מחשבות אולימפיות 5# – מולי

בספורט, לא כל מה שמתכננים קורה.

סימון ביילס, מי שנחשבת בעיניי (יחד עם נדיה קומנץ') לאחת משתי המתעמלות הגדולות בהיסטוריה, פרשה מתחרות התעמלות המכשירים לאחר שלא עשתה תרגיל ראשון טוב. כתוצאה מכך נבחרת ארה"ב הגיעה שניה אחרי נבחרת ההתאחדות הרוסית.

בראיון עמה היא אמרה שהיא החליטה לפרוש לא בשל פציעה פיזית אלא בשל משבר מנטלי. נכון לעכשיו עוד לא ברור אם היא תשתתף בהמשך התחרויות.

הכול בראש…

חשוב לומר שהתעמלות מכשירים (יחד עם קפיצה למים) היא כנראה המקצוע המסוכן ביותר באולימפיאדה. כאשר מתעמל/ת עולה לא מרוכז, הסיכוי להיפצע ואפילו גרוע-מכך הוא גדול.

חשוב אפילו יותר לומר שביילס מדברת בגלוי על הבעיות שלה בהתמודדות עם לחץ, ועל כך שהיא נמצאת כבר שנים בטיפול נפשי מסוגים שונים שנועד לעזור לה בהתמודדות אתו.

בשורה התחתונה – בספורט, לא כל מה שמתכננים קורה. יש אתלטים שנפצעים פיזית באולימפיאדה, ויש גם אחרים שנפצעים נפשית, ויש כאלו כמו הטניסאית נעמי אוסקה שלא עומדים בלחץ ומפסידים. אני אישית שמח שבייל פרשה, במיוחד כי אני זוכר את ההתמוטטות שהייתה לשחיין העל מייקל פלפס שנכנס אף הוא לדיכאון בשל הלחץ ושנטרלה אותו מהרכה ליותר משנה.

אבל האמרה הזו: "בספורט, לא כל מה שמתכננים קורה" נכונה גם לצד השני. כבר דיברתי שלשום על רוכבת אופני הכביש אנה קיזנהופר, והנה היום פלורה דאפי בת ה-33 סיימה ראשונה בטריאתלון הנשים והביאה מדליית זהב ראשונה אי פעם לברמודה.

גם בסופטבול ארעה סוג של הפתעה. אמנם הגיוני היה שהן נבחרת ארה"ב והן נבחרת יפן תגענה לגמר, אך אין גם ספק שזה שיפן ניצחה את ארה"ב בגמר מאושש את האמרה שבספורט, לא כל מה שמתכננים – קורה.

הא כן, ומתברר היום שחיינית מאלסקה זכתה בפעם הראשונה במדליית זהב אולימפית.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. תודה מולי
    לגבי קומאנצ'י, הגדולה שלה היתה, שכשראית אותה מתעמלת (אני בעיקר ביוטיוב), זה נראה כאילו היא נולדה לעשות זאת. כאילו זה טבעי עבורה כמו לנשום. הכל בשיא החן ובקלות, וכיף לראות גם אם אתה לא מבין בהתעמלות מכשירים יותר מדי.
    גם עם פלה בכדורגל היתה הרגשה כזו, הוא פשוט שיחק (רק ממש ממש טוב).

    1. מסכים בהחלט לגבי שניהם. קומאנצ'י היתה בעלת חן רב, אבל אין לשכוח כי היא "אולפה" מגיל מאוד צעיר במשטר אימוני קשוח ביותר, בלשון המעטה. היתה אכן מוכשרת בצורה יוצאת דופן, אבל הכשרון טופח בעבודה אינטנסיבית ביותר.

      לגבי פלה, כל מילה תגרע. ספורטאי אגדי, שהקדים בהרבה את זמנו. תענוג לצפות בו.

  2. תודה מולי
    יש ביטוי ישראלי "בא קטן יצא גדול"
    יש גם ביטוי "הלכתי /מחשבתי" ביהדות שגם משקף זאת
    שאומר גדול המצווה ועושה

    הביטוי בעצם אומר דווקא המחויב הוא הגדול ולא זה שעושה את הדברים על הדרך (בהתנדבות)

    אני חושב שזה מה שאנו רואים באולימפיאדה
    אני נזכר דווקא באולימפיאדה הראשונה שישראל זכתה במדליות
    ארד הביאה כסף ולמחרת סמדג'ה הביא זארד
    היום אני חושב שארד ספגה את כל הלחץ של מדינה שמעל 40 שנה (אז)* לא לקחה מדליה והיא עשתה זאת בענק
    סמדג'ה בא קטן (יחסית) ויצא ענק

    בשורה התחתונה מה שאני בא לומר שיש כאלו שסופגים את כל הציפיות עליהם
    או של המדינה (מוקי /אוסקה ) או אפילו של כל העולם (ביילס ולפניה פלפס ובולט )
    כאשר אתה סופג את כל זה הרבה הרבה יותר קשה לעמוד בעומס
    בעוד להגיע קטן כפי שסמברג עשתה הפעם (או ששון בריו) זה הרבה יותר קל מנטלית
    והנה בעוד אני כותב זאת איתי שני הקשת הישראלי הראשון בא קטן מאד דורג 60/64 בבארקט הקשתות והדיח את המקום חמישי בדירוג יפני עם מדליית ארד קבוצתית ולאחריו את ההודי המדורג 37
    והוא בשמינית הגמר

  3. זהתחילמ בשנים האחרונות? ז"א זה תמיד היה קיים אבל עם פלפס, קוויןו לאב, ואוסקה, זה הפסיק לחהיות 'סוד'. אתלטים הם חלק מייצג אותנו. כמו שבעולם אנה שומע על ANXIETY ועזרה ר]פואית, האתלטים סוףצ בסוף מודים שהם סובלים מאותן בעיות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט