מחשבות אולימפיות 3# – מולי

לעתים כדי לנצח חייבים להמר, ולעתים כדי לנצח – אסור להמר. סיפורה של עומר שפירא, רוכבת אופני הכביש הישראלית, שהימרה יחד עם רוכבת האופניים האוסטרית אנה קיזנהופר ועוד שתי רוכבות על בריחה מקבוצת הרוכבים העיקרית כשנותרו 100 ק"מ לסיום המרוץ היום, הזכיר לי סיפור הפוך באליפות זריקת הרימון בגדוד שלי בסדיר, וגרם לי לשלל מחשבות "המלטיות" בסגנון: "להמר או לא להמר?"

חשוב להבין שברכיבה על אופניים המאמץ המושקע מתחלק בעיקר בין מלחמה בכוח המשיכה – כפי שמרגיש היטב כל מי שניסה לדווש על אופניים בעליות, אך גם במלחמה הבלתי-פוסקת נגד התנגדות האוויר: בעליות, במישור ואפילו במורדות התלולים ביותר.

התנגדות האוויר היא הסיבה שניתן לראות את הרוכבים מסודרים לעתים קרובות בטורים, שכן במקרה שכזה רק הראשון נלחם במלוא התנגדות האוויר, ואלו שאחריו יכולים להשקיע פחות מאמץ כדי להגיע לאותה מהירות כי למעשה הם "מתחבאים" מאחורי הראשון. זו גם הסיבה שעד שלבי המרוץ האחרונים ניתן לראות את הראשון עובר להיות אחרון בטור וכך הנטל מתחלק שווה בשווה על כל חברי הקבוצה. מחקרים, אגב, מראים שהרכיבה בטור מקלה בחמישית עד שליש מהמאמץ.

אז ארבע רוכבות הימרו, שלוש מהן הפסידו בהימור. עומר שפירא סיימה במקום ה-24 שזה אמנם הרבה יותר ממה שחשבו שתצליח להשיג, אבל פחות טוב מרוכבת האופניים האוסטרית אנה קיזנהופר שברחה איתה ו… סיימה במקום הראשון וזכתה במדליית הזהב!

אני אוהב ספורט, שיחקתי בלא מעט ענפי ספורט אך באף אחד מהם לא הצטיינתי. עד שבזמן שירותי בצבא הגיע יום הספורט הגדודי.

מאחר ולא הצטיינתי בריצה, ושחיף כמוני בטח שלא הצטיין בסחיבה ולא בכוח, והאמת ניתנת להיאמר אפילו בכדורגל היו טובים בהרבה ממני, הוחלט לבסוף שאני (ועוד אחד) נייצג את הפלוגה שלנו ב… זריקת רימון.

מה בין רימון ואופנים?

מאוחר יותר סיפר לי מש"ק הספורט שאני הייתי היחיד ששאל יום לפני מה יהיו החוקים בתחרות זריקת הרימון. אגב, אני בהחלט מודה שבאותו לילה "התאמנתי" בזריקת אבנים על סלעים מדבריים בעמדת שמירה נידחת ורק מיליוני הכוכבים היו עדים לכישלונותיי.

עם תחילת התחרות דאגתי שאנחנו נהיה הפלוגה האחרונה שתזרוק, ושאני אהיה הראשון שיזרוק מבין שנינו.

חוקי התחרות היו שהוצבה חבית במרחק של 15 מטר מקו הזריקה וסביבה עיגול משורטט בחול, והייתה עוד חבית במרחק של 30 מטר שגם סביבה עיגול בחול. הכנסת הרימון לתוך החבית הקרובה זיכתה בעשר נקודות ולעיגול שסביבה שלוש נקודות. הכנסת רימון לחבית הרחוקה זיכתה בעשרים נקודות ולעיגול שסביבה שש נקודות. לכל פלוגה היו שני זורקים וכל אחד מהם זרק שני רימונים.

אנשי הפלוגות האחרות הימרו על החבית הרחוקה וכך יצא שאף אחת מהזורקים הראשונים של שלוש הפלוגות האחרות לא הצליח להשיג יותר משש נקודות. אני החלטתי לזרוק את שתי הזריקות שלי אל החבית הקרובה. אין לי מושג איך, אך הזריקה הראשונה נכנסה לתוך החבית פנימה. עשר נקודות לנו. והזריקה השנייה נפלה ליד החבית הקרובה והנה אנחנו מובילים עם 13 נקודות כשלבאים אחרינו שש נקודות.

הזורקים השניים כבר הבינו שאין הרבה סיכויים להכניס רימון ממרחק של שלושים מטר לחבית הרחוקה, ושעדיף לנסות לעיגול שסביבה, ואחד מהם אפילו הצליח לעשות זאת פעמיים כך שלפלוגה שלו היו 18 נקודות.

שלוש הפלוגות האחרות סיימו לזרוק, ואז הודעתי לבחור השני מהפלוגה שלי שאסור לו להמר. שאסור לו לנסות להכניס את הרימון לחבית הרחוקה, ושעליו להתעלם לחלוטין מקיומה. בנוסף, אסרתי עליו גם לנסות להכניס את הרימון לחבית הקרובה, כדי שלא יהיה מצב שהרימון יעבור אותה וינחת מחוץ לעיגול. הסברתי לו שעליו לזרוק את הרימון אל החלק הקרוב אלינו של החבית, והוא אכן זרק שתי זריקות כאלו, זכה בשש נקודות וניצחנו את התחרות עם 19 נקודות.

אז רוכבת האופניים האוסטרית אנה קיזנהופר הימרה והצליחה, עומר שפירא הימרה ולא הצליחה ובאליפות הגדוד שלי הלכנו על בטוח וזכינו בגדול!

אז מה הלקח? אין לקח. אולי שיש יותר מדרך אחת לנצח… אבל סיפור לדורות על ענף ה"ספורט" היחיד שאי פעם הצטיינתי בו – יש גם יש…

וכמעט שכחתי את הטוויסט: באותו יום ספורט של גדוד החי"ר בו שרתתי, אני ייצגתי את פלוגת המפקדה…

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. תודה מולי. הסיפור שלך דווקא הזכיר לי בהפוכה את הקרב על הארד של אבישג סמברג, שהובילה 14-2 ואז עברה רק להגן ולשמור על היתרון כל הדרך לפיגור 21-19. למזלה זה קרה עם דקה על השעון מה שזירז אותה שוב לנסות לנצח והיא עשתה את זה כמו גדולה

  2. מולי תודה רבה.
    המסקנה היא שלפעמים אי ההימור מכריח הפסד
    לרוב הימור גם מכריח הפסד .
    אז מתי מהמרים ? תשובה שאין כבר מה להפסיד.
    האוסטרית לא היה לה מה להפסיד כמו לישראלית הנהדרת.
    אחת מהן זכתה בזהב …וגם השנייה סיימה גבוה מהמצופה .

    לי זה מזכיר שוערי כדורגל שעולים דקה 90 לקרן כאשר קבוצתם בפיגור …יותר סביר שיחטפו בצד השני אבל הם מגדילים בכמה אחוזים את סיכוי קבוצתם להשיג את השער המיוחל .
    באמצע העשור הקודם פלופ שוער סביליה השיג אז שער שוויון דרמטי בשחטאר לבסוף נהיה גיבור דו קרב הפנדלים והמשיך עם קבוצתו בטורניר לשלב שמינית ( או רבע ) הגמר ולבסוף גם הניף את הגביע ….
    אליסון הברזילאי של ליברפול כבש ככה שער במחזור הלפני האחרון באנגליה …שער שבדיעבד העלה את קבוצתו לליגת האלופות .

    בקיצור לפעמים ההימור הוא האפשרות היחידה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט