שנבחרת ברידראפט הזה. הוא גבוה שבהחלט מרוויח מהזמן שהוא נבחר, למרות שאם הוא היה נבחר עשור לפני הוא היה מוצא את עצמו בבחירה גבוהה אף יותר. ההישג הטוב ביותר שלו הוא החמישייה השלישית של הליגה ב2014. סנטר פוסט אפ קלאסי, שאהב את האיזור שליד האותיות משמאל לטבעת. הוא לא מוצלח במיוחד בהגנה.

המוטיב של הקריירה של הביג מן הוא יציבות. הוא התחיל כסנטר מהספסל של הסלטיקס, שהובלו בשנים האלה ע"י פול פירס, והפך לסנטר הפותח בעונת הטאנקינג של 2007. הוא עבר בטרייד על גארנט למינסוטה, והמשיך את המסע שלו במערב עם יוטה. בקיץ 2013 חתם על חוזה גדול עם הבובקאטס, שם העלה את הקבוצה לפלייאוף בעזרתו של קמבה ווקר הצעיר, וגרם למייקל ג'ורדן להיראות כמו בעלים סביר, לשם שינוי. בעונה זו הוא גם נבחר לחמישיית הליגה השלישית. בכל תחנות הקריירה שלו עד נקודה זו הוא היה סנטר פותח טוב אך לא סטאר, שחקן סולידי פלוס. לאחר מכן הוא דעך בהורנטס ובפייסרס  ירד לספסל עד שעבר לסין בסיום עונת 2018.

התאמה לקבוצה: אטלנטה נסמכה בשנה שלפני הדרפאט על ג'ייסון טרי ושאריף עבדור רחים, ובסנטר היה את ת'יאו ראטליף ההגנתי. אני חושב שאל יכול לתת קונטרה יפה לראטליף בתור מומחה התקפה, והוא יהיה אופציה טובה לנקודות על הלוח של ההוקס, בעיקר בפוסט אפ.

עובדת בונוס: כל כך דומיננטי ביד ימין החזקה שלו עד שכמעט בלתי אפשרי למצוא תיעוד של סל שלו ביד שמאל.

7: פיניקס סאנס בוחרת את: דווין האריס (במקור בחירה 5)

בחירה מקורית: לואל דנג

הבחירה הועברה בטרייד לשיקגו, אך מכיוון שזה הרידראפט שלי וגם דנג נבחר מוקדם יותר כאן, פיניקס תיקח את האריס. כאולסטאר פעם אחת מתחת לחגורתו, הגארד היה במגוון קבוצות במהלך הקריירה שלו. בהתחלה בדאלאס המתמודדת לאליפות (שם הפסיד למיאמי בגמר 2006), אז בניו ג'רזי, יוטה ואטלנטה המדשדשות, ובסוף הקריירה שלו בילה בדאלאס הבינונית של אחרי האליפות, שם התקבע בצורה יפה. פרש במאבס בסוף עונת 2019

התאמה לקבוצה: עמדות הפנים והווינג של הסאנס היו מוכנות לעתיד עם הגבוה אמארה סטודמאייר והווינג שון מריון, אז מה שחסר הוא בעצם גארד. כמוסר סביר, האריס יכול היה לפתוח בסאנס הצעירים של 2005, אך בקיץ בא אחד, סטיב נאש, שהרים את הקבוצה לגבהים מרשימים. האריס היה יכול לעלות מהספסל, ובמקום לספק קליעה כמו רוב הגארדים היוצרים בליגה, היה חודר לסל ונהנה מהריווח של שאר שחקני החמישייה, בהוראתו של אחד ממאמני ההתקפה הטובים בכל הזמנים, מייק ד'אנטוני.

עובדת בונוס: בימיו בנטס קלע סל ניצחון מטורף מחצי מגרש.

8: טורונטו ראפטורס בוחרת את: בן גורדון (במקור בחירה 3)

בחירה מקורית: רפאל ארוחו

התואר היחיד של גורדון בקריירה הוא השחקן השישי, והוא השיג אותו בעונת הרוקי שלו, כשעזר לשיקגו לשבור את בצורת הפלייאוף מאז הפעם האחרונה שהם זכו באליפות. מסלול הקריירה שלו המשיך עם עונות של ווליום סקורינג בעיר הרוחות, בחמישייה ובספסל, עד שחתם על חוזה גדול (ומוגזם) בדטרויט של אחרי הבאד בויז 2. שם הוא המשיך לשים נקודות על הלוח עד שהועבר לשארלוט, וסיים את תקופתו בליגה ב2015.

התאמה לקבוצה: טורונטו היו חייבים לשמור על וינס קרטר בקבוצה בכל מחיר, אז הלכתי כאן על השחקן הטוב ביותר שנשאר על הלוח, ללא קשר לתפקיד. הוא יוכל לרווח את מהגרש עבור קרטר (קלעי מצויין בווליום טוב), ולשים נקודות כשהכוכב נח.

עובדת בונוס: אחד מהשחקנים הראשונים בליגה ממוצא בריטי.

9: פילדלפיה 76 בוחרת את: טרבור אריזה (במקור בחירה 43)

בחירה מקורית: אנדרה איגודלה

הוא אלוף עם הלייקרס ב2009. אריזה תמיד היה שחקן שמביא שני דברים לשולחן: שלשות והגנה, והוא יכול להתקיף את הקלוזאאוט. הוא עבר בכל כך הרבה קבוצות עד כדי כך שלא אפרט, אך היה לדעתי השחקן המושלם כרול פלייר על הווינג עבור קובי בראיינט וג'יימס הארדן, שני גארדים שהם מנועים התקפיים בקבוצותיהם. היכולת לתרום לשתי הקבוצות שביניהן מפריד עשור בערך, היא הסיבה שלטרבור הייתה קריירה טובה וסולידית בליגה. בעונה הקרובה נראה אותו ליד שני מנועים התקפיים בלייקרס, ואני מקווה שיוכל לפרוח שם מחדש בגיל 37. שחקן של עבודה שחורה, כמו רוב הרול פליירס בליגה

התאמה לקבוצה: אריזה תמיד ידע להתאים ליד מנועים בהתקפה, והסיטואציה בפילי לא תהיה שונה כל כך. בהתקפה הוא יקלע את השלשות הפנויות, ובהגנה יקח את שחקן החוץ הטוב ביותר של היריבה.

עובדת בונוס: הועבר בטרייד 11 פעמים לאורך הקריירה.

10: קליבלנד קבאלירס בוחרת את: ג'יי אר סמית' (במקור בחירה 18)

בחירה מקורית: לוק ג'קסון

שחקן שישי קלאסי שמתחמם מהר (זכה בפרס הזה ב2013) ופעמיים אלוף (2016 והבועה ב2020). קלעי סטריקי אך טוב מעבר לקשת (37 אחוזים לשלוש בקריירה) הם תארים נחמדים שכמעט כל שחקן היה רוצה, אך התואר הכי נחשק שבו הוא מחזיק הוא השחקן שבזכותו כתבתי על הדראפט הזה. עשה את תפקידו בליגה בניו אורלינס, דנבר, ניו יורק, קליבלנד וכמעודדת בלייקרס של הבועה. התפרסם בשתיית אלכוהול תכופה, זריקת מרק על עוזר המאמן שלו, הליכה לספסל היריבה כדי להגיד שלום לג'ייסון טרי באמצע משחק, השניות הביזאריות בסוף משחק 1 בגמר 2018, היה בלי חולצה מאז סוף משחק 7 בגמר 2016 עד מצעד האליפות לפחות, והיד עוד נטויה.

התאמה לקבוצה: כבר אז ידענו שהקאבס הם הקבוצה של לברון. בעתיד נדע שהנוסחה להצלחה עם לברון היא הקפתו בקלעי שלשות. סמית' ימלא את התפקיד הזה בצורה טובה כמו שעשה באמצע העשור הקודם, והוא יכול ליצור לעצמו מצבי זריקה כאשר ברון על הספסל.

עובדה בונוס: עשה הסבת מקצוע לשחקן גולף, והוא משחק בקבוצה של אוניברסיטת צפון קרוליינה A&T.

11: גולדן סטייט ווריורס בוחרת את: קווין מרטין (במקור בחירה 26)

בחירה מקורית: אנדרינס בינדרינס

מרטין מזכיר מאוד את בן גורדון, אך בשנות השיא קלע יותר פר משחק, אך הוא קלעי פחות טוב מבחוץ, מה שלדעתי מדרדר אותו בדירוג. שחקן שמזכיר יותר מדי שחקנים כאן לכן אמעיט במילים. הוא הסתובב בליגה ושם הרבה סלים בסקרמנטו ויוסטון בעיקר, פרש ב2016.

התאמה לקבוצה: תקראו את מה שכתבתי על בן גורדון, רק עם ג'ייסון ריצ'רדסון במקום קרטר, ועם קליעה מעט רעה מבן.

עובדת בונוס: מוביל את כיתת הדראפט באחוזי עונשין.

12: סיאטל סופרסוניקס בוחרת את: שון ליבינגסטון (במקור בחירה 4)

בחירה מקורית: רוברט סוויפט

כמו איגודלה, שון ליבינגסטון היה חלק משמעותי בשושלת כגארד מחליף שעלה מהספסל. בחרתי את השחקן הזה מעל כמה מתחרים ראויים בזכות הייחודיות של המיומנויות שלו לעמדה: שחקן שיכול לשחק בפוסט בגובה 2.01 מטר, להיות מוביל כדור שני ולהחליף בהגנה. התחיל את הקריירה בקליפרס המקוללים ובעונתו השלישית בליגה נפצע בצורה מחרידה. הפציעה הובילה להתגלגלות בליגה עד שמצא את מקומו במפרץ הזהוב.

התאמה לקבוצה: שון הוא שחקן שמתפקד טוב כשהמשחק מרווח, ובסיאטל עם ריי, לואיס ורדמאנוביץ' הוא יהנה מתשומת הלב שהם מושכים כדי לייצר את מצביו בקרבת הסל, קצת כמו אנדרסייזד סנטר.

עובדת בונוס: עבר בשבע קבוצות בשש שנים לאחר שהקליפרס שחררו אותו ב2008 עד החתימה בלוחמים ב2014.

13: פורטלנד טרייל בלייזרס בוחרת את: דלונטה ווסט (במקור בחירה 24)

בחירה מקורית: סבסטיאן טלפייר

דלונטה היה קלעי טוב לשלוש לגארד והוא מפורסם בעיקר לגבי שנותיו בבוסטון וקליבלנד.

דלונטה הוא בהחלט לא השחקן הכי טוב שנשאר על הלוח, אך היה לי מניע אחר לבחירתו כאן.

התאמה לקבוצה: ווסט יתן לפורטלנד עוד מקרה ראש להתמודד איתו, כקבוצה שחרטה על דגלה הוספת שחקנים עם ברגים משוחררים בראש לקבוצה. המקרה המפורסם ביותר שלו הוא לכאורה קשר עם אמו של לברון, חברו לקבוצה בקליבלנד של סוף הקדנציה הראשונה של ג'יימס.

עובדת בונוס: לא מזמן נמצא מקבץ נדבות ברחוב לאחר שהפסיד את כל כספו, ומארק קיובן, בעלי המאבריקס, עזר לו להשתקם.

14: יוטה ג'אז בוחרת את: בנו אודריך (במקור בחירה 28)

בחירה מקורית: קריס האמפריז

לבנו אודריך יש קשר ישראלי: שיחק בעברו במכבי תל אביב. בנו הוא פוינט גארד מחליף בעל קליעה סבירה ויכולת מסירה טובה. מזוהה בעיקר עם סן אנטוניו וסקרמנטו (שני הקצוות של הליגה בכל הקשור לניהול). אחרי שסיים את התקופה בסקרמנטו הוא עשה הרבה מסעות בין קבוצות בליגה עד שחזר לאירופה.

התאמה לקבוצה: ליוטה יש חור בפוינט גארד, שם השם המרכזי הוא קרלוס ארויו. בנו יוכל לתת לו תחרות על העמדה עד שיגיע דרון וויליאמס בקיץ הבא.

עובדת בונוס: חצב לעצמו קריירה של 13 שנה בליגה כרכז אירופאי מהבחירה ה28. מכובד לכל הדעות.

את שאר הסיבוב הראשון נסכם רק עם הנבחר והבחירה המקורית.

15: בוסטון סלטיקס בוחרת את: כריס דוהון (במקור בחירה 38)

בחירה מקורית: אל ג'פרסון

16: יוטה ג'אז בוחרת את: דורל רייט (במקור בחירה 19)

בחירה מקורית: קירק סניידר

17: אטלנטה הוקס בוחרת את: טוני אלן (במקור בחירה 25)

בחירה מקורית: ג'וש סמית'

18: ניו אורלינס הורנטס בוחרת את: אמקה אוקפור (במקור בחירה 2)

בחירה מקורית: ג'יי אר סמית'

19: מיאמי היט בוחרת את: סשה וויצ'יץ' (במקור בחירה 27)

בחירה מקורית: דורל רייט

20: דנבר נאגטס בוחרת את: ג'וש צ'יילדרס (במקור בחירה 6)

בחירה מקורית: ג'מיר נלסון

21: יוטה ג'אז בוחרת את: אנדרסון ורז'או (במקור בחירה 30)

בחירה מקורית: פאבל פודקולזין

22: ניו ג'רזי נטס בוחרת את: אנדרינס בינדרינס (במקור בחירה 11)

בחירה מקורית: ויקטור חריאפה

23: פורטלנד טרייל בלייזרס בוחרת את: סבסטיאן טלפייר (במקור בחירה 13)

בחירה מקורית: סרגיי מוניה

24: בוסטון סלטיקס בוחרת את: רויאל אייבי (במקור בחירה 37)

בחירה מקורית: דלונטה ווסט

25: בוסטון סלטיקס בוחרת את דיוויד האריסון (במקור בחירה 29)

בחירה מקורית: טוני אלן

26: סקרמנטו קינגס בוחרת את: לוק ג'קסון (במקור בחירה 10)

בחירה מקורית: קווין מרטין

27: לוס אנג'לס לייקרס בוחרת את: רוברט סוויפט (במקור בחירה 12)

בחירה מקורית: סשה וויצ'יץ'

28: סאן אנטוניו ספרס בוחרת את: ואסיליס ספאנוליס (במקור בחירה 50)

בחירה מקורית: בנו אודריך

29: אינדיאנה פייסרס בוחרת את: ויקטור חריאפה (במקור בחירה 22)

בחירה מקורית: דייויד האריסון

נותרו שני מקומות אחרונים בפרויקט – מוזמנים להצטרף בקישור

https://docs.google.com/spreadsheets/d/17jbmwh3UIx62GvGMCDgsSgmzT_aFeZcjP_cCFV-h2rM/edit?usp=sharing

לפוסט הזה יש 149 תגובות

  1. תודה
    אהבתי מאד את ג'פרסון בבוסטון והצטערתי שעזב בשביל גארנט ואלן. חושב שיכל לתת לסלטיקס יותר עם השניים האלה ופירס את רונדו.

  2. סה"כ דירוג טוב לדראפט, שבהיעדר מילה ראויה אחרת יוגדר כפח. לדעתי טוני אלן צריך להיות מעל דלונטה (לאור תרומתו לאליפות הסלטיקס + חלק חשוב בגריט נ' גריינד של ממפיס שהגיעה לגמר המערב).
    לכריס דוהון יש משחק של 22 אסיסטים בקריירה.
    לסשה וויאצ'יץ' יש ברזומה קליעות עונשין שהכריעו אליפות (משחק 7 בגמר 2010)
    בשום עולם ספאנוליס לא נבחר אחרי סוויפט, בוודאי לאור איך שהקריירות של שניהם התפתחו.
    הייתי מוריד את ביידרינס כמה מקומות
    אבל זה בסה"כ פינאטס ואני מסכים עם רוב הדירוג
    כמה נק' מחוץ לכדורסל:
    הפציעה של ליבינגסטון הייתה כ"כ מחרידה ששקלו לכרות לו את הרגל, לא הרבה חשבו שילך אחריה- ויש לו טבעות אליפות. ראיתי אותה בשידור חוזר, בין המחרידות שראיתי (לכל הפחות טופ 10 מחרידות)
    הווארד סיפר שהוא היה מכור לשוקולדים ולמתוקים- אוכל בין 15-20 חטיפי מארס וסניקרס ביום, ברמה שהיו לו רעידות בידיים שהוא התקשה לתפוס כדורים
    דלונטה סובל מהפרעה דו קוטבית שריסקה את הקריירה שלו (הייתה גם תקרית שהוא נעצר עם נרתיק גיטרה עם 3 m-16 טעונים וסכין בגרב)- אבל מה שיזכרו ממנו זה אמא של לברון (לא כביקורת עליך אני אומר את זה, כביקורת כללית להסתכלות על מחלות נפש בכלל ומחלות נפש בספורט בפרט)
    גם ג'יי אר סמית' לדעתי העיד על בעיות נפשיות מהן סבל וסובל (קצת מקרה רון ארטסט לדעתי)
    דייויד האריסון שהיה שותף זוטר לקטטה בין אינדיאנה לדטרויט, לא הצליח לפרוץ (גם בגלל פציעה), הועבר באחד הטריידים הגדולים בהיסטוריית הליגה (הטרייד שהעביר את סטיבן ג'קסון לג"ס- 4 קבוצות, 13 שחקנים), נפלט מהליגה עד שמצא את עצמו עובד במקדונלדס כדי להתפרנס.
    והסיפור הכי עצוב- רוברט סוויפט, שהגיע ישר מהתיכון, לא אפוי עד הסוף, סיאטל בחרה פוטנציאל- שקרע צולבת בתחילת עונתו השנייה בליגה ולא חזר לשחק עוד, וברבות השנים הפך לג'אנקי שנעצר פעם אחר פעם על עבירות סמים והיום הומלס.
    תודה על הכתיבה

    1. לא ידעתי על הסיפור על סוויפט, התחלתי לעקוב אחרי הליגה רק לפני כמה שנים אז רציתי להשלים את התארים ומסלול הקריירה של כל שחקן מבסקטבול רפרנס, וכמובן עם הזיכרון שלי. תמיד טוב ללמוד משהו חדש, אז תודה על ההעשרה

  3. לא ברור לי לאיזה טרייד אתה מתייחס. הטרייד ששלח את סטיבן ג'קסון לווריורס היה הרבה יותר קטן (למרות ששאראס היה חלק ממנו…)

  4. הייתי מדרג את ליבינגסטון גבוה יותר. תפקידו באליפות הראשונה של הלוחמים היה משמעותי מאוד. ובהתחשב שזה בה אחרי שיקום מפציעה כה מחרידה, זה די מדהים. אבל תכלס, היה רכז מחליף יעיל וקטלני לקארי בשיאו.

  5. תודה רבה על הכתבה. טוני אלן צריך להיות בטופ 10 של הדראפט הזה לדעתי. שחקן חמישיית ההגנה שהיה חלק חשוב בקבוצות גדולות

  6. רעיון נחמד אבל הדירוג בדיעבד לא עובד לי כאן,
    אין ספק שמבחינת פוטנציאל הווארד לא התרומם מעבר וגם לא התקרב למה שחשבו שיהיה.
    מבחינת יחס בין ציפיות לקריירה והשגיות נטו, שון לבינסטון צריך להיות בטופ ואחריו איגודלה שהיה לכשלון בפילי.

    אולי הכותב צעיר וזוכר יותר את השחקנים שעשו קריירה ארוכה. הנפילה של סמית' ונלסון הייתה מאוד קיצונית והם לא ראויים להיות
    מוזכרים בטופ הרשימה.
    צריך לקחת בחשבון שב-2004 החוקים בליגה היו שונים ושחקנים הגנתיים כמו אוקאפור,בן וואלאס וג'פרסון היו מוערכים מאוד.

      1. גם בראשונה.
        הקריירה של דוויט הווארד לא התעלתה למקומות שציפו.
        ההילייט הכי גדול שלו בקריירה זה עדיין תחרות ההטבעות וההתחפשות לסופרמן.

        האליפות כשחקן ספסל בקבוצה של לברון גם לא שמה אותו מעל ההישגים של איגודלה שכללו MVP
        בסופרטים ההיסטורי של גולדן.

        1. למיטב זיכרוני,
          האוורד הוביל קבוצה בשורותיה כיכבו טורקוגולו, ראשד לואיס וג'מיר נלסון לפיינלס כאשר בדרך הם מדיחים את הקאבס של לברון.
          .
          מה לעשות,
          כפי שלברון למד עת עזב את אותה קליבלנד בשביל לחבור לצמד אולסטארים –
          באליפות זוכה קבוצה.
          .
          מה שדווייט עשה עד 12 שווה HOF.

          1. אין ספק שזו השנה הכי טובה של הווארד בקריירה מבחינה אישית וכשחקן מוביל,
            בשנה הזאת הוא הפסיד את הגמר ללייקרס.
            לדעתך דווין בוקר הוא HOF? אחרי הופעה מבישה והפסד בגמר הנבא.

            לברון לא בסקאלה שלו.
            הווארד הצטרף ל-2 אול פיימרים כמו בריאנט ונאש בלייקרס ונכשל כשלון גדול כשחקן מוביל.
            מאז הוא בעיקרון שחקן משלים לא רע אבל הרבה פחות טוב ממה שחשבו.

            1. ההבדלים בין בוקר לדווייט:
              .
              לבוקר אחרי 6 עונות יש הופעה אחת בפלייאוף,
              ביקור אחד באולסטאר.
              .
              לדווייט בסוף 11 (7 עונות בליגה) היו:
              5 עונות פלייאוף,
              5 הופעות באולסטאר,
              3 זכיות בתואר שחקן ההגנה של העונה,
              All nba 5.
              .
              או במילים אחרות –
              כבר אז,
              הבטיח כניסה ל-hof
              .
              כאמור,
              באליפות זוכה קבוצה. מי שמזלו להיבחר על ידי אורלנדו או קליבלנד,
              ולא השכיל להקיף עצמו בזמן בכוכבים נוספים,
              לא זוכה באליפויות.

            2. דוויט הווארד הוא ראשון ב-HOF של תחרות האולסטאר
              וקרוב לשאקיל רק בתחרות כליצן,
              ההבדל בין קבוצה אלופה למפסידה הוא השחקנים המובילים שמרכיבים אותה.
              , כמו שרשמת באורלנדו הייתה קבוצה לא רעה
              ועל הנייר גם בלייקרס הייתה לדוויט קבוצה לא רעה.
              =
              אני מסכים לגבי בוקר,
              הדיון כאן על כל פנים הוא הדירוג של דראפט 2004 ולא מי צריך להכנס להיכל.

              שון לבינסטון
              3 פעמים אלוף נבא אחרי פציעה מסיימת קריירה.

              אנדרה איגודלה
              3 פעמים אלוף נבא.
              MVP גמר נבא.
              שחקן ההגנה הטוב בליגה .ב-2015
              מיותר לציין את ההבדל הגדול באיכויות שלו כמנהיג קבוצה לעומת דוויט שהוא ההיפך מכך.

            3. איגודאלה אחלה שחקן. באמת.
              אבל עם כל הכבוד,
              הוא רכב על ההייפ בדרך לזכייה בפיינלס mvp שהיה שייך לקרי.
              הוא בחיים לא הוביל קבוצה להישג משמעותי.
              .
              כמה הצבעות ל-mvp בעונה כלשהי קיבל איגודאלה?
              (רמז: לדווייט כמה וכמה)
              .
              ההרכב שלמדו של דווייט?
              אני מזמין אותך לגלות כמה מהם זכו בשלב כזה או אחר בקריירה להיבחר ל-all nba
              לצורך השוואה –
              בכמה אליפויות זכה לברון ללא לפחות all nba אחד בכושר לצדו?
              .
              יש רגעים בהם נרטיב קורס. זה שהוצג כאן בניסיון לשנמך את דווייט מזכיר את גשר המכביה…

            4. אני בטוח שהווארד היה מחליף בעד 3 טבעות ו-MVP כשחקן מוביל
              בכל הישג אחר לא חשוב של ALL NBA וכל שאר הבחירות של עיתונאים ואוהדים.
              סליחה שאני מזלזל במופע ההטבעות והאולסטאר שהוא בעצם שיא הקריירה של דוויט.

              גם את שאר בחירות של ALL NBA וכל מיני דירוגים לא חשובים שלא קשורים להישגים משמעותיים בפלייאוף
              ובדרך לטבעת.

            5. אז אתה חד משמעית בסירה של שמעון –
              קובי גדול מלברון.
              יותר אליפויות, יותר הישגים.

            6. רוברט הורי – השחקן הכי גדול מאז ביל ראסל.

          2. אז שנלך לבדוק הופעות באולסטאר כדי לקבוע מי שחקן יותר גדול?,
            היו הרבה ציפיות מהווארד בתחילת הדרך שלא התממשו באמת.

            אם כבר אז רוברט הורי הגדול מכולם.

            1. מצד אחד אתה כותב אודות אליפויות והישגים,
              ומצד שני אתה כותב רוברט הורי.
              .
              ההשוואה בין דווייט לאיגודאלה היא בין שחקן שסיים שני בהצבעה ל-mvp לבין שחקן שלא זכה אף פעם לקול בהצבעה ל-mvp.
              .
              דווייט היה השחקן הטוב ביותר באורלנדו שהדיחו את קליבלנד של לברון.
              איגודאלה לא היה בטופ 3 בקבוצתו בחשיבות באותה אליפות ב-15.
              .
              יש איזו שורה תחתונה ברורה –
              ההשוואה משעשעת.
              דווייט שחקן עם 8 עונות רצופות all nba,
              מהן 5 רצופות חמישייה ראשונה,
              מהן 3 רצופות שחקן ההגנה של העונה.
              לאיגודאלה אין בחירות ל-all nba.

        2. אתה רציני ? הווארד היה לא מעט עונות אחד משלושת או חמשת השחקנים הטובים בnba. איגודלה נבחר רק פעם אחת לאולסטאר הווארד לקח קבוצה אפורה לגמר הnba היה השחקן הגנה הכי טוב בליגה וסופרסטאר גדול . אפשר גם להגיד שלילארד פחות גדול מאיגודלה כי הוא לא זכה בכלום לפי הגישה שלך .

        3. שמע אתה מביך את עצמך עם השטויות שאתה רושם.. בדרך כלל אני לא כ"כ ישיר או טורח להגיב על דברים מוגזמים שרושמים פה אבל אתה פשוט מחפש בכוח לעשות פרובוקציה..
          הווארד ליד וייד אחרי שנתיים שיא ובוש אולסטאר קבוע וגם צוות מסייע חזק גם היה לוקח אליפויות.
          כדורסל זה משחק קבוצתי, הווארד איזה סופרסטאר שנפל מזלו להגיע לאורלנדו ועדיין סחב אותם לפלייאוף ואף לגמר מול קבוצות כמו הקאבס של לברון והביג 3 של בוסטון..
          זה שאתה בכלל משווה שחקן משלים בשושלת על אליו רק כי יש לו 3 טבעות וfmvp אחד שנשדד מקרי זה בדיחה עצובה.

    1. דווייט היה מפלצת בשנים הראשונות שלו בליגה ולכן הסתכלות עליו כיום עושה לשחקן שהוא היה עוול. איגי היה נהדר בפילי וקצת היה לי קשה לראות אותו לוקח כמה צעדים אחורה לתפקיד משני בג"ס כי היו לו יכולות סקורינג נהדרות בשנים הקודמות. MVP של הפיינלס ממש לא הגיע לו לצערי..

      1. דוויט הווארד לא קרוב אפילו לFMVP כשחקן חמישיה בגמר נבא.
        המקסימום שלו לאחד כמו שאק או לברון היה להתחפש לסופרמן

        הגנה מדבקת ולא פחות חשובה מההתקפה במעמדים כאלה.
        לא היה ראוי יותר מאיגודלה ל-FMVP והשמירה בהגנה על השחקן הטוב בעולם.
        אז נכון שבקליבלנד נפצעו 4 שחקני חמישיה ונשאר רק שחקן אחד.

        1. לא מסכים אתך. איגי (עם כל האהבה שלי אליו בטח כאוהד פילי) לא היה לדעתי אפילו ה MVP בקבוצתו בגמר שלא לדבר על התצוגות שלברון נתן שם. דווייט בשנותיו הראשונות היה סופרסטאר וסחב קבוצה מוגבלת לגמר ואיגי מעולם לא היה בגבהים האלה. אין בכלל מה להשוות

          1. הציפיות מאיגודלה הצעיר היה להיות ברמה של לברון.
            ואולי זה מה שהפיל אותו.
            הקבוצה שנבנתה בפילדלפיה הייתה לא חזקה מספיק גם לעומת אורלנדו של אותה תקופה.

            אין מה להשוות בין איגודלה הבוגר של הסופרטים לשיא של דוויט שלא הצליח לממש את הפוטנציאל הגדול
            שהיה בו

            1. נכון בגלל זה הוא נבחר 9 בדראפט…

            2. וואו…
              רק אני רוצה לברר, אם איגודלה וקורי באותו דראפט, מי ראוי להיות במקום הראשון?

            3. לא ציפו ממנו להיות לברון הבא ולא קרוב לכך. בפילי הוא נתן עונות נהדרות וכש AI עזב דיברו בפילי בעיקר על ה AI החדש.. איגי לא היה בנוי להיות מס' 1 או 2 בקונטנדרית גם בשיאו. לא יודע למה אתה אומר שדווייט לא מימש את הפוטנציאל שלו, לא רואה אך אפשר היה להצליח יותר עם אחד הגאמפים המכוערים אבר

            4. גאמפים מכוערים? הלייאפ שלו היה מכוער גאמפ איפה היה😎?

              דוויט עמד בציפיות שציפו ממנו. נתן לא מעט עונות טובות אחלה קריירה.

              איגי אכן ראו שהוא שחקן משלים מעולה. היה לו כשרון להיות מעבר לזה אבל הוא לא היה שם מנטלית ולא תיחזק קליעה

            5. גם דני אבדיה נבחר מקום 9 לא?
              המדד המדויק הוא החוזה והעובדה שבנו עליו להיות היורש של אלן אייברסון,
              שהיה הפרנצ'יז שלהם באותה תקופה.

              לפיני-
              קורי חייב לאיגודלה את הניצחון בגמר הראשון בדיוק כמו שהוא חייב לדורנט את השתיים האחרים.

            6. אז לפי ההיגיון שלך אלטון ברנד היה אמור להיות מינימום קארים.

            7. אלטון בראנד היה שחקן מצויין.
              יכול להיות שאם הוא לא היה נפצע אז הוא באמת היה מגיע לרמות האלה.

            8. אז אתה בוחר את איגודלה לפני סטף?

            9. חחח, מיום ליום אתה יותר משעשע – תן לנו עוד.
              רק עוד שאלה. אם איגואדלה היה אמור להגיע לרמה של לברון אז למה לא שילמו לו ככה?

            10. בואנ'ה, אתה פשוט פארודיה עצמית משובחת.
              תמיד אהבתי לראות את הקליפים של הפארודיות (בכדורגל, הכי יפים זה אלה עם תומאס מולר), אבל אתה מתעלה.

            11. זה הדדי תודה על המחמאות.

              מהיום אני מתחיל לבנות על דני אבדיה,
              בחירה 9 זה אומר לפחות 3 טבעות ו-FMVP לפי החכמים כאן.
              אבל מה זה שווה בלי הופעות באולסטאר?

            12. זה רק לפי הלוגיקה העקומה שלך שהחליטה שאיגואדלה היה אמור להיות ברמה של לברון.

            13. אני עדיין מצפה להסבר שלך ללמה אם הסיקסרס חשבו שאיגואדלה אמור להיות הלברון שלהם הם שילמו לו כמו לג'ון קולינס.

  7. הסלטיקס ללא גארנט לא היו עדיפים על אורלנדו.

    33% מהשלוש הם אמנם בינוניים אך לא בינוניים מינוס. פחות מ-32.5% הם בינוניים מינוס. 35% הם טובים, 37.5% הם טובים מאוד ו-40% ומעלה הם מעולים (ממוצעי הקריירה של ריי אלן, רג'י מילר ומארק פרייס, למשל, הם סביב ה-40%).

    1. בהתחשב בעובדה שממוצע הליגה הוא סביבות 35-36 אחוזים, לא הייתי קורא לקלעי של 33 אחוז טוב. קלעי של 37 אחוז למשל הוא טוב

  8. חלקכם קוראים לדוויט האוורד אכזבה. כשנבחר היה פוטנציאל גדול והוא הגיע הכי גבוה שיכל בטח עד 2012. זה לא "שנותיו הראשונות". 8 שנים טובות ברמה הזו לא הולך ברגל. ברור שהציפיות עודכנו כשהגיע לשיאו ואז ביחס למה שציפו ממנו ב-2010 אז ב-2012 – 2016 הם סוג של אכזבה. אך סנטר שמשחקו נסמך כל כך הרבה על אתלטיות היה ברור השיא לא ימשך הרבה מאוד זמן.

    1. ג’ון זה לא רק אתלטיות ופציעות, הווארד היה טיפש שלא היה מוכן לשמש הכינור שני בהתקפה גם שלידו נמצאים שחקני התקפה טובים יותר משמעותית קובי הארדן…

  9. ובפינת בואו ננסה לעצבן מישהו ספציפי – דנג איט.
    בפיניקס, שעוד רגע ילכו וישיגו את סטיב נאש, בנו על השחקנים החופשיים של הקיץ הבא. כדי לפנות מקום מתחת לתקרה השכר לשם כמו קוונטין ריצ'רדסון פיניקס העבירו את דנג לשיקגו תמורת איזה ג'קסון וורהיס ובחירת סיבוב ראשון בשנה הבאה. וורומן קלע 16 נקודות ב-10 משחקים ונעלם, קוונטין ריצ'רדסון חתם על חוזה גבוה ונכשל ברמה שהכריחה את פיניקס למסור איתו את הבחירה שקיבלו כדי להיפטר מהחוזה שלו, ובינתיים דנג השלים מעבר מעונת רוקי טובה לשחקן טוב ויעיל שהיה יכול לעזור בריצות האליפות.

      1. זה נכון.
        חיפשתי לראות איזה סוג שחקנים בחרתם אז ומה הסיכוי שדנג היה באמת מגיע אליכם. וואו, באותן כמה שנים למעלה בחרתם כמה שחקנים טובים עבור קבוצות אחרות. מר קונסידריישן לפחות היה מעודד טוב מהספסל? ידע לתת את המגבת בזמן?

            1. באיזה מהמקרים…

            2. מצטער, אני אצטרך שאלה מלאה כאן כדי להבין.

  10. דוויט היה נגר מוגבל ורוב הסלים שלו היו עבירות תוקף שהוא מסתובב עם מרפק ישר לחזה היריב (אבל נעזוב את זה) אבל תותח רציני שהוביל גם פחונים לגמר בשנות השיא. זה לא הבדיחה שרואים היום, זה בהחלט עושה לו עוול.

    1. איזה עוול? היה מדורג ראשון, וגם ברטרוספקטיבה הוא עדיין מדורג ראשון, ובצדק. שום עוול לא נעשה לו בטור הזה.

    1. זה אמור להיו מפתיע, כי עדיין יש פער בין לברון לוייד, אבל זה נכון, הפער בין הווארד לשאר השחקנים בדראפט הזה, גדול יותר. ועדיין, גם אם הווארד היה נבחר בשנה שקדמה לו, יתכן והוא ראוי למקום השלישי, לפני מלו, בוש ודייויד ווסט.

  11. יש הערכת חסר לא ברורה לווארז'או ולטוני אלן.
    2 שחקנים שנתנו על הפרקט הרבה יותר ממה שניתן היה ללמוד מהפוטנציאל שלהם.
    .
    מעבר לנקודה פעוטה זו?
    אחלה פוסט. תודה.

  12. אחלה מאמר. בעיני הוא מעלה תהייה – האם זה הדראפט שהוא סוג קו התפר בין ה NBA הישן לזה החדש? מצד אחד שחקנים כמו ג'וש סמית' ואל ג'פרסון שעוד היתה להם את האפשרות לשחק כמה שנים טובות כשחקנים מובילים בליגה, כשהיום הם היו מגרדים את קצה הספסל בגלל המגבלות שלהם. מצד שני דוויט הווארד וג'מיר נלסון שהיו חלק מאותה אורלנדו שהיתה הסנונית הראשונה אולי למהפכת השלשות בליגה

    1. אין כבוד גדול יותר מבחינתי מאשר לגרום לאנשים לחשוב, אז קודם כל תודה.
      יכול להיות שאתה צודק, אבל הווארד ונלסון באורלנדו זה מקרה פרטי של קדמה בליגה לפני שבאו יוסטון, גולדן סטייט וכל השאר. יכול להיות ששיטת המשחק הייתה רעיון של ואן גנדי להתאים את השיטה לשחקנים, וב"טעות" יצאה לו שיטת משחק חדשנית שהביאה ריווח, ככה שקשה לי להגיד שזה קו פרשת המים

      1. כן, בסופו של יום זה תהליך. יכול להיות שלסטן ון גנדי היו את הכלים והוא רק התאים את השיטה לשחקנים. אז באו דריל מורי ויוסטון שהתוו את היסודות, וגולדן סטייט ששכללו את הנושא לרמת אומנות. אולי זה באמת לא קו פרשת המים אבל כן עוד אבן דרך ראשונית במסלול

  13. דירוג טוב חוץ מזה שטוני אלן כן צריך להיות בטופ 10 . איגודלה לא היה ראוי לmvp של הפיינליס ב2015. מי שניצח את הסדרה היה קרי שהחל מהרבע הרביעי במשחק 3 חזר לעצמו וסגר את הסדרה לקאבס לא היה פתרונות אליו . ללא ספק הייתה לאיגודלה סדרה מדהימה אבל קרי היה טוב יותר . ג'יי אר סמית עם כל הזלזול בו היה שחקן טוב מאוד קלעי שלשות טוב שעזר מאוד ללברון כולל באותה סדרת גמר ב2016 . נכון היו הרבה פאדיחות העיקרית היא בגמר 2018 במשחק 1 . אין לדעת איך הסדרה נגמרת אם הקאבס מנצחת את אותו משחק מה שהיה נותן לה פוש במוטיבציה ולברון לא היה שובר את היד .

    1. חולה על סטף, ואין ספק שהגרוויטציה שלו באותה תקופה היתה הגדולה והמכריע מכולן על ההתקפה הגדולה בהיסטוריה באותה העת, אבל לנצח משחק כדורסל צריך לשמור חצי מהזמן, איגודאלה אם וי פי ראוי.
      .
      השחקן הטוב ביותר משני צידי המגרש היה לברון
      השחקן הטוב ביותר בצד ההתקפי היה סטף
      השחקן שהתרומה הכוללת שלו הכריע הכי הרבה על זהות המנצחת בסדרה הזו ספציפית היה איגי

      1. חחחחח mvp שלא שמרו עליו בכלל 😂😂😂😂😂 השחקן שלו שמר את סטף ולברון שם עליו 40 נק כל משחק בסידרה 😂😂😂😂
        הנס היה שהוא קלע את כל אותם הזריקות לבדו בסלים שלו אין שומר באזור כמו דריי 😂

        https://youtu.be/JkLUeF1yFnA

        הסלים של איגי בסידרה אין שומר באזור mvp ככה משאירים? 😂😂😂😂😂

        שם 3 סלים בכל הסידרה עם שומר 😂😂

      2. איגי היה נהדר הגנתית בסדרה ועדיין לברון הרג אותו ולהזכירך שמרו על לברון גם קליי דריימונד ומתחת לסל חיכו ערימות הבשר של בוגוט ואזילי. לא יודע למה נתנו את זה לאיגי אבל זה קצת כמו לתת את זה לשמעון לפי כמויות הסמיילים….תכלס ה FMVP הברור הוא סטף או לברון…

  14. תודה על הפוסט!
    אמרת דנג במקום 3 – אמרת הכל. דראפט דיי חלש סך הכל. האוורד ואיגי הם נציגים נכבדים לטופ 2, אבל מתחת המצב לא מזהיר.

  15. איפה וארזו ? הוא נתן שנים יפות מאוד בקליבלנד של לברון בסך הכל שווה טופ 15 . בוא לא נשכח את התרומה שלו לאליפות ב2016 שנשלח כסוכן כפול לווריוס וחירב להם את הסדרה.

    1. עם סטף וקליי דוויט היה מראה לך מה זה כדורסל מנצח….. לא חכמה להיות משלים. דוויט הוביל קבוצה לגמר כמס 1 והיה חמישיות עונה ושחקן הגנה. מי שמשווה אליו שחקן משלים כמו איגי לא מבין מה זה כדורסל…..

      1. אני לא מבין גדול במשמעות הכדורסל כפי שאתה תופס אותו.
        .
        אני יודע לזהות אבל כדורסל מנצח, ולפני כל שחקן כמו דוויט אני בוחר שחקן כמו איגודאלה.

          1. מה הפריע לדווייט לנצח כל חייו? איגי לקח פיינלס אמ וי פי, דווייט לא, בתור מוביל הדעת הנחרצת של נגר או שבר אתה אמור להבין את זה.

            1. פיינלס mvp שאיש לא שמר עליו היחיד בהיסטוריה כמו סימונס האולסטאר בלי לזרוק לסל 😎

    2. שאלה היפותטית –
      ניקח את קרי של 2015,
      ולהכניס אותו להרכב של אורלנדו ב-2012 במקום ג'מיר נלסון,
      לאותה קבוצה שהעפילה לפיינלס,
      אז אורלנדו עדיין מפסידים בפיינלס?
      (אני בספק)
      .
      ניקח את קליי תומפסון של 15 להכניס אותו במקום ראשד לואיס,
      מה אז?
      עדיין דווייט לא יודע לשחק כדורסל מנצח?
      .
      יש לי המון כבוד לאיגודאלה. שחקן x פקטור אופטימלי.
      אבל יש הבדל בין x פקטור לעוגן שלוקח קבוצה עד לפיינלס תוך מתן הגנה יוצאת מן הכלל.

      1. יש הבדל בין אקס פקטור לעוגן שלקח את הקבוצה לו עד לגמר, הראשון הסתיים בטבעת השני הסתיים בהפסד בגמר, בליגה שמקדשת טבעות ומייקל 6/6 הוא קונצנזוס יש יותר משקל לפיינלס אמ וי פי של איגודאלה מאשר להישגים של דווייט.

          1. לשיטתך דוויט גדול מבילאפס? לשיטתו קארל מלון גדול מכל האחרים, אחרי איזה איגי ובילאפס בשותף אחרי זה דוויט

        1. די בחייאת אני צוחק פה mvp פיינלס זה הפרש הכי פחות חשוב אז הצטיינת איזה סידרה אחת.. הצטיינות זה לאורך כל הזמן.
          ותסביר לי היה mvp פיינלס בהיסטוריה שאיש לא שמר עליו חוץ מאיגי? על mvp שומרים עם ההגנות הכי טובות שיש ליריב להציע….

          1. הצטיינות זה לאורך כל הזמן? חוץ משנתיים שלוש באורלנדו שנגמרו בגמר אחד בלבד ושחיטה, במה הווארד הצטיין בדיוק לאורך זמן? איגי גם היה כינור ראשון כמה שנים בפילי ואכן לא הגיע עד לגמר, אבל היה רלוונטי ואקס פקטור למשך כל הקריירה

            1. אני לא חובב גדול של דווייט, האיש והחגורה. רחוק מכך.
              את איגודאלה, להבדיל, אני ממש מכבד. היכולת שלו לרדת לספסל (בתקופה בה היה בכושר של שחקן פותח בקבוצת צמרת) ולהמשיך לתרום ביתר שאת בתפקידו החדש מלמדת המון על האופי שתרם כל כך הרבה לקבוצת האליפות.
              .
              זה לא משנה עובדות –
              .
              דווייט, בפרק זמן של 8 עונות רצופות, היה אחד השחקנים הטובים והמשמעותיים בליגה.
              5 פעמים רצופות all nba חמישייה ראשונה.
              3 פעמים רצופות שחקן ההגנה של העונה.
              הוא היה שחקן טוב מספיק בשביל לבנות סביבו קונטנדרית.
              הוא היה שחקן טוב מספיק בשביל להוביל קבוצה עם טורקוגולו, ראשד לואיס וג'מיר נלסון, כל הדרך לפיינלס.
              עם כל הכבוד,
              איגודאלה לא נמצא באותו שיח.

    3. אוי שרת אתה נכנס על השטות הזאת לחדר הכביסה ותחזיר את המפתחות שתסיים איגי לא התקרב לדוויט בקריירה, הוא היה השחקן הרביעי חמישי בחשיבותו לקבוצה אתה לא יכול להשוות את זה לשחקן שהיה סופרסטאר בשיאו ולקח גופות לגמר גם עם הפיק קצר. כמו שגיא ציין קבוצה לוקחת אליפות לא שחקן.
      .
      יש נקודה אחת נכונה בדברייך דוויט לא היה מסוגל לעשות את ההתאמות ששיחק ליד שחקן התקפי שבירור טוב ממנו ועדיין דרש כדורים לצבע למרות שהיכולת כבר לא שם. עדיין בחירה ראשונה זה דוויט קל איגודלה והשאר לא באותו אזור

      1. זה מהות הפרייקט הזה, חוכמה בדיעבד. תכונות של קבוצתיות ואגו מנצח יחד עם חוזק מנטלי הם חלק מאוד מכריע בפרוייקט הזה.

        1. לא. אלו מילים, שמנסות לפשט לכדי מושג אחד או שניים, תופעה מאוד מאוד מורכבת. לדעתי זה פשוט מיותר. מה זה בעצם "כדורסל מנצח" וחוץ ממבחן התוצאה (נניח שאיגי עמד בו כן?) על סמך מה אתה כותב את זה

          1. כל עולם המושגים שלנו בנוי ממילים בודדות שמחוברות בינהן בקשרים מורכבים. אחדד מה כוונתי בכדורסל מנצח, שחקן שמוכן לשים את האגו שלו בצד, שמביא 100 אחוז האסל בכל משחק לא משנה מה מצבו הנפשי, שחקן שמבין את מקומו בסכימה ההתקפית שמורכבת מחמישה שחקנים ועוזר למקסם אותה גם אם זה פוגע בסטאטס שלו עצמו, שחקן שהוא גם תלמיד שצמא ללמוד את המשחק כל הזמן.
            .
            חגי את צודק שהחבאתי מאחורי שני מילים עולם מושגים שלם, אז הנה פירטתי מה מתחבא מאחוריהם ולמה אעדיף את איגי תמיד על פני דוויט

    4. איך שלא תהפוך את זה אתה לא בכיוון – או שלא ראית את דווייט בשנים הראשונות שלו או שראית אותו יותר מדי בשנים האחרונות.. כמו שעמיחי כתב, לקחת אותו ראשון בדראפט כזה גם היום זו ההחלטה הכי קלה בסדרת הכתבות הנהדרות האלה

      1. "או שלא ראית את דווייט בשנים הראשונות שלו או שראית אותו יותר מדי בשנים האחרונות"
        סיכום מדויק של הדברים מבחינתי👆

  16. פוסט מעולה תודה יהלי… דראפט סו סו.. כשכתבת הנחש שהפר את האיזון בליגה אני מניח שהתכוונת ללברון שבנה את הסופר טים הראשונה כשעזב מקליבלנד למיאמי לאחר שהתייאש מלזכות באליפות בעצמו והתחבר לוויד (אלוף אן בי גם לפניו) ולבוש ? למרות שזה לא מסתדר לי עם הטיים ליין… לדעתי דוראנט וכל האחרים רק למדו ממנו ושיפצו קצת את השיטה… 🙂
    פוסט נהדר תודה

  17. בוא נעשה סדר . דיוויד הווארד היה שחקן טופ 3 בליגה בעונות 2009-2012 ( עד המעבר ללייקרס) . איגודלה היה פעם אחת אולסטאר כל הקריירה. הווארד היה הסנטר הטוב בnba ושחקן ההגנה הכי טוב איגודלה היה שחקן ספסל בווריוס שנתן סדרה טובה מול הקאבס ב2015 כי כל ההגנה התמקדה בקרי תומפסון והשמירה שלו על לברון עדיין לא עצרה את אותו לברון לקלוע 36 נקודות למשחק .
    לכל הצעירים שלא ראו nba או קצת שכחו . הווארד היה שחקן יותר טוב מאמביד לדוגמא או יוקיץ הוא היה טופ 3 בעולם איך בכלל אפשר להשוות אותו לאיגודלה ? לא מבין את השוואה . שימו את הווארד של 2009 במקום איגודלה ואני מבטיח לכם שגולדן סטייט דורסת את קליבלנד 4-0 ב2015 .

      1. שדוויט בשיאו טוב מאמביד או לפחות שווה לו למרות שאני הולך על דוויט, הוא לקח נגרים לגמר אמביד לא עבר את אטלנטה. דוויט בשיאו היה מפלצת הגנתית והתקפה של להקיף אותו בקלעים הגיעה לגמר. אמביד

      2. בוא בבקשה תסביר לי איך אמביד או יוקיץ טובים מהווארד ? בבקשה לא להתייחס לממוצעי נקודות כי היום הממוצעים עלו לעומת התקופה של הווארד ויש יותר סלים. הווארד נבחר כמה פעמים על ידי דירוג espn לטופ 3 בליגה הוא הוביל את אורלנדו לגמר אמביד את אטלנטה לא הצליח לעבור. יוקיץ שחקן בלי הגנה לעומת הווארד שהיה השחקן הטוב בליגה בתחום הזה . חבל שמזלזלים בו הוא היה ענק פשוט הסנטר הכי טוב משאקיל אוניל ועד עכשו .

  18. חברה יש לי נוסחה למדוד גדולה.
    שחקן שמוביל קבוצה (מינימום 25 נק' ואס' ביחד)שמגיע לגמר איזורי זוכה לחצי נקודה, גמר כללי נקודה וזכייה באליפות (כולל final mvp חובה).
    כמובן שאני נותן משקל גם לעונה הסדירה.
    נגיד שחקן שזכה בmvp שווה לשחקן שהוביל את קבוצתו לגמר והפסיד.
    גם בחירה לחמישיות העונה הראשונה יש משקל אך פחות. לדוגמא שחקן כמו לברון שנבחר 13 פעם לחמישייה הראשונה יקבל 1.3 נק.
    פה הוויכוח נוגע בדוויט ואיגי.
    לפי הנוסחה שלי דוויט הגיע ל4 פעמים לחמשיית העונה הראשונה ולכן זכה ב0.4 נק'.
    בעקבות כך שהוא לא הגיע ל25 נק או אס כשהגיע לגמר עם אורלנדו הוא לא מקבל ניקוד על כך ויקבל רק על בחירת לחמישיות העונה.
    איגי אמנם זכה בfinal mvp אך בפלייאוף עצמו קרי הוביל אותה(מבוסס כמובן מספרית) ולכן התואר לא נספר.
    דוויט מעל איגי סופי.

      1. הנוסחה הזאת אמינה.
        בדקתי אותה על כל השחקנים הטובים בהווה ובעבר והיא עןבדת בצורה יעילה.
        הווארד לא רואה את איגי ממטר אבל הווארד בעצמו לא שווה טופ 30 היסטורי ולכן הוא לא משאיר לו אבק מבחינה דירוג בנקודות של הנוסחה.

        1. אלאג'ואן. מגדולי הסנטרים שהמשחק ראה.
          ממוצע הקריירה של של נק' + אס' נמוך מ-25.
          את ביל ראסל הגדול, המשוואה שלך כבר בכלל לא סופרת. לו אין אפילו עונה אחת בקריירה עם 25 נק' ואסיסטים במצטבר.
          .
          ביל וולטון האדיר. הוא זכה בתואר ה-mvp בעונה בה נק' + אס' קטן מ-25
          .
          מה זה אומר?
          .
          לא הרבה. רק שהמשוואה לא לוקחת בחשבון סנטרים,
          וגם לא הגנה.
          .
          דווין בוקר, מחמל ליבי, לו דווקא יש יותר מ-30 בציון המצטבר.
          מה שאין לו, זו אפילו עונה אחת של דומיננטיות כפי שהציג האוורד בשיאו.

          1. זה לא נכון להאקים יש עונות בפלייאוף שהם מעל ל25 נק ואס.
            הספירה היא לא ממוצע קריירה אלא כל פלייאוף בודד.
            עם כבר דיברת עך האקים שאגב הוא אחד האהובים עליי הוא זכה לציון 7.1.
            זכה פעמיים mvp final כולל באותו הפלייאופיפ הגיע ל25.
            פעם אחת הגיע לגמר כללי ועןד לגמא איזורי עם סטט של 25 פלוס.
            בנוסף הוא זכה בmvp בעונה הסדירה שמזכה אותו בנקודה ועןד 0.6 נק על 6 הופעות בחמישייה ראשונה.
            לפי הנוסחה האקים אצלי טופ 10 היסטןרי.

            1. ביל וולטון?
              ביל ראסל?

            2. בדיוק מה שבאתי לכתוב המשוואה הזאת לא הוגנת לסנטרים ולא מחשיבה הגנה, דוויט הווארד בשיאו טוב משמעותית מבוקר של העונה הקודמת, בוקר נכנס במשוואה הווארד לא

          2. לגבי ביל וולטון וביל ראסל אין לי מדידה, מכיוון שהתחלתי את המדידה רק משנת 77 שזו השנה שהaba התמזגה עם הnba והליגה קצת גדלה וגם נוספו שם שחקנים משמעותיים(הד"ר זו הדוגמא הטובה ביותר).
            ולפני זה גבוהים חגגו בצבע רק משום שהם גבוהים והעמידו מספרים מצחיקים שאין דרך להעריך אותם אפילו אם הם באמת שחקני על(כמו שאי אפשר להעריך את הגדולה של דוראנט בשנים שלו בגולדן).

            1. המשוואה שלך נותנת יותר מדי משקל לסטטיסטיקות ריקות, כמה ראסל ווסטברוק הגיעה במשוואה שלך? אין אחד בעולם שלוקח אותו לפני החלום.

            2. טים דאנקן באליפויות 2005, 2007… המשוואה לא הוגנת כלפי סנטרים אני בכלל לא מדבר על ההשוואה בקצבי משחק ובסגנון קבוצות, ומי הכלים שלידו…

            3. ברוך אני בכוונה נתתי 25 נק עם אס' כדי ששחקני הגנה שפחות סקוררי על ייכנסו למשוואה הזאת.
              מה לעשות שגם הווארד בשיאו בקושי מגרד את ה20 נק ו2.5 אס, זה בעיה שלו, הרי כולם יורדים על גובר(ובצדק) שהחוזה שלו מופרך כי אפשר למצוא מגינים טובים ומעלה קשה יותר למצוא סקוררים ושחקנים שנותנים בונבונים לחברי קבוצתם.
              חוץ מזה לפי הנוסחה אין הבדל בין שחקן שמגיע לדוגמא ל27 נק ואס ולבין שחקן שמגיע ל35 נק ואס.
              העיקר שהגיע למעמד הנדרש ורק לפי זה יקבל ניקוד.
              נגיד מלו ומקריידי היו להם כמה עונות בפלייאוף שהם הפציצו אבל בקושי הגיעו לגמר איזורי אחד(מלו)
              אז כל המספרים שלהם לפי הנוזחה שווים לאפס, זה ההגיון בשיטה.

            4. זה לא משנה , הווארד בשיאו סופרסטאר לכל דבר הרבה לפני ראסל ווסטברוק ובוקר, אותו דבר טים דאנקן בעונות האליפות הוא לא נכנס למשוואה, הייתה לוקח את טריפל דאבל האפס ווסטרוק לפניו? המשוואה נותנת מקום הרבה יותר לגארדים שהם לרוב מנהלי משחק (וכיום גם לפווארדים) מאשר סנטרים ולכן לא נכונה, היא גם לא מתחשבת באלמנט של דוויט שבשיאו המגן הטוב שראיתי.
              .
              סטטיסטיקה אישית בטח שקצב המשחק עולה והגנות יורדות ויש מנפחי סטטיסטיקה לעולם לא אמורה לספר את כל הסיפור.

      1. לא הבנתי אותך.
        הצגתי פה נוסחה שלא עןשה חסד עפ שחקנים שאני כביכול אוהב ושחקנים שפחות.
        הנוסחה מבוססת על הגעות לגמרים ומספרים שנקבעו בהגינות.

  19. רק זכייה באליפות ככינור ראשון עם לפחות 25 נק ואס מצטבר, עם final mvpיקבל 2 נק.
    אם אחד מהקריטריונים לא ימומש אין ניקוד כלל.
    ככה ששחקנים כמו גו דומארס,איגי, קוואי בזכייה הראשונה לא יזכו לניקוד ובצדק.

  20. אפשר להגדיר פרמטרים כאלה ואחרים מי יותר גדול ואיך שופטים, בשורה התחתונה המהות של הפרוייקט הזה הוא רידראפט ולמיטב הבנתי כזה שמנטרל חוסר מזל של פציעות קשות. במובן הזה בתור גי אם אני לוקח את איגי ראשון חד וחלק, נסכים על לא להסכים, אני חושב שמי שחושב אחרת רפה הבנה, מי שחושב אחרת חושב שאני רפה הבנה, לילה טוב אני הולך לישון בשקט

    1. שרת הכול ברוח טובה, אני שמח לשמוע את הדעות שלך מאוד גם אם לפעמים לא מסכים איתם, אם נעלבת אני מצטער

  21. אם גוש סמית היה נבחר במקום הרביעי עירית וושינגטון היתה צריכה להכפיל את מימדי המכון לטיהור שפכים עקב כמויות השתן שהיו זולגות לו מהאוזנים

  22. ברוך אתה טועה ידידי
    הסברתי שגם שחקן כמו ווסטברוק שהוא מכונת סטט אבל בפועל היה מוביל סטט רק אולי בעונה אחת שהגיע אם אוקלהומה לגמר איזורי לכן מדורג הרבה מתחת לחלום.
    לגבי דאנקן אתה טועה בדקתי גם אותו ב3 אליפויות הוא היה הבולט ביותר (בפלייאוף כמובן) ורק בשנה שניתחו את קליבלנד פארקר היה קצת יותר דומיננטי(בעיקר בגמר).
    אגב לפי הנוסחה דאנקן אצלי ממוקם חמישי בכל הזמנים אז ככה שהנוסחה די עובדת.
    שוב לגבי הווארד זה שהוא מגן אדיר זה עובדה אבל העובדה שהוא שגם בשיאו לא מדגדג 25 נק זה גי הןא סנטר מוגבל התקפית וכולם ידעו זאת גם בשיאו.

        1. את השיטה שלך, תכתוב על זה פוסט, עם היתרונות והחסרונות שלה ואז יהיה אפשר לערוך דיון על יעילות שיטת הדירוג שלך

          1. טוב השיטה שלי מתבססת על בעיקר על פלייאוף אבל גם נותת משקל מכובד לעונה הסדירה.
            **צריך לזכור שהמדידה מתחילה משנת 77 השנה שהaba התמזג עם הnba והליגה קיבלה עומק וחוזק מסויים ולפני היו גבוהים ששלטו רק כי הם היו גבוהים והעמידו מספרים מצחיקים שאי אפשר להעריך אותם (כמו קיידי בגולדן).
            חוקים בפלייאוף:
            1.שחקן שמוביל את קבוצתו יהיה מחוייב להציג 25 נק ואס ביחד(יכול להיות23 ו2 או 20 ו5, לא משנה ההרכב העיקר התוצאה 25 בסיכום).
            2.הגעה לגמר איזורי שווה 0.5, לגמר שווה 1, לזכייה 2(בזכייה חשוב לזכור שאם השחקן מוביל את קבוצתו בפלייאוף אך בסדרת הגמר מישהו אחר זוכה הניקוד מתבטל, הוא גם חייב לזכות בתואר סדרת הגמר וגם להיות המוביל בפלייאוף.
            3.להיות השחקן המוביל זה להיות לא רק 25 נק ואס אלא לבדל את עצמך מעוד כוכב למשחק לצדך כדי שלא כל קבוצת כוכבים שתתאגד שחקניה יקבלו דירוג כי הם הכי טובים.
            במידה והם לא זוכים באליפות (גמר כללי ואיזורי), השחקן המוביל יהיה חייב להוביל על הכוכב שבאותו הקבוצה בנקודה לפחות.
            במידה שהכוכב זוכה בגמר ובתואר הגמר הוא יכול להיות עד 0.9 מינוס מהכוכב השני מכיוון שהתמודדות הפיינלס היא בדר"כ היא החשובה,הקשה והיוקרתית מכל שלב בפלייאוף ועל כך יש הקלה מינורית.
            ** דוראנט בתקופת גולדן לא נמדד מכיוון שעשה מהלך שובר שוויון באופן קיצוני, מכיוון שפה הוא לא יצר מפלצת כמו לברון במיאמי או אפילו בנטס עכשין פה הוא יצטרף לאחת כזאת והפך אותה לבלתי מנוצחת במו ידיו בצורה שאי אפשר להעריך את יכולתו כלל.
            עונה סדירה:
            פה זה יותר פשוט שחקן מסויים שנבחר 5 פעם בחמישיית העונה הראשונה בלבד יזכה ל0.5 נק כלומר חצי נקודה(שחקן שנבחר 10 פעמים יזכה לנק אחת שלמה).
            שחקן שזכה בmvp עונה סדירה שקול לשחקן שהגיע לגמר והפסיד (ועמד בכל הקריטריןנים בפלייאוף כמובן), זאת אומרת שהוא יזכה בנקודה אחת על כל תואר mvp עונה סדירה(לברון למשל זכה ב4 תארי mvpעונה סדירה אז יזכה ב4 נק שלמות).
            אחרי ההסבר הארוך(מצטער) מודדים כל שחקן בכל עונה ספציפית ולא ממוצע מחובר של כל העונות .
            כל עונה שחקן מקבל או לא מקבל ניקוד ואז מחברים בין העונות את הניקוד המשוכלל.
            חסרונות:
            שחקנים עם עונות טובות אבל בלי פיקים לא מקבלים ניקוד(שחקן שהיה טוב אבל לא מצויין גם בעונתו ה15 פלוס לא יקבל ניקוד על זה שבגילו המתקדם הוא נתן תוצרת מרשימה(דאנקן,כארים בשנותם המאוחרות היו רלוונטיים אך לא הכינור הראשון בוודאות ועל כך לא יקבלו ניקוד).
            יתרונות:
            לטעמי גדולה נמדדת בפיקים בלבד וזה מה שהנוסחה באה להציג את השחקן הטוב ביותר שסוחב את הקבוצה כמה שרחוק יותר בכמה שיותר עונות.
            רק לשם הדוגמא ההר ראשמור שלי הוא לפי הנוסחה:1.מייקל2.לברון3.מגי'ק4.בירד 5.דאנקן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט